איצטריך — למיעוטה בהדיא:
מה להלן נשים חייבות — באכילת מצה לילה הראשונה:
ראיה — מצות עשה היא יראה כל זכורך:
ראיה ראיה מהקהל — דכתיב ביה (דברים ל״א:י״ג) בבא כל ישראל ליראות והתם נשים חייבות דכתיב האנשים והנשים והטף:
ואדילפינן מתפילין לפטורא — אמתני' (לעיל קידושין דף כט.) פריך דגמר כל מצות עשה שהזמן גרמא מתפילין לפטור את הנשים בבנין אב דמה מצינו בתפילין:
נילף — בנין אב במה מצינו משמחה שהיא מצות עשה שהזמן גרמא ונשים חייבות:
בעלה משמחה — אין חובת השמחה תלויה בה אלא על בעלה שישמחנה קרי ביה ושימחת:
אלמנה מאי איכא למימר — הא כתיב בה שמחה דכתיב (דברים ט״ז:י״א) והגר והיתום והאלמנה:
בשרויה אצלו — לא נצטוית היא אלא בעניה הכתוב מדבר ונצטוה מי שהיא שרויה אצלו לשמחה משלו במאכל ומשתה וכלי פשתן:
אי הכי תפילין וראיה נמי ניהוי שני כתובים כו' — והיכי ילפת מתפילין לפטור הא כתיב פטורא בין בתפילין דאיתקיש לת"ת בין בראיה דכתיב זכורך להוציא את הנשים:
צריכי — למיכתב פטורא בתרוייהו דלא גמירי מהדדי הילכך לאו למימרא דאין מלמדין איכתיב בתרוייהו אלא משום דלא הוה גמיר חד מחבריה כדמפרש ואזיל:
דאי כתב רחמנא — פטורא דנשים בתפילין ולא כתב בראיה ה"א נילף ראיה מהקהל לחייב את הנשים:
א"ה מצה והקהל נמי צריכי — ולאו שני כתובים הבאים כאחד נינהו ונילף שאר מצות עשה מינייהו לחיובא:
למאי צריכי — תרוייהו אלא חד מינייהו נכתוב ונגמר אידך מיניה עם כל שאר מצות עשה:
בשלמא אי הוה כתב — חיובא בהקהל לא הויא אתיא מצה מיניה בבנין אב דאנא אמינא נגמר ג"ש מחג הסוכות ט"ו ט"ו מה להלן נשים פטורות דכתיב האזרח להוציא הנשים אף מצה נשים פטורות:
ואנא אמינא טפלים חייבין — דכתיב (דברים לא) והטף:
מא"ל — נילף כל מצות עשה שהזמן גרמא ממצה והקהל לחיובא:
מא"ל — נילף כל מצות עשה שהזמן גרמא ממצה והקהל לחיובא:
ממורא — איש אמו ואביו תיראו דילפינן ביה נשים לעיל (קידושין דף כט.) כשהוא אומר תיראו הרי כאן שנים:
ונילף מתלמוד תורה — לפטורה:
