בוני התלמוד

    מסכת קידושין דף פ״א עמוד ב׳

    פרק ד׳ - עשרה יוחסין

    Also cited as: Kiddushin 81b, Chapter 4 Asarah Yochasin

    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    תיב שפיר - שב כהוגן שלא תמאיסנו:

    הבו לי כסא - מזגו לי כוס:

    אכמר - שוטי"ר (טושי"ר: להשתעל) בלע"ז:

    שדא ביה כיחו - השליך בתוכו את כיחו ליחה היוצאה מן הריאה:

    נחרו ביה - גערו בו:

    שקא - הוא החזיק עצמו כמת:

    שקא - הלקיח כמו שקל:

    שמעו דקאמרי פלימו קטל גברא - השמיעו לאנשי ביתו קול יוצא מבחוץ ואומרים פלימו קטל גברא:

    ערק - פלימו כסבור שבאים עליו נוגשי המלך להורגו:

    טשא - נחבא בבית הכסא חוץ לעיר:

    חזייה - שטן לפלימו דמצטער:

    מאי טעמא אמרת הכי - למה הורגלת לקללני:

    אלא היכי נימא - לדחותך מעלי שלא תחטיאני:

    דפריש מינאי - מחמת זקנה ומה ירא מיצר הרע:

    קשטה נפשה - בתכשיטיה קישוטי בשמים ואפרסמון:

    חלפא ותני קמיה - עברה לפניו ושנתה פעם שניה:

    דפריש מינאי - מחמת זקנה ומה ירא מיצר הרע:

    אנא חרותא - שם זונה ניכרת בעיר:

    דהדרי מיום - שחזרתי היום הלום:

    דריש צוציתא - ענף קטן שבגובה הדקל:

    שוור - קפץ:

    קא יתיב בגוויה - להמית את עצמו:

    אישה הפרם - צריכין סליחה:

    במה הכתוב מדבר - מאחר שאישה הפרה מה שעברה ומה זו סליחה:

    והיא שותה ביין - מיד ואף על פי שבהיתר כיון שהיא לאיסור נתכוונה צריכה סליחה:

    אמר ר' טרפון - לאנשי ביתו הזהרו בי להיות עמי ועם כלתי שלא אתייחד עמה:

    כל הדווים - שיש להם לב לדוות ידוו על זה שאינו מתכוין ויש כאן נשיאות עון:

    ודר עם אמו או עם בתו - דלא תקיף יצריה עלייהו דאהנו ביה אנשי כנסת הגדולה דלא מגרי בקרובתא מכי כחלינהו ונקרינהו לעיניה כו' (סנהדרין דף סד.):

    מתייחד עם אחותו - לפרקים אבל אינו דר תמיד ביחוד אצלה בבית:

    תנאי היא - גרסינן:

    אמר ר' טרפון - לאנשי ביתו הזהרו בי להיות עמי ועם כלתי שלא אתייחד עמה:

    מכלליה מכולה דברא - כשהיה הולך בשדה בגירסא לייחוד היה מונע הבהמות מכל השדה ד"א שאינו מניח להיות רועה והבהמות בשדה אחד:

    שתי יבמות - נשי שני אחין ששונאות זו את זו כשתי צרות שדואגות שמא תפול ליבום לפני בעלה ותיעשה לה צרה אשה וצרתה ואשה וחמותה ובת חמותה ובת בעלה כולן שונאות זו את זו וטעמא מפרש ביבמות בפרק האשה שהלכה (יבמות דף קיז.):

    שיודעת טעם ביאה - כלומר מה היא ביאה שתדע לספר דברים בשוק:

    ואינה מוסרת עצמה לביאה - מתוך קוטנה עדיין לא לבשה יצר הילכך אין כאן משום דעת קלה שלא תהא נוחה להתפתות:

    תינוקת בת תשע שנים ויום אחד - והביאה שערות דכי איכא שדים נכונו ושערך צמח הוא דמגרו בה וסבר לה כמאן דאמר (בנדה דף מו.) בת תשע שנים ויום אחד שהביאה שערות סימן הן מכאן ואילך אבל קודם לכן שומא ותינוק בן י"ב שנה ויום אחד קרי ליה הגדיל ולא יישן עם אמו עוד בקירוב בשר:

    זה וזה - בין ללישנא קמא בין ללישנא בתרא דתינוקת בעינן שדים נכונו בסימני נערות בסימנין [שבדדים] דהיינו בוחל כדתנן במסכת נדה (דף מז.) בוחל אלו ימי הנעורים ושערך צמח אלא דללישנא קמא אי אתיא שערות מתשע שנים ולמעלה הוי סימן גמור וללישנא בתרא הוי שומא עד בת שתים עשרה שנים ויום אחד:

    בושה לעמוד לפניו - בידוע שיש בה טעם ביאה:

    לא סבר לה מר דמקדשא - אין אדוני יודע שהיא מקודשת ויש לו להתרחק מאשת איש:

    קידושין 81 עמוד ב

    1תיב שפיר. אמר ליה: הבו לי כסא, יהבו ליה כסא. אכמר שדא ביה כיחו. נחרו ביה. שקא ומית. שמעו דהוו קאמרי: פלימו קטל גברא! פלימו קטל גברא! ערק וטשא נפשיה בבית הכסא. אזיל בתריה, נפל קמיה. כי דחזייה דהוה מצטער גלי ליה נפשיה. אמר ליה: מאי טעמא אמרת הכי? ואלא היכי אימא? אמר ליה: לימא מר ״רחמנא נגער ביה בשטן״.

    2רבי חייא בר אשי הוה רגיל כל עידן דהוה נפל לאפיה הוה אמר: ״הרחמן יצילנו מיצר הרע״. יומא חד שמעתינהו דביתהו, אמרה: מכדי הא כמה שני דפריש ליה מינאי, מאי טעמא קאמר הכי?

    3יומא חדא הוה קא גריס בגינתיה. קשטה נפשה, חלפה ותנייה קמיה. אמר לה: מאן את? אמרה: אנא חרותא דהדרי מיומא. תבעה. אמרה ליה: אייתי ניהליה להך רומנא דריש צוציתא. שוור, אזל אתייה ניהלה.

    4כי אתא לביתיה הוה קא שגרא דביתהו תנורא, סליק וקא יתיב בגויה. אמרה ליה: מאי האי? אמר לה: הכי והכי הוה מעשה. אמרה ליה: אנא הואי. לא אשגח בה, עד דיהבה ליה סימני. אמר לה: אנא מיהא לאיסורא איכווני. כל ימיו של אותו צדיק היה מתענה עד שמת באותה מיתה.

    5דתניא: (במדבר ל, יג) ״אישה הפרם וה' יסלח לה״, במה הכתוב מדבר? באשה שנדרה בנזיר, ושמע בעלה והפר לה, והיא לא ידעה שהפר לה בעלה, והיתה שותה יין ומטמאה למתים.

    6רבי עקיבא כי הוה מטי להאי פסוקא הוה בכי, אמר: ומה מי שנתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה, אמרה תורה: צריכה כפרה וסליחה, מי שנתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר על אחת כמה וכמה.

    7כיוצא בדבר אתה אומר (ויקרא ה, יז) ״ולא ידע ואשם ונשא עונו״. כשהיה רבי עקיבא מגיע לפסוק זה היה בוכה: ומה מי שנתכוין לאכול שומן ועלה בידו חלב אמרה תורה: ״ולא ידע ואשם ונשא עונו״, מי שנתכוין לאכול חלב ועלה בידו חלב על אחת כמה וכמה. איסי בן יהודה אומר: ״ולא ידע ואשם ונשא עונו״ על דבר זה ידוו כל הדווים.

    8מתייחד אדם עם אמו. אמר רב יהודה אמר רב אסי: מתייחד אדם עם אחותו, ודר עם אמו ועם בתו. כי אמרה קמיה דשמואל, אמר: אסור להתייחד עם כל עריות שבתורה, ואפילו עם בהמה.

    9תנן: מתייחד אדם עם אמו ועם בתו וישן עמהם בקירוב בשר, ותיובתא דשמואל! אמר לך שמואל: וליטעמיך, הא דתניא: אחותו וחמותו ושאר כל עריות שבתורה אין מתייחד עמהם אלא בעדים. בעדים אין, שלא בעדים לא!

    10אלא תנאי היא. דתניא, אמר רבי מאיר: הזהרו בי מפני בתי. אמר רבי טרפון: הזהרו בי מפני כלתי. ליגלג עליו אותו תלמיד. אמר רבי אבהו משום רבי חנינא בן גמליאל: לא היו ימים מועטים עד שנכשל אותו תלמיד בחמותו.

    11אפילו עם בהמה אביי מכלליה מכולה דברא. רב ששת מעבר ליה מצרא. רב חנן מנהרדעא איקלע לרב כהנא לפום נהרא. חזייה דיתיב וקא גרס וקיימא בהמה קמיה. אמר ליה: לא סבר לה מר אפילו עם בהמה? אמר ליה: לאו אדעתאי.

    12אמר רבא: מתייחד אדם עם שתי יבמות ועם שתי צרות, עם אשה וחמותה, עם אשה ובת בעלה, עם אשה ותינוקת שיודעת טעם ביאה, ואין מוסרת עצמה לביאה.

    13הגדילו זה ישן בכסותו וכו'. וכמה? אמר רב אדא בר רב עזא אמר רב אסי: תינוקת בת תשע שנים ויום אחד, תינוק בן שתים עשרה שנה ויום אחד. איכא דאמרי: תינוקת בת שתים עשרה שנה ויום אחד, תינוק בן שלש עשרה ויום אחד, וזה וזה כדי שיהיו (יחזקאל טז, ז) ״שדים נכונו ושערך צמח״.

    14אמר רפרם בר פפא א"ר חסדא: לא שנו אלא שאינה בושה לעמוד לפניו ערום אבל בושה לעמוד לפניו ערום אסור. מאי טעמא יצר אלבשה.

    15רב אחא בר אבא איקלע לבי רב חסדא חתניה. שקליה לבת ברתיה אותבוה בכנפיה. אמר ליה: לא סבר לה מר דמקדשא? אמר ליה: עברת לך אדרב. דאמר רב יהודה אמר רב, ואיתימא רבי אלעזר: אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה, עד שתגדיל ותאמר: ״בפלוני אני רוצה״. מר נמי עבר ליה אדשמואל, דאמר שמואל: אין משתמשים באשה! אמר ליה: אנא כאידך דשמואל סבירא לי, דאמר שמואל:

    תוספות

    אביי מכלי להו מכולה דברא - נראה דהני אמוראי חומרא בעלמא קא עבדי ואנן קיימא לן כרבנן דרבי יהודה (לקמן קידושין דף פב.) דאמרו לו לא נחשדו ישראל לא על משכב זכור ולא על הבהמה:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    מאירי

    לעולם יזהר אדם שלא להשקיע שום הרהור עבירה בלבו שההרהור מביא לידי מעשה וכל שהרהר בעבירה והשביע את יצרו מצד הרהורו אע"פ שלא עשה עבירה הואיל ובמחשבת עבירה היה עון הוא וצריך כפרה מעשה היה באחד מגדוליהם שנזקק לאשתו והוא סבור עליה שהיא אחרת ואף כשנודע לו שאשתו היתה הזקיק עצמו לתשובה הואיל ובמחשבת עבירה היה והוא שאמרו אישה הפרם וי"י יסלח לה במה הכתוב מדבר באשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה והפר לה והיא לא ידעה שהפר לה בעלה ושותה יין ומטמאה למתים ואעפ"כ צריכה סליחה הה"ד וי"י יסלח לה וכשהיה ר' עקיבא מגיע לפסוק הזה היה בוכה ומה מי שמתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה צריך כפרה מי שנתכוון לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר על אחת כמה וכמה או כלך לדרך זו ולא ידע ואשם ונשא עונו במה הכתוב מדבר במי שמתכון לאכול בשר שומן ועלה בידו חלב ומה מי שמתכוין לאכול שומן ואכל חלב אמרה תורה ולא ידע ואשם מי שנתכוון לאכול חלב ועלה בידו חלב על אחת כמה וכמה:

    אע"פ שאסרנו באיש אחד להתיחד עם שתי נשים מתיחד אדם עם שתי יבמות ר"ל הנשואות לשני אחים ועם שתי צרות ר"ל ששתיהן נשואות לאיש אחד ועם אשה ויבמתה ר"ל אשת אחיה או אחות בעלה ועם אשה ובת בעלה שסתמן של אלו שונאות זו את זו ואינן מחפות זו על זו וכן עם אשה ותינוקת היודעת טעם ביאה ר"ל שמרגשת ומבינה בענינים אלו ואינה מוסרת עצמה לביאה שמתוך שיודעת בענין מספרת בשוק ומתוך שאין מוסרת עצמה עדין לכך אין חשש שתחפה עליה כדי שתהא היא מחפה עליה גם כן:

    כבר ביארנו במשנה שכל שהביאה סימני נערות אע"פ שאינה בושה לעמוד ערומה או שבושה לעמוד ערומה אע"פ שלא הביאה שתי שערות אסור לישן עמה בקירוב בשר אפילו לא הביאה סימני נערות ושאינה בושה לעמוד ערומה אם נתקדשה אסור שכבר נתלבשה מן היצר מצד מה שהרגישה בקדושיה וכן אסור לחבקה ולנשקה ומכל מקום אסור לאדם שיקדש את בתו עד שתגדיל ותאמר בפלוני אני רוצה כמו שהתבאר ומכל מקום כל שאינו עושה לכונת ייחוד ולסרך הרהור אלא דרך חיבת המולידים לפרסם ולהודיע להם שבניהם חביבים אצלם מותר ועל זה אמרו הכל לשם שמים:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת קידושין דף פ״א עמוד ב׳

    מסכת קידושין דף פ״א עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 15 קטעים ממוספרים, כ־623 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: קידושין דף פ״א ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026