Talmud Builders

    Zevachim 27a

    Back to index

    English translation — Zevachim 27a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1to burn or eat the offering or sprinkle its blood outside its designated area, the offering is disqualified, and there is no liability for karet for burning or partaking of it. But if he had intent to perform one of those actions beyond its designated time, then it is rendered piggul , and one is liable to receive karet for burning or partaking of it.

    2If he had intent to sprinkle the blood improperly the next day, beyond the permitted time, then the offering is disqualified. Nevertheless, it is not rendered piggul , because he also had intent to sprinkle the blood improperly. Therefore, if he subsequently had intent to sacrifice the offering or consume its meat, whether beyond its designated time or outside its designated area, it is disqualified and there is no liability for karet for burning or partaking of it, because an offering can be rendered piggul only if it would have otherwise been fit.

    3The Gemara asks: But if blood sprinkled not in its proper place is considered as though it were sprinkled in its proper place, then in this case above, where he had intent to sprinkle the blood improperly the next day, is the offering merely disqualified? Since it is considered as though he had intent to sprinkle the blood properly the next day, shouldn’t the offering be rendered piggul ?

    4Mar Zutra said: Intent with regard to sprinkling that permits the meat for consumption can cause the offering to become piggul . Intent with regard to sprinkling that does not render the meat permitted for consumption does not cause it to become piggul . Even Shmuel concedes that although the owner achieves atonement, if the blood is sprinkled in an improper place the meat may not be consumed. Accordingly, this offering is not rendered piggul .

    5Rav Ashi said to Mar Zutra: From where do you derive this? Mar Zutra replied: I derive it from a verse, as it is written: “And if any of the flesh of his peace offerings be at all eaten on the third day, it shall not be accepted, neither shall it be credited to he who offers it, it shall be piggul ” (Leviticus 7:18). The verse indicates that only an offering whose intent of piggul alone caused it to be disqualified is considered piggul . Excluded is this case, whose intent of piggul alone did not cause it to be disqualified; rather, the prohibition of something else, i.e., the intent to sprinkle the blood in an improper location, caused it to be disqualified.

    6The Gemara challenges: But if so, i.e., if blood applied not in its proper place is considered as though it were applied in its proper place, and the intent to sprinkle the blood the next day does not render the offering piggul , then it should not even be disqualified due to such an intention. Why, then, does the baraita rule that it is disqualified?

    7Rav Naḥman bar Yitzḥak said: In general, intent to perform the rites of an offering beyond its designated time disqualifies the offering, even when it does not render it piggul , just as is the case with regard to the intent to leave portions of the offering for the next day, as taught in a mishna in the next chapter (35b), and according to the opinion of Rabbi Yehuda there, that intent to leave the blood until the next day rather than sprinkling it on the altar disqualifies the offering even though it does not render it piggul .

    8§ The Gemara cites additional opinions with regard to the statement of the mishna that blood misapplied on the altar disqualifies the offering. Reish Lakish says: Actually, when the mishna states that the offering is disqualified, this is to be taken literally, i.e., that the owner does not even achieve atonement through it. And nevertheless, blood sprinkled not in its proper place is considered as though it were sprinkled in its proper place, and it effects atonement. And the apparent contradiction between these two claims is not difficult: Here, where misapplication of the blood effects atonement, it is a case where he placed it in silence, i.e., without specific intent; there, in the mishna, it is a case where he placed it with a statement, i.e., intent to consume the offering beyond its appointed time.

    9Since Reish Lakish agrees with the statement of Shmuel that blood applied not in its proper place is considered as though it were applied in its proper place, the Gemara poses the same difficulties to the statement of Reish Lakish as posed above to Shmuel: We learned in a baraita : If one slaughtered an offering and had intent to place the blood that is to be placed below the red line above the red line, or to place the blood that is to be placed above the red line below the red line, etc., until the response of Rav Naḥman bar Yitzḥak: Just as is the case with regard to the intent to leave portions of the offering for the next day, and according to the opinion of Rabbi Yehuda, etc.

    10Rabbi Yoḥanan says: Both here and there, i.e., in the mishna here as well as in the mishna in the next chapter (32a), it is a case where he placed the blood in silence. And the mishna here rules that the offering is completely disqualified because blood applied not in its proper place is not considered as though it were applied in its proper place. And that mishna in the next chapter, which states that the blood may be collected and sprinkled again, is referring to a case where there is blood of the soul left in the animal to sprinkle again, while this mishna is referring to a case where there is no blood of the soul left.

    11The Gemara challenges: We learned in the mishna that if the blood was misapplied on the altar, the offering is disqualified, but there is no liability for karet for one who partakes of the meat. Granted, according to Reish Lakish, who explains that the mishna is referring to one who expresses intent to sacrifice or consume the offering beyond its designated time, this is the reason that the tanna teaches: Disqualified, but there is no liability for karet for burning or partaking of it, to stress that although one sprinkled the blood with intent of piggul , since the sprinkling was performed improperly, his intent does not render the offering piggul , and one who partakes of it is not liable to receive karet .

    12But according to Rabbi Yoḥanan, who explains that the mishna is referring to a case where the blood was sprinkled with no specific intent, of what necessity is the clause: There is no liability for karet for burning or partaking of it? Since the offering is disqualified because the blood was placed not in its proper place, and there was no intent of piggul , why would one think that there should be liability for karet ? The Gemara responds: Indeed, this clause is difficult for Rabbi Yoḥanan.

    13The Gemara asks: And according to Shmuel, of what necessity is the clause: There is no liability for karet for burning or partaking of it? The Gemara responds: This is what the mishna is saying: If one placed the blood improperly with intent that would otherwise render the offering piggul , the offering is disqualified, but there is no liability for karet for burning or partaking of it, because such sprinkling would not have permitted the meat for consumption.

    14The Gemara challenges: And according to Rabbi Yoḥanan, if blood sprinkled not in its proper place is not considered as though it were sprinkled in its proper place, it should be as if it spilled from the service vessel onto the floor, and let the priest gather it up and sprinkle it again properly. Why, then, does the mishna rule that it is disqualified?

    15The Gemara responds: The tanna of the mishna holds in accordance with the opinion of the one who says: He may not gather it up. As Rav Yitzḥak bar Yosef says that Rabbi Yoḥanan says: All concede with regard to the blood that is to be placed above the red line that if one placed it above the red line, and likewise with regard to the blood that is to be placed below the red line if one placed it below the red line, not in accordance with the procedure dictated by its mitzva, e.g., with the left hand or with improper intent, he may not gather it up again. They disagree only with regard to the blood that is to be placed above the red line that one placed below the red line, and blood that is to be placed below the red line that one placed above the red line, as Rabbi Yosei says: He may not gather it up, and Rabbi Shimon says: He may gather it up.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    חוץ לזמנו פיגול וחייבין עליו כרתשהרי קרבו מתיריו דהכי תנן במתני' (לקמן זבחים כט:) חוץ למקומו פסול חוץ לזמנו פיגול שהרי קרבו מתיריו מהן פיגול מהן שתיקה ואין כאן פסול מחשבה אחרת להוציאו מיד פיגול:

    למחר פסולאבל אם אותה מחשבה שחישב בעבודה ראשונה ליתן את הניתנין למטה למעלה חישב לזרוק אותה זריקה למחר פסול כדמוקמינן לקמן מידי דהוה אמחשבת הינוח שהרי שחט ע"מ להניח דמו למחר פסול ורבי יהודה היא דפסיל ליה בפ"ג (לקמן זבחים לה:):

    חזר וחישבבעבודה שניה בין חוץ לזמנו בין חוץ למקומו פסול ואין בו כרת דהא איפסיל ליה במחשבה קמייתא ותו לא חייל עליה פיגול דלא קרבו כל מתיריו:

    ואי שלא במקומודמזבח כמקומו דמי:

    האי פסולבתמיה אמאי קרי ליה פסול להאי דחישב ליתן שלא במקומו למחר פיגול הוא שהרי חישב בשחיטה ע"מ לזרוק דמו למחר דהיא אכילת מזבח אלא לאו כמקומו דמי ולא חשיבא אכילה:

    זריקה דשריא בשר באכילה כו'כגון במקום מתן הדם מייתי לידי פיגול בין שחישב בה ע"מ להקטיר אימורים למחר בין שחישב בשחיטה לזרוק למחר:

    זריקה דלא שריא בשר באכילהאי הוה עביד לה בזמנה כגון זריקה שלא במקומו לא מייתי לידי פיגול בין שחישב בה ע"מ להקטיר אימורים למחר בין שחישב בשחיטה למיעבד הך זריקה למחר לא מייתי לידי פיגול:

    פיגול יהיהוהנפש האוכלת וגו':

    מי שפיגולו גורםשלא יאכל הוא דקאי בעונה תשא יצא בשר שנזרק הדם שלא במקומו דאיסור זריקה שלא במקומו גרם לו שלא יאכל הלכך אין חייבין על פיגולו כרת ונפקא לן מהכא דאי חישב בזריקה שלא במקומו ע"מ לאכול או להקטיר למחר לא הויא מחשבת זריקה לענין פיגול ומינה כי חישב בשחיטה ע"מ לעשות זריקה זו חוץ לזמנו לא הויא מחשבה בזריקה המפגלת:

    אי הכידלא הויא זריקה לענין מחשבה איפסולי נמי לא נפסול:

    אמחשבת הינוחדהא חשיב מיהא להניחו למחר:

    ואליבא דר' יהודהלקמן בפ' כל הפסולין (זבחים דף לה:) תנן להניח מדמו למחר כשר ור' יהודה פוסל:

    וריש לקיש אמר כו'אמתניתין קאי ופליג אדשמואל:

    לעולם פסול ממשדלא תני תנא פסול אבשר לחודיה אי לא פריש בהדיא ומתני' פסול לגמרי קאמר שאף בעלים לא נתכפרו:

    ושלא במקומוכשמואל סבירא ליה דכמקומו דמי לענין כפרה ולא להתיר באכילה כדדריש ליה שמואל לקרא דלעיל ואני נתתיו לכם וגו' ולא קשיא אמתני':

    כאן שנתן בשתיקהדרשא דקרא דמשמע בעלים נתכפרו כשנתן בשלא במקומו בשתיקה ומתני' דקתני פסול בנתן במחשבת לאכול בשר חוץ לזמנו ואשמעינן דפסול ואין בו כרת דמחשבת זריקה זו מחשבה הוא לפסול דכמקומו דמי ולא לפגל דזריקה דלא שריא בשר באכילה לא מייתי לידי פיגול:

    תנן כו'כל הנך תיובתא דאותבי' לשמואל מותבי' נמי לריש לקיש דהא כוותיה סבירא ליה דשלא במקומו כמקומו דמי:

    ורבי יוחנן אמר אידי ואידימתניתין דקתני פסול וליכא תקנתא ומתניתין דכל הפסולים דתני תקנתא שנתן בשתיקה:

    בשלמא לריש לקישדאוקי מתני' כשנתן במחשבה איצטריך למיתני אין בו כרת לאשמועינן דאע"ג דחשיב בהך זריקה חוץ לזמנו אינו פיגול וכדאמרן דלא שריא בשר באכילה לא מייתי לידי פיגול:

    אלא לרבי יוחנןדמוקי בשתיקה והאי פסול משום דלא במקומו הוא פשיטא דאין בו כרת קשיא:

    ולשמואל מאי אין בו כרתדאיהו נמי מוקי לה בשתיקה:

    הכי קאמר ואם נתן במחשבהדחוץ לזמנו פסול ואין בו כרת ואיצטריך לאשמועינן אע"ג דלענין כפרה כמקומו דמי מחשבת פיגול לא חיילא הואיל ולא שריא בשר באכילה אבל לרבי יוחנן לא מצי לשנויי הכי דכיון דאשמעינן תנא דידן פסול ומשום דשלא במקומו (הוא אלמא) לאו כמקומו דמי פשיטא דאם נתן במחשבה לא הויא מחשבה דהוי כאילו נתנו על הרצפה דלא קרבו כל מתיריו:

    ורבי יוחנןכיון דלאו זריקה הוא כלל ניהוי כמי שנשפך מן הכלי על הרצפה ויאספנו ואפי' ליכא דם הנפש אחרינא אמאי פסול יאסוף את זה מן המזבח ויחזור ויתננו במקומו בשלמא לשמואל ולריש לקיש כיון דזריקה היא לכפרה אידחי ליה מלאספו שהרי כיפר אלא לר' יוחנן יאספנו:

    סבר להתנא דמתניתין:

    כמ"ד לא יאספנוכיון דהגיע למזבח ואע"ג דשלא כהילכתו הוא קלטיה מזבח לאפוקי מתורת כפרה אחריתי:

    הכל מודים בניתנין למעלה שנתנן למעלה שלא כמצוותןכגון במחשבה או בשמאל:

    שלא יאספנולחזור וליתנו כמצותו דכיון דניתן במקומו אזדא ליה תורת זריקה מיניה:

    לא נחלקוהנך תנאי דבעינן למימר שרבי יוסי אומר לא יאספנו ואף על גב דלאו כמקומו דמי:

    ורבי שמעון אומר כו'וע"כ ליכא למימר דטעמא דר' יוסי משום דס"ל דשלא במקומו כמקומו דמי דאם כן אדמיפלגי באסיפה ליפלגי בכפרה ונימא רבי יוסי כיפר ור' שמעון לא כיפר אלא לרבי יוסי נמי לאו כמקומו דמי ואפ"ה לא יאספנו ומשנתינו כדברי האומר לא יאספנו ומשום הכי תנא פסול במתני':

    זבחים 27 עמוד א

    1חוץ למקומו פסול, ואין בו כרת. חוץ לזמנו פיגול, וחייבין עליו כרת.

    2למחר פסול. חזר וחישב בין חוץ לזמנו בין חוץ למקומו פסול, ואין בו כרת.

    3ואי שלא במקומו כמקומו דמי, האי פסול?! פיגול הוא!

    4אמר מר זוטרא: זריקה דשריא בשר באכילה מייתא לידי פיגול, זריקה דלא שריא בשר באכילה לא מייתא לידי פיגול.

    5א"ל רב אשי למר זוטרא: מנא לך הא? דכתיב: ״(ויקרא ז״, יח) ״ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו... פיגול יהיה״ מי שפיגולו גרם לו; יצא זה שאין פיגולו גרם לו, אלא איסור דבר אחר גרם לו.

    6אי הכי, איפסולי נמי לא ליפסל!

    7אמר רב נחמן בר יצחק: מידי דהוה אמחשבת הינוח ואליבא דרבי יהודה.

    8ריש לקיש אמר: לעולם פסול ממש, ושלא במקומו כמקומו דמי. ולא קשיא; כאן שנתן בשתיקה, כאן שנתן באמירה.

    9תנן: חישב ליתן את הניתנין למטה למעלה; למעלה למטה עד מידי דהוה אמחשבת הינוח ואליבא דרבי יהודה כו'.

    10רבי יוחנן אמר: אידי ואידי שנתן בשתיקה, ושלא במקומו לאו כמקומו דמי. והא דאיכא דם הנפש, הא דליכא דם הנפש.

    11תנן: פסול ואין בו כרת. בשלמא לריש לקיש, היינו דקתני פסול ואין בו כרת.

    12אלא לרבי יוחנן, מאי אין בו כרת? קשיא.

    13ולשמואל, מאי אין בו כרת? ה"ק אם נתן במחשבה פסול ואין בו כרת.

    14ורבי יוחנן אי שלא במקומו לאו כמקומו דמי; ליהוי כי נשפך מן הכלי על הרצפה ויאספנו!

    15סבר לה כמ"ד לא יאספנו. דאמר רב יצחק בר יוסף א"ר יוחנן: הכל מודים בניתנין למעלה שנתנן למעלה, למטה שנתנן למטה; שלא כמצותן לא יאספנו. לא נחלקו אלא בניתנין למעלה שנתנן למטה, למטה שנתנן למעלה שרבי יוסי אומר: לא יאספנו, ורבי שמעון אומר: יאספנו.

    Tosafot

    ואי שלא במקומו כמקומו דמי כו'תימה ואי לאו כמקומו דמי לאלתר אמאי כשר וי"ל דהוה מצי למימר וליטעמיך והשתא ניחא הא דקאמר לקמן בסוף כל הפסולין (זבחים דף לו.) ר' יהודה לטעמיה דקאמר שלא במקומו כמקומו דמי ופירש שם בקונטרס דשמעינן ליה דהכא בברייתא דמוקמינן כוותיה בשמעתין (תוספות) ומנא ליה לקמן דר' יהודה סובר כן בעלמא דקאמר ר' יהודה לטעמיה אי ברייתא דשמעתין דלמא סוברת דלאו כמקומו דמי אלא דסמיך אהא דקתני לאלתר כשר א"כ על כרחין כמקומו דמי וסיפא דלמחר פסולה אתיא כרבי יהודה כמו מחשבת הינוח (ע"כ):

    יצא זה שאין פיגולו גרם לווא"ת אמאי איצטריך לקמן (זבחים דף כט:) לא יחשב לומר שמחשבות מוציאות זו מזו תיפוק ליה מהכא מי שפיגולו גרם לו יצא זה שאין פיגולו גרם לו ועוד קשה לרבא דמסיק בסוף פ"ק דמנחות (דף יב.) לדברי האומר שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה מקטיר קומץ עליהן וקיי"ל דאותן שירים אסורים באכילה דמהניא להו הקטרה למיקבעינהו בפיגול ולאפוקי מידי מעילה וי"ל דהא דמיתסר באכילה אין מחמת מיעוט ההקטרה של קומץ הלכך לא ממעטי ליה מאם האכל יאכל מי שפיגולו גרם לו משמע דאי לא הוי המחשבה הוי הזריקה מעלייתא ומשתריא בשר יצא זה שאין פיגולו גרם לו דאפי' לא הוי המחשבה לא הויא זריקה מעלייתא דהא לא שריא בשר באכילה (תוספות) וי"ל דמי שפיגולו גרם לו משמע באותה עבודה עצמה דאי לא הויא מחשבה הויא הזריקה מעלייתא ומשתריא בשר באכילה יצא זה שנתן למטה למעלה שאין פיגולו גרם לו ואפילו לא הויא המחשבה לא הויא זה זריקה מעלייתא דהא לא שרייא בשר באכילה אבל אם שחט חטאת שלא לשמה או במחשבת חוץ למקומו והדם קיבל או זרק חוץ לזמנו סד"א ליהוי פיגול ובכרת דכיון דבאותה עבודה דפיגול ליכא מחשבה אחרת קמ"ל לא יחשב אי נמי אימא הני מילי כי נפסל תחלה לא הדר תו מיקבע בפיגול בעבודה שאחריה אבל כי נקבע בפיגול בעבודה אחת ובעבודה שניה שאחריה חשב שלא במקומו לא פקע שם כרת מיניה קמ"ל לא יחשב וקשה לר' יהודה דאזיל בתר מחשבה שקדמה כדתנן בפירקין ולאלתר דכשר במסקנא אתיא כרבי יהודה דסבר שלא במקומו כמקומו דמי ותימה כיון דמחשבה כמעשה לרבי יהודה א"כ לאלתר כשר היינו בעלים נתכפרו אבל בשר פסול כדאמר שמואל לעיל וא"כ חזר וחישב חוץ לזמנו בעבודה שניה אמאי פיגול להתחייב כרת הא זריקה דלא שריא בשר באכילה לא מייתי לידי פיגול כמו בסיפא למחר פסול ולא פיגול מהאי טעמא ונראה דר' יהודה לא עביד מחשבה כמעשה אלא היכא דבמעשה פסול גמור ולא נתכפרו בעלים ואם כן לאלתר כשר היינו כשר גמור ושריא בשר באכילה דאי לאו הכי ליפלוג בניתנין למעלה למטה שיהא פסול בשר באכילה כמו במעשה ברו"ך ע"כ:

    אלא דבר אחר גרם לווהקשה ה"ר חיים מידי דבר אחר כתיב כדאמר בבבא קמא (דף כה.) מי שקרויו גרם לו יצא זה שאין קרויו גרם לו אלא דבר אחר גרם לו ופריך מידי דבר אחר כתיב וי"ל דסמיך אקרא דלא יחשב לא יערב בו מחשבות אחרות אע"ג דצריכי תרוייהו מ"מ סברא הוא שדבר אחר יגרום לו [פיסול להפקיע מידי פיגול] כיון דאשכחן מחשבות שמוציאים זו את זו אי נמי קרא יתירא קדריש הכא והא דאמר פרק גיד הנשה (חולין קא.) מי שגידו אסור ובשרו מותר יצא זה שגידו ובשרו אסור לא דמיא להכא:

    וריש לקיש אמר כו'אע"ג דלריש לקיש צריכי לשנויי כדרבא ובפ"ק דמנחות (דף ה:) משמע דלא סבר ליה כוותיה בדבר הראוי לעבודה מ"מ באינך סבר ליה כוותיה שפיר:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    Babylonian Talmud · folio map

    Zevachim 27a

    Zevachim 27a. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 259 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    חוץ לזמנו פיגול וחייבין עליו כרת שהרי קרבו מתיריו דהכי תנן במתני' (לקמן זבחים כט:) חוץ למקומו פסול חוץ לזמנו פיגול שהרי קרבו מתיריו מהן פיגול מהן שתיקה ואין כאן פסול מחשבה אחרת להוציאו מיד פיגול:

    למחר פסול אבל אם אותה מחשבה שחישב בעבודה ראשונה ליתן את הניתנין למטה למעלה חישב לזרוק אותה זריקה למחר פסול כדמוקמינן לקמן מידי דהוה אמחשבת הינוח שהרי שחט ע"מ להניח דמו למחר פסול ורבי יהודה היא דפסיל ליה בפ"ג (לקמן זבחים לה:):

    חזר וחישב בעבודה שניה בין חוץ לזמנו בין חוץ למקומו פסול ואין בו כרת דהא איפסיל ליה במחשבה קמייתא ותו לא חייל עליה פיגול דלא קרבו כל מתיריו:

    ואי שלא במקומו דמזבח כמקומו דמי:

    האי פסול בתמיה אמאי קרי ליה פסול להאי דחישב ליתן שלא במקומו למחר פיגול הוא שהרי חישב בשחיטה ע"מ לזרוק דמו למחר דהיא אכילת מזבח אלא לאו כמקומו דמי ולא חשיבא אכילה:

    זריקה דשריא בשר באכילה כו' כגון במקום מתן הדם מייתי לידי פיגול בין שחישב בה ע"מ להקטיר אימורים למחר בין שחישב בשחיטה לזרוק למחר:

    זריקה דלא שריא בשר באכילה אי הוה עביד לה בזמנה כגון זריקה שלא במקומו לא מייתי לידי פיגול בין שחישב בה ע"מ להקטיר אימורים למחר בין שחישב בשחיטה למיעבד הך זריקה למחר לא מייתי לידי פיגול:

    פיגול יהיה והנפש האוכלת וגו':

    21 more comments on this page.

    Rashi on Zevachim 27a · Sefaria

    Tosafot

    ואי שלא במקומו כמקומו דמי כו' תימה ואי לאו כמקומו דמי לאלתר אמאי כשר וי"ל דהוה מצי למימר וליטעמיך והשתא ניחא הא דקאמר לקמן בסוף כל הפסולין (זבחים דף לו.) ר' יהודה לטעמיה דקאמר שלא במקומו כמקומו דמי ופירש שם בקונטרס דשמעינן ליה דהכא בברייתא דמוקמינן כוותיה בשמעתין (תוספות) ומנא ליה לקמן דר' יהודה סובר כן בעלמא דקאמר ר' יהודה לטעמיה אי ברייתא דשמעתין דלמא סוברת דלאו כמקומו דמי אלא דסמיך אהא דקתני לאלתר כשר א"כ על כרחין כמקומו דמי וסיפא דלמחר פסולה אתיא כרבי יהודה כמו מחשבת הינוח (ע"כ):

    יצא זה שאין פיגולו גרם לו וא"ת אמאי איצטריך לקמן (זבחים דף כט:) לא יחשב לומר שמחשבות מוציאות זו מזו תיפוק ליה מהכא מי שפיגולו גרם לו יצא זה שאין פיגולו גרם לו ועוד קשה לרבא דמסיק בסוף פ"ק דמנחות (דף יב.) לדברי האומר שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה מקטיר קומץ עליהן וקיי"ל דאותן שירים אסורים באכילה דמהניא להו הקטרה למיקבעינהו בפיגול ולאפוקי מידי מעילה וי"ל דהא דמיתסר באכילה אין מחמת מיעוט ההקטרה של קומץ הלכך לא ממעטי ליה מאם האכל יאכל מי שפיגולו גרם לו משמע דאי לא הוי המחשבה הוי הזריקה מעלייתא ומשתריא בשר יצא זה שאין פיגולו גרם לו דאפי' לא הוי המחשבה לא הויא זריקה מעלייתא דהא לא שריא בשר באכילה (תוספות) וי"ל דמי שפיגולו גרם לו משמע באותה עבודה עצמה דאי לא הויא מחשבה הויא הזריקה מעלייתא ומשתריא בשר באכילה יצא זה שנתן למטה למעלה שאין פיגולו גרם לו ואפילו לא הויא המחשבה לא הויא זה זריקה מעלייתא דהא לא שרייא בשר באכילה אבל אם שחט חטאת שלא לשמה או במחשבת חוץ למקומו והדם קיבל או זרק חוץ לזמנו סד"א ליהוי פיגול ובכרת דכיון דבאותה עבודה דפיגול ליכא מחשבה אחרת קמ"ל לא יחשב אי נמי אימא הני מילי כי נפסל תחלה לא הדר תו מיקבע בפיגול בעבודה שאחריה אבל כי נקבע בפיגול בעבודה אחת ובעבודה שניה שאחריה חשב שלא במקומו לא פקע שם כרת מיניה קמ"ל לא יחשב וקשה לר' יהודה דאזיל בתר מחשבה שקדמה כדתנן בפירקין ולאלתר דכשר במסקנא אתיא כרבי יהודה דסבר שלא במקומו כמקומו דמי ותימה כיון דמחשבה כמעשה לרבי יהודה א"כ לאלתר כשר היינו בעלים נתכפרו אבל בשר פסול כדאמר שמואל לעיל וא"כ חזר וחישב חוץ לזמנו בעבודה שניה אמאי פיגול להתחייב כרת הא זריקה דלא שריא בשר באכילה לא מייתי לידי פיגול כמו בסיפא למחר פסול ולא פיגול מהאי טעמא ונראה דר' יהודה לא עביד מחשבה כמעשה אלא היכא דבמעשה פסול גמור ולא נתכפרו בעלים ואם כן לאלתר כשר היינו כשר גמור ושריא בשר באכילה דאי לאו הכי ליפלוג בניתנין למעלה למטה שיהא פסול בשר באכילה כמו במעשה ברו"ך ע"כ:

    אלא דבר אחר גרם לו והקשה ה"ר חיים מידי דבר אחר כתיב כדאמר בבבא קמא (דף כה.) מי שקרויו גרם לו יצא זה שאין קרויו גרם לו אלא דבר אחר גרם לו ופריך מידי דבר אחר כתיב וי"ל דסמיך אקרא דלא יחשב לא יערב בו מחשבות אחרות אע"ג דצריכי תרוייהו מ"מ סברא הוא שדבר אחר יגרום לו [פיסול להפקיע מידי פיגול] כיון דאשכחן מחשבות שמוציאים זו את זו אי נמי קרא יתירא קדריש הכא והא דאמר פרק גיד הנשה (חולין קא.) מי שגידו אסור ובשרו מותר יצא זה שגידו ובשרו אסור לא דמיא להכא:

    וריש לקיש אמר כו' אע"ג דלריש לקיש צריכי לשנויי כדרבא ובפ"ק דמנחות (דף ה:) משמע דלא סבר ליה כוותיה בדבר הראוי לעבודה מ"מ באינך סבר ליה כוותיה שפיר:

    Tosafot on Zevachim 27a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Zevachim, daf 27, Amud Aleph, about 259 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 112 words

      Opens “חוץ למקומו פסול, ואין בו כרת. חוץ…”

    2. Segment 214 words

      Opens “למחר פסול. חזר וחישב בין חוץ לזמנו…”

    3. Segment 39 words

      Opens “ואי שלא במקומו כמקומו דמי, האי פסול?!…”

    4. Segment 419 words

      Opens “אמר מר זוטרא: זריקה דשריא בשר באכילה…”

    5. Segment 536 words

      Opens “א"ל רב אשי למר זוטרא: מנא לך…”

      Named: רב אשי.

    6. Segment 66 words

      Opens “אי הכי, איפסולי נמי לא ליפסל!…”

    7. Segment 712 words

      Opens “אמר רב נחמן בר יצחק: מידי דהוה…”

      Named: רב נחמן בר יצחק, רבי יהודה.

    8. Segment 818 words

      Opens “ריש לקיש אמר: לעולם פסול ממש, ושלא…”

    9. Segment 918 words

      Opens “תנן: חישב ליתן את הניתנין למטה למעלה;…”

      Named: רבי יהודה.

    10. Segment 1020 words

      Opens “רבי יוחנן אמר: אידי ואידי שנתן בשתיקה,…”

      Named: רבי יוחנן.

    11. Segment 1114 words

      Opens “תנן: פסול ואין בו כרת. בשלמא לריש…”

    12. Segment 128 words

      Opens “אלא לרבי יוחנן, מאי אין בו כרת?…”

      Named: רבי יוחנן.

    13. Segment 1313 words

      Opens “ולשמואל, מאי אין בו כרת? ה"ק אם…”

      Named: שמואל.

    14. Segment 1416 words

      Opens “ורבי יוחנן אי שלא במקומו לאו כמקומו…”

      Named: רבי יוחנן.

    15. Segment 1544 words

      Opens “סבר לה כמ"ד לא יאספנו. דאמר רב…”

      Named: רב יצחק בר יוסף, רבי יוסי, רבי שמעון.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Zevachim 27a · Segment 15 — “סבר לה כמ"ד לא יאספנו.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Zevachim 27a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026