Talmud Builders

    Zevachim 57b

    Back to index

    English translation — Zevachim 57b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara suggests: And if you wish, say there is a different resolution: The sprinkling outside is derived from the sprinkling inside, all at once. There are not two comparisons here, one derived from the other, but rather a single, complex juxtaposition, from which all of the relevant halakhot are derived.

    2The Gemara comments: Granted, according to the one who says that a matter derived via a juxtaposition and another principle is not a juxtaposition, this is the reason that it is written with regard to the offering brought on Shavuot : “You shall bring out of your dwellings two wave loaves of two-tenths of an ephah; they shall be of fine flour” (Leviticus 23:17).

    3Since apparently there is no need for the verse to state: “You shall bring,” as it already states: “And you shall present a new meal offering to the Lord” (Leviticus 23:16), why must the verse state: “You shall bring”? It states this to teach that anything that you bring from another place that is similar to this offering, i.e., the leavened bread that accompanies a thanks offering, shall be prepared like this. Just as there, with regard to the two loaves, they must be prepared from a tenth of an ephah of flour for each loaf, so too here, each of the ten loaves of leavened bread that accompany a thanks offering must be prepared from a tenth of an ephah of flour for each loaf.

    4If they are compared, why not say that just as there, with regard to the two loaves, the total amount of flour is two-tenths of an ephah, so too here, with regard to the ten loaves that accompany a thanks offering, the total amount of flour for all ten should be two-tenths of an ephah? To counter this comparison, the verse states: “They shall be,” to serve as a restriction and teach that only these two loaves amount to a total of two-tenths of an ephah, but the bread accompanying the thanks offering does not amount to two-tenths of an ephah.

    5The Gemara continues: The ten loaves accompanying a thanks offering must each be a tenth of an ephah, and this has been derived from two sources: A juxtaposition with the offering of Shavuot and another principle, which is that which the verse states concerning the thanks offering, that there must be ten leavened loaves. And we have learned that ten -tenths of an ephah is required for the ten loaves of leavened bread. From where is it derived that ten -tenths of an ephah are required for the matza which also accompanies a thanks offering? After stating that thirty matzot accompany a thanks offering, the verse states: “With cakes of leavened bread” (Leviticus 7:13), to juxtapose the matza with the leavened bread. This teaches that one must bring matza of an amount corresponding to the leavened bread. In any event, this derivation can be employed according to the one who says that a matter derived via a juxtaposition and another principle is not a juxtaposition.

    6But according to the one who says that a matter derived via a juxtaposition and another principle is a juxtaposition, and therefore it cannot then teach its halakha via another juxtaposition, what is there to say? How can the measure of flour for the matza be derived from the measure of flour for the leavened bread? The Gemara answers: The first halakha , connecting the two loaves of Shavuot to the bread accompanying a thanks offering, is not derived via a juxtaposition, but rather via a superfluous word. The term “You shall bring,” written with regard to the two loaves, is extra, and is therefore considered as if it were written explicitly with regard to the leavened bread accompanying the thanks offering. Therefore, it is possible to derive the halakha concerning matza from the halakha concerning leavened bread via a juxtaposition.

    7§ The mishna teaches: The Paschal offering is eaten only at night and it is eaten only until midnight. The Gemara asks: Who is the tanna who taught this mishna? Rav Yosef said that it is Rabbi Elazar ben Azarya. As it is taught in a baraita : The verse states: “And they shall eat of the flesh on that night” (Exodus 12:8). Rabbi Elazar ben Azarya says: It is stated here: “On that night,” without stating when the night ends. And it is stated there, with regard to the plague that afflicted the firstborn Egyptians: “And I will pass through the land of Egypt on that night and I will strike every firstborn in the land of Egypt” (Exodus 12:12). With regard to the death of the firstborns the Torah states: “So said the Lord: At about midnight, I will go out into the midst of Egypt and every firstborn in Egypt shall die” (Exodus 11:4–5).

    8Rabbi Elazar ben Azarya continues: Just as in the verse there, the death of the firstborns occurred until midnight, as stated explicitly in the verse, so too, in the verse here, the mitzva to eat the Paschal offering continues until midnight but not beyond.

    9Rabbi Akiva said to Rabbi Elazar ben Azarya: But isn’t it already stated: “And so you shall eat it, with your loins girded, your shoes on your feet, your staffs in your hands, and you will eat it in haste, for it is the Paschal offering for the Lord” (Exodus 12:11)? This verse indicates that the Paschal offering may be eaten until the time of haste, i.e., until dawn, as the Jewish people left Egypt hastily the next morning.

    10The Gemara asks: If so, why must the verse state: “On that night,” with regard to eating the Paschal offering? The Gemara explains: This phrase is necessary, as one might have thought that the Paschal offering is like all the other offerings in that it should be eaten during the day, on the day it is sacrificed. To counter this reasoning, the verse states: “On that night,” to emphasize that this particular offering shall be eaten at night, but it shall not be eaten during the day.

    11Abaye said to Rav Yosef: And from where do you know that the mishna represents the opinion of Rabbi Elazar ben Azarya, and is stating that the Paschal offering must be eaten by midnight by Torah law? Perhaps the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, and is stating that the Paschal offering must be eaten by midnight by rabbinic law, and the reason for the rabbinic decree was to distance one from a sin. Rav Yosef replied: If so, what does the mishna mean when it says: It is eaten only until midnight? With regard to the other offerings the mishna teaches: Until midnight, without specifying: Only. Rather, one must say that it is like there, with regard to the other halakhot of the Paschal offering stated in the mishna. Just as there, the requirements are by Torah law, so too here, with regard to the final time for eating the meat, the requirement is also by Torah law.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ה"ג ואיבעית אימא חוץ מפנים בחד זימנא גמירוהכי איתא בסדר יומא בפרק הוציאו לו (יומא דף נז.) כלומר נהי נמי דהיקש מקומות כהיקש בהמות הואיל והיקש צורך פנים הוא אפ"ה לא דמי לההוא דלעיל דאילו היכל כולה מילתא בעי למילף מפנים ואיידי דניתן היקש לידרש בדברים המפורשים בפנים כמו למטה בפר ולמעלה בשעיר נדרש ולמד בבת אחת ובא אף מה שלמד בפנים בהיקש עמו וגבי היקש דלעיל נמי אם כתוב בתודה והוקש בכור לתודה ללמוד לו חזה ושוק ולמדתה בהיקש אי הוי הוקש בכור לתודה עצמה והיה למד ממנה תנופת חזה ושוק ואכילת יום ולילה דמתוך שיכולה ללמוד עליו זמן לאכילה שהוא כתוב בה מלמדת נמי עליו תנופת חזה ושוק אבל השתא לתודה עצמה לא הקישה הכתוב אלא לחזה ושוק שבתודה ובתודה עצמה לא למדתה אלא בהיקש:

    היינו דכתיב ממושבותיכם וגו'גבי שתי הלחם דעצרת כתיב והוצרכנו במסכת מנחות (דף עז:) ללמוד מהם כמה עשרונות יש בלחמי תודה ובגופה נכתב י' חלות בכל מין אבל לא נתפרש מכמה היא החלה ומייתי לה לחלות חמץ שבתודה משתי הלחם שאף הן חמץ והכתוב הקיש כל הבאות של חמץ שיהיו שוות ומקרא יתירא דתביאו ילפי' לה דלא איצטריך דכתיב והקרבתם מנחה חדשה ממושבותיכם תביאו לחם תנופה ולא איצטריך תביאו מה ת"ל תביאו כל חמץ שאתה מביא ממקום אחר יהא כזה עשרון לחלה כדכתיב שתים שני עשרונים:

    אי מה להלןאלו שני עשרונים אף אלו כל י' חלות שבה שני עשרונים:

    ת"ל תהיינההתם מפרש מאי למודה בפ' התודה:

    למדנו עשרהעשרונות לחמץ דהא י' חלות למודות בה בג"ש מתרומת מעשר מה תרומת מעשר אחד מעשר אף תרומת תודה והקריב ממנו אחד מכל קרבן מכל מין תרומה לה' אחד מעשר הרי י' חלות ובהיקש תביאו למדנו שהחלה עשרון הרי למדנו י' עשרונות לחמץ הימנו ודבר אחר י' חלות למדנו בהן כבר ובהיקש הן למידות עשרון לחלה:

    עשרהעשרון לשלשת מינין שבמצה מניין:

    ת"ל על חלת לחם חמץמנה הכתוב מינין שבמצה וכתב אחריהן על חלת לחם חמץ הרי היקש אלמא חמץ שלמדנו בו עשרה עשרונות בהימנו ודבר אחר חוזר ומלמד על המצה בהיקש עשרה עשרונות: תביאו רבויא הוא לרבות חמץ שבתודה שכל שתים שבו יהו שתים עשרונים והוי כמאן דכתיב בגופיה בלחמי תודה ולאו משתי הלחם גמרי והיכי דמי דליהוי הימנו ודבר אחר כגון אי איתקוש חמץ דתודה לשתי הלחם בקרא אחרינא דלא מפרש בה עשרון לחלה וילפינן תודה משתי הלחם בהיקש לעשרון לחלה ובדידיה כתיבי עשר חלות:

    מאן תנאדאינו נאכל אלא עד חצות:

    עד שעת חפזוןשהם נחפזים ללכת והיינו לאור הבוקר כדכתיב (שמות י״ב:כ״ב) ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר:

    יכול יהא נאכל כשאר כל הקדשיםביום זביחתו קודם שתחשך יתחיל לאוכלו אם ירצה ת"ל כו':

    להרחיק את האדםכדתנן בכולהו עד חצות:

    א"כ מאי אלאליתני ונאכל עד חצות כדתנא בכולהו:

    כי התםדומיא דלילה ומנוייו וצלי תנייה דהוו דאורייתא איבעית אימא לא גרסינן וה"ג א"כ מאי אלא כי התם מה התם דאורייתא כו':

    זבחים 57 עמוד ב

    1ואיבעית אימא: חוץ מפנים בחד זימנא גמיר.

    2בשלמא למ"ד הוי היקש, היינו דכתיב: ״(ויקרא כג״, יז) ממושבותיכם תביאו לחם תנופה׃

    3שאין ת"ל ״תביאו״, מה ת"ל ״תביאו״? כל שאתה מביא ממקום (למקום) אחר הרי הוא כזה; מה להלן עשרון לחלה, אף כאן עשרון לחלה.

    4אי מה להלן שני עשרונים, אף כאן שני עשרונים?! ת"ל ״תהיינה״.

    5ולמדנו עשרה לחמץ; עשרה למצה מנין? ת"ל (ויקרא ז, יג) ״על חלת לחם חמץ״ נגד חמץ הבא מצה.

    6אלא למאן דאמר (לא) הוי היקש, מאי איכא למימר? ״תביאו״ יתירא היא.

    7הפסח אינו נאכל. מאן תנא? אמר רב יוסף: רבי אלעזר בן עזריה היא. דתניא, רבי אלעזר [בן עזריה] אומר: נאמר כאן (שמות יב, ח) ״בלילה [הזה]״, ונאמר להלן: (שמות יב, יב) ״ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה״;׃

    8מה להלן עד חצות, אף כאן עד חצות.

    9א"ל ר"ע והלא כבר נאמר: ״ואכלתם אותו בחפזון״ עד שעת חפזון!

    10א"כ מה ת"ל ״בלילה הזה״? שיכול יהא ככל הקדשים הנאכלים ביום; ת"ל ״בלילה״ בלילה יהא נאכל, ואינו נאכל ביום.

    11א"ל אביי: וממאי דרבי אלעזר ב"ע ודאורייתא? דלמא דרבנן, ולהרחיק מן העבירה! א"כ מאי ״אלא עד חצות״? [אלא] כי התם מה התם דאורייתא, אף כאן נמי דאוריית':

    12הדרן עלך איזהו מקומן׃

    Tosafot

    ואיבעית אימא חוץ מפנים בחדא זימנא גמירפירש בקונטרס דכולה מילתא דהיכל בעי למילף מפנים ואיידי דניתן היקש לדרוש בדברים המפורשים בפנים כגון למטה בפר ולמעלה בשעיר נדרוש ולמד בבת אחת אף הלמד בפנים בהיקש עמו וגבי היקש דלעיל נמי אם היינו צריכין ללמוד לבכור תנופת חזה ושוק וזמן אכילה והוקש בכור לתודה עצמה ללמוד שתיהן ממנה מתוך שתודה מלמדת עליו זמן אכילה דכתיב בה מלמדת עליו נמי חזה ושוק שלמדתו בהיקש משלמים אבל עכשיו שלא הוקש לתודה אלא לחזה ושוק וללמוד ממנו זמן אכילה לבדו אם אתה אומר לחזה ושוק של תודה הקישו הכתוב בו עצמו לא למדו בתודה אלא בהיקש ע"כ לשון הקונט' וקשה לפירושו מהא דאמר לעיל (זבחים דף מט:) דיותרת ושתי הכליות דעבודת כוכבים הוי דבר הלמד בהיקש ואינו חוזר ומלמד בהיקש אע"ג דכתיבא ההיא היקשא לדברים דכתיבי בפר העלם גופיה כגון הזאות וכמה דברים ולא אמרי' בחד זימנא גמיר ועוד אמרי' לעיל (זבחים דף נה.) דלא ילפינן זבחי שלמי ציבור לצפון מחטאת משום דהוי דבר הבא בהיקש ואינו חוזר ומלמד בהיקש אף על גב דצריכא ההיא וילפינן בהיקשא [דנאכל לזכרי כהונה] ותי' ר"י דמאחת למעלה דכתיב בשעיר יליף מבחוץ בין בפר בין בשעיר דהכי משמע וכן יעשה בחוץ בין בפר בין בשעיר וכן בשבע דלמטה דכתיבי בפר בפנים ילפינן (בין) בחוץ בין בפר [בין] בשעיר כלומר בכל הבהמות ורבינו חננאל פירש בפרק הוציאו לו (יומא נז.) בחדא זימנא גמיר דכי גמרינן שיהיו כל עשיותיו שוות בין בפנים בין בחוץ שכל הזאות שיעשו מהם בכל מקום שיהיו שוות ואית ספרים דגרסי חוץ ופנים בחד זימנא גמר:

    היינו דכתיב ממושבותיכם תביאוגבי שתי הלחם כתיב וילפינן מינה חלות חמץ לתודה דמה כאן בשתי הלחם עשרון לחלה אף כאן חמץ שבתודה עשרון לחלה ומנין חלות שבתודה ילפינן דהוו עשר בג"ש דתרומה תרומה מתרומת מעשר אלמא איכא י' עשרונות לי' חלות של חמץ והדר ילפינן מיניה מחמץ דכנגד חמץ הבא מצה והוו להו י' עשרונות לג' מינים של מצה דהיינו ג' עשרון ושליש לכל מין חלה וחלה של מצה ואע"ג דמנין של חלות לאו בגופיה דחמץ כתיב חשיב ליה בחמץ כדפירש בקונטרס משום דדבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בהיקש א"נ משום דתרומת מעשר חולין הוא א"נ משום דפריך בפ' התודה (מנחות עז:) ואימא ב' עשרונות ותו לא כשתי הלחם וקאמר ת"ל תהיינה וגרסי' התם מאי תלמודא אמר ר' יצחק בר אבדימי תהיינה כתיב עשרה עשרונות דבר הכתוב ומריבוי ב' יודין דריש דחד יו"ד יתיר משמע עשרה ומסתברא דהאי יו"ד דתהיינה אלחמי תודה קאי דאי אשתי הלחם שתים שתי עשרונים כתיב והיינו הימנו ודבר אחר די' עשרונות בדידיה כתיב דתהיינה משמע י' חלות ועשרון מתביאו קא יליף ובלשון אחרון פירש בקונט' במנחות (גז"ש) ואית ספרים דגרסי התם אמר רב יצחק בר אבדימי תהיינה כתיב ותו לא ול"ג עשר עשרונות דבר הכתוב ודריש משום דתהיינה מיעוטא הוא דמשמע הני דוקא שני עשרונים ולא אחר שני עשרונות וכ"נ דיו"ד לא מייתינן למידרש דכמו שיאמר מתעשה לשון יחיד תעשינה לשון רבים כך יאמר מתהיה תהיינה יו"ד אחת של עיקר ויו"ד אחת של שימוש ואם תאמר ומג"ש דתרומת מעשר היכי יליף לי' חלות דלמא עביד חדא חלה אחת גדולה ויטול הימנה פרוסה לתרומה וי"ל דהא אמרינן (פסחים דף לז:) אחד שלא יטול פרוסה ועוד דרשינן התם שיהו כל הקרבנות שוין אלמא דבעי להנך חלות דליהוו כחלות של תרומה:

    להרחיק מן העבירהלנאכלין לשני ימים ולילה אחד לא עשו חכמים הרחקה עד חצות דניכר הוא מתי יהיה שקיעת החמה אבל בלילה אינו ניכר:

    ואיבעית אימא כי התם כו'בקונטרס לא גרס ואיבעית אימא ויש לפרש דדייק מדלא קתני עד חצות לבסוף ותני ליה באמצע ש"מ דהוי דאורייתא כמו לילה ומנוייו וצלי ויש לדקדק דהלכה כר' אלעזר בן עזריה דסתם לן תנא כוותיה במתני' ובערבי פסחים (פסחים קכ:) ובפ"ק דברכות (דף ט.) וצריך ליזהר אמצה משום דקאמר רבא בסוף ערבי פסחים אכל מצה אחר חצות לרבי אלעזר בן עזריה לא יצא ידי חובתו [ועיין תוספות פסחים קכ: ד"ה אמר רבא ותוספות מגילה כא. ד"ה לאיתויי]:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Gilyon HaShas

    שם ד"ה היינו וכו' משום דדבר הלמד בגז"ש חוזר ומלמד בהיקשעיין לעיל דף נ ע"א תוס' ד"ה אמר. וצ"ע:

    Babylonian Talmud · folio map

    Zevachim 57b

    Zevachim 57b. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 189 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ה"ג ואיבעית אימא חוץ מפנים בחד זימנא גמיר והכי איתא בסדר יומא בפרק הוציאו לו (יומא דף נז.) כלומר נהי נמי דהיקש מקומות כהיקש בהמות הואיל והיקש צורך פנים הוא אפ"ה לא דמי לההוא דלעיל דאילו היכל כולה מילתא בעי למילף מפנים ואיידי דניתן היקש לידרש בדברים המפורשים בפנים כמו למטה בפר ולמעלה בשעיר נדרש ולמד בבת אחת ובא אף מה שלמד בפנים בהיקש עמו וגבי היקש דלעיל נמי אם כתוב בתודה והוקש בכור לתודה ללמוד לו חזה ושוק ולמדתה בהיקש אי הוי הוקש בכור לתודה עצמה והיה למד ממנה תנופת חזה ושוק ואכילת יום ולילה דמתוך שיכולה ללמוד עליו זמן לאכילה שהוא כתוב בה מלמדת נמי עליו תנופת חזה ושוק אבל השתא לתודה עצמה לא הקישה הכתוב אלא לחזה ושוק שבתודה ובתודה עצמה לא למדתה אלא בהיקש:

    היינו דכתיב ממושבותיכם וגו' גבי שתי הלחם דעצרת כתיב והוצרכנו במסכת מנחות (דף עז:) ללמוד מהם כמה עשרונות יש בלחמי תודה ובגופה נכתב י' חלות בכל מין אבל לא נתפרש מכמה היא החלה ומייתי לה לחלות חמץ שבתודה משתי הלחם שאף הן חמץ והכתוב הקיש כל הבאות של חמץ שיהיו שוות ומקרא יתירא דתביאו ילפי' לה דלא איצטריך דכתיב והקרבתם מנחה חדשה ממושבותיכם תביאו לחם תנופה ולא איצטריך תביאו מה ת"ל תביאו כל חמץ שאתה מביא ממקום אחר יהא כזה עשרון לחלה כדכתיב שתים שני עשרונים:

    אי מה להלן אלו שני עשרונים אף אלו כל י' חלות שבה שני עשרונים:

    ת"ל תהיינה התם מפרש מאי למודה בפ' התודה:

    למדנו עשרה עשרונות לחמץ דהא י' חלות למודות בה בג"ש מתרומת מעשר מה תרומת מעשר אחד מעשר אף תרומת תודה והקריב ממנו אחד מכל קרבן מכל מין תרומה לה' אחד מעשר הרי י' חלות ובהיקש תביאו למדנו שהחלה עשרון הרי למדנו י' עשרונות לחמץ הימנו ודבר אחר י' חלות למדנו בהן כבר ובהיקש הן למידות עשרון לחלה:

    עשרה עשרון לשלשת מינין שבמצה מניין:

    ת"ל על חלת לחם חמץ מנה הכתוב מינין שבמצה וכתב אחריהן על חלת לחם חמץ הרי היקש אלמא חמץ שלמדנו בו עשרה עשרונות בהימנו ודבר אחר חוזר ומלמד על המצה בהיקש עשרה עשרונות: תביאו רבויא הוא לרבות חמץ שבתודה שכל שתים שבו יהו שתים עשרונים והוי כמאן דכתיב בגופיה בלחמי תודה ולאו משתי הלחם גמרי והיכי דמי דליהוי הימנו ודבר אחר כגון אי איתקוש חמץ דתודה לשתי הלחם בקרא אחרינא דלא מפרש בה עשרון לחלה וילפינן תודה משתי הלחם בהיקש לעשרון לחלה ובדידיה כתיבי עשר חלות:

    מאן תנא דאינו נאכל אלא עד חצות:

    5 more comments on this page.

    Rashi on Zevachim 57b · Sefaria

    Tosafot

    ואיבעית אימא חוץ מפנים בחדא זימנא גמיר פירש בקונטרס דכולה מילתא דהיכל בעי למילף מפנים ואיידי דניתן היקש לדרוש בדברים המפורשים בפנים כגון למטה בפר ולמעלה בשעיר נדרוש ולמד בבת אחת אף הלמד בפנים בהיקש עמו וגבי היקש דלעיל נמי אם היינו צריכין ללמוד לבכור תנופת חזה ושוק וזמן אכילה והוקש בכור לתודה עצמה ללמוד שתיהן ממנה מתוך שתודה מלמדת עליו זמן אכילה דכתיב בה מלמדת עליו נמי חזה ושוק שלמדתו בהיקש משלמים אבל עכשיו שלא הוקש לתודה אלא לחזה ושוק וללמוד ממנו זמן אכילה לבדו אם אתה אומר לחזה ושוק של תודה הקישו הכתוב בו עצמו לא למדו בתודה אלא בהיקש ע"כ לשון הקונט' וקשה לפירושו מהא דאמר לעיל (זבחים דף מט:) דיותרת ושתי הכליות דעבודת כוכבים הוי דבר הלמד בהיקש ואינו חוזר ומלמד בהיקש אע"ג דכתיבא ההיא היקשא לדברים דכתיבי בפר העלם גופיה כגון הזאות וכמה דברים ולא אמרי' בחד זימנא גמיר ועוד אמרי' לעיל (זבחים דף נה.) דלא ילפינן זבחי שלמי ציבור לצפון מחטאת משום דהוי דבר הבא בהיקש ואינו חוזר ומלמד בהיקש אף על גב דצריכא ההיא וילפינן בהיקשא [דנאכל לזכרי כהונה] ותי' ר"י דמאחת למעלה דכתיב בשעיר יליף מבחוץ בין בפר בין בשעיר דהכי משמע וכן יעשה בחוץ בין בפר בין בשעיר וכן בשבע דלמטה דכתיבי בפר בפנים ילפינן (בין) בחוץ בין בפר [בין] בשעיר כלומר בכל הבהמות ורבינו חננאל פירש בפרק הוציאו לו (יומא נז.) בחדא זימנא גמיר דכי גמרינן שיהיו כל עשיותיו שוות בין בפנים בין בחוץ שכל הזאות שיעשו מהם בכל מקום שיהיו שוות ואית ספרים דגרסי חוץ ופנים בחד זימנא גמר:

    היינו דכתיב ממושבותיכם תביאו גבי שתי הלחם כתיב וילפינן מינה חלות חמץ לתודה דמה כאן בשתי הלחם עשרון לחלה אף כאן חמץ שבתודה עשרון לחלה ומנין חלות שבתודה ילפינן דהוו עשר בג"ש דתרומה תרומה מתרומת מעשר אלמא איכא י' עשרונות לי' חלות של חמץ והדר ילפינן מיניה מחמץ דכנגד חמץ הבא מצה והוו להו י' עשרונות לג' מינים של מצה דהיינו ג' עשרון ושליש לכל מין חלה וחלה של מצה ואע"ג דמנין של חלות לאו בגופיה דחמץ כתיב חשיב ליה בחמץ כדפירש בקונטרס משום דדבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בהיקש א"נ משום דתרומת מעשר חולין הוא א"נ משום דפריך בפ' התודה (מנחות עז:) ואימא ב' עשרונות ותו לא כשתי הלחם וקאמר ת"ל תהיינה וגרסי' התם מאי תלמודא אמר ר' יצחק בר אבדימי תהיינה כתיב עשרה עשרונות דבר הכתוב ומריבוי ב' יודין דריש דחד יו"ד יתיר משמע עשרה ומסתברא דהאי יו"ד דתהיינה אלחמי תודה קאי דאי אשתי הלחם שתים שתי עשרונים כתיב והיינו הימנו ודבר אחר די' עשרונות בדידיה כתיב דתהיינה משמע י' חלות ועשרון מתביאו קא יליף ובלשון אחרון פירש בקונט' במנחות (גז"ש) ואית ספרים דגרסי התם אמר רב יצחק בר אבדימי תהיינה כתיב ותו לא ול"ג עשר עשרונות דבר הכתוב ודריש משום דתהיינה מיעוטא הוא דמשמע הני דוקא שני עשרונים ולא אחר שני עשרונות וכ"נ דיו"ד לא מייתינן למידרש דכמו שיאמר מתעשה לשון יחיד תעשינה לשון רבים כך יאמר מתהיה תהיינה יו"ד אחת של עיקר ויו"ד אחת של שימוש ואם תאמר ומג"ש דתרומת מעשר היכי יליף לי' חלות דלמא עביד חדא חלה אחת גדולה ויטול הימנה פרוסה לתרומה וי"ל דהא אמרינן (פסחים דף לז:) אחד שלא יטול פרוסה ועוד דרשינן התם שיהו כל הקרבנות שוין אלמא דבעי להנך חלות דליהוו כחלות של תרומה:

    להרחיק מן העבירה לנאכלין לשני ימים ולילה אחד לא עשו חכמים הרחקה עד חצות דניכר הוא מתי יהיה שקיעת החמה אבל בלילה אינו ניכר:

    ואיבעית אימא כי התם כו' בקונטרס לא גרס ואיבעית אימא ויש לפרש דדייק מדלא קתני עד חצות לבסוף ותני ליה באמצע ש"מ דהוי דאורייתא כמו לילה ומנוייו וצלי ויש לדקדק דהלכה כר' אלעזר בן עזריה דסתם לן תנא כוותיה במתני' ובערבי פסחים (פסחים קכ:) ובפ"ק דברכות (דף ט.) וצריך ליזהר אמצה משום דקאמר רבא בסוף ערבי פסחים אכל מצה אחר חצות לרבי אלעזר בן עזריה לא יצא ידי חובתו [ועיין תוספות פסחים קכ: ד"ה אמר רבא ותוספות מגילה כא. ד"ה לאיתויי]:

    Tosafot on Zevachim 57b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    שם ד"ה היינו וכו' משום דדבר הלמד בגז"ש חוזר ומלמד בהיקש עיין לעיל דף נ ע"א תוס' ד"ה אמר. וצ"ע:

    Gilyon HaShas on Zevachim 57b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Zevachim, daf 57, Amud Bet, about 189 words in 12 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 12 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 17 words

      Opens “ואיבעית אימא: חוץ מפנים בחד זימנא גמיר.…”

    2. Segment 213 words

      Opens “בשלמא למ"ד הוי היקש, היינו דכתיב: (ויקרא…”

    3. Segment 323 words

      Opens “שאין ת"ל ״תביאו״, מה ת"ל ״תביאו״? כל…”

    4. Segment 411 words

      Opens “אי מה להלן שני עשרונים, אף כאן…”

    5. Segment 518 words

      Opens “ולמדנו עשרה לחמץ; עשרה למצה מנין? ת"ל…”

    6. Segment 612 words

      Opens “אלא למאן דאמר (לא) הוי היקש, מאי…”

    7. Segment 736 words

      Opens “הפסח אינו נאכל. מאן תנא? אמר רב…”

      Named: רב יוסף, רבי אלעזר.

    8. Segment 88 words

      Opens “מה להלן עד חצות, אף כאן עד…”

    9. Segment 911 words

      Opens “א"ל ר"ע והלא כבר נאמר: ״ואכלתם אותו…”

    10. Segment 1019 words

      Opens “א"כ מה ת"ל ״בלילה הזה״? שיכול יהא…”

    11. Segment 1127 words

      Opens “א"ל אביי: וממאי דרבי אלעזר ב"ע ודאורייתא?…”

      Named: רבי אלעזר, אביי.

    12. Segment 124 words

      Opens “הדרן עלך איזהו מקומן…”

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Zevachim 57b · Segment 7 — “…מאן תנא? אמר רב יוסף: רבי אלעזר בן עזריה…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Zevachim 57b · Segment 11 — “א"ל אביי: וממאי דרבי אלעזר ב"ע ודאורייתא? דלמא דרבנן,…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Zevachim 57b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026