Talmud Builders

    Zevachim 77b

    Back to index

    English translation — Zevachim 77b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Rav Huna says: When Rabbi Eliezer makes reference to a blemished animal, he is speaking of an unobtrusive blemish, e.g., one that is on the cornea of the eye. And his ruling is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, who says that in the case of an offering with such a blemish, if its sacrificial parts ascended the altar, they shall not descend from it, because it is not a disgrace to the altar for the sacrificial parts of such an offering to be burned on it. The Gemara raises a difficulty: Say that Rabbi Akiva says this is the halakha after the fact, meaning that if the priest already brought up the limbs of these blemished animals, they do not descend from the altar. Does Rabbi Akiva say that one may burn a mixture of these limbs ab initio ?

    2Rav Pappa says: What are we dealing with here? We are dealing with a case where all the limbs in the mixture were brought up upon the ramp. Since they have been brought on the ramp and sanctified as offerings, it is considered after the fact. The Gemara raises a difficulty: If so, i.e., if we are dealing with a case in which the limbs were already carried to the ramp, then even if they were as is, and not intermingled, the limbs of the blemished animal should be burned, as claimed by Rabbi Akiva.

    3Rather, the reason of Rabbi Eliezer is that with regard to the prohibition against sacrificing a blemished animal upon the altar, the Merciful One excludes certain cases. After listing the various disqualifying blemishes, the verse states: “Neither from the hand of a foreigner shall you offer the bread of your God of any of these, because their corruption is in them, there is a blemish in them; they shall not be accepted for you” (Leviticus 22:25). This teaches that it is only if there is a blemish clearly in them that they shall not be accepted; but if they were sacrificed by means of a mixture they shall be accepted. This exclusion is stated only with regard to blemished animals, not with regard to animals that copulated with people, and consequently the limbs of these animals are not brought up to the altar even if they became intermingled with the limbs of fit offerings.

    4The Gemara asks: And the Rabbis, how do they expound this verse? The Gemara explains that they expound it as follows: It is only if the blemish is still in them that they shall not be accepted; but if their blemish has passed, they shall be accepted. And Rabbi Eliezer derives this halakha from the previous clause in that same verse: “Because their corruption is in them [ bahem ].” Since the verse could have stated the shorter form of bam , and instead stated “ bahem ,” one derives from here that if the animal no longer is blemished it is accepted as an offering. And as for the Rabbis, they do not interpret anything from the variation between bam and “ bahem ”; they do not see this as a significant deviation from the standard language of the verse.

    5The Gemara asks: If that is so, and Rabbi Eliezer permits the limbs of blemished animals to be sacrificed if they are in a mixture, why is it necessary for him to say: I view the flesh of the limbs of the blemished animals as though they are pieces of wood? After all, the Merciful One permits them as an offering. The Gemara explains that Rabbi Eliezer is speaking to the Rabbis in accordance with their statement, as follows: According to my opinion, the Merciful One permits these limbs to be sacrificed upon the altar. But even according to your opinion, at least agree with me that the flesh of a blemished animal that was intermingled with the flesh of a qualified offering is considered like wood, just as is the halakha of the flesh of a sin offering that became intermingled with the flesh of a burnt offering, as according to this baraita the Rabbis concede that the flesh of these two offerings should be sacrificed together.

    6The Gemara asks: And the Rabbis, how do they respond to this claim of Rabbi Eliezer? The Gemara explains: According to the Rabbis there is a difference between the cases: Here, with regard to a mixture that includes limbs of blemished animals, these limbs are repulsive, and therefore they may not be brought upon the altar, even as wood. Conversely, there, in the case of a mixture of limbs of a sin offering and limbs of a burnt offering, the limbs of the sin offering are not repulsive in and of themselves, and consequently they may be sacrificed upon the altar as wood.

    7MISHNA: In a case where limbs of burnt offerings fit for sacrifice were intermingled with limbs of blemished burnt offerings, Rabbi Eliezer says: Although all the limbs are unfit for sacrifice, if the head of one of them was sacrificed all the heads shall be sacrificed, as the head that was sacrificed is assumed to have been that of the unfit animal in the mixture. Likewise, if one sacrificed the legs of one of them all the legs shall be sacrificed. And the Rabbis say: Even if all the limbs were sacrificed except for one of them, there is a concern that the remaining limb is the unfit limb, which may not be sacrificed. Rather, all of the limbs must go out to the place of burning in the Temple courtyard.

    8GEMARA: Rabbi Elazar says: Rabbi Eliezer permitted the sacrificing of all the heads only if they were sacrificed two by two, as at least one of each pair is certainly permitted; but he did not permit them to be sacrificed one by one, in case the priest may be sacrificing the prohibited head by itself. Rabbi Yirmeya raises an objection from the mishna, which states: And the Rabbis say: Even if all the limbs were sacrificed except for one of them, all the limbs must go out to the place of burning in the Temple courtyard. This indicates that even in this situation, where only one of the limbs remains, the dispute between Rabbi Eliezer and the Rabbis still applies, which means that Rabbi Eliezer permits it to be sacrificed despite the fact that it is only one limb.

    9Rabbi Yirmeya bar Taḥlifa said to Rabbi Yirmeya in response: I will explain the meaning of this statement to you: What does the mishna mean when it states: Except for one of them? It means except for one pair, i.e., two limbs, as even Rabbi Eliezer did not permit one to sacrifice the limbs individually.

    10MISHNA: In the case of blood of an offering fit for sacrifice that was mixed with water, if the mixture has the appearance of blood it is fit for sprinkling on the altar, even though the majority of the mixture is water. If the blood was mixed with red wine, one views the wine as though it is water. If that amount of water would leave the mixture with the appearance of blood it is fit for presentation. And likewise if the blood was mixed with the blood of a non-sacred domesticated animal or the blood of a non-sacred undomesticated animal, one considers the non-sacred blood as though it is water.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    כגון שעלו על הכבשוכיון דלר"ע לא ירדו מן המזבח הני מעלן לכתחלה מכבש למזבח דקי"ל לקמן (זבחים דף פו.) כשם שהמזבח מקדש כך הכבש מקדש:

    אפי' בעינייהושלא נתערבו בתמימים אם עלו בעלי מומין לכבש לר"ע יקרבו:

    בםמשמע כשהן בפני עצמן:

    מידי דהוי אבשר חטאתדמודיתו לי דאם נתערב באיברי עולה יקרב לשם עצים כדאמרן:

    מתני' איבריםשל עולות הרבה באיברי עולת בעלת מום אם קרב [א' מהם] תלינן איסורא ביה:

    יצא לבית השרפהדלא תלינן איסורא בקריבין כבר: גמ' (לא נחלקו כו'):

    אלא שנים שניםזוג זוג יקריבם דאיכא למימר מיגו דהאי לאו דאיסורא הוא דהאי נמי לאו איסורא הוא ואיסורא אזיל ליה בההוא דקרב קודם שנמלך אבל אחד אחד דליכא מיגו לא:

    חוץ מאחד מהן כו'מכלל דלרבי אליעזר קרב:

    זוג אחדשני ראשים:

    מתני' שנתערב בייןשהוא אדום ואין מראה ניכר בו:

    רואין אותו יין כאילו הוא מיםואומדין אם היה דם שנתערב כאן ניכר במים הללו כשר לזריקה:

    בדם הבהמהשל חולין:

    רואין אותושל חולין כאילו הוא מים ואומדין אותו אם היה דם הזבח ניכר כשר ואע"פ שהחולין רבין עליו:

    זבחים 77 עמוד ב

    1אמר רב הונא: בדוקין שבעין, ואליבא דר' עקיבא דאמר: אם עלו לא ירדו. אימר דאמר ר' עקיבא דאי עבד; לכתחלה מי אמר?!

    2אמר רב פפא: הכא במאי עסקינן כגון שעלו על גבי כבש. אי הכי, אפי' בעינייהו!

    3אלא טעמיה דר' אליעזר: מיעט רחמנא ״מום בם״ הוא דלא ירצו, הא ע"י תערובת ירצו.

    4ורבנן ״מום בם״ הוא דלא ירצו, הא עבר מום ירצו. ור' אליעזר מבם בהם ורבנן בם בהם לא דרשי.

    5אי הכי, ״רואה״?! הא רחמנא אכשריה! לדבריהם קאמר להו: לדידי רחמנא אכשריה; לדידכו אודו לי מיהא, בשר בעלת מום כעצים דמי, מידי דהוה אבשר חטאת!

    6ורבנן הכא מאיסי, התם לא מאיסי.

    Mishna

    7אברין באברין בעלי מומין ר"א אומר: אם קרב ראש אחד מהן יקרבו כל הראשין. כרעים של אחד מהן יקרבו כל הכרעים, וחכ"א אפי' קרבו כלם חוץ מאחד מהן יצא לבית השריפה.

    Gemara

    8אמר ר"א לא הכשיר ר"א אלא שנים שנים, אבל אחד אחד לא. מתיב ר' ירמיה, וחכ"א אפי' קרבו כולן חוץ מאחד מהן יצא לבית השריפה!

    9אמר לו ר' ירמיה בר תחליפא, אסברה לך: מאי אחד זוג אחד.

    Mishna

    10דם שנתערב במים, אם יש בו מראית דם כשר. נתערב ביין רואין אותו כאילו הוא מים. נתערב בדם בהמה או בדם החיה רואין אותו כאילו הוא מים.

    Tosafot

    הכא בדוקין שבעין ואליבא דר"ע דאמר אם עלו לא ירדומילתיה דר"ע בפ' המזבח מקדש (לקמן זבחים דף פד.) דתנן ר"מ מכשיר בבעלי מומין ואמר ר' יוחנן בגמ' לא הכשיר ר"ע אלא בדוקין שבעין הואיל וכשרין בעופות דלא פסל בעופות אלא מחוסר ' אבר כדדרשינן בת"כ ובפ"ק דקדושין (דף כד:) יכול נקטעה רגלה ונשברה גפה וא"ת אמאי לא חשיב נמי ניב שפתים דאמר פ' הניזקין (גיטין דף נו.) דשדא מומא בניב שפתים אתרא דלדידן הוי מומא ולדידהו לא הוי מומא דלא פסול לבני נח אלא מחוסר אבר ושמא בעוף לא שייך ניב שפתים מיהו אכתי קשה דאיכא כמה מומין דלא פסלי ואמאי נקיט דוקין שבעין וכן בגיטין הוה מצי למישדי מומא במקום אחר:

    אי הכי אפי' בעינייהו נמיתימה דלישני דלדבריהם קאמר להו כדמשני לבסוף:

    הא עבר מום ירצואע"ג דדרשינן בבכורות (דף לז.) בכלל ופרט דמום עובר מרצה מום עובר דמוקדשין איצטריך דה"א כיון דנדחה שוב אינו נראה:

    ורבנן בם בהם לא דרשימשמע דלא דרשינן מיניה תרתי אפי' ר"א לא דריש אלא מדכתיב בהם ולא כתיב בם ותימה דבפ' שני שעירי (יומא דף סד.) דריש רבי יוחנן מבהם ג' דרשות הני הוא דכי עבר מומם ירצו הא שאר דחויין הואיל ונדחו ידחו ועוד דריש בם הוא דלא ירצו הא עבר מומן ירצו ועוד בם הוא דלא ירצו הא ע"י תערובת ירצו ושמא משום דכתיב נמי בם דמייתר ובם ובהם שניהם מיותרין ודרשינן לרבי יוחנן חדא דרש מבם ותרתי מבהם ולרב דרשינן תרתי חדא מבם וחדא מבהם אבל בם בהם לא דריש וכולה סוגיא התם בין לרב בין לר' יוחנן אליבא דר"א ואין לחוש בכך דהכי נמי לעיל (זבחים דף עו:) ובפ' בתרא דמנחות (דף קו:) כר"א אי נמי אפי' כרבנן דבין ר"א ובין רבנן דמתני' אית להו דע"י תערובת ירצו והכי פירוש התם בעינייהו הוא דלא ירצו הא ע"י תערובת ירצו דתנן איברים שנתערבו כו' ומשמע מתוך המשנה דמודו רבנן דהנהו דקרבו ועלו למערכה יקרבנו דלא ירדו שמעינן מינה דאית להו הך דרשא אלא לכתחלה אסרי מדרבנן דאי לית להו הוה להו למיסר אפי' אותם שעלו ירדו כיון דלא בטלי אי לאו משום דשריא תערובת דאורייתא דכיון דאחמור רבנן דלא ליבטלו משום דדרכו למנות (אית לן למישרי) ע"י ביטולו ברוב בדיעבד משום דעלו והא דקאמר הכא ורבנן בם בהם לא דרשי ולא בעי למימר דרבנן נמי אית להו הך דרשה אלא דלכתחלה אסרי להקריב מדרבנן כי תנאי דמתני' משום דמשמע ליה דלא יקרבו לרבנן מדאורייתא כמו דלא יקרבו דרובע ונרבע דרישא דברייתא דאפי' בדיעבד ירדו השתא א"ש דרב ור' יוחנן לא שבקו רבנן ואמרי כר"א ותדע מדמייתי התם מלתא דרבנן דאי אליבא דר' אליעזר קאמרי לא הוה ליה לאיתויי מלתייהו דרבנן ואע"ג דרבנן דברייתא לא דרשי הכי מתני' עיקר והא דדריש התם מבם בהם טעמא דר' יוחנן ומתרי בם דריש עבר מומם וע"י תערובת והכא דריש מבם תערובת ועבר מומם מבם בהם ואייתר להם בם דבתרא לכדר' יוחנן כדפרישית לא קשה מידי דלא איכפת ליה להש"ס רק שיוכל לעשות ג' דרשות ולא חש להזכיר דרשא דר' יוחנן אלא הפשוטה יותר וזה אין לפרש דאיברי בעלי מומין בתמימים לא בטלי מן התורה דמאיזה טעם לא בטלו אי משום דאין עולין מבטלין זה את זה הא בעלי מומין לא עולין נינהו ועוד דאפי' עולין נראה דלרבנן מדאורייתא מבטלין זה את זה בדבר שאינו מתערב כמו מין במינו לר' יהודה שאינו מתערב דלא הוי כדם וסולת בטל מדאורייתא:

    אודו לי מיהת בשר בעל מום כעצים דמיאע"ג דר"א גופיה לא חייש להאי טעמא מדמצריך קרא מ"מ תיקשי להו לרבנן והכי אורחיה דהש"ס כדפירשתי בריש פירקין:

    בדם בהמה או בדם חיה רואין אותו כאילו הוא מיםוא"ת דם בהמה וחיה היכי זריק להו למזבח נהי דאמר רואין כאילו הוא מים ולא מבטל דם אחר מ"מ מים גמורין לא הוי ולא בטל ממנו שם חולין ואפי' למ"ד (נזיר דף כט.) חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא היינו שחיטתן אבל להעלותן לגבי המזבח נראה דאסור וי"ל כיון דדם כשר מעורב בו ואין עיקר זריקתן לשם הפסול אלא לשם הכשר שרי אע"ג דבאיברים לא אמר רואין לשם עצים ומיהו בלאו הכי אתי שפיר דבנזיר פ' ואני (שם) משמע דלמ"ד לאו דאורייתא אפי' העלאה נמי שרי גבי מדיר בנו בנזיר למ"ד לחנכו במצות דמביא חטאת העוף דקא סבר חולין בעזרה לאו דאורייתא ושמא סבר לה כר"א דשרי לשם עצים ולשם מים ואפשר דאפי' רבנן מודו דלא אסרי לשם עצים ולשם מים אלא במידי דהקרבה כגון איברי חטאת ואיברי עולה וכן ניתנין למעלה שנתערבו בניתנין למטה ומתן אחת במתן ארבע אבל חולין גמורין שרו לכ"ע לשם עצים ולשם מים וכן נתערב בדם פסול ובדם התמצית וכן מוכיח לקמן (זבחים דף עט:) מדדחיק עלה בגמ' במאי פליגי בגוזרין גזירה במקדש ולא קאמר דפליגי ברואה אני כדפליגי בסיפא ולקמן מפרש (ד"ה במאי):

    רואין אותו כאילו הוא מיםהקשה ה"ר שמואל מוורדום הא דאמרי' בהקומץ רבה (מנחות דף כב.) ולקח מדם הפר ומדם השעיר הדבר ידוע שדם הפר מרובה מדם השעיר סברי רבנן מכאן לעולין שאין מבטלין זה את זה היכי דריש ליה מיניה הא דלא בטיל היינו משום דאפי' הוי מים היה בו מראית דם וי"ל דפעמים שהוא כל כך רבה דאי הוי דם הפר מים משתנה מראית דם השעיר עד שנעשה דיהה ופסול דאם יש בו מראית דם דקתני היינו מראית דם גמור ולא חזותא בעלמא ועוד י"ל אי לאו משום דאין עולין (אין) מבטלין זה את זה לרבנן או מין במינו לר' יהודה כשמערה טיפה ראשונה הוי ליה בטל ונדתו ומיהו קשה דאיפכא ה"ל למידק דהא אמרי' ביומא (דף נג:) שעירה דם הפר בדם השעיר ובדם שנתערב במים אמר בגמ' לא שנו אלא שנפל מים לתוך דם אבל דם לתוך מים ראשון ראשון בטל הלכך האי דם פר היה לו להתבטל ראשון ראשון בדם השעיר ואפי' מאן דלית ליה ראשון ראשון בטל בפ' בתרא דע"ז (דף עג.) הכא מודה משום דה"ל נראה ונדחה וי"ל דלא אמר ראשון ראשון בטל כשמערה בשפע הרבה יחד כמו שמחלק בע"ז (גז"ש) בין חבית דנפיש עמודיה לצרצור קטן דלא נפיש עמודיה אפי' למאן דאית ליה ראשון ראשון בטל בחבית ביותר מפי חבית היה מודה דלא בטיל ועוד מי לא עסקינן שמערה דם הפר שבכלי זה ודם השעיר שבכלי זה משניהם יחד תוך כלי שלישי:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה הא וכו' כמו מין במינו לר"יע' לעיל דף עג ע"א תוס' ד"ה ר"י:

    Babylonian Talmud · folio map

    Zevachim 77b

    Zevachim 77b. The full printed text of this folio side — 10 numbered segments, about 200 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    כגון שעלו על הכבש וכיון דלר"ע לא ירדו מן המזבח הני מעלן לכתחלה מכבש למזבח דקי"ל לקמן (זבחים דף פו.) כשם שהמזבח מקדש כך הכבש מקדש:

    אפי' בעינייהו שלא נתערבו בתמימים אם עלו בעלי מומין לכבש לר"ע יקרבו:

    בם משמע כשהן בפני עצמן:

    מידי דהוי אבשר חטאת דמודיתו לי דאם נתערב באיברי עולה יקרב לשם עצים כדאמרן:

    מתני' איברים של עולות הרבה באיברי עולת בעלת מום אם קרב [א' מהם] תלינן איסורא ביה:

    יצא לבית השרפה דלא תלינן איסורא בקריבין כבר: גמ' (לא נחלקו כו'):

    אלא שנים שנים זוג זוג יקריבם דאיכא למימר מיגו דהאי לאו דאיסורא הוא דהאי נמי לאו איסורא הוא ואיסורא אזיל ליה בההוא דקרב קודם שנמלך אבל אחד אחד דליכא מיגו לא:

    חוץ מאחד מהן כו' מכלל דלרבי אליעזר קרב:

    5 more comments on this page.

    Rashi on Zevachim 77b · Sefaria

    Tosafot

    הכא בדוקין שבעין ואליבא דר"ע דאמר אם עלו לא ירדו מילתיה דר"ע בפ' המזבח מקדש (לקמן זבחים דף פד.) דתנן ר"מ מכשיר בבעלי מומין ואמר ר' יוחנן בגמ' לא הכשיר ר"ע אלא בדוקין שבעין הואיל וכשרין בעופות דלא פסל בעופות אלא מחוסר ' אבר כדדרשינן בת"כ ובפ"ק דקדושין (דף כד:) יכול נקטעה רגלה ונשברה גפה וא"ת אמאי לא חשיב נמי ניב שפתים דאמר פ' הניזקין (גיטין דף נו.) דשדא מומא בניב שפתים אתרא דלדידן הוי מומא ולדידהו לא הוי מומא דלא פסול לבני נח אלא מחוסר אבר ושמא בעוף לא שייך ניב שפתים מיהו אכתי קשה דאיכא כמה מומין דלא פסלי ואמאי נקיט דוקין שבעין וכן בגיטין הוה מצי למישדי מומא במקום אחר:

    אי הכי אפי' בעינייהו נמי תימה דלישני דלדבריהם קאמר להו כדמשני לבסוף:

    הא עבר מום ירצו אע"ג דדרשינן בבכורות (דף לז.) בכלל ופרט דמום עובר מרצה מום עובר דמוקדשין איצטריך דה"א כיון דנדחה שוב אינו נראה:

    ורבנן בם בהם לא דרשי משמע דלא דרשינן מיניה תרתי אפי' ר"א לא דריש אלא מדכתיב בהם ולא כתיב בם ותימה דבפ' שני שעירי (יומא דף סד.) דריש רבי יוחנן מבהם ג' דרשות הני הוא דכי עבר מומם ירצו הא שאר דחויין הואיל ונדחו ידחו ועוד דריש בם הוא דלא ירצו הא עבר מומן ירצו ועוד בם הוא דלא ירצו הא ע"י תערובת ירצו ושמא משום דכתיב נמי בם דמייתר ובם ובהם שניהם מיותרין ודרשינן לרבי יוחנן חדא דרש מבם ותרתי מבהם ולרב דרשינן תרתי חדא מבם וחדא מבהם אבל בם בהם לא דריש וכולה סוגיא התם בין לרב בין לר' יוחנן אליבא דר"א ואין לחוש בכך דהכי נמי לעיל (זבחים דף עו:) ובפ' בתרא דמנחות (דף קו:) כר"א אי נמי אפי' כרבנן דבין ר"א ובין רבנן דמתני' אית להו דע"י תערובת ירצו והכי פירוש התם בעינייהו הוא דלא ירצו הא ע"י תערובת ירצו דתנן איברים שנתערבו כו' ומשמע מתוך המשנה דמודו רבנן דהנהו דקרבו ועלו למערכה יקרבנו דלא ירדו שמעינן מינה דאית להו הך דרשא אלא לכתחלה אסרי מדרבנן דאי לית להו הוה להו למיסר אפי' אותם שעלו ירדו כיון דלא בטלי אי לאו משום דשריא תערובת דאורייתא דכיון דאחמור רבנן דלא ליבטלו משום דדרכו למנות (אית לן למישרי) ע"י ביטולו ברוב בדיעבד משום דעלו והא דקאמר הכא ורבנן בם בהם לא דרשי ולא בעי למימר דרבנן נמי אית להו הך דרשה אלא דלכתחלה אסרי להקריב מדרבנן כי תנאי דמתני' משום דמשמע ליה דלא יקרבו לרבנן מדאורייתא כמו דלא יקרבו דרובע ונרבע דרישא דברייתא דאפי' בדיעבד ירדו השתא א"ש דרב ור' יוחנן לא שבקו רבנן ואמרי כר"א ותדע מדמייתי התם מלתא דרבנן דאי אליבא דר' אליעזר קאמרי לא הוה ליה לאיתויי מלתייהו דרבנן ואע"ג דרבנן דברייתא לא דרשי הכי מתני' עיקר והא דדריש התם מבם בהם טעמא דר' יוחנן ומתרי בם דריש עבר מומם וע"י תערובת והכא דריש מבם תערובת ועבר מומם מבם בהם ואייתר להם בם דבתרא לכדר' יוחנן כדפרישית לא קשה מידי דלא איכפת ליה להש"ס רק שיוכל לעשות ג' דרשות ולא חש להזכיר דרשא דר' יוחנן אלא הפשוטה יותר וזה אין לפרש דאיברי בעלי מומין בתמימים לא בטלי מן התורה דמאיזה טעם לא בטלו אי משום דאין עולין מבטלין זה את זה הא בעלי מומין לא עולין נינהו ועוד דאפי' עולין נראה דלרבנן מדאורייתא מבטלין זה את זה בדבר שאינו מתערב כמו מין במינו לר' יהודה שאינו מתערב דלא הוי כדם וסולת בטל מדאורייתא:

    אודו לי מיהת בשר בעל מום כעצים דמי אע"ג דר"א גופיה לא חייש להאי טעמא מדמצריך קרא מ"מ תיקשי להו לרבנן והכי אורחיה דהש"ס כדפירשתי בריש פירקין:

    בדם בהמה או בדם חיה רואין אותו כאילו הוא מים וא"ת דם בהמה וחיה היכי זריק להו למזבח נהי דאמר רואין כאילו הוא מים ולא מבטל דם אחר מ"מ מים גמורין לא הוי ולא בטל ממנו שם חולין ואפי' למ"ד (נזיר דף כט.) חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא היינו שחיטתן אבל להעלותן לגבי המזבח נראה דאסור וי"ל כיון דדם כשר מעורב בו ואין עיקר זריקתן לשם הפסול אלא לשם הכשר שרי אע"ג דבאיברים לא אמר רואין לשם עצים ומיהו בלאו הכי אתי שפיר דבנזיר פ' ואני (שם) משמע דלמ"ד לאו דאורייתא אפי' העלאה נמי שרי גבי מדיר בנו בנזיר למ"ד לחנכו במצות דמביא חטאת העוף דקא סבר חולין בעזרה לאו דאורייתא ושמא סבר לה כר"א דשרי לשם עצים ולשם מים ואפשר דאפי' רבנן מודו דלא אסרי לשם עצים ולשם מים אלא במידי דהקרבה כגון איברי חטאת ואיברי עולה וכן ניתנין למעלה שנתערבו בניתנין למטה ומתן אחת במתן ארבע אבל חולין גמורין שרו לכ"ע לשם עצים ולשם מים וכן נתערב בדם פסול ובדם התמצית וכן מוכיח לקמן (זבחים דף עט:) מדדחיק עלה בגמ' במאי פליגי בגוזרין גזירה במקדש ולא קאמר דפליגי ברואה אני כדפליגי בסיפא ולקמן מפרש (ד"ה במאי):

    רואין אותו כאילו הוא מים הקשה ה"ר שמואל מוורדום הא דאמרי' בהקומץ רבה (מנחות דף כב.) ולקח מדם הפר ומדם השעיר הדבר ידוע שדם הפר מרובה מדם השעיר סברי רבנן מכאן לעולין שאין מבטלין זה את זה היכי דריש ליה מיניה הא דלא בטיל היינו משום דאפי' הוי מים היה בו מראית דם וי"ל דפעמים שהוא כל כך רבה דאי הוי דם הפר מים משתנה מראית דם השעיר עד שנעשה דיהה ופסול דאם יש בו מראית דם דקתני היינו מראית דם גמור ולא חזותא בעלמא ועוד י"ל אי לאו משום דאין עולין (אין) מבטלין זה את זה לרבנן או מין במינו לר' יהודה כשמערה טיפה ראשונה הוי ליה בטל ונדתו ומיהו קשה דאיפכא ה"ל למידק דהא אמרי' ביומא (דף נג:) שעירה דם הפר בדם השעיר ובדם שנתערב במים אמר בגמ' לא שנו אלא שנפל מים לתוך דם אבל דם לתוך מים ראשון ראשון בטל הלכך האי דם פר היה לו להתבטל ראשון ראשון בדם השעיר ואפי' מאן דלית ליה ראשון ראשון בטל בפ' בתרא דע"ז (דף עג.) הכא מודה משום דה"ל נראה ונדחה וי"ל דלא אמר ראשון ראשון בטל כשמערה בשפע הרבה יחד כמו שמחלק בע"ז (גז"ש) בין חבית דנפיש עמודיה לצרצור קטן דלא נפיש עמודיה אפי' למאן דאית ליה ראשון ראשון בטל בחבית ביותר מפי חבית היה מודה דלא בטיל ועוד מי לא עסקינן שמערה דם הפר שבכלי זה ודם השעיר שבכלי זה משניהם יחד תוך כלי שלישי:

    Tosafot on Zevachim 77b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה הא וכו' כמו מין במינו לר"י ע' לעיל דף עג ע"א תוס' ד"ה ר"י:

    Gilyon HaShas on Zevachim 77b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Zevachim, daf 77, Amud Bet, about 200 words in 10 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 10 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 122 words

      Opens “אמר רב הונא: בדוקין שבעין, ואליבא דר'…”

      Named: רב הונא.

    2. Segment 215 words

      Opens “אמר רב פפא: הכא במאי עסקינן כגון…”

      Named: רב פפא.

    3. Segment 315 words

      Opens “אלא טעמיה דר' אליעזר: מיעט רחמנא ״מום…”

    4. Segment 419 words

      Opens “ורבנן ״מום בם״ הוא דלא ירצו, הא…”

    5. Segment 525 words

      Opens “אי הכי, ״רואה״?! הא רחמנא אכשריה! לדבריהם…”

    6. Segment 66 words

      Opens “ורבנן הכא מאיסי, התם לא מאיסי.…”

    7. Segment 732 words

      Opens “מתני׳ אברין באברין בעלי מומין ר"א אומר:…”

      Named: רב ראש.

    8. Segment 826 words

      Opens “גמ׳ אמר ר"א לא הכשיר ר"א אלא…”

    9. Segment 912 words

      Opens “אמר לו ר' ירמיה בר תחליפא, אסברה…”

    10. Segment 1028 words

      Opens “מתני׳ דם שנתערב במים, אם יש בו…”

      Named: רב במים, רב ביין, רב בדם.

    Sages named on this page

    • Rabbi Akiva [R"A] · Second Generation of Tannaim

      Rabbi Akiva, a central figure among the Tannaim, rose from humble beginnings to become one of the greatest sages in Jewish history.

      Source: Zevachim 77b · Segment 1 — “…ירדו. אימר דאמר ר' עקיבא דאי עבד; לכתחלה מי…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Zevachim 77b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026