מסכת גיטין דף פ״א עמוד ב׳

ומודים במן הארוסין דכל כמה דלא חזינן לא אמרינן בעל דהא לא גייסי אהדדי:

מה לי מן האירוסין הא חזינן דבעל ואין אדם בועל את אשתו בזנות לב"ה:

בשלא ראוה שנבעלה והא דמצרכיניה גט שני משום דאמרי' כיון דלבו גס בה ודאי בעל ואין אדם בועל בעילת זנות ואיכא קדושין:

הן הן כו' כלומר כיון דראו שנתייחדו אין צריך עדות של ביאה גדול מזה ודאי אנן סהדי כיון דגייסי אהדדי לא פרשו זה מזה:

מי אמר ר' יוחנן הכי כדלעיל דהיכא דלא ראוה שנבעלה לא בעי גט:

מתני' גט קרח מפרש בסיפא במתני' שקשריו מרובין מעדיו בב"ב (דף קס:) אמרי' דתקון רבנן גט מקושר משום כהנים קפדנים שהיו כותבין גט פתאום לנשותיהן ומתחרטין לאחר זמן ואין יכולים להחזירן ותקנו להם גט מקושר שאינו נוח ליכתב מהרה שמא בתוך כך יתפייס וחותמין עדיו מבחוץ וכותב שיטה או שתים וכורכן על החלק ותופר ועד א' חותם על הכרך מבחוץ וחוזר וכותב שני שיטין או יותר מבפנים וכורכן על החלק וחותם עד שני על הכרך מבחוץ וכן עד שלישי ואם יש קשר כרוך ואין עד חתום מאחוריו זה קרח ופסול כדמפרש בגמרא משום כולכם דמסתמא למנין קשריו היו עדיו מתחלה וחיישי' דלמא אמר להו כולכם חתומו והרי אחד שלא חתם:

הכל משלימין עליו ואפי' פסולין דליתא להא השלמה אלא משום חששא בעלמא שמא כשיצא לאחר זמן בבית דין יפסלוהו שיהו סבורים שהזמין הבעל עדיו למנין קשריו ולא חתמו בו כולם:

אלא קרוב שהוא ראוי להעיד בעדות אחרת שאין עליו פסול עדות אלא קורבה אבל גנב וגזלן לא וטעמא מפרש בגמ':

בית שמאי סברי אדם בועל בעילת זנות ואע"ג דביבמות פ' ב"ש (יבמות דף קז.) אמרי ב"ש דאין ממאנין אלא ארוסות ולא נשואות ומפרש רב יוסף ורבה טעמא דב"ש משום דאין אדם בועל בעילתו בעילת זנות ולהכי נשואות אין יכולות למאן דלאו אדעתא דהכי נסבה איכא למימר דהתם כיון שראינו שקידשה ודאי אינו רוצה לבעול בעילתו בעילת זנות אבל הכא שלא ראינו הקדושין סברי דבועל בעילת זנות וב"ה סברי דלעולם אין אדם בועל בעילת זנות ואע"ג דאית להו התם אפילו נשואות ממאנות היינו משום דכיון שע"י קדושין. ונשואין בא עליה לא חשיב ליה בעילת זנות כדאמרי' התם:

בגט קרח תצא מזה ומזה הא דלא תני לה בהדי הנהו דלעיל אומר ה"ר יוסף דאיידי דתנא לעיל כתב סופר גט כו' תנא כתב לגרש את אשתו והדר תנא המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי דהוי נמי פלוגתא דב"ש וב"ה כמו כתב לגרש כו' והדר תנא גט קרח:

וכל הדרכים האלו בה לקמן בפ' בתרא (גיטין דף פו.) מוקי לה כר"מ אבל לרבנן תצא והולד כשר:

גזירה משום כולכם פירש בקונטרס דמסתמא למנין קשריו היו עדיו מתחלה וחיישינן דלמא אמר להו כולכם חתומו והרי אחד מהם שלא חתם ותימה מאחר דפסלינן גט קרח משום כולכם מאותו טעם נפסל קרוב להחתים בתוכו כדאמרינן לעיל בפ' ב' (גיטין דף יח:) דאם אמר הבעל כולכם למ"ד משום עדים נמצא אחד מהן קרוב או פסול פסול הגט ויש לחלק דהכא במקושר דעדיו ג' הכשירו בו אחד קרוב ולעיל בפ"ב (שם ד"ה אמרי) הארכתי:

[בנדפס הא דאמרינן הא להאי לישנא: דבית שמאי סברי אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובית הלל סברי אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. קשיא לי דהא איפכא שמעינן להו ביבמות (קז, א) דבית שמאי אמרי ממאנין את הארוסות ואין ממאנין את הנשואות ובית הלל אומרים בין ארוסות בין נשואות וקא פריש טעמא התם בגמרא משום דבית שמאי סברי אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וממנעי ולא נסבי. ויש לומר דהכא אזלי בית שמאי לטעמייהו דאמרו לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בא דבר ערוה והילכך כל שהוציאה מביתו מחמת דבר ערוה חזקה מזוהמת היא בפניו ואינו מחזירה והשתא בעילת זנות הוא דקא עביד ובית הלל נמי אזלי לטעמייהו דאפילו בשהקדיחה לו תבשילו הוציאה ולפיכך יש לומר דנתפייס ומחזירה ולא עשה בעילת זנות, וההיא דממאנין אפילו את הנשואות ולא חיישי בית הלל דילמא ממנעי ולא נסבי היינו משום דכיון דבתקנת חכמים נשא לא ממנע דלאו בעילת זנות היא לו וכדאמרינן התם ובית הלל כיון דאיכא קידושין וכתובה לא אתו למימר דבעילת זנות הוא, כן נראה לי].

אלא מתניתין בשראוה [בשלא ראוה] שנבעלה ורבי יוחנן דאמר כי האי תנא ואנן קיימא לן כסתם מתניתין ואף על פי שלא ראוה שנבעלה צריכה ממנו גט שני ואפילו נתן לה כספים אין אומרים זנות הוא ובאתננה נתן לה, והוא שנתיחדה בפני שנים והיו השנים ביחד אבל בפני עד אחד ואפילו בפני אחד בשחרית ואחד בין הערבים לא דאין כאן קידושין דאפילו בא עליה לשם קידושין אין קידושיו קידושין דהמקדש בעד אחד אין חוששין לקידושין. וגרסינן בתוספתא ראוה שנים שנתיחדה עמו צריכה ממנו גט שני, אחד אין צריכה הימנו גט שני אחד בשחרית ואחד בין הערבים זה היה מעשה ובא ושאל רבי אלעזר בן תדאי לחכמים ואמרו אינה צריכה ממנו גט שני, ומסתברא כגון שראה הוא את העדים אבל אם ראו אותו שנים מן החלון והם רואין ואינן נראין לו אינה צריכה ממנו גט שני לפי שאדם יודע שהמקדש בינו לבין עצמו שלא בפני עדים אף על פי ששניהם מודים אינה מקודשת, הילכך כשבעל זה לא לשם קידושין בעל אלא לזנות בעלמא.

נתגרשה מן האירוסין לכולי עלמא אינה צריכה ממנו גט שני דכיון דאין לבו גס בה לא אמרינן הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה. אבל היכא דראוה שנבעלה לא שנא מן האירוסין ולא שנא מן הנשואין מימר אמרינן דלשם קדושין בעל וכדאמרינן הכא ואי בשראוה שנבעלה מה לי מן האירוסין ומה לי מן הנשואין, ומסתברא דדוקא בארוסה הוא דאמרינן הכי דבשראוה שנבעלה חוששין לה משום קידושין דכיון שהיתה ארוסתו מכבר ודאי מימר אמרינן דאינו עשה בעילתו בעילת זנות וחוזר ומתפייס הוא ובעל לשם קידושין, אבל בפנויה גמורה שראוה שנבעלה ולא היה מדבר עמה על עסקי קידושיה בפנינו אין חוששין לה כלל דודאי כיון שלא היו לו עליה נשואין או אירוסין מכבר לא בעל לשם קידושין אלא לבעילת זנות, ואין אדם עושה בעילתו בעילת זנות דאמרינן הכא היינו בשהיו שם עסקי קידושין מכבר אבל בעלמא עושה, ונושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו אנוסת בנו ומפותת בנו לא שנא מפתה [בנדפס: מפותה] בפני אחד ובפני שנים סתמא קתני, ותדע דלא הוזכר מחלוקת בדבר זה אלא בגרושה לבד כאן ובפרק קורדיקוס תנו רבנן ראוה שנתיחדה עמו באפלה אלמא בגרושה לבד דברים אמורים אבל בעלמא לא, וכן כתב הרמב"ן ז"ל בפירוש וכתב בשם מקצת הגאונים ז"ל שהורו שכל אשה שתבעל בפני עדים צריכה גט חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, והראשון עיקר.

והא דאמרינן הכא ומודים ודאי בנתגרשה מן האירוסין שאינה צריכה ממנו גט שני דכיון שאין לבו גס בה לא אמרינן הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה. איכא למימר דהיכי דגיסי אהדדי צריכה וכדאמרינן בכתובות (כח, א) גבי נתגרשה מן האירוסין נפרעת על ידי עצמה לפי שאין לבו גס בה, ההוא ארוס וארוסתו דאתו לקמיה דרבא אוקי רבא שליחא בינייהו הוה יתיב רב אדא בר מתנה קמיה אמר ליה למה ליה למר כולי האי והאמר רב נחמן תנא באבל רבתי אמר ליה הני מילי היכא דלא גיסי הכא חזינא להו דגיסי אהדדי, ודכותה נמי הכא היכא דחזינא להו דגיסי אהדדי צריכה הימנו גט שני, כך נראה לי. וכן נראה מן הירושלמי דגרסי התם על הא דבית הלל דהמגרש את אשתו לא תדור עמו לא באותה חצר ולא באותו המקום אם היתה חצר של אשה האיש מפנה של איש האשה מפנה של שניהם מי מפנה מפני מי אשה מפנה מפני האיש ואם יכולים הם זה פותח לכאן וזה פותח לכאן במה דברים אמורים בזמן שנשאו הא לא נשאו לא ובכהנת אפילו לא נשאו והארוסה שביהודה כנשואה היא, החולץ ליבמתו אף על פי שעשה בה מאמר הרי זה לא יפנה שאין מאמר קונה קנין גמור, עד כאן בירושלמי. ושמע מינה מדמייתי לה גבי הא הכא [הכי] נמי בארוסה שביהודה שלבו גס בה אי נמי [בנדפס: או] בשאר מקומות דחזינא להו דגיסי אהדדי כנשואה היא וחוששין לה משום קידושין וצריכה ממנו גט שני.

מתני' כנסה בגט קרח תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה. ולית הילכתא הכין דמתניתין רבי מאיר היא אבל לרבנן תצא והולד כשר וכדאמרינן בפרק המגרש (גיטין פו, א) גבי שלשה גיטין פסולין והא איכא גט קרח התם הולד ממזר הכא כשר הניחא לרבי מאיר אלא לרבנן מאי איכא למימר התם תצא הכא לא תצא וכי קאמרינן תצא הני מילי בשאין לה בנים מן השני אבל יש לה בנים לא תצא כדי שלא יוציא לעז על בניה, ומיהו לרבי יוחנן משמע לקמן בפרק המגרש דאפילו אין לה בנים לא תצא וקיימא לן כותיה, ולקמן נאריך בה יותר בסיעתא דשמיא בפרק המגרש.

רבי עקיבא אומר אין משלימין עליו אלא קרובים הראויים להעיד ואסיקנא דטעמיה דרבי עקיבא משום דבעבד אתי למימר שחרורי שחרריה גזלן נמי אתי למימר תשובה עבד ואתו לאכשורינהו בשטרות דעלמא, אבל קרוב מאי איכא למימר, וקיימא לן כרבי עקיבא חדא דהלכה כרבי עקיבא מחבירו ועוד מדאמר רבי יוחנן לקמן לא הכשירו בו אלא עד אחד קרוב לכאורה משמע דקרוב דוקא קאמר, ובירושלמי גרסינן לה בהדיא אמר רב אמי כמה קופין דעובדין הוה עלל קומי רבי יוחנן וקומי רבי שמעון בן לקיש ואינון אמרין פוק ואשלם כרבי עקיבא ואף על גב דרב אמי אמר להו צא והשלם עליו עבד מן השוק כבן ננס לא קיימא לן כותיה חדא דהוה ליה תלמיד לגבי דרבי יוחנן ועוד דיחיד הוא אצל רבי יוחנן וריש לקיש דפסקי כרבי עקיבא בירושלמי וקיימא לן כרבים ואפילו להחמיר ואפילו בדרבנן כדאסיקנא בעירובין פרק מי שהוציאוהו וכן פסק רבנו חננאל ז"ל כרבי עקיבא ואם השלים עליו עבד הולד ממזר וכדאמרינן לקמן השלים עליו עבד בן ננס אומר הולד כשר רבי עקיבא אומר הולד ממזר, ואי קשיא לך הא דתניא בבבא בתרא פרק גט פשוט היו ארבעה עדים חתומים על השטר ונמצאו הראשונים קרובים או פסולין תתקיים העדות בשאר, דאלמא אף פסולין כשרין למילוי, ולא היא דהתם בשנים כשר והכל יודעים שהשאר אינן לצורך השטר ולא אתו לאכשורי עבד וגזלן דמימר אמרינן לכבוד בעלמא או למילויו של שטר חתמו, אבל הכא דאצריכי רבנן עדיו כקשריו מימר אמרי דכשרין נינהו ואתו לקיומי שטרא דעלמא אפומייהו אבל קרוב לא אתו למטעי ביה, כך נראה לי. ובתוספות מתרצין דפליגי אדהא ואתיא כרבי אמי דמכשר כבן ננס, ואי אפשר לומר כן דאם כן קשיא הלכתא אהלכתא דקיימא לן כרבי עקיבא כדכתבינן וקיימא לן נמי כההיא ברייתא, והראשון עיקר.

זה שפסקנו בגט קרח שמשלימין את הקשרים בפסולי עדות דוקא בשיש שם יותר משלשה קשרים שנמצאו מכל מקום שלשה בכשרים אבל אם לא היו שם אלא שלשה קשרים וחתמו עדים בשנים ונשאר האחד חלק אין משלימין אותו אלא בכשר שהרי מכל מקום גט מקושר צריך הוא לשלשה עדים כמו שהתבאר במקומו אף כשהוא מרבה בקשרים לא הוכשרה בו השלמה בפסול אלא בעד אחד כגון שהיו קשריו שבעה ועידיו ששה כשרים שמשלים את השביעי בפסול וכן היו ששה ועידיו חמשה וכן עד היו ארבעה ועידיו שלשה אבל היו קשריו שבעה ועידיו חמשה אין משלימין את השנים בפסולין שהרי מכל מקום מתקיים הוא בשלשה ושמא יתקיים בשני קרובים ועד אחד כשר ולא ידעו הבית דין שהם קרובים:

לפי דרכך למדת שכשהכשרת השלמתו בקרוב או פסול לא סוף דבר לבסוף אלא בין בתחילה בין באמצע בין בסוף שהרי משנתנו סתם נאמרה בו השלמת קרוב בלא סיום מקום ומעתה אף אתה למד שכל שאתה בא לקיימו אתה מקיימו בכל שלשה מהם ר"ל שאם היו שם שבעה עדים ואתה בא לקיימו בשלשה לא סוף דבר שאתה מקיימו בשלשה שחתמו תחלה או מכל מקום באי זה שתתחיל בו את הקיום שנצריך לקיים חתימת שלשה חתומים בסדר אלא אף במפוזר כגון שאם נתקיימה חתימת ראשון ושלישי וחמשי דייך ואינך צריך לקיום א' ב' ג' או ב' ג' ד' או ג' ד' ה' או ד' ה' ו' או ה' ו' ז' שאם תאמר רצופים בעינן היאך לא הכשירו בו אלא השלמת קרוב אחד מחשש שמא יבאו לקיים בשני קרובים יקבעו מקום לחתימת הקרובים או בתחלה ר"ל שיחתים קרוב כשר וכשר קרוב כשר וכשר וכן בכלם עד שישלים כל הקשרים או באמצע ר"ל כשר קרוב וכשר כשר קרוב וכשר או בסוף ר"ל כשר כשר וקרוב כשר כשר וקרוב והרי הוא יכול בדרך זה להחתים כמה קרובים שהרי לא יתקיים השטר אלא בחד קרוב ושני כשרים אלא דלא בעינן רצופים ושמא יתקיים בשני קרובים וחד כשר ומתוך כך לא הוכשר אלא בקרוב אחד:

יש למדין מכאן שבשטר מעשה בית דין צריך שיקיים חתימת ידי שלשתן שהרי בזה אתה אומר שמאחר שהוא צריך בחתימתו לשלשה עדים כך בקיומו צריך שתתקיים בו חתימת שלשה דאם איתה דהכא בתרי סגיא אף בחד קרוב ליפסל דילמא אתי לקיומי בחד קרוב וחד כשר אלא ודאי צריך שתתקיים בו חתימת השלשה ואף במעשה בית דין אני אומר כן אלא שגדולי הדורות כתבו דאי משום הא לא איריא דבשלמא במקושר הואיל והכשירו בו עד אחד קרוב דין הוא שיצטרך לקיום שלשה דאי אמרת בתרי אתי לקיומו בחד קרוב וחד כשר כדכתיבנא אבל מעשה בית דין שלא הכשירו גט קרוב לעולם בתרי מינייהו סגיא מידי דהוה אכל קיום דעלמא ועוד נראה לי לחזק דברים אלו שאם לא יוכשר בקיום חתימת השנים בגט מקושר יפסל אף בקרוב אחד שהרי לדעתך לחתימת שלשה כשרים אתה צריך אלא ודאי כל שהדבר ברור שאין שם קרוב דיו בקיום חתימת שנים:

יש שואלים בשטרות דעלמא היאך מכשירין מלאהו בקרובים נחוש שמא יבא לקיים באחד קרוב ואחד כשר ונפסול אפי' באחד עד שגדולי המפרשים מצריכים מתוך כך שיכתוב הקרוב פלני בן פלני קרוב או שיפרוט שלא חתם אלא לכבוד בעלמא והדברים זרים אלא שאנו מתרצים בה שבשאר שטרות הדבר ידוע שאין צריכים לחתום אלא שנים וכשרואין שהרבה חתמו שם הם מרגישים שמילוי קרובים הוא ומדקדקים בדבר אבל גט קרח שעל כל פנים צריך לשלשה וכן שדרכן של בני אדם בו לרבות בעדים לא ירגישו שמילוי קרובים הוא ויבאו לקיים על כל שלשה מהם ומתוך כך אין מכשירין בו אלא אחד ובכלכם האמור בגט שפסקנו בפרק שני ששנים משום עדים והשאר משום תנאי עד שאם נמצא אחד מהם קרוב או פסול לא נפסל בכך נראה לי שאף בזה אם נמצאו הרבה מהם פסולים הדין כן ודנין אותו כמלאהו בקרובים או לכלכם ושהם משום תנאי ואין באין לקיים אלא באותם שיתברר להם שאינם קרובים ויש לפקפק שלא להכשיר אלא באחד הואיל ואין מילוי קרובים בגט מצוי אלא שמכל מקום באחד פסול כשר שכל שראו בו הרבה חתומים הם חוששין לכלכם ולא יבאו לקיים בפחות משלשה ועל כל פנים השנים כשרים וגדולה מזו כתבו בה גדולי המפרשים שבגט חוששין הם לכלכם וכל שבכלכם אינו מתקיים אלא בקיום כלם והדברים מתמיהים ואף הם כתבו שבגט קרח כל שחתמו שלשה שהם עקרי חתימת גט מקושר זה בפני זה איפשר לאחרים לחתום זה שלא בפני זה אע"פ שבכלכם צריך שיחתמו כלם זה בפני זה ולדעתנו אף בכלכם כן שהרי אף מכאן ועד עשרה ימים כשר וכבר ביארנו ענין זה בפרק ראשון בסוגית המשנה השנית ומכל מקום יש מפרשים שלא הוכשר במלוי קרובים אלא במקום שהעדים חותמין עד שאין הדבר מתקיים אלא על ידם ונכון הוא:

ונשלם הפרק תהלה לאל:

פרק תשיעי בע"ה:

המגרש את אשתו וכו' זה הפרק הכונה בו לבאר רוב מה שנכלל בחלק הששי ובפרט בעניני גופו של גט היאך הוא צריך שלא ישייר בו שום דבר ובעניני נוסח הגט ותכונתו חתימת עידיו ונתינתו בעשוי על איזה צד מועיל ועל איזה צד אינו מועיל וקול של גירושין או של קדושין היאך דנין בו והיאך ראוי להרחיק ענין הגירושין ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לששה חלקים הראשון במי שמשייר בגט כגון הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלני הן שהוא ראוי לה הן שאינו ראוי לה כלל כגון אלא לאבא ולאביך או לעבד ולנכרי שאין להם קדושין בה הן שאינו ראוי לה לגמרי אלא שיש לו עליה קדושין כגון חייבי לאוין והתנאים הנכתבים בתוכו על איזה צד הם פוסלים כגון לפני התורף ולאחר התורף השני בעניני גופו של גט ונוסח שלו השלישי בענין תכונתו כענין כתבו בכתב ידו אלא שאין עליו עדים או יש עליו עדים ואין בו זמן או יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד וכן גיטין שנתערבו או שנכתבו הרבה מגרשים בגט אחד וכן בתכונת חתימת העדים וכן בשנוי כתב שמכתיבת הגט לחתימת עדיו כגון כתבו עברית ועידיו יונית וכויצא באלו הרביעי בענין גט מעשה החמשי בענין קול היוצא אם בקדושין אם בגירושין הששי בענין היאך ראוי להרחיק ענין הגירושין זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שנתגלגלו בו קצת דברים שלא מן הכונה כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם וכמו שיתבאר:

והמשנה הראשונה ממנו תחל בביאור החלק הראשון והוא שאמר המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם אלא לאיש פלני ר' אליעזר מתיר וחכמים אוסרין כיצד יעשה יטלנו ממנה ויחזור ויתנהו לה ויאמר לה הרי את מותרת לכל אדם אם כתבו בתוכו אע"פ שחזר ומחקו פסול אמר הר"ם דע שאמרו אלא לאיש פלני כמו אמרו חוץ מאיש פלני ואין זה ספר כריתות אולם אם שם זה התנאי כמו שיכתוב גט כשר כמו שראוי עוד אמר לה הרי זה גיטיך על מנת שלא תנשאי לפלני הרי זה מותר ואין מחלקת בו ואין מותר שיאמר לה על מנת שתנשאי לפלני שלא יאמרו נשותיהן נותנין זה לזה ואמרו יטלנו ממנה ויחזור ויתנהו לה בתנאי שיאמר לה זה הדבר אחר כתיבת הגט ההיא לא יתנה בו תנאי אולם כאשר לא התנה תנאי מהתנאים קודם שיכתוב הגט ואע"פ שיהיה זה התנאי על הגט פסול ואין הלכה כר' אליעזר:

תוספות בד"ה בית שמאי סברי כו' טעמא דבית שמאי משום דאין אדם בועל כו' עכ"ל ולולי דבריהם היה נראה דאין צורך לזה דבית שמאי דהכא אבית שמאי דהתם לק"מ ורבה ורב יוסף דהתם היינו לפי המסקנא דהכא דבית שמאי נמי סברי הכא דאין עושה בעילתו בעילת זנות ואוקמינא מתני' בלא ראוה שנבעלה ולמאי דסלקא דעתך דפליגי במתניתין דהכא בראוה שנבעלה ה"מ לדחויי ממתני' דהתם לטעמא דרבה ורב יוסף אלא דניחא ליה לדחויי ממתניתין דהכא גופיה מדלא פליגי נמי בארוסה וק"ל:

תוספות בד"ה בית שמאי סברי אדם עושה כו' ואע"ג דביבמות פרק ב"ש כו' עכ"ל. ולפום ריהטא היה נ"ל ליישב קושייתם עפמ"ש התוס' לעיל גבי גט ישן דב"ש לטעמייהו דלא יגרש אא"כ מצא בה ערות דבר ומזוהמת בעיניו ולפ"ז אפשר דהכא נמי היינו טעמייהו דהא ליכא למימר אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות דהא קמן אפילו אם בעל לשם קידושין הו"ל בעילת זנות דהא אסירא ליה ואחר העיון מצאתי שהרשב"א ז"ל כתב כיוצא בזה ע"ש. אמנם לענ"ד דהא דלא מתרצו התוס' כן היינו משום דבשילהי פירקין משמע דנהי דב"ש סובר לא יגרש אא"כ מצא בה ערות דבר ולב"ה בהקדיחה תבשילו היינו דוקא לכתחילה אבל בדיעבד אפילו לא מצא לא ערוה ולא דבר אפ"ה מגורשת וא"כ היאך קפסיק ב"ש ומקילי הכא בכל גווני דאין צריכה גט שני הא זימנין אשכחן שלא מצא בה ערות דבר וגירשה וא"כ בכה"ג כשראוה שנבעלה לאחר שנתגרשה אמאי אין צריכה גט שני הא ודאי לשם קידושין בעל דאינו עושה בעילתו בעילת זנות משא"כ לעיל גבי גט ישן דהא דקאמרי ב"ש פוטר אדם את אשתו בגט ישן לענין לכתחילה איירי דהא בדיעבד אפילו ב"ה מודו דקי"ל כלישנא בתרא דשמואל שם אם נתגרשה תינשא לכתחילה וא"כ קאמרי ב"ש דלכתחילה נמי יכול לפטור את אשתו בגט ישן כיון דבלא"ה אין לו לגרש לכתחילה אא"כ מצא בה ערות דבר וא"כ מזוהמת היא בעיניו כן נ"ל נכון שהתוספות לא פירשו כן והוכרחו לתרץ בענין אחר ודו"ק:

בד"ה וכל הדרכים האלו בה כו' אבל לרבנן תצא והולד כשר אע"ג דלא אשכחן לרבנן דאיירי בגט קרח מ"מ מדמצינן בריש פרק גט פשוט דפסלי במקושר שעידיו מתוכו משום שלא נעשה כתיקון חכמים כמו שכתבתי לעיל בדף הסמוך בלשון התוס' גבי שילי בהיני א"כ משמע דבגט קרח נמי פסלי מה"ט ועיין מ"ש לקמן בפ' המגרש גבי ג' גיטין פסולין:

גמרא אמר רבי יוחנן לא הכשירו אלא עד אחד קרוב כו דלמא אתו לקיומי בתרי קרובים וחד כשר ולמאי דקאמר רב יוסף ורב פפא דאפילו בשלשה ועידיו שנים נמי אין משלימין אלא כשר א"כ הוי מצי למימר הכי דלמא אתו לקיומי בתרי כשירים וחד קרוב ואפ"ה פסול דהא במקושר שלשה כשירים בעינן אלא דאפשר כיון דג' במקושר לאו דאורייתא לא גזרינן כולי האי וק"ל:

סליק פרק הזורק