Talmud Builders

    Zevachim 61b

    Back to index

    English translation — Zevachim 61b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1and, when they are leaving the camp, after the Levites dismantle the Tabernacle but before they remove the altar. Since the altar has not yet been moved, it is still permitted to consume the sacrificial food.

    2The Gemara continues: It was necessary to state this halakha lest you say that once the partitions surrounding the courtyard have been taken down, the sacrificial food has been disqualified because it is considered to have left the courtyard of the Tabernacle. Therefore, the baraita teaches us that the food is permitted for consumption as long as the altar remains in place.

    3The Gemara challenges: And say it is indeed so, that the sacrificial food should be disqualified because it is no longer within the partitions surrounding the courtyard. The Gemara explains: The verse states: “Then the Tent of Meeting shall travel” (Numbers 2:17). This verse indicates that even though it traveled it is still considered the Tent of Meeting. Therefore, the sacrificial food is not considered to have left its designated area.

    4§ The Gemara raises another discussion concerning the altar: Rav Huna says that Rav says: The altar in Shiloh was fashioned of stones, unlike the portable altar constructed in the time of Moses, which was fashioned from copper. This is as it is taught in a baraita : Rabbi Eliezer ben Yaakov says: Why must the verses state that the altar must be fashioned from stones (Exodus 20:22), and state again that the altar must be fashioned from stones (Deuteronomy 27:5), and mention yet again the word stones (Deuteronomy 27:6), with regard to the altar, for a total of three times? These allude to three different stone altars: One in Shiloh, and one in Nov and Gibeon, and one in the Eternal House, i.e., the Temple.

    5Rav Aḥa bar Ami raises an objection based on a baraita : The fire that descended from Heaven upon the altar in the days of Moses (see Leviticus 9:24) departed from atop the copper altar only in the days of Solomon, when he replaced the copper altar with a stone altar, and the fire that descended upon the altar in the days of Solomon did not depart until Manasseh came and removed it by destroying the altar. And if it is so that the altar in Shiloh was fashioned of stones, it emerges that the fire departed the copper altar earlier, when the stone altar in Shiloh replaced the copper altar of Moses, many years before King Solomon.

    6The Gemara explains: Rav Huna stated his opinion in accordance with the statement of Rabbi Natan, as it is taught in a baraita that Rabbi Natan says: The altar in Shiloh was fashioned of copper; it was hollow and full of stones.

    7Rav Naḥman bar Yitzḥak says there is an alternative answer: What is the meaning of the statement in the baraita that the fire did not depart until the days of Solomon? It means that it did not depart in a manner in which it was nullified; it was still somewhat present in Shiloh on the copper altar, which stood together with the stone altar. The Gemara asks: What is it, i.e., what does it mean that the fire did not depart in a manner in which it was nullified? The Gemara answers: The Rabbis say: The fire on the copper altar would emit sparks toward the stone altar when the priests would sacrifice offerings on the stone altar. Rav Pappa says: The fire was as a guest; sometimes it was here, on the copper altar, and sometimes it was there, on the stone altar.

    8§ The Gemara continues discussing the altar: We learned in a mishna there ( Middot 35b): The altar in the First Temple was twenty-eight by twenty-eight cubits. When the members of the exile ascended to Jerusalem in the beginning of the Second Temple period, they added four cubits to it on the south and four cubits on the west sides of the altar, like the shape of the Greek letter gamma, i.e., the additions made a right angle. As a result, the altar in the Second Temple was thirty-two by thirty-two cubits. The Gemara asks: What was the reason for this expansion? Rav Yosef said: Because the size of the altar from the First Temple was not sufficient.

    9Abaye said to him: Now, if in the First Temple era, about which it is written: “Judah and Israel were many as the sand that is by the sea” (I Kings 4:20), the altar was sufficient, how could it be that in the Second Temple era, about which it is written: “The whole congregation together was forty and two thousand three hundred and sixty” (Ezra 2:64), the altar was not sufficient? Rav Yosef said to Abaye: There, in the First Temple, a heavenly fire would assist them and consume the offerings. Here, in the Second Temple, there was no heavenly fire that would assist them. Therefore, they needed a larger area in which to burn the offerings.

    10When Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia, he reported that which Rabbi Shimon ben Pazi says in the name of Bar Kappara with regard to the expansion of the altar: They expanded the altar to extend over the underground cavities into which the libations flowed. Initially, in the First Temple era, they held that when the verse states: “An altar of earth you shall make for Me” (Exodus 20:21), it means that it should be completely filled with earth.

    11But ultimately, in the Second Temple era, they maintained that the altar’s drinking is like its eating, i.e., just as the offerings are burned upon the altar, so too, the libations must be poured onto the altar itself and not down its side. Consequently, they expanded the altar to cover the underground cavities, and created holes in the altar so that the libations could be poured on top of the altar and flow into the underground cavities. And according to this, what is the meaning of the phrase “an altar of earth”? It teaches that the altar must be attached to the earth, so that one may not build it on top of arches

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מהו דתימא כו'כלומר ולא אכילה משנעקר המזבח אתא לאשמועינן אלא אכילת קדשי קדשים בלא קלעים אתא לאשמועינן דלא תימא כיון שנסתלקו קלעים יש כאן פסול יוצא:

    אבנים ג"פאם מזבח אבנים וגו' מזבח אבנים לא תניף [וגו'] אבנים שלמות תבנה וגו':

    נוב וגבעוןחד חשיב להו דשניהם במה ואינן קדושים:

    לא נסתלקהשבשעת המסעות כופין עליו פסכתר ומניחין אותה במקומה:

    אלא בימי שלמהשנסתלקה משם למזבח אבנים שעשה שלמה:

    עד שבא מנשה וסילקה גרס:

    ואם איתא מעיקרא הוא דאיסתלקמשהוקם המשכן בשילה ובנו מזבח אבנים הוזקקה להסתלק ממזבח של נחשת:

    הוא דאמררב הונא דאמר כרבי נתן והא דלא אמרי' הוא דאמר כר"א בן יעקב משום דר' נתן הוא דשמעי' ליה בהדיא מעשה היה כך אבל מדר"א בן יעקב לא שמעינן אלא דהוכשר בשל אבנים:

    לא נסתלקה לבטלהשתהא בטילה ממזבח הנחושת לגמרי:

    שביבא הוה משדראכשהיו מקטירין על של אבנים היו זיקים ולהבות יוצאות מאש שמים שעל מזבח הנחשת של משה שאף הוא מונח שם:

    תנן התםבמסכת מדות ר' יוסי אומר בתחילה בימי שלמה לא היה אלא כ"ח כונס ועולה יסוד וסובב ומקום קרנות ומקום הילוך עד שהיה מקום המערכה כ' על כ' וכשעלו בני הגולה הוסיפו עליו כו' נמצא יסודו ל"ב על ל"ב ומקום מערכתו כ"ד על כ"ד:

    גמאגימל יוונית עשויה כמין כף פשוטה שלנו כדפרישית דרום ומערב:

    הכאבמקדש שני אין אש של שמים מסייעתן כדילפינן בפ"ק דיומא (דף כא:) וארצה בו ואכבד מחוסר ה' אלו ה' דברים שחסר מקדש שני ואש אחד מהן ואמרינן התם מיהוי הוה סיועי לא מסייעא:

    שיתין הוסיפוקרן מערבית דרומית הוסיפו למשכה לדרום ולמערב ששם היו מנסכין נסכים כדאמרינן (התם) במתני' דלקמן (זבחים דף סג.) ובימי שלמה היה כמין בור כרוי אצל המזבח באותה זוית לירד הנסכים בתוכו ויורדין מן המזבח ולרצפה ושותתין שם והם קלטו אותו הבור לתוך המזבח ועשו נקבים כנגדן בראש המזבח לירד הנסכים שם:

    אטום באדמהשלא יהא חלול:

    שתיה כאכילהמה אכילה מתעכלת במזבח אף שתיה תבלע במזבח:

    זבחים 61 עמוד ב

    1ולאחר שיפרקו הלוים את המשכן.

    2מהו דתימא: איפסיל להו ביוצא; קא משמע לן.

