בוני התלמוד

    דף ביאור

    מסכת עירובין דף י״ט עמוד א׳

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת עירובין דף י״ט עמוד א׳

    מסכת עירובין דף י״ט עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 23 קטעים ממוספרים, כ־603 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    רש"י

    למטעי כרם ויהנו שכיניה ושבח הוא לה שנזכרת לטובה:

    חכה עץ שפותח פיו שלא יכול לדבר:

    לך דומיה הכל שותקין כנגדך: שדומה עליו כו' נוחין לו יסורין שמקבלן מאהבה:

    שדומה עליו כו' נוחין לו יסורין שמקבלן מאהבה:

    ולך ישולם נדר אותה דומיה שהוא דומה ביסורין דומה לו כשילום נדר:

    מעין ישיתוהו כמעין של שיתין נקב שבבנין המזבח שניסוך היין של ספלים יורד לתוכו כל השנה כדאמרי' בלולב וערבה (סוכה מט.):

    הפושעי' בי עדיין ואפי' בשעת תולעתם ואשם:

    דא"כ דהא דר"ל בפושעי ישראל מוקי לה להאי קרא דכתיב ואשם לא תכבה קשיא דידיה אדידיה:

    ועוד 15 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Eruvin 19a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    תוספות

    [פושעי ישראל אין אור שולטת בהן ק"ו ממזבח הזהב תימה דבמס' חגיגה (דף כז.) עביד ק"ו מסלמנדרא דתלמידי חכמים אין אור שולטת בהן מק"ו וי"ל דפושעי ישראל פניהם משחירי' ואלו תלמידי חכמי' כלל וכלל לא]:

    בר מבא וכו' לא שייך למחשביה בהזהב (ב"מ דף נח:) גבי שלשה יורדין לגיהנם ואינן עולין דזה עולה כשקיבל דינו והא דלא חשיב התם פושעי ישראל בגופן והצדוקין כו' דאין עולין לפי ששנויים בברייתא ואע"ג דמלבין פני חבירו חשיב ליה ותני ליה במס' אבות מ"מ אשמעינן דמכנה שם הוי מלבין אע"ג דדש ביה בשמיה:

    דילמא היינו דירושלים כדכתיב (יהושע טו) גיא בן הנם וגו' ירושלים ולא גרסינן היינו דמדבר:

    באר שחת כדכתיב כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת - [והיינו באר שחת] ומהאי קרא הוה מצי לאתויי דשמו שאול והא דלא מייתי קרא ואתה אלהים תורידם לבאר שחת דהאי קרא בקבר כתיב כדמוכח סיפא דקרא אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם:

    וצלמות דכתיב יושבי חשך וצלמות האי קרא בתהלים כתיב גבי ארבעה צריכין להודות ונראה כספרים דגרסי בטרם אלך ולא אשוב אל ארץ חשך וצלמות (איוב י׳:כ״א): [חיתית גרס דתחתית כתיב ביחזקאל (ל"א) כשהראה הקב"ה שכל הגוים יורדים לגיהנם כתיב שם אל ארץ תחתית]:

    והאיכא תפתה תימה דלא חשיב עלוקה ור"ת מפרש דעלוקה שם חכם כמו לאיתיאל והא דמוקי ליה במסכת עבודה זרה (דף יז.) בגיהנם היינו משום דכתיב בתריה שאול ועוצר רחם ומיהו קשה דבפסיקתא לא חשיב להם בשמות שלמה וגם בג' דברי' וד' דברים הכתובים באותו ספר לא חשיב עלוקה ואע"ג דלא חשיב נמי יקא היינו משום דשמא הוי בכלל אגור והפייט נמי יסדו בשם גיהנם בזולת אין צור חלף יקדו בהבהבי עלק:

    אם בין הנהרות הוא משמע דבין הנהרו' לאו היינו בבל ודלא כפ"ה שפי' בי' יוחסין (קדושין דף עב.) גבי בין הנהרות הרי הוא כגולה ליוחסין ובפירקין (דף כב:) נמי אמרי' בבל נמי מקיף לה פרת מחד גיסא ודגלת מחד גיסא:

    Tosafot on Eruvin 19a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    רבנו חננאל

    נתקללה שומרון נתברכו שכניה שנאמר ושמתיה לעי השדה למטעי כרם לשכניה:

    עוברי בעומק הבכא וגו' עוברי אלו בני אדם שעוברין על רצונו של מקום.

    בעמק שמעמיקין להם גיהנם שעה אחת ואתי אברהם ומציל להו לבר מהבא על הגוי' דמשכ' ערלתיה כר"ל דאמר אין אור שולטת בפושעי ישראל ק"ו ממזבח הזהב.

    ורשעים אפילו על פתח גיהנם אין חוזרין בתשובה ברשעי או"ה הוא.

    ג' פתחים יש לגיהנם וכו':

    מתני' וביניהן כמלא ב' רבקות פי' מלשון עגלי מרבק (מלאכי ג) של ג' בקר דברי ר"מ.

    Rabbeinu Chananel on Eruvin 19a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מאירי

    לעולם לא יהא אדם בועט אחר עונשיו של הקב״ה אלא יהא מצדיק עליו את דינו ויהא משבח את השם על יושר משפטיו ולא עוד אלא שיהא דומה בעיניו כמי שמקריב קרבן וכל מי שעושה כן אף בשעת מיתה מתכפר לו ועליהם אמרו פושעי ישראל אין אור של גיהנם שולטת בהם ואם בועט בייסוריו ומת לו בביעוטו אין לו כפרה עולמית ועליהם נאמר בפגרי האנשים הפושעים בי שפשעו נאמר אלא הפושעים והולכים שאפי׳ בפתחה של גיהנם אין חוזרים בתשובה וכבר הארכנו בדברים אלו בילדותנו בחבור התשובה:

    Meiri on Eruvin 19a · Sefaria · מהדורה: Chidushei HaMeiri on Eruvin, Warsaw 1914 · Public Domain

    מהר"ם

    בתוס' ד"ה והאיכא תפתה וכו' וגם בשלשה דברים כו' מדרש נקרא כך וע' במס' ע"ז דשם לשון התוספות בענין אחר:

    Maharam on Eruvin 19a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    גליון הש"ס

    רש"י סד"ה ולא מבשקר איננו מכירו וכן לא בשקרוה יבמות דף קכ ע"א:

    שם על עסקי חנם עריות כצ"ל וכדאיתא ביומא פרק יוה"כ נאכל במצרים חנם זה עריות מהרש"א:

    Gilyon HaShas on Eruvin 19a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    חידושי רבי עקיבא איגר

    גמרא, מתקיף לה רב כהנא [עי' מ"ש לעיל ברכות דף לה ע"א]::

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Eruvin 19a · Sefaria · מהדורה: Chiddushei Rabbi Akiva Eiger, Warsaw 1892 · Public Domain

    בן יהוידע

    רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יָפֶה דַּנְתָּ, יָפֶה זִכִּיתָ, יָפֶה חִיַּבְתָּ, יָפֶה תִּקַּנְתָּ גֵּיהִנֹּם לָרְשָׁעִים, וְגַן־עֵדֶן לַצַּדִּיקִים. יש להבין דנראין דברים כפולים ומכופלים? ונראה לי בס"ד יָפֶה דַּנְתָּ על עונש עונות שעשו הם בעצמם יָפֶה זָכִיתָ על אשר נטל חלק המצות שלהם ונתנו לאחרים כמו שאמרו רבותינו ז"ל (חגיגה טו.) 'זכה, נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן, לא זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגיהנם'. ולכן אומרים גם כן יָפֶה חִיַּבְתָּ אותם בעונש עונות של אחרים יען כי יָפֶה תִּקַּנְתָּ מכבר קודם ביאת האדם לעולם הזה גֵּיהִנָּם לָרְשָׁעִים וְגַּן עֵדֶן לְצַדִּיקִים ולכן הצדיק זוכה בחלק הרשע שכבר מוכן ומזומן לו והוא דבר שבא לעולם, והרשע לוקח חלק שהיה מוכן לחבירו בגיהנם שכבר הוא מוכן ומזומן וישנו בעולם.

    וּמוֹשֵׁךְ בְּעָרְלָתוֹ וְלֹא מְבַשְׁקַר לֵיהּ פירש רש"י 'אינו מכירו' ונראה לי בס"ד דהכונה על דרך מה שכתב בגמרא דמועד קטן (דף טז.) דאמר רבי לבר קפרא כשכעס עליו: בר קפרא איני מכירך בעולם! וכן הוא זה מה שאמר 'לא מבשקר ליה' אין כונתו לומר שאינו מכירו ממש אלא הכונה שאינו רוצה לפנות אליו להזקק לו להצילו מדין גיהנם ובזה נחשב כאלו אינו מכירו. ונראה לי בס"ד דנמשכה ערלתו מדה כנגד מדה דהמילה ניתנה כדי להבדיל בין הטהור ובין הטמא וזה דבק בטמאים. ועוד נראה לי בס"ד כי האדם נקרא איש תואר חשוב וכיון דפגם בריתו הרמוז לאות וא"ו שמספרו ששה יחסר מן מספר 'איש' [311] ששה וישאר מספר 'ערלה' [305].

