Talmud Builders

    Zevachim 86a

    Back to index

    English translation — Zevachim 86a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1then one might have thought that a priest must first remove the tendons and bones from an offering and then sacrifice the flesh upon the altar. Therefore, the verse states: “And the priest shall make the whole smoke on the altar,” including the tendons and bones. How can these texts be reconciled? If they were attached to the flesh, they shall ascend. If they separated from the flesh, then even if they are already at the top of the altar, they shall descend.

    2The Gemara notes: Who is the tanna that you heard that says if they separated they shall descend? It is Rabbi Yehuda HaNasi, as it is taught in a baraita : “And the priest shall make the whole smoke on the altar” (Leviticus 1:9); the term “the whole” serves to include the bones, and the tendons, and the horns, and the hooves, among those items that are offered on the altar, even if they separated from the flesh of the offering.

    3But if so, how do I realize the meaning of the verse: “And you shall offer your burnt offerings, the flesh and the blood” (Deuteronomy 12:27), which indicates that only the flesh and blood of an offering ascend upon the altar? This verse is necessary to tell you an additional halakha , that you return the consumed flesh of a burnt offering to the fire if it is dislodged from it, but you do not return the consumed tendons and bones if they are dislodged from the fire.

    4The baraita continues: Rabbi Yehuda HaNasi says that one verse states: “And the priest shall make the whole smoke on the altar,” which included tendons and bones, and one verse states: “And you shall offer your burnt offerings, the flesh and the blood,” which excluded any part other than the flesh and the blood. How can these texts be reconciled? If they were attached to the flesh, they shall ascend. If they separated from the flesh, then even if they are already on top of the altar, they shall descend.

    5§ The mishna teaches that items that are not meant for consumption on the altar, such as the bones and tendons, are sacrificed along with the flesh if they are attached to it. But if they separated they shall not ascend. Rabbi Zeira said: The Sages taught that if they separated from the flesh they shall not ascend only when they separated from the offering downward, i.e., away from the altar, whereby they became distanced from the pyre when they were separated. But if they separated from the offering upward, i.e., they became closer to the pyre when they were separated from the offering, they have become closer to consumption and shall ascend. The Gemara asks: And even if they separated, shall they be offered? Doesn’t the mishna state that they shall ascend only if they are still attached to the flesh?

    6Rabba said: This is what Rabbi Zeira is saying: It was necessary for the Sages to teach the halakha , that bones or tendons that separated from the flesh of an offering shall not ascend the altar, only where they separated after the sprinkling of its blood, since at the time that the flesh itself became permitted for the altar through the sprinkling, the bones and tendons were still attached to the flesh and therefore fit to be offered with it. But if they separated from an offering before the sprinkling of its blood they shall certainly not ascend, as they were already separated from the flesh when it became permitted for the altar. Instead, the sprinkling comes and permits them for any use, just as the hide of a burnt offering is permitted to the priests upon the sprinkling of its blood. In fact, one may even use such tendons or bones to fashion the handles of knives from them.

    7The Gemara elaborates: Rabba holds in accordance with that which Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Yishmael: It is stated: “He shall have the hide of the burnt offering that he has offered” (Leviticus 7:8), with regard to a burnt offering, and it is stated: “The priest that makes atonement, he shall have it” (Leviticus 7:7), with regard to a guilt offering. The following verbal analogy is derived from here: Just as after the blood of a guilt offering is presented its bones become permitted to the priest for any use, since only the portions intended for consumption on the altar are sacrificed whereas the rest of the animal is given to the priests, so too, with regard to a burnt offering, bones that are not attached to the flesh and therefore are not intended for the altar are permitted.

    8The Gemara notes: The phrase “He shall have” is free, i.e., superfluous in its context and therefore available for the purpose of establishing a verbal analogy, and there is a principle that such verbal analogies are not refuted. As, if these words were not considered free, the verbal analogy can be refuted by saying: What is notable about a guilt offering? It is notable in that its meat is permitted and its bones are therefore permitted as well, while the flesh of a burnt offering ascends upon the altar in its entirety. If so, halakhot may not be applied to one based on the other. Consequently, the phrase “He shall have” with regard to a burnt offering is considered as having been written superfluously, as it would have sufficed to state: The hide of the burnt offering that he has offered, to the priest.

    9Rav Adda bar Ahava raises an objection to the explanation of Rabba from a baraita : With regard to the bones of sacrificial animals, specifically sin offerings or guilt offerings, which are offerings of the most sacred order that are intended for consumption, before the sprinkling of their blood, one who benefits from them is liable for misuse of consecrated property, similar to the halakha with regard to the flesh of offerings of the most sacred order before their blood is sprinkled.

    10After the sprinkling of their blood, one who benefits from them is not liable for misuse of consecrated property, as they are not intended for sacrificing upon the altar. But concerning the bones of a burnt offering, one who benefits from them is always liable for misuse of consecrated property. This baraita contradicts the opinion of Rabba, who said that if the bones separated from a burnt offering before the sprinkling of its blood, it is permitted to derive benefit from them.

    11The Gemara answers: Say that the baraita meant the following: But concerning the bones of a burnt offering, if they separated before the sprinkling of its blood and its blood was then sprinkled, then one who benefits from them is not liable for misuse of consecrated property. If they separated after the sprinkling of its blood, one who benefits from them is always liable for misuse of consecrated property.

    12And Rabba disagrees with Rabbi Elazar, as Rabbi Elazar says: If the bones of a burnt offering separated from its flesh before sprinkling, one who benefits from them is liable for misuse of consecrated property. If they separated after sprinkling, the Sages decreed that one may not benefit from them ab initio , but if one benefitted from them after the fact, he is not liable for misuse, since by Torah law they were permitted through the sprinkling of the offering’s blood.

    13MISHNA: And all of those disqualified offerings with regard to which it was taught (84a) that if they ascended they do not descend, in a case where they were dislodged from upon the altar, the priest does not restore them to the altar. And likewise, with regard to an ember that was dislodged from upon the altar, the priest does not restore it to the altar. As for limbs of a fit burnt offering that were dislodged from upon the altar, if they were dislodged before midnight, the priest should restore them to the altar and one is liable for misusing them. But if they were dislodged after midnight, the priest does not restore them and one is not liable for misusing them, as one is not liable for misuse of consecrated property after it has fulfilled the purpose for which it was designated.

    14With regard to unfit items that if they ascended do not descend, just as the altar sanctifies items that are suited to it, so too, the ramp sanctifies items that are suited to it. Just as the altar and the ramp sanctify items that are suited to them, so too, the service vessels sanctify items that are placed in them.

    15GEMARA: The mishna teaches that limbs of a fit burnt offering that were dislodged from upon the altar before midnight are returned to the altar, but that if they were dislodged after midnight they are not returned. The Gemara asks: What are the circumstances? If the limbs have substance, i.e., they were not yet consumed in their entirety by the fire, then even if they were dislodged after midnight the priest must return them to the fire. If they do not have substance and have been reduced to ash, then even if they were dislodged before midnight the priest does not return them to the altar. The Gemara answers: No, it is necessary

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    גמ' יכול יחלוץמצוה מוטלת עליו:

    מאן שמעת ליה כו'ומתני' אליביה אתיא:

    כלפי מטהדרך ירידה ומתרחקי מן המערכה:

    כלפי מעלהלצד המערכה אין זו פרישות אלא קריבה אצל העיכול של אש:

    ואפי' פירשונראה בעיני שחסר מן הגירסא ולמאי דגרס ה"פ ואפי' פירשו בתמיה והא מחוברין יעלו הוא דקאמר:

    לא שנודקאמר פירשו ירדו ומיהו איתנהו בכלל קדשים אלא שפירשו לאחר זריקה דכיון דבשעת זריקה מחוברים הוו קובעתן זריקה למזבח וכי פירשו הוו להו קדשים פסולין:

    אבל פירשו לפני זריקהדבשעת זריקה לאו בני מזבח היו אתאי זריקה ושריתינהו להדיוט:

    למיעבד קתא דסכיניכי היכי דשריא בשר לגבי מזבח דלהכי קאי קשריא נמי עצמות למאי דקיימי והיינו הנאת כהנים כרבי ישמעאל:

    לו יהיה בעולהעור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה ונאמר לו יהיה באשם כחטאת כאשם תורה אחת להם הכהן [וגו'] לו יהיה:

    מה אשם עצמותיו מותריןשהרי אף בשרו מותר ואי משום נותר דבשריפה לא שייך נותר אלא במידי דבר אכילה כדכתיב (ויקרא ז׳:י״ז) והנותר מבשר הזבח וגו':

    לו יהיהיתירא הוא דמצי למיכתב עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה למה לי:

    עצמות קדשים הנאכליןכגון חטאת ואשם מועלין בהן דאין כאן שעת היתר לכהנים:

    אבל פירשו לפני זריקהדבשעת זריקה לאו בני מזבח היו אתאי זריקה ושריתינהו להדיוט:

    ופליגא דר"אאדרבה:

    פירשו לפני זריקה מועלין בהן לעולםדכיון דפירשו אינהו לאו בני הקטרה נינהו לא אהני להו זריקה ובאיסורייהו קיימי:

    פירשו לאחר זריקה לא נהניןמדרבנן ולא מועלין כרבי ישמעאל דגמר מלו יהיה דאשם ואשם פירשו לאחר זריקה הוא דבהדי בשר אישתרו בזריקה לכהנים:

    מתני' וכולןהנך פסולין שעלו דתנן בהן לא ירדו בין עצמות וגידים שהעלן מחובר ועכלתן האש:

    שפקעו מעל המזבחלארץ:

    לא יחזירא"צ להחזיר:

    קודם חצות יחזירבגמרא מפרש טעמא:

    ומועלין בהןדאכתי בני מזבח נינהו:

    ואין מועלין בהןדכיון דהוו להו כמעוכלין כדמפרש בגמרא הוו להו דבר שנעשית מצותו ואין מועלין בו:

    גמ' אי דלית בהו ממששנשרפו כולן:

    זבחים 86 עמוד א

    1יכול יחלוץ גידין ועצמות, ויעלה בשר לגבי מזבח? ת"ל ״והקטיר הכהן את הכל״. הא כיצד? מחוברין יעלו, פירשו אפי' הן בראש המזבח, ירדו.

    2מאן תנא דשמעת ליה דאמר: פירשו ירדו? רבי היא, דתניא: (ויקרא א, ט) ״והקטיר הכהן את הכל המזבחה״ לרבות העצמות והגידין והקרנים והטלפים, אפילו פירשו.

    3ואלא מה אני מקיים: (דברים יב, כז) ״ועשית עולותיך הבשר והדם״? לומר לך: עיכולי עולה אתה מחזיר, ואי אתה מחזיר עיכולי גידין ועצמות.

    4רבי אומר, כתוב אחד אומר: ״והקטיר הכהן את הכל המזבחה״ ריבה, וכתוב אחד אומר: ״ועשית עולותיך הבשר והדם״ מיעט. הא כיצד? מחוברין יעלו, פירשו אפי' הן בראש המזבח, ירדו.

    5פירשו לא יעלו [וכו']. אמר רבי זירא: לא שנו אלא שפירשו כלפי מטה, אבל כלפי מעלה קרובי הוא דאקריבו לעיכול. ואפילו פירשו?!

    6אמר רבה, הכי קאמר: לא שנו אלא שפירשו לאחר זריקה, אבל פירשו קודם זריקה אתאי זריקה ושריתינהו, אפי' למעבד מינייהו קתא דסכיני.

    7סבר לה כי הא דאמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל: נאמר (ויקרא ז, ז) ״לו יהיה״ בעולה, ונאמר (ויקרא ז, ז) ״לו יהיה״ באשם; מה אשם עצמותיו מותרין, אף עולה עצמות מותרין.

    8מופני; דאי לא מופני איכא למיפרך: מה לאשם, שכן בשרו מותר לו! ״יהיה״ יתירא כתיב.

    9מתיב רב אדא בר אהבה: עצמות קדשים, לפני זריקה מועלין בהן,׃

    10לאחר זריקה אין מועלין בהן. ושל עולה מועלין בהן לעולם!

    11אימא: ושל עולה, פירשו לפני זריקה אין מועלין בהן, לאחר זריקה מועלין בהן לעולם.

    12ופליגא דר"א דא"ר אלעזר; פירשו לפני זריקה מועלין בהם, לאחר זריקה לא נהנין ולא מועלין.

    Mishna

    13וכולן שפקעו מעל גבי המזבח לא יחזיר, וכן גחלת שפקעה מעל גבי המזבח לא יחזיר. איברים שפקעו מעל גבי המזבח קודם חצות יחזיר, ומועלין בהן; לאחר חצות לא יחזיר, ואין מועלין בהם.

    14כשם שהמזבח מקדש את הראוי לו, כך הכבש מקדש. כשם שהמזבח והכבש מקדשין את הראוי להן, כך הכלים מקדשין.

    Gemara

    15ה"ד אי דאית בהו ממש אפילו לאחר חצות נמי! אי דלית בהו ממש אפי' קודם חצות נמי לא! לא צריכא,׃

    Tosafot

    מאן שמעת ליה דאמר פירשו ירדו רבי היאופי' רש"י ומתני' אליביה אתיא ור"י פי' כרבנן דוקא היא דמדקתני לא יעלו משמע דאם עלו לא ירדו והא דאמרי רבנן והקטיר לרבות כו' ואפי' פירשו היינו פירשו ועודם על גבי המזבח והא דלא מוקי מיעוטא דועשית עולותיך הבשר והדם בירדו למטה משום דניחא ליה למנקט רבותא דאפי' בעודם ע"ג המזבח ממעט עיכולי גידים וה"ה דממעטי בלא עיכול אם ירדו למטה ופירשו:

    עיכולי עולה אתה מחזיר כו'ולעיל בריש פירקין (זבחים דף פג:) דאיצטריך לרבויי פוקעין מהעולה היינו משום דמהכא לא ידעי אלא בעודם על המזבח אבל למטה לא אי נמי כי היכי דלא נפקא ליה מאשר תאכל האש (ויקרא ו׳:ג׳) משום דאיצטריך למעוטי עיכולי קטורת הכי נמי מקרא דהכא כיון דאיצטריך למעוטי עיכולי גידים ולית ליה הא דקאמר לעיל לאו ממילא שמעינן ליה והא דאיצטריך תרי קראי חד למעוטי קטרת וחד למעוטי גידים משום דאי מקרא דאשר תאכל האש לא הוה ממעטי' אלא עיכולי [קטורת] דליתיה על המזבח החיצון אבל עיכולי גידים לא ואי מקרא דהכא לא ממעטי' קטורת דבר הקרבה הוא דומיא דבשר ודם הלכך צריכי:

    לא שנו אלא שפירשו כלפי מטהפי' לצד חוץ אבל כלפי מעלה פי' לצד המערכה כך גירס' הקונטרס ואברייתא קאי ויש ספרים דגרסי פירשו לא יעלו ואמתני' קאי ולא נהירא דמה שייך ביה קריבה לעיכול כיון שהוא למטה בקרקע ועוד דבתר הכי שקיל וטרי בפירושא דברייתא ומ"ט אפסקיה:

    אתיא זריקה ושריתינהו אפילו למיעבד בהו קתא דסכיניוהא דאמר פ' ראוהו ב"ד (ר"ה דף כח.) שופר של עולה לא יתקע פירש רבינו דאיירי שהפרישו לדמי עולה וכן של שלמים שהפרישו לדמי שלמים ודמי שלמים אין בהם מעילה כדאמרינן בפסחים פר' שני (דף כז:) הכא בעצי שלמים עסקינן מיהו לא ידענא מאי טעמא אפקי' ממשמעותיה לאוקומה בדמים דהא איכא לאוקומה בפירש מחיים או פירש קודם זריקה כל זמן שלא נזרק הדם אבל פירש לאחר זריקה לא מצי לאוקמה דבשלמים אין חילוק ואם זריקה מתרת בפירש מחיים ה"ה במחוסר נמי כמו שמתרת הבשר דמ"ש ואם כן לתקוע נמי שרי. נ"ל:

    מה אשם עצמותיו מותריןפי' בקונטרס שהרי אף בשרו מותר כל שכן עצמותיו והוא עצמו הקשה על פירוש זה לקמן פרק דם חטאת (זבחים דף צח.) דאמר מהיקישא דזאת התורה מה אשם עצמותיו מותרין אף כל עצמותיו מותרין (ולא) ונפיק מלו יהיה (דעולה) ופירש דמק"ו דבשר לא נפקי עצמות דאיכא למימר דלא התיר הכתוב אלא בשר הראוי לאכילה וא"כ על כרחין הא דפשיטא ליה באשם היינו משום דכתיב לו יהיה והא דנקט חשם טפי מחטאת אע"ג דבההוא קרא נמי כתיב חטאת דכתיב כחטאת כאשם תורה אחת להם לכהן אשר יכפר בו לו יהיה משום דעיקרא דקרא באשם נקטיה ועוד דלו יהיה כתיב לשון יחיד ואיכא לאוקומה באשם דסלק מיניה ומהיקשא דלקמן לא נפקא עולה כיון דאיכא לאוקומה בדברים הנאכלים דומיא דאשם ומיהו יש להסתפק למה לי ג"ש בעולה הא בגופיה נמי כתיב לו יהיה ומצי לדרוש למישרי עצמות ושמא הוה מוקמינא ליה לדרשא אחריתי:

    ופליגא דר' אלעזר דא"ר אלעזר פירשו לפני זריקה מועלין בהן לעולםכך גרסת הקונט' ויש ספרים שגורסין מועלין בהם עד זריקה ולההיא גרסא סיפא דמילתא הוא דפליגא דקאמר דלאחר זריקה לא נהנין ולא מועלין וא"ת לרבנן דאית להו דאפי' פירשו יעלו אמאי אין מועלין וי"ל דהיינו פירשו קודם זריקה אבל לאחר זריקה התירתם זריקה אם פירשו אי נמי לפי' ר' יצחק דלעיל אפי' פירשו לאחר זריקה וכגון שפירשו למטה דהא מילתיה דרבנן מיתוקמא בעודם על המזבח וא"ת דבמסכת תרומות (פי"א מ"ה) אמרי' גרעיני תרומה בזמן שמכניסן אסורין השליכן מותרין וכן עצמות קדשים בזמן שמכניסן אסורין השליכן מותרין ופירש רבינו דהתם מיירי בעצמות קדשים הנאכלין דומיא דתרומה ויש עליהם עדיין בשר וקאמר דאם מכניסן ומצניען א"כ הוא מחשבן ואכתי שם קדשים עליהן ואסורין אבל משליכן בטל שם אוכל מינייהו וכן גרעיני תרומה מיירי שיש עליהם אוכל ומיפרשא בענין זה:

    וכולן שפקעו מע"ג המזבח כו'פירש בקונטרס דקאי בין אפסולין בין אגידים ועצמות ולפירושו הא דקתני במתני' לא יחזיר ובגמ' אמרינן דמשלה בהם האור יעלו איכא למימר דפקעו דמתני' היינו לאחר שנתעכלו קצת דומיא דאברים שפקעו דמתני' דמוקמינן בגמרא בשרירי אבל משלה בהם האור היינו משלה בהם האור פורתא ולא נעשה מצותן ולכך יחזירו ומיהו לפי מה שפירש בקונטרס לא יחזיר אין צריך להחזיר לא קשה מידי דאיכא למימר דיעלו דקאמר היינו אם ירצה אבל אין חובה להעלותם ועוד י"ל דפקעו היינו דפקעו מאליהן וירדו יעלו יש במשמע שהורידן ויש לחלק בין מאליהן לע"י אחרים כעין ההיא דטרף בקלפי (יומא מו:) המוריד גחלת מע"ג המזבח וכבה חייב משום דלא אנתקיה ממצותה אלמא יכול להעלותה וכי פקעה תנן במתניתין דלא יחזיר ואין מועלין בה ואם היינו מפרשים דכולן לא קאי אפסולין לא היינו מתרצים בזה כלום דמכל מקום הוה קשה למאן דמתני לה אסיפא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    Babylonian Talmud · folio map

    Zevachim 86a

    Zevachim 86a. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 314 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    גמ' יכול יחלוץ מצוה מוטלת עליו:

    מאן שמעת ליה כו' ומתני' אליביה אתיא:

    כלפי מטה דרך ירידה ומתרחקי מן המערכה:

    כלפי מעלה לצד המערכה אין זו פרישות אלא קריבה אצל העיכול של אש:

    ואפי' פירשו נראה בעיני שחסר מן הגירסא ולמאי דגרס ה"פ ואפי' פירשו בתמיה והא מחוברין יעלו הוא דקאמר:

    לא שנו דקאמר פירשו ירדו ומיהו איתנהו בכלל קדשים אלא שפירשו לאחר זריקה דכיון דבשעת זריקה מחוברים הוו קובעתן זריקה למזבח וכי פירשו הוו להו קדשים פסולין:

    אבל פירשו לפני זריקה דבשעת זריקה לאו בני מזבח היו אתאי זריקה ושריתינהו להדיוט:

    למיעבד קתא דסכיני כי היכי דשריא בשר לגבי מזבח דלהכי קאי קשריא נמי עצמות למאי דקיימי והיינו הנאת כהנים כרבי ישמעאל:

    15 more comments on this page.

    Rashi on Zevachim 86a · Sefaria

    Tosafot

    מאן שמעת ליה דאמר פירשו ירדו רבי היא ופי' רש"י ומתני' אליביה אתיא ור"י פי' כרבנן דוקא היא דמדקתני לא יעלו משמע דאם עלו לא ירדו והא דאמרי רבנן והקטיר לרבות כו' ואפי' פירשו היינו פירשו ועודם על גבי המזבח והא דלא מוקי מיעוטא דועשית עולותיך הבשר והדם בירדו למטה משום דניחא ליה למנקט רבותא דאפי' בעודם ע"ג המזבח ממעט עיכולי גידים וה"ה דממעטי בלא עיכול אם ירדו למטה ופירשו:

    עיכולי עולה אתה מחזיר כו' ולעיל בריש פירקין (זבחים דף פג:) דאיצטריך לרבויי פוקעין מהעולה היינו משום דמהכא לא ידעי אלא בעודם על המזבח אבל למטה לא אי נמי כי היכי דלא נפקא ליה מאשר תאכל האש (ויקרא ו׳:ג׳) משום דאיצטריך למעוטי עיכולי קטורת הכי נמי מקרא דהכא כיון דאיצטריך למעוטי עיכולי גידים ולית ליה הא דקאמר לעיל לאו ממילא שמעינן ליה והא דאיצטריך תרי קראי חד למעוטי קטרת וחד למעוטי גידים משום דאי מקרא דאשר תאכל האש לא הוה ממעטי' אלא עיכולי [קטורת] דליתיה על המזבח החיצון אבל עיכולי גידים לא ואי מקרא דהכא לא ממעטי' קטורת דבר הקרבה הוא דומיא דבשר ודם הלכך צריכי:

    לא שנו אלא שפירשו כלפי מטה פי' לצד חוץ אבל כלפי מעלה פי' לצד המערכה כך גירס' הקונטרס ואברייתא קאי ויש ספרים דגרסי פירשו לא יעלו ואמתני' קאי ולא נהירא דמה שייך ביה קריבה לעיכול כיון שהוא למטה בקרקע ועוד דבתר הכי שקיל וטרי בפירושא דברייתא ומ"ט אפסקיה:

    אתיא זריקה ושריתינהו אפילו למיעבד בהו קתא דסכיני והא דאמר פ' ראוהו ב"ד (ר"ה דף כח.) שופר של עולה לא יתקע פירש רבינו דאיירי שהפרישו לדמי עולה וכן של שלמים שהפרישו לדמי שלמים ודמי שלמים אין בהם מעילה כדאמרינן בפסחים פר' שני (דף כז:) הכא בעצי שלמים עסקינן מיהו לא ידענא מאי טעמא אפקי' ממשמעותיה לאוקומה בדמים דהא איכא לאוקומה בפירש מחיים או פירש קודם זריקה כל זמן שלא נזרק הדם אבל פירש לאחר זריקה לא מצי לאוקמה דבשלמים אין חילוק ואם זריקה מתרת בפירש מחיים ה"ה במחוסר נמי כמו שמתרת הבשר דמ"ש ואם כן לתקוע נמי שרי. נ"ל:

    מה אשם עצמותיו מותרין פי' בקונטרס שהרי אף בשרו מותר כל שכן עצמותיו והוא עצמו הקשה על פירוש זה לקמן פרק דם חטאת (זבחים דף צח.) דאמר מהיקישא דזאת התורה מה אשם עצמותיו מותרין אף כל עצמותיו מותרין (ולא) ונפיק מלו יהיה (דעולה) ופירש דמק"ו דבשר לא נפקי עצמות דאיכא למימר דלא התיר הכתוב אלא בשר הראוי לאכילה וא"כ על כרחין הא דפשיטא ליה באשם היינו משום דכתיב לו יהיה והא דנקט חשם טפי מחטאת אע"ג דבההוא קרא נמי כתיב חטאת דכתיב כחטאת כאשם תורה אחת להם לכהן אשר יכפר בו לו יהיה משום דעיקרא דקרא באשם נקטיה ועוד דלו יהיה כתיב לשון יחיד ואיכא לאוקומה באשם דסלק מיניה ומהיקשא דלקמן לא נפקא עולה כיון דאיכא לאוקומה בדברים הנאכלים דומיא דאשם ומיהו יש להסתפק למה לי ג"ש בעולה הא בגופיה נמי כתיב לו יהיה ומצי לדרוש למישרי עצמות ושמא הוה מוקמינא ליה לדרשא אחריתי:

    ופליגא דר' אלעזר דא"ר אלעזר פירשו לפני זריקה מועלין בהן לעולם כך גרסת הקונט' ויש ספרים שגורסין מועלין בהם עד זריקה ולההיא גרסא סיפא דמילתא הוא דפליגא דקאמר דלאחר זריקה לא נהנין ולא מועלין וא"ת לרבנן דאית להו דאפי' פירשו יעלו אמאי אין מועלין וי"ל דהיינו פירשו קודם זריקה אבל לאחר זריקה התירתם זריקה אם פירשו אי נמי לפי' ר' יצחק דלעיל אפי' פירשו לאחר זריקה וכגון שפירשו למטה דהא מילתיה דרבנן מיתוקמא בעודם על המזבח וא"ת דבמסכת תרומות (פי"א מ"ה) אמרי' גרעיני תרומה בזמן שמכניסן אסורין השליכן מותרין וכן עצמות קדשים בזמן שמכניסן אסורין השליכן מותרין ופירש רבינו דהתם מיירי בעצמות קדשים הנאכלין דומיא דתרומה ויש עליהם עדיין בשר וקאמר דאם מכניסן ומצניען א"כ הוא מחשבן ואכתי שם קדשים עליהן ואסורין אבל משליכן בטל שם אוכל מינייהו וכן גרעיני תרומה מיירי שיש עליהם אוכל ומיפרשא בענין זה:

    וכולן שפקעו מע"ג המזבח כו' פירש בקונטרס דקאי בין אפסולין בין אגידים ועצמות ולפירושו הא דקתני במתני' לא יחזיר ובגמ' אמרינן דמשלה בהם האור יעלו איכא למימר דפקעו דמתני' היינו לאחר שנתעכלו קצת דומיא דאברים שפקעו דמתני' דמוקמינן בגמרא בשרירי אבל משלה בהם האור היינו משלה בהם האור פורתא ולא נעשה מצותן ולכך יחזירו ומיהו לפי מה שפירש בקונטרס לא יחזיר אין צריך להחזיר לא קשה מידי דאיכא למימר דיעלו דקאמר היינו אם ירצה אבל אין חובה להעלותם ועוד י"ל דפקעו היינו דפקעו מאליהן וירדו יעלו יש במשמע שהורידן ויש לחלק בין מאליהן לע"י אחרים כעין ההיא דטרף בקלפי (יומא מו:) המוריד גחלת מע"ג המזבח וכבה חייב משום דלא אנתקיה ממצותה אלמא יכול להעלותה וכי פקעה תנן במתניתין דלא יחזיר ואין מועלין בה ואם היינו מפרשים דכולן לא קאי אפסולין לא היינו מתרצים בזה כלום דמכל מקום הוה קשה למאן דמתני לה אסיפא:

    Tosafot on Zevachim 86a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Zevachim, daf 86, Amud Aleph, about 314 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 123 words

      Opens “יכול יחלוץ גידין ועצמות, ויעלה בשר לגבי…”

    2. Segment 225 words

      Opens “מאן תנא דשמעת ליה דאמר: פירשו ירדו?…”

      Named: רבי היא.

    3. Segment 323 words

      Opens “ואלא מה אני מקיים: (דברים יב, כז)…”

    4. Segment 429 words

      Opens “רבי אומר, כתוב אחד אומר: ״והקטיר הכהן…”

      Named: רבי אומר.

    5. Segment 522 words

      Opens “פירשו לא יעלו [וכו']. אמר רבי זירא:…”

      Named: רבי זירא.

    6. Segment 622 words

      Opens “אמר רבה, הכי קאמר: לא שנו אלא…”

      Named: רבה.

    7. Segment 732 words

      Opens “סבר לה כי הא דאמר רבי יוחנן…”

      Named: רבי יוחנן, רבי ישמעאל.

    8. Segment 815 words

      Opens “מופני; דאי לא מופני איכא למיפרך: מה…”

    9. Segment 911 words

      Opens “מתיב רב אדא בר אהבה: עצמות קדשים,…”

      Named: רב אדא בר אהבה.

    10. Segment 1010 words

      Opens “לאחר זריקה אין מועלין בהן. ושל עולה…”

    11. Segment 1114 words

      Opens “אימא: ושל עולה, פירשו לפני זריקה אין…”

    12. Segment 1215 words

      Opens “ופליגא דר"א דא"ר אלעזר; פירשו לפני זריקה…”

    13. Segment 1333 words

      Opens “מתני׳ וכולן שפקעו מעל גבי המזבח לא…”

    14. Segment 1419 words

      Opens “כשם שהמזבח מקדש את הראוי לו, כך…”

    15. Segment 1521 words

      Opens “גמ׳ ה"ד אי דאית בהו ממש אפילו…”

    Sages named on this page

    • Rav Adda bar Ahava [the First] · Amoraim · First generation of Amoraim

      Rav Adda bar Ahava, a first-generation Amora and a leading disciple of Rav, was renowned for his piety, miraculous experiences, and exceptional…

      Source: Zevachim 86a · Segment 9 — “מתיב רב אדא בר אהבה: עצמות קדשים, לפני זריקה…

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Zevachim 86a · Segment 7 — “…רבי יוחנן משום רבי ישמעאל: נאמר (ויקרא ז, ז)…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Zevachim 86a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026