בוני התלמוד

    מסכת גיטין דף נ״ו עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    א"ל לאשביקנא לך:

    א"לאיהו יהיבנא לך דמי פלגא סעודתך:

    איכול קורצאמלשינות:

    קורבנאקרבן להקריב על גבי המזבח דקיימא לן איש איש לרבות את עובדי כוכבים שנודרים נדרים ונדבות כישראל (חולין דף יג:):

    בניב שפתיםשפה העליונה:

    לדידהו לא הוי מומאלהקריב לגבוה בבמה דידהו אלא מחוסר אבר דוקין טיל"ה כמו הנוטה כדוק (ישעיהו מ):

    יאמרו המטיל מום בקדשים יהרגשיהו סבורין שבשביל שהטיל מום בקדשים ועבר על מום לא יהיה בו (ויקרא כ״ב:כ״א) נהרג:

    ענותנותוסבלנותו שסבל את זה ולא הרגו:

    שדא גירא למזרחלקסום קסם כשהיה סמוך לירושלים:

    ההוא ינוקאהוה מגמגם בלישניה לא גרסינן:

    ביד עמי ישראלעל ידי עמי ישראל:

    ולכפורי ידיהלקנח ידיו:

    נקדהנקבה לשון מקדרין בהרים (עירובין דף נח.) נקדה לו חמה זרחה בשבילו במסכת תענית (דף כ.):

    ציצתוציצית של טליתו:

    נגררת על גבי כרים וכסתותשלא היה מהלך אלא על גבי מילת:

    ואיכא דאמריבן ציצית שמו ולמה נקרא שמו הכסת שהיתה כסתו כסא שלו מוטלת בין גדולי רומי כשהי' הולך ברומי להקביל פני קיסר:

    הוו להולהנך תלתא עתירי חיטי ושערי וחמרא וציבי למיזן כל בני העיר עשרים וחד שתא:

    בריוניאנשים ריקים ופוחזים למלחמה:

    אמרו להו רבנןלהנך בריוני:

    לא מסתייעא מילתאלנצח:

    קמובריוני:

    קלינהו להנך אמברילאוצרות התבואה ועצים כדי שילחמו:

    סמידאסלת:

    חיוורתאפת נקייה:

    גושקראפת קיבר שאונדיי"ר:

    פרתאפרש של גללי בהמה:

    ומתהמחמת איסטניסותה:

    גרוגרותמאותם שנשארו לרבי צדוק שמצץ את מימיה ומצאתה היא ואכלת' לרעבונה ומריח החולי של רבי צדוק שנכנס בגרוגרת טעמה ומתה באסטניסו':

    הוה מתחזיבגרונו:

    מאבראימחמת שהיה כחוש:

    כי הוה בריאכשגמר תעניותיו ורצה להברות עצמו:

    הוו מייתי ליה גרוגרותתאנים יבשין מפני שלא היה יכול לבלוע דבר עבה והיה מוצץ את מימיהן ומשליך הגרוגרות:

    אבא סיקראכך שמו:

    שלח ליהרבן יוחנן בן זכאי תא לגבאי בצנעא:

    אמר ליהרבן יוחנן בן זכאי:

    עד אימתי עבדיתו הכידלא שבקיתון לאשלומי:

    חזי לי תקנתא לדידישיניחוני לצאת מן העיר:

    נקוט נפשך בקציריהחזק עצמך כחולה הוציא קול שאתה חולה:

    לישיילו בךכמו שאתה גוסס:

    ואייתי מידי סריאדבר מסריח כגון נבילה:

    ואגני גבךוהשכב במטתך עמך שיאמרו מת הוא ומסריח כבר:

    וליעיילו בך תלמידךיכנסו תחת רגלי מטתך לשאת ולא יניחו אחרים לשאת דאינון ידעין דחייא קליל ממיתה:

    בעוהנך בריוני:

    למדקריהברמחים שמא מערים הוא:

    אמר להואבא סקרא:

    יאמרוהרומיים עליכם שאפילו רבן דקרו:

    למידחפיהאולי יצעק:

    דלאו מלכא אנאוהתעללת בי:

    רישוי: CC0

    גיטין 56 עמוד א

    1אמר ליה: לא. אמר ליה: יהיבנא לך דמי פלגא דסעודתיך! אמר ליה: לא. אמר ליה: יהיבנא לך דמי כולה סעודתיך! א"ל לא. נקטיה בידיה ואוקמיה ואפקיה.

    2אמר: הואיל והוו יתבי רבנן ולא מחו ביה, ש"מ קא ניחא להו, איזיל איכול בהו קורצא בי מלכא. אזל אמר ליה לקיסר: מרדו בך יהודאי! א"ל מי יימר? א"ל שדר להו קורבנא, חזית אי מקרבין ליה.

    3אזל שדר בידיה עגלא תלתא. בהדי דקאתי שדא ביה מומא בניב שפתים, ואמרי לה בדוקין שבעין דוכתא דלדידן הוה מומא, ולדידהו לאו מומא הוא.

    4סבור רבנן לקרוביה משום שלום מלכות. אמר להו רבי זכריה בן אבקולס: יאמרו בעלי מומין קריבין לגבי מזבח! סבור למיקטליה דלא ליזיל ולימא. אמר להו רבי זכריה: יאמרו מטיל מום בקדשים יהרג!

    5אמר רבי יוחנן: ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס, החריבה את ביתנו, ושרפה את היכלנו, והגליתנו מארצנו.

    6שדר עלוייהו לנירון קיסר. כי קאתי; שדא גירא למזרח אתא נפל בירושלים. למערב אתא נפל בירושלים. לארבע רוחות השמים אתא נפל בירושלים.

    7א"ל לינוקא: פסוק לי פסוקיך. אמר ליה: (יחזקאל כה, יד) ״ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל וגו'״. אמר: קודשא בריך הוא בעי לחרובי ביתיה, ובעי לכפורי ידיה בההוא גברא. ערק ואזל ואיגייר, ונפק מיניה ר"מ׃

    8שדריה עילוייהו לאספסיינוס קיסר. אתא, צר עלה תלת שני. הוו בה הנהו תלתא עתירי: נקדימון בן גוריון, ובן כלבא שבוע, ובן ציצית הכסת. נקדימון בן גוריון שנקדה לו חמה בעבורו. בן כלבא שבוע, שכל הנכנס לביתו כשהוא רעב ככלב, יוצא כשהוא שבע. בן ציצית הכסת שהיתה ציצתו נגררת על גבי כסתות. איכא דאמרי: שהיתה כסתו מוטלת בין גדולי רומי.

    9חד אמר להו: אנא זיינא להו בחיטי ושערי, וחד אמר להו: בדחמרא ובדמלחא ומשחא, וחד אמר להו: בדציבי. ושבחו רבנן לדציבי, דרב חסדא כל אקלידי הוה מסר לשמעיה, בר מדציבי. דאמר רב חסדא: אכלבא דחיטי בעי שיתין אכלבי דציבי. הוה להו למיזן עשרים וחד שתא.

    10הוו בהו הנהו בריוני, אמרו להו רבנן: ניפוק ונעביד שלמא בהדייהו. לא שבקינהו. אמרו להו: ניפוק ונעביד קרבא בהדייהו, אמרו להו רבנן: לא מסתייעא מילתא. קמו קלנהו להנהו אמברי דחיטי ושערי, והוה כפנא.

    11מרתא בת בייתוס עתירתא דירושלים הויא. שדרתה לשלוחה, ואמרה ליה: זיל אייתי לי סמידא. אדאזל איזדבן. אתא אמר לה: סמידא ליכא, חיורתא איכא. אמרה ליה: זיל אייתי לי. אדאזל איזדבן. אתא ואמר לה: חיורתא ליכא, גושקרא איכא. א"ל זיל אייתי לי. אדאזל אזדבן. אתא ואמר לה: גושקרא ליכא, קימחא דשערי איכא. אמרה ליה: זיל אייתי לי. אדאזל איזדבן.

    12הוה שליפא מסאנא, אמרה: איפוק ואחזי אי משכחנא מידי למיכל. איתיב לה פרתא בכרעא, ומתה.

    13קרי עלה רבן יוחנן בן זכאי: (דברים כח, נו) ״הרכה בך והענוגה אשר לא נסתה כף רגלה״. איכא דאמרי: גרוגרות, דר' צדוק אכלה ואיתניסא ומתה דר' צדוק יתיב ארבעין שנין בתעניתא דלא ליחרב ירושלים כי הוה אכיל מידי הוה מיתחזי מאבראי וכי הוה בריא מייתי ליה גרוגרות מייץ מייהו ושדי להו׃

    14כי הוה קא ניחא נפשה אפיקתה לכל דהבא וכספא שדיתיה בשוקא אמרה האי למאי מיבעי לי והיינו דכתיב ״(יחזקאל ז״, יט) כספם בחוצות ישליכו׃

    15אבא סקרא ריש בריוני דירושלים בר אחתיה דרבן יוחנן בן זכאי הוה שלח ליה: תא בצינעא לגבאי אתא א"ל עד אימת עבדיתו הכי וקטליתו ליה לעלמא בכפנא א"ל מאי איעביד דאי אמינא להו מידי קטלו לי א"ל חזי לי תקנתא לדידי דאיפוק אפשר דהוי הצלה פורתא׃

    16א"ל נקוט נפשך בקצירי וליתי כולי עלמא ולישיילו בך ואייתי מידי סריא ואגני גבך ולימרו דנח נפשך וליעיילו בך תלמידך ולא ליעול בך איניש אחרינא דלא לרגשן בך דקליל את דאינהו ידעי דחייא קליל ממיתא׃

    17עביד הכי נכנס בו רבי אליעזר מצד אחד ורבי יהושע מצד אחר כי מטו לפיתחא בעו למדקריה אמר להו יאמרו רבן דקרו בעו למדחפיה אמר להו יאמרו רבן דחפו פתחו ליה בבא נפק׃

    18כי מטא להתם אמר שלמא עלך מלכא שלמא עלך מלכא א"ל מיחייבת תרי קטלא חדא דלאו מלכא אנא, וקא קרית לי מלכא ותו אי מלכא אנא עד האידנא אמאי לא אתית לגבאי א"ל דקאמרת לאו מלכא אנא׃

    תוספות

    עגלא תילתאכמו ושלישים על כולו (שמות י״ד:ז׳) וכמו עגלה משולשת ואיל משולש (בראשית ט״ו:ט׳) פי' בריא וטוב ויש מפרשים שלישי לבטן ולא יתכן דאמרינן בפרק ארבע מיתות (סנהדרין דף סה:) דהוו מברו להו עיגלא תלתא ולא כמו שמפרש שגדל שליש דהא בסוף פרק רבי אליעזר דמילה (שבת דף קלו.) אמר עבד להו עגלא תילתא ביומא דשבעא פירוש יום שביעי ללידתו [וע"ע תוספות בכורות יט. ד"ה דהך שלא וכו']:

    רישוי: CC0

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    גליון הש"ס

    רש"י ד"ה גושקרא פת קיברעיין שבת דף כ ע"ב ברש"י ד"ה גושקרא:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת גיטין דף נ״ו עמוד א׳

    מסכת גיטין דף נ״ו עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 18 קטעים ממוספרים, כ־629 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    א"ל לא שביקנא לך:

    א"ל איהו יהיבנא לך דמי פלגא סעודתך:

    איכול קורצא מלשינות:

    קורבנא קרבן להקריב על גבי המזבח דקיימא לן איש איש לרבות את עובדי כוכבים שנודרים נדרים ונדבות כישראל (חולין דף יג:):

    בניב שפתים שפה העליונה:

    לדידהו לא הוי מומא להקריב לגבוה בבמה דידהו אלא מחוסר אבר דוקין טיל"ה כמו הנוטה כדוק (ישעיהו מ):

    יאמרו המטיל מום בקדשים יהרג שיהו סבורין שבשביל שהטיל מום בקדשים ועבר על מום לא יהיה בו (ויקרא כ״ב:כ״א) נהרג:

    ענותנותו סבלנותו שסבל את זה ולא הרגו:

    ועוד 40 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Gittin 56a · Sefaria · CC0

    תוספות

    עגלא תילתא כמו ושלישים על כולו (שמות י״ד:ז׳) וכמו עגלה משולשת ואיל משולש (בראשית ט״ו:ט׳) פי' בריא וטוב ויש מפרשים שלישי לבטן ולא יתכן דאמרינן בפרק ארבע מיתות (סנהדרין דף סה:) דהוו מברו להו עיגלא תלתא ולא כמו שמפרש שגדל שליש דהא בסוף פרק רבי אליעזר דמילה (שבת דף קלו.) אמר עבד להו עגלא תילתא ביומא דשבעא פירוש יום שביעי ללידתו [וע"ע תוספות בכורות יט. ד"ה דהך שלא וכו']:

    Tosafot on Gittin 56a · Sefaria · CC0

    גליון הש"ס

    רש"י ד"ה גושקרא פת קיבר עיין שבת דף כ ע"ב ברש"י ד"ה גושקרא:

    Gilyon HaShas on Gittin 56a · Sefaria

    בן יהוידע

    אָמַר הוֹאִיל וַהֲווּ יָתְבֵי רַבָּנָן וְלֹא מִיחוּ בֵּיהּ, שְׁמַע מִינָהּ קָא נִיחָא לְהוּ. נראה לי ודאי הם לא הרגישו בדבר זה שלא ראו דנקטיה בידיה ואפקיה ורק זה חשב שראו ולא מיחו ואפילו לפי דברי המדרש יתכן ידעו שזה רוצה להוציאו ולא גערו בו אבל לא ראו דנקטיה בידיה ואפקיה.

    אֵיזִיל אֵיכוּל בְּהוּ קוּרְצָא בֵּי מַלְכָּא נראה לי בס"ד זה בשמו דיבר כי לפי דברי רש"י ז"ל היה שמו כן בַּר קַמְצָא והשתא מן אותיות שמו יהיה צירוף זה 'בם קרצא' ולזה אמר אֵיכוּל בְּהוּ קֻרְצָא, בהו דייקא באותיות שמו שהם 'בם קרצא'. ועוד נראה לי מה שאמר אֵיכוּל קוּרְצָא על פי מה שאמרו המקובלים בפסוק וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ (בראשית ג, יח), קוֹץ קליפת הזכור דַרְדַּר קליפת הנוקבא ולכן זה שנפרד מישראל נדבק בקוץ שנעשה לישראל קוץ מכאיב וגם עתה חל עליו קללת ארור דכתיב אָרוּר מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר (דברים כז, כד) דקאי על המוסר ומלשין ושורש ארור הוא 'אר' ולפי זה נצטרפו בו אותיות קוץ עם אותיות אר ונעשה צירוף קוּרְצָא שהוא 'קוץ אר' ולזה פיו ענה בו ואמר אֵיכוּל קוּרְצָא.

    שָׁדַר בְּיָדֵיהּ עֶגְלָא תְּלָתָא נראה לי היה זה בהשגחה מן השמים שלא שלחו עמו שה או שור אלא עגל, לרמוז להם עתה הגיע זמן חרבן בית המקדש וגלות ישראל שיש בהם חלק מעון העגל כמו שאמרו רז"ל (סנהדרין קב.) אין לך כל פקידה שאין בה מעון העגל דכתיב וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָם (שמות לב, לד). והא דְּשָׁדִי בֵּיהּ מוּמָא בְּנִיב שְׂפָתַיִם נראה לי גם זה היה בהשגחה לרמוז להם שהגיע זמן החרבן והגלות שהיה בעבור לשון הרע בדבר שפתים ולמאן דאמר שעשה מום בעינים רמזו להם שהגיע שליטת עשו הוא אדום אשר קליפתו היא 'רע עין' בסוד וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ (בראשית לג, א) כמנין 'רע עין' [400] ולכן כתב הרב מגלה עמוקות ז"ל הרוצה להרוג חזיר יסמא את עינו, וידוע כי חזיר הוא קליפת עשו דכתיב יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר (תהלים פ, יד).

    בָּעוּ לְמִיקְטְלֵיהּ קשא ודאי המלך שלח עמו אנשים מעבדיו כי לא היה מאמין בזה לבדו ואיך יהרגוהו לפניהם? ונראה לי כי עבדי המלך היו עומדים חוץ לבית המקדש דאין רשאין להכנס לפנים משום טומאה ורק זה נכנס לבדו עם העגל שבידו והם בעו למקטליה על ידי שם מפורש אחר שיצא וילך אצל עבדי המלך שיפול מאיליו לארץ מת קודם שידבר עמהם והם חושבים שמת פתאום והם היו לוקחים העגל מידו קודם שיצא מאתם ואז יחשבו עבדי המלך שהקריבו אותו.

    עַנְוְתָנוּתוֹ שֶׁל רַבִּי זְכַרְיָה בֶּן אַבְקִילַס הֶחֱרִיבָה אֶת בֵּיתֵנו עיין פירוש רש"י ז"ל ונראה דוחק. ונראה לי בס"ד כי רב זכריה הוה כהן ועומד בבית המקדש עם אחיו הכהנים והיו הכהנים רוצים להקריב משום שלום מלכות ורבי זכריה אמר יאמרו בעלי מומין קרבים על גבי מזבח ולכן לא תהיה הוראה זו דמשום שלום מלכות מותר על פי סברתינו אלא תהיה על פי הסכמת הסנהדרין שהם יתירו בדבר זה ולכן אמרו לזה שילך וישאל מן הסנהדרין ועל פיהם יקום דבר ודא עקא כי הוא יצא מן העזרה והעגל בידו ומסרו ביד עבדי המלך שהיו ממתינים בחוץ באומרו שלא רצו להקריב והם לקחו העגל וחזרו אצל המלך ואף על פי שהיו אומרים להם תביאו העגל להקריבו לא היו שומעין אחר שכבר לא קבלו גזרת מלך בפעם ראשונה שוב אין תקנה לדבר זה ונמצא ענוה שלו שלא רצה לדון דבר זה על פי סברתו אלא על פי הסנהדרין גרמה כל זה.

    שָׁדַר עִלוּיַהוּ נֵירוֹן קֵיסָר נראה פשוט דהמלך של רומי נקרא קיסר שהוא רוצה לומר אמפרטו"ר אך השרים אשר מזרע המלוכה נקראים בתוארים שונים ומחברים עם תואר כל אחד שם קיסר דהיינו נירון קיסר ואספסינוס קיסר כמו שתאמר פקיד הקיסר גזבר קיסר יועץ קיסר וכן עתה במלכות פרס יש שרים מזרע המלוכה שנקראים בשם נאיי"ב אל צלטנ"ה וכן חסא"ם אל צלטנ"ה וכיוצא בזה ובן המלך קורין אותו שא"ה זאד"ה רוצה לומר בן המלך כמו שקורין באירופ"א לבן המלך בשם פְּרִינְץ.

    שָׁדָא גִּירָא לְמִזְרָח בדק ועשה הקסם בגירא ולא בדבר אחר מן השמים היה כך להורות כי חטאתם היה לשון הרע שנמשל לחץ דכתיב חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם (ירמיה ט, ז) וְשָׁדָא לְמִזְרָח תחלה לראות אם יעמוד להם זכות אור תורה המאיר וזכות זרע בית דוד דאתו מיהודה שהיה כנגד המזרח כמו שאמרו במדרש (במדבר רבה ב, י) בפסוק וְהַחֹנִים קֵדְמָה מִזְרָחָה דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה (במדבר ב, ג) אמר הקדוש ברוך הוא למשה מזרח שממנו אור יוצאה לעולם יהי כנגדו יהודה שהוא בעל מלוכה שנאמר וְהַחֹנִים קֵדְמָה מִזְרָחָה דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה ועליו שבט יששכר שהוא בעל תורה שנאמר וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים (דברי הימים א' יב, לג) עיין שם. ולכן שָׁדָא לְמִזְרָח תחלה שממנו יוצא אור לראות אם יעמוד להם זכות התורה שהיא אור העולם דכתיב וְתוֹרָה אוֹר (משלי ו, כג) דלכן יששכר במזרח וגם לראות אם יעמוד להם זכות דוד המלך ע"ה שנמשל כסאו כשמש דכתיב וְכִסְאוֹ כַשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי (תהלים פט, לז) דעדיין הנשיאות לא פסקה מזרעו ובית המקדש נקרא על שמו דכתיב מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד (תהלים ל, א) וכתיב רְאֵה בֵיתְךָ דָּוִד (מלכים א' יב, טז) גם אם יעמוד זכות כללות שבט יהודה שממנו המלוכה על ישראל שהוא במזרח כאמור. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש שָׁדָא לְמִזְרָח לראות אם יעמוד להם זכות משה רבינו ע"ה שהוא בסוד השמש כמו שאמרו פני משה כפני חמה (בבא בתרא עה.) וכתיב אָז יַבְדִּיל מֹשֶׁה שָׁלֹשׁ עָרִים בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרְחָה שָׁמֶשׁ (דברים ד, מא) וְשָׁדָא לְמַעֲרָב לראות אם יעמוד להם זכות דוד המלך ע"ה אשר יסד כותל המערבי אשר הוא קיים לעולם ולא זזה ממנו שכינה (שמות רבה פרשה ב, ב) ואחר כך שדי לשתי רוחות צָפוֹן וְדָרוֹם עד כאן דבריו נר"ו.

    לְאַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם, אָתָא נָפַל בִּירוּשָׁלַיִם פירוש לתשלום ארבע רוחות שהם דרום וצפון. ונראה דהיתה נפילת הגירא בירושלים מדרך נס נגד הטבע כי הוא עשה זה בדרך קסם לידע אם רצון השם יתברך בכך ואם יפול כפי טבעו ודרכו מה הועיל בזה לכן עשה מקום המטרה מן הצד הלאה מירושלם כזה [הציור חסר] וכפי דרך הטבע אי אפשר שיפול הגירא בירושלם אך בדרך נס נתעקמו הגירין ונפלו בירושלם. והנה בזה נראה לי בס"ד לפרש רמז הכתוב דישעיה נ"ד הֵן גּוֹר יָגוּר אֶפֶס מֵאוֹתִי מִי גָר אִתָּךְ עָלַיִךְ יִפּוֹל (ישעיה נד, טו) פירוש כל מה שעשו האויבים בכם והצליחו מֵאוֹתִי היתה זאת וזהו שנאמר הֵן גּוֹר יָגוּר לשון גירא אשר מגרה האויב שהוא אֶפֶס שאינו נחשב כלום שהיה מגרה גירין כדי לבדוק ולקסום וכל זה הוא מֵאִתִּי שאני שמתי בלבו לבדוק בכך ותדעי מִי גָר אִתָּךְ ממה שתראי כי עָלַיִךְ יִפּוֹל הגירא בדרך נס שלא כפי הטבע ובזה תדעי מי הוא גר אתך. או הכונה מִי גָר אִתָּךְ זה נירון קיסר סופו כי עָלַיִךְ יִפּוֹל מלשון על פני כל אחיו נפל כי נתגייר ושכן עליך דנפיק מיניה רבי מאיר.

    ועוד 9 קטעי פירוש על דף זה.

    Ben Yehoyada on Gittin 56a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת גיטין, דף נ״ו, עמוד א׳, בהיקף של כ־629 מילים ב־18 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 18 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 126 מילים

      נפתחת ב״אמר ליה: לא. אמר ליה: יהיבנא לך…״

    2. קטע 236 מילים

      נפתחת ב״אמר: הואיל והוו יתבי רבנן ולא מחו…״

    3. קטע 324 מילים

      נפתחת ב״אזל שדר בידיה עגלא תלתא. בהדי דקאתי…״

    4. קטע 432 מילים

      נפתחת ב״סבור רבנן לקרוביה משום שלום מלכות. אמר…״

      חכמים: רבי זכריה.

    5. קטע 517 מילים

      נפתחת ב״אמר רבי יוחנן: ענוותנותו של רבי זכריה…״

      חכמים: רבי יוחנן, רבי זכריה.

    6. קטע 622 מילים

      נפתחת ב״שדר עלוייהו לנירון קיסר. כי קאתי; שדא…״

      חכמים: רב אתא.

    7. קטע 736 מילים

      נפתחת ב״א"ל לינוקא: פסוק לי פסוקיך. אמר ליה:…״

    8. קטע 859 מילים

      נפתחת ב״שדריה עילוייהו לאספסיינוס קיסר. אתא, צר עלה…״

    9. קטע 945 מילים

      נפתחת ב״חד אמר להו: אנא זיינא להו בחיטי…״

      חכמים: רב חסדא.

    10. קטע 1033 מילים

      נפתחת ב״הוו בהו הנהו בריוני, אמרו להו רבנן:…״

      חכמים: רבא.

    11. קטע 1158 מילים

      נפתחת ב״מרתא בת בייתוס עתירתא דירושלים הויא. שדרתה…״

    12. קטע 1215 מילים

      נפתחת ב״הוה שליפא מסאנא, אמרה: איפוק ואחזי אי…״

    13. קטע 1351 מילים

      נפתחת ב״קרי עלה רבן יוחנן בן זכאי: (דברים…״

      חכמים: רב ירושלים, רבן יוחנן.

    14. קטע 1424 מילים

      נפתחת ב״כי הוה קא ניחא נפשה אפיקתה לכל…״

    15. קטע 1546 מילים

      נפתחת ב״אבא סקרא ריש בריוני דירושלים בר אחתיה…״

      חכמים: רבן יוחנן, אבא.

    16. קטע 1635 מילים

      נפתחת ב״א"ל נקוט נפשך בקצירי וליתי כולי עלמא…״

    17. קטע 1733 מילים

      נפתחת ב״עביד הכי נכנס בו רבי אליעזר מצד…״

      חכמים: רבי אליעזר, רבי יהושע, רבן דקרו, רבן דחפו.

    18. קטע 1837 מילים

      נפתחת ב״כי מטא להתם אמר שלמא עלך מלכא…״

    ערכי חכמים המצטטים דף זה

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: גיטין דף נ״ו ע״א

    פתיחה בקורא
    מקורות הפוכים — חכמים שמפנים לדף הזה

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026