מסכת גיטין דף כ״ג עמוד ב׳

מכלל דעבד כשר וכי היכי דכשר להבאה להיות שליח להתגרש כך כשר לקבלה להיות שליח להתגרש שאין חילוק טעם ביניהם:

הא במילתא דאיתיה כגון תרומה שאסור לעבד לאכול טבל ואם יש לו טבל שניתן לו ע"מ שאין לרבו רשות בו מפריש תרומה הימנו ותרומתו תרומה דעבד כאשה בכל מצות ותימא נמי דכשר להיות שליח לתרום:

שתרמו את שלהן תרומתן תרומה ואסורה לזרים דסבר אין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיע מקדושת מעשר והקדש העובד כוכבים הקדש כדילפי' (חולין דף יג:) מאיש איש לרבות את העובדי כוכבי' שנודרים נדרים ונדבות כישראל:

אפילו ברשותו של ישראל שעשאו שליח אין תרומתו תרומה:

מאי טעמא אינה תרומה:

לאו משום דשליחות דתרומה דכתיב כן תרימו גם אתם ודרשינן מדמצי למכתב אתם וכתב גם אתם לרבות שלוחכם ואיתקש שליח לשולחו בהאי קרא למימר דמה אתם בני ישראל אף שלוחכם ישראל ומהאי מיעוטא איכא למעוטי נמי לעבד שתרם את של ישראל ברשות:

לא מה אתם בני ברית מהולים ובאו בברית מצות:

אף שלוחכם בני ברית לאפוקי עובד כוכבים אבל עבד בן ברית הוא דכתיב (דברים כט) מחוטב עציך וגו':

אין העבד נעשה שליח כו' וא"ת ומתניתין ליתני עבד וכל שכן עובד כוכבים וללישנא דאמר ר' יוחנן לעיל זו אין תורה ניחא דנקט עובד כוכבים למידק דלענין כתיבה אפילו עובד כוכבים כשר אבל להך לישנא. דמוקי ר' יוחנן כר"א קשה מהך דר' יוחנן דהכא ואור"ת דנקט עובד כוכבים לאשמועי' עובד כוכבים. ונתגייר פסול אע"פ שבאותה שעה היתה דעתו להתגייר דהוי בעובד כוכבים רבותא טפי מבעבד שאין בידו להשתחרר:

לפי שאינו בתורת גיטין וקידושין והא דמתגרשת בעבד שלה היינו מטעם חצר:

העובד כוכבים והכותי שתרמו כו' פי' בקונט' דקסבר אין קנין לעובד כוכבים ונראה לר"י דאפילו למ"ד יש קנין משכחת לה כשגדלה שליש ביד ישראל וקנה ממנו עובד כוכבים ולא מיפטר מטעם לוקח דתבואת זרעך קרינא ביה כיון שגדלה הרבה ביד עובד כוכבים אי נמי כשזרעה העובד כוכבים ומכרה לישראל וגדלה שליש וחזר וקנאה ממנו ועוד דפי' ר"ת בספ"ק דבכורות (דף יא: ד"ה טבלים) דלא מיפטר לוקח היכא דלקח קודם שנתמרח אי נמי בחכר שדה מישראל חייב הגדל בו בתרומה ואפי' יש קנין לעובד כוכבי':

תרומתו תרומה והא דאמרי' בזבחים בפ' ב"ש (זבחים דף מה.) ופ"ק דתמורה (דף ב:) דקדשי עובדי כוכבים אין בהן משום מעילה ומפרש טעמא משום דילפינן חט חט מתרומה ובתרומה כתיב בני ישראל אתיא כר' שמעון דפליג הכא בסיפא ובריש פרק שני דקידושין (דף מא:) מייתי לה:

ותנן עובד כוכבים שתרם את של ישראל כו' הוה מצי לשנויי דאתיא כרבי שמעון דסבר דליתא בתרומה דנפשיה בפרק שני דקדושין (דף מא:) אלא דעדיפא מיניה משני:

מה אתם בני ברית וא"ת דבפ"ב דקידושין (גז"ש) משמע דלרבי שמעון לא איצטריך ליה למידרש מה אתם בני ברית ומוקי לה לדרשא אחריתי וא"כ לדידיה מנא לן הא דקי"ל בכל דוכתי דעובד כוכבים לאו בר שליחות הוא לענין זכיה ורבית בפ' איזהו נשך (ב"מ דף עא:) וי"ל דמ"מ כיון דדרשי' שליחות מתרומה מגם אתם ומינה ילפינן בעלמא מסתמא דלא מרבינן בעלמא אלא דומיא דאתם:

מאי טעמא דרבי גרסי' ולא גרסי' דר' יוחנן דבהערל (יבמות דף עח.) סבר ר' יוחנן דעובר לאו ירך אמו הוא וכן מוכח סוגיא התם:

ונעשה כמי שהקנה לה אחד מאבריה תימה לר"י היתה עוברה היאך זכתה לו אע"ג דירך אמו הוא כיון דידה היא כיד רבה שלא שיחרר אלא העובר ואפילו שיחרר כולה חוץ מידה לא הוה לה לזכות לו דכשמשחרר כולה יש לה כח לזכות משום דגיטה וידה באין כאחד כדאמרינן בפרק קמא דקידושין (דף כג.):

אמר ליה אביי אדרבא בארץ דאי אתי בעל מערער משגחינן ביה איכא למימר לקלקולי קא מיכוונה לא מהימנא בחוץ לארץ דאי אתי בעל מערער לא משגחינן ביה ליהמנה. ואם תאמר בחוץ לארץ נמי הא אהני דאפקה מבעלה ודיה בכך ואמאי מהימנינן לה, י"ל דאיהי לא קפדה לאפוקי דמידע ידעי לכשתצא זו תכנס אחרת תחתיה ולא נתכוונה זו אלא בקלקולה של זו. ואם תאמר כי אתיא תימר בפני נכתב ובפני נחתם וליהמנה אפילו בארץ דהשתא אי אתי בעל לא משגחינן ביה וכדאמרינן לעיל (גיטין ו, ב) לא צריכת ואי עבדת אהנית דאי אתי בעל ומערער לא משגחינן ביה, י"ל דאין הכי נמי אי אמרת מהימנא והכא במביאה בארץ כדינה קאמר דלא מהימנא. ונ"ל דאפילו אמרה לא מהימנא דאיהי לאו דינא גמירא דכיון דכולהו כי מייתי בארץ לא קפדינן בין אמר בין לא אמר וכי אתי בעל משגחינן ביה אף זו סבורה דאף על פי שאמרה בפני נכתב ובפני נחתם אין בכך כלום ואי אתי בעל אכתי משגחינן ביה וסבורה לקלקל והילכך בין כך ובין כך לא מהימנא. וקיימא לן כאביי דבארץ לא מהימנא אבל בחוצה לארץ מהימנא דהא תניא כותיה, ועוד דמתניתין לאביי כולה בחוץ לארץ ולרב יוסף רישא וסיפא בחוץ לארץ ומציעתא בארץ וכל היכא דאיכא לאוקומי כולה מתניתין בחד גוונא מוקמינן ושפיר דמי.

אין העבד נעשה שליח לקבל גט לאשה מידי בעלה מפני שאינו בתורת גיטין וקדושין וכבר ביארנו לשיטתנו שהוא הדין להולכה ומ"מ במילתא דאיתיה כשר בשליחות ומעתה אם מנהו שליח לתרום תרומתו תרומה ואין דורשין אתם גם אתם לרבות שלוחכם מה אתם ישראל כו' אלא מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית דעבד בן ברית הוא שהרי חייב באותן המצות שהנשים חייבות בהן ומ"מ נכרי אף במילתא דאיתיה אינו נעשה בו שליח שאינו בן ברית וכן בכותי ומעתה אע"פ שאמרו שהנכרי והכותי שתרמו תרומתן תרומה ואסורה לזרים ומפני שאין קנין לגוי להפקיע מיד מעשר ועוד שהרי הקדשן הקדש מריבותא דאיש איש מ"מ אם מנהו ישראל לתרום את שלו אינה תרומה שמאחר שאינם בני ברית אינם בני שליחות ואף בשלו יש אומרים שלא אמרו תרומתו תרומה אלא בשמרחו ישראל ומכל מקום עבד כנעני אע"פ שאינו נעשה שליח אם העבד שלה ונתנו הבעל בידו מגורשת מתורת חצרה ובכפות כמו שיתבאר:

העבד מקבל גט לחברו מיד רבו של חברו דהואיל וישנו בתורת שיחרור אף הוא נעשה בו שליח אבל לא מיד רבו שלו אם היו שניהם של אדון אחד שהרי ידו כיד רבו ונמצא שלא יצא הגט מרשות אדון ואע"פ שהוא מקבלו לעצמו מיד רבו התם משום דגיטו וידו באין כאחת כמו שהתבאר ומה שאמרו במסכת תמורה כ"ה א' באומר לשפחתו הרי את שפחה וולדך בן חורין שאם היתה עיברה זכתה לו האם בקבלתה ונשתחרר העובר אלמא שעבד מקבל לחברו מיד רבו שלו אינה הלכה ולא נאמרה אלא לדעת ר' שאמר המשחרר חצי עבדו קנה ואף זו עובר ירך אמו הוא ונעשה כמי שהקנה לה אחד מאיבריה ואין זה זוכה לעובר אלא לחצי גופה ואין הלכה כדבריו אלא המשחרר חצי עבדו בשטר לא עשה כלום ומכל מקום בכסף כגון שלקח חצי דמיו על מנת לשחרר חציו קנה והרי הוא חציו עבד וחציו בן חורין וכן שחרר חציו ומכך חציו הואיל ויצא כך העבד לרשותו קנה וכן עבד של שני ששחרר אחד מהם את חלקו קנה ויש פוסקים שאם זיכה לו חציו אחר קנה והוציאוה מתלמוד המערב אלא שאין בה הכרח שלא נאמרה שם אלא לדעת ר':

ולענין כותב לשפחתו הלכה עובר לאו ירך אמו הוא ואם כתב לשפחתו הרי את בת חורין וולדך עבד דבריו קיימין אבל אם כתב לה הרי את שפחה וולדך בן חורין לא זכתה לו ואע"פ שאין עובר ירך אמו ואינו כמשחרר חציה מכל מקום לא זכתה לו אם לצד דבר שלא בא לעולם אם מפני שאין העבד מקבל גט לחברו מיד רבו שלו וגדולי המחברים תלו הטעם מפני שהוא כמשחרר חציה ואין נראה כן שהרי עובר אינו ירך אמו שאם כן אף באת בת חורין וולדך עבד לא היו דבריו קיימים וכבר הרגישו בזו גדולי המגיהים:

המשנה השביעית והכונה כשלפניה והוא שאמר אף הנשים שאינן נאמנות לומר מת בעלה נאמנות להביא את גיטה חמותה ובן חמותה וצרתה ויבמתה ובת בעלה מה בין גט למיתה שהכתב מוכיח אמר הר"ם כבר ביארנו בט"ו מיבמות מאי זה טעם לא ימנו אלו הנשים באמרם מת בעלה יאמרו בגט ובגט חוצה לארץ לבד שאם בא בעל וערער לא משגחינן ביה וסרה סבה שמא לדבר קלקלה נתכונו:

אמר המאירי אף הנשים שאין נאמנות לומר מת בעלה שהן חמותה ובת חמותה ובת בעלה וצרתה אפי' היתה נשואה לאחר ויבמתה ר"ל אשת אחיו של בעלה ואפילו היתה אחותה ומפני שחזקתן שהן שונאות זו את זו ומתכונות לקלקלה ולאסרה על בעלה ואע"פ כן נאמנות להביא את גיטה ופירשו בגמרא דוקא ממדינת הים שצריכה לומר בפני נכתב ואין משגיחין עוד בערער הבעל ונמצא שאין כאן חשש קלקול ושמא תאמר נחוש שמא מכל מקום מתכונת היא להוציאה מתחת בעלה וכל שכן בצרתה שמתקנאה בירך חברתה איפשר שאין חוששין לכך אלא להפלגת נקמה וכל עצמן מכוונות לקלקול שתנשא ותאסר על בעלה ובזו אין חשש שהרי אין חוששין לערעורו של בעל ראשון אבל בארץ דלא צריכה למימר בפני נכתב ואתה משגיח לערער הבעל אין נאמנות וזה שאמר מה בין גט למיתה כלומר שנאמנות בזה ולא בזה והשיב שהכתב מוכיח פירושו וראייתה בצדה שהרי גיטה בידה ואין הבעל נאמן בערעורי אחר שנאמר בו בפני נכתב והיה לו לומר כתב ופה מוכיח ר"ל כתב על הגט יפה על דבור בפני נכתב אלא שקצר בלשונו כלומר כתב העשוי בדרך שאין בו ערער והפך הדברים מצינו בענין אחר בשני של יבמות כ"ה א' שהמביא גט ממדינת הים לא ישא את אשתו ודוקא כשמביאו ממדינת הים דאדבורא דידיה סמכינן אבל בארץ ישראל דלאו אדבורא דידיה סמכינן ישא את אשתו וטעם הדברים מפני שבזו לא באו בה מחשש קלקול אלא מסמך עדות ולפיכך אתה צריך לומר בה הפך הדברים:

ולקצת חכמי האחרונים ראיתי שאף בארץ ישראל אם אמרו בפני נכתב נאמנות דהא ליכא למיחש בו לקלקולא וכמ' שאמרו לא צריכת ואי עבדת אהנית וכן בחוצה לארץ שלא אמרה בפני נכתב כגון באותה מדינה הואיל ואיכא חשש קלקול לא מהימנא אלא דנקטינהו האי כדיניה והאי כדיניה ויש לפקפק בה:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

המשנה השמינית והכונה בה כשלפניה והוא שאמר האשה עצמה מביאה את גיטה ובלבד שהיא צריכה לומר בפני נכתב ובפני נחתם אמר הר"ם זה אשר אמר שהאשה עצמה תאמר בפני נכתב ובפני נחתם וזה הב"ד יעשה שליח ויתנו לה זה הגט הנה היא נאמנת בספור זה התנאי ובאמרה בפני נכתב ובפני נחתם ואולם אם לא יהיה השם תנאי בכל אשה שיצא גט מתחת ידה בכל מקום הרי זה מגורשת ואע"פ שהיא לא תכיר עידי הגט ולא תצטרך שתאמר בפני נכתב ובפני נחתם:

בתוספות בד"ה אין העבד כו' וא"ת לתני במתני' עבד וכ"ש עובד כוכבים כו' עכ"ל ובמתני' דלעיל גבי כתיבה דקתני חש"ו כשר ה"ה עבד כמ"ש לעיל דה"ה עובד כוכבים וק"ל:

בד"ה לפי שאינו בתורת כו' היינו מטעם חצר עכ"ל ואיירי בכפות דאל"כ חצר מהלכת היא כדמסיק לעיל וק"ל:

ד"ה מה אתם בני ברית וכו' דלר' שמעון לא אצטריך וכו' משום דאיתא התם דר' שמעון ס"ל דעובר כוכבים ליתיה בתרומה דנפשיה וא"כ אינו בתורת תרומה ולכך לא אצטריך לדידיה למעטו משליחות דתרומה ולא אצטריך גם אתם למעט עובד כוכבים ולומר מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית אלא אצטריך גם אתם לרבות שליח דעלמא פי' דשלוחו של אדם כמותו בתרומה ואע"ג דלרבנן איתא התם דשליחות דעלמא ילפינן משליחות דגט ופסח במה הצד ולא אצטריך גם אתם אלא להיקשא לומר מה אתם בני ברית וכו' למעט העובד כוכבים ס"ל לר"ש דשליחות דתרומה לא הוי ילפינן במה הצד משום דגלי לן קרא בתרומה וכתב אתם ולא שותפין אתם ולא אריסין ה"א ג"כ אתם ולא שלוחכם לכך אצטריך גם לרבות את השליח שיהא כמותו בתרומה והיינו דקא מסיימי התוס' בדבור זה וי"ל דמ"מ כיון דדרשינן שליחות מתרומה מגם אתם וכו' ורצונם לומר לר"ש ילפינן שלוחו של אדם כמותו משלשתן מגט ופסח ותרומה ובתרומה ע"כ עובד כוכבים אינו נעשה שליח מטעם דאינו בתורת תרומה כיון דליתיה בתרומה דנפשיה לר"ש מסתברא דלא מרבינן בעלמא שליחות אלא דומיא דאיתא בתרומה ובתרומה עובד כוכבים אינו נעשה שליח ה"נ בכל התורה:

רש"י בד"ה מכלל דעבד כשר וכי היכי דכשר להולכה כו' עי' מ"ש הר"ן ז"ל בשם רבינו יוסף הלוי דדוקא בשליח לקבלה קאמר רבי יוחנן דאין העבד נעשה שליח ולא בשליח להולכה ע"ש באריכות ואני הוספתי טעם לשבח לשיטת ר"י הלוי ואין כאן מקומו:

תוספות בד"ה אין העבד כו' וא"ת ומתניתין ליתני עבד כו' ואור"ת דנקיט עובד כוכבים לאשמעינן כו' עכ"ל. ויש לתמוה דא"כ השתא נמי דנקיט עובד כוכבים לא ידעינן כלל פסולא דעבד דהא איכא למימר דדוקא עובדי כוכבים ממעטינן משום דבעינן שלוחכם בני ברית משא"כ בטעמא דלאו בר גיטין וקידושין לא איכפת לן ואכתי עבד לא ידעינן. אבל למאי דפרישית בסמוך דעובד כוכבים נמי לא שייך למעט אלא מטעמא דלאו בר התירא הוא א"כ ממילא ידעינן דעבד נמי פסול מהאי טעמא גופא ודו"ק:

גמרא מתקיף לה ר"א כו' לאו משום דכתיב אתם אף שלוחכם ישראל ופרש"י ז"ל ומהאי מיעוטא איכא למעוטי נמי עבד. וקשיא לי דלפ"ז משמע דהמקשה ס"ד דעבד באמת אסור לתרום משל ישראל והיאך אפשר לומר כן דהא משנה מפורשת היא ריש מס' תרומות חמשה לא יתרומו ולא קחשיב עבד ודוחק לומר תנא ושייר דמאי שייר דהאי שייר. ועוד דאכתי ליתני עבד וכ"ש עובד כוכבים. ובדוחק יש ליישב דלא פסיקא ליה למיתני עבד דהא איתא מיהו בתרומה דנפשיה משא"כ עובד כוכבים נהי דאיתא נמי בתרומה דנפשיה היינו אי איתרמי מילתא שתרם משלו לשם שמים אבל מ"מ מתניתין לא איירי אלא מתרומה של ישראל ובכלל זה תרומת העבד משלו דבכלל ישראל הוא ומצווה ועושה משא"כ לענין תרומת העובד כוכבים שאינו מצווה לא איירי כן נ"ל:

תוספות בד"ה מה אתם כו' וא"ת דבפ"ב דקידושין כו' וי"ל כיון דמ"מ דרשינן שליחות מתרומה כו' מסתמא כו' עכ"ל. ויש לתמוה דהא בפ' האיש מקדש מסקינן דעיקר שליחות בכל התורה ואפי' בתרומה גופא ילפינן מקדשים וגירושין מבינייהו אלא לענין מיעוטא דבעינן בני ברית הוא דאמרינן בפ' איזהו נשך דילפינן מתרומה וא"כ הדרא קושית התוס' לדוכתא. מיהו מצינן למימר דאף לפ"ז שייך תירוץ התוספות כיון דלא ידעינן עיקר שליחות בכל התורה אלא מגירושין וקדשים א"כ מסתברא דעובד כוכבים כיון דליתא בגירושין ממילא לא שייך בכולהו שליחות אע"ג דאפשר דשייך בקדשים אלא דלפ"ז קשיא לי א"כ לרבנן נמי אמאי לא ממעטינן עבד לשליחות דכל התורה כיון דלא שייך בגירושין תו קשיא לי דאמאי איצטריך לרבנן גם אתם בתרומה למעט עובד כוכבים לא לכתוב שליחות כלל בתרומה ונילף מקדשים ומגירושין וממילא ידעינן למעט עובד כוכבים כיון דליתא בגירושין לפי הסברא שכתבתי דכל מידי דאתיא במה הצד לא מרבינן אלא מידי דשייך בתרוייהו דוקא. לכך נלע"ד דנהי דמסקינן בפרק האיש מקדש דתרומה גופא אתיא מקדשים וגירושין ומשמע דה"ה לכל התורה היינו לענין דלא נכתוב בתרומה אבל לאחר שנכתב שליחות בתרומה משום בני ברית לעולם דילפינן כל התורה מגירושין ותרומה והיינו דנקיט הש"ס בכל דוכתא והתוס' כאן דשליחות ילפינן מתרומה והיינו מתרומה וגירושין. ולפ"ז אף אנו נאמר דמה שכתבו התוס' כאן דמסתמא דלא מרבינן עובד כוכבים כיון דליתא בתרומה היינו כיון דליתא לא בתרומה ולא בגירושין. וממילא דלא מרבינן עובד כוכבים בקדשים דהא לרבי שמעון ילפינן קדשים חטא חטא מתרומה לענין דאין מעילה בקדשי עובד כוכבים וממילא דה"ה דילפינן קדשים מתרומה למעט שליחות דעובד כוכבים וכיון דלא מצינו בשום מקום שריבה הכתוב שליחות העובד כוכבים להדיא ממילא אימעוט משליחות דכל התורה אף לר' שמעון כיון דעיקר שליחות בכל התורה לא ידעינן אלא מגירושין ותרומה ועובד כוכבים ליתא בהנך ואף את"ל דשליחות דכל התורה ילפינן מגירושין וקדשים אפ"ה לא אשכחן שליחות דעובד כוכבים בקדשים ואדרבא ילפינן בג"ש מתרומה דליתא כדממעטינן לענין מעילה. משא"כ עבד אליבא דרבנן נהי דליתא בגירושין אפ"ה מרבינן ליה שפיר בכל התורה כיון דאיתא בתרומה וקדשים וכן לענין עובד כוכבים לרבנן אי לאו דמיעט הכתוב גם אתם בתרומה הו"א דאיתא בתרומה ואע"ג דרבנן ילפי תרומה מקדשים וגירושין מ"מ בקדשים גופא הו"א דשייך ביה שליחות דעובד כוכבים וה"ה לתרומה ומש"ה איצטריך לכתוב גם אתם לרבנן בתרומה ומינה ילפי' לכל התורה דו"ק:

גמרא תניא כוותיה דאביי רשב"א אומר משום ר"ע אשה נאמנת להביא גיטה מק"ו כו' אע"ג דלאביי דוקא בח"ל שייך הק"ו ולא בא"י מ"מ נראה דהא דהאשה נאמנת היינו אפי' בא"י דשם אפי' בלא ק"ו נאמנת דבא"י אין הנאמנות שלה מועיל אלא לענין שאינה צריכה קיום בדליכא עירעור ובהא ודאי לא גרעה מכל הנשים שגיטן יוצא מתחת ידן דנאמנות בדליכא עירעור ואפילו אם קיבלה ע"י שליח ולא אמר בפ"נ כדמשמע בריש מכילתין דדוקא אם יש עוררין יתקיים בחותמיו והכא באשה המביאה גיטה נמי אם יש עירעור הבעל אינה נאמנת בא"י וא"כ אין אנו צריכין ללמוד בתורת ק"ו אלא בח"ל דנאמנת אף בדאתא הבעל ומערער היכא שאמרה בפ"נ והיינו מטעם הק"ו ודו"ק ועיין בסמוך: