אין שואלין בשלום אשה — שמא מתוך שאילת שלום יהיו רגילים זה עם זה ע"י שלוחם ויבואו לידי חיבה:
אמר ליה רב נחמן ע"י בעלה — אהיה אני שליח לדבר:
אין שואלין בשלום אשה כלל — שמרגיל לבה ודעתה אצלו:
שלחה ליה — ילתא לרב נחמן:
שרי ליה תיגריה — פטור אותו מלפניך זה לשון הגמרא לומר מישרי ליה תיגריה כשממהר לעשות בקשת האיש או דינו כדי להפטר ממנו:
מאי שיאטיה דמר הכא — מה דרכו של אדוני לשוט הלום כלומר למה בא אדוני הנה:
שותא דמר לא ידענא — שיחתו של אדוני איני מבין לדבר בצחות לשונו:
לדינא מזמינא ליה — בתמיה:
אפיק דיסקא דאזמנותא — הוציא שטר הזמנה מחיקו ששלח לו רב נחמן שיבא לפניו:
מבי חדיה — מתוך חיקו:
לימא מר מיליה — ידבר דבר זכותו על ריבו של אותו האיש:
ציער שליחא דרבנן — ביזה את שלוחו לפניו וחייב מלקות:
דרב מנגיד אמאן דמצער שליח דרבנן — כדאמר בפ' קמא (לעיל קידושין דף יב:):
דעדיפא מיניה — חמורה ממנה עשיתי לו לקנסו:
אדהכי אמר ההוא בר דיניה לרב יהודה לדידי — דאתינא מבית חשמונאי קרית לי עבד:
כל דאמר מבית חשמונאי אנא עבד הוא — שכל זרעו הרגם הורדוס ועבד היה ומלך תחתיהן וקרא בניו על שם בית חשמונאי ומסתמא לאו בנות ישראל נסיב דנזהרים הם להשיא בנותם לעבדים והוו להו כולם עבדים:
אם קודם שבא מעשה לידו אמרה — להאי שמועה לתלמידיו בשם רבו נאמן לאומרה בשעת מעשה ואם לאו אינו נאמן להעיד בשם רבו שמא מחמת מעשה הבא לידו הוא אמר כן:
אגודא — שפת הנהר:
אמברא — על הגשר אי נמי בתוך הספינה לעבור הנהר:
כל דאמר מבית חשמונאי אנא עבד הוא — שכל זרעו הרגם הורדוס ועבד היה ומלך תחתיהן וקרא בניו על שם בית חשמונאי ומסתמא לאו בנות ישראל נסיב דנזהרים הם להשיא בנותם לעבדים והוו להו כולם עבדים:
איקרע' כמה כתובתא — מנשי אותה המשפחה:
כי קא נפיק — רב יהודה:
למירגמיה — לפי שגילה את פסולם:
זרעייתא — משפחות:
וקם אטמא בנהר מלכא — באותן האבנים שהשליכום בנהר עמד מכשול סתימה במי הנהר ומנע את מהלך המים:
אטמא — סתימה כדמתרגם סתמום טמונון (בראשית כו):
מכריז רב יהודה בפומבדיתא — שם היה יושב:
בלאי דנאי טלאי מלאי זגאי — שמות מקומות או משפחות:
גובאי — גבעוני כלומר על שם שהיו גבעונים נקראו בבבל גובאי קרוב לגבעונים בשמן:
דורנונית דרא דנתינאי — כפר נתינים היה דורא כפר כדאמר (עירובין דף ז:) דורא דרעותא א"ל מרי דוראי (פסחים דף כה:) ועל שם שהוא כפר נתיני נקרא דורנינות:
בי כובי דפומבדיתא — כפר הסמוך אל פומבדיתא דמקרי בי כובי:
פשחור בן אימר — בימי ירמיה היה:
וכולן נטמעו בכהונה — ול"ג גדולה:
נטמעו — נדמעו נשאו בנות כהנים שהיו מחזיקין עצמן בכהנים מתוך שהיו אוכלים תרומה מחמת [שהיו] עבדי כהנים:
אל תהרהר אחריו — אחר משפחתם שהם בני מריבה כדכתיב כמריבי כהן:
עדות לישראל — אותן שהן ישראל הוא מעיד עליהן שהן משלו:
משפחות ישראל — משפחות שהם ישראל גמורים:
בישראל כתיב — והייתי להם לאלהים אע"פ שאינם לי לעם ומתוך שאני מקרבן הם יהיו לי לעם אבל גרים אין מקרבין אותן מן השמים אלא אם כן הן מקרבין עצמם תחילה להיות טובים:
קשין גרים — שאינם זהירים במצות והרגילים אצלם נמשכים אצלם ולומדים מן מעשיהם:
