כגון רבי צדוק — שלבש כח לכוף יצרו להתגבר בחפצי קונו:
אמר מאי נפקא מינה — דהא מילתא דלא נזדמן לי אלא מאכל טמא יש לי ללמוד מכאן דעביד האי הבועל ארמית ראוי למאכל טמא:
שגרת תנורא — אותה ארמית הסיקה את התנור לצלות דבר הטמא שם ואשה גדולה היתה שאין יכול ליפטר ממנה ומסור בידה להורגו:
קא מנחא ליה — לאותו צלי בתוכו:
נפיל בהא — באור של גיהנם:
אי ידעי — אילו ידעתי שחמור עליכם הדבר כל כך:
דיקולי — סלים שנשים נותנות שם פלכיהן:
אטרחתן — שהייתי במקום אחר רחוק ד' מאות פרסי:
לאו עניותא — בתמיה אם לא העניות לא הוצרכתי להיות עסקי במלאכת נשים:
שיפא — שם כלי:
דינרי — זהובים:
יאריכון ימיך — לעולם הבא:
ייטב לך — בחייך:
ימצא חיים — לעולם הבא צדקה וכבוד בעולם הזה:
חייך — בעולם הזה ואורך ימים לעולם הבא:
בשלוח הקן נמי כו' — וליתנייה:
רבי אידי אסברא לי — אינו דומה לאלו דהנך כולהו הבריות נהנין ממנו ונמצא טוב לשמים וטוב לבריות ובההוא כתיב כי פרי מעלליהם יאכלו דבהאי קרא כתיב כי טוב כי פרי מעלליו יאכל בחייו אבל בשילוח הקן טוב לשמים הוא ואין כאן טוב לבריות ולא כתיב ביה כי פרי מעלליו יאכל והלכך לא תנייה גבי אוכל פירותיהן בעולם הזה:
רע לשמים ורע לבריות — כגון רוצח וגזלן וגנב:
רע לשמים ואינו רע לבריות — מגלה עריות מבזה מועדים אוכל חלב:
אין לו פירות — אין נפרעין ממנו יותר מכדי רשעו:
עבירה שעושה פירות — כגון חילול השם שאדם חשוב עובר עבירה ואחרים למדין ממנו לעשות כן:
מחשבה שעושה פירות — שקיים מחשבתו ועשה:
מחשבה שעושה פירות — שקיים מחשבתו ועשה:
מצרפה למעשה — ונפרעים ממנו אף על המחשבה:
עולא אמר — הא דכתיב פרי מחשבותם בעובר ושונה כתיב כי הדר מהרהר לעשות מצטרפת למעשה ואפי' לא עביד לה אין חזרתו לשם שמים אלא שלא הוצרך לה כדרב הונא דאמר נעשית לו כהיתר:
ואת שם קדשי לא תחללו — היינו פרהסיא שהרואה מזלזל בכבוד המקום:
ילבש שחורים — שלא יראה עצמו בכבודו אולי ירך לבבו בכך וגם אם יחטא אין אדם נותן לב לפי שאינו חשוב בעיניהם לכן ילבש שחורים:
אין עושין לו כחנווני — המקיף לאדם פעמים רבות וגובה כל הקפותיו יחד אין עושין כך מלמעלה למחללי השם אלא נפרעין מיד:
שאם היתה — כף המאזנים שקולה ויש באחד העונות חילול השם מכריע את הכף לחובה והאי מקיפין לשון עיוני כמו אין מקיפין בבועי (חולין דף מו:) אקפינהו ואידמו (שם דף נ.) שמקריב זו אצל זו ומעיין אם דומות:
