בוני התלמוד

    מסכת קידושין דף נ״ז עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    מוקצהבהמה שהוקצה לתקרובת ע"ז אסורה לגבוה כדאמר בתמורה (דף כח.) מן הבהמה להוציא את הרובע ונרבע מן הבקר להוציא את הנעבד מן הצאן להוציא את המוקצה נעבד שהשתחוה לה:

    רובע ונרבע בעדיםדבני סקילה נינהו דכתיב (ויקרא כ׳:ט״ז) והרגת את האשה ואת הבהמה ונרבע דכתיב (שם) ואת הבהמה תהרוגו וילפינן לעיל (קידושין דף נו:) משנגמר דינו נאסר ואפילו שחטו ולהכי נקט בעדים דאינו נסקל בעד אחד דאמר מר (בב"ק דף מד:) כמיתת הבעלים כך מיתת השור:

    יפוחומתה על הים:

    בגבתחומתה על המדבר ורחמנא אמר שדה:

    שעומד בתוך העיר ויזרקנה חוץ לחומהמדכתיב ושלח את הצפור החיה אל מחוץ לעיר מכלל דעומד בעיר ומשלחה אל החוץ דאי בעומד חוץ לעיר מאי ושלח אל מחוץ לעיר איכא הא מעיקרא קודם שילוח נמי התם קיימא:

    רבא אמרסברא הוא שהמשולחת מותרת דלא אמרה התורה שלח לתקלה שתהא למכשול עון וילכדנה אדם ויאכלנה וקרא דאמרן לעיל לרבות את המשולחת אסמכתא בעלמא היא:

    אמר קרא קדש יהיהחסר וי"ו כתיב למידרש ביה קודש הוא וזה א' מן השלשה עשר במסורת חסרים:

    אמר קרא קדש יהיהחסר וי"ו כתיב למידרש ביה קודש הוא וזה א' מן השלשה עשר במסורת חסרים:

    קדוש קרינןלהכי קרינן קדוש למעוטי דמיו שאין דין קדושה עליו קודש משמע שם קדושה קדוש משמע הוא קדוש:

    פלוגתא דר' יהודה ור' שמעון בבכורות:

    לאחר עריפה ודברי הכלדאמר התם ומודה רבי שמעון לאחר עריפה שהוא אסור וגמר עריפה עריפה מעגלה ערופה:

    ומותר בהנאהדכתיב (שמות כב) לכלב תשליכון אותו:

    שחוט שלי בשלישחוט זבחי בחצרי כדכתיב (ויקרא א׳:ה׳) ושחט את בן הבקר וגו':

    ושלך בשלךכדכתיב (דברים י״ב:כ״א) וזבחת מבקרך ומצאנך וסיפיה דקרא בשעריך:

    מה שלי בשלך אסורבהנאה דמי יתיר הנאה שנאסר בה מחיים אחרי שאין דמו נזרק:

    ושחטו ושחט אותו ושחט אותו מה ת"לשלש פרשיות סמוכות זו לזו בשלמים בראשונה כתיב ושחטו פתח אהל מועד ובשתים כתיב ושחט אותו מת"ל אלו שלשה מיעוטין דמשמע מכולהו זה נשחט בעזרה ולא אחר:

    לפי שנאמר כי ירחק וזבחתובא הכתוב להתיר להם בשר תאוה משיבאו לארץ והם יתרחקו מן המשכן לפי שבמדבר לא הותרו לאכול שום בהמה הראויה להקרבה אלא על ידי הקרבה:

    בריחוק מקוםחוץ למקדש:

    אתה זובחחולין שלך ואי אתה זובח בעזרה שהוא מקום הקרוב לו:

    ה"ג פרט לחולין שלא ישחטו בעזרה:

    אלא תמימיםובראויה להקרבה הכתוב מדבר דאילו בשאין ראויה להקרבה לא איתסר בשר תאוה דידהו במדבר:

    שכן מין הכשרלהקריב כיון דדמי להו בהכי אתי למיגמר ליה במה מצינו להחמיר ולאסור:

    שהיא בשחיטה כבהמהואיתקש לפסולי המוקדשין בפרשה זאת אך כאשר יאכל את הצבי וגו' ודרשינן ליה בשחיטת חולין (דף כח.) מה פסולי המוקדשין בשחיטה אף צבי ואיל בשחיטה וכיון דבשחיטה איתקש להו איכא למיגמר נמי מינה שלא תהא שחיטה בעזרה דכל דבר זביחה אסר רחמנא:

    ושחטו ושחט אותו ושחט אותו מה ת"לשלש פרשיות סמוכות זו לזו בשלמים בראשונה כתיב ושחטו פתח אהל מועד ובשתים כתיב ושחט אותו מת"ל אלו שלשה מיעוטין דמשמע מכולהו זה נשחט בעזרה ולא אחר:

    מנין לרבות את העופותשאין שחיטתן מפורשת בתורה: הכי גרסינן בתורת כהנים תלמוד לומר ושחטו ושחט אותו ושחט אותו והכי נמי גרסינן בסיפרי ופירושא חד לחיה וחד לעופות וחד לאיסור אכילה בדיעבד ודקתני מרבה אני את החיה הכי קאמר אי לא כתב קרא איכא למימר אתא לריבויא בדוחקא:

    קידושין 57 עמוד ב

    1מוקצה ונעבד, דבעלי חיים נינהו ואסירי! כי אסירי לגבוה, להדיוט מישרא שרי.

    2מתקיף לה רבי ירמיה: הרי רובע ונרבע בעדים, דבעלי חיים נינהו ואסירי! אלא: אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: לא מצינו רוב בעלי חיים שאסורים.

    3דבי ר' ישמעאל תנא: דאמר קרא: ״(ויקרא יד״, ז) ״ושלח על פני השדה״ כשדה, מה שדה מותרת אף האי נמי מותרת. האי ״שדה״ להכי הוא דאתא? ההוא מיבעי ליה לכדתניא: ״שדה״ שלא יעמוד ביפו ויזרקנה לים, בגבת ויזרקנה למדבר, ושלא יעמוד חוץ לעיר ויזרקנה בתוך העיר. אלא כל שעומד בעיר ויזרקנה חוץ לחומה.

    4ואידך? א"כ ניכתוב קרא: ״שדה״, מאי ״השדה״? שמע מינה תרתי.

    5רבא אמר: לא אמרה תורה: ״שלח״ לתקלה.

    6בשער נזיר. מנלן? דאמר קרא ״(במדבר ו״, ה) ״קדש יהיה גדל פרע שער ראשו״ גידולו יהיה קדוש.

    7אי מה קדש תופס את דמיו, ויוצא לחולין אף שער נזיר תופס את דמיו ויוצא לחולין! מי קרינן ״קודש״? ״קדוש״ קרינן.

    8בפטר חמור. נימא מתניתין דלא כר' שמעון, דתניא: פטר חמור אסור בהנאה, דברי ר' יהודה, ור' שמעון מתיר. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לאחר עריפה, ודברי הכל.

    9בשר בחלב. מנלן? דתנא דבי ר' ישמעאל: (שמות כג, יט) ״לא תבשל גדי בחלב אמו״ ג"פ אחד איסור אכילה, ואחד איסור הנאה, ואחד איסור בישול.

    10מתניתין דלא כי האי תנא. דתניא, ר"ש בן יהודה אומר: בשר בחלב אסור באכילה ומותר בהנאה, שנאמר: ״(דברים יד״, כא) ״כי עם קדוש אתה לה' אלהיך לא תבשל גדי בחלב אמו״, ולהלן הוא אומר: (שמות כב, ל) ״ואנשי קודש תהיון לי״. מה להלן אסור באכילה ומותר בהנאה אף כאן אסור באכילה ומותר בהנאה.

    11וחולין שנשחטו בעזרה. מנא הני מילי? אמר ר' יוחנן משום ר' מאיר: אמרה תורה: שחוט לי בשלי. ושלך בשלך. מה שלי בשלך אסור, אף שלך בשלי אסור.

    12אי מה שלי בשלך ענוש כרת, אף שלך בשלי ענוש כרת? אמר קרא: ״(ויקרא יז״, ד) ״ואל פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן לה'... ונכרת״, על קרבן ענוש כרת, על חולין שנשחטו בעזרה אין ענוש כרת.

    13איכא למיפרך: מה לשלי בשלך שכן ענוש כרת!

    14אלא אמר אביי: מהכא: (ויקרא ג, ב) ״ושחטו״ (ויקרא ג, ח) ״ושחט אותו״ (ויקרא ג, יג) ״ושחט אותו״. תלתא קראי יתירי מה תלמוד לומר׃

    15לפי שנאמר ״(דברים יב״, כא) כי ירחק ממך המקום וזבחת ברחוק מקום אתה זובח ואי אתה זובח במקום קרוב, פרט לחולין שלא ישחטו בעזרה.

    16ואין לי אלא תמימים הראוים ליקרב מנין לרבות בעלי מומין מרבה אני את בעלי מומים שכן מין המכשיר מנין לרבות את החיה מרבה אני את החיה שהיא בשחיטה כבהמה מנין לרבות את העופות תלמוד לומר ושחטו ושחט אותו ושחט אותו׃

    17יכול לא ישחוט ואם שחט יהא מותר תלמוד לומר כי ירחק ממך המקום וזבחת ואכלת מה שאתה זובח ברחוק מקום אתה אוכל ואי אתה אוכל מה שאתה זובח במקום קרוב פרט לחולין שנשחטו בעזרה׃

    18ואין לי אלא תמימים׃

    תוספות

    הרי רובע ונרבע בעדים דבעלי חיים נינהו ואסירילהכי נקט עדים דאי על פי עד אחד או על פי בעלים אינם אסורין להדיוט ואם תאמר לפי' ר"ת דמפרש דשור הנסקל שרי בהנאה כל זמן שהוא חי אלא עד אחר הסקילה וכן נמי קאמר ברובע ונרבע אם כן קשה מהכא דמאי קאמר דבעלי חיים אסירי דמשמע אסורין בהנאה אף מחיים ולפי שיטתו לא נזכר כאן הנאה כלל אלא ה"פ לא מצינו בעלי חיים דאסירי כלומר שהזהיר הכתוב שלא לשוחטו כדי לאכול הבשר ופריך הרי רובע ונרבע דבעלי חיים נינהו ולא הזהיר הכתוב אלא לשוחטן כדי לאכול הבשר אבל ליהנות מהם כל זמן שהם חיים ודאי מותר:

    כל שעומד תוך העיר ויזרקנה חוץ לחומהפי' הקונטרס דבשדה לא מהני שילוח דבעינן ושלח על פני השדה וקשה שהרי מצורע היה ונטהר חוץ לעיר שהרי אסור ליכנס לפנים מן החומה וי"ל דשמא אחר כפרה היה הכהן נושאה או הוא או שלוחו לעיר ומשלחה חוץ לעיר:

    מה שלי בשלך אסורפי' בקונטרס אסור בהנאה לפי שאין להם מי יתירם דכיון דהוקדשו אינן יכולין להיות מותרים אלא ע"י זריקה מתרת בקדשים ואלו שנשחטו בחוץ אין נזרקין והקשה הר"מ דכמו כן מצינו שזריקה מוציאה מידי מעילה ואפילו הכי אמרינן (מעילה דף יב.) קדשים שמתו יצאו מידי מעילה ואע"ג שלא נזרק הדם וכמו כן נאמר שהשחיטה תוציא מידי איסור אבר מן החי ויהיו מותרים באכילה לפיכך פירש הר"ם מה שלי בשלך אסור ואין להם תורת קדשים לעלות למזבח לפטור הבעלים אף שלך בשלי לא היה להם תורת חולין ולא חזו להתרה דשייך בהו דהיינו אכילה:

    תלמוד לומר ושחטו ושחט אותו ושחט אותופי' בקונטרס דתלתי קראי צריכי חד לחיה וחד לעופות וחד לאיסור אכילה בדיעבד כדמפרש גמרא אם אינו ענין לשחיטה תניהו לאכילה דלבעלי מומין לא איצטריך קרא אף לשחיטה כדמפרש טעמא שהרי הוא מין הכשר והספר רוצה להביאו מסברא ולא צריך קרא אע"ג דבחיה נמי קאמר מרבה אני את החיה שישנה בשחיטה כבהמה משמע דבלאו קרא מייתי לה ויש לומר דה"ק מרבה אני את החיה בדוחק אי לאו קרא אבל כיון דאיכא קרא נוקי בה קרא אבל בעלי מומין יותר שוין שהן מין הכשר וישנו בשחיטה עוד י"ל ת"ל ושחטו ושחט אותו ושחט אותו דמשמע דמצריך ג' קראי חד לבעלי מומין וחד לחיה וחד לעופות ואיסור אכילה בדיעבד נפקי לה מקרא דתמימים דכי היכי דנפקא לן דאסירי לאכול תמימים מוזבחת ואכלת כמו כן נמי אסור הני מאחר דנפקא לן דאסור לשוחטן בעזרה דנאמר דקרא דמה שאתה זובח קאי אכולהו:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    נימא מתניתין דלא כר' שמעון דתניא פטר חמור אסור בהנאה דברי ר' יהודה ור' שמעון מתיר. והכא בשאינו שוה אלא שקל, אבל אם החמור שוה יותר משקל, דהיינו דמי שה, שהשה צריך שיהא שקל בההיא טופיאנ' דביני ביני היתה מקודשת ואפילו לר' יהודה, והכי מוקמיה לה למתניתין בבכורות פרק קמא (י, א). והא דלא פריך מינה בין לר' שמעון בין לר' יהודה הכא ולוקי לה בהכי, כדפריך מינה בפרק קמא דבכורות, משום דאההיא שנויא דהתלם קא סמיך, אי נמי דמשמע ליה הכא דמתניתין במקדשה בכוליה פטר חמור ולא בטופיאנ' דביני ביני.

    מרבה אני את החיה שהיא בשחיטה כבהמהפירוש שהיא בשחיטתה כבהמה בשני סימנין, מה שאין כן בעוף שניתר בסימן אחד, אי נמי יש לפרש שהיא טעונה שחיטה כבהמה מה שאין כן בעוף, וכמאן דאמר (חולין ד, א) אין שחיטה לעוף מן התורה.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת קידושין דף נ״ז עמוד ב׳

    מסכת קידושין דף נ״ז עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 18 קטעים ממוספרים, כ־452 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    מוקצה בהמה שהוקצה לתקרובת ע"ז אסורה לגבוה כדאמר בתמורה (דף כח.) מן הבהמה להוציא את הרובע ונרבע מן הבקר להוציא את הנעבד מן הצאן להוציא את המוקצה נעבד שהשתחוה לה:

    רובע ונרבע בעדים דבני סקילה נינהו דכתיב (ויקרא כ׳:ט״ז) והרגת את האשה ואת הבהמה ונרבע דכתיב (שם) ואת הבהמה תהרוגו וילפינן לעיל (קידושין דף נו:) משנגמר דינו נאסר ואפילו שחטו ולהכי נקט בעדים דאינו נסקל בעד אחד דאמר מר (בב"ק דף מד:) כמיתת הבעלים כך מיתת השור:

    יפו חומתה על הים:

    בגבת חומתה על המדבר ורחמנא אמר שדה:

    שעומד בתוך העיר ויזרקנה חוץ לחומה מדכתיב ושלח את הצפור החיה אל מחוץ לעיר מכלל דעומד בעיר ומשלחה אל החוץ דאי בעומד חוץ לעיר מאי ושלח אל מחוץ לעיר איכא הא מעיקרא קודם שילוח נמי התם קיימא:

    רבא אמר סברא הוא שהמשולחת מותרת דלא אמרה התורה שלח לתקלה שתהא למכשול עון וילכדנה אדם ויאכלנה וקרא דאמרן לעיל לרבות את המשולחת אסמכתא בעלמא היא:

    אמר קרא קדש יהיה חסר וי"ו כתיב למידרש ביה קודש הוא וזה א' מן השלשה עשר במסורת חסרים:

    אמר קרא קדש יהיה חסר וי"ו כתיב למידרש ביה קודש הוא וזה א' מן השלשה עשר במסורת חסרים:

    ועוד 17 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Kiddushin 57b · Sefaria

    תוספות

    הרי רובע ונרבע בעדים דבעלי חיים נינהו ואסירי להכי נקט עדים דאי על פי עד אחד או על פי בעלים אינם אסורין להדיוט ואם תאמר לפי' ר"ת דמפרש דשור הנסקל שרי בהנאה כל זמן שהוא חי אלא עד אחר הסקילה וכן נמי קאמר ברובע ונרבע אם כן קשה מהכא דמאי קאמר דבעלי חיים אסירי דמשמע אסורין בהנאה אף מחיים ולפי שיטתו לא נזכר כאן הנאה כלל אלא ה"פ לא מצינו בעלי חיים דאסירי כלומר שהזהיר הכתוב שלא לשוחטו כדי לאכול הבשר ופריך הרי רובע ונרבע דבעלי חיים נינהו ולא הזהיר הכתוב אלא לשוחטן כדי לאכול הבשר אבל ליהנות מהם כל זמן שהם חיים ודאי מותר:

    כל שעומד תוך העיר ויזרקנה חוץ לחומה פי' הקונטרס דבשדה לא מהני שילוח דבעינן ושלח על פני השדה וקשה שהרי מצורע היה ונטהר חוץ לעיר שהרי אסור ליכנס לפנים מן החומה וי"ל דשמא אחר כפרה היה הכהן נושאה או הוא או שלוחו לעיר ומשלחה חוץ לעיר:

    מה שלי בשלך אסור פי' בקונטרס אסור בהנאה לפי שאין להם מי יתירם דכיון דהוקדשו אינן יכולין להיות מותרים אלא ע"י זריקה מתרת בקדשים ואלו שנשחטו בחוץ אין נזרקין והקשה הר"מ דכמו כן מצינו שזריקה מוציאה מידי מעילה ואפילו הכי אמרינן (מעילה דף יב.) קדשים שמתו יצאו מידי מעילה ואע"ג שלא נזרק הדם וכמו כן נאמר שהשחיטה תוציא מידי איסור אבר מן החי ויהיו מותרים באכילה לפיכך פירש הר"ם מה שלי בשלך אסור ואין להם תורת קדשים לעלות למזבח לפטור הבעלים אף שלך בשלי לא היה להם תורת חולין ולא חזו להתרה דשייך בהו דהיינו אכילה:

    תלמוד לומר ושחטו ושחט אותו ושחט אותו פי' בקונטרס דתלתי קראי צריכי חד לחיה וחד לעופות וחד לאיסור אכילה בדיעבד כדמפרש גמרא אם אינו ענין לשחיטה תניהו לאכילה דלבעלי מומין לא איצטריך קרא אף לשחיטה כדמפרש טעמא שהרי הוא מין הכשר והספר רוצה להביאו מסברא ולא צריך קרא אע"ג דבחיה נמי קאמר מרבה אני את החיה שישנה בשחיטה כבהמה משמע דבלאו קרא מייתי לה ויש לומר דה"ק מרבה אני את החיה בדוחק אי לאו קרא אבל כיון דאיכא קרא נוקי בה קרא אבל בעלי מומין יותר שוין שהן מין הכשר וישנו בשחיטה עוד י"ל ת"ל ושחטו ושחט אותו ושחט אותו דמשמע דמצריך ג' קראי חד לבעלי מומין וחד לחיה וחד לעופות ואיסור אכילה בדיעבד נפקי לה מקרא דתמימים דכי היכי דנפקא לן דאסירי לאכול תמימים מוזבחת ואכלת כמו כן נמי אסור הני מאחר דנפקא לן דאסור לשוחטן בעזרה דנאמר דקרא דמה שאתה זובח קאי אכולהו:

    Tosafot on Kiddushin 57b · Sefaria

    רשב"א

    נימא מתניתין דלא כר' שמעון דתניא פטר חמור אסור בהנאה דברי ר' יהודה ור' שמעון מתיר. והכא בשאינו שוה אלא שקל, אבל אם החמור שוה יותר משקל, דהיינו דמי שה, שהשה צריך שיהא שקל בההיא טופיאנ' דביני ביני היתה מקודשת ואפילו לר' יהודה, והכי מוקמיה לה למתניתין בבכורות פרק קמא (י, א). והא דלא פריך מינה בין לר' שמעון בין לר' יהודה הכא ולוקי לה בהכי, כדפריך מינה בפרק קמא דבכורות, משום דאההיא שנויא דהתלם קא סמיך, אי נמי דמשמע ליה הכא דמתניתין במקדשה בכוליה פטר חמור ולא בטופיאנ' דביני ביני.

    מרבה אני את החיה שהיא בשחיטה כבהמה פירוש שהיא בשחיטתה כבהמה בשני סימנין, מה שאין כן בעוף שניתר בסימן אחד, אי נמי יש לפרש שהיא טעונה שחיטה כבהמה מה שאין כן בעוף, וכמאן דאמר (חולין ד, א) אין שחיטה לעוף מן התורה.

    Rashba on Kiddushin 57b · Sefaria

    ריטב"א

    והרי רובע ונרבע בעדים פירוש ונגמר דינם למיתה דבעלי חיים נינהו ואסירי בהנאה דילפינן משור הנסקל והא דלא אקשו משור הנסקל גופייהו משום דמהני דהוה תרי עדיפא ליה לאקשויי ותו משום דפריך לעיל ממוקצה ונעבד פריך השתא מרובע ונרבע דהיה דכוותייהו דאסורי אפילו קודם גמר דין רבה אמר לה אמרה תורה שלח לתקלה. וכי תימא כיון דאיכא האי טעמא למה לי קרא דכל צפור טהורה. איכא למימר דקרא אסמכתא בעלמא כדפירש"י ז"ל. א"נ דאי לאו קרא לא שרינן משום האי טעמא איסורי הנאה:

    לא תבשל גדי בחלב אמו ג' פעמים פי' וכתב רחמנא בשל בכולהו משום דלא אסרה תורה אף אכילה והנאה אלא בבישול ולאפוקי צונן בצונן ולאפוקי נמי היכא דליכא ניתן טעם דבטיל כשאר איסורין ולא הוה ככלאים שחיט אחד אוסר' בגד גדול משום דהיתר בהיתר ותערובתן אוסרתן וכדפירש"י בדוכתיה:

    ה"ג וכן היא בתורת כהנים ושחטו ושחט אותו מה ת"ל לפי שנאמר כו' ושיטת רש"י ז"ל דתרי ישחט אותו איכא ומייתרי חד לאיסור שחיטה וחד לאיסור אכילה תרוויהו למעוטי עופות דאלו בעלי מומין וחיה בלאו הכי מיתרבו כדקתני בכל חד מינייהו מרבה אני בעלי מומין מרבה אני חיה. אבל ר"י ז"ל לא פירש כן אלא דכולהו צריכי לאיסור שחיטה חד לבעלי מומין וחד לחיה וחד לעופות דכיון דלא מיתרבו מסברא אלא מדוחק גדול פרטינהו קרא ולגבי אכילה לא בעי' קראי דהא איתקיש איסור שחיטה ואיסור אכילה בקרא דכי ירחק וזבחת ואכלת ונכון הוא ותנא דנקט גבי איסור אכילה ושחט אותו כדי נסבה:

    והנכון יותר דהכא כתיב ושחטו ושחט אותו ואית בהו תלתא מיעוטי דהא מצי למכתב ושחט וכי כתב ושחטו הוה חד מיעוטא וכן באידך מצי למכתב ושחט או ושחטו וכי כתב ושחט אותו הוה תרי מיעוטי הוה. להו תלתא וחד מיעוטא מדכתיב כי ירחק ממך המקום וזבחת בריחוק מקום אתה זובח ואי אתה זובח במקום קרוב הוה להו ארבעה חד לתמימים וחד לבעלי מומין וחד לחיה וחד לעופות שלא ישחטו בעזרה ולגבי איסור אכילתן איכא תלת מעוטי חדא מדכתיב כי ירחק ממך המקום וזבחת ואכלת מה שאתה זובח בריחוק מקום ואי אתה אוכל מה שאתה זובח במקום קרוב ואידך מדכתיב זימנא אחרינא ושחט אותו דאית ביה תרי מיעוטי. ודרשינן חד לתמימים ולבעלי מומין דכיון דאתרבי בעלי מומין כתמימין לאיסור שחיטה וחד מינא נינהו תו לא בעי קרא לאיסור אכילה וחד לחיה וחד לעופות ובהכי מתפרשא כולה שפיר. אותה אתה משליך לכלב כלומר בשר שיצא חוץ למחיצתו אתה משליך לכלב ואי אתה משליך לכלב זה שנכנס לפנים ממחיצתו ובדין הוא דעדיף הוא למדרשיה לאיסור קדשים בחוץ אלא דההיא לא צריך קרא דהא פשיטא דכל שלא קרב כהלכתו אסור הוא דאיסור שבו מחיים להיכן הלך:

    Ritva on Kiddushin 57b · Sefaria

    מאירי

    בהמה שנעבדה או שהוקצית לע"ז אסורה לגבוה ומותרת להדיוט אפילו בעדים אחר שאינה בדין סקילה שכל לסקילה לתקלה וקלון אנו צריכים ובזו תקלה איכא קלון ליכא וכן כתבוה גדולי המפרשים אבל רובע ונרבע בעד אחד או על פי הבעלים שאין בה סקילה מכל מקום לגבוה אסורה ובעדים מיהא בני סקילה הם ואף להדיוט נאסרו משנגמר דינם:

    צפור המשתלחת אינה משלחה אלא חוץ לחומת העיר על פני השדה לא לצד הים ולא לצד מדבר היערות שנאמר אל מחוץ לעיר אל פני השדה:

    שער נזיר אסור בהנאה שנאמר קדוש יהיה גדל פרע וכו' גדולו קדש ומכל מקום אינו תופש את דמיו כמו שביארנו במשנה:

    פטר חמור מצוה לפדותו בשה ואם אינו פודהו עורפו על הדרך שיתבאר במקומו ועד שלא פדהו אסור בהנאה ואם מת קודם פדיון יקבר וכן אם לא פדאו ונערף אסור בהנאה הואיל ולא נפדה ומכל מקום אם מכרו אינו תופש את דמיו כמו שביארנו במשנה וגדולי המחברים כתבו בפטר חמור שאם מכרו דמיו אסורין ואני תמה אם כן האיך כללוהו בכאן עם אותם שאם מכרן וקדש בדמיהן מקדשת ושמא הם סוברים שהדמים אסור למוכר אבל מותרין לאחרים ואם כן כשיגיעו ליד האשה מותרים הם והרי יש ממון אצל המקבל:

    בשר בחלב אסור בהנאה כך למדנו מפי השמועה נאמר בתורה לא תבשל שלש פעמים אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה ואחד לאיסור בשול:

    חולין שנשחטו בעזרה אסורין בהנאה אמרה תורה שחוט שלי בשלי ר"ל קדשים בפנים שנאמר ושחט את בן הבקר לפני י"י ושחוט שלך בשלך שנאמר וזבחת מבקרך ומצאנך וכו' בשעריך וכו' מה שלי בשלך ר"ל אם שחט קדשים בחוץ אסורין בהנאה שהרי נאסרו מחיים ואין כאן דבר המכשירן הואיל ובחוץ נשחטו אף שלך בשלי ר"ל חלין שנשחטו בעזרה אסורין ומכל מקום בקדשים ששחטן בחוץ חייב כרת אבל חלין שנשחטו בעזרה אין בהם חיוב כרת ומתוך שאיפשר להקשות בה מה לשלי בשלך שכן ענוש כרת הביאוה ממקום אחר והוא שידעת שבמדבר לא הותרו לאכול בהמה הראויה להקרבה אלא על ידי הקרבה ובא להתיר להם בשר תאוה משירחק להם המקום ר"ל שיבואו לארץ ויתרחקו מן המשכן והוא שכתוב כי ירחק ממך המקום וזבחת ברחוק מקום אתה זובח ואי אתה זובח בקירוב מקום ולא סוף דבר תמימים הראויים להקרבה שהדבר מוכיח שעליהם בא איסור זביחתם במקדש הואיל והם הם שנאסרה אכילתם במדבר שלא בהקרבה אלא אף בבעלי מומין ולא סוף דבר באלו שמכל מקום הם מאותו המין הראוי ליקרב אלא אף בחיה ואף העופות יכול אם שחט מותר תלמוד לומר כי ירחק וכו' וזבחת ואכלת מה שאתה זובח ברחוק מקום אתה אוכל וכו' יכול בהנאה מיהא מותר תלמוד לומר לכלב תשליכון אותו והכתוב מדבר בבשר שיצא חוץ למחיצתו כגון עובר שהוציא ידו על הדרך שביארנו במסכת חולין שנאמר בשדה שיצא בגלוי כעל פני השדה אתה נותן לכלב כשיצא ממחיצתו ולא חולין שנשחטו בעזרה שנאסרו בכניסת מחיצה ומכל מקום איסור הנאתם יש פוסקים שאינו אלא מדברי סופרים וקרא אסמכתא בעלמא ואף אנו פסקנוה כן ברביעי של קמא ובשני של פסחים:

    Meiri on Kiddushin 57b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בד"ה הרי רובע כו' דשור הנסקל שרי כו' וכן נמי קאמר ברובע ונרבע כו' עכ"ל רובע ונרבע בכלל שור הנסקל הם אלא דבפי' ר"ת לא הוזכר בהו אלא בשור נגח וה"ה דה"מ למפרך בשמעתי' סתם משור הנסקל וכ"כ בת"י דה"ה דה"מ למפרך מעגלה ערופה ולפי דברי התוספות לעיל דהך דרשה דכפרה כתיב בה אינו עיקר ניחא דאיכא למימר לר' יוחנן בעגלה ערופה נמי אינה אסורה מחיים ודו"ק:

    בד"ה כל שעומד כו' פ"ה דבשדה לא מהני שילוח דבעינן כו' עכ"ל בדברי פסקי התוספות עומד חוץ לעיר ומשלחה שלא כנגד העיר עכ"ל כמ"ש מהרש"ל וכ"ה בתוס' ישנים ודקאמר אלא כל שעומד בעיר ויזרקנה כו' היינו שעומד סמוך לעיר מחוץ לה ויזרקנה כו' עכ"ל:

    בד"ה מה שלי כו' וכמו כן נאמר שהשחיטה תוציא מידי איסור אבר מן החי כו' עכ"ל דבריהם מגומגמין מה שייך כאן איסור אבר מן החי דלא הל"ל אלא שהשחיטה בחוץ תוציא מידי מעילה כמו המיתה אף על פי שלא נזרק הדם ואם נאמר שאין השחיטה דומה למיתה כלל כיון שמצינו שהשחיטה בפנים אינו מוציא מידי מעילה בלא זריקה א"כ מאי אהני ליה שתוציא בחוץ מידי אבר מן החי דהא בפנים נמי השחיטה מוציא מידי אבר מן החי ואפילו הכי אינו מוציא מידי מעילה בלא זריקה וה"נ נימא כן מבחוץ ודו"ק:

    בד"ה ת"ל ושחטו כו' וחד לאיסור אכילה כו' אא"ע לשחיטה כו' עכ"ל כ"ה בפרושים ישנים אבל בפירוש הדפוס שלפנינו הגיה כפי' התוספות דאצטריך נמי חד לבעלי מומין כו' וק"ל:

    Chidushei Halachot on Kiddushin 57b · Sefaria

    מהר"ם

    בגמרא אי מה שלי בשלך ענוש כרת נ"ל דכל זה מדברי התנא ר"מ ואיכא למפרך הא הוא קושית הגמרא ונ"ל דלפי המסקנא גם ר' מאיר אשנוייא דבסמוך ושחט ושחטו אותו וכו' סמך במה שאמר אמרה תורה שחוט שלי בשלי וכו' דהיכי שייך דלא הרגיש דאיכא למפרך פירכא דפרכינן:

    שם ושחטו ושחט אותו וכו' נ"ל דברייתא היא:

    בתוס' ד"ה מה שלי בשלך וכו' והקשה הר"ם וכו' פי' קושייתו כך הוא והאיך מצי למילף מה שלי בשלך אסור וכו' אדדבה נילף מיניה שריותא ונאמר מה שלי בשלך דהיינו קדשים בחוץ אותה שחיטה מוציאו מידי מעילה אע"ג שאין נזרק דהא לא גרע מקדשים שמתו שיצאו מידי מעילה וכמו כן נאמר בשלך בשלי דהיינו כששוחט חולין בעזרה אותה שחיטה מוציאה מידי האיסור שהיה בה קודם זה דהיינו איסור אבר מן החי ולשתרי אפילו באכילה וכ"ש בהנאה ועיין בריש מעילה דמשמע שם דשוחט קדשים שלא במקומם כמו דחנקינהו דמי ואין בהן מעילה אבל מ"מ נ"ל דאסירי ליהנות מהם דאיסורא דהקדש לא פקע מינייהו אלא שאין בהן מעילה כן נ"ל:

    Maharam on Kiddushin 57b · Sefaria

    פני יהושע

    רבא אמר לא אמרה תורה שלח לתקלה ופרש"י דקרא דלעיל דמרבינן משולחת להתירא אסמכתא בעלמא היא. ונראה שלא הוצרך לפרש כך אלא אליבא דר"ל דאוסר במשולחת מחיים וא"כ ריבוי דכל צפור טהורה דלעיל לא אתמר אלא לאחר שילוח וא"כ ע"כ דאסמכתא בעלמא היא משא"כ לרבי יוחנן הא פרש"י לעיל דלגמרי מותרת המשולחת וא"כ ריבויי' דכל ציפור טהורה איצטריך להתירה מחיים ואפשר דרש"י ז"ל סובר דלא שייך לומר דכל ציפור טהורה איצטריך להיתרה מחיים כיון דבעמוד ושלח קאי אלא דממילא מותרת לרבי יוחנן אפילו מחיים כיון דמותרת לאחר שחיטה תו לית לן למיסרה כלל דלא הוי דומיא דעגלה ערופה ולא דומיא דשחוטה כן נ"ל בכוונת רש"י ז"ל מיהו לולי פירושו היה נראה דהא דאמר רבא לא אמרה תורה שלח לתקלה היינו אהא דמקשינן ואיפוך אנא דודאי מוקמינן טפי קראי בדדמי דבמשולחת שייך טפי קרא דהיתירא משא"כ אי לאו קרא דכל ציפור הוי אסרינן תרווייהו מקרא דוזה אשר לא תאכלו או מעגלה ערופה ולא הוי סמכינן אהא סברא דשלח לתקלה דאפשר לקשור בה שום דבר לסימן ובלא"ה נמי לא שייך כ"כ הא דשלח לתקלה דלא אסר קרא אלא בודאי משולחת למי שמכיר בה אבל ספיקא ודאי שרי דציפורי מצורע לא שכיחי וקי"ל כל דפריש מרובא פריש וכיוצא בזה מפרש הריטב"א ז"ל בחידושיו ועיין בתוס' פ' כל הבשר דף קט"ו:

    שם בפטר חמור נימא מתניתין דלא כר"ש כו' אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לאחר עריפה וד"ה. לפי מה דמפרש עולא התם בבכורות דף ט' דטעמא דרבי יהודא דאוסר בהנאה קודם עריפה משום דהקפידה תורה בשה א"כ לר"י גופא נמי לא אמרינן דאינה מקודשת אלא לאחר עריפה משא"כ קודם עריפה מקודשת במאי דביני ביני כדמסקינן התם להדיא אליבא דעולא אלא משום דאיכא אידך לישנא התם דר"י ור"ש בקרא פליגי ולפום האי לישנא לר"י אינה מקודשת כלל קודם עריפה ע"ש:

    שם אי מה שלי בשלן ענוש כרת אף שלך בשלי כו' ויש לדקדק הא קי"ל דאין עונשין מן הדין ונ"ל ליישב דלכאורה פשטא דקרא דהתם איירי בחולין שנשחטו בעזרה דהא כתיב איש אשר ישחט שור או כשב במחנה משמע שנשחטו בעזרה וא"כ איירי מחולין שנשחטו בעזרה והא דכתיב ואל פתח אהל מועד לא הביאו היינו שלא הביאו לשם קרבן כדכתיב להקריב קרבן אלא משום דדבר הלמד מענינו הוא דכולה ענינא בקדשים כתיב כמו שפרש"י בחומש וא"כ שפיר אמרינן הכא דכיון דאשכחן נמי איסורא בחולין בעזרה לית לן לאפוקי קרא ממשמעותו ואיכא למימר דכרת אתרווייהו קאי מש"ה איצטריך מיעוטא כן נ"ל:

    Penei Yehoshua on Kiddushin 57b · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמ' רשב"י אומר משום ר"ש (בן יוחאי) כן הוא בחולין קטז:

    Gilyon HaShas on Kiddushin 57b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת קידושין, דף נ״ז, עמוד ב׳, בהיקף של כ־452 מילים ב־18 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 18 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 112 מילים

      נפתחת ב״מוקצה ונעבד, דבעלי חיים נינהו ואסירי! כי…״

    2. קטע 227 מילים

      נפתחת ב״מתקיף לה רבי ירמיה: הרי רובע ונרבע…״

      חכמים: רבי ירמיה, רבי יוחנן, רבי שמעון.

    3. קטע 353 מילים

      נפתחת ב״דבי ר' ישמעאל תנא: דאמר קרא: (ויקרא…״

    4. קטע 410 מילים

      נפתחת ב״ואידך? א"כ ניכתוב קרא: ״שדה״, מאי ״השדה״?…״

    5. קטע 57 מילים

      נפתחת ב״רבא אמר: לא אמרה תורה: ״שלח״ לתקלה.…״

      חכמים: רבא.

    6. קטע 617 מילים

      נפתחת ב״בשער נזיר. מנלן? דאמר קרא (במדבר ו,…״

    7. קטע 721 מילים

      נפתחת ב״אי מה קדש תופס את דמיו, ויוצא…״

    8. קטע 829 מילים

      נפתחת ב״בפטר חמור. נימא מתניתין דלא כר' שמעון,…״

      חכמים: רב נחמן, רבה.

    9. קטע 925 מילים

      נפתחת ב״בשר בחלב. מנלן? דתנא דבי ר' ישמעאל:…״

    10. קטע 1053 מילים

      נפתחת ב״מתניתין דלא כי האי תנא. דתניא, ר"ש…״

    11. קטע 1127 מילים

      נפתחת ב״וחולין שנשחטו בעזרה. מנא הני מילי? אמר…״

    12. קטע 1237 מילים

      נפתחת ב״אי מה שלי בשלך ענוש כרת, אף…״

      חכמים: רבן לה, רבן ענוש.

    13. קטע 138 מילים

      נפתחת ב״איכא למיפרך: מה לשלי בשלך שכן ענוש…״

    14. קטע 1424 מילים

      נפתחת ב״אלא אמר אביי: מהכא: (ויקרא ג, ב)…״

      חכמים: אביי.

    15. קטע 1524 מילים

      נפתחת ב״לפי שנאמר (דברים יב, כא) כי ירחק…״

    16. קטע 1640 מילים

      נפתחת ב״ואין לי אלא תמימים הראוים ליקרב מנין…״

      חכמים: רב מנין, רבה.

    17. קטע 1734 מילים

      נפתחת ב״יכול לא ישחוט ואם שחט יהא מותר…״

    18. קטע 184 מילים

      נפתחת ב״ואין לי אלא תמימים…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: קידושין דף נ״ז ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026