מסכת עירובין דף נ״ד עמוד ב׳

1כל זמן שאדם ממשמש בה מוצא בה תאנים. אף דברי תורה, כל זמן שאדם הוגה בהן מוצא בהן טעם.

2א"ר שמואל בר נחמני: מאי דכתיב ״(משלי ה״, יט) ״אילת אהבים ויעלת חן וגו'״, למה נמשלו דברי תורה לאילת? לומר לך: מה אילה רחמה צר, וחביבה על בועלה כל שעה ושעה כשעה ראשונה אף דברי תורה חביבין על לומדיהן כל שעה ושעה כשעה ראשונה.

3״ויעלת חן״ שמעלת חן על לומדיה. ״דדיה ירווך בכל עת״ למה נמשלו דברי תורה כדד? מה דד זה כל זמן שהתינוק ממשמש בו מוצא בו חלב, אף דברי תורה, כל זמן שאדם הוגה בהן מוצא בהן טעם.

4״באהבתה תשגה תמיד״ כגון רבי (אליעזר) בן פדת. אמרו עליו על רבי (אליעזר) שהיה יושב ועוסק בתורה בשוק התחתון של ציפורי, וסדינו מוטל בשוק העליון של ציפורי. (תניא) א"ר יצחק בן אלעזר: פעם אחת בא אדם ליטלו, ומצא בו שרף.

5תנא דבי רב ענן: מאי דכתיב ״(שופטים ה״, י) ״רוכבי אתונות צחורות יושבי על מדין [והולכי על דרך שיחו]״, ״רוכבי אתונות״ אלו תלמידי חכמים, שמהלכין מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד (בו) תורה. ״צחורות״ שעושין אותה כצהרים. יושבי על מדין״ שדנין דין אמת לאמיתו. ״והולכי״ אלו בעלי מקרא. ״על דרך״ אלו בעלי משנה. ״שיחו אלו בעלי תלמוד, שכל שיחתן דברי תורה.

6אמר רב שיזבי משום רבי אלעזר בן עזריה: מאי דכתיב ״(משלי יב״, כז) ״לא יחרוך רמיה צידו״ לא יחיה ולא יאריך ימים צייד הרמאי.

7רב ששת אמר: צייד הרמאי יחרוך?

8כי אתא רב דימי, אמר: משל לצייד שצד צפרים, אם ראשון ראשון משבר כנפיו משתמר, ואם לאו אין משתמר.

9אמר (רבה) אמר רב סחורה אמר רב הונא: מאי דכתיב ״(משלי יג״, יא) ״הון מהבל ימעט וקובץ על יד ירבה״, אם עושה אדם תורתו חבילות חבילות, מתמעט, ואם לאו קובץ על יד ירבה.

10אמר (רבה): ידעי רבנן להא מלתא, ועברי עלה. אמר רב נחמן בר יצחק: אנא עבדתה, ואיקיים בידאי.

ברייתא

11ת"ר כיצד סדר משנה: משה למד מפי הגבורה. נכנס אהרן, ושנה לו משה פירקו, נסתלק אהרן וישב לשמאל משה. נכנסו בניו, ושנה להן משה פירקן. נסתלקו בניו, אלעזר ישב לימין משה, ואיתמר לשמאל אהרן. רבי יהודה אומר: לעולם אהרן לימין משה חוזר. נכנסו זקנים ושנה להן משה פירקן. נסתלקו זקנים, נכנסו כל העם ושנה להן משה פירקן. נמצאו ביד אהרן ארבעה, ביד בניו שלשה, וביד הזקנים שנים, וביד כל העם אחד.

12נסתלק משה ושנה להן אהרן פירקו. נסתלק אהרן שנו להן בניו פירקן. נסתלקו בניו, שנו להן זקנים פירקן. נמצא ביד הכל ארבעה.

13מכאן א"ר אליעזר: חייב אדם לשנות לתלמידו ארבעה פעמים. וקל וחומר, ומה אהרן שלמד מפי משה, ומשה מפי הגבורה כך, הדיוט מפי הדיוט על אחת כמה וכמה.

14ר"ע אומר: מניין שחייב אדם לשנות לתלמידו עד שילמדנו שנאמר: ״(דברים לא״, יט) ״ולמדה את בני ישראל״, ומניין עד שתהא סדורה בפיהם, שנאמר שימה, בפיהם׃

15ומניין שחייב להראות לו פנים שנאמר ״(שמות כא״, א) ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם׃

16וליגמרו כולהו ממשה כדי לחלוק כבוד לאהרן ובניו וכבוד לזקנים׃

17וניעול אהרן וניגמר ממשה וליעיילו בניו וליגמרו מאהרן וליעיילו זקנים ולילפו מבניו וליזלו וליגמרינהו לכולהו ישראל כיון דמשה מפי הגבורה גמר מסתייעא מלתיה׃

18אמר: מר רבי יהודה אומר לעולם אהרן לימין משה חוזר כמאן אזלא הא דתניא שלשה שהיו מהלכין בדרך הרב באמצע וגדול בימינו וקטן בשמאלו לימא רבי יהודה היא ולא רבנן׃

19אפילו תימא רבנן משום טירחא דאהרן׃

20רבי פרידא הוה ליה ההוא תלמידא דהוה תני ליה ארבע מאה זימני וגמר יומא חד בעיוה למלתא דמצוה תנא ליה ולא גמר׃

21א"ל האידנא מאי שנא א"ל מדההיא שעתא דא"ל למר איכא מילתא דמצוה אסחאי לדעתאי וכל שעתא אמינא השתא קאי מר השתא קאי מר א"ל הב דעתיך ואתני ליך הדר תנא ליה ד' מאה זימני [אחריני]׃

22נפקא בת קלא וא"ל ניחא ליך דליספו לך ד' מאה שני או דתיזכו את ודרך לעלמא דאתי אמר: דניזכו אנא ודריי לעלמא דאתי אמר להן הקב"ה תנו לו זו וזו׃

23אמר רב חסדא אין תורה נקנית אלא בסימנין שנאמר ״שימה בפיהם אל תקרי שימה אלא סימנה״׃

24שמעה רב תחליפא ממערבא אזל אמרה קמיה דר' אבהו אמר אתון מהתם מתניתו לה אנן מהכא מתנינן לה (ירמיהו לא, כא) הציבי לך ציונים שימי לך וגו' עשו ציונים לתורה. ומאי משמע דהאי ציון לישנא דסימנא הוא דכתיב ״(יחזקאל לט״, טו) וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון׃

25ר' אליעזר אמר מהכא (משלי ז, ד) אמור לחכמה אחותי את ומודע לבינה תקרא עשה מודעים לתורה רבא אמר עשה מועדים לתורה׃