Talmud Builders

    Zevachim 77a

    Back to index

    English translation — Zevachim 77a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1for the sake of wood, not as an offering. Here as well, the priest stipulates that if the man is not a confirmed leper, the sprinkling of the oil should not be viewed as a rite.

    2The Gemara questions further: But even if the priest removes a handful from the oil and burns it, and also sprinkles from the oil, there is the matter of the remainder of the oil, which must be filled after the removal of the handful so that the priest can perform the sprinkling with a full log , and there is therefore that bit of oil that was added from which the priest did not remove the handful initially. If the one bringing the offering is not a leper, and the log of oil is a gift, it will turn out that there is a small portion of the oil that was not permitted by the removal of the handful. The Gemara explains that the priest redeems it, i.e., after the sprinklings of the oil have been performed, he stipulates that if the person who brought the offering is not a leper then the oil should be desacralized by his giving its value to the Temple treasury.

    3The Gemara asks: If you say that he redeems it, where does he redeem it? If he redeems it when the oil is within the walls of the Temple, he would thereby be bringing non-sacred oil into the courtyard. If he redeems the oil outside the courtyard, before he can redeem the oil it would become disqualified due to the prohibition of a consecrated item leaving the courtyard. The Gemara answers: Actually, he redeems the oil when it is within the walls of the Temple. This is permitted because the non-sacred oil is then found in the Temple courtyard by itself, i.e., he did not bring a non-sacred item into the Temple courtyard.

    4The Gemara asks a question with regard to the suggested resolution, according to the opinion of Rabbi Shimon, that one whose status as a leper is uncertain should bring a log of oil as a gift offering and state a stipulation. But doesn’t Rabbi Shimon say that one may not donate oil as a gift? The Gemara answers, as on 76b: The remedy of a person is different, i.e., Rabbi Shimon concedes that one may donate oil in this instance, as this is the only manner by which this person can undergo ritual purification.

    5The Gemara continues to discuss the opinion of Rabbi Shimon. It was stated above that according to Rabbi Shimon, one whose status as a leper is uncertain may bring a lamb as a gift for a peace offering and state a stipulation with regard to it. The Gemara relates that Rav Reḥumi was sitting before Ravina, and he was sitting and saying the following in the name of Rav Huna bar Taḥlifa: But why can’t he bring a lamb for a guilt offering and say that if he is not a leper then this guilt offering shall be a provisional guilt offering, brought by one who is uncertain whether he committed a sin that requires a sin offering? This guilt offering is eaten for one day and night, like the guilt offering of a leper, and therefore he would not be reducing the time for its consumption, unlike when he stipulates that it should be a peace offering.

    6Rav Reḥumi continued: Since this option was not suggested, one can learn from here that who is the tanna who disagrees with the opinion of Rabbi Eliezer, who holds that one may donate a provisional guilt offering ( Keritut 25a)? It is Rabbi Shimon, who says, by inference from his suggestion here, that one may not donate a provisional guilt offering. Ravina said to Rav Reḥumi: Torah, Torah! That is, where is the Torah of such a great man as yourself? You are confusing lambs with rams. The guilt offering of a leper is a lamb in its first year (see Leviticus 14:10), which cannot be brought as a provisional guilt offering because these must be rams (see Leviticus 5:15), i.e., they must be in their second year.

    7MISHNA: In the case of the limbs of a sin offering, which are eaten by priests and may not be burned on the altar, that were intermingled with the limbs of a burnt offering, which are burned on the altar, Rabbi Eliezer says: The priest shall place all the limbs above, on the altar, and I view the flesh of the limbs of the sin offering above on the altar as though they are pieces of wood burned on the altar, and not as though they are an offering. And the Rabbis say: One should wait until the form of all the intermingled limbs decays and they will all go out to the place of burning in the Temple courtyard, where all disqualified offerings of the most sacred order are burned.

    8GEMARA: What is the reason of Rabbi Eliezer for deeming it permitted to burn the limbs of the sin offering on the altar as wood? The Gemara explains: The verse states: “No meal offering that you shall bring to the Lord shall be made with leaven; for you shall make no leaven, nor any honey, smoke as an offering made by fire to the Lord. As an offering of first fruits you may bring them to the Lord; but they shall not come up for a pleasing aroma on the altar” (Leviticus 2:11–12). This indicates that you may not offer up leaven and honey as a pleasing aroma, i.e., as an offering. But you may offer up leaven and honey and other substances that are prohibited to be sacrificed upon the altar, such as the limbs of a sin offering, for the sake of wood.

    9The Gemara asks: And the Rabbis, who disagree with Rabbi Eliezer, how do they respond to this reasoning? They claim that the Merciful One excludes other cases at the beginning of the verse: “As an offering of first fruits you may bring them.” This indicates that it is with regard to them, i.e., leaven and honey alone, that it is stated: You may not offer up as an offering, but you may offer up leaven and honey for the sake of wood. But with regard to any other substances that are prohibited to be brought on the altar, one may not offer them up to the altar at all.

    10The Gemara asks: And Rabbi Eliezer, what does he derive from this term of exclusion “them”? The Gemara explains: Rabbi Eliezer expounds this word as follows: It is only with regard to them, leaven and honey, that the verse includes a prohibition against bringing them up to the ramp of the altar like offering them up on the altar itself. But with regard to any other substances that are prohibited to be sacrificed upon the altar, bringing them up to the ramp is not considered like offering them up on the altar itself.

    11The Gemara further asks: And the Rabbis, from where do they derive this halakha ? The Gemara answers that the Rabbis learn two halakhot from the word “them.” This term of emphasis teaches that all that is stated in this verse is referring only to leaven and honey, both the halakha that it is permitted to offer them up on the altar as wood, and the ruling that the ramp is considered like the altar with regard to this halakha .

    12§ The Gemara comments: The mishna is not in accordance with the opinion of this following tanna , as it is taught in a baraita ( Tosefta 8:15) that Rabbi Yehuda said: Rabbi Eliezer and the Rabbis did not disagree with regard to the limbs of a sin offering that were intermingled with the limbs of a burnt offering, as all agree that they shall be sacrificed. Likewise, they agree that if limbs that are fit to be burned on the altar became intermingled with the limbs of an animal that actively copulated with a person, or with the limbs of an animal that was the object of bestiality, which are prohibited to be sacrificed upon the altar, that they shall not be sacrificed, even according to the opinion of Rabbi Eliezer.

    13Rabbi Yehuda continues: With regard to which case did Rabbi Eliezer and the Rabbis disagree? They disagreed with regard to the limbs of an unblemished burnt offering that were intermingled with the limbs of a blemished animal, which is disqualified from the altar. As in this case Rabbi Eliezer says: All the limbs shall be sacrificed, and I consider the flesh of the limbs of the sin offering above, on the altar, as though they are pieces of wood burned on the altar. And the Rabbis say: They shall not be sacrificed.

    14The Gemara asks: And concerning the opinion of Rabbi Eliezer, what is different about the limbs of an animal that actively copulated with a person, or the limbs of an animal that was the object of bestiality, that they may not be sacrificed? If one says that the reason is that they are not fit for the altar, that cannot be the reason, as a blemished animal is not fit for the altar as well, and there he holds that the limbs are burned.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    שירייםהך פורתא מה שהוסיף אחר קמיצה ודלמא נדבה הוה ולא שרי להו מתנות המצורע אלא קמיצה קא שרי להו:

    דפריק ליהואומר אם אינו מצורע הלוג נדבה הרי מה שהוספתי שלא לצורך מחולל על מעות הללו דכלי שרת אין מקדשים אלא מדעת וזה לא נתנו לתוך הלוג ע"מ שיקדשנו הלוג אם אינו מצורע לפיכך יש לו פדיון:

    קא מעייל חוליןכשהוא פודהו ומוציאו לחולין נמצא אותו שמן של חולין בעזרה:

    איפסיל ליהכל הלוג ביוצא דהא קדש קדשים הוא כמנחה ואי קשיא למה לי כולי האי דקמיץ ברישא והדר מוסיף עליה ואיכא לאקשויי כל הני ליעבד ברישא כל צרכי מצורע והדר נימלייהו וניקמוץ וניקטר ולא בעי למיפרקיה איכא לתרוצי מאחר שהקדישו למזבח אין יכול לשנותו לצרכי מצורע שמא אינו מצורע והלוג של מזבח נמצא מאבד קדשי מזבח בידים הלכך קמיץ ברישא לצורך גבוה ואי נמי מצורע הוא לא מפסיד מידי דהדר ממלי ליה כדאמרן:

    והאמר רבי שמעון אין מתנדבין שמןלקמן בפ' כל התדיר (זבחים דף צא.) והיכי אמרת לר"ש לוג זה יהא נדבה:

    ונימא אם אינו מצורע אשם זה יהא אשם תלוילכפר על ספק עבירה שבידו כר"א דאמר בכריתות (דף כה.) מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום שאין לך אדם שאינו עומד בספק חטא והכי שפיר טפי שזמן אחד לאכילת כל האשמות ולא מביא קדשים לבית הפסול:

    תורה תורהכלומר היכן היא תורה של אדם גדול כמותך:

    אימרי בדיכרי קא מחלפין לךכבש בן שנתו מיחלף לך באיל בן שתי שנים אשם מצורע כבש בן שנתו הוא והיאך יכול הוא להתנות עליו באשם תלוי שאינו בא אלא איל בן שתי שנים:

    מתני' יתן למעלהעל המזבח:

    ורואה אני את בשר חטאתשהוא בבל תקטירו כאילו הן עצים דכיון דלא להקטרה מכוין שרי:

    ויצאו לבית השריפהדלית להו רואין וקעבר בכל שממנו לאישים הוא בבל תקטירו שכבר אימוריו קרבו ונעשה הבשר שיריים:

    גמ' ואל המזבח לא יעלובתר לא תקטירו ממנו דדרשינן מיניה כל שממנו לאישים כתיב:

    אבל מידי אחרינא לאאכל שממנו לאישים דנפיק מסיפיה דקרא קמא לא קאי:

    אותםברישא דקרא כתיב קרבן ראשית תקריבו אותם ואשאור ודבש קאי כדפרישית לעיל מה יש לך להביא מהן שתי הלחם מן השאור שהיא ראשית לכל המנחות וביכורים מן הדבש ואל המזבח לא יעלו וגו' אבל אתה מעלה לשם עצים:

    ורבי אליעזרלהכי כתיב אותם למעוטי אשאור ודבש למעוטי שיריים מאזהרת אל המזבח לא יעלו דמרבינן מיניה כבש כמזבח כדתניא בתורת כהנים אין לי אלא מזבח כבש מניין תלמוד לומר אל המזבח:

    ורבנן תרתי שמעינן מינהדמיעוטא דאותם אכל מאי דכתיב בהדא קרא קאי [וכי] היכי דממעט שיריים מאיסורא דריבויא דכבש כמזבח ממעט להו נמי מהיתירא דהעלאה לשם עצים דנפקא מהאי קרא:

    מתני'דקתני [דבבשר] חטאת פליגי רבנן וקתני נמי איברים בבעלי מומין לר' אליעזר לא קרב אלא אם כן קרב אחד מהן קודם שנמלך דלאו כי האי תנא:

    זבחים 77 עמוד א

    1לשם עצים.

    2והא איכא שיריים דבעי מילינהו ואיכא הך פורתא דלא קמיץ עילויה! דפריק ליה.

    3דפריק ליה היכא? אי גוואי קא מעייל חולין לעזרה, אי אבראי איפסיל ליה ביוצא! לעולם גוואי; וחולין ממילא הויין.

    4והא אמר רבי שמעון: אין מתנדבין שמן! תקוני גברא שאני.

    5יתיב רב רחומי קמיה דרבינא ויתיב וקאמר משמיה דרב הונא בר תחליפא: ונימא, אשם זה יהא אשם תלוי!

    6ש"מ מאן תנא דפליג עליה דר' אליעזר רבי שמעון הוא, דאמר: אין מתנדבין אשם תלוי? אמר ליה: תורה תורה! אימרי בדיכרי מיחלפי לך!

    Mishna

    7איברי חטאת שנתערבו באיברי עולה ר' אליעזר אומר: יתן למעלה, ורואה אני את בשר החטאת מלמעלה כאילו הן עצים. וחכמים אומרים: תעובר צורתן ויצאו לבית השריפה.

    Gemara

    8מ"ט דרבי אליעזר? אמר קרא: ״(ויקרא ב״, יב) ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח לריח ניחוח אי אתה מעלה, אבל אתה מעלה לשם עצים.

    9ורבנן מיעט רחמנא אותם אותם הוא דאי אתה מעלה אבל אתה מעלה לשם עצים; אבל מידי אחרינא לא׃

    10ורבי אליעזר, אותם הוא דרבאי לך כבש כמזבח אבל מידי אחריני לא׃

    11ורבנן תרתי שמע מינה׃

    12מתניתין דלא כי האי תנא דתניא אמר רבי יהודה לא נחלקו רבי אליעזר וחכמים על איברי חטאת שנתערבו באיברי עולה שיקרבו ברובע ונרבע שלא יקרבו׃

    13על מה נחלקו על איברי עולה תמימה שנתערבו באיברי בעלת מום שרבי אליעזר אומר יקרבו ורואה אני למעלה כאילו הן עצים וחכמים אומרים לא יקרבו׃

    14ורבי אליעזר מאי שנא רובע ונרבע דלא חזו בעלת מום נמי לא חזי!

    Tosafot

    וחולין ממילא הואיוכי האי גוונא משני בפ' התכלת (מנחות דף מח.) גבי שחט שני כבשים על ארבע חלות דשתים מהן נאכלות ע"י פדיון וכי האי גוונא משני בפ' המוכר את הספינה (ב"ב דף פא:) גבי ביכורים דמקדיש להו ותימה דבפרק התודה (מנחות דף פ:) גבי תודה שנתערבה בתמורתה ומתה אחת מהן חבירתה אין לה תקנה ופריך ולייתי לחם ולימא אי הך קמייתא תודה היא הא לחמה ואי לא ליפוק לחולין ומשני וכי מכניסין חולין בעזרה והשתא אמאי לא מקדש להו והדר פריק להו וכן בפ' הזרוע (חולין דף קל.) דקאמר טעמא דכתב רחמנא זה הא לאו הכי הוה אמינא חולין חייבין בחזה ושוק הא בעי תנופה היכא לינופינהו אי אבראי לפני ה' כתיב אי אגואי קמעייל חולין בעזרה אמאי ליקדשינהו והדר ליפרקינהו ומיהו התם ניחא דמקרא קא דריש וזה לא חייבה תורה אבל עוד קשה בפרק בתרא דמנחות (דף קד:) גבי פירשתי ואיני יודע מה פירשתי יביא מנחה של ששים עשרון דברי חכמים רבי אומר כו' וקאמר דפליגי במותר להכניס חולין לעזרה דרבי סבר דאסור להכניס חולין לעזרה ואסור לערב חובה בנדבה והשתא ליקדשינהו קדושת דמים והדר לפרקינהו וי"ל דגבי תודה לא בעי למימר דמקדישה ופריק גזירה שמא יאמרו יש פדיון ללחמי תודה וכן בההיא דפ' בתרא (גז"ש) שיש שם שיעור מנחה אתי למימר שיש לה פדיון אבל הכא דליכא שיעורא ידעי דהא דיש לה פדיון משום דאין לה שיעור לכך אין קדוש קדושת הגוף וכן בביכורים ידעי דמשום ספיקא הוא דאין ביכורים נפדין כתרומות ומעשרות דהשתא נמי לאחר פדיון אין נאכלין אלא לכהנים וליכא למיטעי מידי וכן בההיא דהתכלת (שם דף מח.) גבי שחט שני כבשים על ארבע חלות ידעי דלא קדשי אלא שתים ובלחמי תודה דלא קדשי אלא ארבעים ואין להקשות הנך שיריים דהכא דליפרקינהו לשם עצים חדא דרחמנא אמר דליכלינהו למצוה ועוד דלא שרינן לשם עצים אלא בדבר שנתערב במידי דבר הקרבה כגון איברי עולה באיברי חטאת:

    תקוני גברא שאניתימה אי דאורייתא קאמר ר"ש אין מתנדבין שמן היכי שרי משום תקוני גברא ועוד כיון דאין מתנדבין חולין גמורין הוו:

    מאן תנא דפליג עליה דר' אליעזר ר' שמעון הואוההוא דקדושין (דף נה.) דבהמה שנמצאת בין ירושלים למגדל עדר דמשמע התם דאי אישתכח בן שתי שנים דאיכא לספוקי באשם לית ליה תקנתא צריך לומר דפליגא אדר' אליעזר דאי מתנדבין לייתי בהמה וליתני באשם תלוי:

    ורבי אליעזר אותם הוא דרבאי לך כבש כמזבח אבל מידי אחריני לאוא"ת מה סברא היא זו לר' אליעזר דאותם לא קאי אכולהו ולריח ניחוח דבתריה קאי אכולהו אפי' אשיריים ויש לומר משום דלא מסתבר ליה טעמא לר' אליעזר להחמיר בשיריים טפי משאור ודבש ודרשא דכבש כמזבח חומרא היא ולא קאי אלא אשאור ודבש דחמיר:

    ורבנן תרתי שמעת מינההך סוגיא כרבי אלעזר דאמר בפרק כל המנחות באות מצה (מנחות דף נז:) המעלה מכולן ע"ג הכבש פטור ור' יוחנן מחייב התם והא דקאמר התם ור' יוחנן האי אותם מאי עביד ליה הוה ליה למימר דאיצטריך לכדדרשינן הכא רבנן אבל ניחא ליה לשנויי אפי' כר' אליעזר ועוד בכמה מקומות סוגיא דשמעתא כוותיה לעיל דמשני דמסיק לשם עצים ובפרק (שני) דמנחות (דף כ.):

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    Babylonian Talmud · folio map

    Zevachim 77a

    Zevachim 77a. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 234 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    שיריים הך פורתא מה שהוסיף אחר קמיצה ודלמא נדבה הוה ולא שרי להו מתנות המצורע אלא קמיצה קא שרי להו:

    דפריק ליה ואומר אם אינו מצורע הלוג נדבה הרי מה שהוספתי שלא לצורך מחולל על מעות הללו דכלי שרת אין מקדשים אלא מדעת וזה לא נתנו לתוך הלוג ע"מ שיקדשנו הלוג אם אינו מצורע לפיכך יש לו פדיון:

    קא מעייל חולין כשהוא פודהו ומוציאו לחולין נמצא אותו שמן של חולין בעזרה:

    איפסיל ליה כל הלוג ביוצא דהא קדש קדשים הוא כמנחה ואי קשיא למה לי כולי האי דקמיץ ברישא והדר מוסיף עליה ואיכא לאקשויי כל הני ליעבד ברישא כל צרכי מצורע והדר נימלייהו וניקמוץ וניקטר ולא בעי למיפרקיה איכא לתרוצי מאחר שהקדישו למזבח אין יכול לשנותו לצרכי מצורע שמא אינו מצורע והלוג של מזבח נמצא מאבד קדשי מזבח בידים הלכך קמיץ ברישא לצורך גבוה ואי נמי מצורע הוא לא מפסיד מידי דהדר ממלי ליה כדאמרן:

    והאמר רבי שמעון אין מתנדבין שמן לקמן בפ' כל התדיר (זבחים דף צא.) והיכי אמרת לר"ש לוג זה יהא נדבה:

    ונימא אם אינו מצורע אשם זה יהא אשם תלוי לכפר על ספק עבירה שבידו כר"א דאמר בכריתות (דף כה.) מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום שאין לך אדם שאינו עומד בספק חטא והכי שפיר טפי שזמן אחד לאכילת כל האשמות ולא מביא קדשים לבית הפסול:

    תורה תורה כלומר היכן היא תורה של אדם גדול כמותך:

    אימרי בדיכרי קא מחלפין לך כבש בן שנתו מיחלף לך באיל בן שתי שנים אשם מצורע כבש בן שנתו הוא והיאך יכול הוא להתנות עליו באשם תלוי שאינו בא אלא איל בן שתי שנים:

    9 more comments on this page.

    Rashi on Zevachim 77a · Sefaria

    Tosafot

    וחולין ממילא הואי וכי האי גוונא משני בפ' התכלת (מנחות דף מח.) גבי שחט שני כבשים על ארבע חלות דשתים מהן נאכלות ע"י פדיון וכי האי גוונא משני בפ' המוכר את הספינה (ב"ב דף פא:) גבי ביכורים דמקדיש להו ותימה דבפרק התודה (מנחות דף פ:) גבי תודה שנתערבה בתמורתה ומתה אחת מהן חבירתה אין לה תקנה ופריך ולייתי לחם ולימא אי הך קמייתא תודה היא הא לחמה ואי לא ליפוק לחולין ומשני וכי מכניסין חולין בעזרה והשתא אמאי לא מקדש להו והדר פריק להו וכן בפ' הזרוע (חולין דף קל.) דקאמר טעמא דכתב רחמנא זה הא לאו הכי הוה אמינא חולין חייבין בחזה ושוק הא בעי תנופה היכא לינופינהו אי אבראי לפני ה' כתיב אי אגואי קמעייל חולין בעזרה אמאי ליקדשינהו והדר ליפרקינהו ומיהו התם ניחא דמקרא קא דריש וזה לא חייבה תורה אבל עוד קשה בפרק בתרא דמנחות (דף קד:) גבי פירשתי ואיני יודע מה פירשתי יביא מנחה של ששים עשרון דברי חכמים רבי אומר כו' וקאמר דפליגי במותר להכניס חולין לעזרה דרבי סבר דאסור להכניס חולין לעזרה ואסור לערב חובה בנדבה והשתא ליקדשינהו קדושת דמים והדר לפרקינהו וי"ל דגבי תודה לא בעי למימר דמקדישה ופריק גזירה שמא יאמרו יש פדיון ללחמי תודה וכן בההיא דפ' בתרא (גז"ש) שיש שם שיעור מנחה אתי למימר שיש לה פדיון אבל הכא דליכא שיעורא ידעי דהא דיש לה פדיון משום דאין לה שיעור לכך אין קדוש קדושת הגוף וכן בביכורים ידעי דמשום ספיקא הוא דאין ביכורים נפדין כתרומות ומעשרות דהשתא נמי לאחר פדיון אין נאכלין אלא לכהנים וליכא למיטעי מידי וכן בההיא דהתכלת (שם דף מח.) גבי שחט שני כבשים על ארבע חלות ידעי דלא קדשי אלא שתים ובלחמי תודה דלא קדשי אלא ארבעים ואין להקשות הנך שיריים דהכא דליפרקינהו לשם עצים חדא דרחמנא אמר דליכלינהו למצוה ועוד דלא שרינן לשם עצים אלא בדבר שנתערב במידי דבר הקרבה כגון איברי עולה באיברי חטאת:

    תקוני גברא שאני תימה אי דאורייתא קאמר ר"ש אין מתנדבין שמן היכי שרי משום תקוני גברא ועוד כיון דאין מתנדבין חולין גמורין הוו:

    מאן תנא דפליג עליה דר' אליעזר ר' שמעון הוא וההוא דקדושין (דף נה.) דבהמה שנמצאת בין ירושלים למגדל עדר דמשמע התם דאי אישתכח בן שתי שנים דאיכא לספוקי באשם לית ליה תקנתא צריך לומר דפליגא אדר' אליעזר דאי מתנדבין לייתי בהמה וליתני באשם תלוי:

    ורבי אליעזר אותם הוא דרבאי לך כבש כמזבח אבל מידי אחריני לא וא"ת מה סברא היא זו לר' אליעזר דאותם לא קאי אכולהו ולריח ניחוח דבתריה קאי אכולהו אפי' אשיריים ויש לומר משום דלא מסתבר ליה טעמא לר' אליעזר להחמיר בשיריים טפי משאור ודבש ודרשא דכבש כמזבח חומרא היא ולא קאי אלא אשאור ודבש דחמיר:

    ורבנן תרתי שמעת מינה הך סוגיא כרבי אלעזר דאמר בפרק כל המנחות באות מצה (מנחות דף נז:) המעלה מכולן ע"ג הכבש פטור ור' יוחנן מחייב התם והא דקאמר התם ור' יוחנן האי אותם מאי עביד ליה הוה ליה למימר דאיצטריך לכדדרשינן הכא רבנן אבל ניחא ליה לשנויי אפי' כר' אליעזר ועוד בכמה מקומות סוגיא דשמעתא כוותיה לעיל דמשני דמסיק לשם עצים ובפרק (שני) דמנחות (דף כ.):

    Tosafot on Zevachim 77a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Zevachim, daf 77, Amud Aleph, about 234 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 12 words

      Opens “לשם עצים.…”

    2. Segment 213 words

      Opens “והא איכא שיריים דבעי מילינהו ואיכא הך…”

    3. Segment 319 words

      Opens “דפריק ליה היכא? אי גוואי קא מעייל…”

    4. Segment 410 words

      Opens “והא אמר רבי שמעון: אין מתנדבין שמן!…”

      Named: רבי שמעון.

    5. Segment 518 words

      Opens “יתיב רב רחומי קמיה דרבינא ויתיב וקאמר…”

      Named: רב רחומי, רב הונא בר תחליפא.

    6. Segment 623 words

      Opens “ש"מ מאן תנא דפליג עליה דר' אליעזר…”

      Named: רבי שמעון.

    7. Segment 727 words

      Opens “מתני׳ איברי חטאת שנתערבו באיברי עולה ר'…”

    8. Segment 825 words

      Opens “גמ׳ מ"ט דרבי אליעזר? אמר קרא: (ויקרא…”

      Named: רבי אליעזר.

    9. Segment 918 words

      Opens “ורבנן מיעט רחמנא אותם אותם הוא דאי…”

    10. Segment 1012 words

      Opens “ורבי אליעזר, אותם הוא דרבאי לך כבש…”

      Named: רבי אליעזר, רבא.

    11. Segment 114 words

      Opens “ורבנן תרתי שמע מינה…”

    12. Segment 1225 words

      Opens “מתניתין דלא כי האי תנא דתניא אמר…”

      Named: רבי יהודה, רבי אליעזר.

    13. Segment 1325 words

      Opens “על מה נחלקו על איברי עולה תמימה…”

      Named: רבי אליעזר.

    14. Segment 1413 words

      Opens “ורבי אליעזר מאי שנא רובע ונרבע דלא…”

      Named: רבי אליעזר.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Zevachim 77a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026