מסכת קידושין דף ל״ו עמוד א׳

תפילין גופייהו מהכא גמירי — כלומר ההיא ג"ש דבין עיניכם מיבעי ליה למגמר מקום תפילין מהכא דלא תימא בין עיניכם ממש דהיינו על פדחתו אלא יליף מבין עיניכם דקרחה דבמקום שער דבלאו מקום שער לא משכחת קרחה והיינו למעלה מפדחתו:

ובין לאביי ובין לרבא — דנפקא להו פטורא דנשים מקרא אחרינא בנים אתם מאי דרשי ביה:

וכ"ת סכלי הוא דמקרו בני — כשאין בהם אלא שטות הוא דמיקרו בנים אבל כשהם רשעים דלית בהו הימנותא לא מקרו בנים:

משחיתים — דהיינו עבודה זרה כדכתיב (דברים ד׳:ט״ז) פן תשחיתון ועשיתם פסל וגו':

בני מעליא לא מקרו — עוד לעולם:

ת"ש — דהדרי מקרו בני אל חי ע"י תשובה:

מתני' הסמיכות כו' — אינה סומכת ואינה מניפה ואינה מגשת מנחה ואפילו היא כהנת אין העבודה כשרה בה להגיש מנחה בקרן מערבית דרומית כמשפטה דתנינן לה בפ"ב דסוטה (דף יד:) ואינה קומצת ומקטרת ואינה מולקת עוף ואינה מקבלת דם ואינה מזה דם חטאת העוף חוץ מסוטה ונזירה שהם מניפות מנחתן בעצמן בין כהנות בין ישראליות שמנחתן טעונה תנופה בבעלים ובגמ' יליף לה:

גמ' אל בני ישראל — דויקרא וכתיב בההוא עניינא וסמך ידו:

דבר אל בני ישראל והניף — בצו את אהרן המקריב את זבח שלמיו וכתיב בההוא עניינא והניף:

הקרב אותה — מהאי קרא נפקא לן הגשה בפ"ב דסוטה (שם:):

איתקש מליקה להקטרה — והא מעיטנא נשים מוהקטירו אותו בני אהרן:

קידושין 36 עמוד א

1אחת היא.

2אביי אמר: היינו טעמא דאיסי, דגמר ״קרחה״ ״קרחה״ מבני אהרן, מה להלן נשים פטורות אף כאן נשים פטורות.

3ואי סבירא לן דכי כתיב קרא, בכולי עניינא הוא דכתיב״, נשתוק קרא מיניה ותיתי בק"ו ואנא אמינא: ומה כהנים שריבה בהם הכתוב מצות״ יתירות ״בני אהרן״ ולא בנות אהרן, ישראל לא כ"ש׃

4אי לאו ג"ש הוה אמינא: הפסיק הענין.

5השתא נמי נימא הפסיק הענין, ואי משום ג"ש מיבעי ליה לכדתניא: ״לא יקרחו״, יכול אפילו קרח ארבע וחמש קרחות לא יהא חייב אלא אחת? ת"ל ״קרחה״ לחייב על כל אחת ואחת.

6״בראשם״ מה ת"ל לפי שנאמר: ״(דברים יד״, א) ״לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת״, יכול לא יהא חייב אלא על בין העינים, מנין לרבות כל הראש? תלמוד לומר: ״בראשם״ לחייב על הראש כבין העינים.

7ואין לי אלא כהנים, שריבה בהם הכתוב מצות יתירות, ישראל מנלן? נאמר כאן: ״קרחה״ ונאמר להלן: ״קרחה״, מה כאן חייב על כל קרחה וקרחה, וחייב על הראש כבין העינים אף להלן חייב על כל קרחה וקרחה, וחייב על הראש כבין העינים.

8ומה להלן על מת, אף כאן על מת. א"כ נכתוב קרא ״קרח״, מאי ״קרחה״ שמעת מינה תרתי.

9רבא אמר: היינו טעמא דאיסי, דיליף ״בין עיניכם״ מתפילין, מה להלן נשים פטורות, אף כאן נשים פטורות. ורבא מאי טעמא לא אמר כאביי? ״קרח״ ״קרחה״ לא משמע ליה.

10ואביי מאי טעמא לא אמר כרבא? אמר לך: תפילין גופייהו מהכא גמר לה: מה להלן מקום שעושים קרחה, בגובהה של ראש, אף כאן מקום הנחה בגובה הראש.

11ובין לאביי ובין לרבא, האי ״בנים אתם״, מאי דרשי ביה? האי מיבעי לכדתניא: ״בנים אתם לה' אלהיכם״, בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים אתם קרוים בנים, אין אתם נוהגים מנהג בנים אין אתם קרוים בנים, דברי ר' יהודה.

12רבי מאיר אומר: בין כך ובין כך אתם קרוים בנים, שנאמר: ״(ירמיהו ד״, כב) ״בנים סכלים המה״, ואומר: (דברים לב, כ) ״בנים לא אמון בם״, ואומר: (ישעיהו א, ד) ״זרע מרעים בנים משחיתים״, ואומר: (הושע ב, א) ״והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי״.

13מאי ״ואומר״? וכי תימא: סכלי הוא דמקרי בני, כי לית בהו הימנותייהו לא מיקרו בני ת"ש ואומר: ״בנים לא אמון בם״,׃

14וכי תימא: כי לית בהו הימנותא הוא דמיקרו בנים, כי פלחו לעבודת כוכבים לא מיקרו בנים ת"ש ואומר: ״זרע מרעים בנים משחיתים״. וכ"ת ״בנים משחיתים״ הוא דמיקרו, בני מעלייא לא מיקרו ת"ש ואומר: ״והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי״.

מתני׳ · משנה

15, הסמיכות, והתנופות, וההגשות, והקמיצות, והקטרות והמליקות, והקבלות, והזאות נוהגים באנשים ולא בנשים, חוץ ממנחת סוטה ונזירה שהן מניפות.

גמ׳ · גמרא

16סמיכות. דכתיב: ״(ויקרא א״, ב) ״דבר אל בני ישראל... וסמך״ בני ישראל סומכים, ואין בנות ישראל סומכות.

17תנופות. (ויקרא ז, כט-ל) ״דבר אל בני ישראל... והניף״ בני ישראל מניפין, ואין בנות ישראל מניפות.

18הגשות. דכתיב: ״(ויקרא ו״, ז) ״וזאת תורת המנחה... הקרב אותה בני אהרן״ בני אהרן, ולא בנות אהרן.

19קמיצות. דכתיב: ״(ויקרא ב״, ב) ״והביאה אל בני אהרן וקמץ״ בני אהרן, ולא בנות אהרן.

20הקטרות. דכתיב: ״(ויקרא ג״, ה) ״והקטירו אותו בני אהרן״ בני אהרן, ולא בנות אהרן.

21המליקות. דכתיב: ״(ויקרא א״, טו) ״ומלק... והקטיר״, איתקש מליקה להקטרה.

22הקבלות. דכתיב: ״(ויקרא א״, ה) ״והקריבו בני אהרן״, ואמר מר:

תוספות

אי לאו ג"ש ה"א הפסיק הענין — וא"ת היכי תיסק אדעתין למימר הכי הא מפקינן לעיל (קידושין דף לה:) מפאת שאינה בבל תשחית ולא אמר דקרחה שכתוב בפרשה ראשונה קודם בל תשחית הפסיק הענין לפאת זקן וכ"ש דקאי אקרחה שהיא ראשונה בפרשה קרובה יותר לבני אהרן דכתיב בפרשה ועוד קשה דת"ק דמתניתין היכי פליג אקרחה דקאמר במתני' חוץ מבל תקיף ובל תשחית ולא קאמר ובל יקרחו והא אפילו מפאת אמר לעיל דקאי אבני אהרן כ"ש דקאי אקרחה דקרובה לבני אהרן וי"ל דסד"א דגבי קרחה דאע"ג שהיא קרובה לבני אהרן הפסיק הענין משום דכתיב (דברים י״ד:ב׳) כי עם קדוש אתה דמרבה נשים ואפילו בישראל ומפרש בגמרא דלא הפסיק הענין:

אם כן ליכתוב קרא קרח — פי' וליתן את האמור של זה בזה הוה מפקי במה מצינו ואי משום דריבה בהו מצות יתירות אין לנו לחלק מצוה אחת שאנו מוציאין בכהנים ובישראל בהדיא דודאי גוף המצוה לא היינו לומדים אבל פירוש המצוה גמרי שפיר מהדדי:

תפילין גופייהו מהכא גמרינן להו — וא"ת ומה בכך מ"מ נילף קרחה מתפילין דאין ג"ש למחצה ונימא מה תפילין נשים פטורות ה"נ גבי קרחה וי"ל דשמא לא נגמרה ג"ש אלא לאשמועינן מקום הנחת תפילין וקשה להר"ם אמאי אין מניחין תפילין בכל הראש כי היכי דקאמר קרחה בכל הראש ושמא להכי מהני האי בין עיניכם דהוה מצי למכתב בראשיכם ואע"ג דגבי קרחה כתיב בין עיניכם ואפ"ה קרחה בכל הראש וי"ל דליגמר ג"ש נכתב:

הסמיכות והתנופות וההגשות — נראה דמהגשות ואילך מיירי בכהנים ואתו קראי בגמ' למעוטי כהנות אבל סמיכות ותנופות איירי בישראל:

הקבלות והזאות — והולכה וזריקה לא קתני דהולכה בכלל קבלה שהרי מן והקריבו הכהן נפקא כמו קבלה וזריקה בכלל הזאה וא"ת אמאי איצטריך קרא בגמרא למעוטי נשים תיפוק ליה דכולהו מ"ע שהזמן גרמא הוו שהרי אינן נוהגות אלא ביום כדכתיב (ויקרא ז׳:ל״ח) ביום צותו להקריב קרבניהם וי"ל דמ"מ איצטריך קרא למעוטינהו ולמיפסל קרבן בנשים דאי לאו קרא לא הוה ידעינן שהעבודה פסולה בהן להכי איצטריך קרא למעוטי למימר דמחללי עבודה ועבודתן פסולה מיהו מסמיכה קשה אמאי איצטריך קרא למעטינהו דהא עבודה לא אתחלל בהכי כלומר בלא סמיכה נמי אין הקרבן פסול בכך ואם נעשה סמיכה בנשים לא מיפסל קרבן בכך. וי"ל דמ"מ איצטריך קרא למעוטי דסד"א משום דכתיב וסמך ושחט איתקש סמיכה לשחיטה מה שחיטה כשרה בנשים כדתנן בזבחים (דף לא:) ומייתי בשמעתא קמייתא דשחיטת חולין (דף ב:) כל הפסולין ששחטו שחיטתן כשרה שהשחיטה כשרה בזרים ובנשים וכו' אף סמיכה כשרה בנשים להכי איצטריך למעוטי ותנופה נמי איצטריך למעוטי משום דאשכחן תנופה דכשרה בנשים כדמפרש לקמן:

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

ריטב"א

אמר אביי היינו טעמא דאיסי דגמר קרחה קרחה מבני אהרן כו' עד הוה אמינא לה יטמא הפסיק הענין. פי' שהרי בלה יטמא אנשים ונשים שווין וכיון דכן תו לא דרשינן בשאר הפרשה הבאה לאחר כן בני אהרן ולא בנות אהרן אהניא השתא ג"ש שללמד שלא הפסיק ופרכינן אי משום ג"ש להכי הוא פי' דאע"ג דבעלמא כל היכא דאמרינן ג"ש לגמרי דרשינן לה לכל מילי שאני הכא דאי דרשי' קרחה קרחה לפטור נשים נסתר הכלל שבידינו דבמצות לא תעשה נשים חייבות וכדכתיבנא לעיל:

וקשיא ליה לרב ר' אברהם בר דוד ז"ל למה לן ג"ש דקרחה קרחה לפטור נשים נדרוש ג"ש דפאת פאת כדדריש אביי גופה לעיל לפטור נשים מהשחתה ואיכא למימר דהא קי"ל שאין אדם דן ג"ש אלא אם כן קבלה מרבו ורבנן דלעיל גמירי ג"ש דפאת פאת אבל איסי בן הודה לא גמר פאת פאת אלא קרחה קרחה א"נ דפאת פאת מוקים לה לכדתניא יכול גלחו במספרים וכו' ולית ליה הא דדחינן לעיל דלכתוב בקרא את שבזקנך והכי קים ליה לאביי ושמע לה נמי מדלא פטר נשים מגדידה אלא מקרחה לחוד אלמא ג"ש קרחה קרחה היא דאי פאת פאת מנא ליה לרבות גדידה ולהוציא קרחה דהא פאת הכתוב בבני אהרן הטילו הכתוב בין קרחה לשריטה הלכך רבכן דדרשי פאת פאת גמרינן מינ' דבני אהרן אכוליה עניינא הוא דכתיב ומה התם נשים אף כאן נשים פטורות ואפילו הכי חייבות בקרחה ובגדידה משום כי עם קדוש דקאי בין אקרחה בין אגדידה וכי כתיב בנים אתם למאי דתניא לקמן בזמן שאתם עושים רצונו של מקום וליה להו ג"ש דקרחה ואיסי גמיר ג"ש דקרחה קרחה ודריש מינה דכי כתיב בני אהרן אכוליה פרשה כתיב ואפילו אקרחה וה"ה להשחתה ומה התם נשים פטורית אף כלן נשים פטורות אבל בגדידה חייבת משום כי עם קדוש והרי זה נכון:

דתניא לא יקרחו יכול מלא יהא חייב כו' — עד לחייב על כל קרחה וקרחה פי' התם במסכת מכות הוינן היכי דמי אילימא בזה אחר זה ובחמש התראות פשיטא אלא בזה אחר זה ובהתראה אחת חמש מי מחייב והתנן הנזיר שהיה שותה יין כל היום כולו אינו חייב אלא אחת אמרו לו אל תשתה אל תשקה והוא שותה חייב על כל אחת ואחת כלומר ולא משמע דנימא דאתא קרחה לחיובה חמש התראות כאחת ולהוציאו מכלל שאר דיני תורה ואוקימנא דסך חמש אצבעותיו נשא ואותבינהו בבת אחת בחמש מקומות דהשתא אפי' התראה אחת חשיבא התראה לכל חדא וחדא שיעור קרחה כדי שיראה מראשו א"ד כגריס ואיכא דאמרי שתי שערות ודוקא למלקות אבל לאיסורא אסור למתלש כלל והנשים אסורות בו דלית הלכתא כאיסי בן יהודה ובירושלמי רב יהודה מפקיד לחבריה פקדון נשיכון כד יהון קיימין אל מתיא דלא ליתלשון בשעריהן כלל שלא יבואו לידו קרחה:

ואביי מ"ט לא אמר כרבא תפילין גופייהו מקרחה למד מה להלן בגובה של ראש אף כאן בגובה של ראש. וכ"ת ניליף נמי קרחה מתפילין לפטור נשים א"כ הוה ליה לסתור כלל מצות עשה שלא הזמן גרמא דנשים חייבות ואין אנו דורשין ג"ש לסתור כל היכא דאיכא למדרש בה מידי כדכתיבנא לעיל:

מתניתין הסמיכות והתניפות כו' — גמרינן לה בגמרא בכל חד מינייהו מיעוטא דנשים וכ"ת ותיפוק ליה דהוה להו ביום ולא בלילה וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות ואיכא למימר דכי אמרינן מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות במצות שבחובה לגמרי דכי מטי זמן חיוביה לא סגיא דלא לקיומינהו אבל הנהו אינן בחובה לגמרי אלא שבאין להכשיר קרבנו אם ירצה שיעלה לו לרצין והוה אמינא דאחד אנשים ואחד נשים שוין קמ"ל:

וההזאות — פי' כל זריקת דמים בכלל דבן צאן דכתיב וזרקו בני אהרן בין שאר ההזאות והיינו דלא קתני והזריקות מפני שהיא בכלל ההזאות ואע"ג דאוקימנא בגמרא בהזאות דבן עוף דלא כתיב ביה בני אהרן לאו למימרא דמיירי בבן עוף דוקא אלא לומר דכיון דלא קתני זריקות וקתני הזאת ודאי לא לזריקת בן צאן בלבד אתי אלא אף הזאת בן עוף בכלל דכתיב בה לשון הזאה כדכתיב והזה מדם החטאת. והא דלא תני מתני' יציקות ובלילות ופתיות ומליחות מפני שכשרות בזר וכיון שכן כשרות בנשים. ולא קתני הולכת דם מפני שהוא בכלל קבלת דם דקתני:

גמרא בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות — פי' ובמצות לא תעשה דכתיב בני ה"ה דהוה דרשי' ב"י ולא בנות ישראל אלא דהא רבינהו רחמנא מקרא דאיש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם שהשוה אשה לאיש לכל לא תעשה שבתורה וה"ה במצות עשה שלא הזמן גרמא דאע"ג דכתיב בהו בני ישראל אף נשים בכלל דהא אתרבו להו ממורא כדלעיל וכי כתיב בני ישראל אתי למעוטי עכו"ם מיהו מבני אהרן דממעטינן בנות אהרן לא מצינן למימר דאתי למעוטי זרים דהא מהכהנים אימעיטו זרים וכי כתב בני אהרן אתי למעט בנות אהרן:

ואיכא דקשיא ליה היכי אמרינן הכא דכי כתיב בני ישראל ממעט בנות ישראל א"כ היאך נשים נודרות ונודבות קרבן דהא כתיב בפרשה בני ישראל ואיכא למימר דהא רבינהו רחמנא התם מדכתיב איש איש לרבות את עכו"ם שנודרין ונודבין נדרים ונדבות כישראל וכ"ש נשים והא דכתיב דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה ואפילו הכי כתיב ויבואו האנשים על הנשים ולא קשיא דהתם נשים מעצמן הביאו ולא נצטוו בכך א"נ דנדבה הוה וכבר נתרבו נשים בנדר ונדבה כדכתיבנא תו קשיא לן בעבודת כהונה אלו שפסולת בזר למה לי מיעוטא דבני אהרן ולא בנות אהרן תיפוק ליה דאפי' בני אהרן במחוסרי בגדים עבודתם פסולה כיון שאין כהונתם עליהן ובנות אהרן לית להו בגדי כהונה. וי"ל דשמא אין בגדי כהונה מעכבין אלא לבני אהרן שנצטוו בהן אבל בנות אהרן שלא נצטוו בבגדי כהונה כלל אינן מעכבין בעבודתן:

הגשה דכתיב הקרב אותה בני אהרן — הקשה ר"ח ז"ל דהא הגשה קודם קמיצה היא והיכי אמרינן במנחות ומקמיצה ואילך מצות כהונה אבל קודם קמיצה כשירה בזר דהא הכא ממעטינן מהגשה אפי' בנות אהרן וכ"ש זרים ותירץ דכי אמרינן התם מקמיצה ואילך מצות כהונה לאו בכל דוכתא דכתיב בה קמיצה אלא מקמיצה של אותה פרשה שאין בה הגשה בבני אהרן ולימד שהבאה ובלילה ויציקה בבעלים אבל הגשה דכתיב בפרשה אחריתי שיש בה קמיצה אע"פ שהוא קודם קמיצה מצותה בבני אהרן ופסולה בנשים ובזרים ולית ליה כמאן דאמר בטמא אותה לאלעזר ולא אחרת לאלעזר אלא כבר פלוגתי' אי דפרה אליעזר ואחיה (חקה) כתיב בה לעיכובא פי' ואפי' בכהן הדיוט פסולה וכ"ש בבנות אהרן. מיהו אורחא דתלמודא הוא בהכי דזימנין דמקשה להדיא אליבא דחד אמורא ומקשה סתמא וכדכתיבנא לעיל בהאי פירקא:

תלמוד בבלי · מפת הדף