גמ' של מלח ושל גפרית - ענין עטרה עושין מאבן של מלח שהוא צלול כאבן הבדולח וקורין שליימי"א וצובעין אותה כמין ציורין בגפרית כשם שעושין בכלי זהב וכסף וקורין נאול"א:

חילית - לישק"א כמין גומא הגדל במים:

טבלא דחד פומא - זוג של עינבל אחד שמקשקשין בו לשיר בבית המשתאות:

טנבורא - כך קורין אותו בלשון לעז טטנבור והוא עשוי דפנותיו עגולות כעין נפה וקושרין בדפנותיו חוטין של ברזל ושוטחין על פיו עור כשהוא לח ומותח והוא מתייבש שם מאליו וכשמכין עליו במקל דק הוא מוציא קול צלול ויש אומנין שיודעין להכות עליו מכה אחר מכה כסדר עד שנשמע כמין שיר:

מיחלף בטבלא דחד פומא - זוג של עינבל שעושים בבית משתאות דומה לו בקול ואתי למעבד ההוא דגזור עליה:

קפיזא - כלי מחזיק ג' לוגין:

עיר של זהב - עטרה של זהב ועיר של זהב מצויירת עליה:

כיפה - כמו כובע של צמר לבן שקורין פילטר"א (פילטרי"ן: כובע של לֶבֶד) :

זהורית המוזהבות - טלית צבועה שני ובו קבועין טסי זהב עד שמעמידין אותה כמין כיפה:

אבל עושה הוא פריפיר - כמין כיפה של מעגלי עץ כמו שאנו עושין ותולין בה צניפין ורדידי זהב כמו שאנו עושין:

חכמת יוונית - לשון חכמה שמדברים בו בני פלטין ואין שאר העם מכירין בו:

מלכי בית חשמונאי - שני אחים שהיו מתקוטטין על המלוכה הורקנוס ואריסטובלוס:

היה הורקנוס מבחוץ - צר על ירושלים והביא עמו חייל רומיים:

משלשלים להם דינרי כסף בקופה - מתרומת הלשכה לתמידים:

היה שם זקן אחד - מבפנים:

לעז להם - לאותן שבחוץ:

נעץ צפרניו נזדעזעה - מחמת המלך שבערה על חילול שמו:

ועל אותה שנה שנינו כו' - שאותה שנה החריבו החיילות את הזרעים שסביבות מדינת ירושלים והוצרך להביא אותה שנה את העומר מגגות צריפים ובשאר השנים מצות העומר להביא מן הקרוב לירושלים כדכתיב (ויקרא כג) כרמל תקריבו שיהא הזרע לח והכר מלא ממנו וכשהוא בא מרחוק מתייבש ומתמעך ואין כר השבלת מלא מן הגרעין:

לשון סורסי - קרוב הוא ללשון ארמי ואומר אני שזה לשון גמרת ירושלמי ואומות העולם קורין אותו לינג"א שוריי"א (שפה סורית) :

או לשון יווני - שהיו קרובין לארץ יון ולשון יון יפה מזה והיה לו לספר בו: מאי דכתיב לא גרס אלא ר"ש קרא מקרא זה על עצמו ואמר שעליו לעולל את עיניו בבכי יותר מן הכל:

עוללה - מנוולת את עניי:

לנפשי - על נפשי מפני קורותיי:

מספר קומי - שערו שלפניו ומניח בלורית מאחוריו:

מדרכי האמורי - שהן מניחין בלורית לשם עבודת כוכבים:

נגנז ספר תורה - שהיה בעל הלכות מפי שמועה הרבה וסדורות בפיו כאילו כתוב בספר כדאמר בסנהדרין (דף סח.) הרבה תורה למדתי מרבותיי ולא עוד אלא שאני שונה שלשת אלפים הלכות בנטיעות קישואין ושלש מאות בבהרת עזה:

עצה ומחשבה - שהיה זהיר בדרשות ובקי בהלכות ובתשובת האפיקורסים ולהבין ברמזיהם כדאמרי' בפ"ק דחגיגה (דף ה:) כי נח נפשיה אמרו ליה רבנן מאי תהוי עלן ממינים אמר להן אבדה עצה מבני ישראל נסרחה חכמה של עובדי כוכבים:

זרועי תורה - עומק סברא ולסמוך טעמי תורה שבעל פה על מדרשי המקראות ואותיות היתרים ולשונות המשתנים במקרא:

רבי אלעזר בן עזריה - עשיר הוה כדאמרי' (שבת דף נד:) תריסר אלפי עגלי הוה מעשר מעדריה כל שתא:

דאיכא אנא - שאני ענוותן:

סוטה 49 עמוד ב

1אזלא ודלדלה ואין שואל ואין מבקש. על מי יש להשען על אבינו שבשמים.

2בעקבות משיחא חוצפא יסגא ויוקר יאמיר. הגפן תתן פריה והיין ביוקר, ומלכות תהפך למינות ואין תוכחת. בית וועד יהיה לזנות והגליל יחרב, והגבלן ישום, ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו,׃

3וחכמות סופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, והאמת תהא נעדרת. נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו מפני קטנים בן מנוול אב, בת קמה באמה, כלה בחמותה, אויבי איש אנשי ביתו, פני הדור כפני הכלב, הבן אינו מתבייש מאביו, ועל מה יש לנו להשען על אבינו שבשמים.

4(גמ׳) אמר רב: לא שנו אלא של מלח וגפרית, אבל של הדס ושל וורד מותר. ושמואל אומר: אף של הדס ושל וורד אסור, של קנים ושל חילת מותר. ולוי אמר: אף של קנים ושל חילת אסור. וכן תני לוי במתניתיה: אף של קנים ושל חילת אסור.

5ועל האירוס. מאי ״אירוס״? א"ר אלעזר: טבלא דחד פומא. רבה בר רב הונא עבד ליה לבריה טנבורא, אתא אבוה תבריה, אמר ליה: מיחלף בטבלא דחד פומא, זיל עביד ליה אפומא דחצבא או אפומא דקפיזא.

6בפולמוס של טיטוס גזרו על עטרות כלות וכו'. מאי ״עטרות כלות״? אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: עיר של זהב. תניא נמי הכי: איזהו עטרות כלות עיר של זהב, אבל עושה אותה כיפה של מילת.

7תנא: אף על חופת חתנים גזרו. מאי ״חופת חתנים״? זהורית המוזהבות. תניא נמי הכי: אלו הן חופת חתנים זהורית המוזהבות, אבל עושה פפירית ותולה בה כל מה שירצה.

8ושלא ילמד את בנו יוונית. ת"ר כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה, היה הורקנוס מבחוץ, ואריסטובלוס מבפנים. בכל יום ויום היו משלשלין דינרים בקופה, ומעלין להן תמידים.

9היה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמת יוונית, לעז להם בחכמת יוונית, אמר להן: כל זמן שעוסקים בעבודה אין נמסרין בידכם. למחר שלשלו להם דינרים בקופה והעלו להם חזיר. כיון שהגיע לחצי חומה, נעץ צפרניו, נזדעזעה א"י ארבע מאות פרסה׃

10אותה שעה אמרו ארור אדם שיגדל חזירים וארור אדם שילמד לבנו חכמת יוונית, ועל אותה שנה שנינו מעשה. ובא עומר מגגות צריפים ושתי הלחם מבקעת עין סוכר׃

11איני והאמר רבי בא"י לשון סורסי למה אלא אי לשון הקודש אי לשון יוונית ואמר רב יוסף בבבל לשון ארמי למה אלא או לשון הקודש או לשון פרסי׃

12לשון יוונית לחוד וחכמת יוונית לחוד׃

13וחכמת יוונית מי אסירא והאמר רב יהודה אמר שמואל משום רשב"ג מאי דכתיב ״(איכה ג״, נא) עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי אלף ילדים היו בבית אבא חמש מאות למדו תורה וחמש מאות למדו חכמת יוונית ולא נשתייר מהן אלא אני כאן ובן אחי אבא בעסיא׃

14שאני של בית ר"ג דקרובין למלכות הוו דתניא מספר קומי הרי זה מדרכי האמורי אבטולוס בן ראובן התירו לספר קומי שהוא קרוב למלכות של בית רבן גמליאל התירו להן חכמה יוונית מפני שקרובין למלכות׃

15בפולמוס האחרון גזרו שלא תצא כלה באפריון וכו' מ"ט משום צניעותא׃

16משמת רבן יוחנן בטלה החכמה ת"ר משמת רבי אליעזר נגנז ס"ת משמת רבי יהושע בטלה עצה ומחשבה משמת ר"ע בטלו זרועי תורה ונסתתמו מעיינות החכמה׃

17משמת רבי אלעזר בן עזריה בטלו עטרות חכמה (משלי יד, כד) שעטרת חכמים עשרם משמת רבי חנינא בן דוסא בטלו אנשי מעשה משמת אבא יוסי בן קטונתא בטלו חסידים ולמה נקרא שמו אבא יוסי בן קטונתא שהיה מקטני חסידים׃

18משמת בן עזאי בטלו השקדנין משמת בן זומא בטלו הדרשנין משמת רשב"ג עלה גובאי ורבו צרות משמת רבי הוכפלו צרות׃

19משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא, אמר ליה רב יוסף לתנא לא תיתני ענוה דאיכא אנא. אמר ליה רב נחמן לתנא לא תיתני יראת חטא דאיכא אנא׃

20הדרן עלך ערופה וסליקא לן מסכת סוטה׃

תוספות

אין פירוש שמור לדף זה

לא נמצא נוסח בדפוסים האמינים שבידינו, ולכן לא מוצג כאן דבר.

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

מאירי

כל שהוא מחקות הגוים אפי' לא היה ענין עבודה זרה תלוי בו ומנהג ישראל באותו ענין על דרך אחרת אין ראוי להניח מנהגות ישראל במנהגותיהם בדבר שאין בו להכריע אלא שהכל מנהג לבד וכל שכן במה שיש בו סרך להיות להם לאי זה סימן להיות מצויינים בין האחרים ועל זו אמרו המספר קמי הרי זה מדרכי האמורי ותספורת זה הוא שהיו מרחיבים גזיזת השער מצד הפנים ומ"מ התירו בקצתם לעשות כן מפני שהיו קרובים למלכות והיתה המלכות מקפדת להיות כלם נוהגים על טכסיס אחד וכן אף לאחר שאסרו חכמת יונית התירוה לבית רבן גמליאל מפני שהיו קרובים למלכות:

משמת ר' אליעזר נגנז ספר תורה משמת ר' יהושע בטלה עצה ומחשבה משמת ר' עקיבא בטלו זרועי תורה ונסתתמו מעיינות חכמה משמת ר' אלעזר בן עזריה בטלה עטרת חכמים שעטרת חכמים עשרם משמת ר' בטלה ענוה ויראת חטא:

משחרב מקדשנו נתביישו חברים ובני חורין חפו ראשם ונידלדלו אנשי מעשה וגברו בעלי הזרוע ובעלי לשון הרע משחרב בית חמדתנו נתמעט כבוד תורה ונעשו החכמים הגדולים בעיני שאר העם כסופרים והם החכמים שאינם מובהקים ומומחים כל כך והסופרים כתלמידים והתלמידים כשאר העם והעם כשאר עממין על מה לנו להשען על אבינו שבשמים:

ונשלם הפרק ונשלמה המסכתא תהלה לאל וזהו מה שראינו לכללו במסכת סוטה תהלה לאל יבא אחריו מה שיראה לכללו בעניני מסכת נזיר בעזרת הצור ובישועתו אמן אמן.

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת סוטה דף מ״ט עמוד ב׳

מסכת סוטה דף מ״ט עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 20 קטעים ממוספרים, כ־572 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–49)עמוד

היעד שנמצא: סוטה דף מ״ט ע״ב

פתיחה בקורא

מקורות הפוכים - חכמים שמפנים לדף הזה