Talmud Builders

    Zevachim 5b

    Back to index

    English translation — Zevachim 5b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara rejects this as well: What is unique about a thanks offering? It is unique in that it requires a meal offering of forty loaves of bread.

    2The Gemara answers: If so, a burnt offering and a peace offering can prove the point, as loaves are not brought with them. And the inference has reverted to its starting point. The halakha is derived from a combination of the two sources: The aspect of this case, a burnt offering and a peace offering, is not like the aspect of that case, a thanks offering, and the aspect of that case is not like the aspect of this case. Their common element is that they are offerings, and if one slaughtered them not for their sake, they are fit but do not propitiate God. So too, I shall include a guilt offering in this halakha , as it is an offering, and therefore if one slaughtered it not for its sake, it is fit but does not propitiate God.

    3The Gemara rejects this as well: What is unique about the common element of a thanks offering, a burnt offering, and a peace offering? It is unique in that these offerings are brought either as a vow offering or as a gift offering, whereas a guilt offering is brought only to fulfill an obligation.

    4Rather, Rava says: The verse: “This is the law of the burnt offering, of the meal offering, and of the sin offering, and of the guilt offering, and of the consecration offering, and of the sacrifice of peace offerings” (Leviticus 7:37), juxtaposes a guilt offering with a peace offering, indicating that just as peace offerings are offerings and if one slaughtered them not for their sake, they are fit but do not propitiate, so too, I shall include a guilt offering, as it is an offering, and therefore if it is slaughtered not for its sake, although it is fit, it does not satisfy the obligation of its owner.

    5The Gemara asks: What did you see, i.e., why do you think it is reasonable, that you compared a guilt offering to a peace offering? Why not compare it to a sin offering, which is disqualified in such a case?

    6The Gemara answers: The Merciful One excluded all other offerings from the halakha concerning a sin offering in this matter, as derived from the verse: “And slaughter it for a sin offering” (Leviticus 4:33).

    7The Gemara provides a mnemonic for the amora’im who participated in the two following discussions: Heh , nun , shin ; beit , shin , reish .

    8Rav Huna and Rav Naḥman were sitting, and Rav Sheshet was sitting with them. And they were sitting and saying: Reish Lakish raised his difficulty with regard to a guilt offering, since it is not brought after its owner’s death. Let Rabbi Elazar say to him that a guilt offering is also essentially brought after its owner’s death, since it is sold once it develops a blemish, and the proceeds are used to buy a burnt offering.

    9Rav Sheshet said to them: This claim can be refuted: What element of a guilt offering is sacrificed after its owner’s death? Only its remainder, i.e., the money from its sale that is used to purchase an animal to be sacrificed. And if so, it is no different from a sin offering, the remainder of which is also sacrificed, and a sin offering itself is entirely disqualified if slaughtered not for its sake.

    10Rav Huna and Rav Naḥman explained: A sin offering that was slaughtered not for its sake is disqualified even though its remainder is sacrificed, because the Merciful One specifically excludes a sin offering from being a fit offering if sacrificed not for its own sake, as derived from the verse: “And he shall lay his hand upon the head of the goat, and slaughter it in the place where they slaughter the burnt offering before the Lord; it is a sin offering” (Leviticus 4:24). The redundant phrase “it is a sin offering” teaches that a sin offering is disqualified if sacrificed not for its own sake.

    11The Gemara asks: Isn’t it also written with regard to a guilt offering: “And the priest shall make them smoke upon the altar for an offering made by fire unto the Lord; it is a guilt offering” (Leviticus 7:5)? Why is a guilt offering not disqualified when it is slaughtered not for its sake?

    12The Gemara answers: That verse is written not with regard to the main sacrificial rites, but with regard to the stage after the burning of the offering’s sacrificial portions on the altar, as it is taught in a baraita : But with regard to a guilt offering, the term “It is a guilt offering” is stated only after the burning of the sacrificial portions. And since the guilt offering itself is fit even if the sacrificial portions were not burned at all, it is certainly fit if they were burned not for the sake of a guilt offering.

    13The Gemara asks: But if so, why do I need the term “It is a guilt offering” to be stated at all? The Gemara answers: It is necessary for that which Rav Huna says that Rav says. As Rav Huna says that Rav says: With regard to a guilt offering whose owner died or whose transgression was otherwise atoned for, and that was therefore consigned by the court to grazing until it develops a blemish so that it can be sold and the proceeds used to purchase a burnt offering, if, before it developed a blemish, someone slaughtered it without specification of its purpose, it is fit as a burnt offering.

    14The Gemara infers: If it was consigned to grazing, yes, it is fit as a burnt offering if slaughtered. By inference, if it was not consigned to grazing, it is not fit. What is the reason for this? The verse states: “It is a guilt offering,” indicating that it shall remain as it is, i.e., as a guilt offering, unless it is consigned by the court to fulfill another purpose.

    15§ Rav Naḥman and Rav Sheshet were sitting, and Rav Adda bar Mattana was sitting with them. And they were sitting and saying: In response to that which Rabbi Elazar said to Reish Lakish: We have found a precedent for this situation in the case of offerings that are brought after their owners’ death, as they are fit but they do not propitiate God, let Reish Lakish say to him: These offerings should also be brought and propitiate God with regard to the heirs. Why did Reish Lakish not challenge Rabbi Elazar’s assumption?

    16Rav Adda bar Mattana said to them: How can the offering of a woman after childbirth propitiate God after her death? If she gave birth, did her children give birth?

    17Rav Asi objects to this reasoning: And who shall say to us that if a woman has several violations of positive mitzvot for which to atone, she does not atone by means of the burnt offering she brings after childbirth for her purification? Clearly, such offerings can atone for transgressions other than those for which they are brought. And since, when she has several violations of positive mitzvot she atones by means of the offering, so too, if she dies, her heirs atone by this offering for their own violations of positive mitzvot.

    18The Gemara asks: Is this to say that the offering is acquired by the heirs, and this is why it atones for their transgressions? But doesn’t Rabbi Yoḥanan say that if one left his two sons a meal offering and then died, the offering must be sacrificed, and it does not have the status of a meal offering brought in partnership? And if it enters your mind that the offering is acquired by the heirs, it should be considered a meal offering brought in partnership, which is unfit, as the Merciful One states in the Torah: “And when one brings a meal offering unto the Lord” (Leviticus 2:1). The word “one” teaches that two people cannot bring a meal offering together. Clearly, the heirs do not inherit the offering, and if so, it should not atone for their transgressions.

    19The Gemara asks: And is the offering not acquired by them? But doesn’t Rabbi Yoḥanan himself say that if one left his two sons an animal offering and then died, the offering must be sacrificed, and they cannot effect substitution of another animal for it? Even if they declare another animal to be a substitute for it, that animal is not consecrated. Granted, if you say that the offering is acquired by them, this is the reason that they cannot effect substitution of another animal for it: It is because they are like partners,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    הקיש הכתובאשם לשלמים ואין משיבין על ההיקש:

    אקיש לחטאתדפסול:

    קשיא ליה לריש לקיש אשם משום דלא אתי לאחר מיתה לימא ליה ר' אליעזר אשם נמי אתי לאחר מיתה - שאשם שמתו בעליו רועה ודמיו נופלין לקיץ המזבח:

    למותרושדמיו נופלין לנדבה כדפרישית:

    חטאת נמימותרו נדבה הוא כגון הפריש שתי חטאות לאחריות מתכפר באחת מהן והשניה תרעה (יומא סה.) וההיא קריבה לאחר מיתת בעלים שהרי נתכפר בחבירתה בחייו ואין זו חטאת שמתו בעליה אלמא אתיא חטאת לאחר מיתה ואפי' הכי פסולה שלא לשמה ואשם נמי ליפסול:

    מיעט רחמנא הואבשעיר נשיא כתיב בשחיטתו (ויקרא ד׳:כ״ד) ושחט אותו במקום אשר ישחט את העולה לפני ה' חטאת הוא שישחטנו לשם חטאת ואם לאו פסול דהוא משמע בהוייתו יהא אם בהוייתו יהא כשר ואם לאו פסול ומינה ילפי' פסול דחטאת לקמן בפרקין (זבחים דף י:):

    אשם נמי כתיב ביה אשם הואבצו את אהרן והקטירו המזבח אשה לה' אשם הוא בזמן שהוא לשם אשם כשר ואם לאו פסול:

    ההוא לאחר הקטרת אימוריןדלא ילפינן מיניה כדתניא לקמן בפ"ק אבל אשם לא נאמר בו הוא אלא לאחר הקטרת אימורין וליכא למימר בהקטרה דמבעי לשמו לעכב דהוא עצמו שלא הוקטרו אימורין כשר דאין כפרה אלא בדם ואע"ג דכתיב באשם קדש קדשים הוא (ויקרא ו) קודם שחיטה לא ילפינן מיניה דלא משמע לשמו אלא כשכתוב הוא עם שם הקרבן כגון חטאת הוא אשם הוא והיכא דכתיב גבי אחת מעבודת הדם:

    שניתק לרעייהשמתו בעליו או שנתכפרו באחר וניתק מדין אשם לרעייה שאמרו לו ב"ד הוציאו וירעה:

    ושחטו סתם כשרלעולה הואיל וסופו לקיץ המזבח שהוא עולה:

    ניתק איןדמיעקר שם אשם מיניה משנמסר לרועה וקם סתמיה לעולה לא ניתק לא הוי סתמיה לעולה דאמר קרא אשם הוא בהווייתו יהא:

    הנהו נמי לייתו ולירצואיורשים:

    יולדתעולת יולדת דאייתי ראיה מיניה יביאו יורשים עולתה מאי לייתו ולירצו איכא אם היא ילדה כו':

    מאן לימא דאי איכא כמה עשה גבהדיולדת דלא מיכפרא עולתה עלייהו אם הביאה מחיים עולה מכפרת על עשה ועל לא תעשה שניתק לעשה דתניא גבי עולת נדבה בת"כ ונרצה לו מלמד שהמקום מרוצה לו ועל מה המקום מרוצה לו אם תאמר דברים שחייבין עליהם מיתת ב"ד מיתה בידי שמים כרת (בידי שמים) מלקות ארבעים חטאות אשמות הרי עונשן אמור הא אין עולה באה אלא על עשה ועל לא תעשה שניתק לעשה:

    למימרא דקני להוליורשין בהמת קרבן אביהן דקפרכת תכפר עלייהו:

    אין בה משום שותפותדאמרינן בהמנחות והנסכים (מנחות קד:) הכל בא בשותפות לא חילק הכתוב אלא מנחה שנאמר בו נפש:

    ה"ג [נפש] אמר רחמנאונפש כי תקריב קרבן מנחה וגו' (ויקרא ב׳:א׳):

    דאין ממירין בהאם המיר אינו תמורה:

    זבחים ה עמוד ב

    1מה לתודה, שכן טעונה לחם!

    2עולה ושלמים יוכיחו. וחזר הדין. לא ראי זה כראי זה, ולא ראי זה כראי זה; הצד השוה שבהן שהן קדשים, ושחטן שלא לשמן כשר ואינו מרצה; אף אני אביא אשם שהוא קדש, ושחטו שלא לשמו כשר ואינו מרצה.

    3מה להצד השוה שבהן, שהן באין בנדר ובנדבה!

    4אלא אמר רבא: ״זאת התורה וגו'״ הקישו הכתוב לשלמים; מה שלמים שהן קדשים, ושחטן שלא לשמן כשרים ואין מרצין; אף אני אביא אשם שהוא קודש כו'.

    5מאי חזית דאקשת לשלמים? אקיש לחטאת!

    6הא מיעט רחמנא ״אותה״.

    7(סימן: הנ"ש בש"ר)׃

    8יתיב רב הונא ורב נחמן, ויתיב רב ששת גבייהו, ויתבי וקאמרי: קשיא ליה לריש לקיש אשם דלא אתי לאחר מיתה; לימא ליה ר"א אשם נמי אתי לאחר מיתה!

    9אמר להו רב ששת: אשם למאי קרב למותרו; חטאת נמי מיקרב קרבה מותרה!

    10חטאת אף ע"ג דקרבה מותרה, מיעט רחמנא ״הוא״.

    11אשם נמי כתיב ביה ״הוא״!

    12ההוא לאחר הקטרת אימורים הוא דכתיב״, כדתניא; אבל אשם לא נאמר בו ״הוא״ אלא לאחר הקטרת אימורין, והוא עצמו״ אם לא הקטירו אימורין כשר.

    13ואלא ״הוא״ למה לי? לכדרב הונא אמר רב דאמר רב הונא אמר רב: אשם שניתק לרעיה, ושחטו סתם כשר.

    14ניתק אין, לא ניתק לא; מאי טעמא? אמר קרא: ״הוא״ בהווייתו יהא.

    15יתבי רב נחמן ורב ששת, ויתיב רב אדא בר מתנה גבייהו, ויתבי וקאמרי: הא דקאמר רבי אלעזר מצינו בבאין לאחר מיתה שהן כשרין ואין מרצין לימא ליה ריש לקיש: הנהו נמי לייתו ולירצו!

    16אמר להן רב אדא בר מתנה: יולדת אם היא ילדה, בניה מי ילדו?!

    17מתקיף לה רב אסי: ומאן לימא לן דאי איכא כמה עשה גבה לא מיתכפרא? וכיון דכי איכא כמה עשה גבה מיכפרא, יורשיה נמי מיכפר.

    18למימרא דקניא להו?! והאמר רבי יוחנן: הניח מנחה לשני בניו ומת קריבה, ואין בו שותפות. ואי ס"ד קניא להו, (ויקרא ב, א) ״נפש״ אמר רחמנא!

    19ולא קניא להו?! והאמר ר' יוחנן: הניח בהמה לשני בניו ומת קריבה, ואין ממירין בה. אי אמרת בשלמא קניא להו היינו דאין ממירין בה, דהויא להו כשותפין,׃

    Tosafot

    חטאת נמי מיקרב קרבה מותרהואפי' הכי פסולה שלא לשמה כיון דאינה באה לאחר מיתה לשם חטאת כי אם לשם עולה אשם נמי כיון דאינו קרב להדיא לשם אשם אלא לשם עולה לא דמי לשאר קדשים: [ומקשה] חטאת אע"ג דקרב מותרה מיעט רחמנא הוא למסקנא זו משמע שעומד מוקשה דלימא ליה ר' אליעזר אשם נמי כו' נ"ל דגרס וחטאת בוי"ו וכל זה מדברי רב ששת וה"פ וחטאת אע"ג דקרב מותרה מיעט רחמנא הוא שלא תכשירנה מדאתיא לאחר מיתה כמו מחיים ומשום הכי איצטריך לריש לקיש לעיל אותה והא דפריך אשם נמי כתיב ביה הוא לאו לסתור דבריו של רב ששת קאתי אלא הכי קאמר היכי ממעטת ליה מפסול שלא לשמן מאותה הא כתיב בה הוא לפוסלן:

    מיעט רחמנא היאבכמה מקומות משמע דמדכתיב היא בחטאת נפקא לן עיכובא דלקמן בגמ' (זבחים דף י:) דרבי אליעזר אומר אף האשם א"ל ר' יהושע חטאת נאמר בה היא בשחיטה [וכו'] ובפ"ק דמנחות (דף ד.) חטאת טעמא מאי דכתיב בה היא ותימה דלקמן בפירקין (זבחים דף ז:) גמרא חוץ מן הפסח והחטאת ויליף לה מקראי אחריני וה"ר חיים מפרש דצריכי תרי קראי חד לחטאת ששחטה לשם עולה וחד לחטאת חלב ששחטה לשם חטאת נזיר ומצורע אע"ג דכולן שמן חטאת מ"מ פסולה כיון דאינן באין לכפר דינן כמו עולות כדאמרינן לקמן ולא דמי לחטאת חלב ששחטה לשם חטאת [דם] דכשרה וקצת קשה מהא דפריך בריש מנחות (דף ג:) גבי חטאת חלב לשם חטאת נזיר ומצורע ליתכפר דכתיב זאת תורת ומאי פירכא והלא גלי קרא דכתיב בה היא ונראה דאיצטריך היא גבי חטאת לגלויי אמנחת חוטא ואמנחת קנאות ואשמה דכתב בה היא וכמו בפסח (והיינו) דאמר לקמן גבי פסח אלא הוא למה לי לכדתניא כל מקום שנאמר בו הוא כו' ורבינו ש"י מוחקו משום דליתיה בברייתא דלקמן ובחנם מחק דשמא היא ברייתא בתוספתא ומיהו קצת תימה אמאי צריך תרי קראי חד לחטאת וחד לפסח וה"ר יצחק מפרש חד לחטאת נקבה דלא אתי מותרה גופה עולה אלא תרעה עד שתסתאב ויביא בדמיה עולה ולהכי פסולה בשנוי קודש וחד בשעיר נשיא דהוי זכר ומותרו גופיה הוי עולה כי הפריש שתים לאחריות ואימא דלא ליפסול בשלא לשמן ויש שום צריכותא דלא מצינן למילף חד מחבריה דאי הוי כתיב בנשיא בדידיה סגי וצ"ע:

    הגה"ה ניתק אין לא ניתק לא אמר קרא הוא בהוייתו יהאמשמע הכא דניתק לרעייה דאורייתא ותימה דבפסחים בסוף אלו דברים (פסחים דף עג.) משמע דהוי דרבנן דמפרש התם דוקא שחטו סתם דיעבד אבל לכתחלה לא גזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה ולא קאמר גזירה לאחר ניתוק אטו קודם ניתוק וי"ל דה"פ בהווייתו יהא קודם כפרה הלכך איכא כפרה נמי בעי ניתוק גזירה אטו לפני כפרה ור"ת לא גריס כאן ניתק אין לא ניתק לא וכן בפ"ק דמנחות (דף ד.) ולקמן ליתיה בפ' פרת חטאת (זבחים קטו:) ולא בתמורה פ' ואלו קדשים (דף יח.) ובא לפרש טעם למה הוא כשר כיון דגמירי דבאשם רועה ומפרש משום דכתיב הוא דמשמע בהווייתו יהא פירוש בהווייתו מה שסופו להיות דהיינו עולה שסופו עומד לכך כשיסתאב ויפלו דמיו לנדבה ואין לחוש אי קאי קרא אהלכתא דכי האי גוונא אשכחן בפ' הלוקח עובר פרתו (בכורות דף טז.) דאיצטריך קרא ואיצטריך הלכתא והשתא הא דנקט בכל דוכתא כל שבחטאת מתה באשם רועה לא נקט רעיה אלא לפי שתיקנוה חכמים וכי גמירי הכי גמירי כל שבחטאת מתה באשם קרב עולה דרעיה דרבנן היא:

    נפש אמר רחמנאומשמע דמנפש קדריש וכן בסוף המנחות והנסכים (מנחות קד:) קתני הכל בא בשותפות חוץ ממנחה דכתיב נפש ותימה דבתורת כהנים דריש נפש ולא ציבור קרבנו ולא שותפין ונראה דרישא דקרא מייתי בכל מקום:

    ולא קניא להו והאמר רבי יוחנןדרבי יוחנן אדרבי יוחנן הוי מצי לאקשויי:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה הג"ה וכו' ואין לחוש אי קאי קרא אהלכתאעי' נזיר דף סא ע"ב תוד"ה ואימא. וצע"ק:

    Babylonian Talmud · folio map

    Zevachim 5b

    Zevachim 5b. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 321 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    הקיש הכתוב אשם לשלמים ואין משיבין על ההיקש:

    אקיש לחטאת דפסול:

    קשיא ליה לריש לקיש אשם משום דלא אתי לאחר מיתה לימא ליה ר' אליעזר אשם נמי אתי לאחר מיתה - שאשם שמתו בעליו רועה ודמיו נופלין לקיץ המזבח:

    למותרו שדמיו נופלין לנדבה כדפרישית:

    חטאת נמי מותרו נדבה הוא כגון הפריש שתי חטאות לאחריות מתכפר באחת מהן והשניה תרעה (יומא סה.) וההיא קריבה לאחר מיתת בעלים שהרי נתכפר בחבירתה בחייו ואין זו חטאת שמתו בעליה אלמא אתיא חטאת לאחר מיתה ואפי' הכי פסולה שלא לשמה ואשם נמי ליפסול:

    מיעט רחמנא הוא בשעיר נשיא כתיב בשחיטתו (ויקרא ד׳:כ״ד) ושחט אותו במקום אשר ישחט את העולה לפני ה' חטאת הוא שישחטנו לשם חטאת ואם לאו פסול דהוא משמע בהוייתו יהא אם בהוייתו יהא כשר ואם לאו פסול ומינה ילפי' פסול דחטאת לקמן בפרקין (זבחים דף י:):

    אשם נמי כתיב ביה אשם הוא בצו את אהרן והקטירו המזבח אשה לה' אשם הוא בזמן שהוא לשם אשם כשר ואם לאו פסול:

    ההוא לאחר הקטרת אימורין דלא ילפינן מיניה כדתניא לקמן בפ"ק אבל אשם לא נאמר בו הוא אלא לאחר הקטרת אימורין וליכא למימר בהקטרה דמבעי לשמו לעכב דהוא עצמו שלא הוקטרו אימורין כשר דאין כפרה אלא בדם ואע"ג דכתיב באשם קדש קדשים הוא (ויקרא ו) קודם שחיטה לא ילפינן מיניה דלא משמע לשמו אלא כשכתוב הוא עם שם הקרבן כגון חטאת הוא אשם הוא והיכא דכתיב גבי אחת מעבודת הדם:

    10 more comments on this page.

    Rashi on Zevachim 5b · Sefaria

    Tosafot

    חטאת נמי מיקרב קרבה מותרה ואפי' הכי פסולה שלא לשמה כיון דאינה באה לאחר מיתה לשם חטאת כי אם לשם עולה אשם נמי כיון דאינו קרב להדיא לשם אשם אלא לשם עולה לא דמי לשאר קדשים: [ומקשה] חטאת אע"ג דקרב מותרה מיעט רחמנא הוא למסקנא זו משמע שעומד מוקשה דלימא ליה ר' אליעזר אשם נמי כו' נ"ל דגרס וחטאת בוי"ו וכל זה מדברי רב ששת וה"פ וחטאת אע"ג דקרב מותרה מיעט רחמנא הוא שלא תכשירנה מדאתיא לאחר מיתה כמו מחיים ומשום הכי איצטריך לריש לקיש לעיל אותה והא דפריך אשם נמי כתיב ביה הוא לאו לסתור דבריו של רב ששת קאתי אלא הכי קאמר היכי ממעטת ליה מפסול שלא לשמן מאותה הא כתיב בה הוא לפוסלן:

    מיעט רחמנא היא בכמה מקומות משמע דמדכתיב היא בחטאת נפקא לן עיכובא דלקמן בגמ' (זבחים דף י:) דרבי אליעזר אומר אף האשם א"ל ר' יהושע חטאת נאמר בה היא בשחיטה [וכו'] ובפ"ק דמנחות (דף ד.) חטאת טעמא מאי דכתיב בה היא ותימה דלקמן בפירקין (זבחים דף ז:) גמרא חוץ מן הפסח והחטאת ויליף לה מקראי אחריני וה"ר חיים מפרש דצריכי תרי קראי חד לחטאת ששחטה לשם עולה וחד לחטאת חלב ששחטה לשם חטאת נזיר ומצורע אע"ג דכולן שמן חטאת מ"מ פסולה כיון דאינן באין לכפר דינן כמו עולות כדאמרינן לקמן ולא דמי לחטאת חלב ששחטה לשם חטאת [דם] דכשרה וקצת קשה מהא דפריך בריש מנחות (דף ג:) גבי חטאת חלב לשם חטאת נזיר ומצורע ליתכפר דכתיב זאת תורת ומאי פירכא והלא גלי קרא דכתיב בה היא ונראה דאיצטריך היא גבי חטאת לגלויי אמנחת חוטא ואמנחת קנאות ואשמה דכתב בה היא וכמו בפסח (והיינו) דאמר לקמן גבי פסח אלא הוא למה לי לכדתניא כל מקום שנאמר בו הוא כו' ורבינו ש"י מוחקו משום דליתיה בברייתא דלקמן ובחנם מחק דשמא היא ברייתא בתוספתא ומיהו קצת תימה אמאי צריך תרי קראי חד לחטאת וחד לפסח וה"ר יצחק מפרש חד לחטאת נקבה דלא אתי מותרה גופה עולה אלא תרעה עד שתסתאב ויביא בדמיה עולה ולהכי פסולה בשנוי קודש וחד בשעיר נשיא דהוי זכר ומותרו גופיה הוי עולה כי הפריש שתים לאחריות ואימא דלא ליפסול בשלא לשמן ויש שום צריכותא דלא מצינן למילף חד מחבריה דאי הוי כתיב בנשיא בדידיה סגי וצ"ע:

    הגה"ה ניתק אין לא ניתק לא אמר קרא הוא בהוייתו יהא משמע הכא דניתק לרעייה דאורייתא ותימה דבפסחים בסוף אלו דברים (פסחים דף עג.) משמע דהוי דרבנן דמפרש התם דוקא שחטו סתם דיעבד אבל לכתחלה לא גזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה ולא קאמר גזירה לאחר ניתוק אטו קודם ניתוק וי"ל דה"פ בהווייתו יהא קודם כפרה הלכך איכא כפרה נמי בעי ניתוק גזירה אטו לפני כפרה ור"ת לא גריס כאן ניתק אין לא ניתק לא וכן בפ"ק דמנחות (דף ד.) ולקמן ליתיה בפ' פרת חטאת (זבחים קטו:) ולא בתמורה פ' ואלו קדשים (דף יח.) ובא לפרש טעם למה הוא כשר כיון דגמירי דבאשם רועה ומפרש משום דכתיב הוא דמשמע בהווייתו יהא פירוש בהווייתו מה שסופו להיות דהיינו עולה שסופו עומד לכך כשיסתאב ויפלו דמיו לנדבה ואין לחוש אי קאי קרא אהלכתא דכי האי גוונא אשכחן בפ' הלוקח עובר פרתו (בכורות דף טז.) דאיצטריך קרא ואיצטריך הלכתא והשתא הא דנקט בכל דוכתא כל שבחטאת מתה באשם רועה לא נקט רעיה אלא לפי שתיקנוה חכמים וכי גמירי הכי גמירי כל שבחטאת מתה באשם קרב עולה דרעיה דרבנן היא:

    נפש אמר רחמנא ומשמע דמנפש קדריש וכן בסוף המנחות והנסכים (מנחות קד:) קתני הכל בא בשותפות חוץ ממנחה דכתיב נפש ותימה דבתורת כהנים דריש נפש ולא ציבור קרבנו ולא שותפין ונראה דרישא דקרא מייתי בכל מקום:

    ולא קניא להו והאמר רבי יוחנן דרבי יוחנן אדרבי יוחנן הוי מצי לאקשויי:

    Tosafot on Zevachim 5b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה הג"ה וכו' ואין לחוש אי קאי קרא אהלכתא עי' נזיר דף סא ע"ב תוד"ה ואימא. וצע"ק:

    Gilyon HaShas on Zevachim 5b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Zevachim, daf 5, Amud Bet, about 321 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 15 words

      Opens “מה לתודה, שכן טעונה לחם!…”

    2. Segment 238 words

      Opens “עולה ושלמים יוכיחו. וחזר הדין. לא ראי…”

    3. Segment 38 words

      Opens “מה להצד השוה שבהן, שהן באין בנדר…”

    4. Segment 426 words

      Opens “אלא אמר רבא: ״זאת התורה וגו'״ הקישו…”

      Named: רבא.

    5. Segment 56 words

      Opens “מאי חזית דאקשת לשלמים? אקיש לחטאת!…”

    6. Segment 64 words

      Opens “הא מיעט רחמנא ״אותה״.…”

    7. Segment 73 words

      Opens “(סימן: הנ"ש בש"ר)…”

    8. Segment 828 words

      Opens “יתיב רב הונא ורב נחמן, ויתיב רב…”

      Named: רב הונא, רב נחמן, רב ששת.

    9. Segment 913 words

      Opens “אמר להו רב ששת: אשם למאי קרב…”

      Named: רב ששת, רב למותרו, רב קרבה, רבה.

    10. Segment 108 words

      Opens “חטאת אף ע"ג דקרבה מותרה, מיעט רחמנא…”

      Named: רבה.

    11. Segment 115 words

      Opens “אשם נמי כתיב ביה ״הוא״!…”

    12. Segment 1224 words

      Opens “ההוא לאחר הקטרת אימורים הוא דכתיב, כדתניא;…”

    13. Segment 1319 words

      Opens “ואלא ״הוא״ למה לי? לכדרב הונא אמר…”

      Named: רב הונא, רב דאמר.

    14. Segment 1412 words

      Opens “ניתק אין, לא ניתק לא; מאי טעמא?…”

    15. Segment 1533 words

      Opens “יתבי רב נחמן ורב ששת, ויתיב רב…”

      Named: רב נחמן, רב ששת, רב אדא בר מתנה, רבי אלעזר.

    16. Segment 1613 words

      Opens “אמר להן רב אדא בר מתנה: יולדת…”

      Named: רב אדא בר מתנה.

    17. Segment 1724 words

      Opens “מתקיף לה רב אסי: ומאן לימא לן…”

      Named: רב אסי.

    18. Segment 1825 words

      Opens “למימרא דקניא להו?! והאמר רבי יוחנן: הניח…”

      Named: רבי יוחנן.

    19. Segment 1927 words

      Opens “ולא קניא להו?! והאמר ר' יוחנן: הניח…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Zevachim 5b · Segment 19 — “…קניא להו?! והאמר ר' יוחנן: הניח בהמה לשני בניו…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Zevachim 5b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026