    שִׁבְעָה שֵׁמוֹת יֵשׁ לוֹ לְגֵיהִנֹּם נראה לי בס"ד להורות שלא ניתנה נחלה לאומות העולם שאין להם אלא רק שבע מצות בני נח בלבד ולהם נתנה לנחלה אבל ישראל שיש להם תרי"ג מצות אם ירדו יעלו ואינה להם בסוג נחלה כי כל בני ישראל יש להם חלק לעולם הבא. ובזה יובן הטעם דהתורה נחלקה לשבעה ספרים וכמו שאמרו חז"ל בפסוק (משלי ט, א) חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה לרמוז זכות התורה שהיא שבעה ספרים ניצולים ישראל מן גיהנם שיש לה ז' שמות. וידוע שיש צדיק יורד לגיהנם בעבור להוציא נשמות להקים אותם משם. ובזה יובן בס"ד 'כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם' (משלי כד, טז) פירוש שֶׁבַע זו גיהנם שיש לה שבע שמות יִפּוֹל צַדִּיק בה וָקָם רוצה לומר כדי להקים משם חלק גדול מנשמות ישראל הנדונים שם.

    'אֲשֶׁר אוּר לוֹ בְּצִיּוֹן' (ישעיהו לא, ט) זוֹ גֵּיהִנָּם כתב הגאון מהרש"א ז"ל גיהנם גופה בציון דבר שאי אפשר הוא דגיהנם גדול כמו ס' פעמים בגן עדן וגן עדן גדול כמו ס' פעמים בעולם וכו', יעוין שם. והנה נראה לי ודאי דאין זו קושיא דהא ודאי גיהנם הוא מקום רוחני ואינו כגשם עולם הזה וכל דבר רוחני אינו תופס מקום וכן גן עדן התחתון גם כן הוא רוחני ואינו מגשם עולם הזה לכן אפשר שיהיו גן עדן וגיהנם בעולם הזה ממש ואין תופסים מקום מעולם הזה וכמו שאמרו רבותינו ז"ל 'ארון וכרובים בנס היו עומדים'. אך באמת בלאו הכי אי אפשר להיות גיהנם בציון ועוד דבאמת גיהנם היא בצפון העולם וכמו שכתב רבינו האר"י ז"ל דגן עדן בדרום העולם וגיהנם בצפון. אך נראה הכונה דלא דריש הכא מלת בְּצִיּוֹן על עיר ציון תוב"ב כי אם דריש לה על דרך 'וּבָנָה אֶצְלוֹ צִיּוּן' (יחזקאל לט, טו) כלומר אוּר לוֹ במקום המצויין וניכר וידוע דגיהנם מקומה ניכר ומצויין בצפון העולם.

    שֶׁאֲפִלּוּ רֵיקָנִין שֶׁבָּךְ מְלֵאִים מִצְווֹת כְּרִמּוֹן נראה לי בס"ד טעם לדבר על דרך שאמרו רבותינו ז"ל (משנה אבות ה, יח) 'כל המזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו' ולכן אם עם הארץ עושה מצוה אחת בזריזות ושמחה יהיה סיבה לזכות את הרבים שאז הכל יקחו מוסר ממנו לומר זה עם הארץ כל כך זריז ושמח במצוה זו וכל שכן אנחנו! ונמצא מצוה אחת שלו זיכתה אותו בכמה מצות של אחרים ואז נעשה מלא מצות כרמון! ואמר 'כרמון' שהוא עשוי כמה חתיכות חלוקים בפני עצמו בקליפה הלבנה השורה עליהם ובכל חתיכה מחובר כמה גרעינים של פרי הרמון, וכן נמצא אצל ישראל סוכה היא מצוה אחת ומחובר במצותו כמה מיני מצות וכן פסח וכיוצא ולכן דימה אותם לרמון. גם נראה לי בס"ד מלוי אותיות 'יִשְׂרָאֵל' [כזה: יוד שין ריש אלף למד = 534] עולה תקל"ד ועם הכולל וכולל דכולל עולה תקל"ו כמנין 'מִצְוֹת' [536]. ולזה אמר מְלֵאִין מִצְוֹת כי מספר מִצְוֹת נרמז במלוי שמם.

