לפי שהעולם נידון אחר רובו כו' — יראה אדם עצמו כאילו שקול כל העולם שקול כמחצה צדיקים וחסידים ומחצה רשעים וכאילו מעשיו שקולים כמחצה על מחצה עשה מצוה אחת נמצאו זכיותיו מכריעין ונמצא צדיק ועל ידו כל העולם הוכרע להיות רובן צדיקים:
וניהוי — צדיק שמרד כמחצה עונות וכמחצה זכיות ולמה איבד את הראשונות:
בתוהא — מתחרט על כל הטובות שעשה:
למה צדיקים דומים בעולם הזה — ביסורין הבאים עליהם:
ונופו — כלומר מעט ממנו:
נקצץ — ממנו נופו:
כך — נפרעין מן הצדיקים מעט עונות שבידם ונמצאו כולם נקיים:
ולמה רשעים דומין בעולם הזה — בטובה שמשפיעים להם:
נופו — מעט ממנו אף אלו יש בידם מיעוט טובות וזכיות:
נקצץ נופו — קבלת שכרם היא קציצת נופם:
למדרגה — אשולויי"א (אישילייר"א: מדרגה) כדרך שעושין מדרגות לחריצין שסביבות המגדלים כשמגביהי' קרקעיתן:
יש דרך ישר לפני איש — כשרואין הרשעים שלותן נראית דרכם בעיניהם ישרה ואחריתה של אותה שלוה הזמנת דרכי מות היתה:
בית נתזה — שם האיש:
שהתלמוד מביא לידי מעשה — נמצאו שניהם בידו:
גדול תלמוד תורה שקדם לחלה ארבעים שנה — כשיצאו ממצרים נתנה להם תורה בחדש השלישי ובחלה לא נתחייבו עד שנכנסו לארץ דכתיב בבאכם ואמר מר (ספרי פ' שלח לך) משונה ביאה זו מכל ביאות שבתורה דכתיב בהו כי תבאו וכאן נאמר בבאכם משנכנסו לה ובתרומות ומעשרות לאחר כיבוש וחילוק דכתיב תבואת זרעך שיהא כל אחד מכיר חלקו והן י"ד שנים הרי נ"ד ומשם התחילו למנות שמיטין כדאמרינן בערכין (דף יב:) ועשו שמיטה לסוף שבע הרי ס"א שנים ולסוף נ' עשו יובל הרי ק"ג:
מתחילתו משמט — מתחילת השנה מיו"כ עבדים נפטרים ושדות חוזרות ועדיין לא עברו אלא מ"ט אבל שביעית אינה משמטת אלא בסופה דכתיב (דברים טו) מקץ שבע שנים לסוף שבע שנים כל שנה שביעית במנין ס"א:
תחילת דינו — ליום הדין תחילת תביעות שעליו מפני מה לא עסקת בתורה:
פוטר מים — הפורק עול תורה ראשית מדון הוא תחילת דינו ואין מים אלא תורה דכתיב (ישעיהו נ״ה:א׳) הוי כל צמא לכו למים:
וכשם שדין — פורענות תורה קודם לדין פורענות מעשה כך שכרו אם עסק בתורה קודם לשכר מעשה:
בעבור ישמרו חוקיו — ואמר מר לעיל (קידושין דף לז.) תשמרון זו משנה:
ינצורו — יקיימו:
ופסול לעדות — דכיון שאינו מן היישוב אין מקפיד על עצמו ואין לו בושת פנים וכן האוכל בשוק הואיל ואין מקפיד על כבודו אינו בוש לזלזל בעצמו וליפסל:
