דף ביאור
מסכת קידושין דף ע׳ עמוד ב׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת קידושין דף ע׳ עמוד ב׳
מסכת קידושין דף ע׳ עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 16 קטעים ממוספרים, כ־596 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
אין שואלין בשלום אשה שמא מתוך שאילת שלום יהיו רגילים זה עם זה ע"י שלוחם ויבואו לידי חיבה:
אמר ליה רב נחמן ע"י בעלה אהיה אני שליח לדבר:
אין שואלין בשלום אשה כלל שמרגיל לבה ודעתה אצלו:
שלחה ליה ילתא לרב נחמן:
שרי ליה תיגריה פטור אותו מלפניך זה לשון הגמרא לומר מישרי ליה תיגריה כשממהר לעשות בקשת האיש או דינו כדי להפטר ממנו:
מאי שיאטיה דמר הכא מה דרכו של אדוני לשוט הלום כלומר למה בא אדוני הנה:
שותא דמר לא ידענא שיחתו של אדוני איני מבין לדבר בצחות לשונו:
לדינא מזמינא ליה בתמיה:
ועוד 31 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Kiddushin 70b · Sefaria
תוספות
אין שואלין בשלום אשה כלל והא דאמר בהשוכר את הפועלים (ב"מ דף פז.) איה שרה אשתך ששואלין בשלום האשה על ידי בעלה היינו דוקא בשאילת שלום אבל לשלוח לה בשלום אפילו ע"י בעלה אסור:
קשים גרים פי' בקונטרס לפי שאינם בקיאים במצות ומביאים פורענות ועוד שמלמדים את ישראל ממעשיהם וכו' וי"מ לפי שכל ישראל ערבין זה בזה ולאו מילתא היא דהא לא נתערבו בשביל הגרים כשקבלו התורה כדאמרינן בסוטה (דף לז:) נמצא לכל אחד מישראל שש מאות אלף וג' אלפים [ותק"ן בריתות] שכולן נתערבו זה בזה אלמא לא נתערבו מן הגרים שהרי הרבה ערב רב עלה אתם ויש מפרשים דקשין גרים לישראל כספחת לפי שהזהיר הקב"ה עליהם בכ"ד מקומות שלא להונות אותם ואי אפשר שלא יצערום ויש מפרשים לפי שע"י הגרים ישראל בגלות כדאמר (פסחים דף פז:) מפני מה ישראל מפוזרים בכל ארצות יותר משאר עובדי כוכבים כדי שיתוספו עליהם גרים ולא נהירא דהא אמר ביבמות (דף מז.) עובד כוכבים הבא להתגייר אומרים לו מה ראית שבאת להתגייר תדע שישראל דווים דחופים ואמרי' התם משום דיפרוש הוא דאמר מר קשין גרים לישראל כספחת אלמא דבתר שיתגיירו קשים הם וה"ר אברהם גר פירש לפי שהגרין בקיאין במצות ומדקדקין בהם קשים הם לישראל כספחת דמתוך כן הקב"ה מזכיר עונותיהם של ישראל כשאין עושין רצונו וכה"ג מצינו גבי הצרפית (מלכים א יז) שאמרה מה לי ולך איש האלהים (כי) באת אלי להזכיר [את] עוני שמתוך שהוא צדיק גמור היה נראה לה שמזכיר השם עונה ור"י פירש דלפיכך קשים שנטמעו בישראל ואין השכינה שורה אלא על משפחה מיוחסת וכן נראה דמשום הכי מייתי הא דרבי חלבו על הא מילתא דר' חמא בר חנינא:
Tosafot on Kiddushin 70b · Sefaria · CC0
ריטב"א
הא דאמר שמואל כל מ"ד מבית חשמונאי אתינא עבדא הוא לא עבדא ממש שהרי נתייאשו מהם אדוניהם והפקירום וסבר שמואל המפקיר עבדו יצא לחירות ואין צריך גט שחרור והוי בן חורין גמור אלא ה"ק דלאו כהן הוא אלא עבד כהן דעבדי בני חשמונאי היו כדאיתא בפרק השותפין מיהו אליבא דהילכתא דקי"ל דמפקיר עבדו צריך גט שחרור כל האומר מבית חשמונאי אתינא עבד ממש הוא והיינו דאכריז רב יהודה על ההוא גברא שהוא עבד ואיקרעין כמה כתובת' בנהרדעא וכמה פירושי' נאמרו בזה וזה הנכון. וכ"ת דנהי דעבדי חשמונאי הראשונים היו עבדים מתחלה מ"מ בניהם כשרים דהא קיי"ל עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר אלא שמזוהם לכהונה וא"ל דאיכא מנייהו שנשאו מינן והוו להו עיסה שהי' פסולה בשיש בה עבדות כדאית' בכתוב':
Ritva on Kiddushin 70b · Sefaria
מאירי
ואשת איש אפילו שאילת שלום ואפילו על ידי שליח ואפילו על ידי בעלה אסור אלא למי שיודע בעצמו שאין תרבות יצרו חשוד בסרך הרהור על דברים אלו כלל על זה ועל כיוצא בו נאמר ויראת מאלהיך אני יי:
תלמיד חכם שבא אי זה ענין של עצמו לידו אין ראוי לו שיאמר דבר בשם רבו או בשם אחרים כדי ללמוד ממנו אותו דבר שהוא אומרו לראיה או עדות על מה שהוא רוצה ודורש לעצמו שמא יחשדוהו שאינו כן אלא שהוא אומרו מעצמו בשם אחרים להנאתו והוא שאמרו כל תלמיד חכם שמורה הלכה ובא אם קודם מעשה אמרה שומעין לו ר"ל קודם מעשה שנזדמן לו ואם לאחר מעשה אמרה אין שומעין לו ואם היה עמו אחר שמקובל בכך שומעין לו:
כבר ביארנו שגוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר מעתה צריך לשאול היאך אמרו כל דאמר מבית חשמונאי קא אתינא עבדא הוא והלא שמא אע"פ שבאותו זמן היו עבדים ועשו עצמם מבית חשמונאי מכל מקום אחר כך נשאו נשים מבנות ישראל ונעשו כשירים פירשו גדולי הרבנים שבאותו זמן הכירו בהם שאר העם ונזהרו שלא לדבק עמהן וסתם הדברים שלא נתערבו אלא הם בהם:
Meiri on Kiddushin 70b · Sefaria
מהרש"א — חידושי הלכות
בד"ה מצער שליחא כו' את שלוחו לפניו כו' דעדיפא מיניה חומרא כו' עכ"ל כן הוא בפי' ישן ור"ל שביזה אותו במה שהוא שלוחי והייתי נבזה בעיניו והיה ראוי למלקות דמנגיד רב אפילו מאן דמצער כו' ואני שמתיהו דחומרא מיניה כדאמרינן בעלמא דשמתא חמירא מנגידא ועשיתי כן לקונסו על שפגע גם בכבודי במה שביזה אותי בפני שלוחי וק"ל:
Chidushei Halachot on Kiddushin 70b · Sefaria
פני יהושע
הכי אמר שמואל כל דאמר מבית חשמונאי מלכא קאתינא עבדא הוא עיין בחידושי הריטב"א ז"ל שכתב דלשמואל גופא לאו עבדא ממש דמסתמא נתייאשו הבעלים מהם ושמואל ס"ל המפקיר עבדו אינו צריך גט שיחרור אלא דר' יהודה ס"ל כוותיה בחדא ופליג בחדא:
שם א"ר אבין בר רב אדא אמר רב כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו כו' אימתי הוי עדות בישראל בזמן שהשבטים שבטי יה. ופירש"י ז"ל אותן שהן ישראל הוא מעיד עליהן שהן שלו עכ"ל. ואף על גב דבכל דוכתי אמרינן דאע"פ שחטא ישראל הוא אפ"ה אין הקב"ה רוצה להעיד עליו בפירוש שהוא ישראל כן נראה מפרש"י ז"ל ולא ידעתי למה הוצרך לפרש כן דבפשיטות מצינן לפרש שאין הקב"ה מעיד עליו שהוא ממשפחה כשירה כדאשכחן בכל השבטים שנמנו במדבר שהטיל הקב"ה שם יה עליהם החנוכי הפלואי וזה היה עדות שכשירים הם וה"נ אף ע"ג דזרעו פסול והוא אינו פסול אפ"ה אין הקב"ה מעיד עליו כיון שבמזיד פוסל את זרעו אלא דלכאורה לשון הגמ' דחקו לרש"י ז"ל לפרש כן מדקאמר אימתי הוי עדות לישראל בזמן שהשבטים שבטי יה משמע דתרי מילי נינהו ולמאי דפרישית עיקר העדות היא ע"י שם יה ועוד איפכא מיבעי ליה אימתי הן שבטי יה בזמן שמעיד על ישראל אבל לפירש"י ז"ל אתי שפיר וכוונתו להא דאמרינן בעלמא איש ואשה זכו שכינה ביניהם והיינו שם יה וכל זה היינו בנושא אשה הגונה אבל בנושא אשה פסולה ודאי אין לך לא זכו יותר מזה וא"כ אין נקרא שבטי יה ומש"ה אין הקב"ה מעיד עליו כלל שהוא מזרע ישראל וכדפרישי':
Penei Yehoshua on Kiddushin 70b · Sefaria
גליון הש"ס
רש"י ד"ה שותא דמר כו' שיחתו ע' רש"י סוכה נו ע"ב ד"ה שותא דינוקא:
ד"ה כי כובי כו' כפר הסמוך עי' בתשובת נודע ביהודה מהדורא תנינא חלק או"ח סי' כ:
Gilyon HaShas on Kiddushin 70b · Sefaria
בן יהוידע
הָכִי אָמַר שְׁמוּאֵל אֵין שׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹם אִשָּׁה כְּלָל. מקשים ואם כן איך אמר אלישע לגחזי (מלכים ב' ד, כו) עַתָּה רוּץ נָא לִקְרָאתָהּ וֶאֱמָר לָהּ הֲשָׁלוֹם לָךְ הֲשָׁלוֹם לְאִישֵׁךְ הֲשָׁלוֹם לַיָּלֶד וַתֹּאמֶר שָׁלוֹם? ונראה לי בס"ד דהאי כללא דשמואל ליתיה אלא באיש נכרי שאינה מכירה ואין לו התקרבות עמה בלאו הכי ולכן אסור לשאול בשלומה דנראה מזה השלום שבא לעשות קירוב דעת עמה ולהיות אהבה וחיבה בינו לבינה בשלום זה ודמי לעגבות אבל אדם שהוא קרוב שלה או אפילו זר ממנה אך נתארח בביתה כמה פעמים ונהנה ממנה אם ידרוש בשלומה אינו נראה דכונתו לעשות קירוב דעת עמה ולעורר בינו לבינה אהבה וחיבה דבאמת הוא חייב לשאול בשלומה משורת דרך ארץ ונימוס העולם כיון דנתארח בביתה וקבל הנאה וטובה ממנה ואיך יהיה כפוי טובה לבלתי ידרוש בשלומה בפגעו בה! והכי הוה אצל אלישע הנביא ע"ה שקיבל הנאה וכבוד מן השונמית שנתארח בביתם בכל כבוד שבעולם ועשו לו עליה ושלחן ומנורה לעצמו (מלכים ב' ד, י) לכן שלום זה הוא עליו בתורת חיוב ואין עושה בו קירוב דעת ויתרון אהבה וחיבה אבל כאן רב יהודה היה זר מהם ומימיו לא נתארח אצלם ולא נכנס לביתם ולא נהנה מהם ומה לו לשאול בשלום האשה וכהאי גונא אסר שמואל. ועוד הך דאלישע הנביא ע"ה שאני דלא שאל בשלום האשה לבדה אלא שאל בשלום אִישָׁהּ ושלום הילד גם כן ואין בזה חשש משום קירוב דעת והתעוררות אהבה וחיבה ושמואל איירי בשואל בשלום האשה לבדה דנעשה בזה קירוב דעת טפי.
הָא גַּבְרָא וְהָא טַסְקָא אין לפרש הא גברא על בעל דינו קאמר דודאי בעל דינו עדיין לא היה עומד באותה שעה שנכנס רב יהודה ודבר עם רב נחמן אלא הא גברא על שליח רב נחמן ששלח עמו את פתקא דהזמנתא והוא בא עם רב יהודה ביחד אבל בעל דינו עדיין לא נכנס דאחר כך אתא וכמו שאמרו לקמן ואמר רב נחמן לרב יהודה שידבר זכותו לפניו כדי שלא יאמרו השלוחין של בית דין ושאר בני אדם שהיו עומדים שם דמחניפי רבנן אהדדי בראותם שפטרו רב נחמן קודם שידע איך היה הענין ואם יש בדבריו ממש.
כָּל הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת לוֹ, כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ, מֵעִיד עַל כָּל הַשְּׁבָטִים וְאֵין מֵעִיד עָלָיו (תהלים קכב, ד). צריך להבין מה ענין עדות זו ומתי תהיה ולפני מי מעיד? ונראה לי בס"ד כשיבנה בית המקדש בב"א [במהרה בימינו אמן] ויהיו כל ישראל נכנסים בעזרה בבית המקדש שם תהיה עמידתם בנס וכמו שאמרו במשנה (משנה אבות ה, ה) עומדין צפופים ומשתחוים רווחים וזו עדות מן השמים שהם קדושים כיון שזוכין להיות עמידתן בנס כמו ארון וכרובים אשר בנס עומדין (בבא בתרא צט.) ואין קדושה אלא במיוחסין. ועל זה קאמר כשהקדוש ברוך הוא משרה שכינתו לעתיד בבית המקדש שיהיה בו זה הנס הנפלא דעומדין צפופים ומשתחוים רווחים שדבר זה הוא עדות על העומדים שם שהם קדושים אינו מעיד על זה כלומר אין הנס ההוא נעשה לזה שאבד היחוס שלו בנשאו אשה שאינה הוגנת ופסל זרעו אף על פי דלכולם נעשה נס זה לא יעשה לאדם זה וזרעו והוא כמו שהיה לישראל במדבר שהיה הענן פרוס על ישראל דוקא ולא על ערב רב דלא היה קולטן הענן כן יהיה כאן. ומה שאמר דְאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ אֶלָּא עַל מִשְׁפָּחוֹת מְיֻחָסוֹת שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל היינו כי לעתיד לבוא נאמר כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם (ירמיה לא, לג) וכן נאמר ביואל (יואל ג, א) וְהָיָה אַחֲרֵי כֵן אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי עַל כָּל בָּשָׂר וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם וכו' הנה השראת שכינה בנבואה ורוח הקודש לא תהיה במשפחות המיוחסים. ומה שאמר 'זוֹ מַעֲלָה יְתֵרָה יֵשׁ בֵּין יִשְׂרָאֵל לְגֵרִים' בזה מובן הכתוב (הושע יא, ז) וְעַמִּי תְלוּאִים לִמְשׁוּבָתִי שירצו שאני אקרבם תחלה וכמו שנאמר (איכה ה, כא) הֲשִׁיבֵנוּ הֳ' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה, מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה (שיר השירים א, ד).
Ben Yehoyada on Kiddushin 70b · Sefaria
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת קידושין, דף ע׳, עמוד ב׳, בהיקף של כ־596 מילים ב־16 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 16 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 128 מילים
נפתחת ב״אֵין שׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹם אִשָּׁה. עַל יְדֵי בַּעְלָהּ!…״
- קטע 252 מילים
נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ: מַאי שְׁיָאטֵיהּ דְּמָר הָכָא? אֲמַר…״
- קטע 325 מילים
נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ: מַאי טַעְמָא שַׁמְּתֵיהּ מָר לְהָהוּא…״
- קטע 435 מילים
נפתחת ב״מַאי טַעְמָא אַכְרֵיז מָר עֲלֵיהּ דְּעַבְדָּא הוּא?…״
- קטע 535 מילים
נפתחת ב״אַדְּהָכִי וְהָכִי (אֲתָא הַהוּא בַּר דִּינֵיהּ מִנְּהַרְדָּעֵי).…״
- קטע 642 מילים
נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ: לָא סָבַר לַהּ מָר לְהָא…״
- קטע 758 מילים
נפתחת ב״רַב מַתְנָה לָא חַזְיַיהּ לִנְהַרְדְּעָא תְּלֵיסַר שְׁנֵי.…״
- קטע 87 מילים
נפתחת ב״נְפַלָה מֵאִיגָּרָא וּמִיתָה. אַכְרוּז עֲלֵיהּ דְּעַבְדָּא הוּא.…״
- קטע 953 מילים
נפתחת ב״הָהוּא יוֹמָא אִקַּרְעָן כַּמָּה כְּתוּבָּתָא בִּנְהַרְדְּעָא. כִּי…״
- קטע 1053 מילים
נפתחת ב״מַכְרִיז רַב יְהוּדָה בְּפוּמְבְּדִיתָא: אַדָּא וְיוֹנָתָן –…״
- קטע 1155 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: אַרְבַּע מֵאוֹת…״
- קטע 1240 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַבִּי אָבִין בַּר רַב אַדָּא אָמַר…״
- קטע 1335 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ…״
- קטע 1447 מילים
נפתחת ב״״[וְהֵמָּה] יִהְיוּ לִי לְעָם״, אָמַר רַבָּה בַּר…״
- קטע 1523 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ: קָשִׁים גֵּרִים לְיִשְׂרָאֵל כְּסַפַּחַת,…״
- קטע 168 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא: כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ…״
חכמים הנזכרים בדף
- רב יוסף · דור שלישי לאמוראים
סתם ר' יוסף שכתוב בגמרא ללא שם אביו הוא ר' יוסף בר חייא, חברו ובן מחלוקתו של רבה בר נחמני.
מקור: מסכת קידושין דף ע׳ עמוד ב׳ · קטע 10 — “…דָּרָאֵי נְתִינָאֵי. אָמַר רַב יוֹסֵף: הַאי בֵּי כוּבֵּי דְפוּמְבְּדִיתָא…”
- שמואל · דור ראשון לאמוראים
שמו: שמואל הכהן בריה דאבא בר אבא.
מקור: מסכת קידושין דף ע׳ עמוד ב׳ · קטע 1 — “…לֵיהּ: הָכִי אָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין שׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹם אִשָּׁה כְּלָל.…”
- אביי [הכהן] · אמוראים · דור רביעי לאמוראים
דור רביעי לאמוראים ונקרא שמו נחמני על שם סבו.
מקור: מסכת קידושין דף ע׳ עמוד ב׳ · קטע 11 — “…אֶלָּא מֵהֶם. אָמַר אַבָּיֵי: כּוּלְּהוּ יָתְבָן בְּשׁוּרָא דְבִנְהַרְדְּעָא. וּפְלִיגָא…”
לשון המקור
אֵין שׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹם אִשָּׁה. עַל יְדֵי בַּעְלָהּ! אֲמַר לֵיהּ: הָכִי אָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין שׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹם אִשָּׁה כְּלָל. שְׁלַחָה לֵיהּ דְּבֵיתְהוּ: שְׁרִי לֵיהּ תִּגְרֵיהּ דְּלָא נִישַׁוְּויָךְ כִּשְׁאָר עַם הָאָרֶץ.
אֲמַר לֵיהּ: מַאי שְׁיָאטֵיהּ דְּמָר הָכָא? אֲמַר לֵיהּ: טַסְקָא דְהַזְמָנוּתָא שַׁדַּר מָר אַבָּתְרַאי. אֲמַר לֵיהּ: הַשְׁתָּא שׁוּתָא דְמָר לָא גְּמִירְנָא, טַסְקָא דְהַזְמָנוּתָא מְשַׁדַּרְנָא לְמָר?! אַפֵּיק דִּיסְקָא דְהַזְמָנוּתָא מִבֵּי חָדֵיהּ וְאַחְזִי לֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ: הָא גַּבְרָא וְהָא דִּסְקָא. אֲמַר לֵיהּ: הוֹאִיל וַאֲתָא מָר לְהָכָא לִישְׁתַּעֵי מִילֵּיהּ כִּי הֵיכִי דְּלָא לֵימְרוּ מְחַנְּפִי רַבָּנַן אַהֲדָדֵי.
אֲמַר לֵיהּ: מַאי טַעְמָא שַׁמְּתֵיהּ מָר לְהָהוּא גַּבְרָא? – צַיעַר שְׁלִיחָא דְרַבָּנַן. וְנַגְּדֵיהּ מָר, דְּרַב מְנַגֵּיד עַל מַאן דִּמְצַעַר שְׁלוּחָא דְרַבָּנַן. דַּעֲדִיף מִינֵּיהּ עֲבַדִי לֵיהּ.
מַאי טַעְמָא אַכְרֵיז מָר עֲלֵיהּ דְּעַבְדָּא הוּא? אֲמַר לֵיהּ: דִּרְגִיל דְּקָרֵי אִינָשֵׁי ״עַבְדֵי״, וְתָנֵי: כׇּל הַפּוֹסֵל – פָּסוּל, וְאֵינוֹ מְדַבֵּר בִּשְׁבָחָא לְעוֹלָם. וְאָמַר שְׁמוּאֵל: בְּמוּמוֹ פּוֹסֵל. אֵימַר דְּאָמַר שְׁמוּאֵל לְמֵיחַשׁ לֵיהּ, לְאַכְרוֹזֵי עֲלֵיהּ מִי אָמַר?
אַדְּהָכִי וְהָכִי (אֲתָא הַהוּא בַּר דִּינֵיהּ מִנְּהַרְדָּעֵי). אֲמַר לֵיהּ הָהוּא בַּר דִּינֵיהּ לְרַב יְהוּדָה: לְדִידִי קָרֵית לִי ״עַבְדָּא״, דְּאָתֵינָא מִבֵּית חַשְׁמוֹנַאי מַלְכָּא?! אֲמַר לֵיהּ: הָכִי אָמַר שְׁמוּאֵל: כֹּל דְּאָמַר מִדְּבֵית חַשְׁמוֹנַאי קָאָתֵינָא – עַבְדָּא הוּא.
אֲמַר לֵיהּ: לָא סָבַר לַהּ מָר לְהָא דְּאָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: כׇּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁמּוֹרֶה הֲלָכָה וּבָא, אִם קוֹדֶם מַעֲשֶׂה אֲמָרָהּ – שׁוֹמְעִין לוֹ, וְאִם לָאו – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ? אֲמַר לֵיהּ: הָא אִיכָּא רַב מַתְנָה דְּקָאֵי כְּווֹתִי.
רַב מַתְנָה לָא חַזְיַיהּ לִנְהַרְדְּעָא תְּלֵיסַר שְׁנֵי. הָהוּא יוֹמָא אֲתָא. אֲמַר לֵיהּ: דְּכִיר מָר מַאי אֲמַר שְׁמוּאֵל כִּי קָאֵי חֲדָא כַּרְעָא אַגּוּדָּא וַחֲדָא כַּרְעָא בְּמַבָּרָא? אֲמַר לֵיהּ: הָכִי אָמַר שְׁמוּאֵל: כֹּל דְּאָמַר מִדְּבֵית חַשְׁמוֹנַאי מַלְכָּא קָאָתֵינָא – עַבְדָּא הוּא, דְּלָא אִישְׁתְּיוּר מִינַּיְיהוּ אֶלָּא הַהִיא רְבִיתָא דְּסָלְקָא לְאִיגָּרָא וְרָמְיָא קָלָא וְאָמְרָה: כֹּל דְּאָמַר מִבֵּית חַשְׁמוֹנַאי אֲנָא – עַבְדָּא הוּא.
נְפַלָה מֵאִיגָּרָא וּמִיתָה. אַכְרוּז עֲלֵיהּ דְּעַבְדָּא הוּא.
הָהוּא יוֹמָא אִקַּרְעָן כַּמָּה כְּתוּבָּתָא בִּנְהַרְדְּעָא. כִּי קָא נָפֵיק, נָפְקִי אַבָּתְרֵיהּ לְמִירְגְּמֵיהּ. אֲמַר לְהוּ: אִי (שְׁתִיקוּ) [שָׁתְקִיתוּ] – שְׁתִיקוּ, וְאִי לָא מְגַלֵּינָא עֲלַיְיכוּ הָא דְּאָמַר שְׁמוּאֵל תַּרְתֵּי זַרְעֲיָיתָא אִיכָּא בִּנְהַרְדְּעָא: חֲדָא מִיקַּרְיָא דְּבֵי יוֹנָה, וַחֲדָא מִיקַּרְיָא דְּבֵי עוֹרַבְתִּי. וְסִימָנָיךְ: טָמֵא – טָמֵא, טָהוֹר – טָהוֹר. שַׁדְיוּהּ לְהָהוּא רִיגְמָא מִידַיְיהוּ וְקָם אַטְמָא בִּנְהַר מַלְכָּא.
מַכְרִיז רַב יְהוּדָה בְּפוּמְבְּדִיתָא: אַדָּא וְיוֹנָתָן – עַבְדֵי. יְהוּדָה בַּר פָּפָּא – מַמְזֵירָא, בָּטִי בַּר טוֹבִיָּה בְּרָמוּת רוּחָא לָא שָׁקֵיל גִּיטָּא דְחֵירוּתָא. מַכְרֵיז רָבָא בְּמָחוֹזָא: בַּלָּאֵי, דַּנָּאֵי, טַלָּאֵי, מַלָּאֵי, זַגָּאֵי – כּוּלָּם לִפְסוּל. אָמַר רַב יְהוּדָה: גּוֹבָאֵי – גִּבְעוֹנָאֵי, דּוּרְנוּנִיתָא – דָּרָאֵי נְתִינָאֵי. אָמַר רַב יוֹסֵף: הַאי בֵּי כוּבֵּי דְפוּמְבְּדִיתָא – כּוּלָּם דְּעַבְדֵי.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: אַרְבַּע מֵאוֹת עֲבָדִים, וְאָמְרִי לַהּ אַרְבַּעַת אֲלָפִים עֲבָדִים הָיוּ לוֹ לְפַשְׁחוּר בֶּן אִימֵּר, וְכוּלָּם נִטְמְעוּ בַּכְּהוּנָּה. וְכׇל כֹּהֵן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עַזּוּת פָּנִים אֵינוֹ אֶלָּא מֵהֶם. אָמַר אַבָּיֵי: כּוּלְּהוּ יָתְבָן בְּשׁוּרָא דְבִנְהַרְדְּעָא. וּפְלִיגָא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר, דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אִם רָאִיתָ כֹּהֵן בְּעַזּוּת מֵצַח – אַל תְּהַרְהֵר אַחֲרָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעַמְּךָ כִּמְרִיבֵי כֹהֵן״.
אָמַר רַבִּי אָבִין בַּר רַב אַדָּא אָמַר רַב: כׇּל הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת לוֹ, כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ מֵעִיד עַל כׇּל הַשְּׁבָטִים וְאֵין מֵעִיד עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל״, אֵימָתַי הָוֵי עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל – בִּזְמַן שֶׁהַשְּׁבָטִים שִׁבְטֵי יָהּ.
אָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ – אֵין מַשְׁרֶה אֶלָּא עַל מִשְׁפָּחוֹת מְיוּחָסוֹת שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בָּעֵת הַהִיא נְאֻם ה׳ אֶהְיֶה לֵאלֹהִים לְכֹל מִשְׁפְּחוֹת יִשְׂרָאֵל״, ״לְכׇל יִשְׂרָאֵל״ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא ״לְכֹל מִשְׁפְּחוֹת״.
״[וְהֵמָּה] יִהְיוּ לִי לְעָם״, אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: זוֹ מַעֲלָה יְתֵירָה יֵשׁ בֵּין יִשְׂרָאֵל לְגֵרִים. דְּאִילּוּ בְּיִשְׂרָאֵל כְּתִיב בְּהוּ: ״וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם״, וְאִילּוּ בְּגֵרִים כְּתִיב: ״מִי הוּא זֶה עָרַב אֶת לִבּוֹ לָגֶשֶׁת אֵלַי נְאֻם ה׳. וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים״.
אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ: קָשִׁים גֵּרִים לְיִשְׂרָאֵל כְּסַפַּחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְנִלְוָה הַגֵּר עֲלֵיהֶם וְנִסְפְּחוּ עַל בֵּית יַעֲקֹב״ – כְּתִיב הָכָא ״וְנִסְפְּחוּ״, וּכְתִיב הָתָם ״לַשְּׂאֵת וְלַסַּפַּחַת״.
אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא: כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא