בוני התלמוד

    מסכת גיטין דף כ״ג עמוד ב׳

    פרק ב׳ - המביא בתרא

    Also cited as: Gittin 23b, Chapter 2 HaMevi Batra

    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    מכלל דעבד כשר - וכי היכי דכשר להבאה להיות שליח להתגרש כך כשר לקבלה להיות שליח להתגרש שאין חילוק טעם ביניהם:

    הא במילתא דאיתיה - כגון תרומה שאסור לעבד לאכול טבל ואם יש לו טבל שניתן לו ע"מ שאין לרבו רשות בו מפריש תרומה הימנו ותרומתו תרומה דעבד כאשה בכל מצות ותימא נמי דכשר להיות שליח לתרום:

    שתרמו את שלהן תרומתן תרומה - ואסורה לזרים דסבר אין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיע מקדושת מעשר והקדש העובד כוכבים הקדש כדילפי' (חולין דף יג:) מאיש איש לרבות את העובדי כוכבי' שנודרים נדרים ונדבות כישראל:

    אפילו ברשותו - של ישראל שעשאו שליח אין תרומתו תרומה:

    מאי טעמא - אינה תרומה:

    לאו משום - דשליחות דתרומה דכתיב כן תרימו גם אתם ודרשינן מדמצי למכתב אתם וכתב גם אתם לרבות שלוחכם ואיתקש שליח לשולחו בהאי קרא למימר דמה אתם בני ישראל אף שלוחכם ישראל ומהאי מיעוטא איכא למעוטי נמי לעבד שתרם את של ישראל ברשות:

    לא מה אתם בני ברית - מהולים ובאו בברית מצות:

    אף שלוחכם בני ברית - לאפוקי עובד כוכבים אבל עבד בן ברית הוא דכתיב (דברים כט) מחוטב עציך וגו':

    ואף ע"פ ששנינו - בברייתא במס' תמורה האומר לשפחתו הרי את שפחה וולדך בן חורין אם היתה עוברה זכתה לו לעובר בקבלת גט זה להיות משוחרר:

    מאי אם היתה עוברה - מה ענין שחרור אצל גט אשה דקאמר אע"פ ששנינו הא ודאי בתורת שחרור איתיה:

    ר' יוחנן תרתי אמר - חדא הא דגט אשה ועוד אחריתי ואמילתא אחריתי קאמר אע"פ והיינו מילתא אחריתי נראין דברים שהעבד מקבל גט שחרור לחבירו:

    מיד רבו של חבירו - שאין רבו שלו דכיון דעבד איתיה בתורת שחרור שליח נמי מצי מיהוי:

    אבל לא מיד רבו שלו - אם שניהם של איש אחד דיד עבד כיד רבו דמי וכשמסרו גט בידו לא יצא גט מרשותו ואע"ג דעבד מקבל גט לעצמו התם הוא דגיטו וידו באים כאחד דשיחרורא דידיה הוא אבל לאחרינא לא:

    ואם לחשך אדם - באזנך להקשות ולומר הרי שנויה היא שאף מיד רבו שלו מקבלו לחבירו ששנינו אם היתה עוברה זכתה לו אלמא שפחה זו מקבלתו לצורך עוברה מיד רבה:

    המשחרר חצי עבדו קנה - העבד אותו חצי:

    וחד אמר - מוסיף ומסיים פירוש הדבר:

    מאי טעמא דרבי בהא - הא לא חצי עבדו הוא דתרי גופי נינהו:

    קסבר עובר ירך אמו הוא - והוה ליה כחצי גופה:

    מתני' חמותה ובת חמותה כו' - בכולהו מפרש ביבמות דסניין לה ומכוונת לקלקלה ואין נאמנות להעידה שמת בעלה:

    יבמתה - אשת אחי בעלה שונאה אותה ויראה ממנה שמא ימות אחד משני בעליהן בלא בנים ויהו צרות זו לזו:

    ומה בין גט למיתה - דאמיתה לא מהימנין ואגט מהימנין:

    גמ' בארץ - שאינה צריכה לומר בפני נכתב:

    דאי אתי בעל מערער - ואמר לא כתבתיו:

    משגחינן ביה - שהרי לא נתקיים בבית דין ואיכא למימר שזו מתכוונת לכך שתתקלקל:

    בחוצה לארץ - שהצריכוה לומר בפני נכתב וזהו קיומו ותו לא חיישינן לערעור ואי מערער לא מהימן:

    גיטין 23 עמוד ב

    1מכלל דעבד כשר. אמר רב אסי, אמר רבי יוחנן: אין העבד נעשה שליח לקבל גט לאשה מיד בעלה, לפי שאינו בתורת גיטין וקדושין.

    2מתקיף לה ר' אלעזר: טעמא במילתא דליתיה, הא במילתא דאיתיה כשר?!

    3והא עובד כוכבים והא כותי; דאיתנהו בתורת תרומה דנפשייהו, דתנן: העובד כוכבים והכותי שתרמו משלהם תרומתם תרומה; ותנן: עובד כוכבים שתרם של ישראל, אפי' ברשות אין תרומתו תרומה!

    4מאי טעמא? לאו משום דכתיב: ״(אתם) (במדבר יח״, ג) ״גם אתם״ מה אתם ישראל, אף שלוחכם ישראל?!

    5אמרי דבי ר' ינאי: לא; מה אתם בני ברית, אף שלוחכם בני ברית.

    6אמר ר' חייא בר אבא, א"ר יוחנן: אין העבד נעשה שליח לקבל גט אשה מיד בעלה, לפי שאינו בתורת גיטין וקידושין, ואע"פ ששנינו: ״הרי את שפחה וולדך בן חורין״, אם היתה עוברה זכתה לו.

    7מאי ״אם היתה עוברה זכתה לו״? כי אתא רב שמואל בר יהודה, אמר, ר' יוחנן תרתי אמר: נראים דברים שהעבד מקבל גט לחבירו מיד רבו של חבירו, אבל לא מיד רבו שלו.

    8ואם לחשך אדם לומר: זו הלכה שנויה אם היתה עוברה, זכתה לו! אמור לו: שני גדולי הדור פירשו את הדבר ר' זירא, ור' שמואל בר רב יצחק.

    9חד אמר: הא מני? רבי היא, דאמר: המשחרר חצי עבדו קנה; וחד אמר: מאי טעמא דרבי בהא? קסבר: עובר ירך אמו הוא, ונעשה כמי שהקנה לה אחד מאבריה.

    מתני׳ · משנה

    10אף הנשים שאינן נאמנות לומר ״מת בעלה״, נאמנות להביא את גיטה חמותה, ובת חמותה, וצרתה, ויבמתה, ובת בעלה.

    11מה בין גט למיתה? שהכתב מוכיח. האשה עצמה מביאה את גיטה, ובלבד שהיא צריכה לומר: ״בפני נכתב ובפני נחתם״.

    גמ׳ · גמרא

    12והתניא: כשם שאין נאמנות לומר ״מת בעלה״, כך אין נאמנות להביא גיטה! אמר רב יוסף: לא קשיא כאן בארץ, כאן בחו"ל׃

    13בארץ דלאו אדיבורה דידה קא סמכינן, מהימנא; בחו"ל דאדיבורה דידה קא סמכינן, לא מהימנא.

    14א"ל אביי: אדרבה, איפכא מסתברא! בארץ, דאי אתי בעל מערער משגחינן ביה, דאיכא למימר לקלקולא קא מיכוונה, לא מהימנא; בחוצה לארץ, דאי אתי בעל מערער לא משגחינן ביה, מהימנא.

    ברייתא

    15תניא כוותיה דאביי: ר"ש בן אלעזר אומר משום ר"ע אשה נאמנת להביא גיטה מק"ו ומה נשים שאמרו חכמים אין נאמנות לומר ״מת בעלה״ נאמנות להביא גיטה; היא, שנאמנת לומר ״מת בעלה״ אינו דין שנאמנת להביא גיטה?!

    תוספות

    אין העבד נעשה שליח כו' - וא"ת ומתניתין ליתני עבד וכל שכן עובד כוכבים וללישנא דאמר ר' יוחנן לעיל זו אין תורה ניחא דנקט עובד כוכבים למידק דלענין כתיבה אפילו עובד כוכבים כשר אבל להך לישנא. דמוקי ר' יוחנן כר"א קשה מהך דר' יוחנן דהכא ואור"ת דנקט עובד כוכבים לאשמועי' עובד כוכבים. ונתגייר פסול אע"פ שבאותה שעה היתה דעתו להתגייר דהוי בעובד כוכבים רבותא טפי מבעבד שאין בידו להשתחרר:

    לפי שאינו בתורת גיטין וקידושין - והא דמתגרשת בעבד שלה היינו מטעם חצר:

    העובד כוכבים והכותי שתרמו כו' - פי' בקונט' דקסבר אין קנין לעובד כוכבים ונראה לר"י דאפילו למ"ד יש קנין משכחת לה כשגדלה שליש ביד ישראל וקנה ממנו עובד כוכבים ולא מיפטר מטעם לוקח דתבואת זרעך קרינא ביה כיון שגדלה הרבה ביד עובד כוכבים אי נמי כשזרעה העובד כוכבים ומכרה לישראל וגדלה שליש וחזר וקנאה ממנו ועוד דפי' ר"ת בספ"ק דבכורות (דף יא: ד"ה טבלים) דלא מיפטר לוקח היכא דלקח קודם שנתמרח אי נמי בחכר שדה מישראל חייב הגדל בו בתרומה ואפי' יש קנין לעובד כוכבי':

    תרומתו תרומה - והא דאמרי' בזבחים בפ' ב"ש (זבחים דף מה.) ופ"ק דתמורה (דף ב:) דקדשי עובדי כוכבים אין בהן משום מעילה ומפרש טעמא משום דילפינן חט חט מתרומה ובתרומה כתיב בני ישראל אתיא כר' שמעון דפליג הכא בסיפא ובריש פרק שני דקידושין (דף מא:) מייתי לה:

    ותנן עובד כוכבים שתרם את של ישראל כו' - הוה מצי לשנויי דאתיא כרבי שמעון דסבר דליתא בתרומה דנפשיה בפרק שני דקדושין (דף מא:) אלא דעדיפא מיניה משני:

    מה אתם בני ברית - וא"ת דבפ"ב דקידושין (גז"ש) משמע דלרבי שמעון לא איצטריך ליה למידרש מה אתם בני ברית ומוקי לה לדרשא אחריתי וא"כ לדידיה מנא לן הא דקי"ל בכל דוכתי דעובד כוכבים לאו בר שליחות הוא לענין זכיה ורבית בפ' איזהו נשך (ב"מ דף עא:) וי"ל דמ"מ כיון דדרשי' שליחות מתרומה מגם אתם ומינה ילפינן בעלמא מסתמא דלא מרבינן בעלמא אלא דומיא דאתם:

    מאי טעמא דרבי גרסי' - ולא גרסי' דר' יוחנן דבהערל (יבמות דף עח.) סבר ר' יוחנן דעובר לאו ירך אמו הוא וכן מוכח סוגיא התם:

    ונעשה כמי שהקנה לה אחד מאבריה - תימה לר"י היתה עוברה היאך זכתה לו אע"ג דירך אמו הוא כיון דידה היא כיד רבה שלא שיחרר אלא העובר ואפילו שיחרר כולה חוץ מידה לא הוה לה לזכות לו דכשמשחרר כולה יש לה כח לזכות משום דגיטה וידה באין כאחד כדאמרינן בפרק קמא דקידושין (דף כג.):

    אדרבה איפכא מיסתברא - ורב יוסף סבר דמ"מ יכולה לקלקלה בחו"ל ע"י עדים וראיה שלא שלח לה הגט:

    רישוי: CC-BY-NC

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    אמר ליה אביי אדרבא בארץ דאי אתי בעל מערער משגחינן ביה איכא למימר לקלקולי קא מיכוונה לא מהימנא בחוץ לארץ דאי אתי בעל מערער לא משגחינן ביה ליהמנה. ואם תאמר בחוץ לארץ נמי הא אהני דאפקה מבעלה ודיה בכך ואמאי מהימנינן לה, י"ל דאיהי לא קפדה לאפוקי דמידע ידעי לכשתצא זו תכנס אחרת תחתיה ולא נתכוונה זו אלא בקלקולה של זו. ואם תאמר כי אתיא תימר בפני נכתב ובפני נחתם וליהמנה אפילו בארץ דהשתא אי אתי בעל לא משגחינן ביה וכדאמרינן לעיל (גיטין ו, ב) לא צריכת ואי עבדת אהנית דאי אתי בעל ומערער לא משגחינן ביה, י"ל דאין הכי נמי אי אמרת מהימנא והכא במביאה בארץ כדינה קאמר דלא מהימנא. ונ"ל דאפילו אמרה לא מהימנא דאיהי לאו דינא גמירא דכיון דכולהו כי מייתי בארץ לא קפדינן בין אמר בין לא אמר וכי אתי בעל משגחינן ביה אף זו סבורה דאף על פי שאמרה בפני נכתב ובפני נחתם אין בכך כלום ואי אתי בעל אכתי משגחינן ביה וסבורה לקלקל והילכך בין כך ובין כך לא מהימנא. וקיימא לן כאביי דבארץ לא מהימנא אבל בחוצה לארץ מהימנא דהא תניא כותיה, ועוד דמתניתין לאביי כולה בחוץ לארץ ולרב יוסף רישא וסיפא בחוץ לארץ ומציעתא בארץ וכל היכא דאיכא לאוקומי כולה מתניתין בחד גוונא מוקמינן ושפיר דמי.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת גיטין דף כ״ג עמוד ב׳

    מסכת גיטין דף כ״ג עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 15 קטעים ממוספרים, כ־352 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: גיטין דף כ״ג ע״ב

    פתיחה בקורא
    מקורות הפוכים - חכמים שמפנים לדף הזה

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026