Talmud Builders

    Zevachim 117b

    Back to index

    English translation — Zevachim 117b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1and compulsory public offerings that have a set time to be sacrificed, e.g., daily offerings and additional offerings. Public offerings that do not have a set time were not sacrificed upon the great public altar in Gilgal.

    2§ The Gemara explains the various opinions cited in the baraita : What is the reason for the opinion of Rabbi Meir that only vow offerings and gift offerings, such as nazirite offerings and meal offerings, were sacrificed upon a private altar during the period of Gilgal? It is as the verse states: “You shall not do all that we do here this day, every man whatsoever is fitting in his own eyes. For you have not as yet come to the rest and to the inheritance” (Deuteronomy 12:8–9).

    3Moses said the following to the Jewish people: When you enter Eretz Yisrael but have not yet arrived at Shiloh or Jerusalem and are therefore permitted to sacrifice upon private altars, you may not sacrifice whatever has been sacrificed in the wilderness, i.e., both obligatory offerings and gift offerings. Rather, the phrase “every man whatsoever is fitting [ hayashar ] in his own eyes,” means that fitting offerings [ yesharot ], i.e., offerings that are fitting in one’s eyes and are brought due to one’s own benevolence, you may sacrifice, but you may not sacrifice obligatory offerings. Meal offerings and offerings of a nazirite are included in the category of fitting offerings: Meal offerings are sacrificed as vow offerings or gift offerings while offerings of a nazirite are considered a vow offering, as becoming a nazirite is not compulsory.

    4And what is the reason that the Rabbis disagree with Rabbi Meir and state that meal offerings and offerings of a nazirite were not sacrificed on a private altar? They hold that a meal offering is not ever sacrificed upon a private altar and that offerings of a nazirite are considered compulsory. While one assumes the status of a nazirite voluntarily, once he has become a nazirite he is required to bring the offering.

    5With regard to this, Shmuel says that the disagreement between Rabbi Meir and the Rabbis pertains only to the sin offering and the guilt offering brought by the nazirite. But with regard to the burnt offering and the peace offering that the nazirite brings, all agree that they are considered offerings that one deems fitting to sacrifice and are therefore sacrificed on a private altar.

    6Rabba raises an objection from a baraita : The halakha of the breast and thigh portions of peace offerings, which are given to the priests (see Leviticus 7:34), and the halakha of the teruma of the loaves of the thanks offering, i.e., the bread that was given to the priests from each of the four types of loaves that were brought with the thanks offering (see Leviticus 7:14), apply only with regard to a great public altar, and do not apply with regard to a small private altar. Rabba comments: By contrast, another of the priestly gifts, the cooked foreleg of the nazirite’s ram (see Numbers 6:19–20) was omitted by the tanna .

    7Rabba notes: Granted, if you say that Rabbi Meir and the Rabbis disagree even with regard to whether a burnt offering and peace offering of a nazirite may be sacrificed upon a private altar, then in accordance with whose opinion is this baraita that omits the nazirite’s ram? It is in accordance with the opinion of the Rabbis, who hold that the peace offering of the nazirite was not sacrificed upon a private altar. But if you say that they disagree only with regard to a sin offering and guilt offering, while the Rabbis agree that the peace offering and burnt offering of a nazirite were sacrificed on a private altar, then in accordance with whose opinion is this baraita ?

    8Rather, if this was stated, it was stated like this: Shmuel said that the disagreement between Rabbi Meir and the Rabbis pertains only to the burnt offering and peace offering that were brought by the nazirite. But with regard to the sin offering and guilt offering, all agree that they are compulsory, and even according to the opinion of Rabbi Meir they are not sacrificed upon a private altar.

    9§ The Gemara continues to clarify the opinions in the baraita : The Master, i.e., Rabbi Yehuda, said that any offering that the public or an individual could sacrifice in the Tent of Meeting in the wilderness, including vow offerings, gift offerings, and compulsory offerings, could also be sacrificed in the Tent of Meeting in Gilgal. It was only on a private altar that the individual was limited to sacrificing burnt offerings and peace offerings. And the Rabbis say: Any offering that the public could sacrifice in the Tent of Meeting in the wilderness could also be sacrificed in the Tent of Meeting in Gilgal. An individual could sacrifice only burnt offerings and peace offerings, whether on a great public altar or on a private altar.

