מתני' בת חלל זכר — ודוקא נקט כדקתני ואזיל דבת חללה שנשאת לישראל כשירה לכהונה:
לעולם — בת בנו ובת בן בנו עד סוף כל הדורות של חללים זכר בן זכר בת האחרון פסולה כבת הראשון אבל בת בתו מישראל כשרה דלא חמירא בת חלל מחללה דאמרי' בתה של חללה מישראל כשירה לכהונה:
ישראל שנשא חללה בתו כשירה לכהונה — וטעמא יליף בגמרא ודוקא ישראל אבל כהן שנשא חללה בתו חללה דכל ולד הנולד בביאת איסור כהונה הוי חלל:
חלל שנשא בת ישראל בתו פסולה — בגמ' פריך הא תנא ליה רישא:
בת גר זכר — ואפילו מישראלית כבת חלל זכר ופסולה לכהונה אבל בת גיורת מישראל כשירה וטעמא דכולהו הני תנאי דפליגי בגיורת מפרש בגמ':
ר' אליעזר בן יעקב אומר כו' — לית ליה האי דינא דלקמן (קידושין דף עח.) צד השוה דשאינו ברוב קהל לא פריך דהיינו דומיא דשיש בהן צד חמור ואין חומר שלהם שוה ואיכא למ"ד בעלמא (מכות דף ד:) צד חמור לא פריך ומיהו גר שנשא גיורת בתו פסולה דבעי' מזרע בית ישראל כדמפרש בגמרא:
גמ' מה להלן — לענין טומאה הזכרים הוזהרו עליה ולא נקבות דכתיב בני אהרן ולא בנות אהרן:
אף — בפסולי חללות זכרים נפסלו ולא נקבות:
גמ' מה להלן — לענין טומאה הזכרים הוזהרו עליה ולא נקבות דכתיב בני אהרן ולא בנות אהרן:
אף — בפסולי חללות זכרים נפסלו ולא נקבות:
בתו של כ"ג — מן האלמנה תישתרי דהא אמרי' נקבות מותרות:
זרעו כתיב — ואפי' נקבות וכי אהני גזירה שוה לבת בתו אהני:
בת בנו — חלל תישתרי דתהני ליה גזירה שוה ולא אפיק קרא אלא זרעו אבל זרע זרעו תכשר בנקבות מג"ש:
זרעו — האב והזרע הוזכרו בתיבה זו והיינו הקישא:
בת בתו — חללה תיתסר מהך הקישא:
כשם שבני ישראל מקוה טהרה לחללות — להכשיר את בתה ממנו לכהונה כך בנות ישראל מקוה טהרה לחללים להכשיר את בתו ממנו לכהונה:
בעמיו — מדלא כתיב בעממיו משמע שאין זרעו מחלל את בתו אלא כשהוא ואשתו מעם אחד ששניהם חללים:
היא עצמה מנין — שהאלמנה מתחללת בביאתו מן התרומה ומן הכהונה ללקות כהן הדיוט הבא עליה אחריו משום חללה:
היא שעברה עבירה — דכתיב לא יקחו להזהיר אשה על ידי האיש ביבמות בפ' יש מותרות (יבמות דף פד:):
ואין מתחלל — דהא לא יחלל זרעו כתיב ולא את עצמו דתנן (בכורות דף מה:) הנושא נשים בעבירה פסול עד שידור הנאה וכי הדירה ממנו עובד עבודה:
מה להוא שאין מתחלל בכ"מ — אפילו בא על השפחה ועל הזונה תאמר באשה שנפסלת בכ"מ שאם בא עליה כותי חלל נתין ממזר פסולה כדאמרינן לעיל (קידושין דף עד:) ונפקא לן ביבמות (דף סח.) מן ובת כהן כי תהיה לאיש זר כיון שנבעלה לפסול לה פסלה והואיל ונפסלת בשאר ביאות איסור תיפסל אף כאן:
ואם נפשך לומר — שום תשובה על ק"ו זה ותבא להכשירה הרי לך מקרא מן התורה שהיא מתחללת דכתיב ולא יחלל עיקר חילול האמור כאן משמע ביאת עצמה שהיתה כשרה ונתחללה אבל זרעו מעיקרו הוא נפסל ואין זה לשון חילול:
מאי ואם נפשך לומר — מה היה לנו להשיב על ק"ו דאיצטריך לפרושי קראי:
הכי קא קשיא ליה — וכי תימא מעיקרא דדינא דמייתית היא עצמה מק"ו מזרעו שלא עבר עבירה ונתחללה איכא למיפרך מה לזרעו כו':
אי נימא פסולה לו — ואפי' הוא ישראל אם ביאתו בעבירה שאינו של ממזרת הוי הולד חלל:
והרי מחזיר גרושתו — כשנישאת לאחר דפסולה דכתיב (דברים כ״ד:ד׳) לא יוכל בעלה וגו':
ובניה כשרים — בתו כשרה לכהונה אם ישראל הוא:
היא תועבה — כלומר בעונש עבירה:
הכי קא קשיא ליה — וכי תימא מעיקרא דדינא דמייתית היא עצמה מק"ו מזרעו שלא עבר עבירה ונתחללה איכא למיפרך מה לזרעו כו':
והרי אלמנה — לכ"ג וגרושה לכהן הדיוט שמתחללת בביאתו וכן זונה מביאת פסולין שבא עליה כהן הדיוט נקראת חללה ללקות עליה משום חללה דכל איסור כהונה עושה אותה חללה בביאתו:
מוזכרת — מפרש לקמן:
ה"ק איזו היא חללה — המוזכרת בתורה שעיקרה ממשמעות המקרא שכתב חללה לא יקחו ואין צריכין לפרש מידי סופרים דמקרא נפקא בהדיא:
כל שנולדה מאיסור כהונה — דסתם חלל היינו ולד פסול לכהונה מדכתיב ולא יחלל זרעו אבל חללה הנעשית חללה ע"י ביאה הוצרכו לדרוש בה מקראות כגון זו שהיתה כשרה ונתחללה:
אלמנה אלמנה אלמנה — בא על אלמנה שיש בה שלש שמות של אלמנות:
אינו חייב אלא אחת — לקמן מפרש לה:
כסדר — כסדר הזה שנתאלמנה תחילה ונשאת לשני וגירשה ונשאת לכהן ונתחללה ואח"כ נבעלה לאחד מן הפסולים או לקרובים בעילת זנות ונעשית זונה דמפסולי כהונה חללה איכא זונה ליכא ומשאר איסורים זונה הויא חללה לא הויא כדלקמן:
זינתה — מקרובים או מממזר:
ונתחללה — שבא עליה כהן ועשאה חללה שהיתה אסורה עליו משום זונה:
אינו חייב אלא אחת — לקמן מפרש טעמא:
