Talmud Builders

    Zevachim 15b

    Back to index

    English translation — Zevachim 15b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1to bring it again. Therefore, the second conveying must also be performed by a priest.

    2Rabbi Yirmeya said to Rav Ashi: This is what Rav Yirmeya of Difti said when he stated that it is necessary to bring the blood to the altar again, and that therefore the second conveying is considered a sacrificial rite and must be performed by a priest: He meant that this principle is subject to a dispute between Rabbi Eliezer and the Rabbis.

    3This is as we learned in the mishna (13a): Rabbi Eliezer says: With regard to one who conveys the blood in a situation where he is required to convey it, prohibited intent while conveying it disqualifies the offering. If he conveys the blood in a situation where he is not required to convey it, prohibited intent while conveying it does not disqualify the offering.

    4And Rava says: All of the tanna’im concede that if one collected the blood outside, i.e., at a distance from the altar, and he brought it inside, close to the altar, that is considered necessary conveying. If one collected it inside and took it outside, that is considered unnecessary conveying.

    5They disagree only with regard to a case where he brought it in and took it out again. One Sage, the first tanna , holds that since it is necessary to bring it back to the altar, it is considered necessary conveying, and prohibited intent while performing it disqualifies the offering. And one Sage, Rabbi Eliezer, holds that since the rite of conveying to the altar was already performed, it is not considered conveying that is necessary for the sacrificial service, and prohibited intent while performing it does not disqualify the offering. Apparently, the same dispute applies to a case where a non-priest conveyed the blood the second time.

    6Abaye raised an objection to Rava’s interpretation from a baraita : Rabbi Eliezer says: With regard to one who conveys the blood in a situation where he is required to convey it, prohibited intent while conveying it disqualifies the offering. How so? If one collected the blood outside, at a distance from the altar, and he brought it inside, close to the altar, that is considered necessary conveying. If one collected it inside and took it outside, that is considered unnecessary conveying. And consequently, one infers that if he brought it in again, it is considered necessary conveying even according to Rabbi Eliezer.

    7Rava said to him: If this baraita is taught, it is taught, and I cannot disagree with it.

    8MISHNA: With regard to all slaughtered offerings, if the one who collected their blood was a non-priest; or a priest who was an acute mourner, i.e., one whose relative has died and has not yet been buried; or one who was ritually impure who immersed that day and is waiting for nightfall for the purification process to be completed; or one who has not yet brought an atonement offering, e.g., a zav or leper after the seventh day of the purification process; or a priest lacking the requisite priestly vestments; or one who did not wash his hands and feet from the water in the Basin prior to performing the Temple service; or an uncircumcised priest; or a ritually impure priest; or if the one who collected the blood was sitting; or if he was standing not on the floor of the Temple but upon vessels, or upon an animal, or upon the feet of another, he has disqualified the offering.

    9If he collected the blood with his left hand, he disqualified the blood for offering. In this last case, Rabbi Shimon deems it fit.

    10GEMARA: From where do we derive that a non-priest who performs sacrificial rites disqualifies an offering? As Levi teaches: The verse states: “Speak to Aaron and to his sons, that they separate themselves from the sacred items of the children of Israel [ benei Yisrael ]” (Leviticus 22:2). Levi continues: “The children of Israel” serves to exclude what from the prohibition against sacrificing an offering in a state of impurity? If we say that it serves to exclude the offerings of women, and the verse states “ benei ” in the masculine to indicate sons but not daughters, is it conceivable that an offering of women is sacrificed in a state of impurity?

    11Rather, perhaps it serves to exclude offerings of gentiles. Now, if the frontplate of the High Priest, which normally effects acceptance for offerings of Jews sacrificed in a state of impurity, does not effect acceptance for the offerings of gentiles, as the Master said: And with regard to an offering of gentiles, whether it was offered in a state of impurity unintentionally or intentionally, it was not accepted; can it be, then, that such an offering is sacrificed in a state of impurity ab initio ?

    12Rather, this is what the verse is saying, i.e., it should be read in the following manner: That they separate themselves from the sacred items; the children of Israel, and that they not profane My holy name. That is, the verse states that they, the priests, must separate themselves from the sacred items when they are ritually impure, and that the children of Israel must separate themselves from performing the sacrificial rites, so that they will not profane, i.e., disqualify, the offerings.

    13A tanna of the school of Rabbi Yishmael taught: The halakha of a non-priest who performs the sacrificial rites is derived via an a fortiori inference from the case of a blemished priest: Just as with regard to a blemished priest, who may partake of the meat of offerings, if he performed sacrificial rites he has nevertheless desecrated the service,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    הא צריך לאמטוייהדקאמרת לאחשובה עבודה מהאי טעם מחלוקת ר' אליעזר ורבנן במתני':

    בחוץלהלן מן המזבח והכניסו בפנים לצד המזבח:

    והוציאו לחוץכלומר ריחקו מן המזבח הנך חוץ ופנים כולהו בעזרה:

    הא צריך לאמטוייהלכשיחזור ויקריבנו לצד המזבח אם תהא אותה הולכה במחשבה פסולה:

    לאו כהילוך הצריך לעבודה דמיהואיל ושלא לצורך הוציאו על חנם הוצרך לחזור ולהכניסו:

    אי תניאדמודה בה ר' אליעזר תניא ואין מחלוקת בין ר"א לת"ק אלא אר"ש אבוה קאי ופליג:

    מתני' כל הזבחיםאונן - כל זמן שלא נקבר המת:

    טבול יוםדשרץ ודמת ושאר טומאות שלא הוצרכו לקרבן:

    מחוסר כפוריםזב ומצורע שטבלו והעריב שמשן ולא הביאו כפרתן:

    מחוסר בגדיםכהן גדול ששימש בפחות משמונה וכהן הדיוט בפחות מד':

    ושלא רחץ ידים ורגליםמן הכיור:

    ערלכהן שמתו אחיו מחמת מילה:

    יושב או עומד על גבי כליםשיש חציצה בין רגליו לרצפה וכולהו יליף בגמ' דפסלי בעבודה:

    גמ ' וינזרו מקדשי וגו'גבי מקריבים בטומאה כתיב דסמיך ליה כל איש אשר יקרב מכל זרעכם:

    (למעוטי מאי) בני ישראל למעוטי מאיקרבן של מי הוא ממעט מלהזהיר כהנים על הטומאה:

    אילימא למעוטי בנות ישראלקרבן נשים שלא הוזהרו כהנים מלהקריבו בטומאה:

    קרבן נשים בטומאה קרבבתמיה וכי יש כח בקרבן נשים לדחות הטומאה:

    אלא למעוטי קרבן עובדי כוכביםעובד כוכבים ששילח עולתו כדתניא בהכל שוחטין (חולין דף יג:) איש איש לרבות את העובדי כוכבים שנודרים נדרים ונדבות כישראל:

    השתא ציץ לא מרצהעל טומאת עולין שבקרבנו כגון נטמא הדם או החלב כדרך שמרצה על של ישראל:

    דאמר מרבמנחות בהקומץ רבה (מנחות דף כה.):

    לא הורצהדכתיב לרצון להם ולא לעובדי כוכבים:

    בטומאת הגוף יהא קרבבתמיה והלא [אפילו] אצל קרבן יחיד דישראל לא נדחת:

    אלא הכי קאמר וינזרו מקדשייתרחקו בטומאה מכל קדשים:

    בני ישראל לא יחללווהזרים אף הם ינזרו כדי שלא יחללום לימד על זר שעבד שחילל את הקדשים ופסלם:

    בעל מום שאוכלאת קדשי קדשים דכתיב (ויקרא כא) מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל:

    אם עבד חיללדכתיב מום בו ולא יחלל את מקדשי (שם):

    זבחים 15 עמוד ב

    1לאמטוייה.

    2אמר ליה רב ירמיה לרב אשי הכי אמר רב ירמיה מדיפתי הא צריך לאמטוייה מחלוקת רבי אליעזר ורבנן׃

    3דתנן ר"א אומר המהלך במקום שצריך להלך מחשבה פוסלת מקום שאין צריך להלך אין מחשבה פוסלת׃

    4ואמר רבא הכל מודים קבלו בחוץ והכניסו בפנים זהו הילוך שצריך להלך קבלו בפנים והוציאו לחוץ זהו הילוך שאין צריך להלך׃

    5לא נחלקו אלא כשהכניסו וחזר והוציאו מר סבר הא צריך לאמטוייה ומ"ס לאו כהילוך הצריך לעבודה דמי׃

    6איתיביה אביי ר"א אומר המהלך מקום שצריך להלך מחשבה פוסלת כיצד קבלו בחוץ והכניסו לפנים זהו הילוך שצריך להלך קבלו בפנים והוציאו לחוץ זהו הילוך שאין צריך לילך והא חזר והכניסו הילוך שצריך להלך הוא׃

    7א"ל אי תניא תניא:

    8הדרן עלך כל הזבחים:

    Mishna

    9כל הזבחים שקבלו דמן זר אונן טבול יום ומחוסר כפורים ומחוסר בגדים שלא רחץ ידים ורגלים ערל טמא יושב עומד על גבי כלים על גבי בהמה על גבי רגלי חברו פסל׃

    10קבל בשמאל פסל ר"ש מכשיר:

    Gemara

    11זר מנלן דתני לוי (ויקרא כב, ב) דבר אל אהרן ואל בניו לאמר וינזרו מקדשי בני ישראל וגו' בני ישראל למעוטי מאי אילימא למעוטי נשים קרבן נשים בטומאה קרב׃

    12אלא למעוטי עובדי כוכבים השתא ציץ לא מרצה דאמר מר ובעובדי כוכבים בין בשוגג בין במזיד לא הורצה בטומאה קרב׃

    13אלא הכי קאמר וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו׃

    14דבי רבי ישמעאל תנא, אתיא בק"ו מבעל מום: מה בעל מום, שאוכל אם עבד חילל;׃

    Tosafot

    זר ואונןהא דלא תנא בעל מום ושתויי יין ופרועי ראש משום דכתיב בהן חילול בהדיא:

    טבול יוםאח"כ תני טמא וזו ואין צריך לומר זו קתני ומשום דאיכא תרי קראי תני תרוייהו והא דלא תני טמא ברישא דניחא ליה למיתני טמא בהדי ערל כדאשכחן בפרק הערל (יבמות דף ע.) ובחגיגה (דף ד:) ועוד איכא תנא דמרבי ליה לערל כי טמא ומיהו סוגיא דגמ' דלא כוותיה מדמצרכי ליה תרי קראי וכי תימא דאצטריך לערל בקרבן צבור דאילו טמא שרי דהא כי מרבי ר"ע לערל כי טמא היינו בזב ומצורע דמההוא קרא דריש דכתיב איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב ואותה טומאה לא הותרה בצבור:

    אלא למעוטי עובדי כוכבים השתא ציץ לא מרצההקשה הרב רבי יום טוב דהכא משמע דהאי בני ישראל לא אתא למעוטי עובדי כוכבים ולקמן אמרינן בפ' ב"ש (זבחים דף מה.) קדשי עובדי כוכבים אין חייבין עליהם משום נותר דילפינן חילול מטומאה ובטומאה כתיב בני ישראל ולא עובדי כוכבים ואין לומר דמבני ישראל דכתיב גבי אכילת קודש בטומאה קדריש שזהו פסוק שני לו בפרשת אמור אל הכהנים דלא משמע הכי בתורת כהנים ובריש תמורה (דף ג.) דמייתי התם בהדיא קרא דוינזרו ועוד דגבי וינזרו כתיב חילול ולא גבי אכילת קודש בטומאה וי"ל דקרא דוינזרו מיירי בכל שימוש בין בכהן טמא ששימש בין בזר ששימש וגם איירי בכל טומאה בין באכילת קדשים בטומאה בין בטמא ששימש ופשיטא ליה דלמעוטי קדשי עובדי כוכבים מאכילה בטומאה לחודיה לא אתא דמבני ישראל דכתיב בתריה גבי אכילה בטומאה נפקא ואתא למידרש זר מבני ישראל ולא יחללו ובאכילת טומאה דכתיב הכא לאשמועינן דכתיב ביה חילול לאגמורי אנותר וא"ת א"כ במכות (דף יד:) ובשבועות (דף ז.) ובפרק הערל (יבמות דף עה.) אמאי דחק ר' יוחנן אזהרה לאכילת קודש בטומאה תיפוק לן מהכא ויש לומר משום דהאי קרא הוי לאו שבכללות דאתא נמי לטמא ששימש מיהו קשה בפרק אלו הן הנשרפין (סנהדרין דף פג.) דיליף טמא ששימש במיתה מחילול חילול מתרומה ופריך לילף חילול חילול מנותר דבכרת ולא במיתה ומשני חילול דרבים עדיף ולא יחללו מלא יחללו אבל נותר כתיב כי את קדש ה' חילל בל' יחיד והשתא אכתי הוה ליה למילף מאכילת טומאה דבכרת דבהאי קרא גופיה ועוד כיון דמחד קרא נפקי נקיש חילול דשימוש לחילול דאכילה ועוד דלקמן שילהי פ' בית שמאי (זבחים דף מו.) אמרינן ולא יחללו בשני חלולין הכתוב מדבר אחד פסול נותר ואחד פסול טומאה ומקשי אהדדי אם כן בנותר נמי איכא חילול דרבים ולא יחללו וי"ל דיליף טמא ששימש במיתה מחילול דכתיב בתרומה גבי מיתה ומתו בו כי יחללוהו ופריך נילף כרת מחילול דנותר דכתיב גבי כרת כי את קדש ה' חלל ונכרתה ולכך משני היינו חילול דיחיד אבל לא יחללו דקרא דוינזרו אע"ג דמיירי בטמא שאכל וגם בנותר ההוא חילול לא כתיב עונש בהדיה. ז"ה עיקר ברו"ך. ועוד י"ל דבהאי קרא דלא יחללו משמע טמא ששימש וזר ששימש ואכילת קודש ונותר ולא ידעינן להי מינייהו נקיש אי לזר דבמיתה או לאכילת קודש ונותר דבכרת לכך צריך ג"ש ומיהו קשה לתנא דבי ר' ישמעאל דלא נפקא לן זר מהאי קרא ועוד קשה אדנפקא לן ליה בעל מום ששימש במיתה מטמא ששימש נילף מאכילת קודש דבכרת וחילול דרבים וקשה לרבינו זצ"ל דלקמן דיליף דאין חייבין על קדשי עובדי כוכבים על עון דנותר דיליף מחילול חילול דטומאה דכתיב בני ישראל ולא עובדי כוכבים הלא ההוא קרא גופיה בנותר מישתעי כדתני לוי בשני חילולין הכתוב מדבר ועוד קשה לי מנלן ללוי דדריש שני חילולין חילול נותר וחילול טומאה הלא לוי גופיה בשמעתין מוקי לקרא בשני חילולין אחריני חילול טומאה וחילול זרות י"ל כיון דטומאה וזרות כתיב בקרא אפילו לא כתיב אלא חד חילול ממילא הוה קאי אתרוייהו ותימה לי הא אצטריך חילול לשון רבים לאגמורי מיתה בטמא ששימש פרק הנשרפין (סנהדרין דף פג.). ברו"ך:

    אתיא בקל וחומר מבעל מוםמיושב שאוכל לא מצי למילף דמה ליושב שכן פסול לעדות כדקאמר בסמוך וממחוסר בגדים ושלא רחוץ ידים ורגלים נמי דהני לא פסלי אלא מטעם זרות אבל קשה דנילף בק"ו משתויי יין (דלקמן) ופרועי ראש (ועומד על גבי כלים) [וי"ל] דלא קשיא מידי משתויי יין דלקמן מפיק שתויי יין דחילל מחוקה חוקה ממחוסר בגדים ומחוסר בגדים לא נפקא לן דחילל אלא מטעם דזרות וזר אכתי לא קמ"ל וגם מפרועי ראש לא קשיא מידי דשילהי פרק שני דסנהדרין (דף כב:) אמרינן דפרועי ראש למיתה גמירי אבל למיחל לא גמירי ואפילו למאן דאמר התם דמחלל היינו משום דאיתקש לשתויי יין דמחלי מטעם זרות וצ"ע אמאי לא יליף מק"ו דיושב דאינו במיתה וגם זר דאינו במיתה בקבלה לפי שאינה עבודה תמה ומחללי כל שכן פרועי ראש דבמיתה דמחללי. ברו"ך:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    Babylonian Talmud · folio map

    Zevachim 15b

    Zevachim 15b. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 227 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    הא צריך לאמטוייה דקאמרת לאחשובה עבודה מהאי טעם מחלוקת ר' אליעזר ורבנן במתני':

    בחוץ להלן מן המזבח והכניסו בפנים לצד המזבח:

    והוציאו לחוץ כלומר ריחקו מן המזבח הנך חוץ ופנים כולהו בעזרה:

    הא צריך לאמטוייה לכשיחזור ויקריבנו לצד המזבח אם תהא אותה הולכה במחשבה פסולה:

    לאו כהילוך הצריך לעבודה דמי הואיל ושלא לצורך הוציאו על חנם הוצרך לחזור ולהכניסו:

    אי תניא דמודה בה ר' אליעזר תניא ואין מחלוקת בין ר"א לת"ק אלא אר"ש אבוה קאי ופליג:

    מתני' כל הזבחים אונן - כל זמן שלא נקבר המת:

    טבול יום דשרץ ודמת ושאר טומאות שלא הוצרכו לקרבן:

    18 more comments on this page.

    Rashi on Zevachim 15b · Sefaria

    Tosafot

    זר ואונן הא דלא תנא בעל מום ושתויי יין ופרועי ראש משום דכתיב בהן חילול בהדיא:

    טבול יום אח"כ תני טמא וזו ואין צריך לומר זו קתני ומשום דאיכא תרי קראי תני תרוייהו והא דלא תני טמא ברישא דניחא ליה למיתני טמא בהדי ערל כדאשכחן בפרק הערל (יבמות דף ע.) ובחגיגה (דף ד:) ועוד איכא תנא דמרבי ליה לערל כי טמא ומיהו סוגיא דגמ' דלא כוותיה מדמצרכי ליה תרי קראי וכי תימא דאצטריך לערל בקרבן צבור דאילו טמא שרי דהא כי מרבי ר"ע לערל כי טמא היינו בזב ומצורע דמההוא קרא דריש דכתיב איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב ואותה טומאה לא הותרה בצבור:

    אלא למעוטי עובדי כוכבים השתא ציץ לא מרצה הקשה הרב רבי יום טוב דהכא משמע דהאי בני ישראל לא אתא למעוטי עובדי כוכבים ולקמן אמרינן בפ' ב"ש (זבחים דף מה.) קדשי עובדי כוכבים אין חייבין עליהם משום נותר דילפינן חילול מטומאה ובטומאה כתיב בני ישראל ולא עובדי כוכבים ואין לומר דמבני ישראל דכתיב גבי אכילת קודש בטומאה קדריש שזהו פסוק שני לו בפרשת אמור אל הכהנים דלא משמע הכי בתורת כהנים ובריש תמורה (דף ג.) דמייתי התם בהדיא קרא דוינזרו ועוד דגבי וינזרו כתיב חילול ולא גבי אכילת קודש בטומאה וי"ל דקרא דוינזרו מיירי בכל שימוש בין בכהן טמא ששימש בין בזר ששימש וגם איירי בכל טומאה בין באכילת קדשים בטומאה בין בטמא ששימש ופשיטא ליה דלמעוטי קדשי עובדי כוכבים מאכילה בטומאה לחודיה לא אתא דמבני ישראל דכתיב בתריה גבי אכילה בטומאה נפקא ואתא למידרש זר מבני ישראל ולא יחללו ובאכילת טומאה דכתיב הכא לאשמועינן דכתיב ביה חילול לאגמורי אנותר וא"ת א"כ במכות (דף יד:) ובשבועות (דף ז.) ובפרק הערל (יבמות דף עה.) אמאי דחק ר' יוחנן אזהרה לאכילת קודש בטומאה תיפוק לן מהכא ויש לומר משום דהאי קרא הוי לאו שבכללות דאתא נמי לטמא ששימש מיהו קשה בפרק אלו הן הנשרפין (סנהדרין דף פג.) דיליף טמא ששימש במיתה מחילול חילול מתרומה ופריך לילף חילול חילול מנותר דבכרת ולא במיתה ומשני חילול דרבים עדיף ולא יחללו מלא יחללו אבל נותר כתיב כי את קדש ה' חילל בל' יחיד והשתא אכתי הוה ליה למילף מאכילת טומאה דבכרת דבהאי קרא גופיה ועוד כיון דמחד קרא נפקי נקיש חילול דשימוש לחילול דאכילה ועוד דלקמן שילהי פ' בית שמאי (זבחים דף מו.) אמרינן ולא יחללו בשני חלולין הכתוב מדבר אחד פסול נותר ואחד פסול טומאה ומקשי אהדדי אם כן בנותר נמי איכא חילול דרבים ולא יחללו וי"ל דיליף טמא ששימש במיתה מחילול דכתיב בתרומה גבי מיתה ומתו בו כי יחללוהו ופריך נילף כרת מחילול דנותר דכתיב גבי כרת כי את קדש ה' חלל ונכרתה ולכך משני היינו חילול דיחיד אבל לא יחללו דקרא דוינזרו אע"ג דמיירי בטמא שאכל וגם בנותר ההוא חילול לא כתיב עונש בהדיה. ז"ה עיקר ברו"ך. ועוד י"ל דבהאי קרא דלא יחללו משמע טמא ששימש וזר ששימש ואכילת קודש ונותר ולא ידעינן להי מינייהו נקיש אי לזר דבמיתה או לאכילת קודש ונותר דבכרת לכך צריך ג"ש ומיהו קשה לתנא דבי ר' ישמעאל דלא נפקא לן זר מהאי קרא ועוד קשה אדנפקא לן ליה בעל מום ששימש במיתה מטמא ששימש נילף מאכילת קודש דבכרת וחילול דרבים וקשה לרבינו זצ"ל דלקמן דיליף דאין חייבין על קדשי עובדי כוכבים על עון דנותר דיליף מחילול חילול דטומאה דכתיב בני ישראל ולא עובדי כוכבים הלא ההוא קרא גופיה בנותר מישתעי כדתני לוי בשני חילולין הכתוב מדבר ועוד קשה לי מנלן ללוי דדריש שני חילולין חילול נותר וחילול טומאה הלא לוי גופיה בשמעתין מוקי לקרא בשני חילולין אחריני חילול טומאה וחילול זרות י"ל כיון דטומאה וזרות כתיב בקרא אפילו לא כתיב אלא חד חילול ממילא הוה קאי אתרוייהו ותימה לי הא אצטריך חילול לשון רבים לאגמורי מיתה בטמא ששימש פרק הנשרפין (סנהדרין דף פג.). ברו"ך:

    אתיא בקל וחומר מבעל מום מיושב שאוכל לא מצי למילף דמה ליושב שכן פסול לעדות כדקאמר בסמוך וממחוסר בגדים ושלא רחוץ ידים ורגלים נמי דהני לא פסלי אלא מטעם זרות אבל קשה דנילף בק"ו משתויי יין (דלקמן) ופרועי ראש (ועומד על גבי כלים) [וי"ל] דלא קשיא מידי משתויי יין דלקמן מפיק שתויי יין דחילל מחוקה חוקה ממחוסר בגדים ומחוסר בגדים לא נפקא לן דחילל אלא מטעם דזרות וזר אכתי לא קמ"ל וגם מפרועי ראש לא קשיא מידי דשילהי פרק שני דסנהדרין (דף כב:) אמרינן דפרועי ראש למיתה גמירי אבל למיחל לא גמירי ואפילו למאן דאמר התם דמחלל היינו משום דאיתקש לשתויי יין דמחלי מטעם זרות וצ"ע אמאי לא יליף מק"ו דיושב דאינו במיתה וגם זר דאינו במיתה בקבלה לפי שאינה עבודה תמה ומחללי כל שכן פרועי ראש דבמיתה דמחללי. ברו"ך:

    Tosafot on Zevachim 15b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Zevachim, daf 15, Amud Bet, about 227 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 11 words

      Opens “לאמטוייה.…”

    2. Segment 218 words

      Opens “אמר ליה רב ירמיה לרב אשי הכי…”

      Named: רב ירמיה, רב אשי, רבי אליעזר.

    3. Segment 316 words

      Opens “דתנן ר"א אומר המהלך במקום שצריך להלך…”

    4. Segment 421 words

      Opens “ואמר רבא הכל מודים קבלו בחוץ והכניסו…”

      Named: רבא.

    5. Segment 517 words

      Opens “לא נחלקו אלא כשהכניסו וחזר והוציאו מר…”

    6. Segment 635 words

      Opens “איתיביה אביי ר"א אומר המהלך מקום שצריך…”

      Named: אביי.

    7. Segment 74 words

      Opens “א"ל אי תניא תניא:…”

    8. Segment 84 words

      Opens “הדרן עלך כל הזבחים:…”

    9. Segment 932 words

      Opens “מתני׳ כל הזבחים שקבלו דמן זר אונן…”

    10. Segment 105 words

      Opens “קבל בשמאל פסל ר"ש מכשיר:…”

    11. Segment 1130 words

      Opens “גמ׳ זר מנלן דתני לוי (ויקרא כב,…”

      Named: רבן נשים.

    12. Segment 1220 words

      Opens “אלא למעוטי עובדי כוכבים השתא ציץ לא…”

    13. Segment 139 words

      Opens “אלא הכי קאמר וינזרו מקדשי בני ישראל…”

    14. Segment 1415 words

      Opens “דבי רבי ישמעאל תנא, אתיא בק"ו מבעל…”

      Named: רבי ישמעאל.

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Zevachim 15b · Segment 14 — “דבי רבי ישמעאל תנא, אתיא בק"ו מבעל מום: מה…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Zevachim 15b · Segment 6 — “איתיביה אביי ר"א אומר המהלך מקום שצריך להלך מחשבה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Zevachim 15b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026