מסכת קידושין דף מ׳ עמוד א׳

כגון רבי צדוק שלבש כח לכוף יצרו להתגבר בחפצי קונו:

אמר מאי נפקא מינה דהא מילתא דלא נזדמן לי אלא מאכל טמא יש לי ללמוד מכאן דעביד האי הבועל ארמית ראוי למאכל טמא:

שגרת תנורא אותה ארמית הסיקה את התנור לצלות דבר הטמא שם ואשה גדולה היתה שאין יכול ליפטר ממנה ומסור בידה להורגו:

קא מנחא ליה לאותו צלי בתוכו:

נפיל בהא באור של גיהנם:

אי ידעי אילו ידעתי שחמור עליכם הדבר כל כך:

דיקולי סלים שנשים נותנות שם פלכיהן:

אטרחתן שהייתי במקום אחר רחוק ד' מאות פרסי:

ויעשה מה שלבו חפץ פי' ר"ח ח"ו שהותר לו לעבור עבירה אלא כך אמר ר' אלעאי יגיעת דרכים והאכסנאות ולבישת שחורים משברים יצר הרע ומונעים אדם מן העבירה.:

אין מקיפין בחילול השם פר"ח משנה במסכת אבות ושמא היינו הא דתנן (פ"ד מ"ד) כל המחלל שם שמים בסתר נפרעין ממנו בגלוי אבל לשון מקיפין קשה ושמא ברייתא היא אף על גב דאומר תנן:

זה המסתכל בקשת פי' לפי שהוא בדמות מראה כבוד ה' כמו שכתוב במרכבת יחזקאל ויש בזה סוד גדול לבעלי האמת רמזו רבינו הגדול בפירושו על התורה:

ויעשה מה שלבו חפץ פי' בצנעה ואל יחלל שם שמים בפרהסיא במקומות שמכירין אותו שהוא נכבד והוי חלול השם הלכך עדיף ליה כיון דלא מצי כאיף ליצריא כדבפריש ואזיל ובירושלמי מפרש ויעשה מלשון ועסותם רשעים ולא משמע הכי בגמ' דילן כדמוכח הכא. פירש"י ז"ל לא גרסינן תנן התם מקיפין בחלול השם שאין משנה זו שנויה בשום מקום אלא הכי גרסינן תניא. אבל ר"ח גורס אותו וכתב דמשנה היא במסכת אבות ושמא דעתו משום הא דתנן כל המחלל שם שמים בסתר נפרעים ממנו בגלוי כלומר נפרע לאלתר ואע"פ שהביאו אותו בכאן שלא כלשונם הכי אורחא דתלמודא בכמה דוכתי ואין לשון הגמרא מוכיח כשחלקו על פי' מקיפין ותו דתינח למר זוטרא אבל למר בריה דרבינא מה ענין זו אצל זו:

לעולם יזהר אדם מחלול השם כגון לומד תורה שבא לעבור עבירה בפרהסיא וצריך להזהר מזה יתר על כל עבירות דרך הערה אמרו נוח לו לאדם שיעבור עבירה בסתר ואל יחלל שם שמים בפרהסיא ואע"פ שאמרו העובר עבירה בסתר כאלו דוחק רגלי שכינה כלומר שמסלק השגחת השם משם ועושהו כלא יודע ועליו אמרו שלא חס על כבוד קונו ענינו כשהוא יכול לכוף את יצרו והוא סמוך בעשיית העבירה למה שאין הבריות יודעות בה אבל כל שאינו יכול לכוף את יצרו נוח לו שיעשה בסתר ואל יחלל שם שמים בפרהסיא והוא שאמרו אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ויתכסה שחורים אחר שהוא במקום שאינו מקפיד על כבוד עצמו ושמא אז יכנע לבבו ואם לא יכנע בכך יעשה מה שלבו חפץ בדברים שאין בהם איסור אלא שהם מכוערים ואחר שאינו מקפיד על כבוד עצמו ויחליט עצמו לדברים המותרים אין יצרו מתגבר לאסורים ואין כאן חלול השם אחר שאין מכירין אותו וכמה פריצי איכא בשוקא ודרך הערה אמרו אין מקיפין לחלול השם אלא שנפרעין ממנו מיד וכן שאין מקיפין אותו למצוה שכנגדה שאם היתה שקולה מכרעת:

גמרא רמי ליה רבא לרב נחמן כו' בכיבוד אב ואם כתיב למען יאריכון ימיך כו' אמר רבא רב אידי אסברה לי אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו ועיין פרש"י. ולכאורה קשה מכאן על פירש"י דלעיל דרבא גופא מוקי למתניתין דהכא דקתני כל העושה מצוה א' מטיבין לו דהיינו בשכר פירות כפשטיה והא דקחשיב במתניתין דפיאה הנך דמייתי הכא אינו לענין אם היתה שקולה מכרעת א"כ לא מישתמע הך דרשא שפיר מכי פרי מעלליהם יאכלו ואדרבא טפי ה"ל לאוקמי קרא דאמרו צדיק כי טוב בצדיק גמור ממש שעשה מצוה א' יתירה ובאמת דלאו האי ולאו האי משתמעי שפיר וכן למאי דס"ד דרבא מעיקרא מקרא דלמען ייטב לך ולמען יאריכון ימיך וכן כולהו קראי דמייתי מעיקרא לא משתמע שפיר לענין אם היתה שקולה מכרעת והיכא רמיזא אמנם למאי דפרישית לעיל אתי שפיר דלרבא מוקמינן למתניתין דכל העושה מצוה א' מטיבין לו כרבי יעקב דאיירי לעולם הבא ואין לו שום שכר בעוה"ז ומתניתין דפאה אפשר דאתי דלא כרבי יעקב אלא דאפ"ה מודו דכל המצות אין להם שכר מצות בעוה"ז דאין להם פירית לבר מהנך דמייתי מקרא מעיקרא דלמען ייטב לך ולמען יאריכון דכתיב בכיבוד אב ואם אשכר עוה"ז קאי. מיהו למאי דמסיק רבא דרב אידי אסברא לי מהאי קרא דכי פרי מעלליהם יאכלו א"כ שפיר מצינן לאוקמי מתניתין דפיאה נמי כר' יעקב דאע"ג דעיקר קרא דלמען יאריכון ימיך לא איירי באריכות ימים ממש לאגוני מסולם רעוע כדפרישית אפ"ה קתני שפיר דכיבוד אב ואינך שטובין לשמים ולבריות יש להם פירות בשאר עניני הצלחתן בעוה"ז שאין מנכין לו מהקרן:

אָמַר לְהוּ שְׁנֵי נוֹשְׂאֵי קֵיסָר שְׁמָרוּנִי כָּל הַלַּיְלָה. נראה לי בס"ד כונתו על שני המלאכים המלוין את הצדיק תמיד הם שמרו אותו כמו שנאמר כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ (תהלים צא, יא) אך לרוב הענוה שלו לא רצה לומר הדבר הזה בפירוש אלא ברמז שכינה אותם בשם 'שְׁנֵי נוֹשְׂאֵי קֵיסָר' וכונתו עולה יפה בלשון זה דהתלמיד חכם נקרא מלך וכמו שאמרו (גיטין סב.) מאן מלכי? רבנן! דכתיב בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ (משלי ח, טו) וקיסר הוא שם גדול ועליון במלכות.

כָּל הַבָּא דְּבַר עֲבֵרָה לְיָדוֹ וְנִצָּל הֵימֶנָּה, עוֹשִׂים לוֹ נֵס (תהלים קג, כ). נראה לי בס"ד מדה כנגד מדה הוא כפה טבעו ושינה טבע התאוה הטבועה באדם לכך יעשה לו נס שהוא שינוי הטבע כי כל דבר שינוי הטבע נקרא נס. ועוד נראה לי בס"ד שאם בא לידו דבר עבירה ולא חטא הרי זה מקדש שם שמים בפועל ובזה יהיה יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה למעלה שהוא חיבור וזווג בחינת שם הוי־ה במלוי אלפין שעולה מ"ה [יו"ד ה"א וא"ו ה"א = 45] ובחינת שם אדנ־י [65] שעולה ס"ה דשניהם עולין נס [45+65= 110] כסוד מה שאמר רבינו האר"י ז"ל על מאמר (שבת קד.) מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדים ולכן זוכה זה שיעשו לו נס למטה על ידי השפע של חבור ב' שמות הנזכרים שהם מספר נס. גם אפשר לפרש עוד בס"ד הטעם דידוע שכר מצות בהאי עלמא ליכא והקשו והא כתיב (דברים כד, טו) בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ? ותרצו דאין שכר לאדם מצד הדין כדי שצריך לנהוג בו דין 'בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ' אך כתבו זה תינח על שכר מצות עשה דהשם יתברך אמר מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם (איוב מא, ג) אבל שכר שמירת לא תעשה שהוא כבישת תאות היצר הרע לזה יש שכר מן הדין ואין בזה טענת מִי הִקְדִּימַנִי דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים (ברכות לג:), ולכן הבא דבר עבירה לידו ולא חטא דיש לו שכר מן הדין בהאי עלמא לכן עושין לו נס בהאי עלמא.

"גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ, לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ", כְּגוֹן רַבִּי צָדוֹק וַחֲבֵרָיו (תהלים קג, כ). נראה לי בס"ד הכונה כי בלאו הכי הפסוק מוקשה דנראה כפול באומר עֹשֵׂי לִשְׁמֹעַ ובזה נתיישב שפיר כי עֹשֵׂי קאי על דבר של מעשה וְלִשְׁמֹעַ על דבר לא תעשה והאדם הפורש מעבירה שבאה לידו זה קיים לא תעשה דוקא דלא עשה מעשה אך רבי צדוק שהפיל עצמו לאש ורב כהנא שהפיל עצמו מן הגג הנה בשמירתם מצות לא תעשה זו קיימו מצות עשה שקדשו את השם במעשה זו שעשו וידוע דקדוש השם הוא מצות עשה בפסוק וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (ויקרא כב, לב) שצריך האדם למסור עצמו על קדוש השם ועשו זו המעשה בעבור שמירת הלאו ועליהם אמר הכתוב עֹשֵׂי שעושים מעשה בדברו של הקדוש ברוך הוא שאמר 'וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל' כדי לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ הוא מצות הלאו דעבירה. ונראה לרמוז לִשְׁמֹעַ לשון אסיפה וחיבור מלשון וַיְשַׁמַּע שָׁאוּל אֶת הָעָם (שמואל א' טו, ד) בְּקוֹל בחינת שם מ"ה, דְּבָרוֹ בחינת שם אדנ־י ושניהם עולים מספר נס לכך זוכין לנס.

חָלַשׁ לִי לִבָּאִי וְלָא מָצִינָא נראה לי דבריו מיוסדים על האמת דהיצר הרע נקרא לב ולזה אמר 'חָלַשׁ לִבָּאִי' נתגברתי על יצר הרע של התאוה והחלשתי אותו ולכן לא מצינא לעשות תשמיש דהתאוה חלושה ואין עושה קשוי ואיך אעשה?!

אִיכָּא מִידִי לְמֵיכַל נראה כונתו בתחלה היתה להעביר הזמן עד שיחשוב ויתבונן בדעתו לעשות איזה אופן להציל עצמו ממנה ולכן דחה הענין לפי שעה בדבר זה שתכין המאכל וכאשר אמרה שלא יש לה מאכל מזומן כי אם איכא דבר טמא שצריך לו צליה אז תכף צייר בדעתו לעשות אופן זה שעשה אחר כך. ולכן אמר לו שתעשה לו כדי שתבעיר התנור באש ואז הפיל עצמו לתוך האש ולא נשרף ולא נכוה מדה כנגד מדה דהיצר הרע של העבירה הוא אש המחמם לבו של אדם ומבעיר בו אש התאוה וכמו שאמרו בגמרא לקמן על רב עמרם חסידא דאשבעיה ליצריה דיפוק מיניה ונפק כי עמודא דנורא ואמר ליה חזי דאת נורא ואנא בשרא ועדיפנא מינך. ולכן רבי צדוק שנתגבר וכיבה אש יצרו נעשה לו נס שלא נכוה באש הגשמי ולא שלט בו ונכבה חומו כנגדו וזו האשה בראותה כך נבהלה על המראה הזה ולכן כח הטומאה שבקרבה נחלש ונתחרטה על הדבר ואמרה אי ידעי כולי האי לא צערתיך ובודאי אם לא חלש כח טומאתה לא היתה אומרת כן או אפשר שאמרה כן על דרך דאמרי אינשי חסריה לגנבא נפשיה לשלמא נקיט כי הבינה שלא תוכל לפתותו ברצונו ואם תאנוס אותו לא תוכל לו לכך אמרה כן שתעזוב בקשתה בכבוד.

סָלִיק וְקָא נָפִיל מֵאִיגְרָא לְאַרְעָא נראה לי בס"ד כיון במסירת נפשו על קדוש השם לעשות בירור גדול הנעשה בנפילת אפים וכמו שכתב רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות בסוד נפילת אפים וזה לשונו וזהו מה שצריך לכוין בנפילת אפים בעת שנופל על פניו כי הנה עתה אנחנו בתפילת שמונה עשרה עומדים בעולם האצילות ושם אנחנו נכללין וכוללין עצמינו תוך רחל ואנחנו עבדיה ובניה מעלים לצורכה אליה, אלו המ"ן [מיין נוקבין] ואנחנו מפילים עצמנו מלמעלה מעולם האצילות אשר אנחנו עתה שם ויורדים עד למטה בסוף עולם העשיה כאדם המפיל עצמו מראש הגג עד למטה בקרקע, וזהו סוד כונת נפילת אפים ותכוין כי עתה אשר הפלת עצמך בסוף העשיה אתה מלקט ומברר מ"ן [מיין נוקבין] מהעשיה וכו' עיין שם. והנה בין תבין ענין נפילת אפים הנזכר שהאדם עושה נפילה זו כאדם המפיל עצמו מן הגג עד למטה בקרקע הוא רק בכח שככה יצייר במחשבתו אך רב כהנא ע"ה עשה זאת בפועל שהפיל עצמו מן הגג ממש וכיון בפועל זה תיקון הנעשה בכל יום בנפילת אפים כדי להעלות אורות מ"ן [מיין נוקבין] מהעשיה לכן בא אליהו [52] זכור לטוב שהוא בסוד העשיה כי לכן מספר שמו ב"ן ולכן אמרו רז"ל (ברכות ד.) אליהו בארבע וכמו שאמר רבינו האר"י ז"ל וקבל את רב כהנא להצילו מן המות כי כבר נעשה התיקון בשלימות. ולכך אמר לו ' אַטְרַחְתָּן אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסֵי ' רמז לו בזה על תיקון ארבעה עולמות ולכך נתן לו כלי מלא דינרים לרמוז שהוא מילא את הכלים אורות בתיקון זה שחשב לעשות. ובזה יובן בס"ד דברי רב כהנא ע"ה שאמר לה בתחילה 'אֵיזִיל אִיקְשִׁיט נַפְשָׁאִי ' כי התיקון הזה אשר חשב לעשות על ידי קדוש השם בזה הוא תיקון הנפש. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש שאמר לו 'אִיקְשִׁיט נַפְשָׁאִי' רוח הקודש נזרקה בו אשר מזאת המעשה יתעשר שנתן לו אליהו זכור לטוב כלי מלא דינרים ועושר הצדיקים עושים בו קשוט הנפש ולא קשוט הגוף עד כאן דבריו נר"ו.

אָמַר לֵיהּ אַטְרַחְתָּן אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסֵי. יש להבין הלא הוא יש לו קפיצת הדרך ואין הפרש אצלו בין עשרה אלפים פרסאות לבין עשרה פרסאות! ועוד הנה הוא מלאך שלוח מן השמים ומן הרקיע עד הארץ מהלך ת"ק שנה! ודוחק לומר שהיה אותה שעה עומד בארץ רחוק מאותו מקום ת' פרסאות. ונראה לי בס"ד על פי מה שאמרו רז"ל (ברכות ד.) מיכאל באחת גבריאל בשתים אליהו בארבע ופירש רבינו האר"י ז"ל בשער מאמרי רז"ל מיכאל כשנגלם באויר של עולם הזה אינו נגלם אלא ביסוד המים כי הוא חסד ולכן בקפיצה אחת יכול לקפוץ כל העולם אחרי רדתו והתלבשו בו וגבריאל ברדתו לעולם הזה יתלבש במים ובאש ולכן צריך לו ב' קפיצות ואליהו זכור לטוב בארבע קפיצות כי יתלבש בארבע יסודות מים אש רוח עפר שהם חגת"ם [חסד גבורה תפארת ומלכות] עיין שם. ולכן אמר לו ' אַטְרַחְתָּן אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסֵי ' רמז לו שהוא נצרך לעשות ארבע קפיצות ולכל קפיצה מכנה אותה במאה פרסי יען כי כל קפיצה היא כנגד יסוד אחד מן ארבעה יסודות עליונים שהוא ספירה אחת מן ארבעה ספירות שהם חגת"ם וידוע דכל ספירה כלולה מעשר ועשר מעשר הרי מאה נמצא ד' קפיצות שהם ד' ספירות חגת"ם המה ארבע מאות ספירות כל ספירה היא במאה ונראה דלכן תמצא מספר 'אליהו הנביא זכור לטוב' [400] עולה ארבע מאות כנגד ארבע קפיצות שהם כנגד ארבע מאות ספירות כאמור. ועוד נראה לי בס"ד ' אַטְרַחְתָּן אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסֵי ' שרמז לו בזה שאותה הרשעה היתה רוצה לטמאו בטומאת הסטרא אחרא שמתחלקת לארבע מאות כוחות כענין 'רע עין' [400] שנתנה עיניה בו לרעה והוא מסר עצמו למיתה כדי שיבדל ממנה לכך טרח בהצלתו ארבע מאות פרסי. ועוד נראה רמז לו בזה על זכייתו בארבע מאות עלמין דכסופין כמו שכתב הגאון חיד"א ז"ל בפתח עינים במאמר (ברכות כ.) מתון מתון ארבע מאה זוזי שווייא, דאיתא במדרש הנעלם אין לך כל צדיק וצדיק מאותם העוסקים בתורה שאין לו מאתים עלמין דכסופין בשביל התורה ועוד מאתים עלמין על שמוסרים עצמן בכל יום כאלו נהרגו על קדושת שמו יתברך עיין שם. ולכן כיון שהוא היה חכם גדול בתורה ועשה עתה מסירת נפשו בפועל על קדוש השם דנמצא יש לו בודאי ובבירור ת' עלמין לכך ראוי הוא למטרח בעבור הצלתו עתה ת' פרסי.

יָהַב לֵיהּ שִׁיפָא דְּדִינְרֵי נראה לי בס"ד רמז לו בזה על מיתוק הדינים בחסדים הנקראים כנפים שהוא כינוי לחסדים המכוסים שבשני הזרועות ועל ידי שהם מכוסים מתגברים לעלות לשרשן ומעלין הגוף עמהם וכמו שכתב רבינו האר"י ז"ל בשער רוח הקודש עיין שם. והנה כְנָפַיִם [200] עולים ר' ואם תניח ר' בתוך דִּינִים יהיה צירוף דִּינָרִים ולכן נתן לו כלי מלא דינרים לרמוז לו על ידי מעשיו נמתקו הדינים בחסדים שהם ר'. ועוד נראה לי בס"ד מה שנקרא כלי זה שִׁיפָא דהוא למפריע 'אפיש' רמז לו בזה שנתן בכלי זה ברכה שלו שהיא ברכת אליהו זכור לטוב שבזה יתעשר אחר כך עושר גדול. ויש לנו להתבונן הנה אליהו זכור לטוב היה מצוי ושכיח אצל כמה צדיקים שהיו עניים ביותר ולא מצינו שנתן להם ממון ולמה נתן לרב כהנא ממון תיכף אף על פי שלא שאל ממנו אלא רק אמר לו הסיבה שבא לידי כך? ונראה שזה הענין מובן היטב על פי הקדמה שכתב הרב פתח עינים ז"ל דכתוב בגלגולי הנשמות מהרמ"ע שקבל ממהר"י סרוק ז"ל דהמטרוניתא היתה כזבי ורב כהנא היה ניצוץ מן פנחס וזאת רצתה להכשילו תחת אשר הרגה ואתא אליהו זכור לטוב וקבלו בשביל השייכות דאליהו פנחס עד כאן לשונו. והשתא בזה ממילא מובן הטעם דנטפל לתת לו דינרים כאב הנטפל לפרנסת בנו וכבר ידוע דגלגול ראשון נקרא אב לגלגול הבא אחריו. אמנם יש לחקור מהיכן הביא אליהו זכור לטוב הדינרים האלה דודאי לא נתהוו בידו בנס דלא יתכן שיהנה את רב כהנא ממעשה נסים? ונראה לי בס"ד דהביאם מן ההפקר דודאי ימצא כסף וזהב טמונים בארץ מכמה מאות שנים שהם אוצרות של הפקר שאין להם עתה בעלים וזכה לו בהם מן ההפקר ואשרי האיש המתעשר על ידי אליהו זכור לטוב יהי רצון זכותו יגן בעדינו אכי"ר [אמן כן יהי רצון].