Talmud Builders

    Zevachim 116b

    Back to index

    English translation — Zevachim 116b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara replies that Rahab used this phrase euphemistically, to say that their fear was so great that their male organs were not even able to become erect, as “ kama ” also means rise. The Gemara asks: And how did Rahab know this? The Gemara replies: As the Master said: You do not have any prince or ruler at that time who did not engage in intercourse with Rahab the prostitute.

    2The Gemara adds that the Sages said with regard to Rahab: She was ten years old when the Jewish people left Egypt, and she engaged in prostitution all forty years that the Jewish people were in the wilderness. After that, when she was fifty years old, she converted when the two spies visited her. She said: May all of my sins of prostitution be forgiven me as a reward for having endangered myself with the rope, window, and flax, by means of which I saved Joshua’s two spies. Rahab first concealed the spies in stalks of flax, and later assisted them in exiting her home by lowering them from the window with a rope (see Joshua 2:6 and 2:15).

    3§ The Master said in the baraita that discussed the sacrifice of offerings before the construction of the Tabernacle: And today gentiles are permitted to do so, i.e., to sacrifice offerings outside the Temple courtyard, despite the fact that this is forbidden for the Jews. The Gemara asks: From where are these matters derived? As the Sages taught with regard to the verses that prohibit the slaughter of offerings outside the Temple: “Speak to Aaron, and to his sons, and to all the children of Israel” (Leviticus 17:2). This indicates that only Jews are commanded with regard to offerings slaughtered outside the Temple, but gentiles are not commanded with regard to offerings slaughtered outside the Temple.

    4Therefore, each and every gentile may, if he desires, construct a private altar for himself, and sacrifice upon it whatever he desires. Rabbi Ya’akov bar Aḥa says that Rav Asi says: Although it is permitted for gentiles to sacrifice offerings outside the Temple courtyard, it is prohibited for a Jew to assist them or to fulfill their agency in this matter, as sacrificing in this manner is forbidden for a Jew. Rabba said: But to instruct them how to sacrifice outside the Temple is permitted.

    5This is similar to that incident in which Ifera Hurmiz, the mother of King Shapur of Persia, sent an offering to Rava, with which she sent this message to him: Sacrifice this for me, for the sake of Heaven. Rava said to Rav Safra and to Rav Aḥa bar Huna: Go, take two gentile youths of the same age, i.e., similar to one another, so that the sacrifice will be performed with maximal beauty, and see where the sea currently raises silt [ sirton ], which is a place that no one has used before. And take new wood and bring out fire from new vessels, and the two youths will sacrifice the offering for her, for the sake of Heaven.

    6Abaye said to Rava: In accordance with whose opinion was the instruction to sacrifice exclusively with new wood? Was it in accordance with the opinion of Rabbi Elazar ben Shammua? As it is taught in a baraita that Rabbi Elazar ben Shammua says: Just as the altar is a place that is not used by an ordinary person, so too, the wood that will be used must not be used by an ordinary person. The Gemara asks: But doesn’t Rabbi Elazar ben Shammua concede that in the case of a private altar the wood need not be new?

    7As it is taught in a baraita : With regard to David’s purchase of the site of the Temple, when he wished to build an altar there at God’s instruction, one verse states: “So David gave to Ornan for the place six hundred shekels of gold by weight. And David built there an altar to the Lord, and offered burnt offerings and peace offerings” (I Chronicles 21:25–26). And it is written elsewhere: “So David bought the threshing floor and the oxen for fifty shekels of silver. And David built there an altar to the Lord, and offered burnt offerings and peace offerings” (II Samuel 24:24–25). How can these texts be reconciled?

    8David would collect from each tribe of the twelve tribes fifty shekels, which are a sum of six hundred shekels. Rabbi Yehuda HaNasi says in the name of Abba Yosei ben Dostai that there is another explanation: David purchased the cattle and the wood and the site of the altar for fifty shekels, and he purchased the site of the entire Temple for six hundred shekels.

    9Rabbi Elazar ben Shammua says likewise: David purchased the cattle and the wood and the site of the altar for fifty shekels, and the site of the entire Temple for six hundred shekels, as it is written: “And Araunah said to David: Let my lord the king take and offer that which is good in his eyes; see the cattle for the burnt offering, and the threshing tools, and the implements of the cattle for the wood” (II Samuel 24:22), to which David replied: “No, but I will buy it from you at a price” (II Samuel 24:24). Consequently, according to the opinion of Rabbi Elazar ben Shammua, David purchased the threshing instruments and the furniture of the oxen for use as wood. And Rava could have said to you in response: There too, in the case of David, the verse is dealing with new vessels that had not yet been used.

    10The Gemara asks: What are “the threshing instruments [ morigim ]” mentioned in the verse? Ulla said: It is a turbal bed. The Gemara asks: What is a turbal bed? Abaye said: It is a heavy, serrated board [ dekurkesa ], used for threshing. Abaye said: What is the verse from which the meaning of morigim is derived? “Behold, I have made you a new threshing board [ morag ] having sharp teeth; you shall thresh the mountains, and beat them small, and shall make the hills as chaff” (Isaiah 41:15). This verse indicates that a morag has grooves and teeth, and is used for threshing.

    11With regard to the contradiction between the verses that relate the sum of shekels paid by David, the Gemara says that Rava was teaching these verses to his son, and raised a contradiction between verses: It is written: “So David gave to Ornan… six hundred shekels of gold by weight” (I Chronicles 21:25), and it is written: “So David bought… fifty shekels of silver” (II Samuel 24:24). How can these texts be reconciled? David would collect from each tribe of the twelve tribes fifty shekels, which are a sum of six hundred shekels.

    12The Gemara asks: But these verses are still difficult, as they contradict one another, since there in the book of Samuel it is stated that David paid silver shekels, while here in Chronicles it is stated that he paid gold shekels. The Gemara replies: Rather, this is what the verses are saying: David would collect from each tribe silver shekels that had the value of fifty gold shekels in weight, so that the value of the final sum was equal to six hundred gold shekels.

    13§ The mishna teaches that once the Tabernacle was established in the wilderness, offerings of lesser sanctity were eaten throughout the camp of Israel. Rav Huna says: This means that offerings of lesser sanctity were eaten in any of the places that an Israelite would be found. But there was no actual camp, outside of which it was prohibited to eat the offerings.

    14Rav Naḥman raised an objection to Rav Huna: And were there not camps when the Jews were in the wilderness? But isn’t it taught in a baraita (see Tosefta , Kelim Bava Kamma 1:12): Just as there was a camp in the wilderness that was divided into different sections, with each section having particular halakhot pertaining to the consumption of offerings and to the ritually impure individuals who were prohibited from entering there, so too, there is a corresponding camp in Jerusalem: The area from the walls of Jerusalem to the Temple Mount has the status of the Israelite camp. The area from the Temple Mount to Nicanor’s Gate at the entrance to the Temple courtyard has the status of the Levite camp.

    15From that point onward, i.e., from the entrance to the Temple courtyard, the area has the status of the camp of the Divine Presence; and the Temple courtyard has the same status as the area within the curtains surrounding the courtyard of the Tabernacle in the wilderness.

    16The Gemara replies: Rather, say that Rav Huna meant that when the Tabernacle was in the wilderness, offerings of lesser sanctity could be consumed wherever the Israelite camp was located. The Gemara asks: Isn’t that obvious? Wherever the Jews were located in the wilderness was where the Israelite camp was. The Gemara responds: Lest you say that during the periods of travel between encampments the offerings were taken outside the Israelite camp, and were thereby disqualified due to the meat’s leaving the area within the partitions, Rav Huna teaches us that the meat is not disqualified.

    17The Gemara asks: But why not say that this is indeed so, i.e., that the meat is disqualified because it left the camp? The Gemara answers that the verse states: “Then the Tent of Meeting, with the camp of the Levites, shall travel in the midst of the camps; as they encamp, so shall they travel” (Numbers 2:17), which indicates that although it traveled from its place it is still the Tent of Meeting. Similarly, the Israelite camp retains its status even while traveling.

    18§ With regard to the division of Jerusalem into three camps, it is taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Yoḥai says: There was an additional camp in Jerusalem, within the area of the Temple Mount, and it was the rampart of the women’s courtyard. The Sages rendered it prohibited for certain ritually impure individuals to enter that area, but they would not punish them for entering it, as by Torah law it does not constitute a distinct section of the Temple Mount but has the status of the Levite camp. The baraita adds: And when the Tabernacle was in Shiloh there were only two camps.

    19The Gemara asks: Which of the three camps that were present in the wilderness was not present in Shiloh? Rabba said: It stands to reason that the Levite camp was present, but the Israelite camp was not. As, if it enters your mind to say that the Levite camp was not present in Shiloh,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    דאפי' אקשוייאבר לתשמיש לא אקשו והיא שהיתה יודעת בדבר אמרה לשלוחי יהושע בלשון זה:

    דאמר מרבמכילתא בפ' יתרו:

    אמרה ימחל לי בשביל חבל ופשתים וחלוןבמכילתא תניא הכי אמרה רבש"ע בג' דברים חטאתי בג' ימחל בחבל ופשתים וחלון שהיו מנאפים עולין אליה בחבלים דרך החלון ויורדים וגם טמנתם בפשתי העץ ובאותן שלשה דברים עצמן זכתה להציל השלוחים:

    אסור לסייעןבשעת איסור הבמות כגון בזמן הזה דקדושת ירושלים אין אחריה היתר:

    אורויי להןהיאך יעשו:

    זילו דברו תרין עולמי גילאילכו וקחו שני עובדי כוכבים בחורים בני גיל אחד שכן נוי לדבר:

    דמסקא ימא שירטוןלימון בלע"ז ומתייבש ונעשה קרקע דבעינן שלא נשתמש הדיוט במזבח:

    ואייתו ציבי חדתישלא נשתמש בהן אדם שלא יהא שברי כלים:

    ואפקו נורא ממרא חדתאנ"ל שהוא פויישי"ר של איסתמא אציי"ר בלע"ז שמוציאין בו אש מן האבנים:

    ה"ג כמאן כר"א בן שמוע דתניא ר"א בן שמוע אומר מה מזבח כו'. ובת"כ היא שנויה בפרשה ראשונה:

    הא מודה ר' אלעזר בבמהדקתני המוריגים לקח דוד לעצים כדבר ארונה:

    כתוב אחד אומרברייתא זו משובשת בספרים ושנויה היא בספרי בברכת כהנים וכך היא שנויה הא כיצד מקום מזבח בחמשים וכל הבית בשש מאות רבי אומר בשם אבא יוסי בן דוסתאי גבה מכל שבט חמשים שהן שש מאות ר"א בן שמוע אומר ויקן דוד את הגורן כדמפרש בענין ויתן דוד לארונה במקום [שקלי] זהב משקל שש מאות אבל הבקר לעולה והמוריגים וכלי הבקר לעצים בכסף שקלים חמשים ויאמר ארונה וגו' (ע"כ הגי') והכי פירושא דקרא ויקן דוד את הגורן ולא פירש במה קנאו שהרי פירשו במקום אחר כבר (דברי הימים א כ״א:כ״ה) ויתן דוד לארונה במקום וגו' ואת הבקר קנה בכסף שקלים חמשים (זהב):

    משקל שש מאותלקמיה מפרש כסף שוה משקל שש מאות זהב:

    מטה של טורבלכך נקרא במסכת פרה (פי"ב מ"ט):

    עיזא דקורקסאכמין עז של עץ ויש בו יתידות חדים [וגם עשוי] חריצים חריצים קרני"ש ומוליכו ומביאו על הקשים של דישה לאחר שנידושה ומתחתכין ונעשין תבן:

    מאי קראדהוא עשוי חריצים ומוכן לדוך ולדוק:

    כסף שש מאות שקלי זהבוה"ק כסף שוה שקלים חמשים של זהב גבה מכל שבט ושבט:

    בכל מקומות ישראלקא סלקא דעתך השתא דאפי' יצא אחד מהן חוץ למחנה ישראל אוכל קדשים קלים שם:

    שער נקנורשל עזרה היה שער המזרח:

    והן הן קלעים שבמדברלפנים משער נקנור הוה כמקום לפנים מן הקלעים במשכן:

    אימא בכל מקומות מחנה ישראלשאפי' בשעת סילוק מסעות אין נפסלים אלא מוליכן עמו ובמקום חנייתן אוכלין במחנה:

    עוד אחרת היתהמחנה רביעית חלוקה מהר הבית ומעזרה ולא היו עונשין עליה על הנכנס לה בטומאה במסכת כלים (פ"א מ"ח) מפרש מה היא חלוקתו מהר הבית:

    דמחנה לויה מיהא הואיומחנה ישראל הוא דחסר דאם לא כן דמחנה ישראל הואי ולא מחנה לויה:

    זבחים 116 עמוד ב

    1דאפילו אקשויי נמי לא אקשו. ומנא ידעה? דאמר מר: אין לך כל שר ונגיד שלא בא על רחב הזונה.

    2אמרו: בת י' שנים היתה כשיצאו ישראל ממצרים, וזנתה [כל] מ' שנה שהיו ישראל במדבר. אחר נ' שנה נתגיירה, אמרה: ״יהא מחול לי בשכר חבל חלון ופשתים״.

    3אמר מר: ועובדי כוכבים בזמן הזה רשאין לעשות כן. מנא ה"מ דת"ר (ויקרא יז, א) ״דבר אל בני ישראל״ בני ישראל מצווין על שחוטי חוץ, ואין העובדי כוכבים מצווין על שחוטי חוץ.

    4לפיכך כל אחד ואחד בונה לו במה לעצמו, ומקריב עליה כל מה שירצה. א"ר יעקב בר אחא אמר רב אסי: אסור לסייען ולעשות שליחותן. אמר רבה: ולאורינהו [להו] שרי׃

    5כי הא דאיפרא הורמיז אימיה דשבור מלכא שדרה קורבנא לרבא שלחה ליה אסקוה ניהליה לשם שמים אמר להו לרב ספרא ולרב אחא בר הונא: זילו ודברו תרי עולמי גולאי וחזו היכא דמסקא ימא שירטון ושקלו ציבי חדתי ואפיקו נורא ממרא חדתא ואסקוה ניהליה לשם שמים׃

    6א"ל אביי כמאן כר"א בן שמוע דתניא ר' אלעזר בן שמוע אומר: מה מזבח שלא ישתמש בו הדיוט אף עצים שלא ישתמש בהן הדיוט והא מודה ר"א בן שמוע בבמה׃

    7דתניא כתוב אחד אומר (דברי הימים א כא, כה) ויתן דוד לארנן במקום שקלי זהב משקל שש מאות וגו' וכתיב ״(שמואל ב כד״, כד) ויקן דוד את הגרן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים הא כיצד׃

    8גובה מכל שבט ושבט חמשים שהן שש מאות רבי אומר משום אבא יוסי בן דוסתאי בקר [ועצים] ומקום מזבח בנ' וכל הבית כולו בשש מאות׃

    9ר"א בן שמוע אומר בקר ועצים ומקום מזבח בנ' וכל הבית כולו בשש מאות דכתיב ״(שמואל ב כד״, כב) ויאמר ארונה אל דוד יקח ויעל אדוני המלך [הטוב בעיניו] ראה הבקר לעולה והמוריגים [וכלי הבקר] לעצים ורבא אמר לך התם נמי בחדתי׃

    10מאי מוריגים אמר עולא מטה של טורבל מאי מטה של טורבל אמר אביי עיזא דקרקסא דדיישן דישאי אמר אביי מאי קרא (ישעיהו מא, טו) הנה שמתיך למורג חרוץ חדש בעל פיפיות׃

    11מקרי ליה רבא לבריה ורמי ליה קראי אהדדי כתיב ״ויתן דוד לארנן וגו' וכתיב ויקן דוד וגו' הא כיצד גובה מכל שבט ושבט חמשים שהן שש מאות״׃

    12ואכתי קשיין אהדדי התם כסף הכא זהב אלא ה"ק גובה כסף במשקל שש מאות זהב:

    13קדשים קלים נאכלים [בכל מחנה ישראל]: אמר רב הונא בכל מקומות ישראל אבל מחנה לא הוי׃

    14איתיביה ר"נ לרב הונא ומחנות במדבר לא הואי והא תניא כשם שמחנה במדבר כך מחנה בירושלים מירושלים להר הבית מחנה ישראל מהר הבית לשער נקנור מחנה לויה׃

    15מכאן ואילך מחנה שכינה והן הן קלעים שבמדבר׃

    16אלא אימא בכל מקום מחנה ישראל פשיטא מהו דתימא איפסלו ביוצא קמ"ל׃

    17ואימא ה"נ אמר קרא ״(במדבר ב״, יז) ונסע אהל מועד אע"פ שנסע אהל מועד הוא׃

    Baraita

    18תניא רשב"י אומר עוד אחרת היתה וחיל עזרת נשים היא ולא היו עונשין עליה ובשילה לא היו אלא שני מחנות בלבד׃

    19הי מינייהו לא הוה אמר רבה מסתברא דמחנה לויה הואי דאי סלקא דעתך מחנה לויה לא הואי׃

    Tosafot

    אסור לסייען ואסור לעשות שליחותןתימה לר' יוסי דאמר לעיל בפרק ב"ש (זבחים דף מה.) דקדשי עובדי כוכבים השוחטן בחוץ חייב לא ה"ל למיתני הכא לשון אסור כדמוכח בריש פ' בתרא דיומא (דף עג:) דחיוב כרת לית ליה למיתני אסור וי"ל דקתני אסור לפי שיש כמה עבודות דלא מיחייב עלייהו בחוץ דאסור לסייען דגזרינן אטו עבודה דבת חיובא:

    כמאן כרבי אלעזר בן שמוע כו'עיקר מילתיה במנחות בהקומץ רבה (מנחות דף כב.):

    גבה חמשים מכל שבט ושבט שהן שש מאותהא דכתיב הכא כסף והכא זהב מפרש לקמיה דה"ק גבה כסף שוה נ' שקלים של זהב לכל שבט דהיינו שוה שש מאות זהב לכל השבטים ור"ת אומר שיש במדרש דנתן לו חמשים שקלי זהב דהיינו שש מאות שקלי כסף וקשה דבפ' שור שנגח (ב"ק דף לו.) משמע דדינר של זהב שוה כ"ה של כסף ואומר ר"ת דדינר של זהב עב כפלים משל כסף ותדע מדאמרי' בפ' אלו טריפות (חולין דף נה:) גבי טחול ואי אישתייר ביה כעובי דינר זהב כשירה משמע דמשונה בעוביו משל כסף:

    אימא בכל מקומות מחנה ישראלשאפילו בשעת סילוק המסעות אין נפסלין אלא מוליכן עמו ובמקום חנייתן אוכלין במחנה כך פירש בקונטרס ונראה דאף שעת הליכתם שרי כיון דאמרי' לעיל (זבחים דף סא.) אע"פ שנסע אהל מועד הוא ודוקא לקדשים קלים אע"פ שנסע אהל מועד הוא אבל קדשי קדשים דבעי מחיצה כיון דנסתלקו מסעות אין מחנה שכינה קיים ולחם הפנים ושאר קדשי קדשים מיפסלי ביוצא כדמוכח במנחות בפ' שתי הלחם (מנחות דף צה.) ולעיל בפ' קדשי קדשים (זבחים דף ס:) דאמר בשני מקומות קדשים נאכלין ומוקי לה בקדשי קדשים ולאחר שיפרקו לוים את המשכן היינו כל זמן שלא נסע מכל וכל דעדיין המזבח וקלעי החצר במקומן וא"ת בריש שתי הלחם (מנחות דף צה.) דפליגי בלחם הפנים אם נפסל במסעות ומפרש דבמסודר כ"ע לא פליגי דלא מיפסיל כי פליגי במסולק מאן דאמר אינו נפסל כדדרשינן דאע"פ שנסע אהל מועד הוא ואידך ההוא לדגלים הוא דאתא פי' להודיע איזה דגל יסע תחלה והשתא אמאי לא משני דאתא לקדשים קלים ולקדשי קדשים קודם סילוק הקלעים:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Ben Yehoyada

    אַחַר חֲמִשִּׁים שָׁנָה נִתְגַּיְּרָה (שמואל ב כד, כד)יש להקשות הוה ליה למימר 'אַחַר כָּךְ נִתְגַּיְּרָה' דהא אמר בת עשר שנים היתה ביציאת מצרים וידוע דארבעים שנה היו במדבר? ונראה לי בס"ד רמז לפי דרכו במספר דחמשים להורות לנו הסיוע שבא לה משם הקדוש יל־י [50] הרמוז בראשי תיבות יְ יָ לַ מַּבּוּל יָ שָׁב (תהלים כט, י) וגם ראשי תיבות לְ מַעַן יֵ חָלְצוּן יְ דִידֶיךָ (תהלים ס, ז) שמספרו חמשים ולכן עלתה נשמתה מן הקליפה ברגע אחת וזכתה לרוח הקודש.

    אָמְרָהיִמָּחֵל לִי בִּשְׂכַר חֶבֶל וּפִשְׁתִּים וְחַלּוֹן. נראה מאחר כי היה לה נפש קדושה בקשה מחילה בעד אותם הימים שעברו בגיותה ואף על גב דליכא במצות בני נח איסור זנות בפנויה, אמרו רבותינו ז"ל אחר המבול עשו סייג וגדרו גדר אפילו בפנויה וכמו שאמרו במדרש בענין שכם. ונקטה שלשה דברים לכפר בעד חטאה במעשה ודבור ומחשבה אך בילקוט איכא שאמרה 'חטאתי בנדה ובחלה ובהדלקת הנר ימחול לי בשכר חבל וחומה וחלון' עיין שם. ונראה לי בס"ד חֶבֶל [40] עם ג' האותיות גימטריא חַלָּה [43] בו יתוקן עון חלה וּבַחוֹמָה יש אותיות 'חמה' שהיא מאירה לעולם בה יתוקן חטא הַדְלָקַת הַנֵּר שהוא המאיר לאדם גם חמה תרגום של ראיה ובנר תהיה הראיה לאדם וּבְחַלּוֹן יתוקן עון דם נדה שהוא יוצא מן החלון שבגוף וכתבו המקובלים ז"ל שהיתה גלגול חוה ולכן אמרה כנגד שלשה דברים אלו שחטאה בהם חוה. ונראה לי נקטה ' חֶ בֶל חַ לּוֹן ח וֹמָה' דראשי תיבות שלהם ג' פעמים ח' שהם מספר כ"ד כדי לטהר עצמה באלו כ"ד זיני דמסאבותא שהם מספר וְאֵיבָה [24] הכתוב בענין הנחש (בראשית ג, טו) ובעבור זאת זכתה שיצאו ממנה ח' נביאים הרמוזים באות ח' של חלון חומה חבל והם משולשים כי הנביא משולש שאין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר וגם בשמה נרמז זה שנקראת רב ח' שהיה לה רבנות ומעלה מן ח' נביאים שיצאו ממנה.

    לְפִיכָךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד עוֹשֶׂה בָּמָה לְעַצְמוֹ וּמַקְרִיב עָלֶיהָ כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה. נראה לי בס"ד על פי מה שכתבו התוספות דעכו"ם נקראים בשם הָ אָדָם [50] במספר אות ה"א והוא כמנין במה [47] עם כולל ג' אותיות ולזה אמר 'בונה במה לעצמו' דייקא ובזה יובן חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא (ישעיה ב, כב) פירוש חדלו מן העכו"ם הנקרא האדם אשר נשמה שלו היא באפו כמנין כנבלה [אולי צ"ל במה] שזה במה נחשב הוא חשבונו גימטריא במה.

    זִילוּ דַּבְּרוּ תְּרֵי עוֹלְמֵי גִּילָאֵי, וַחֲזוּ הֵיכָא דְּמַסְּקָא יַמָּא שִׂרְטוֹןפירש רש"י ז"ל בשביל שינוי. נראה לי בס"ד כוונתו בזה שלא תקפיד אִיפְרָא הוּרְמִיז על אשר היו המקריבים נכרים והיא רצתה שישראל יקריבו דלכך שלחה זה לרבא ולכן אמר שיביא שני בחורים נכרים בני גיל אחד דהיינו דומין זה בזה ביופי וקומה ועובי ובשנים כדי שאחר כך יאמר בקשנו ולא מצאנו ביהודים שנים דומין זה לזה כאלו שיש בזה כבוד ונוי למצוה.

    גָּבָה מִכָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט חֲמִשִּׁים שְׁקָלִים זָהָב, שֶׁהֵם שֵׁשׁ מֵאוֹתנראה לי בס"ד כיון בגביית שש מאות כמנין צדקות [600] ולזה אמר צַדִּיק הֳ ' צְדָקוֹת אָהֵב (תהלים יא, ז) היא גביה הנזכר יָשָׁר אלו ישראל ששמם 'ישר א־ל' יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ בבית המקדש כמו שאמר הכתוב יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶל פְּנֵי הָאָדֹן הֳ' צְבָאוֹת (שמות כג, יז) גם גבייתו היתה בכסף שעולה כמנין משקל שש מאות שקל זהב כיוון למתק הדין שהוא זהב בכסף שהוא חסד וחכמה גדולה עשה בזה כי נמצא בזה הדין הוא בכח והחסד היא בפועל כי הזהב הוא בערך וחשבון אבל הכסף הוא נגבה בעין.

    Babylonian Talmud · folio map

    Zevachim 116b

    Zevachim 116b. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 473 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    דאפי' אקשויי אבר לתשמיש לא אקשו והיא שהיתה יודעת בדבר אמרה לשלוחי יהושע בלשון זה:

    דאמר מר במכילתא בפ' יתרו:

    אמרה ימחל לי בשביל חבל ופשתים וחלון במכילתא תניא הכי אמרה רבש"ע בג' דברים חטאתי בג' ימחל בחבל ופשתים וחלון שהיו מנאפים עולין אליה בחבלים דרך החלון ויורדים וגם טמנתם בפשתי העץ ובאותן שלשה דברים עצמן זכתה להציל השלוחים:

    אסור לסייען בשעת איסור הבמות כגון בזמן הזה דקדושת ירושלים אין אחריה היתר:

    אורויי להן היאך יעשו:

    זילו דברו תרין עולמי גילאי לכו וקחו שני עובדי כוכבים בחורים בני גיל אחד שכן נוי לדבר:

    דמסקא ימא שירטון לימון בלע"ז ומתייבש ונעשה קרקע דבעינן שלא נשתמש הדיוט במזבח:

    ואייתו ציבי חדתי שלא נשתמש בהן אדם שלא יהא שברי כלים:

    15 more comments on this page.

    Rashi on Zevachim 116b · Sefaria

    Tosafot

    אסור לסייען ואסור לעשות שליחותן תימה לר' יוסי דאמר לעיל בפרק ב"ש (זבחים דף מה.) דקדשי עובדי כוכבים השוחטן בחוץ חייב לא ה"ל למיתני הכא לשון אסור כדמוכח בריש פ' בתרא דיומא (דף עג:) דחיוב כרת לית ליה למיתני אסור וי"ל דקתני אסור לפי שיש כמה עבודות דלא מיחייב עלייהו בחוץ דאסור לסייען דגזרינן אטו עבודה דבת חיובא:

    כמאן כרבי אלעזר בן שמוע כו' עיקר מילתיה במנחות בהקומץ רבה (מנחות דף כב.):

    גבה חמשים מכל שבט ושבט שהן שש מאות הא דכתיב הכא כסף והכא זהב מפרש לקמיה דה"ק גבה כסף שוה נ' שקלים של זהב לכל שבט דהיינו שוה שש מאות זהב לכל השבטים ור"ת אומר שיש במדרש דנתן לו חמשים שקלי זהב דהיינו שש מאות שקלי כסף וקשה דבפ' שור שנגח (ב"ק דף לו.) משמע דדינר של זהב שוה כ"ה של כסף ואומר ר"ת דדינר של זהב עב כפלים משל כסף ותדע מדאמרי' בפ' אלו טריפות (חולין דף נה:) גבי טחול ואי אישתייר ביה כעובי דינר זהב כשירה משמע דמשונה בעוביו משל כסף:

    אימא בכל מקומות מחנה ישראל שאפילו בשעת סילוק המסעות אין נפסלין אלא מוליכן עמו ובמקום חנייתן אוכלין במחנה כך פירש בקונטרס ונראה דאף שעת הליכתם שרי כיון דאמרי' לעיל (זבחים דף סא.) אע"פ שנסע אהל מועד הוא ודוקא לקדשים קלים אע"פ שנסע אהל מועד הוא אבל קדשי קדשים דבעי מחיצה כיון דנסתלקו מסעות אין מחנה שכינה קיים ולחם הפנים ושאר קדשי קדשים מיפסלי ביוצא כדמוכח במנחות בפ' שתי הלחם (מנחות דף צה.) ולעיל בפ' קדשי קדשים (זבחים דף ס:) דאמר בשני מקומות קדשים נאכלין ומוקי לה בקדשי קדשים ולאחר שיפרקו לוים את המשכן היינו כל זמן שלא נסע מכל וכל דעדיין המזבח וקלעי החצר במקומן וא"ת בריש שתי הלחם (מנחות דף צה.) דפליגי בלחם הפנים אם נפסל במסעות ומפרש דבמסודר כ"ע לא פליגי דלא מיפסיל כי פליגי במסולק מאן דאמר אינו נפסל כדדרשינן דאע"פ שנסע אהל מועד הוא ואידך ההוא לדגלים הוא דאתא פי' להודיע איזה דגל יסע תחלה והשתא אמאי לא משני דאתא לקדשים קלים ולקדשי קדשים קודם סילוק הקלעים:

    Tosafot on Zevachim 116b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    אַחַר חֲמִשִּׁים שָׁנָה נִתְגַּיְּרָה (שמואל ב כד, כד) יש להקשות הוה ליה למימר 'אַחַר כָּךְ נִתְגַּיְּרָה' דהא אמר בת עשר שנים היתה ביציאת מצרים וידוע דארבעים שנה היו במדבר? ונראה לי בס"ד רמז לפי דרכו במספר דחמשים להורות לנו הסיוע שבא לה משם הקדוש יל־י [50] הרמוז בראשי תיבות יְ יָ לַ מַּבּוּל יָ שָׁב (תהלים כט, י) וגם ראשי תיבות לְ מַעַן יֵ חָלְצוּן יְ דִידֶיךָ (תהלים ס, ז) שמספרו חמשים ולכן עלתה נשמתה מן הקליפה ברגע אחת וזכתה לרוח הקודש.

    אָמְרָה יִמָּחֵל לִי בִּשְׂכַר חֶבֶל וּפִשְׁתִּים וְחַלּוֹן. נראה מאחר כי היה לה נפש קדושה בקשה מחילה בעד אותם הימים שעברו בגיותה ואף על גב דליכא במצות בני נח איסור זנות בפנויה, אמרו רבותינו ז"ל אחר המבול עשו סייג וגדרו גדר אפילו בפנויה וכמו שאמרו במדרש בענין שכם. ונקטה שלשה דברים לכפר בעד חטאה במעשה ודבור ומחשבה אך בילקוט איכא שאמרה 'חטאתי בנדה ובחלה ובהדלקת הנר ימחול לי בשכר חבל וחומה וחלון' עיין שם. ונראה לי בס"ד חֶבֶל [40] עם ג' האותיות גימטריא חַלָּה [43] בו יתוקן עון חלה וּבַחוֹמָה יש אותיות 'חמה' שהיא מאירה לעולם בה יתוקן חטא הַדְלָקַת הַנֵּר שהוא המאיר לאדם גם חמה תרגום של ראיה ובנר תהיה הראיה לאדם וּבְחַלּוֹן יתוקן עון דם נדה שהוא יוצא מן החלון שבגוף וכתבו המקובלים ז"ל שהיתה גלגול חוה ולכן אמרה כנגד שלשה דברים אלו שחטאה בהם חוה. ונראה לי נקטה ' חֶ בֶל חַ לּוֹן ח וֹמָה' דראשי תיבות שלהם ג' פעמים ח' שהם מספר כ"ד כדי לטהר עצמה באלו כ"ד זיני דמסאבותא שהם מספר וְאֵיבָה [24] הכתוב בענין הנחש (בראשית ג, טו) ובעבור זאת זכתה שיצאו ממנה ח' נביאים הרמוזים באות ח' של חלון חומה חבל והם משולשים כי הנביא משולש שאין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר וגם בשמה נרמז זה שנקראת רב ח' שהיה לה רבנות ומעלה מן ח' נביאים שיצאו ממנה.

    לְפִיכָךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד עוֹשֶׂה בָּמָה לְעַצְמוֹ וּמַקְרִיב עָלֶיהָ כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה. נראה לי בס"ד על פי מה שכתבו התוספות דעכו"ם נקראים בשם הָ אָדָם [50] במספר אות ה"א והוא כמנין במה [47] עם כולל ג' אותיות ולזה אמר 'בונה במה לעצמו' דייקא ובזה יובן חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא (ישעיה ב, כב) פירוש חדלו מן העכו"ם הנקרא האדם אשר נשמה שלו היא באפו כמנין כנבלה [אולי צ"ל במה] שזה במה נחשב הוא חשבונו גימטריא במה.

    זִילוּ דַּבְּרוּ תְּרֵי עוֹלְמֵי גִּילָאֵי, וַחֲזוּ הֵיכָא דְּמַסְּקָא יַמָּא שִׂרְטוֹן פירש רש"י ז"ל בשביל שינוי. נראה לי בס"ד כוונתו בזה שלא תקפיד אִיפְרָא הוּרְמִיז על אשר היו המקריבים נכרים והיא רצתה שישראל יקריבו דלכך שלחה זה לרבא ולכן אמר שיביא שני בחורים נכרים בני גיל אחד דהיינו דומין זה בזה ביופי וקומה ועובי ובשנים כדי שאחר כך יאמר בקשנו ולא מצאנו ביהודים שנים דומין זה לזה כאלו שיש בזה כבוד ונוי למצוה.

    גָּבָה מִכָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט חֲמִשִּׁים שְׁקָלִים זָהָב, שֶׁהֵם שֵׁשׁ מֵאוֹת נראה לי בס"ד כיון בגביית שש מאות כמנין צדקות [600] ולזה אמר צַדִּיק הֳ ' צְדָקוֹת אָהֵב (תהלים יא, ז) היא גביה הנזכר יָשָׁר אלו ישראל ששמם 'ישר א־ל' יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ בבית המקדש כמו שאמר הכתוב יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶל פְּנֵי הָאָדֹן הֳ' צְבָאוֹת (שמות כג, יז) גם גבייתו היתה בכסף שעולה כמנין משקל שש מאות שקל זהב כיוון למתק הדין שהוא זהב בכסף שהוא חסד וחכמה גדולה עשה בזה כי נמצא בזה הדין הוא בכח והחסד היא בפועל כי הזהב הוא בערך וחשבון אבל הכסף הוא נגבה בעין.

    Ben Yehoyada on Zevachim 116b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Zevachim, daf 116, Amud Bet, about 473 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 119 words

      Opens “דאפילו אקשויי נמי לא אקשו. ומנא ידעה?…”

    2. Segment 227 words

      Opens “אמרו: בת י' שנים היתה כשיצאו ישראל…”

    3. Segment 332 words

      Opens “אמר מר: ועובדי כוכבים בזמן הזה רשאין…”

    4. Segment 429 words

      Opens “לפיכך כל אחד ואחד בונה לו במה…”

      Named: רב אסי, רבה.

    5. Segment 545 words

      Opens “כי הא דאיפרא הורמיז אימיה דשבור מלכא…”

      Named: רב ספרא, רב אחא בר הונא, רבא.

    6. Segment 630 words

      Opens “א"ל אביי כמאן כר"א בן שמוע דתניא…”

      Named: אביי.

    7. Segment 735 words

      Opens “דתניא כתוב אחד אומר (דברי הימים א…”

      Named: שמואל.

    8. Segment 825 words

      Opens “גובה מכל שבט ושבט חמשים שהן שש…”

      Named: רבי אומר, אבא.

    9. Segment 942 words

      Opens “ר"א בן שמוע אומר בקר ועצים ומקום…”

      Named: שמואל, רבא.

    10. Segment 1031 words

      Opens “מאי מוריגים אמר עולא מטה של טורבל…”

      Named: עולא, אביי.

    11. Segment 1127 words

      Opens “מקרי ליה רבא לבריה ורמי ליה קראי…”

      Named: רבא.

    12. Segment 1215 words

      Opens “ואכתי קשיין אהדדי התם כסף הכא זהב…”

    13. Segment 1316 words

      Opens “קדשים קלים נאכלים [בכל מחנה ישראל]: אמר…”

      Named: רב הונא.

    14. Segment 1427 words

      Opens “איתיביה ר"נ לרב הונא ומחנות במדבר לא…”

      Named: רב הונא.

    15. Segment 158 words

      Opens “מכאן ואילך מחנה שכינה והן הן קלעים…”

    16. Segment 1612 words

      Opens “אלא אימא בכל מקום מחנה ישראל פשיטא…”

    17. Segment 1715 words

      Opens “ואימא ה"נ אמר קרא (במדבר ב, יז)…”

    18. Segment 1821 words

      Opens “תניא רשב"י אומר עוד אחרת היתה וחיל…”

    19. Segment 1917 words

      Opens “הי מינייהו לא הוה אמר רבה מסתברא…”

      Named: רבה.

    Sages named on this page

    • Rabbi Elazar ben Shammua [Kohen] · Fourth Generation of Tannaim

      Rabbi Elazar ben Shammua, a Kohen and a prominent Tanna, was a student of Rabbi Akiva and Rabbi Yehudah ben Bava.

      Source: Zevachim 116b · Segment 6 — “…בן שמוע דתניא ר' אלעזר בן שמוע אומר: מה…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Zevachim 116b · Segment 7 — “…מאות וגו' וכתיב (שמואל ב כד, כד) ויקן דוד…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Zevachim 116b · Segment 6 — “א"ל אביי כמאן כר"א בן שמוע דתניא ר' אלעזר…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Zevachim 116b · Segment 10 — “מאי מוריגים אמר עולא מטה של טורבל מאי מטה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Zevachim 116b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026