    10The Gemara clarifies the two opinions: What is the reason for the opinion of the Rabbis that only the public could sacrifice compulsory offerings on a great public altar? The verse states with regard to the period in which private altars were permitted: “You shall not do all that we do here this day, every man whatsoever is fitting in his own eyes” (Deuteronomy 12:8). This indicates that it is “a man,” i.e., an individual, who may sacrifice only offerings that he deems “fitting,” i.e., voluntary offerings, but may not sacrifice compulsory offerings. But the public may sacrifice even compulsory offerings.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    לא תעשון וגו'לאחר ביאת הארץ משתעי וקאמר לא תעשון כשתבאו בגלגל:

    ככל אשר אנחנו עושים פה היוםשאנו בין צבור בין יחיד מקריבין חטאות ואשמות ובכור ומעשר שהן חובות שאין קבוע להם זמן וכ"ש חובות הקבוע להם זמן אבל מה אנו עושים שם איש כל הישר בעיניו היחיד לא יקריב שם אלא נדרים ונדבות שישרו בעיניו לנדור ולנדוב עד מתי כי לא באתם וגו' עד שתבאו לשילה:

    ישרות תקריבונדרים ונדבות:

    חובות לא תקריבוהיחידים דאיש כתיב ולא פליג קרא בין גדולה בין קטנה דליחיד לא קרב אלא נידר ונידב הלכך שאין נידר ונידב אין קרב בבמת יחיד דהא אין קדשי צבור קריבין כדתנן במתני' (דף קיב:) קרבנות צבור קריבין במשכן קרבנות יחיד קריבין בבמה:

    מנחות ונזירות ישרות נינהודאע"ג דבמלאת נזרו הויין קרבנותיו חובה עליו מיהו ע"י נדר באו עליו:

    אין מנחה בבמהכדאמרי' לקמן זבחים ולא מנחות [דכתיב] למען אשר יביאו בני ישראל וגו' על פני השדה היינו במות שעת היתר שלהם והביאום לה' אותם שהוקדשו בשעת היתר ולא הספיק להביאם עד שנאסרו כדאמרן בהשוחט לעיל (זבחים דף קו:) דפסוק זה בקדשי קדשים שהוקדשו בשעת היתר והקריבום בשעת איסור קאי וזבחו זבחי שלמים ומפרש בת"כ אין לי שקרבו בבמה אלא שלמים דהא אוקימנא בקדשי במה מניין אף עולה ת"ל זבחים יכול אף חטאת ואשם ת"ל אותם ומה ראית אחרי שריבה ומיעט אמרת מה שלמים הבאים בנדר ונדבה אף כל הבא בנדר ונדבה ולר"מ איתרבו נמי מנחות ונזירות ורבנן דייקי זבחים ולא מנחות אלא דבר הזבוח:

    נזירות חובה היאדהוא לא התנדב [אלו] הקרבנות אלא אסר עצמו ביין ובתגלחת ומאליו נתחייב בקרבנות:

    מחלוקתדר"מ ורבנן בנזירות בחטאת ואשם שבה אבל עולות ושלמים דנזיר דברי הכל קרבי:

    חזה ושוקהמורם משלמים ותודה וארבע חלות המורמות לכהן מארבע מיני חלות שבתודה כדכתיב והקריב ממנו אחד מכל קרבן וגו' (ויקרא ז׳:י״ד):

    ואין נוהגין בבמה קטנהגרסינן בסוף פירקין (זבחים דף קיט:) דכתיב בהו להניף תנופה לה' ולא בבמה ואילו מורם מאיל נזיר דהיינו זרוע בשלה שיירה ולא תנייה שמע מינה לא קרבי שלמי נזיר בבמה דאי הוו קרבי הוה תני דלא נהיג ביה נמי תרומה דידיה:

    אלא אי אמרת בחטאת ואשם הוא דפליגאבל שלמי נזיר דברי הכל קרבי הא מני:

    איש הוא דחובות לא הקריבוואפי' בגדולה אבל צבור מקריבים חובות:

    זבחים 117 עמוד ב

    1וחובות שקבוע להן זמן.

    2מאי טעמא דר"מ דאמר קרא: ״(דברים יב״, ח) ״לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום״׃

    3אמר להן משה לישראל: כי עייליתו לארץ ישרות תקריבו, חובות לא תקריבו. מנחות ונזירות ישרות נינהו.

    4ורבנן אין מנחה בבמה; נזירות חובות נינהו.

    5אמר שמואל: מחלוקת בחטאת ואשם, אבל בעולות ושלמים דברי הכל ישרות נינהו, וקרבי.

    6מותיב רבה: חזה ושוק ותרומת לחמי תודה נוהגין בבמה גדולה, ואין נוהגין בבמה קטנה. ואילו הזרוע בשלה שיירה;׃

    7אי אמרת בשלמא בעולה ושלמים פליגי, הא מני רבנן היא. אלא אי אמרת בחטאת ואשם פליגי, הא מני?

    8אלא אי איתמר, הכי איתמר אמר שמואל: מחלוקת בעולה ושלמים, אבל בחטאת ואשם דברי הכל חובות נינהו, ולא קרבי.

    9אמר מר, וחכמים אומרים: כל שהצבור מקריבין באהל וכו'.

    10מאי טעמייהו דרבנן? אמר קרא: ״(שופטים יז״, ו) ״איש הישר בעיניו יעשה״; איש ישרות הוא דליקרוב, חובות לא ליקרוב; וצבור אפי' חובות ליקרוב.

    Tosafot

    ורבנן מנחות אין מנחה בבמה ליחידבין בבמה גדולה בין בבמה קטנה קאמר כדתניא אינך רבנן כאן וכאן לא קרבו (נסכים) ליחיד אלא עולה ושלמים בלבד ואמרי' דנסכים איכא בינייהו ותו לא וה״ה דעופות נמי לא קרבו לרבנן כדאמרי' בסוף פירקין (זבחים דף קיט.) לדברי האומר אין מנחה בבמה אין עופות בבמה מ״ט זבחים ולא עופות זבחים ולא מנחות דאוקימנא ההוא קרא לעיל בריש השוחט (זבחים דף קו:) בקדשים שהקדישן בשעת היתר הבמות ותימה דבסוף פירקין (זבחים קיג.) תנן ר' יהודה אומר אין מנחה בבמה והכא קא״ר יהודה כל שהצבור והיחיד מקריבין באהל מועד שבמדבר מקריבין באהל מועד שבגלגל והרי מנחות ועופות דבגלגל כאן וכאן לא קרבו ולא מיסתבר למימר דנהי דלרבנן כאן וכאן לא קרבו לר' יהודה קרבו בבמה לצבור דמהיכי תיתי הך דרשא למר ולמר ועוד א״כ לקמן דפריך חכמים היינו תנא קמא ומשני קרבו נסכים במדבר איכא בינייהו לימא דמנחה קריבה בבמת צבור איכא בינייהו דלרבנן קדמאי קרבה ולבתראי לא קרבה:

    מחלוקת בחטאת ואשםבחטאת ואשם של נזירות איירי:

    ואין נוהגין בבמה קטנהפי' בקונטרס דכתיב בהו להניף תנופה לה' וא"ת הרי מנחה לת"ק דר' יהודה דמתני' דאיתא בבמה קטנה ואין תנופה והגשה בה וא"כ הנך נמי ליהוי בבמה ולא ליבעי תנופה ויש לומר דהני חזה ושוק ותרומת לחמי תודה עיקר מצותן בתנופה הלכך בטלה תנופה בטלי אינהו אבל מנחה עיקר מצותה קמיצה והקטרה:

    מחלוקת בעולה (ואשם) [ושלמים]של נזירות קאמר ותימה דמאן דאמר לא קרבו ואפי' בבמה גדולה היכי משני קרא דאבשלום דכתיב (שמואל ב טו) ואשלם נדרי דליכא למימר בשאר נדרים דבפרק שני דתמורה (דף יד:) משמע דאיירי בקרבן נזירות:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    Babylonian Talmud · folio map

    Zevachim 117b

    Zevachim 117b. The full printed text of this folio side — 10 numbered segments, about 143 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    לא תעשון וגו' לאחר ביאת הארץ משתעי וקאמר לא תעשון כשתבאו בגלגל:

    ככל אשר אנחנו עושים פה היום שאנו בין צבור בין יחיד מקריבין חטאות ואשמות ובכור ומעשר שהן חובות שאין קבוע להם זמן וכ"ש חובות הקבוע להם זמן אבל מה אנו עושים שם איש כל הישר בעיניו היחיד לא יקריב שם אלא נדרים ונדבות שישרו בעיניו לנדור ולנדוב עד מתי כי לא באתם וגו' עד שתבאו לשילה:

    ישרות תקריבו נדרים ונדבות:

    חובות לא תקריבו היחידים דאיש כתיב ולא פליג קרא בין גדולה בין קטנה דליחיד לא קרב אלא נידר ונידב הלכך שאין נידר ונידב אין קרב בבמת יחיד דהא אין קדשי צבור קריבין כדתנן במתני' (דף קיב:) קרבנות צבור קריבין במשכן קרבנות יחיד קריבין בבמה:

    מנחות ונזירות ישרות נינהו דאע"ג דבמלאת נזרו הויין קרבנותיו חובה עליו מיהו ע"י נדר באו עליו:

    אין מנחה בבמה כדאמרי' לקמן זבחים ולא מנחות [דכתיב] למען אשר יביאו בני ישראל וגו' על פני השדה היינו במות שעת היתר שלהם והביאום לה' אותם שהוקדשו בשעת היתר ולא הספיק להביאם עד שנאסרו כדאמרן בהשוחט לעיל (זבחים דף קו:) דפסוק זה בקדשי קדשים שהוקדשו בשעת היתר והקריבום בשעת איסור קאי וזבחו זבחי שלמים ומפרש בת"כ אין לי שקרבו בבמה אלא שלמים דהא אוקימנא בקדשי במה מניין אף עולה ת"ל זבחים יכול אף חטאת ואשם ת"ל אותם ומה ראית אחרי שריבה ומיעט אמרת מה שלמים הבאים בנדר ונדבה אף כל הבא בנדר ונדבה ולר"מ איתרבו נמי מנחות ונזירות ורבנן דייקי זבחים ולא מנחות אלא דבר הזבוח:

    נזירות חובה היא דהוא לא התנדב [אלו] הקרבנות אלא אסר עצמו ביין ובתגלחת ומאליו נתחייב בקרבנות:

    מחלוקת דר"מ ורבנן בנזירות בחטאת ואשם שבה אבל עולות ושלמים דנזיר דברי הכל קרבי:

    4 more comments on this page.

    Rashi on Zevachim 117b · Sefaria

    Tosafot

    ורבנן מנחות אין מנחה בבמה ליחיד בין בבמה גדולה בין בבמה קטנה קאמר כדתניא אינך רבנן כאן וכאן לא קרבו (נסכים) ליחיד אלא עולה ושלמים בלבד ואמרי' דנסכים איכא בינייהו ותו לא וה״ה דעופות נמי לא קרבו לרבנן כדאמרי' בסוף פירקין (זבחים דף קיט.) לדברי האומר אין מנחה בבמה אין עופות בבמה מ״ט זבחים ולא עופות זבחים ולא מנחות דאוקימנא ההוא קרא לעיל בריש השוחט (זבחים דף קו:) בקדשים שהקדישן בשעת היתר הבמות ותימה דבסוף פירקין (זבחים קיג.) תנן ר' יהודה אומר אין מנחה בבמה והכא קא״ר יהודה כל שהצבור והיחיד מקריבין באהל מועד שבמדבר מקריבין באהל מועד שבגלגל והרי מנחות ועופות דבגלגל כאן וכאן לא קרבו ולא מיסתבר למימר דנהי דלרבנן כאן וכאן לא קרבו לר' יהודה קרבו בבמה לצבור דמהיכי תיתי הך דרשא למר ולמר ועוד א״כ לקמן דפריך חכמים היינו תנא קמא ומשני קרבו נסכים במדבר איכא בינייהו לימא דמנחה קריבה בבמת צבור איכא בינייהו דלרבנן קדמאי קרבה ולבתראי לא קרבה:

    מחלוקת בחטאת ואשם בחטאת ואשם של נזירות איירי:

    ואין נוהגין בבמה קטנה פי' בקונטרס דכתיב בהו להניף תנופה לה' וא"ת הרי מנחה לת"ק דר' יהודה דמתני' דאיתא בבמה קטנה ואין תנופה והגשה בה וא"כ הנך נמי ליהוי בבמה ולא ליבעי תנופה ויש לומר דהני חזה ושוק ותרומת לחמי תודה עיקר מצותן בתנופה הלכך בטלה תנופה בטלי אינהו אבל מנחה עיקר מצותה קמיצה והקטרה:

    מחלוקת בעולה (ואשם) [ושלמים] של נזירות קאמר ותימה דמאן דאמר לא קרבו ואפי' בבמה גדולה היכי משני קרא דאבשלום דכתיב (שמואל ב טו) ואשלם נדרי דליכא למימר בשאר נדרים דבפרק שני דתמורה (דף יד:) משמע דאיירי בקרבן נזירות:

    Tosafot on Zevachim 117b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Zevachim, daf 117, Amud Bet, about 143 words in 10 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 10 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 14 words

      Opens “וחובות שקבוע להן זמן.…”

    2. Segment 216 words

      Opens “מאי טעמא דר"מ דאמר קרא: (דברים יב,…”

    3. Segment 316 words

      Opens “אמר להן משה לישראל: כי עייליתו לארץ…”

    4. Segment 47 words

      Opens “ורבנן אין מנחה בבמה; נזירות חובות נינהו.…”

    5. Segment 513 words

      Opens “אמר שמואל: מחלוקת בחטאת ואשם, אבל בעולות…”

      Named: שמואל.

    6. Segment 618 words

      Opens “מותיב רבה: חזה ושוק ותרומת לחמי תודה…”

      Named: רבה.

    7. Segment 718 words

      Opens “אי אמרת בשלמא בעולה ושלמים פליגי, הא…”

    8. Segment 819 words

      Opens “אלא אי איתמר, הכי איתמר אמר שמואל:…”

      Named: שמואל.

    9. Segment 99 words

      Opens “אמר מר, וחכמים אומרים: כל שהצבור מקריבין…”

    10. Segment 1023 words

      Opens “מאי טעמייהו דרבנן? אמר קרא: (שופטים יז,…”

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Zevachim 117b · Segment 5 — “אמר שמואל: מחלוקת בחטאת ואשם, אבל בעולות ושלמים דברי…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Zevachim 117b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026