Talmud Builders

    Zevachim 49a

    Back to index

    English translation — Zevachim 49a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1But there is the case of the second tithe, which may be redeemed, whereas food that is purchased with second- tithe redemption money may not be redeemed. As we learned in a mishna ( Ma’aser Sheni 10:10): With regard to food that was purchased with second- tithe money and that then became ritually impure, this ritually impure food must be redeemed with money, with which one must purchase other food. Rabbi Yehuda says: The food must be buried. The Gemara infers from the mishna: If the food purchased with the second-tithe money became impure, yes, it may be redeemed, but if it did not become impure, it may not be redeemed. If so, according to Rabbi Yehuda, the halakha that food purchased with second-tithe money must be buried if it becomes impure is more stringent than the halakha for second-tithe produce itself, which may be redeemed if it becomes impure.

    2The Gemara answers: There, the reason one may not redeem food that was purchased with second-tithe money and that then became ritually impure is not that the halakha is more stringent. Rather, there is a different reason. Since this food was merely purchased with second-tithe money, its sanctity is not as strong as the tithe itself and is unable to grasp its redemption money. Its status as second tithe is weak, and cannot be transferred to a third item. Consequently, if it becomes impure, according to Rabbi Yehuda it cannot be redeemed for money but must be buried, as an item that one is prohibited to derive benefit from.

    3Mar Zutra asks: But there is the case of a substitution, as the status of an offering does not take effect with regard to a permanently blemished animal, while consecration performed via substitution does take effect with regard to an animal with a permanent blemish. Although the animal cannot be sacrificed as an offering and must be redeemed, even after its redemption it may not be used for labor and its wool may not be used.

    4The Gemara answers: The sanctity of a substitution comes by virtue of a consecrated animal; therefore it has a stronger sanctity. But the sanctity of a consecrated animal itself comes by virtue of a non-sacred animal, as there was no consecrated animal by which the owner extended the sanctity to this animal.

    5Mar Zutra asks: But there is the case of a Paschal offering, as it does not require the placing of hands on its head, or wine libations to accompany the offering, or waving of the breast and thigh. While its remainder, an animal that was designated as a Paschal offering but was not sacrificed at the right time, which is then sacrificed as a peace offering, has more stringent halakhot , because it requires the placing of hands on its head, and wine libations to accompany the offering, and waving of the breast and thigh.

    6The Gemara answers: A Paschal offering on the rest of the days of the year is the same as a peace offering, and the animal is no longer considered to be a Paschal offering. Since it is a peace offering, all the halakhot of a peace offering apply to it, and the fact that it was once designated as a Paschal offering is irrelevant. The conclusion of the Gemara is that there are no cases where a secondary status is more stringent than the corresponding primary status. Therefore, the derivation from the halakha of a sin offering to the halakha of a burnt offering, that the latter should be disqualified if it was not slaughtered in the north or if its blood was not collected in the north, remains.

    7And if you wish, say there is a different proof that even after the fact a burnt offering that was not slaughtered in the north is disqualified. The verse states: “And slaughter the sin offering in the place of the burnt offering” (Leviticus 4:29). Since the earlier verse (Leviticus 4:24) already stated: “In the place of the burnt offering,” the repetition in this verse stresses that it shall be in its place, meaning that the offering is disqualified if it is slaughtered anywhere else.

    8§ The Gemara asks: From where do we derive that a guilt offering, which is an offering of the most sacred order, requires slaughter in the north? The Gemara answers: As it is written: “In the place where they slaughter the burnt offering they shall slaughter the guilt offering, and its blood shall be sprinkled around the altar” (Leviticus 7:2). Since the burnt offering must be slaughtered in the north, the guilt offering must also be slaughtered in the north.

    9The Gemara asks: We have found a source that the slaughter must be in the north. From where do we derive that the collection of the blood must also be in the north? The Gemara answers that the second half of the verse states: “And its blood shall be sprinkled around the altar.” Since the blood must be collected immediately after the slaughter and before the sprinkling, just as the slaughter must be in the north, so the collection of its blood must also be in the north.

    10The Gemara asks: From where do we derive that the one who collects the blood must himself stand in the north? The Gemara answers: It is derived from the fact that the verse does not only state: “Its blood shall be sprinkled,” but states: “And its blood shall be sprinkled” (Leviticus 7:2). The conjunction “and [ ve’et ]” serves to include the one who collects the blood.

    11The Gemara asks: We have found a verse teaching that in order to perform the mitzva in the optimal manner, the slaughtering of the guilt offering is in the north. From where do we derive to disqualify after the fact an offering slaughtered elsewhere, not in the north? The Gemara answers: Another verse is written, referring to a guilt offering, which states: “And he shall slaughter the sheep in the place where they slaughter the sin offering and the burnt offering, in the place of the Sanctuary; for as the sin offering, so is the guilt offering; to the priest, it is most holy” (Leviticus 14:13). This teaches that all guilt offerings are disqualified if they are not slaughtered in the north.

    12The Gemara asks: But does this verse come to teach this halakha ? This verse is necessary for that which is taught in a baraita : With regard to a matter that was included in a general category but left to discuss a new matter, i.e., if a novel aspect or special ruling is taught with regard to a specific case within a broader general category, you may not return it to its general category even for other matters, and this case is understood to have been entirely removed from the general category, until the verse explicitly returns it to its general category.

    13The Gemara explains: How so? The verse states: “And he shall slaughter the sheep in the place where they slaughter the sin offering and the burnt offering, in the place of the Sanctuary; for as the sin offering, so is the guilt offering; to the priest, it is most holy” (Leviticus 14:13). As there is no need for the verse to state: “As the sin offering, so is the guilt offering,” since the verse had already equated the guilt offering with the sin offering, why does the verse state: “As the sin offering, so is the guilt offering”? What does it serve to teach?

    14Since the guilt offering of a leper left the general category of guilt offerings to teach a new matter, as there is a halakha unique to the guilt offering of a leper in that blood of the offering is placed on the right thumb of the hand and the right big toe of the foot and the right ear of the leper, one might have thought that this guilt offering does not require placement of blood or the burning of sacrificial portions on the altar, as the halakhot of this guilt offering are unique.

    15To counter this reasoning, the verse states: “As the sin offering, so is the guilt offering.” Just as the sin offering requires the placement of the blood and the burning of sacrificial portions on the altar, so too, the guilt offering of a leper requires placement of the blood and the burning of sacrificial portions on the altar. Similarly, just as the verse had to teach these two halakhot , so too, the verse had to state: “And he shall slaughter the sheep in the place where they slaughter the sin offering and the burnt offering,” to teach that it requires slaughter in the north. It cannot serve as a source for the general halakha that a guilt offering slaughtered in a place other than in the north is disqualified.

    16The Gemara explains: If so, that the optimal manner to perform the mitzva is to slaughter a guilt offering in the north but failure to do so does not disqualify the offering, let the Torah write the requirement to slaughter in the north in this context, i.e., in the context of the guilt offering of a leper, and not write it in that context, i.e., that of the standard guilt offering. The requirement for slaughter in the north for all other guilt offerings could be derived from the guilt offering of the leper. The repetition of the requirement to slaughter in the north serves to disqualify a guilt offering whose slaughter is not in the north.

    17The Gemara comments: This works out well if we hold that with regard to a matter that left its category to teach a new matter, the following principle applies: That matter itself does not learn halakhot from its general category until the Torah explicitly returns it to that category,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    והרי מעשר שני דהוא נפדהאפי' בירושלים אם נטמא כדילפינן (ב"מ דף נג:) מלא תוכל שאתו ואין שאת אלא אכילה שנאמר וישא משאות:

    אינו נפדהאליבא דר' יהודה אלמא איכא טפל חמור מעיקר:

    התם משום דלא אליםולא חומרא הוא:

    קדשים לא חיילי (עליה)תחילת הקדש אינו חל על בעל מום קבוע ליקדש קדושת הגוף אלא קדושת דמים בעלמא ויוצאין לחולין גמורין בפדיון ואפילו ליגזז וליעבד כדתניא פרק הוציאו לו בסדר יומא (דף נ:) חומר בתמורה שהתמורה חלה על בעל מום קבוע ואין יוצא לחולין ליגזז וליעבד מה שאין כן בזבח דגבי תמורה כתיב טוב ברע השווה בעל מום לתם לענין תמורה על כולם נאמר והיה הוא ותמורתו יהיה קדש אבל זבח ראשון אם קדם הקדישו את מומו קדוש קדושת הגוף ואינו יוצא לחולין ליגזז וליעבד כדתנן בבכורות (דף יד.) כל הקדשים שקדם מומן להקדישן נפדה ויליף לה מקראי:

    קדשים מכח חולין קאתולא חלה עליהם קדושה קודמת אבל תמורה באה מכח קדושה קודמת הלכך לאו טפל חמור מן העיקר הוא דהא חומרא דעיקר הוא:

    שלמים הואולא מותר פסח מיקרי למיחשביה טפל:

    ואיבעית אימאעיכובא דעולה מהכא:

    דכתיב במקום כו' העולהחזר ושנה לימד מקום שקבעתו לעולה לעולם הוא מקומה:

    ישחטו את האשם ואת דמובמקום שחיטתו תהא קבלת דמו:

    דמו ואת דמומדמצי למיכתב ישחטו את האשם ודמו יזרוק וכתיב ואת דמו את לרבות את המקבל:

    ושחט את הכבש וגו'באשם מצורע כתיב שנה הכתוב עליו לעכב:

    לכדתניא כו'דצריך להחזירו לכללו הלכך לענין שחיטת צפון נמי בעי להחזירו דאי לא הדר כתביה בגוויה כי היכי דאהדריה למתן דמו הוה אמינא לא ניבעי צפון:

    אי אתה יכול להחזירו לכללושיהא עוד כשאר הכלל:

    שיצא אשם מצורעמכלל זאת תורת האשם דהוה כתב בכולהו ואת דמו יזרוק על המזבח אף כאן לשחיטת צפון נמי להחזירו הוא דשנה עליה:

    לכתובשחיטת צפון באשם מצורע ולא נכתוב גבי זאת תורת האשם ונגמר כללו מיניה ומדכתביה הכא והכא לעיכובא הוא:

    זבחים 49 עמוד א

    1והרי מעשר דהוא נפדה, ואילו לקוח בכסף מעשר אינו נפדה דתנן: הלקוח בכסף מעשר שנטמא יפדה. ר' יהודה אומר: יקבר. (נטמא אין, לא נטמא לא)!

    2התם לא אלימא קדושתיה למיתפס פדיוניה.

    3והרי תמורה דאילו קדשים לא חיילי על בעל מום קבוע, ואילו איהי חיילא!

    4תמורה מכח קדשים קא אתיא, וקדשים מכח חולין קאתי׃

    5הרי פסח דהוא אינו טעון סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק, ואילו מותר דידיה טעון סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק!

    6פסח בשאר ימות השנה שלמים הוא.

    7ואיבעית אימא, אמר קרא: ״העולה״ במקומה תהא.

    8אשם מנלן דבעי צפון? דכתיב: ״(ויקרא ז״, ב) במקום אשר ישחטו את העולה ישחטו את האשם׃

    9אשכחן שחיטה קבלה מנא לן ואת דמו יזרוק קבול דמו נמי בצפון׃

    10מקבל עצמו מנא לן דמו ואת דמו׃

    11אשכחן למצוה לעכב מנא לן קרא אחרינא כתיב ״(ויקרא יד״, יג) ושחט את הכבש׃

    12והאי להכי הוא דאתא האי מיבעי ליה לכדתניא דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש אי אתה רשאי להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש׃

    13כיצד (ויקרא יד, יג) ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את החטאת ואת העולה במקום הקדש כי כחטאת האשם הוא וגו' שאין ת"ל כחטאת האשם מה ת"ל כחטאת האשם׃

    14לפי שיצא אשם מצורע לידון בדבר החדש בבוהן יד ובוהן רגל ואזן ימנית יכול לא יהא טעון מתן דמים ואימורין לגבי מזבח׃

    15תלמוד לומר כחטאת האשם הוא מה חטאת טעונה מתן דמים ואימורין לגבי מזבח אף אשם מצורע טעון מתן דמים ואימורין לגבי מזבח׃

    16אם כן נכתוב בהאי ולא נכתוב בהאי׃

    17הניחא אי סבירא לן יצא לידון בדבר החדש איהו הוא דלא גמר מכללו,׃

    Tosafot

    והרי מעשר דהוא נפדהאפילו בירושלים אם נטמא כדילפינן מלא תוכל שאתו ואין שאת אלא אכילה ואילו לקוח בכסף מעשר שני אינו נפדה אליבא דר' יהודה אלמא איכא טפל חמור מעיקר כך פי' בקונטרס ובספרי פרשת עשר תעשר מפרש טעמא דרבי יהודה משום דכתיב [הכסף] כסף ראשון ולא כסף שני והא דאמר בריש הזהב (ב"מ דף מה.) גבי סלעין דינרין דכסף כסף ריבה יש לחלק בזה שנגמר כאן פדיונו לגמרי וקנה פדיונו מעשר ואם היה טהור לא היה נפדה ותנן במסכת מעשר שני פ' שלישי (מ"י) אמרו לו לר' יהודה מה אם מעשר שני עצמו שנטמא הרי הוא נפדה הלקוח בכסף מעשר שנטמא אינו דין שיפדה אמר להם לא אם אמרתם במעשר שני עצמו שכן נפדה טהור ברחוק מקום תאמרו בלקוח בכסף מעשר שאינו נפדה טהור ברחוק מקום ואית ספרים דגרסי הכא נטמא אין לא נטמא לא ומייתי ראייה מרבנן דטפל חמור מעיקר פירוש נטמא נפדה לרבנן לא נטמא אינו נפדה אפי' חוץ לירושלים אע"פ שמעשר עצמו נפדה והיינו חוץ לירושלים דבירושלים אין מעשר טהור נפדה ובתוספתא דמעשר שני משמע כפי' הקונטרס דעל מילתא דר' יהודה פרכינן האי לישנא שעושה טפל חמור מן העיקר והכי איתא התם הלקוח בכסף מעשר כו' אמרו לו לרבי יהודה תחמיר בטפילה יותר מן העיקר ולגירסת הספרים לא נטמא לא ומוכיח דרבנן נמי סברי טפל חמור מן העיקר גבי מעשר טהור חוץ לירושלים קשה דאי פרכי רבנן לר' יהודה תיקשי להו לדידהו כיון דקורא טפל חמור מן העיקר האי דלקוח טהור אינו נפדה ומעשר עצמו נפדה אבל לגירסת הקונטרס ניחא דאיכא למימר דהאי לא מיקרי טפל חמור מן העיקר דמעשר עצמו טהור נפדה ברחוק מקום כדי לפדות בדמים בירושלים בקר וצאן יין ושכר כדכתיב ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך אבל אם לקח פירות בו חוץ לירושלים כדי לאוכלם בירושלים לא יפדה כמו שלא היה פודה מה שהיה לוקח בירושלים ולגירסת הספרים לא נטמא לא קשה לפירוש הקונטרס דפרק הזהב (ב"מ דף נה:) גבי מחללין אותו כסף על נחשת נחשת על הפירות ויחזור ויפדה את הפירות וחכמים אומרים יעלו פירות ויאכלו בירושלים ופי' בקונטרס וחכמים אומרים לא הזקיקוהו לחזור לחללם כמו ת"ק אלא אם רצה יעלה פירות עצמו דהקלו בו משמע מתוך פירושו דר"מ מחמיר דלא שרי נחשת על הפירות אא"כ יחזור ויפדה את הפירות ויעלה הכסף לירושלים והכא משמע שזו היא קולא כשחוזר ופודה את הפירות ומשמע דאפילו איסורא איכא למאי דגרסי' לא נטמא לא דאינו נפדה טהור ברחוק מקום ומשנה שלימה היא במסכת מעשרות (פ"ג מ"י) ושם הארכתי בפרק הזהב (ב"מ דף נה: ד"ה ויחזור):

    פסח בשאר ימות השנה שלמים הואוא"ת הרי אחד עשר שטפל חמור מן העיקר כדאמרינן בפ' שתי מדות (מנחות צא:) האחד זה אחד עשר שלא מצינו לו בכל התורה טפל חמור מן העיקר וי"ל כדמשני הכא מותר הפסח שלמים הוי ה"נ אחד עשר שלמים הוי דכל דיני שלמים עליו כדמשמע בבכורות (דף סא.) מדמצריך קרא דמותר הפסח נמי בעי קרא כדדרשינן פרק קמא (לעיל זבחים ט.) אם כשב להביא פסח שעברה שנתו ושלמים הבאין מחמת פסח לכל מצות שלמים שיטענו סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק והא דקרי ליה טפל לאו דווקא:

    לעכב מנא לן דכתיב ושחט את הכבשלמקבל לא ידעינן עיכובא:

    לפי שיצא אשם מצורע לידון בדבר החדש כו'מה שחטאת מצורע טעונה נסכים ושאר חטאות אין טעונין לא חשיב דבר חדש וכן אוב וידעוני שיש כרת מה שאין כן בשאר מכשפים מדלא תני בל"ו כריתות ואפ"ה גמרינן סקילה מאוב וידעוני בשאר מכשפים פרק קמא דיבמות (דף ד.) ופרק ארבע מיתות (סנהדרין דף סז:) ואי מקרי כרת דכתיב באוב וידעוני דבר החדש היכי גמר מינייהו סקילה למ"ד כללו לא גמר מיניה וזה הקשה ה"ר יעקב מאורלינ"ש אלא לא קרוי דבר חדש אלא כשסותר כללו כי הכא דשאר אשמות כל הדם למזבח ואשם מצורע הדם ממנו לבהונות וכגון אשת אח בפרק קמא דיבמות (דף ז.) שנאסרו כל העריות וזו הותרה וזהו דבר החדש שסותר כללו אבל מה שחטאת מצורע טעונה נסכים אינו סותר מכללו אלא תוספת הוא על הקרבן וא"ת למאן דאמר כללו גמר מיניה יהיו כל אשמות טעונין מתן בהונות ולילפו נמי כולהו עריות מאשת אח וי"ל דלא גמר מיניה אלא מידי דלא חידש בו כגון שחיטת צפון אבל החידוש לא גמר מיניה כדפירש בקונטרס דא"כ לא היה עוד כאן דבר חדש ועוד דאם כן היה יוצא לידון בדבר החדש כיוצא בו ללמד על הכלל כולו:

    נכתוב בהאי ולא נכתוב בהאיתימה ושאר אשמות היכי ילפי מאשם מצורע מה לאשם מצורע שכן בא להתיר:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה לפי וכו' לא קרוי דבר חדשעי' לקמן נז ע"א רש"י ד"ה ה"ג וכשנאמרו:

    Babylonian Talmud · folio map

    Zevachim 49a

    Zevachim 49a. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 252 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    והרי מעשר שני דהוא נפדה אפי' בירושלים אם נטמא כדילפינן (ב"מ דף נג:) מלא תוכל שאתו ואין שאת אלא אכילה שנאמר וישא משאות:

    אינו נפדה אליבא דר' יהודה אלמא איכא טפל חמור מעיקר:

    התם משום דלא אלים ולא חומרא הוא:

    קדשים לא חיילי (עליה) תחילת הקדש אינו חל על בעל מום קבוע ליקדש קדושת הגוף אלא קדושת דמים בעלמא ויוצאין לחולין גמורין בפדיון ואפילו ליגזז וליעבד כדתניא פרק הוציאו לו בסדר יומא (דף נ:) חומר בתמורה שהתמורה חלה על בעל מום קבוע ואין יוצא לחולין ליגזז וליעבד מה שאין כן בזבח דגבי תמורה כתיב טוב ברע השווה בעל מום לתם לענין תמורה על כולם נאמר והיה הוא ותמורתו יהיה קדש אבל זבח ראשון אם קדם הקדישו את מומו קדוש קדושת הגוף ואינו יוצא לחולין ליגזז וליעבד כדתנן בבכורות (דף יד.) כל הקדשים שקדם מומן להקדישן נפדה ויליף לה מקראי:

    קדשים מכח חולין קאתו לא חלה עליהם קדושה קודמת אבל תמורה באה מכח קדושה קודמת הלכך לאו טפל חמור מן העיקר הוא דהא חומרא דעיקר הוא:

    שלמים הוא ולא מותר פסח מיקרי למיחשביה טפל:

    ואיבעית אימא עיכובא דעולה מהכא:

    דכתיב במקום כו' העולה חזר ושנה לימד מקום שקבעתו לעולה לעולם הוא מקומה:

    7 more comments on this page.

    Rashi on Zevachim 49a · Sefaria

    Tosafot

    והרי מעשר דהוא נפדה אפילו בירושלים אם נטמא כדילפינן מלא תוכל שאתו ואין שאת אלא אכילה ואילו לקוח בכסף מעשר שני אינו נפדה אליבא דר' יהודה אלמא איכא טפל חמור מעיקר כך פי' בקונטרס ובספרי פרשת עשר תעשר מפרש טעמא דרבי יהודה משום דכתיב [הכסף] כסף ראשון ולא כסף שני והא דאמר בריש הזהב (ב"מ דף מה.) גבי סלעין דינרין דכסף כסף ריבה יש לחלק בזה שנגמר כאן פדיונו לגמרי וקנה פדיונו מעשר ואם היה טהור לא היה נפדה ותנן במסכת מעשר שני פ' שלישי (מ"י) אמרו לו לר' יהודה מה אם מעשר שני עצמו שנטמא הרי הוא נפדה הלקוח בכסף מעשר שנטמא אינו דין שיפדה אמר להם לא אם אמרתם במעשר שני עצמו שכן נפדה טהור ברחוק מקום תאמרו בלקוח בכסף מעשר שאינו נפדה טהור ברחוק מקום ואית ספרים דגרסי הכא נטמא אין לא נטמא לא ומייתי ראייה מרבנן דטפל חמור מעיקר פירוש נטמא נפדה לרבנן לא נטמא אינו נפדה אפי' חוץ לירושלים אע"פ שמעשר עצמו נפדה והיינו חוץ לירושלים דבירושלים אין מעשר טהור נפדה ובתוספתא דמעשר שני משמע כפי' הקונטרס דעל מילתא דר' יהודה פרכינן האי לישנא שעושה טפל חמור מן העיקר והכי איתא התם הלקוח בכסף מעשר כו' אמרו לו לרבי יהודה תחמיר בטפילה יותר מן העיקר ולגירסת הספרים לא נטמא לא ומוכיח דרבנן נמי סברי טפל חמור מן העיקר גבי מעשר טהור חוץ לירושלים קשה דאי פרכי רבנן לר' יהודה תיקשי להו לדידהו כיון דקורא טפל חמור מן העיקר האי דלקוח טהור אינו נפדה ומעשר עצמו נפדה אבל לגירסת הקונטרס ניחא דאיכא למימר דהאי לא מיקרי טפל חמור מן העיקר דמעשר עצמו טהור נפדה ברחוק מקום כדי לפדות בדמים בירושלים בקר וצאן יין ושכר כדכתיב ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך אבל אם לקח פירות בו חוץ לירושלים כדי לאוכלם בירושלים לא יפדה כמו שלא היה פודה מה שהיה לוקח בירושלים ולגירסת הספרים לא נטמא לא קשה לפירוש הקונטרס דפרק הזהב (ב"מ דף נה:) גבי מחללין אותו כסף על נחשת נחשת על הפירות ויחזור ויפדה את הפירות וחכמים אומרים יעלו פירות ויאכלו בירושלים ופי' בקונטרס וחכמים אומרים לא הזקיקוהו לחזור לחללם כמו ת"ק אלא אם רצה יעלה פירות עצמו דהקלו בו משמע מתוך פירושו דר"מ מחמיר דלא שרי נחשת על הפירות אא"כ יחזור ויפדה את הפירות ויעלה הכסף לירושלים והכא משמע שזו היא קולא כשחוזר ופודה את הפירות ומשמע דאפילו איסורא איכא למאי דגרסי' לא נטמא לא דאינו נפדה טהור ברחוק מקום ומשנה שלימה היא במסכת מעשרות (פ"ג מ"י) ושם הארכתי בפרק הזהב (ב"מ דף נה: ד"ה ויחזור):

    פסח בשאר ימות השנה שלמים הוא וא"ת הרי אחד עשר שטפל חמור מן העיקר כדאמרינן בפ' שתי מדות (מנחות צא:) האחד זה אחד עשר שלא מצינו לו בכל התורה טפל חמור מן העיקר וי"ל כדמשני הכא מותר הפסח שלמים הוי ה"נ אחד עשר שלמים הוי דכל דיני שלמים עליו כדמשמע בבכורות (דף סא.) מדמצריך קרא דמותר הפסח נמי בעי קרא כדדרשינן פרק קמא (לעיל זבחים ט.) אם כשב להביא פסח שעברה שנתו ושלמים הבאין מחמת פסח לכל מצות שלמים שיטענו סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק והא דקרי ליה טפל לאו דווקא:

    לעכב מנא לן דכתיב ושחט את הכבש למקבל לא ידעינן עיכובא:

    לפי שיצא אשם מצורע לידון בדבר החדש כו' מה שחטאת מצורע טעונה נסכים ושאר חטאות אין טעונין לא חשיב דבר חדש וכן אוב וידעוני שיש כרת מה שאין כן בשאר מכשפים מדלא תני בל"ו כריתות ואפ"ה גמרינן סקילה מאוב וידעוני בשאר מכשפים פרק קמא דיבמות (דף ד.) ופרק ארבע מיתות (סנהדרין דף סז:) ואי מקרי כרת דכתיב באוב וידעוני דבר החדש היכי גמר מינייהו סקילה למ"ד כללו לא גמר מיניה וזה הקשה ה"ר יעקב מאורלינ"ש אלא לא קרוי דבר חדש אלא כשסותר כללו כי הכא דשאר אשמות כל הדם למזבח ואשם מצורע הדם ממנו לבהונות וכגון אשת אח בפרק קמא דיבמות (דף ז.) שנאסרו כל העריות וזו הותרה וזהו דבר החדש שסותר כללו אבל מה שחטאת מצורע טעונה נסכים אינו סותר מכללו אלא תוספת הוא על הקרבן וא"ת למאן דאמר כללו גמר מיניה יהיו כל אשמות טעונין מתן בהונות ולילפו נמי כולהו עריות מאשת אח וי"ל דלא גמר מיניה אלא מידי דלא חידש בו כגון שחיטת צפון אבל החידוש לא גמר מיניה כדפירש בקונטרס דא"כ לא היה עוד כאן דבר חדש ועוד דאם כן היה יוצא לידון בדבר החדש כיוצא בו ללמד על הכלל כולו:

    נכתוב בהאי ולא נכתוב בהאי תימה ושאר אשמות היכי ילפי מאשם מצורע מה לאשם מצורע שכן בא להתיר:

    Tosafot on Zevachim 49a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה לפי וכו' לא קרוי דבר חדש עי' לקמן נז ע"א רש"י ד"ה ה"ג וכשנאמרו:

    Gilyon HaShas on Zevachim 49a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Zevachim, daf 49, Amud Aleph, about 252 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 125 words

      Opens “והרי מעשר דהוא נפדה, ואילו לקוח בכסף…”

    2. Segment 26 words

      Opens “התם לא אלימא קדושתיה למיתפס פדיוניה.…”

    3. Segment 313 words

      Opens “והרי תמורה דאילו קדשים לא חיילי על…”

    4. Segment 49 words

      Opens “תמורה מכח קדשים קא אתיא, וקדשים מכח…”

    5. Segment 519 words

      Opens “הרי פסח דהוא אינו טעון סמיכה ונסכים…”

    6. Segment 66 words

      Opens “פסח בשאר ימות השנה שלמים הוא.…”

    7. Segment 77 words

      Opens “ואיבעית אימא, אמר קרא: ״העולה״ במקומה תהא.…”

    8. Segment 816 words

      Opens “אשם מנלן דבעי צפון? דכתיב: (ויקרא ז,…”

    9. Segment 912 words

      Opens “אשכחן שחיטה קבלה מנא לן ואת דמו…”

    10. Segment 107 words

      Opens “מקבל עצמו מנא לן דמו ואת דמו…”

    11. Segment 1114 words

      Opens “אשכחן למצוה לעכב מנא לן קרא אחרינא…”

    12. Segment 1225 words

      Opens “והאי להכי הוא דאתא האי מיבעי ליה…”

    13. Segment 1329 words

      Opens “כיצד (ויקרא יד, יג) ושחט את הכבש…”

    14. Segment 1422 words

      Opens “לפי שיצא אשם מצורע לידון בדבר החדש…”

    15. Segment 1522 words

      Opens “תלמוד לומר כחטאת האשם הוא מה חטאת…”

    16. Segment 167 words

      Opens “אם כן נכתוב בהאי ולא נכתוב בהאי…”

    17. Segment 1713 words

      Opens “הניחא אי סבירא לן יצא לידון בדבר…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Zevachim 49a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026