    בֵּית שְׁאָן פִּתְחָהּ נראה הכונה על פתח הוורידין שלה כמו שכתב רבינו ז"ל בעץ חיים כמו שיש וורידין אל רחם האשה מכל האיברים כן יש לארץ וורידין ההולכים לזרוע ימין והם הדרכים הפתוחים מארץ ישראל לגן עדן שהוא דרך חברון במערת האבות דחברון היא בדרום ירושלם וכנגדם פתוח לגיהנם וכמו שנאמר (ישעיהו לא, ט) 'וְתַנּוּר לוֹ בִּירוּשָׁלָ‍ִם' ע"כ, יעוין שם ודוק היטב.

    בְּאֵר שַׁחַת דִּכְתִיב (תְּהִלִּים טז, י) כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל נראה דמזה הכתוב הוה מצי להוכיח תרתי 'שאול ובאר שחת' אך בחר להביא ראיה לשאול מן פסוק דנביאים כי זה כלל גדול בתלמוד הוכחה מפסוק דנביאים עדיף מפסוק דכתובים אף על גב דזה הוא פסוק תהלים ודוד המלך ע"ה קדים ליונה הנביא ע"ה בזמן.

    וְהָא אִיכָּא 'גֵּיהִנֹּם'! וכו' הדבר יפלא מאי משני על האי קושיא ועל קושיא של תָּפְתֶּה וכי אי איכא טעמא לשמא גרע בזה ומאחר דשתים אלה הם שמות לה למה לא חשבם בכלל השמות? ואדרבה שם גֵּיהִנָּם יותר חזק דהוא שגור בפי הכל יותר משאר שמות! ונראה לי בס"ד דידוע אותיות השם של דבר ודבר בהם רמוז שרשו ובחינתו וחיותו של אותו דבר ולכן אמרו רבותינו ז"ל (ברכות ז:) שמא גרים וזו היתה חכמתו של אדם הראשון בקריאת השמות שכיון על האמת לקרא שם לכל בריה ולכל דבר שבעולם כפי מה שראוי לו לפי שרשו ובחינתו וחיותו והנה חז"ל קים להו בשבעה שמות שמנו לגיהנם שיש בכולם סוד נסתר לפי הבחינה ושורש של גיהנם ורק אותיות גֵּיהִנָּם וְתָּפְתֶּה אין בהם סוד ולא רמז על שורש ובחינה כמשפט שאר השמות אלא רק נקראו בכך בשביל טעם פשטי דנקיט התרצן ולכן לא מנאום עם שבעה שמות.

    ועוד 1 קטעי פירוש על דף זה.

    Ben Yehoyada on Eruvin 19a · Sefaria · מהדורה: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · CC0

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת עירובין, דף י״ט, עמוד א׳, בהיקף של כ־603 מילים ב־23 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 23 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 12 מילים

      נפתחת ב״לְמַטָּעֵי כָרֶם״.…״

    2. קטע 233 מילים

      נפתחת ב״וְאָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר: בֹּא וּרְאֵה…״

    3. קטע 332 מילים

      נפתחת ב״מִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָדָם מִתְחַיֵּיב הֲרִיגָה…״

    4. קטע 417 מילים

      נפתחת ב״הַיְינוּ דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מַאי…״

    5. קטע 552 מילים

      נפתחת ב״״עוֹבְרֵי״ — אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁעוֹבְרִין עַל…״

    6. קטע 632 מילים

      נפתחת ב״אִינִי?! וְהָאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: רְשָׁעִים…״

    7. קטע 711 מילים

      נפתחת ב״לָא קַשְׁיָא: הָא — בְּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, הָא…״

    8. קטע 824 מילים

      נפתחת ב״הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא, דְּאִם כֵּן קַשְׁיָא דְּרֵישׁ…״

    9. קטע 946 מילים

      נפתחת ב״מָה מִזְבַּח הַזָּהָב, שֶׁאֵין עָלָיו אֶלָּא כְּעוֹבִי…״

    10. קטע 1028 מילים

      נפתחת ב״אֶלָּא הָא דִּכְתִיב: ״עוֹבְרֵי בְּעֵמֶק הַבָּכָא״, הָהוּא…״

    11. קטע 1127 מילים

      נפתחת ב״מַתְקֵיף לַהּ רַב כָּהֲנָא: הַשְׁתָּא דְּאָמְרַתְּ ״הַפּוֹשְׁעִים״…״

    12. קטע 1224 מילים

      נפתחת ב״וְאָמַר רַבִּי יִרְמְיָה (בַּר) אֶלְעָזָר: שְׁלֹשָׁה פְּתָחִים…״

    13. קטע 137 מילים

      נפתחת ב״בַּיָּם, דִּכְתִיב: ״מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי שָׁמַעְתָּ קוֹלִי״.…״

    14. קטע 1430 מילים

      נפתחת ב״בִּירוּשָׁלַיִם, דִּכְתִיב: ״נְאֻם ה׳ אֲשֶׁר אוּר לוֹ…״

    15. קטע 1546 מילים

      נפתחת ב״וְתוּ לֵיכָּא? וְהָאָמַר רַבִּי מָרִיּוֹן אָמַר רַבִּי…״

    16. קטע 1622 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: שִׁבְעָה שֵׁמוֹת…״

    17. קטע 1747 מילים

      נפתחת ב״שְׁאוֹל, דִּכְתִיב: ״מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי שָׁמַעְתָּ קוֹלִי״.…״

    18. קטע 1814 מילים

      נפתחת ב״וְתוּ לֵיכָּא? וְהָאִיכָּא ״גֵּיהִנָּם״! — גֵּיא שֶׁעֲמוּקָּה…״

    19. קטע 1913 מילים

      נפתחת ב״וְהָאִיכָּא ״תׇּפְתֶּה״, דִּכְתִיב: ״כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תׇּפְתֶּה״,…״

    20. קטע 2037 מילים

      נפתחת ב״גַּן עֵדֶן. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: אִם בְּאֶרֶץ…״

    21. קטע 2116 מילים

      נפתחת ב״וּבֵינֵיהֶן כִּמְלוֹא שְׁתֵּי וְכוּ׳. פְּשִׁיטָא, כֵּיוָן דִּתְנָא…״

    22. קטע 2215 מילים

      נפתחת ב״מַהוּ דְּתֵימָא: קְשׁוּרוֹת — כְּעֵין קְשׁוּרוֹת, אֲבָל…״

    23. קטע 2328 מילים

      נפתחת ב״אַחַת נִכְנֶסֶת וְאַחַת יוֹצֵאת. תָּנָא: רִבְקָה נִכְנֶסֶת…״

    חכמים הנזכרים בדף

    לשון המקור

    לְמַטָּעֵי כָרֶם״.

    וְאָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר: בֹּא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂר וְדָם. מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, מִתְחַיֵּיב אָדָם הֲרִיגָה לַמַּלְכוּת — מְטִילִין לוֹ חַכָּה לְתוֹךְ פִּיו כְּדֵי שֶׁלֹּא יְקַלֵּל אֶת הַמֶּלֶךְ.

    מִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָדָם מִתְחַיֵּיב הֲרִיגָה לַמָּקוֹם — שׁוֹתֵק, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לְךָ דוּמִיָּה תְהִלָּה״, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמְּשַׁבֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״תְּהִלָּה״. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁדּוֹמֶה לוֹ כְּאִילּוּ מַקְרִיב קׇרְבָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּלְךָ יְשׁוּלַּם נֶדֶר״.

    הַיְינוּ דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מַאי דִּכְתִיב ״עוֹבְרֵי בְּעֵמֶק הַבָּכָא מַעְיָן יְשִׁיתוּהוּ גַּם בְּרָכוֹת יַעְטֶה מוֹרֶה״.

    ״עוֹבְרֵי״ — אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁעוֹבְרִין עַל רְצוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. ״עֵמֶק״ — שֶׁמַּעֲמִיקִין לָהֶם גֵּיהִנָּם. ״הַבָּכָא״ — שֶׁבּוֹכִין וּמוֹרִידִין דְּמָעוֹת כְּמַעְיָין שֶׁל שִׁיתִין. ״גַּם בְּרָכוֹת יַעְטֶה מוֹרֶה״ — שֶׁמַּצְדִּיקִין עֲלֵיהֶם אֶת הַדִּין, וְאוֹמְרִים לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יָפֶה דַּנְתָּ, יָפֶה זִכֵּיתָ, יָפֶה חִיַּיבְתָּ, וְיָפֶה תִּקַּנְתָּ גֵּיהִנָּם לָרְשָׁעִים גַּן עֵדֶן לַצַּדִּיקִים.

    אִינִי?! וְהָאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: רְשָׁעִים אֲפִילּוּ עַל פִּתְחוֹ שֶׁל גֵּיהִנָּם אֵינָם חוֹזְרִין בִּתְשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפּוֹשְׁעִים בִּי וְגוֹ׳״, ״שֶׁפָּשְׁעוּ״ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא ״הַפּוֹשְׁעִים״ — שֶׁפּוֹשְׁעִים וְהוֹלְכִין לְעוֹלָם!

    לָא קַשְׁיָא: הָא — בְּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, הָא — בְּפוֹשְׁעֵי אוּמּוֹת הָעוֹלָם.

    הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא, דְּאִם כֵּן קַשְׁיָא דְּרֵישׁ לָקִישׁ אַדְּרֵישׁ לָקִישׁ. דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל אֵין אוּר גֵּיהִנָּם שׁוֹלֶטֶת בָּהֶן, קַל וָחוֹמֶר מִמִּזְבַּח הַזָּהָב.

    מָה מִזְבַּח הַזָּהָב, שֶׁאֵין עָלָיו אֶלָּא כְּעוֹבִי דִּינַר זָהָב, עָמַד כַּמָּה שָׁנִים וְלֹא שָׁלְטָה בּוֹ הָאוּר. פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁמְּלֵיאִין מִצְוֹת כְּרִמּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ״, וְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: אַל תִּיקְרֵי ״רַקָּתֵךְ״ אֶלָּא ״רֵיקָתֵיךְ״, שֶׁאֲפִילּוּ רֵיקָנִין שֶׁבָּךְ מְלֵיאִין מִצְוֹת כְּרִמּוֹן — עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

    אֶלָּא הָא דִּכְתִיב: ״עוֹבְרֵי בְּעֵמֶק הַבָּכָא״, הָהוּא דִּמְחַיְּיבִי הָהִיא שַׁעְתָּא בְּגֵיהִנָּם, וְאָתֵי אַבְרָהָם אָבִינוּ וּמַסֵּיק לְהוּ וּמְקַבֵּל לְהוּ. בַּר מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁבָּא עַל הַגּוֹיָה, דְּמָשְׁכָה עׇרְלָתוֹ וְלָא מְבַשְׁקַר לֵיהּ.

    מַתְקֵיף לַהּ רַב כָּהֲנָא: הַשְׁתָּא דְּאָמְרַתְּ ״הַפּוֹשְׁעִים״ — דְּפָשְׁעִי וְאָזְלִי, אֶלָּא מֵעַתָּה דִּכְתִיב ״הַמּוֹצִיא״ וְ״הַמַּעֲלֶה״ — דְּמַסֵּיק וּדְמַפֵּיק הוּא?! אֶלָּא דְּאַסֵּיק וְאַפֵּיק, הָכִי נָמֵי — דְּפָשְׁעִי הוּא.

    וְאָמַר רַבִּי יִרְמְיָה (בַּר) אֶלְעָזָר: שְׁלֹשָׁה פְּתָחִים יֵשׁ לַגֵּיהִנָּם, אֶחָד בַּמִּדְבָּר וְאֶחָד בַּיָּם וְאֶחָד בִּירוּשָׁלַיִם. בַּמִּדְבָּר, דִּכְתִיב: ״וַיֵּרְדוּ הֵם וְכׇל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאוֹלָה״.

    בַּיָּם, דִּכְתִיב: ״מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי שָׁמַעְתָּ קוֹלִי״.

    בִּירוּשָׁלַיִם, דִּכְתִיב: ״נְאֻם ה׳ אֲשֶׁר אוּר לוֹ בְּצִיּוֹן וְתַנּוּר לוֹ בִּירוּשָׁלִָים״. וְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״אֲשֶׁר אוּר לוֹ בְּצִיּוֹן״ — זוֹ גֵּיהִנָּם, ״וְתַנּוּר לוֹ בִּירוּשָׁלַיִם״ — זוֹ פִּתְחָהּ שֶׁל גֵּיהִנָּם.

    וְתוּ לֵיכָּא? וְהָאָמַר רַבִּי מָרִיּוֹן אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, וְאָמְרִי לַהּ תָּנָא רַבָּה בַּר מָרִיּוֹן בִּדְבֵי רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי: שְׁתֵּי תְמָרוֹת יֵשׁ בְּגֵי בֶּן הִנּוֹם וְעוֹלֶה עָשָׁן מִבֵּינֵיהֶן, וְזוֹ הִיא שֶׁשָּׁנִינוּ: צִינֵי הַר הַבַּרְזֶל כְּשֵׁירוֹת, וְזוֹ הִיא פִּתְחָהּ שֶׁל גֵּיהִנָּם! — דִּילְמָא הַיְינוּ דִּירוּשָׁלַיִם.

    אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: שִׁבְעָה שֵׁמוֹת יֵשׁ לְגֵיהִנָּם, וְאֵלּוּ הֵן: שְׁאוֹל, וַאֲבַדּוֹן, וּבְאֵר שַׁחַת, וּבוֹר שָׁאוֹן, וְטִיט הַיָּוֵן, וְצַלְמָוֶת, וְאֶרֶץ הַתַּחְתִּית.

    שְׁאוֹל, דִּכְתִיב: ״מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי שָׁמַעְתָּ קוֹלִי״. אֲבַדּוֹן, דִּכְתִיב: ״הַיְסוּפַּר בַּקֶּבֶר חַסְדֶּךָ אֱמוּנָתְךָ בָּאֲבַדּוֹן״. בְּאֵר שַׁחַת, דִּכְתִיב: ״כִּי לֹא תַעֲזוֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל לֹא תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת״. וּבוֹר שָׁאוֹן וָטִיט הַיָּוֵן, דִּכְתִיב: ״וַיַּעֲלֵנִי מִבּוֹר שָׁאוֹן מִטִּיט הַיָּוֵן״. וְצַלְמָוֶת, דִּכְתִיב: ״יוֹשְׁבֵי חוֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת״. ״וְאֶרֶץ הַתַּחְתִּית״ — גְּמָרָא הוּא.

    וְתוּ לֵיכָּא? וְהָאִיכָּא ״גֵּיהִנָּם״! — גֵּיא שֶׁעֲמוּקָּה (בְּגֵיהִנָּם), שֶׁהַכֹּל יוֹרֵד לָהּ עַל עִסְקֵי הִנָּם.

    וְהָאִיכָּא ״תׇּפְתֶּה״, דִּכְתִיב: ״כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תׇּפְתֶּה״, הָהוּא שֶׁכׇּל הַמִּתְפַּתֶּה בְּיִצְרוֹ יִפּוֹל שָׁם.

    גַּן עֵדֶן. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: אִם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא — בֵּית שְׁאָן פִּתְחוֹ, וְאִם בַּעֲרַבְיָא — בֵּית גֶּרֶם פִּתְחוֹ, וְאִם בֵּין הַנְּהָרוֹת הוּא — דּוּמַסְקְנִין פִּתְחוֹ. בְּבָבֶל — אַבָּיֵי מִשְׁתַּבַּח בְּפֵירֵי דְּמַעֲבַר יַמִּינָא, רָבָא מִשְׁתַּבַּח בְּפֵירֵי דְהַרְפַּנְיָא.

    וּבֵינֵיהֶן כִּמְלוֹא שְׁתֵּי וְכוּ׳. פְּשִׁיטָא, כֵּיוָן דִּתְנָא לֵיהּ דִּקְשׁוּרוֹת הָווּ — אֲנַן יָדְעִינַן דְּלָא הָווּ מוּתָּרוֹת!

    מַהוּ דְּתֵימָא: קְשׁוּרוֹת — כְּעֵין קְשׁוּרוֹת, אֲבָל מַמָּשׁ לָא — קָא מַשְׁמַע לַן וְלֹא מוּתָּרוֹת.

    אַחַת נִכְנֶסֶת וְאַחַת יוֹצֵאת. תָּנָא: רִבְקָה נִכְנֶסֶת וְרִבְקָה יוֹצֵאת. תָּנוּ רַבָּנַן: כַּמָּה רֹאשָׁהּ וְרוּבָּהּ שֶׁל פָּרָה — שְׁתֵּי אַמּוֹת, וְכַמָּה עוֹבְיָהּ שֶׁל פָּרָה — אַמָּה וּשְׁנֵי שְׁלִישֵׁי אַמָּה.