    3ואימא הכי נמי! אמר קרא: ״(במדבר ב״, יז) ״ונסע אהל מועד״ אף על פי שנסע, אהל מועד הוא.

    4אמר רב הונא אמר רב: מזבח של שילה של אבנים היה. דתניא, ר"א בן יעקב אומר: מה תלמוד לומר (שמות כ, כא) ״אבנים״ (דברים כז, ב) ״אבנים״ (דברים כז, ב) ״אבנים״ שלש פעמים? אחד של שילה, ואחד של נוב וגבעון, ובית עולמים.

    5מתיב רב אחא בר אמי: אש שירדה מן השמים בימי משה לא נסתלקה מעל מזבח הנחושת אלא בימי שלמה, ואש שירדה בימי שלמה לא נסתלקה עד שבא מנשה וסילקה. ואם איתא, מעיקרא הוא דאיסתלק ליה!

    6הוא דאמר כרבי נתן; דתניא, רבי נתן אומר: מזבח של שילה של נחושת היה, חלול ומלא אבנים.

    7ר"נ בר יצחק אמר: מאי לא נסתלקה לא נסתלקה לבטלה. מאי היא? רבנן אמרי: שביבא הוה משדרא. רב פפא אמר: אושפיזא הוה נקט, וזימנין הכא וזימנין הכא.

    8תנן התם: וכשעלו בני הגולה הוסיפו עליו ד' אמות מן הדרום וד' אמות מן המערב, כמין גמא. מאי טעמא? אמר רב יוסף: משום דלא ספק.

    9אמר ליה אביי: השתא מקדש ראשון, דכתיב ביה: (מלכים א ד, כ) ״יהודה וישראל רבים כחול אשר על (שפת) הים״ ספק; מקדש שני, דכתיב ביה: (עזרא ב, סד) ״כל הקהל כאחד ארבע רבוא״ לא ספק?! א"ל התם אש של שמים מסייעתן, הכא אין אש של שמים מסייעתן.

    10כי אתא רבין, אמר ר"ש בן פזי משום בר קפרא: שיתין הוסיפו. מעיקרא סבור: ״מזבח אדמה״ שהוא אטום באדמה.

    11ולבסוף סבור: שתיה כאכילה, ומאי ״מזבח אדמה״ שהוא מחובר באדמה; שלא יבננו לא ע"ג כיפים׃

    Tosafot

    ולאחר שיפרקו הלוים את המשכןאבל המזבח וקלעי החצר במקומן אבל נסע מכל וכל אין מחנה שכינה קיים לגבי קדשי קדשים כדפרי' ולחם הפנים נפסל ביוצא כדאמר התם במסולק מסידור השלחן דכ"ע לא פליגי דנפסל ביוצא ועוד דאי נפרק מכל וכל תיפוק לי דמיפסל מטעם פגימת המזבח וא"ת ובמנחות (דף צה.) אמאי תלי טעמא ביוצא בלחם הפנים תיפוק לי משום פגימת המזבח ואי חזר והעמידו בו ביום ואז יאכלוהו הא כיו שנדחה אינו חוזר ונראה לאכול וכ"ת חד מתרי טעמי נקט א"כ היכי דייק התם ש"מ יש סילוק מסעות בלילה דאי ס"ד ביום מאי איריא משום יוצא תיפוק לי דאיפסול ליה בלינה וי"ל דודאי סילוק מסעות פוסל או משום יוצא או משום פגימת המזבח והתם דייק אם היה נפסל משום לינה קודם סילוק נמצא דלא היה המסע פוסל:

    אע"פ שנסע אהל מועד הואוא"ת בפ' שתי הלחם (מנחות דף צה.) דמעיקרא פליגי בלחם הפנים במסולק אם נפסל במסעות דמ"ד אינו נפסל דרש מדכתיב ונסע אהל מועד אע"פ שנסע אהל מועד הוא אפילו למחנה שכינה ואידך ההוא לדגלים אתא אמאי לא משני דאיצטריך לדרשא דהכא או. למחנה ישראל דקיים כדאמר פ' בתרא (לקמן זבחים קיז:) ותירץ ה"ר חיים דלפי סברתו קמהדר ליה דס"ל דלא צריך קרא לדרשא דהכא ולדרשא דפ' בתרא כיון דאית ליה דאפי' כי ליכא לא מזבח ולא קלעים אפי' לחם הפנים שהוא קדשי קדשים לא מיפסיל דקרינא ביה מחנה שכינה קיים ולכך משני דלדגלים הוא דאתא וא"ת היכי תיסק אדעתא למימר התם דמסולק כשר ביוצא מ"מ הא מסולק מיפסיל בפגימת מזבח וכי תימא כשחזרו והעמידו המשכן בו ביום ואיך יאכלוהו הא כיון דנדחה שוב אינו חוזר ונראה וי"לע דלא קיימא ההיא מסקנא א"נ אפי' בשעת שנשאו בכתף מזבח הוא כיון דאמר אע"פ שנסע אהל מועד הוא:

    ארבע אמות מן הדרום וד' אמות מן המערבכך גירסת הקונטרס וקשה לר"ת דא"כ היה המזבח ד' אמות בחלקו של יהודה דמסתמא בבית ראשון לא היה יסוד לקרן דרומית מזרחית לפי שלא היה בחלקו של טורף כדאמר פ' איזהו מקומן (לעיל זבחים נג:) ואם בבית שני הוסיפו בדרום א"כ בנו בחלקו של יהודה וגרס ר"ת מן הצפון מן המערב והכי תנן במס' מדות (פ"ג מ"א) וקשה דהא מסקי' הכא דמשום שיתין הוסיפו שיהא הבור קלוט מתוך המזבח ושיתין בדרום היו כדתנן בפירקין (לקמן זבחים כג.) בג' דברים היתה קרן מערבית דרומית משמשת למעלה ניסוך המים והיין ועוד תנן במסכת מדות (פ"ג מ"ג) מקום היה שם אמה על אמה וטבלא של שיש עליה שבה יורדין לשיתין ומצינו למידחק ברוח מערבית היה לצד קרן דרומית אבל קשה עוד תניא במעילה פרק ולד חטאת (מעילה דף יא:) ומייתי לה בסוכה פרק לולב (דף מט.) לול קטן היה בצד מערבו של רבש אחד לשבעים שנה פרחי כהונה יורדין לשם ומביאין משם יין קרוש לכך נראה כגירסת הספרים דגרסי דרום ומערב ובבית ראשון היה להם יסוד לדרום שהיה משוך בחלקו של טורף חוץ מרוח מזרחית שלא נשתנה שהיה בלא יסוד (עד) חלקו של יהודה כמו בבית שני וקראי דממעטי בפרק איזהו מקומן (לעיל זבחים דף ע:) קרן. שאין לה יסוד משום בית שני נאמרו אי נמי אף בבית ראשון לא חשיב קרן דרומית קרן כיון דלא הוה ליה יסוד משני צדדין כגון בצד מזרח אי נמי לפי שהיה עתיד להיות בלא יסוד בבית שני לא היו נותנין דמים בו כמו במזבח של משה לפי שהיה עתיד להיות בלא יסוד בבית עולמים:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Ben Yehoyada

    אֵשׁ שֶׁל שָׁמַיִםנמצא בבית ראשון שהיה המזבח כ"ח על כ"ח היה מספיק להם מפני דאש שמים מסייעת ובזה יובן בס"ד (שמות טו, ו) יְמִינְךָ הֳ' נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ כלומר בזמן שהיה המזבח כ"ח אמה יְמִינְךָ הֳ' נֶאְדָּרִי וכו'.

    Babylonian Talmud · folio map

    Zevachim 61b

    Zevachim 61b. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 258 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מהו דתימא כו' כלומר ולא אכילה משנעקר המזבח אתא לאשמועינן אלא אכילת קדשי קדשים בלא קלעים אתא לאשמועינן דלא תימא כיון שנסתלקו קלעים יש כאן פסול יוצא:

    אבנים ג"פ אם מזבח אבנים וגו' מזבח אבנים לא תניף [וגו'] אבנים שלמות תבנה וגו':

    נוב וגבעון חד חשיב להו דשניהם במה ואינן קדושים:

    לא נסתלקה שבשעת המסעות כופין עליו פסכתר ומניחין אותה במקומה:

    אלא בימי שלמה שנסתלקה משם למזבח אבנים שעשה שלמה:

    עד שבא מנשה וסילקה גרס:

    ואם איתא מעיקרא הוא דאיסתלק משהוקם המשכן בשילה ובנו מזבח אבנים הוזקקה להסתלק ממזבח של נחשת:

    הוא דאמר רב הונא דאמר כרבי נתן והא דלא אמרי' הוא דאמר כר"א בן יעקב משום דר' נתן הוא דשמעי' ליה בהדיא מעשה היה כך אבל מדר"א בן יעקב לא שמעינן אלא דהוכשר בשל אבנים:

    8 more comments on this page.

    Rashi on Zevachim 61b · Sefaria

    Tosafot

    ולאחר שיפרקו הלוים את המשכן אבל המזבח וקלעי החצר במקומן אבל נסע מכל וכל אין מחנה שכינה קיים לגבי קדשי קדשים כדפרי' ולחם הפנים נפסל ביוצא כדאמר התם במסולק מסידור השלחן דכ"ע לא פליגי דנפסל ביוצא ועוד דאי נפרק מכל וכל תיפוק לי דמיפסל מטעם פגימת המזבח וא"ת ובמנחות (דף צה.) אמאי תלי טעמא ביוצא בלחם הפנים תיפוק לי משום פגימת המזבח ואי חזר והעמידו בו ביום ואז יאכלוהו הא כיו שנדחה אינו חוזר ונראה לאכול וכ"ת חד מתרי טעמי נקט א"כ היכי דייק התם ש"מ יש סילוק מסעות בלילה דאי ס"ד ביום מאי איריא משום יוצא תיפוק לי דאיפסול ליה בלינה וי"ל דודאי סילוק מסעות פוסל או משום יוצא או משום פגימת המזבח והתם דייק אם היה נפסל משום לינה קודם סילוק נמצא דלא היה המסע פוסל:

    אע"פ שנסע אהל מועד הוא וא"ת בפ' שתי הלחם (מנחות דף צה.) דמעיקרא פליגי בלחם הפנים במסולק אם נפסל במסעות דמ"ד אינו נפסל דרש מדכתיב ונסע אהל מועד אע"פ שנסע אהל מועד הוא אפילו למחנה שכינה ואידך ההוא לדגלים אתא אמאי לא משני דאיצטריך לדרשא דהכא או. למחנה ישראל דקיים כדאמר פ' בתרא (לקמן זבחים קיז:) ותירץ ה"ר חיים דלפי סברתו קמהדר ליה דס"ל דלא צריך קרא לדרשא דהכא ולדרשא דפ' בתרא כיון דאית ליה דאפי' כי ליכא לא מזבח ולא קלעים אפי' לחם הפנים שהוא קדשי קדשים לא מיפסיל דקרינא ביה מחנה שכינה קיים ולכך משני דלדגלים הוא דאתא וא"ת היכי תיסק אדעתא למימר התם דמסולק כשר ביוצא מ"מ הא מסולק מיפסיל בפגימת מזבח וכי תימא כשחזרו והעמידו המשכן בו ביום ואיך יאכלוהו הא כיון דנדחה שוב אינו חוזר ונראה וי"לע דלא קיימא ההיא מסקנא א"נ אפי' בשעת שנשאו בכתף מזבח הוא כיון דאמר אע"פ שנסע אהל מועד הוא:

    ארבע אמות מן הדרום וד' אמות מן המערב כך גירסת הקונטרס וקשה לר"ת דא"כ היה המזבח ד' אמות בחלקו של יהודה דמסתמא בבית ראשון לא היה יסוד לקרן דרומית מזרחית לפי שלא היה בחלקו של טורף כדאמר פ' איזהו מקומן (לעיל זבחים נג:) ואם בבית שני הוסיפו בדרום א"כ בנו בחלקו של יהודה וגרס ר"ת מן הצפון מן המערב והכי תנן במס' מדות (פ"ג מ"א) וקשה דהא מסקי' הכא דמשום שיתין הוסיפו שיהא הבור קלוט מתוך המזבח ושיתין בדרום היו כדתנן בפירקין (לקמן זבחים כג.) בג' דברים היתה קרן מערבית דרומית משמשת למעלה ניסוך המים והיין ועוד תנן במסכת מדות (פ"ג מ"ג) מקום היה שם אמה על אמה וטבלא של שיש עליה שבה יורדין לשיתין ומצינו למידחק ברוח מערבית היה לצד קרן דרומית אבל קשה עוד תניא במעילה פרק ולד חטאת (מעילה דף יא:) ומייתי לה בסוכה פרק לולב (דף מט.) לול קטן היה בצד מערבו של רבש אחד לשבעים שנה פרחי כהונה יורדין לשם ומביאין משם יין קרוש לכך נראה כגירסת הספרים דגרסי דרום ומערב ובבית ראשון היה להם יסוד לדרום שהיה משוך בחלקו של טורף חוץ מרוח מזרחית שלא נשתנה שהיה בלא יסוד (עד) חלקו של יהודה כמו בבית שני וקראי דממעטי בפרק איזהו מקומן (לעיל זבחים דף ע:) קרן. שאין לה יסוד משום בית שני נאמרו אי נמי אף בבית ראשון לא חשיב קרן דרומית קרן כיון דלא הוה ליה יסוד משני צדדין כגון בצד מזרח אי נמי לפי שהיה עתיד להיות בלא יסוד בבית שני לא היו נותנין דמים בו כמו במזבח של משה לפי שהיה עתיד להיות בלא יסוד בבית עולמים:

    Tosafot on Zevachim 61b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    אֵשׁ שֶׁל שָׁמַיִם נמצא בבית ראשון שהיה המזבח כ"ח על כ"ח היה מספיק להם מפני דאש שמים מסייעת ובזה יובן בס"ד (שמות טו, ו) יְמִינְךָ הֳ' נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ כלומר בזמן שהיה המזבח כ"ח אמה יְמִינְךָ הֳ' נֶאְדָּרִי וכו'.

    Ben Yehoyada on Zevachim 61b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Zevachim, daf 61, Amud Bet, about 258 words in 11 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 11 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 15 words

      Opens “ולאחר שיפרקו הלוים את המשכן.…”

    2. Segment 28 words

      Opens “מהו דתימא: איפסיל להו ביוצא; קא משמע…”

    3. Segment 318 words

      Opens “ואימא הכי נמי! אמר קרא: (במדבר ב,…”

    4. Segment 442 words

      Opens “אמר רב הונא אמר רב: מזבח של…”

      Named: רב הונא.

    5. Segment 535 words

      Opens “מתיב רב אחא בר אמי: אש שירדה…”

      Named: רב אחא בר אמי.

    6. Segment 617 words

      Opens “הוא דאמר כרבי נתן; דתניא, רבי נתן…”

      Named: רבי נתן.

    7. Segment 727 words

      Opens “ר"נ בר יצחק אמר: מאי לא נסתלקה…”

      Named: רב פפא.

    8. Segment 825 words

      Opens “תנן התם: וכשעלו בני הגולה הוסיפו עליו…”

      Named: רב יוסף.

    9. Segment 947 words

      Opens “אמר ליה אביי: השתא מקדש ראשון, דכתיב…”

      Named: אביי.

    10. Segment 1019 words

      Opens “כי אתא רבין, אמר ר"ש בן פזי…”

    11. Segment 1115 words

      Opens “ולבסוף סבור: שתיה כאכילה, ומאי ״מזבח אדמה״…”

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Zevachim 61b · Segment 8 — “…מאי טעמא? אמר רב יוסף: משום דלא ספק.

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Zevachim 61b · Segment 5 — “מתיב רב אחא בר אמי: אש שירדה מן השמים…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Zevachim 61b · Segment 9 — “אמר ליה אביי: השתא מקדש ראשון, דכתיב ביה: (מלכים…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Zevachim 61b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026