בזמן שבעלי דינין עומדין לפניו - רמיא עליה למדכר שעדיין לא יצאו משם משגמרו את דינם ואומר איש פלוני זכאי איש פלוני חייב שאין בעלי דינין עומדין לפניו תו לא רמיא עליה למידכר:

וניחזי זכותא מאן נקט - ביד איזהו מהם פסק דין של זכות:

וניהדר ונידיינינהו - למה לי כולי האי למימר אינו נאמן מה לנו ולאמונתו נהדר הוא עצמו או אחר וידונם לפי טענותם:

בשודא דדייני - בדין שאינו תלוי בטעם אלא הכל בפיו של דיין כי ההיא דכתובות (דף פה:) דאמר נכסי לטוביה ואתו שני טוביה שניהם קרובים שניהם שכנים ואמרינן שודא דדייני למי שיתנדב לב הדיין לומר נראה לי שזה היה רגיל אצלו יותר לזה נתן וכיון שפסק כן אם בא לחזור אינו חוזר ולפיכך אין רוצין לחזור מדין שמא יטנו לבו לצד השני:

כל שבעה - שעדיין אין אביו מכיר בו שלא יצא מתחת ידי אמו ליכנס לברית מכאן ואילך מוטל על אביו להכירו כדכתיב יכיר:

וחכמים אומרים אינו נאמן - אבן גרושה וחלוצה הוא דפליגי:

שבודקין את אמו ונאמנת כמאן כרבן גמליאל - בתמיה למה ליה לרבי למיתנייה לפלוגתא בתרי דוכתי ליתני הא דאבא שאול התם וכן היה אבא שאול אומר כדבריו:

וכהן הוא - כלומר מיוחס הוא:

חדא להכשיר בה - ר"ג דלא האמינה אלא לעצמה שלא נתחללה מן התרומה אבל לא להכשיר אותו עובר שאם בת היא לא תינשא לכהן אבא שאול מכשיר אף בבתה דהא מתניתין אף בולד קאי שהוא שתוקי:

הניחא למאן דאמר כו' - בפ"ק דכתובות (דף יג:):

דאי מהתם ה"א הני מילי היכא דרוב כשרים אצלה - כגון פנויה ורוב העיר משיאין לכהונה אבל היכא דרוב פסולין אצלה כגון ארוסה והיא אומרת מן הארוס הוא או פנויה ואין רוב העיר משיאין לכהונה:

מתני' כל האסורין לבא בקהל מותרין לבא זה בזה - כגון ממזרי בשתוקי ואע"ג שזה ודאי וזה ספק ואיכא למימר שמא כשר הוא אפ"ה שרי כדילפינן לעיל (קידושין דף עג.) בקהל ודאי לא יבא אבל בקהל ספק יבא ובגמרא פריך הא תנא ליה רישא:

ורבי יהודה אוסר - בגמרא מפרש לה:

ודאן בודאן מותר - כגון ממזרים בנתינים:

ודאן בספיקן - כגון ממזרי ונתיני בשתוקי ואסופי:

ספיקן בודאן - שתוקי ואסופי בממזרי ונתיני:

ספיקן בספיקן - שתוקי בשתוקית אסופי באסופית אסופי בשתוקית:

אסור - שמא זה כשר וזה פסול:

וכותי - בגמ' מפרש מאי ספיקייהו וכותים אותם שהושיב סנחריב בערי שומרון כדכתיב (מלכים ב י״ז:כ״ד) ויבא מלך אשור (אנשים מספרויים) ומכותה וגו' ועל שם שהביאם מכותה נקראו כותים ונתגיירו מאימת האריות כדכתיב (שם) וישלח (בם את) האריות וגו' וכולה עניניה במלכים:

גמ' וכי תימא ר' יהודה אוסר אגר בממזרת - דשמעינן ליה דאמר הכי לעיל (קידושין דף עב.) רבי יהודה אומר גר לא ישא ממזרת ובמידי אחרינא לא שמעינן דפליג לענין יוחסין:

מידי גר בממזרת קתני - לעיל דאתי רבי יהודה לאפלוגי עליה:

כל האסורין לבא בקהל - וגר לאו מן האסורין הוא:

קידושין 74 עמוד א

1וניחזי זוזי ממאן נקט? לא צריכא דנקט מתרוייהו ואמר: חד מדעתאי, וחד בעל כורחי. ולא ידיע הי מדעתו והי לא מדעתו.

2נאמן דיין לומר: לזה זכיתי ולזה חייבתי. במה דברים אמורים שבעלי דינים עומדים לפניו, אבל אין בעלי דינים עומדים לפניו אינו נאמן. וניחזי זכותא מאן נקיט?

3לא צריכא, דקריע זכותייהו. וניהדר ונידיינינהו! בשודא דדייני.

4אמר רב נחמן: שלשה נאמנין על הבכור, אלו הן: חיה, אביו, ואמו. חיה לאלתר, אמו כל שבעה, אביו לעולם. כדתניא. (דברים כא, יז) ״יכיר״ יכירנו לאחרים.

5מכאן א"ר יהודה: נאמן אדם לומר: ״זה בני בכור״. וכשם שנאמן לומר: ״זה בני בכור״, כך נאמן לומר: ״זה בן גרושה״ וזה בן חלוצה. וחכמים אומרים: אינו נאמן.

6אבא שאול היה קורא לשתוקי ״בדוקי״. מאי ״בדוקי״? אילימא שבודקין את אמו ואומרת: לכשר נבעלתי נאמנת, כמאן כרבן גמליאל, תנינא חדא זימנא! דתנן: היתה מעוברת, ואמרו לה: מה טיבו של עובר זה? אמרה להם: מאיש פלוני וכהן הוא. רבן גמליאל ור' אליעזר אומרים: נאמנת, ורבי יהושע אומר: לא מפיה אנו חיין. ואמר רב יהודה, אמר שמואל: הלכה כרבן גמליאל.

7חדא להכשיר בה, וחדא להכשיר בבתה. הניחא למאן דאמר: לדברי המכשיר בה פוסל בבתה.

8אלא למ"ד לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה, אבא שאול מאי אתא לאשמועינן?

9דאבא שאול עדיפא מדרבן גמליאל. דאי מהתם ה"א התם דרוב כשרין אצלה אבל היכא דרוב פסולין אצלה אימא לא צריכא אמר רבא הלכה כאבא שאול׃

מתני׳ · משנה

10כל האסורין לבא בקהל מותרים לבא זה בזה רבי יהודה: אוסר׃

11רבי אליעזר אומר ודאן בודאן מותר ודאן בספיקן וספיקן בודאן וספיקן בספיקן אסור ואלו הן הספיקות שתוקי אסופי וכותי׃

גמ׳ · גמרא

12מאי כל האסורין לבא בקהל אילימא ממזירי ונתיני שתוקי ואסופי הא תנא ליה רישא ממזירי ונתיני שתוקי ואסופי מותרים לבא זה בזה׃

13ותו ר' יהודה אוסר אהייא אילימא אודאן בספיקן הא מדקתני סיפא ר"א אומר ודאן בודאן מותר ודאן בספיקן וספיקן בספיקן אסור מכלל דר' יהודה לא סבירא ליה׃

14וכי תימא ר"י אוסר אגר בממזרת מידי גר בממזרת קתני כל האסורין לבא בקהל קתני׃

15אמר רב יהודה׃

תוספות

שודא דדייני - פי' בקונטרס בדין שאין תלוי בטעם אלא הכל לפי ראות עיני הדיינין כי ההיא דכתובות (דף פה:) דההוא דאמר נכסיי לטוביה ואתו תרי טוביה שניהם קרובים שניהם שכנים ואמר שודא דדייני פירוש למי שמתנדב לב הדיין לומר שזה היה אוהבו יותר מזה לזה נתן וקשה לר"ת דאי בסברא תליא מילתא כדפי' בקונטרס אמאי לא אמרינן דנהדר ונידייניה דמסתמא לא יהפוך סברתו ראשונה ועוד פ"ק דגיטין (דף יד:) אמרינן הילך מנה לפלוני כו' תני חדא הלך ומצאו שמת יחזרו ליורשי המשלח ותניא אידך ליורשי מי שנשתלחו לו ומסיק כאן אמרו שודא עדיף והתם אי אפשר לפרש פי' הקונטרס לכך פר"ת שודא דדייני דכל מה שירצה הדיין לעשות יעשה דהפקר ב"ד היה הפקר ושודא לשון השלכה כמו רמה בים דמתרגמינן שדי בימא (שמות ט״ו:א׳) וראיה לפר"ת מההיא דפ' מי שהיה נשוי (כתובות דף צד:) גבי שני שטרות שהיו ביום אחד אתו תרוייהו קמיה דרב ששת ואגבי רב ששת לחד מנייהו הדר אתו לקמיה דרב נחמן ואגבייה לאידך אתא קמיה דרב ששת אמר ליה מ"ט עבד מר הכי אמר ליה משום דקדים פי' שאחד מן השטרות נכתב בבקר והאחד בערב ואמר ליה אטו בירושלים יתבינן דכתבי שעי ואמר ליה ואת מאי דעתך אמר ליה שודא דדייני אמר ליה אנא נמי שודא דדייני אמר ליה אנא דיינא ומר לאו דיינא והשתא לפר"ת ניחא הא דקאמר אנא דיינא ומר לאו דיינא דצריך דיין קבוע לומר דהפקר ב"ד היה הפקר ורב נחמן היה דיין קבוע אבל לפי' הקונטרס דפי' דבסברא תליא מילתא מה לנו דיין קבוע פשיטא דסברת רב נחמן לא הוה עדיפא מסברת רב ששת:

כשם שאדם נאמן לומר זה בני בכור כך נאמן לומר זה בני בן גרושה וחלוצה. וא"ת מנ"ל לר' יהודה הא דנאמן לומר זה בני בן גרושה וחלוצה בשלמא זה בני בכור דין הוא שיהא נאמן עליו משום דהוי טוב לולד שע"י כן יטול פי שנים אבל לפוסלו אמאי נאמן וי"ל דהא דנאמן לומר זה בני בכור מיירי בתינוק בין הבנים דאומר על קטן שבבניו שזה בכור ואפ"ה נאמן ואע"ג שע"י שהוא מעיד על זה שהוא בכור מחזיק את הגדולים לממזרים ורבינו אליהו מפרש דהיינו טעמא דנאמן משום דכתיב כי את הבכור בן השנואה יכיר ואמרינן לעיל (קידושין דף סח.) שנואה בנישואיה כלומר שהיא בלאו וקאי יכיר אתרוייהו יכיר שהוא בכור ויכיר שהוא בן גרושה וחלוצה דשנואה בנישואיה וכן מצאתי בירושלמי [והא דקאמר כשם כו' משום דפשטיה דקרא משמע דקאי טפי אהכרת בכור. ת"י]:

אי מהתם ה"א ה"מ היכא דרוב כשרים אצלה - כגון פנויה ורוב העיר משיאין לכהונה וא"ת אמאי לא פריך למאן דאמר (כתובות דף יג:) דמאן דמכשיר מכשיר אפי' ברוב פסולין אצלה מאי אתא אבא שאול לאשמועינן הוה ליה למיתני מילתא דאבא שאול גבי האי מילתא דרבן גמליאל דכתובות (שם.) כדפריך בסמוך למ"ד לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה וי"ל דמתני' דהתם לא אשמעינן רבן גמליאל מידי אפי' ברוב פסולין כי אם מברייתא דמייתי התם זו עדות שהאשה כשירה לה כו' ולכך איצטריך לאשמועינן הכא מילתא דאבא שאול אלא לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה שמעינן שפיר ממשנה דהתם מדקתני ראוה מדברת והיתה מעוברת חד להכשיר בה וחד להכשיר בבתה כדאיתא התם:

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

ריטב"א

ונחזי זכותא ממאן נקט - פי' לאו אסיפא קאי דכיון דלא מהימן מנפשיה אמאי מהימן משום זכותא דנקיט האי ומאי ראיה איכא להמניה טפי אי סמכינן אזכותא דנקיט לחוד בלאו דידיה אלא ארישא פרכינן למה לן לנאמנותו של דיין נחזי זכותא מאן נקיט ונסמוך עליה ופרקינן דקרעי' זכותא ופרכינן ונהדר ונודינהו פי' אמאי מהימן כיון דאפשר לן למחזי דינא היכי הוה נודינהו אנן ופרקינן לשודא דדייני וכ"ת למה ליה לאוקמה בשודא דדייט נימא דחיישינן לחלופי טענתא שיחזור אחד מהם לטעון טענת אחרת שיזכה בהם וא"ל דהב"ע דשטרי טענת' קיימין בידי סופרי הדיינין כסתמא דמילתא דליכא למיחש להכי והיינו דאקשינן ונהדר ונודינהו על טענתייהו ופרקינן דקרעי' זכותא דאלו קרעינן שטרי טענתא אפילו בדינא דלאו שודא ל"ל דנהדר ונודינהו אלא הדיין נאמן כ"ז שהבעלי דינין עומדין לפניו או אחרי כן אם הם שנים מקובלים או ג' והם ב"ד ואי לא המע"ה והדר דינא ואם טען אחד מהם לחברו העמדתיך בדין ונתחייבת לי ממון פלוני כפר לו ישבע לו כשאר תביעות ממון כדמוכח בריש פ' נערה שנתפתתה כנ"ל:

הא דאמרינן אי מהתם ה"א התם הוא דרוב כשרים אצלם כגון פנויה אבל היכא דרוב פסולין כגון אתרא דרוב פסולין א"נ כגון ארוסה אימא לא קמ"ל איכא דק"ל ולמ"ד התם דר"ג דמכשיר אפילו ברוב פסולין מכשיר אבא שאול מאי אתא לאשמועינן הכא וכדפריכנן לעיל הניחא למ"ד לדברי המכשיר בה פוסל בבתה אלא למ"ד מכשיר בבתה מאי א"ל ואמאי לא פרכינן הכא הכי ולאו קושי' היא דאנן לא קשיא לן כיון דאמרה רבן גמליאל אמאי אמרה אבא שאול ומאי קא משמע לן דהא אבא שאול תנא הוא וליכא למיפרך הכא אלא אנן הכי פרכינן דאלו איירי אבא שאול כדר"ג התם הוא א"ל ונימא ר"ג ורבי אליעזר ואבא שאול אומר נאמנת הלכך בהא דלעיל דאמרינן דר"ג מכשיר בבתה א"ל שפיר הניחא למ"ד כו' משום דלמ"ד דר"ג מכשיר בבתה בהדיא קתני לה ר"ג במשנתינו דלהכי קתני תרתי מדברת ומעוברת כדאתא התם וכיון דאיירי ר"ג בבתה אם איתא דאיירי אבא שאול נמי בה הוה תני לה התם כדאמרן אבל אידך דאיכא מ"ד דאכשיר ר"ג אפילו ברוב פסולין לאו למימר' דר"ג איירי בהא דודאי לא איירי ר"ג אלא ברוב כשרים אלא דקסבר האי אמור' דה"ה דמכשיר ברוב פסולין מ"מ כיון דלא איירי ביה במתטתין לא הוה מצי למתני הא דאבא שאול בהדי דר"ג דאבא שאול איירי ברוב פסולין ור"ג איירי ברוב כשרין ולהכי לא אקשינן הכא הניחא כדפרכינן לעיל והלכתא כמ"ד דר"ג מכשיר בבתה ומכשירה אפילו ברוב פסולין ולא תימא דוקא רוב פסולין אלא ה"ה כולן פסולין דכיון שנבעלה לדעתה מאמנין אותה במה שטוענת לכשר נבעלתי ואע"ג דבהאי דוכתא ליכא השתא חד דכשר דילמא ההיא שעתא איקרי ואשכחה כשר וראיה לדבר מדפרכינן התם משביה ותיפוק לי דהכא רוב פסולין אצלה והתם במדברת רוב כשרים אצלה ופרקי' לה מטעמא דמאן דמכשיר מכשיר אפילו ברוב פסולין וכי פוסל פוסל אפי' ברוב כשרים אצלה וסייעיניה מינה ואם איתא נימא דשאני שבויה דכולן פסולין אצלה אבל ברוב פסולין בלחוד דכולי עלמא כשר ומדלא אמרינן הכי שמעי' דלא שאני לן בין רוב פסולין לכולן פסולין:

וכי תימא רב יהודה אוסר גר בממזרת - פירוש דשנו ליה תנא קמא בכללא דכל האסורין לבא בקהל והא כל האסורין לבא בקהל קתני ואלו גר אינו אסור לבא בקהל והיכא הוי בכלל משנתינו ותו הא מותר אסור. קשיא ליה לרבינו הגדול ז"ל מאי קושיא שהרי אין במשמע לשון התנא שלא יהא שם מי שהוא מותר לבא בקהל ואסור לבא זה בזה דאיהו הכי קתני שכל האסורין לבא בקהל מותרין לבא זה בזה אבל מן המותרין לא בקהל אין כלם אסורים לבא זה בזה אלא יש מהם אסורים ויש מהם מותרים. ותו קשיא ליה בגר בכהנת היכי שייך ביה פסול כהני שהרי לא הוזהרו כשרות לינשא לפסולי כהונה ונקבות לאו קהל כהונה הן. ומסתבר לי דתלמודא לא פריך שיהא במשמע לשון התנא דגר שמותר בממזרת ומותר בכהנת דהא לא משמע הכי כלל אלא אנן הכי קשיא לן דמדלא קתני תנא דמותרין זה בזה אלא באסארין לבא בקהל כהונה משמע דתו ליכא דאית ליה האי היתירא דאי לא הוה אמר ליה בהדיא ולהכי קשיא לן דהא איכא אחרינא דהוה ליה למתני בהדיא והיינו גר שמותר בממזרת ודכותה דהא טובא בתלמודא:

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת קידושין דף ע״ד עמוד א׳

מסכת קידושין דף ע״ד עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 15 קטעים ממוספרים, כ־318 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–82)עמוד

היעד שנמצא: קידושין דף ע״ד ע״א

פתיחה בקורא