בוני התלמוד

    מסכת גיטין דף נ״ט עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    אנא הואי במניינא דרביבאותו מנין שתקנו שכל הקודם ליקח זכה:

    ומינאי דידי מנו ברישאממני שאלו תחלה בשורה כשהיינו יושבין מה דעתי נוטה והוא היה בינוני לא מן הגדולים ולא מן הקטנים ואני שמעתי שקטן שבהם היה:

    מתחילין מן הגדולכשעומדין למנין לראות אם רוב מטמאין או רוב מטהרין:

    מן הצדמן הקטנים ולא מן הגדול שלא ילמד חובה והשאר נכנעין מפניו שלא לחלוק עליו משום לא תענה על רב (שמות כג) ובדיני נפשות מוקמינן להאי קרא בפ"ק דסנהדרין (דף ב.) לא כהטייתך לטובה כו' ולא ילמדו זכות:

    דכולהו מנינייהו מן הצד מתחיליןמשום לא תענה על ריב וכתיב חסר בלא יו"ד ודרשינן לא תענה על רב לא תחלוק על מופלא שבבית דין ולא מוקמי ליה לרישא דקרא בדיני נפשות ואע"ג דסיפיה דקרא לא מיתוקם אלא בדיני נפשות: וולס:

    במקום אחדשתהא תורתן וגדולתן של ישראל במקום אחד שאין בישראל גדול בתורה ובעושר כמותו:

    והא הוה אלעזריחיד לאחר שנפטר יהושע:

    והא הוה פנחסלאחר אלעזר תורה וגדולה שהיה כהן גדול אחר אביו:

    הוו זקניםשקבלו מיהושע והאריכו ימים אחריו כדכתיב (יהושע כ״ד:ל״א) אשר האריכו ימים אחרי יהושע:

    שאולגדול בתורה היה אלא שלא לימד לאחרים כדאמרי' בעירובין (דף נג.) שאול לא גלי מסכתא להכי כתיב ביה בכל אשר יפנה ירשיע:

    והא נח נפשיהדשמואל קודם שאול:

    כולהו שנימשעמד בגדולה תהא תורה וגדולה במקום אחד וזה בתחילת גדולתו לא יחיד היה בתורה:

    עירא היאיריגדול בתורה היה כדאמרינן במו"ק (דף טז:) דהוה מתני להו לרבנן על גבי כרים וכסתות:

    חזקיהמלך יהודה גדול בתורה היה כדאמרינן בחלק (סנהדרין דף צד:):

    שבנאגדול בתורה היה כדאמרינן בסנהדרין (כו.) שבנא הוה דריש בתליסר ריבוותא וחזקיה בחד סרי ריבוותא:

    והא איקטילסנחריב הרגו כדאמרינן בזה בורר (שם):

    מתני' רומז ונרמזמה שהוא רומז קיים ומה שרומזין לו והוא מתרצה קיים:

    רמיזהבידיו ובראשו:

    קפיצהעקימת שפתים שנא' קפצה פיה (איוב ה׳:ט״ז) ואינו סימן ניכר כרמיזה:

    במטלטליןאם מכר מטלטלין:

    גמ' אבל בגיטיןדקיי"ל חרש שנשא משנתחרש אם רצה להוציא יוציא כשם שכנס ברמיזה כך מוציא ברמיזה (יבמות דף קיב):

    פשיטא במטלטלין תנןבמילתיה דבן בתירא:

    מהו דתימא אף במטלטליןקאמר וכ"ש בגיטין דלא תימא גיטין הוא דקילי משום דבקפיצה כנס בקפיצה יוציא אבל מטלטלין שנפלו בירושה לא מש"ה תנן מטלטלין:

    קמ"לרב נחמן מטלטלין דוקא נקט בן בתירא ולא בגיטין ובקרקעות לא ברמיזה ולא בקפיצה דהכא הוא משום כדי חייו תקון רבנן כדלקמן:

    משום כדי חייודאי לאו זביניה זבינא לא מזבני ליה מזוני ולא זבני מיניה:

    ויאמר לאשר על המלתחהביהוא כתיב ומשום רבי אבא בר יעקב משום ר' יוחנן נקט לה:

    דבר הנמלל ונמתחבגדי פשתן הן שחוטן נמתח ע"י מלילה שמולל באצבעותיו כשהוא טווה:

    בוניים בן נונייםישראל עשיר הוה:

    סיבני וחומס סלסלה ומלמלאארבע מינין של בגדי פשתן דק וטוב:

    כי אמגוזא ופלגי אמגוזאטלית גדולה למידתו וכשהוא מקפלה לא היתה יותר מאגוז וחצי:

    פיסתקאגלנ"ט שאוכלים חזירים:

    וטעותןשל פעוטות:

    עד כמההדרא:

    עד שתות כגדולעד שתות קנה הקונה ומחזיר אונאה יותר משתות בטל מקח:

    מתנתו מאיבמטלטלין משום כדי חייו הוא זביני אין מתנה לא או דלמא מתנתו נמי מתנה דעבדו ליה נייח נפשיה:

    אפכוהבני הישיבה טעו והפכו דברים דמר לדמר:

    ושדרו לקמיה דרב מרדכיכמאן ס"ל:

    זילו אמרו ליה לבר מרלבנו של רבי דרב מרדכי תלמידו של רב אשי היה בכמה מקומות ובמס' סוטה (דף מו:) אמרי' גבי לויה תלמיד לרב אין לו שיעור רב מרדכי אלויה לרב אשי כו':

    כי קאי מררב אשי:

    אדרגאסולם של עליית בהמ"ד:

    מתני' כהן קורא ראשון כו'כי היכי דלא ליתו לאינצויי תקינו להו רבנן האי סידרא דכיון דתקנתא דרבנן היא תו לא מצינן לשנויי ולמימר אנא קרינא ברישא:

    מערבין בבית ישןבני חצר שרגילין ליתן עירוב החצר בבית אחד אין משנין את מקומן ליתנו בבית אחר מפני דרכי שלום ובגמ' מפרש לה:

    גיטין 59 עמוד א

    1אנא הואי במניינא דבי רבי, ומינאי דידי מנו ברישא.

    2והאנן תנן: דיני ממונות והטהרות והטומאות מתחילין מן הגדול, ודיני נפשות מתחילין מן הצד!

    3אמר רבה בריה דרבא, ואיתימא ר' הילל בריה דר' וולס: שאני מנינא דבי רבי, דכולהו מנינייהו מן הצד הוו מתחילין.

    4ואמר רבה בריה דרבא, ואיתימא רבי הילל בריה דרבי וולס: מימות משה ועד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד.

    5ולא?! הא הוה יהושע! הוה אלעזר. הא הוה אלעזר! הוה פנחס. והא הוה פנחס! הוו זקנים.

    6הא הוה שאול! הוה שמואל. והא נח נפשיה! כולהו שני קאמרינן. והא הוה דוד! הוה עירא היאירי.

    7והא נח נפשיה! כולהו שני בעינן. הא הוה שלמה! הוה שמעי בן גרא. והא קטליה! כולהו שני קאמרינן.

    8הא הוה חזקיה! הוה שבנא. הא איקטיל! כולהו שני קאמרינן. והא הוה עזרא! הוה נחמיה בן חכליה.

    9אמר רב אחא בריה דרבא: אף אני אומר, מימות רבי ועד רב אשי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד. ולא?! והא הוה הונא בר נתן! שאני הונא בר נתן, דמיכף הוה כייף ליה לרב אשי.

    מתני׳ · משנה

    10חרש רומז ונרמז. ובן בתירא אומר: קופץ ונקפץ במטלטלין. הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין.

    גמ׳ · גמרא

    11א"ר נחמן: מחלוקת במטלטלין, אבל בגיטין דברי הכל ברמיזה.

    12פשיטא, ״במטלטלין״ תנן! מהו דתימא ״אף במטלטלין״, קמ"ל׃

    13איכא דאמרי, א"ר נחמן: כמחלוקת במטלטלין כך מחלוקת בגיטין. והאנן ״במטלטלין״ תנן! אימא: ״אף במטלטלין״.

    14הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין. ועד כמה? מחוי רב יהודה לרב יצחק בריה: כבר שית כבר שב. רב כהנא אמר: כבר שב כבר תמני. במתניתא תנא: כבר תשע כבר עשר.

    15ולא פליגי; כל חד וחד לפי חורפיה. וטעמא מאי? א"ר אבא בר יעקב א"ר יוחנן: משום כדי חייו.

    16(מלכים ב י, כב) ״ויאמר לאשר על המלתחה, הוצא לבוש לכל עובדי הבעל״ מאי ״מלתחה״? א"ר אבא בר יעקב א"ר יוחנן: דבר הנמלל ונמתח.

    17כי אתא רב דימי א"ר יוחנן: שיגר לו בוניים בן נוניים לרבי סיבני, וחומס, סלסלה, ומלמלא. סיבני וחומס כאמגוזא ופלגיה דאמגוזא. סלסלה ומלמלא כפיסתקא ופלגי דפיסתקא. מאי מלמלא? דבר הנמלל ונמתח.

    18וטעותן עד כמה? א"ר יונה א"ר זירא: עד שתות כגדול.

    19בעי אביי: מתנתו, מאי? רב יימר אמר: אין מתנתו מתנה; מר בר רב אשי אמר: מתנתו מתנה.

    20אפכוה ושדרוה לקמיה דרב מרדכי. א"ל זילו אמרו לבר מר, לאו הכי הוה עובדא? כי הוה קאי מר חד כרעיה אארעא וחד כרעיה אדרגא, ואמרנא ליה: מתנתו מאי? ואמר לן: מתנתו מתנה אחת מתנת שכיב מרע ואחת מתנת בריא, אחת מתנה מרובה ואחת מתנה מועטת.

    מתני׳ · משנה

    21אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום: כהן קורא ראשון, ואחריו לוי ואחריו ישראל מפני דרכי שלום. מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום.

    תוספות

    דכולהו מנינייהו מן הצד הוו מתחליפי' בקונט' דמוקי לה לא תענה על ריב בכל דבר ואין נראה דלא מיסתבר דפליג אמתניתין דסנהדרין (דף לב.) דאייתי אלא משום ענוה שלא להראות עצמו גדול היה עושה:

    והא הוה הונא בר נתןתורה וגדולה היתה לו כדאמרינן במו"ק (דף כח.) דקא דחקא רגלי דהונא בר נתן ואמר בפ' ב' דזבחים (דף יט.) דאיקיים ביה והיו מלכים אומניך:

    אחת מתנה מרובה ואחת מתנה מועטתומדלא קאמר נמי אחת מתנת מטלטלין ואחת קרקעות נראה דוקא במטלטלין דאיירי בהו קאמר והא דאמרי' במי שמת (ב"ב דף) קנה:) גבי פחות מבן כ' דאין מוכר בנכסי אביו ומתנתו מתנה במקרקעי התם בגדול שהוא בן י"ג שנים ויום אחד אלא דלא היה בן עשרים:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    מתני'הא דתנן: הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר. פרישנא בגמרא טעמא משום כדי חייו, והילכך אי אית ליה אפטרופא אין ממכרו ממכר וכדאמרינן בשילהי מציאת האשה אמר רפרם לא שנו אלא שאין שם אפטרופא אבל יש שם אפטרופא אין מקחן מקח ואין ממכרן ממכר. וכתב רבינו האי גאון ז"ל בשער שלישי של ספר המקח שלא ימכור אלא לכדי חייו כדגרסינן עלה אמר רבי אבא בר יעקב אמר רבי יוחנן משום כדי חייו, ולפי דעתינו אנו רואין שאם יש שם ממון הרבה שנתן לו ממנו מקצת לסחורה במה שיתלמד מקח וממכר ואף על פי שאינו צריך [בנדפס: שצריך] לכדי חייו ולפי מראית עיני הדיין. עד כאן. אבל הרמב"ן נ"ר כתב דכין דתיקון רבנן שיהא ממכרו ממכר לא פלוג בין מוכר לכדי חייו למוכר יותר מכדי חייו דהא במתניתין אסיקנא דמתנתו מתנה בין מתנה מרובה בין מתנה מועטת, ואף על פי שאינה משום כדי חייו כי היכי דלעבדו ליה מילי ואפילו הכי לא פלוג רבנן, ואפילו במתנת שכיב מרע דתו ליכא דליעבדו מיליה משום דלא פלוג רבנן. והכי נמי משמע בשלהי מציאת האשה גמרא המשליש מעות לבתו.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת גיטין דף נ״ט עמוד א׳

    מסכת גיטין דף נ״ט עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 21 קטעים ממוספרים, כ־414 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    אנא הואי במניינא דרבי באותו מנין שתקנו שכל הקודם ליקח זכה:

    ומינאי דידי מנו ברישא ממני שאלו תחלה בשורה כשהיינו יושבין מה דעתי נוטה והוא היה בינוני לא מן הגדולים ולא מן הקטנים ואני שמעתי שקטן שבהם היה:

    מתחילין מן הגדול כשעומדין למנין לראות אם רוב מטמאין או רוב מטהרין:

    מן הצד מן הקטנים ולא מן הגדול שלא ילמד חובה והשאר נכנעין מפניו שלא לחלוק עליו משום לא תענה על רב (שמות כג) ובדיני נפשות מוקמינן להאי קרא בפ"ק דסנהדרין (דף ב.) לא כהטייתך לטובה כו' ולא ילמדו זכות:

    דכולהו מנינייהו מן הצד מתחילין משום לא תענה על ריב וכתיב חסר בלא יו"ד ודרשינן לא תענה על רב לא תחלוק על מופלא שבבית דין ולא מוקמי ליה לרישא דקרא בדיני נפשות ואע"ג דסיפיה דקרא לא מיתוקם אלא בדיני נפשות: וולס:

    במקום אחד שתהא תורתן וגדולתן של ישראל במקום אחד שאין בישראל גדול בתורה ובעושר כמותו:

    והא הוה אלעזר יחיד לאחר שנפטר יהושע:

    והא הוה פנחס לאחר אלעזר תורה וגדולה שהיה כהן גדול אחר אביו:

    ועוד 34 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Gittin 59a · Sefaria

    תוספות

    דכולהו מנינייהו מן הצד הוו מתחלי פי' בקונט' דמוקי לה לא תענה על ריב בכל דבר ואין נראה דלא מיסתבר דפליג אמתניתין דסנהדרין (דף לב.) דאייתי אלא משום ענוה שלא להראות עצמו גדול היה עושה:

    והא הוה הונא בר נתן תורה וגדולה היתה לו כדאמרינן במו"ק (דף כח.) דקא דחקא רגלי דהונא בר נתן ואמר בפ' ב' דזבחים (דף יט.) דאיקיים ביה והיו מלכים אומניך:

    אחת מתנה מרובה ואחת מתנה מועטת ומדלא קאמר נמי אחת מתנת מטלטלין ואחת קרקעות נראה דוקא במטלטלין דאיירי בהו קאמר והא דאמרי' במי שמת (ב"ב דף) קנה:) גבי פחות מבן כ' דאין מוכר בנכסי אביו ומתנתו מתנה במקרקעי התם בגדול שהוא בן י"ג שנים ויום אחד אלא דלא היה בן עשרים:

    Tosafot on Gittin 59a · Sefaria

    רשב"א

    מתני' הא דתנן: הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר. פרישנא בגמרא טעמא משום כדי חייו, והילכך אי אית ליה אפטרופא אין ממכרו ממכר וכדאמרינן בשילהי מציאת האשה אמר רפרם לא שנו אלא שאין שם אפטרופא אבל יש שם אפטרופא אין מקחן מקח ואין ממכרן ממכר. וכתב רבינו האי גאון ז"ל בשער שלישי של ספר המקח שלא ימכור אלא לכדי חייו כדגרסינן עלה אמר רבי אבא בר יעקב אמר רבי יוחנן משום כדי חייו, ולפי דעתינו אנו רואין שאם יש שם ממון הרבה שנתן לו ממנו מקצת לסחורה במה שיתלמד מקח וממכר ואף על פי שאינו צריך [בנדפס: שצריך] לכדי חייו ולפי מראית עיני הדיין. עד כאן. אבל הרמב"ן נ"ר כתב דכין דתיקון רבנן שיהא ממכרו ממכר לא פלוג בין מוכר לכדי חייו למוכר יותר מכדי חייו דהא במתניתין אסיקנא דמתנתו מתנה בין מתנה מרובה בין מתנה מועטת, ואף על פי שאינה משום כדי חייו כי היכי דלעבדו ליה מילי ואפילו הכי לא פלוג רבנן, ואפילו במתנת שכיב מרע דתו ליכא דליעבדו מיליה משום דלא פלוג רבנן. והכי נמי משמע בשלהי מציאת האשה גמרא המשליש מעות לבתו.

    Rashba on Gittin 59a · Sefaria

    מאירי

    דיני ממונות הטמאות והטהרות מתחילין מן הגדול ודיני נפשות מתחילין מן הצד וכבר ביארנוה במסכת סנהדרין:

    גאוני המערב כתבו במלך או שלטון שנטל קרקע מישראל בלא סיבה ומכרה לישראל ואותו ישראל הלוקח [ציית] דינא עם הבעלים לקבל עליו כדיני ישראל כדי לצאת ידי שמים שדנין אותו כלוקח מגזלן ולא כלוקח מסיקריקון וכן כתבו במלכות שנלחם במלכות אחרת וגלו מקצתם ונשארו מקצתם ומכר אותו המלך קרקעות של אותם שהלכו לאותם שנשארו וחזרו ולא נתיאשו והלוקח ציית דינא שדנין אותו כלוקח מן הסיקריקון ואם לקחו מן הבעלים ואח"כ נסתייעו מן השמים והוציאו מיד אותו שלטון אם דרך מתנה אם דרך שוחד אין הבעלים יכולים לטעון אלו היינו יודעים שכן וכו' אלא שמה שמכרו מכרו ומה שנתנו נתנו ואם נתיאשו הבעלים אין להם עוד כלום לא לענין שיהו צריכין ליתן להם רביע כדין סיקריקון ולא אפי' שיצטרכו ליקח מהם כלל ומכל מקום מלכות שנכנסה במלכות אחרת עד שעקרה האחת את חברתה לגמרי והושיב אחרים במקומם הרי זו מלכות חדשה וקנתה קנין גמור וכמו שאמרו עמון ומואב טהרו בסיחון ומקחו קיים ואין לבעלים כלום אפי' לא נתיאשו:

    ראשוני הרבנים כתבו שגוי אנס שאנס ביתו של ישראל ובא ישראל אחר ולקחה הימנו שאין הבית חוזר לבעלים הראשונים אלא אם כן פורע לו את דמיו ושיתן לו שכר מה שההנהו דומיא דשוכר את הפועל לעשות בשלו והראהו בשל חברו ואין אומרין מבריח ארי בעלמא הוא וזה הפך מה שכתבו גדולי הרבנים למעלה בבא מחמת חוב ואנפרות שאם החזיק גוי בקרקע ישראל בגזל אין בו סיקריקון להחזיר לבעלים רביע אם שהתה שנים עשר חדש אלא מחזירו לבעלים בחנם שאין מכירת הגוי מכירה כלל ואף הוא אינו אלא מבריח ארי בעלמא ובתוספות הכריעו שאם לקח הישראל את הבית בשיוויו דין הוא שיחזירהו שהרי אין לו טענה שלהצילו בא אבל אם לקחו בזול ראוי לומר שיפרע זה מה שנתן אבל לא דבר אחר והדברים נראין:

    המשנה השביעית והכונה בה בביאור החלק הששי והוא שאמר חרש רומז ונרמז בן בתירה אומר קופץ ונקפץ במטלטלים הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין אמר הר"ם פי' רמיזה שם כונה ואמר בן בתירא בממכרו ומקחו למטלטלין עד שיקפוץ על הדבר ויקיפהו ויקביל גם כן לאשר ימכור אליו ולא יספיק לו הרמיזה לבד ופעוטות קטני הקטנים משש שנים עד שבע אם היה להם הבנה או מן שמנה ותשעה לפי שעור שכלו וזה הענין יהיה לדיין ואין הלכה כבן בתירה:

    אמר המאירי חרש ר"ל שאינו שומע ואינו מדבר רומז ונרמז פי' קונה ומקנה דרך רמיזה הן ברמיזת היד הן ברמיזת הראש ויראה דוקא במטלטלין וכן כתבוה גדולי המחברים ואף הם כתבו שאף במטלטלין לא יתקיימו מעשיו עד שבודקין אותו הרבה ומתישבים בדבר אלא שיש מי שפירשה אף בקרקע ואף גדולי המפרשים נראה שנוטים בה בן בתירה אומר קופץ ונקפץ במטלטלין יש מפרשים שהקפיצה הוא פחות מן הרמיזה והיא בפה מלשון ועולתה קפצה פיה ואומר בן בתירה שבמטלטלין דיו ברמיזת הפה ואין הלכה כמותו ומכל מקום הלשון מוכיח שדברי תנא קמא בקרקע אלא שנראה לדעת ראשון שתיבת במטלטלין נמשכת לשניהם כלומר חד אמר רומז ונרמז וחד אמר קופץ ונקפץ ושניהם במטלטלין דוקא ויש מפרשים בקופץ ונקפץ שהוא בא להחמיר על תנא קמא ולומר שבמטלטלין מיהא אין קנינו או הקנאתו כלום עד שיגיעו לידו המעות ושיגיע מה שהוא מוכר ליד הלוקח ואם הוא לוקח שיגיע החפץ לידו והמעות ליד המוכר והוא שאמרו עליה בתלמוד המערב שואר ומישתואר ולדעת האומר שאף בקרקע מעשיו מועילים אי אפשר לומר כן אלא במטלטלין ומ"מ איפשר שיגיעו המעות לידו ושיחזיק הלה בקרקע אלא שמתוך שקופץ ונקפץ אינו נופל יפה אלא במטלטלין תופשה במטלטלין אי איפשר כמו שביארנו שמלת במטלטלין חוזרת לשניהם וכן נראה עיקר:

    וכבר ביארנו שאין הלכה כבן בתירה וחרש שאינו שומע אלא שהוא מדבר אף הוא בדין רמיזה או בכתיבה אבל שומע ואינו מדבר הרי הוא כפקח לכל דבריו וכותב בכתב ידו והוא הוא דבורו ויתבאר בגמרא שאף בגיטין מוציא את אשתו ברמיזה מפני שברמיזה כנס ברמיזה יוציא אלא שאם כנס כשהוא פקח ונתחרש אינו מוציא כמו שיתבאר:

    הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין ולפי מה שיתבאר בגמרא עד בן שש אין מעשיו כלום אפי' היה חריף שבחריפים משגמרו לו שש עד שיגדיל והוא לתינוק י"ג ויום אחד ולתינוקות י"ב ויום אחד בודקין אותו והולכין אחר חריפותו ואם מצאנוהו כדאי מקחו מקח וממכרו ממכר שכך תקנו לו משום כדי חייו ומתוך כך כתב ראשונן של גאונים שאין ממכרו ממכר אלא בכדי חייו ואין הדברים נראים לא הזכירו כדי חייו אלא ליתן טעם בדבר אבל מאחר שתקנו תקנו ואפי' בשוה מאה מנה וכן מתנתן קיימת בין מתנה מרובה בין מתנה מועטת בין מתנת בריא בין מתנת שכיב מרע ובכלם פירשנו בששי של כתבות דוקא שאין לו אפטרופוס שאם יש לו אין מעשיו כלום לא תקנו להיות מעשיו קיימים אלא בשאין לו אפטרופוס וגאוני הראשונים כתבו שמתנתו קיימת אף ביש לו אפטרופוס ואין נראה כן וכל שטעה במקחו ומתנו דינו כגדול לגמרי הן לפחות משתות למחילה הן לשתות לחזרת אונאה הן ליתר משתות לבטול מקח וכן כתבוה גדולי המחברים ויש חולקין בדין פחות משתות למחילה ממה שאמרו יתמי לאו בני מחילה נינהו ופירשו זה שנאמר כאן עד שתות בגדול מלמעלה למטה כלומר כל שנתאונה בחצי או בשליש ורביע עד שתות בטל מקח ושתות וממנו ולמטה לחזרה וכל שכתבנו בדינין אלו פירושו במטלטלין ואין בהם חלוק בין שהיו של אביו לשהיו לו מצד אחר אבל בקרקעות יש בהם דינין אחרים ואף במטלטלים חדשו גדולי המחברים קצת תנאים וכבר ביארנום בארכה בתשיעי של בתרא בסוגית המשנה השביעית:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

    ועוד 12 קטעי פירוש על דף זה.

    Meiri on Gittin 59a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בפרש"י בד"ה קמ"ל כו' ולא בגיטין ובקרקעות לא ברמיזה כו' עכ"ל מילי מילי קאמר ולא בגיטין היינו בקפיצה אבל ברמיזה הא קאמר אבל בגיטין ד"ה ברמיזה אבל בקרקעות רמיזה נמי לא מהני דהכא משום כדי חייו דוקא תקנו רבנן דוקא במטלטלין כדלקמן דקאמר האי טעמא גבי פעוטות וה"ה הכא בחרש וק"ל:

    תוס' בד"ה אחת מתנה כו' מדלא קאמר נמי אחת מתנת מטלטלין ואחת מתנת קרקעות כו' עכ"ל לכאורה לא הוה צריכי לזה דהיכי תיסק אדעתין למימר דמתנה עדיפא ממכירה הא איכא מאן דפליג במתנה וס"ל דאינו מתנה כלל אפילו במטלטלין ואם כן הוה סברתם הפוכה אלא משום דבההיא דמייתי מפרק מי שמת דמתנתו עדיפא והוה מתנה אף במקרקע היה לבעל דין לחלוק נמי הכא למימר הכי ולהכי הוכיחו דאינו כן מדלא קאמר למי כו' ואחת מתנות קרקעות והתם בבן י"ג איירי וק"ל:

    Chidushei Halachot on Gittin 59a · Sefaria

    מהר"ם

    ע"א ד"ה אחת מתנה מרובה וכו' והא דאמרינן במי שמת וכו' ומתנתו מתנה במקרקעי. ויש לדקדק דהסברות הן הפוכות דהתם במכירה אין מוכר בנכסי אביו פחות מעשרים ובמתנה נותן והכא פשיטא דמוכר במטלטלין ובמתנה איבעיא ליה דהא דאתמר התם דבמתנה נותן היינו לאחד דמסיק הכא דנותן במתנה משום דאי לא דעביד ליה ניחא דנפשיה לא יהיב ליה הלכך הוי נמי הכי גבי פחות מבן עשרים לענין נכסי אביו אבל למכור בנכסי אביו פחות מבן עשרים לא כדמפדש התם משום דקטן קריבא דעתיה אצל זוזי ודלמא מקרקש ליה בזוזי כדמפרש התם ודוקא במטלטלים תקנו חכמים כשהגיע לימי הפעוטות שיהיה מקחו מקח וממכרו ממכר משום כדי חייו:

    Maharam on Gittin 59a · Sefaria

    גליון הש"ס

    רש"י ד"ה אפכוה וכו' בני הישיבה טעו עיין קדושין דף מד ע"ב רש"י ד"ה ואפכוה וצע"ק. אח"כ ראיתי שעמד בזה בתשובת באר שבע סימן יא:

    Gilyon HaShas on Gittin 59a · Sefaria

    בן יהוידע

    וְהָא אִיכָּא דָּוִד? הֲוָה עִירָא הַיָּאִירִי קשא והלא עתה תירץ לו כבר התרצן על קושיתו גבי שאול דכולהו שני אמרינן ולמה חזר והקשה כזאת דהתירוץ שלה הוא גם כן כך? ונראה לי בס"ד גבי שאול כל ימי מלכותו היה שמואל חי ואחר שנפטר שמואל לא נשאר שאול חי אלא שמנה חדשים כמו שכתב רש"י ז"ל בגמרא דתמורה, וכן כתב בפירושו על הנביאים בשמואל, ולכן סבר המקשן דרק בהא דשאול תירץ לו כן משום דימים שנשאר לבדו בלא שמואל היו ימים מועטים אבל גבי דוד המלך ע"ה הוה להפך דאותם השנים שהיה דוד לבדו בלא עירא היאירי היו מרובין טפי מאותם השנים שהיה עמו עירא וסלקא דעתיה דזה לא יתרץ לו 'כּוּלְּהוּ שְׁנֵי קָאַמְרִינָן' כיון דאותם השנים שהיו ביחד היו מועטים אך התרצן גם בזה תירץ כן. והא דחזר ושאל גבי שלמה 'וְהָא קַטְלֵיהּ' אף על גב דכבר תירץ לו ד'כּוּלְּהוּ שְׁנֵי קָאַמְרִינָן' נראה לי המקשן סבר כיון דשמעי נהרג על פי צוואתו של דוד המלך ע"ה וכבר נתחייב הריגה משעה שקלל את דוד המלך ע"ה חשיב גברא קטילא וכאלו אינו בעולם ולכך הקשה ' וְהָא קַטְלֵיהּ ' על פי הצוואה ועל פי הדין ואם כן גברא קטילא הוה מעיקרא? והתרצן הבין שאלת המקשן כבראשנה ותירץ לו דב' כּוּלְּהוּ שְׁנֵי קָאַמְרִינָן '. והא דחזר והקשה בשבנא סבירא ליה להמקשן אחר שנהרג שבנא נתברר שלא היתה תורתו לשמה ואין לו בזה דין ראש ישיבה באמת וכאלו אינו דלא חשיב לכלום כיון דעוסק שלא לשמה ולכן הקשה לו וְהָא אִיקְטִיל רוצה לומר מכח שנהרג על ידי סנחריב הוכח דאין זה חשיב בעל תורה כיון דהוי שלא לשמה והתרצן גם בזה הבין שקושיתו היא כמו שאמרו בראשונה ולכך השיב ' כּוּלְּהוּ שְׁנֵי קָאַמְרִינָן '.

    Ben Yehoyada on Gittin 59a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת גיטין, דף נ״ט, עמוד א׳, בהיקף של כ־414 מילים ב־21 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 21 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 19 מילים

      נפתחת ב״אנא הואי במניינא דבי רבי, ומינאי דידי…״

    2. קטע 214 מילים

      נפתחת ב״והאנן תנן: דיני ממונות והטהרות והטומאות מתחילין…״

    3. קטע 320 מילים

      נפתחת ב״אמר רבה בריה דרבא, ואיתימא ר' הילל…״

      חכמים: רבה, רבא.

    4. קטע 420 מילים

      נפתחת ב״ואמר רבה בריה דרבא, ואיתימא רבי הילל…״

      חכמים: רבי הילל, רבי וולס, רבי לא, רבה, רבא.

    5. קטע 516 מילים

      נפתחת ב״ולא?! הא הוה יהושע! הוה אלעזר. הא…״

    6. קטע 617 מילים

      נפתחת ב״הא הוה שאול! הוה שמואל. והא נח…״

      חכמים: שמואל.

    7. קטע 718 מילים

      נפתחת ב״והא נח נפשיה! כולהו שני בעינן. הא…״

    8. קטע 817 מילים

      נפתחת ב״הא הוה חזקיה! הוה שבנא. הא איקטיל!…״

    9. קטע 935 מילים

      נפתחת ב״אמר רב אחא בריה דרבא: אף אני…״

      חכמים: רב אחא, רבי ועד, רב אשי, רבא.

    10. קטע 1016 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ חרש רומז ונרמז. ובן בתירא אומר:…״

    11. קטע 1110 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ א"ר נחמן: מחלוקת במטלטלין, אבל בגיטין…״

    12. קטע 128 מילים

      נפתחת ב״פשיטא, ״במטלטלין״ תנן! מהו דתימא ״אף במטלטלין״,…״

    13. קטע 1315 מילים

      נפתחת ב״איכא דאמרי, א"ר נחמן: כמחלוקת במטלטלין כך…״

    14. קטע 1431 מילים

      נפתחת ב״הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין. ועד…״

      חכמים: רב יהודה, רב יצחק, רב כהנא.

    15. קטע 1518 מילים

      נפתחת ב״ולא פליגי; כל חד וחד לפי חורפיה.…״

      חכמים: אבא.

    16. קטע 1624 מילים

      נפתחת ב״(מלכים ב י, כב) ״ויאמר לאשר על…״

      חכמים: אבא.

    17. קטע 1731 מילים

      נפתחת ב״כי אתא רב דימי א"ר יוחנן: שיגר…״

      חכמים: רב דימי, רבי סיבני.

    18. קטע 1810 מילים

      נפתחת ב״וטעותן עד כמה? א"ר יונה א"ר זירא:…״

    19. קטע 1917 מילים

      נפתחת ב״בעי אביי: מתנתו, מאי? רב יימר אמר:…״

      חכמים: רב יימר, רב אשי, אביי.

    20. קטע 2045 מילים

      נפתחת ב״אפכוה ושדרוה לקמיה דרב מרדכי. א"ל זילו…״

      חכמים: רב מרדכי.

    21. קטע 2123 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום:…״

    חכמים הנזכרים בדף

    ערכי חכמים המצטטים דף זה

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: גיטין דף נ״ט ע״א

    פתיחה בקורא
    מקורות הפוכים — חכמים שמפנים לדף הזה

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026