אילו נאמר ונתת אזנו בדלת הייתי אומר ידקור כנגד אזנו בדלת — אבל אזן לא ירצענה:
לאזן מאבראי — כלומר רחוק מן הדלת כדכתיב את אזנו והדר יתן אזנו בדלת ויקח את המרצע וידקור בדלת מעבר השני כנגד אזנו לקיים ולקחת המרצע ונתת באזנו בדלת:
דוקר ויורד — אזנו כשנותנה על הדלת עד שמגיע לדלת:
עקורה — מן המזוזה ומוטלת לארץ:
מה מזוזה מעומד — דבלאו הכי לא מקרי מזוזה:
חומר — צרור המרגליות וצרור הבושם תלוי בצואר לתכשיט:
מתני' וקונה את עצמו — מיד רבו:
בכסף ע"י אחרים — שיתנוהו לרבו ע"מ שיהא זה בן חורין אבל הוא עצמו לא יקבל מהם ואפילו ע"מ שאין לרבו רשות בו דקסבר אין קנין לעבד בלא רבו:
ובשטר ע"י עצמו — שיקבלנו הוא ובגמרא מפרש לכולה דרבי מאיר ורבנן:
ובלבד שיהא הכסף משל אחרים — דעבד אין לו כלום דאם מצא מציאה או קבל מתנה הכל לרבו ואם בא לפדות ע"י עצמו צריך להיות משל אחרים ויתנוהו לו ע"מ שאין לרבו רשות בו:
גמ' שדה נקנית בכל הני — ולקמן יליף בפירקין (דף כו.) וכל עובדי כוכבים ככנענים משנמכר לעבד אלא שכל עבדים נקראין על שם כנען משום דכתיב ביה (בראשית ט) עבד עבדים:
מילתא — דאיתיה בעבד וליתא בשאר מטלטלין קתני אבל חליפין דאיתנהו נמי בשאר מטלטלין שהמטלטלין גם הם נקנין בחליפין לא איצטריך ליה למיתני:
תקפו — בחזקה:
לא קנאו — דמדעתיה אזל ואין זו משיכה:
בשלמא לתנא דידן — לא תיקשי לשמואל אמאי לא תני משיכה במתניתין דאיכא לתרוצי כדאוקמינן דמילתא דאיתא במטלטלין לא קתני אלא תנא ברא דתנא חליפין בהדייהו תיקשי לשמואל אי איתיה דנקנה במשיכה ליתנייה נמי במתניתין:
מילתא דאיתא בין במקרקעי בין במטלטלי — כגון חליפין צירף ושנה עם השאר דאיתנהו במקרקעי אבל משיכה דליתא במקרקעי לא תנא בהדייהו:
כיצד במסירה — גבי בהמה קאי דקתני מתני' (לקמן קידושין דף כה:) בהמה גסה נקנית במסירה:
בשערה — כגון שיער שבראש הסוס:
שליף — משאוי:
אדעתא דמרה אזלא — על דעת הקורא אותה לפי שאין לה דעת:
אדעתיה דנפשיה — מדעת עצמו:
קטן — דלית ליה דעת כבהמה דמי ואם קראו לשם קניה ובא אצלו קנאו:
התיר לו מנעלו — העבד ללוקח:
גרדו — גראט"ר (גרטי"ר: לגרד) בלע"ז:
הגביהו — העבד את הלוקח:
מאי קאמר — מה ענין הגבהה דעלמא להגבהה דהכא הגבהה דעלמא לוקח מגביה החפץ והכא אמרינן שהעבד מגביהו משום עבודה שהלוקח משעבד בו לקנותו בחזקה:
אלא מעתה — דהגביהו הוא לרבו קנאו:
שפחה כנענית תקנה בביאה — דהא אגבהה ליה:
הנדואה — מארץ כושי כוש מתרגמינן הינדואה:
דתקיף ליה עלמא — גוסס ונוטה למות:
אמר ליה — מר זוטרא לעבדיה דגר:
שלוף לי מסנאי — לקנותו בחזקה היה מתכוון שיהא בעבודתו כשימות אדונו:
איכא דאמרי גדול היה — העבד ונזהר בו שלא יזכה הוא עצמו מן ההפקר לפיכך קדם לפני המיתה וזכה בו והגר פירש למיתה ומר זוטרא פירש לחיים תחתיו שלא יהא העבד בלא אדון רגע אחד:
