Talmud Builders

    Zevachim 43a

    Back to index

    English translation — Zevachim 43a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1the meal offering of priests, from which no handful of flour is removed and which is burned in its entirety (see Leviticus 6:16); the meal offering of the anointed priest, which is sacrificed by the High Priest each day, half in the morning and half in the evening; the blood, which permits all the offerings; and the libations that are brought by themselves as a separate offering and do not accompany an animal offering; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: The same halakha applies even with regard to libations that are brought with an animal offering.

    2With regard to the log of oil that accompanies the guilt offering of a recovered leper, Rabbi Shimon says: One is not liable for consuming it due to violation of the prohibition of piggul , because it is not permitted by any other item. And Rabbi Meir says: One is liable for consuming it due to violation of the prohibition of piggul , as the blood of the guilt offering of the leper permits its use, as only after the blood’s sacrifice is the oil sprinkled and given to the priests. And the principle is: With regard to any item that has permitting factors, either for consumption by a person or for burning on the altar, one is liable for eating it due to violation of the prohibition of piggul .

    3The mishna elaborates: The burnt offering, its blood permits its flesh to be burned on the altar and its hide to be used by the priests. The bird burnt offering, its blood permits its flesh and its skin to be burned on the altar. The bird sin offering, its blood permits its meat for consumption by the priests. Bulls that are burned, e.g., the bull for an unwitting communal sin, and goats that are burned, e.g., the goats sacrificed for an unwitting communal sin of idol worship, their blood permits their sacrificial portions to be sacrificed on the altar.

    4Rabbi Shimon says: Those bulls and goats are not subject to piggul because their blood is presented in the Sanctuary, and in the case of any offering whose blood is not presented on the external altar like that of a peace offering, with regard to which the halakha of piggul was stated in the Torah, one is not liable for eating it due to violation of the prohibition of piggul .

    5GEMARA: Ulla says: With regard to a handful of a meal offering that is piggul that was offered up on the altar, its piggul status has left it. His reasoning is as follows: If this handful brings other items to a status of piggul , with regard to itself is it not all the more so? The Gemara asks: What is Ulla saying? This consideration does not explain why the status of piggul should leave the handful. The Gemara answers that this is what he is saying: If the handful is not accepted, i.e., if its sacrifice is disqualified, how can it bring other items to a status of piggul ? A meal offering is considered piggul only if its handful is properly sacrificed.

    6The Gemara asks: What is Ulla teaching us? If he is teaching us that one is not liable for eating the handful due to violation of the prohibition of piggul , we learn this in the mishna: These are the items for which one is not liable due to piggul : The handful, the incense, the frankincense, the meal offering of priests, the meal offering of the anointed priest, the meal offering brought with the libations that accompany animal offerings, and the blood. If so, one is not liable for eating the handful even if it was not offered up on the altar.

    7Rather, Ulla is teaching that if items with piggul status ascended the altar, they shall not descend. But this too, we learn in a mishna (84a): With regard to sacrificial flesh that is left overnight, or that emerges from the Temple courtyard, or that is ritually impure, or an offering that was slaughtered with the intention of eating the meat beyond its designated time or outside its designated area, thereby acquiring the status of piggul , if any one of these ascended the altar they shall not descend.

    8Rather, Ulla is teaching that if items with piggul status descended from the altar after having been brought up there, they ascend once again. But we also learn in that same mishna (84b) that this is not so: Just as if they ascended the altar, they shall not descend, so too, if they descended from the altar they shall not ascend. The Gemara answers: No, Ulla’s ruling is necessary in a case where the fire has already taken hold of it, i.e., the handful began to burn before it came down from the altar. Ulla teaches that in such a case the priests should return the handful to the altar, as its piggul status has already left it.

    9The Gemara raises a difficulty: But this halakha too, Ulla already said it on another occasion. As Ulla says: The mishna taught that items that descended from the altar shall not ascend again only where the fire has not taken hold of them, but where the fire has already taken hold of them, they shall ascend. The Gemara explains: Even so, there is a novelty in Ulla’s ruling: Lest you say that this matter applies only

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מנחת נדבת כהניםכולה כליל ואינה נקמצת הלכך אין אחר מתירה:

    וכן מנחת כהן משיחחביתי כהן גדול שמקריב בכל יום מחציתה בבקר ומחציתה בערב (ויקרא ו׳:י״ג):

    ומנחת נסכים לא גרסי' דהא מיפלג פליגי בה ונתן חילוק בין באה עם הזבח לבאה בפני עצמו:

    והדםהוא המתיר:

    והנסכים הבאין בפני עצמןבין שהתנדבן בפני עצמן כדאמר במנחות (דף קד:) מתנדב אדם מנחת נסכים בין שבאו בגלל זבח אלא שהביא היום זבחו ונסכיו למחר דאמר מר מנחתם ונסכיהם אף למחר אבל אם הביאן עם זבחו ופיגל בזבח נתפגלו הנסכים:

    וחכמים אומרים אף הבאים עם הבהמהדכיון דיכול להקריב נסכים למחר נמצא שאין הזבח מתירן ליקרב אלא הן מתירין את עצמן:

    לוג שמן של מצורעשיריו נאכלין כדיליף בפירקין לקמן (זבחים דף מד:):

    אין חייבין עליו משום פיגולאם פיגל באשם לא נפגל הלוג ואע"פ שהלוג תלוי באשם כדכתיב על מקום דם האשם (ויקרא י״ד:כ״ח) ואם לא נתן מדם האשם תחילה אין נתינת השמן כלום אפילו הכי כיון דאדם מביא אשמו עכשיו ולוגו עד עשרה ימים נמצא שאין האשם מתירו וכיון דאין לו מתירין אין חייבין עליו משום פיגול:

    ר"מ אומרלוג הבא עם האשם בו ביום חייבין עליו משום פיגול אם פיגל באשם:

    בין לאדם בין למזבחאו לזה או לזה:

    דמה מתיר בשרה למזבחדכתיב (שם א) וזרקו והדר וערכו:

    ועורה לכהניםעור העולה אשר הקריבו אין לו אלא לאחר זריקה:

    חטאת העוף כו'בגמ' מפרש מנין דנאכל לכהנים:

    דמן מתיר אימוריהן ליקרבלפיכך פיגל באימורים בשעת עבודת הדם נתפגלו פרים:

    ר' שמעוןאפרים הנשרפין פליג:

    כל שאין מתן דמו על המזבח החיצון כשלמיםשפיגול כתיב בהו (ויקרא ז) אין חייבין עליו משום פיגול:

    גמ' פקע פיגולו ממנולקמן מפרש למאי הלכתא פקע:

    מאי קאמרקבעי למימר פקע פיגולו ממנו ונסיב טעמא דבא לידי פיגול:

    אם אינו מתקבלבהקטרה:

    היאך מביא אחרים לידי פיגולהמקטיר קומץ על מנת שיאכל שירים למחר היאך מנחה מתפגלת אם אין הקטרתו הקטרה והכי קאמר הוא עצמו לא כל שכן שיתקבל אחרי שמתקבל לרצות אחרים לפיגולו:

    מאי קא משמע לןלמאי מיבעי ליה הא פקע פיגולו:

    אילמימרא דאם אכל ממנו אחרי שעלה אין חייבין עליו כרת:

    תנינןדבלאו עלה נמי אין חייבין עליו:

    אלאלהכי אהני פקיעה דכיון שעלה לא ירד:

    תנינא ושנשחט חוץ לזמנודהיינו פיגול:

    הלןבשר הלן:

    אלאאהני פקיעה שאם ירד לאחר שהעלוהו (לא) יחזור ויעלה:

    תנינאבלאו הכי:

    לא צריכאהא דעולא אלא שמשלה בו האור ואשמעינן דנעשה לחמו של מזבח ואפי' ירדו יעלו וההיא דקתני לא יעלו בשלא משלה בו האור:

    לא שנודאם ירדו הנך פסולין משעלו לא יעלה:

    זבחים 43 עמוד א

    1ומנחת כהנים, ומנחת כהן משיח, והדם, והנסכים הבאין בפני עצמן. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: אף הבאין עם הבהמה.

    2לוג שמן של מצורע ר' שמעון אומר: אין חייבין עליו משום פיגול, ורבי מאיר אומר: חייבין עליו משום פיגול; שדם האשם מתירו, וכל שיש לו מתירין בין לאדם בין למזבח חייבין עליו משום פיגול.

    3העולה דמה מתיר את בשרה למזבח ועורה לכהנים. עולת העוף דמה מתיר את בשרה למזבח. חטאת העוף דמה מתיר את בשרה לכהנים. פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים דמן מתיר את אימוריהן ליקרב.

    4ר' שמעון אומר: כל שאינו על המזבח החיצון כשלמים, אין חייבין עליו משום פיגול.

    Gemara

    5אמר עולא: קומץ פיגול שהעלו על גבי המזבח פקע פיגולו ממנו; אם אחרים מביא לידי פיגול, הוא עצמו לא כל שכן?! מאי קאמר? הכי קאמר: אם אינו מתקבל, היאך מביא אחרים לידי פיגול?

    6מאי קא משמע לן? אי דאין חייבין עליו משום פיגול תנינא, אלו דברים שאין חייבין עליהם משום פיגול: הקומץ, והקטרת, והלבונה, ומנחת כהנים, ומנחת כהן משיח, ומנחת נסכים, והדם!

    7אלא דאם עלו לא ירדו תנינא: הלן, והיוצא, והטמא, ושנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו אם עלו לא ירדו!

    8ואלא דאם ירדו יעלו הא נמי תנינא: כשם שאם עלו לא ירדו, כך אם ירדו לא יעלו! לא צריכא, שמשלה בהן האור.

    9הא נמי אמרה עולא חדא זימנא, דאמר עולא: לא שנו אלא שלא משלה בהן האור, אבל משלה בהן האור יעלו! מהו דתימא הני מילי׃

    Tosafot

    ולוג שמן של מצורענראה דרבי שמעון דהכא הוא רבנן דלעיל גבי נסכים וקשה אמאי לא עירב דתרווייהו חד טעמא הוא:

    והלבונה -ואם תאמר והרי לבונה הקומץ מתירה ואף על פי שיכול להקטירה קודם הקומץ כדאמר בהקומץ זוטא (מנחות טז:) מכל מקום קודם הקמיצה ודאי נראה דאין להקטירה ויש לומר דמכל מקום לא הויא לבונה דומיא דשלמים דלבונה היא גופה מתיר שמתרת שירים לאכילה ועיקר פיגול ילפינן משלמים ואע"ג דשייך פיגול באימורים וכמה דלא מיקטרי אימורים כהנים לא מצי אכלי מכל מקום לא חשיבי מתיר כיון דאם נטמאו או אבדו שרי בשר באכילה ועוד יש לומר דלבונה אין לה מתיר בעבודת המזבח ולא הויא דומיא דשלמים שעבודת המזבח מתירן כגון זריקת הדם ואם תאמר אמאי לא חשיב הכא עצים כי היכי דחשיב לבונה אע"ג דלא חזיא לאכילה דאי הוה להו מתירין היה חייב עליהם משום פיגול כמו שחייבין עליהם משום טומאה אבל אין להם מתירין והן עצמן מתירין ויש לומר דלא שייך למיתני עצים דהיכי דמי אי כגון מתנדב עצים לרבי דאמר בהקומץ רבה (מנחות כ:) דטעונים קמיצה והגשה הוי דינם כמנחה ופטור על הקומץ וחייב על השירים ואי בעצים דמערכה לא שייך בהו מחשבה דאי במחשב בשעת הולכה ע"מ להקטירו למחר היו הולכת עצים למערכה לכולי עלמא לאו עבודה היא ומיהו לחריפי דפומבדיתא בסוף הקומץ זוטא (שם דף יז.) משכחת לה בהקטיר שומשום על מנת להקטיר שומשום למחר דהקטרה מפגלת הקטרה ושמא אע"ג דחייבין על העצים משום טומאה אין חייבין עליהם משום פיגול דלאו קרבן גמור הם לרבנן דפליגי עליה דרבי בפרק הקומץ רבה (מנחות כ:) דלא בעו מליחה דמכשירי קרבן הם דלא קרבן ומיהו קשה דמאי שנא פיגול מטומאה דאי משום דילפינן (לעיל זבחים דף כח:) פיגול משלמים טומאה נמי כתיב בשלמים (ויקרא ז) ועוד דפיגול אתי לקמן (זבחים דף מה.) עון עון מנותר ונותר חילול חילול מטומאה:

    מנחת נסכיםפי' בקונטרס דלא גרסינן מנחת נסכים משום דפליגי בה בסיפא דהך משנה דקתני והנסכים הבאים בפני עצמן דברי רבי מאיר וחכמים אומרים אף הבאין עם הבהמה ובפני עצמן דקאמר היינו כגון שהתנדב נסכים כדאמר גבי מתנדב אדם מנחת נסכים בכל יום בין הבאין עם הבהמה כגון שהביא זבחו היום ונסכים מכאן ועד עשרה ימים ומיהו יש ליישב גירסת הספרים דמנחת נסכים מיירי במתנדב מנחת נסכים בכל יום וההיא בבאין בפני עצמן מיירי במביא זבחו היום ונסכים ביום מחר אבל קשה שלא היה לו להפסיק בדם והוה ליה למיתני הכי והדם ומנחת נסכים ונסכים הבאין בפני עצמם ושמא איידי דתנא מנחת כהנים ומנחת כהן משיח תנא נמי מנחת נסכים:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Gilyon HaShas

    מתני' ר"ש אומר כל שאינועי' לקמן דף מה ע"ב תוד"ה אבל:

    Babylonian Talmud · folio map

    Zevachim 43a

    Zevachim 43a. The full printed text of this folio side — 9 numbered segments, about 225 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מנחת נדבת כהנים כולה כליל ואינה נקמצת הלכך אין אחר מתירה:

    וכן מנחת כהן משיח חביתי כהן גדול שמקריב בכל יום מחציתה בבקר ומחציתה בערב (ויקרא ו׳:י״ג):

    ומנחת נסכים לא גרסי' דהא מיפלג פליגי בה ונתן חילוק בין באה עם הזבח לבאה בפני עצמו:

    והדם הוא המתיר:

    והנסכים הבאין בפני עצמן בין שהתנדבן בפני עצמן כדאמר במנחות (דף קד:) מתנדב אדם מנחת נסכים בין שבאו בגלל זבח אלא שהביא היום זבחו ונסכיו למחר דאמר מר מנחתם ונסכיהם אף למחר אבל אם הביאן עם זבחו ופיגל בזבח נתפגלו הנסכים:

    וחכמים אומרים אף הבאים עם הבהמה דכיון דיכול להקריב נסכים למחר נמצא שאין הזבח מתירן ליקרב אלא הן מתירין את עצמן:

    לוג שמן של מצורע שיריו נאכלין כדיליף בפירקין לקמן (זבחים דף מד:):

    אין חייבין עליו משום פיגול אם פיגל באשם לא נפגל הלוג ואע"פ שהלוג תלוי באשם כדכתיב על מקום דם האשם (ויקרא י״ד:כ״ח) ואם לא נתן מדם האשם תחילה אין נתינת השמן כלום אפילו הכי כיון דאדם מביא אשמו עכשיו ולוגו עד עשרה ימים נמצא שאין האשם מתירו וכיון דאין לו מתירין אין חייבין עליו משום פיגול:

    22 more comments on this page.

    Rashi on Zevachim 43a · Sefaria

    Tosafot

    ולוג שמן של מצורע נראה דרבי שמעון דהכא הוא רבנן דלעיל גבי נסכים וקשה אמאי לא עירב דתרווייהו חד טעמא הוא:

    והלבונה -ואם תאמר והרי לבונה הקומץ מתירה ואף על פי שיכול להקטירה קודם הקומץ כדאמר בהקומץ זוטא (מנחות טז:) מכל מקום קודם הקמיצה ודאי נראה דאין להקטירה ויש לומר דמכל מקום לא הויא לבונה דומיא דשלמים דלבונה היא גופה מתיר שמתרת שירים לאכילה ועיקר פיגול ילפינן משלמים ואע"ג דשייך פיגול באימורים וכמה דלא מיקטרי אימורים כהנים לא מצי אכלי מכל מקום לא חשיבי מתיר כיון דאם נטמאו או אבדו שרי בשר באכילה ועוד יש לומר דלבונה אין לה מתיר בעבודת המזבח ולא הויא דומיא דשלמים שעבודת המזבח מתירן כגון זריקת הדם ואם תאמר אמאי לא חשיב הכא עצים כי היכי דחשיב לבונה אע"ג דלא חזיא לאכילה דאי הוה להו מתירין היה חייב עליהם משום פיגול כמו שחייבין עליהם משום טומאה אבל אין להם מתירין והן עצמן מתירין ויש לומר דלא שייך למיתני עצים דהיכי דמי אי כגון מתנדב עצים לרבי דאמר בהקומץ רבה (מנחות כ:) דטעונים קמיצה והגשה הוי דינם כמנחה ופטור על הקומץ וחייב על השירים ואי בעצים דמערכה לא שייך בהו מחשבה דאי במחשב בשעת הולכה ע"מ להקטירו למחר היו הולכת עצים למערכה לכולי עלמא לאו עבודה היא ומיהו לחריפי דפומבדיתא בסוף הקומץ זוטא (שם דף יז.) משכחת לה בהקטיר שומשום על מנת להקטיר שומשום למחר דהקטרה מפגלת הקטרה ושמא אע"ג דחייבין על העצים משום טומאה אין חייבין עליהם משום פיגול דלאו קרבן גמור הם לרבנן דפליגי עליה דרבי בפרק הקומץ רבה (מנחות כ:) דלא בעו מליחה דמכשירי קרבן הם דלא קרבן ומיהו קשה דמאי שנא פיגול מטומאה דאי משום דילפינן (לעיל זבחים דף כח:) פיגול משלמים טומאה נמי כתיב בשלמים (ויקרא ז) ועוד דפיגול אתי לקמן (זבחים דף מה.) עון עון מנותר ונותר חילול חילול מטומאה:

    מנחת נסכים פי' בקונטרס דלא גרסינן מנחת נסכים משום דפליגי בה בסיפא דהך משנה דקתני והנסכים הבאים בפני עצמן דברי רבי מאיר וחכמים אומרים אף הבאין עם הבהמה ובפני עצמן דקאמר היינו כגון שהתנדב נסכים כדאמר גבי מתנדב אדם מנחת נסכים בכל יום בין הבאין עם הבהמה כגון שהביא זבחו היום ונסכים מכאן ועד עשרה ימים ומיהו יש ליישב גירסת הספרים דמנחת נסכים מיירי במתנדב מנחת נסכים בכל יום וההיא בבאין בפני עצמן מיירי במביא זבחו היום ונסכים ביום מחר אבל קשה שלא היה לו להפסיק בדם והוה ליה למיתני הכי והדם ומנחת נסכים ונסכים הבאין בפני עצמם ושמא איידי דתנא מנחת כהנים ומנחת כהן משיח תנא נמי מנחת נסכים:

    Tosafot on Zevachim 43a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    מתני' ר"ש אומר כל שאינו עי' לקמן דף מה ע"ב תוד"ה אבל:

    Gilyon HaShas on Zevachim 43a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Zevachim, daf 43, Amud Aleph, about 225 words in 9 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 9 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 119 words

      Opens “ומנחת כהנים, ומנחת כהן משיח, והדם, והנסכים…”

      Named: רבי מאיר.

    2. Segment 234 words

      Opens “לוג שמן של מצורע ר' שמעון אומר:…”

      Named: רבי מאיר.

    3. Segment 331 words

      Opens “העולה דמה מתיר את בשרה למזבח ועורה…”

    4. Segment 414 words

      Opens “ר' שמעון אומר: כל שאינו על המזבח…”

    5. Segment 534 words

      Opens “גמ׳ אמר עולא: קומץ פיגול שהעלו על…”

      Named: עולא.

    6. Segment 629 words

      Opens “מאי קא משמע לן? אי דאין חייבין…”

    7. Segment 718 words

      Opens “אלא דאם עלו לא ירדו תנינא: הלן,…”

    8. Segment 822 words

      Opens “ואלא דאם ירדו יעלו הא נמי תנינא:…”

    9. Segment 924 words

      Opens “הא נמי אמרה עולא חדא זימנא, דאמר…”

      Named: עולא.

    Sages named on this page

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Zevachim 43a · Segment 5 — “גמ׳ אמר עולא: קומץ פיגול שהעלו על גבי המזבח…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Zevachim 43a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026