דברי ריבות בשעריך וקמת ועלית וגו' — מכאן שהמקדש גבוה מכל ארץ ישראל דכל צדדיה סתם וכתב ועלית:
אשר העלה ואשר הביא את בני ישראל מארץ צפון — דהיינו בבל ומכל הארצות אשר הדחתים שם וכתיב אשר העלה:
מסייע ליה לרבי אלעזר — דנקט תנא דידן לישנא יתירא לאשמועינן שכל עצמו של עזרא לנקות את בבל נתכוון לפי שראה אותם שנתערבו בהן וראה שהיו חכמי הדור עולין עמו ואין עוד בבבל שיתעסק לבדוק בהן לייחסן עמד והפריש פסוליהן והוליכן עמו והדור שראו הפרשתם הכירו בהם ולא חשש שיתערבו בהן אלו הפסולין העולים ולדורות הבאים נמי כיון דאמר מר (לקמן קידושין דף עו:) לשכת הגזית היתה שם ששם היו יושבים מייחסי כהונה ולויה בכל יום מיזהר זהירי בפסולי:
העלום — על כרחם:
אפרושי אפרושינהו — ומתוך שהופרשו הכירו בהם אנשי מקומם וידעו שלא יתערבו עוד בהם:
ומנפשייהו סליקו — לארץ ישראל שלא יכירו בהם:
בשלמא למ"ד — שעלו מאיליהם ולא הכירו בהם העולים עמהם כל כך היינו דארץ ישראל עיסה לבבל ספק יחוס הוא אצל בבל שנעשית בבל כסולת נקיה ובני ארץ ישראל לא הכירום כל כך ויש שנדבקו עמהם:
עיסה — ספק עירובין כעיסה זו שמערבין בה שאור מים וקמח מלח וסובין:
כל הארצות עיסה — פסולת אצל ארץ ישראל לפי שבני ארץ ישראל עסוקין לבדוק ביוחסים לפי שהכהנים מצויים שם:
וארץ ישראל עיסה לבבל — שעזרא הפרישם ויצא משם:
אלא למ"ד העלום תנן — הואיל ובעל כרחם העלום עם אלו יצא קול פסול עליהם והכל ידעו בפסולן ונזהרו בהם כל העולים:
ואבינה בעם — מי היה ומי לא היה ש"מ לא ידע עזרא מי עלה עמו ומי לא עלה עמו וסבור שהיו שם לוים כשרים ולא מצא ראויים לעבודה אלא מאותן שקצצו בהונות ידיהם בשיניהם ואמרו איך נשיר את שיר ה' וגו' במזמור על נהרות בבל (תהלים קלז) שאמר להם נבוכדנצר שירו לנו משיר ציון עמדו וקצצו בהונות ידיהם בשיניהם ואמרו לו איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר לא נשיר לא נאמר אלא איך נשיר אין לנו במה למשמש בנימי הכנורות מאותן עלו ומן הכשרים לא מצא לפי שהיו יושבים בבבל בשלוה והעולים בירושלים היו בעוני ובטורח המלאכה ובאימת כל סביבותיה והנך לויי דקתני מתניתין מהנך דלא חזו לעבודה היו:
מזהר זהירי בהו — יודע היה מי עלה ומי לא עלה:
גדולה חזקה — יש לסמוך עליה יפה:
בקשו כתבם המתייחשים — כתב יחוסם:
התרשתא — נחמיה בן חכליה קרוי כן בספר עזרא ובגמרת ירושלמי נמצא שעל שם שהיה משקה למלך היה צריך לשתות קודם שלא יחשדוהו שמא הטיל סם המות במשקה המלך התירו לו יין של עובדי כוכבים לשתות לכך נקרא התרשתא:
עד עמוד הכהן לאורים ותומים — כאדם שאומר לחבירו עד שיבא משיח דאורים ותומים לא היו בבית שני:
ואמר להם כו' — מדכתיב מקדש הקדשים שמעינן דלא אסירי בתרומה אלא מקדשי המקדש:
אמר להם — תרומה איני יכול לאסור עליכם מפני חזקתכם שהוחזקתם בבבל לאכלה:
קדשי הגבול — תרומה הנאכלת בכל מקום:
אף כאן כו' — אלמא מדכתיב ויגואלו שמע מינה נתחללו מן הכהונה והיינו חללים:
ולמ"ד — במסכת כתובות (דף כד:):
מעלין מתרומה ליוחסין — הרואה כהן אוכל בתרומה במקומו אין צריך לבדוק אחריו ביוחסין ונושא כהן בתו הני כיון דאכלי בתרומה אתי לאסוקינהו ואמאי לא חש לה נחמיה דלא לאסוקינהו:
שאני התם דריע חזקתייהו — לא איצטריך למיחש להאי דכיון דשאר כהנים אוכלים בקדשי המקדש והם נגואלו מהם הורע חזקתם ויש בהם היכר ולא אתי לאסוקינהו:
ואלא — כיון דליכא למגזר מידי מאי גדולה חזקה דאמר רבי יוסי מאי רבותא לא היה לו לומר אלא מנין לחזקה כו' מדקאמר גדולה רבותא אשמועינן דאע"ג דאיכא צד איסור השתא טפי מעיקרא סמכינן עלה:
בתרומה דרבנן — תרומת חוץ לארץ:
תרומה דאורייתא — משבאו לארץ:
השתא נמי תרומה דרבנן היא — דאכול כדמעיקרא ומאי נינהו תרומת פירות וירק:
בתרומה דאורייתא — דגן ותירוש ויצהר לא אכול:
ליכא למיגזר משום תרומת הארץ — דלא הואי גבייהו:
וכל זר לא יאכל קדש — כל אותו הענין מדבר בתרומה ולא בקדשים דכתיב ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים וליכא לאוקמי אלא בתרומה שמחוסר כפורים מותר בה:
ולא מידי דאיקרי קדשים — חזה ושוק של שלמים דאשכחן דאיקרי קדשים:
במורם מן הקדשים — חזה ושוק:
