אזלא ונוולא — הולכים ודלים ומתנוולים:
בעקבות המשיח — בסוף הגלות לפני ביאת משיח:
והיין ביוקר — שהכל עוסקין במשתאות:
ואין תוכחה — אין לך אדם שיוכל להוכיח שכולם נכשלים בחטאות וכשמוכיחין אומר לו אתה כמוני:
ובית הוועד — של חכמים יהיו לבית זנות שכלו החכמים ואין לומד תורה ויהא חרב מאין איש ובעלי זימה מתגודדים שם מפני שחוץ לעיר היו בתי מדרשות שלהם:
גמ' של מלח ושל גפרית — ענין עטרה עושין מאבן של מלח שהוא צלול כאבן הבדולח וקורין שליימי"א וצובעין אותה כמין ציורין בגפרית כשם שעושין בכלי זהב וכסף וקורין נאול"א:
חילית — לישק"א כמין גומא הגדל במים:
טבלא דחד פומא — זוג של עינבל אחד שמקשקשין בו לשיר בבית המשתאות:
טנבורא — כך קורין אותו בלשון לעז טטנבור והוא עשוי דפנותיו עגולות כעין נפה וקושרין בדפנותיו חוטין של ברזל ושוטחין על פיו עור כשהוא לח ומותח והוא מתייבש שם מאליו וכשמכין עליו במקל דק הוא מוציא קול צלול ויש אומנין שיודעין להכות עליו מכה אחר מכה כסדר עד שנשמע כמין שיר:
מיחלף בטבלא דחד פומא — זוג של עינבל שעושים בבית משתאות דומה לו בקול ואתי למעבד ההוא דגזור עליה:
קפיזא — כלי מחזיק ג' לוגין:
עיר של זהב — עטרה של זהב ועיר של זהב מצויירת עליה:
כיפה — כמו כובע של צמר לבן שקורין פילטר"א (פילטרי"ן: כובע של לֶבֶד) :
זהורית המוזהבות — טלית צבועה שני ובו קבועין טסי זהב עד שמעמידין אותה כמין כיפה:
אבל עושה הוא פריפיר — כמין כיפה של מעגלי עץ כמו שאנו עושין ותולין בה צניפין ורדידי זהב כמו שאנו עושין:
חכמת יוונית — לשון חכמה שמדברים בו בני פלטין ואין שאר העם מכירין בו:
מלכי בית חשמונאי — שני אחים שהיו מתקוטטין על המלוכה הורקנוס ואריסטובלוס:
היה הורקנוס מבחוץ — צר על ירושלים והביא עמו חייל רומיים:
משלשלים להם דינרי כסף בקופה — מתרומת הלשכה לתמידים:
היה שם זקן אחד — מבפנים:
לעז להם — לאותן שבחוץ:
נעץ צפרניו נזדעזעה — מחמת המלך שבערה על חילול שמו:
ועל אותה שנה שנינו כו' — שאותה שנה החריבו החיילות את הזרעים שסביבות מדינת ירושלים והוצרך להביא אותה שנה את העומר מגגות צריפים ובשאר השנים מצות העומר להביא מן הקרוב לירושלים כדכתיב (ויקרא כג) כרמל תקריבו שיהא הזרע לח והכר מלא ממנו וכשהוא בא מרחוק מתייבש ומתמעך ואין כר השבלת מלא מן הגרעין:
לשון סורסי — קרוב הוא ללשון ארמי ואומר אני שזה לשון גמרת ירושלמי ואומות העולם קורין אותו לינג"א שוריי"א (שפה סורית) :
או לשון יווני — שהיו קרובין לארץ יון ולשון יון יפה מזה והיה לו לספר בו: מאי דכתיב לא גרס אלא ר"ש קרא מקרא זה על עצמו ואמר שעליו לעולל את עיניו בבכי יותר מן הכל:
עוללה — מנוולת את עניי:
לנפשי — על נפשי מפני קורותיי:
מספר קומי — שערו שלפניו ומניח בלורית מאחוריו:
מדרכי האמורי — שהן מניחין בלורית לשם עבודת כוכבים:
נגנז ספר תורה — שהיה בעל הלכות מפי שמועה הרבה וסדורות בפיו כאילו כתוב בספר כדאמר בסנהדרין (דף סח.) הרבה תורה למדתי מרבותיי ולא עוד אלא שאני שונה שלשת אלפים הלכות בנטיעות קישואין ושלש מאות בבהרת עזה:
עצה ומחשבה — שהיה זהיר בדרשות ובקי בהלכות ובתשובת האפיקורסים ולהבין ברמזיהם כדאמרי' בפ"ק דחגיגה (דף ה:) כי נח נפשיה אמרו ליה רבנן מאי תהוי עלן ממינים אמר להן אבדה עצה מבני ישראל נסרחה חכמה של עובדי כוכבים:
זרועי תורה — עומק סברא ולסמוך טעמי תורה שבעל פה על מדרשי המקראות ואותיות היתרים ולשונות המשתנים במקרא:
רבי אלעזר בן עזריה — עשיר הוה כדאמרי' (שבת דף נד:) תריסר אלפי עגלי הוה מעשר מעדריה כל שתא:
דאיכא אנא — שאני ענוותן:
