Talmud Builders

    Zevachim 28b

    Back to index

    English translation — Zevachim 28b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Therefore, if the verse is not referring to the matter of intent to consume the offering beyond its designated time, apply it to the matter of intent to consume it outside its designated area. And as for the punishment of karet , the Merciful One restricted it to the prohibition of notar , i.e., actually partaking of the offering beyond its designated time, as the verse states: “But whoever eats it shall bear his iniquity” (Leviticus 19:8). This indicates that one is liable to receive karet for partaking of notar , to the exclusion of intent to consume the offering outside its designated area.

    2The Gemara asks: But why not say instead that when the verse states: “But whoever eats it shall bear his iniquity,” this is referring to intent to consume the offering outside its designated area, and the verse serves to exclude notar from the penalty of karet ?

    3The Gemara responds: It stands to reason that notar should be interpreted as carrying the penalty of karet , because this would allow one to derive by way of verbal analogy between “iniquity” and “iniquity” stated with regard to the case of intent to consume the meat beyond its designated time, that the punishment of karet applies to the latter as well. The verbal analogy would be apt since one prohibition is similar to the other in that they share features that form the acronym zayin , beit : Both concern the offering’s designated time [ zeman ], and both are applicable to an offering sacrificed on a private altar [ bama ].

    4The Gemara rejects this: On the contrary, intent to consume the offering outside its designated area should be interpreted as carrying the penalty of karet , because this would allow one to derive by way of verbal analogy between “iniquity” and “iniquity” stated with regard to the case of intent to consume the meat beyond its designated time, that the punishment of karet applies to the latter as well. The verbal analogy would still be apt since one prohibition is similar to the other in that both share features that form the acronym mikdash : Both concern intent [ maḥashava ]; both disqualify the entire offering even if one had intent with regard to only part [ ketzat ] of it; both occur while collecting or sprinkling the offering’s blood [ dam ]; and with regard to both the verse contains an extraneous mention of the third [ shelishi ] day.

    5Rather, Rabbi Yoḥanan says that Zavdi bar Levi taught: It is derived that the prohibition of notar carries the penalty of karet by way of verbal analogy between “sacred” and “sacred.” It is written here: “But whoever eats it shall bear his iniquity, because he has profaned the sacred item of the Lord; and that soul shall be cut off from his people” (Leviticus 19:8). And it is written there: “And if any of the flesh of the consecration, or of the bread, remain until the morning, then you shall burn the remainder [ notar ] with fire; it shall not be eaten, because it is sacred” (Exodus 29:34). Just as the verse there is referring to notar , so too, the verse here is referring to notar .

    6And consequently, when the Merciful One restricted the penalty of karet to the prohibition of eating notar , as the verse states: “But whoever eats it shall bear his iniquity,” this restriction serves to exclude the case of intent to consume the offering outside its designated area from the penalty of karet .

    7The Gemara returns to the initial assumption that the statement of Shmuel is referring to two verses: And what did you see that led you to conclude that the long verse (Leviticus 7:18) is referring to intent to consume the offering beyond its designated time, and that the verse that mentions the third day (Leviticus 19:7) in the Torah portion that begins: “You shall be holy,” is referring to intent to consume it outside its designated area? I might just as well reverse the two.

    8The Gemara responds: It stands to reason that the long verse is referring to intent to consume the offering beyond its designated time, as this allows for one to derive by way of verbal analogy between “iniquity” and “iniquity” from notar that an offering sacrificed with such intent carries the penalty of karet . The verbal analogy is apt since one prohibition is similar to the other in that both share the features mentioned above that form the acronym: Zayin , beit .

    9The Gemara rejects this: On the contrary, it stands to reason that the long verse is referring to intent to consume the offering outside its designated area, and that the verse that mentions the third day in the Torah portion that begins: “You shall be holy,” is referring to intent to consume it beyond its designated time. This is due to the fact that the latter intent is similar to notar in that both prohibitions share the features mentioned above that form the acronym: Zayin , beit , and it is therefore reasonable that the Torah juxtaposed the two in adjacent verses. And if so, when the verse states with regard to notar : “But whoever eats it shall bear his iniquity,” this excludes intent to consume the offering beyond its designated time from the penalty of karet .

    10Rather, Rava says: One must accept the original interpretation of Shmuel’s statement, that all of these halakhot with regard to intent to consume the offering beyond its designated time or outside its designated area are derived from the long verse. As it is written: “If any of the flesh of his peace offerings be at all eaten on the third day, it shall not be accepted, neither shall it be credited to he who offers it; it shall be piggul , and the soul that eats of it shall bear his iniquity” (Leviticus 7:18). When the verse states: “Be at all eaten [ he’akhol ye’akhel ],” using a doubled verb, the verse speaks of intent with regard to two consumptions, one consumption by a person, and one consumption by the altar, i.e., burning the offering. Improper intent with regard to either of these acts renders the offering piggul .

    11The phrase “any of the flesh of his peace offerings” indicates that just as a peace offering possesses that which renders piggul and that which is rendered piggul , i.e., the blood, which renders the offering piggul through one’s intent with regard to its rites, and the meat, which is rendered piggul through such intent, so too the verse is referring to all offerings that possess that which renders an offering piggul and that which is rendered piggul .

    12The term “on the third day” indicates that the verse is referring to intent to consume the offering beyond its designated time, as peace offerings may be eaten for only two days.

    13The phrase “it shall not be accepted” indicates that an offering is deemed piggul following the stage of the service at which it would have otherwise effected atonement. Therefore, like the acceptance of a fit offering, so is the acceptance of a disqualified offering, and just as the acceptance of a fit offering does not occur until one sacrifices all its permitting factors, i.e., one sprinkles the blood properly, so too the acceptance of a disqualified offering does not occur until one sacrifices all its permitting factors.

    14The term “he who offers” indicates that piggul is disqualified at the time of offering, due to improper intent, and it is not disqualified on the third day literally. And when the verse states “it,” this indicates that the verse is speaking of a disqualification of the offering only, but it is not speaking of the priest, who is not disqualified from the priesthood through such intent.

    15The phrase “neither shall it be credited [ yeḥashev ]”

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אם אינו ענין לענין מחשבת חוץ לזמנו תנהו לענין חוץ למקומוופיגול דקרא אריכא דצו את אהרן לא תידרשיה לחוץ למקומו אלא כוליה קרא בחוץ לזמנו הלכך ממנו אחוץ לזמנו קאי וכ"ת הכא נמי כרת כתיב דסמיך ליה ואוכליו עונו ישא וגו' ההוא בנותר ממש מיתוקם כדמפרש ואזיל וכדי שלא תאמר שניהם במשמע מיעט רחמנא ואוכליו דהיינו מיעוטא מדלא כתיב והאוכל למעוטי חוץ למקומו דלעיל מיניה:

    תנהו לחוץ למקומודבאוכל ממש ביום השלישי ליכא לאוקמא דהא כתיב לא ירצה ואמרינן לקמן (זבחים דף כט.) וכי אחר שהוכשר יחזור ויפסל אלא על כרחך במחשב בשעת עבודה ע"מ כן קאמר:

    ואימא ואוכליו עונו ישא אחוץ למקומודסליק מיניה קאי וכדי שלא תאמר אין מקרא יוצא מידי פשוטו ואף נותר במשמע ונהי דבלא ירצה ליתא אבל בכרת איתיה להכי מיעט ואוכליו דמשמע אחד ולא שנים למעט נותר מכרת:

    ה"ג מסתברא נותר אית לך לאוקומי בכרת למיגמר עון עון לחוץ לזמנו דדמי ליה בז"ב אדרבה חוץ למקומו הוה ליה לאוקומי בכרת דמיגמר עון עון לחוץ לזמנו דדמי ליה במקד"ש - והכי פירושא נותר הוה ליה לאוקומי בכרת דמיגמר עון עון כו' שמלמד כרת על חוץ לזמנו שאין כרת מפורש בו אלא נשיאות עון אמורה בו ולימד מכאן בגזירה שוה דהכא כתיב נשיאות עון ומפרש כרת הלכך אי מוקמת ליה להאי בנותר איכא למילפיה לג"ש שפיר דדמו אהדדי בשני דברים הללו ששניהן נפסלים בזמן זה בזמן ממש וזה במחשבת זמן ושניהם נוהגים בבמה כדתנן בפרק בתרא (לקמן זבחים דף קיג.) דכי פרכת ונילף עון עון מטומאת בשר דכתיב ונשא אהרן את עון הקדשים מה להלן לאו ולא כרת אף כאן לאו ולא כרת אמרינן מנותר הוה ליה למילף דדמי ליה בז"ב אבל אי מוקמת ליה להאי כרת בחוץ למקומו כי גמרת ליה חוץ לזמנו מיניה בג"ש ופרכינן ליה ונילף עון עון מטומאה ליכא לתרוצי מחוץ למקומו הוה ליה למילף דדמי ליה בז"ב דהא אין פסולו בזמן ואינו נוהג בבמת יחיד שאין שם מחיצות:

    במקד"שמ' מחשבה ק' קצת ד' דם ש' שלישי חוץ לזמנו וחוץ למקומו שניהם פסולין במחשבה ואם חישב במקצתו נפסל כולו ושניהם נפסלין בעבודת הדם ובשניהם נאמר שלישי לאפוקי טומאה דאינה פסול מחשבה ואם נטמא מקצתו לא נטמא כולו וישנה לאחר זריקת דמים ולא נאמר בו שלישי יתירא אבל בחוץ לזמנו וחוץ למקומו שלישי מיותר לג"ש דלעיל דבכל חד מינייהו כתיב והנותר ביום השלישי באש ישרף וסמיך ליה ואם האכל יאכל ולא בעי למכתב שלישי:

    אתיא קודש קודשדהאי ואוכליו בנותר כתיב:

    קרא אריכאואם האכל יאכל דצו את אהרן אריכא הוא:

    איפוך אנאואימא דאריכא בחוץ למקומו וכתיב ביה נשיאות עון ושלישי דקדושים תהיו חוץ לזמנו ואימעוט מכרת:

    מסתברא אריכא בחוץ לזמנודכיון דלא פריש ביה כרת בהדיא אלא בג"ש דעון עון מנותר יליף מסתברא דדמי מדדמי יליף דדמי ליה בז"ב דאי מוקמן ליה בחוץ למקומו תו לא יליף כרת מנותר דלא דמי ליה במידי:

    אדרבהמסתברא משום דדמי ליה חוץ לזמנו לנותר סמכיה לנותר וקא ממעט ליה מאוכליו דלא תימא משום דדמי ליה ניגמר מיניה:

    כולהו מקרא אריכא אתייןזה לחיוב וזה לפטור כדיליף ליה רבה בריש שמעתין:

    בשתי אכילות כו'שמחשבת שתיהן פוסלת דהא לקמן במחשבה מוקי ליה תנא ולא באוכל ביום השלישי:

    אחד אכילת אדם כו'דלא שנא חישב לאכול למחר ל"ש חישב להקטיר אימורין למחר פגול:

    מבשר זבח שלמיוהקיש זבחים לשלמים מה שלמים יש בהן מפגלין ויש בהם מתפגלין שהדם הוא המפגל והבשר והאימורין המתפגלין:

    אף כלשיש בו מפגלין ומתפגלין פיגול נוהג בו יצאו מנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים שהם מתירין את עצמם ואין בהם שירים להתפגל מחמת עבודות מתיריהם שאין פיגול נוהג בהן:

    לא ירצה המקריבמשמע אזריקה לא תהא זריקה זו מרצה שמע מינה דעד שיזרק הדם מחשבת פיגול תלויה ועומדת נזרק הדם הוקבע הפיגול לא נזרק הדם כגון שנשפך בטל הפיגול דכתיב ביה הרצאה כדכתיב גבי כשר:

    מה הרצאת כשרלא קרי ליה הרצאה אלא בזריקה שהוא סוף ארבע עבודות המתירות אף פיגול אינו קבוע עד שיזרק הדם שהיא סוף כל מתיריו:

    בהקרבה הוא נפסלהשתא יליף (פסול) דבמחשבה הכתוב מדבר שמחשב בשעת הקרבה לאוכלו בשלישי:

    ואינו נפסל בשלישיאם בהקרבה לא חישב ע"מ כן ואכל ממנו בשלישי אין הקרבן נפסל למפרע דהכי מידריש לא ירצה המקריב לא תהא זריקתו מרצה אם ע"מ כן הקריבו:

    אותו בזבח הוא מדבר ואינו מדבר בזובחכלומר ושלא תאמר דהאי המקריב לאו להכי הוא דאתא אלא לומר לך שהכהן המקריבו לא יחשב עוד בכהונה ויפסל מלכהן לכך נאמר אותו הזבח בלא יחשב ואין הכהן בלא יחשב:

    זבחים 28 עמוד ב

    1אם אינו ענין לחוץ לזמנו, תנהו לענין חוץ למקומו; ומיעט רחמנא גבי נותר: (ויקרא יט, ח) ואוכליו עונו ישא למעוטי חוץ למקומו.

    2ואימא: ואוכליו עונו ישא זהו חוץ למקומו, ולמעוטי נותר מכרת!

    3מסתברא נותר הוה ליה לאוקמי בכרת למגמר עון עון לחוץ לזמנו, דדמי ליה בז"ב.

    4אדרבה! חוץ למקומו הוה ליה לאוקמי בכרת למגמר עון עון לחוץ לזמנו, דדמי ליה במקד"ש!

    5אלא אמר רבי יוחנן, תני זבדי בר לוי: אתיא קודש קודש כתיב הכא: (ויקרא יט, ח) ״את קדש ה' חילל ונכרתה״, וכתיב התם: (שמות כט, לד) ״ושרפת את הנותר באש וגו'״; מה להלן נותר, אף כאן נותר.

    6ומיעט רחמנא גבי נותר ואוכליו עונו ישא למעוטי חוץ למקומו מכרת.

    7ומאי חזית דקרא אריכא בחוץ לזמנו, ושלישי״ דפרשת קדושים תהיו״ חוץ למקומו? איפוך אנא!

    8מסתברא אריכא בחוץ לזמנו דגמר עון עון מנותר, דדמי ליה בז"ב.

    9אדרבה! אריכא בחוץ למקומו, ושלישי״ דקדושים תהיו״ בחוץ לזמנו משום דדמי ליה, סמכיה וקא ממעט ליה!

    10אלא אמר רבא: כולהו מקרא אריכא אתיין; דכתיב: ״(ויקרא ז״, יח) ״האכל יאכל״ בשתי אכילות הכתוב מדבר, אחד אכילת אדם ואחד אכילת מזבח.

    11״מבשר זבח שלמיו״ מה שלמים מפגלין ומתפגלין, אף כל מפגלין ומתפגלין.

    12״שלישי״ זה חוץ לזמנו.

    13״לא ירצה״ כהרצאת כשר, כן הרצאת פסול; ומה הרצאת כשר עד שיקריבו כל מתיריו, אף הרצאת פסול עד שיקרבו כל מתיריו.

    14״המקריב״ בהקרבה הוא נפסל, ואינו נפסל בשלישי. ״אותו״ בזבח הכתוב מדבר, ואינו מדבר בכהן.

    15״לא יחשב״׃

    Tosafot

    מסתברא נותר אית לן לאוקומי בכרת למיגמר עון עון לחוץ לזמנו דדמי ליה בז"ב - פי' בקונטרס אי מוקמת ליה להאי בנותר איכא למילפיה לגזירה שוה שפיר דדמו אהדדי בשני דברים הללו ששניהם נפסלים בזמן זה בזמן ממש וזה במחשבת זמן ושניהם נוהגין בבמה כדתנן בפ' בתרא (לקמן זבחים דף קיג.) וכי פרכת ונילף עון עון דטומאת בשר דכתיב ונשא אהרן את עון הקדשים מה להלן לאו ולא כרת אף כאן לאו ולא כרת אמרינן מנותר הוה ליה למילף דדמי ליה בז"ב אבל אי מוקמת להאי כרת לחוץ למקומו כי גמרת [ליה] חוץ [לזמנו] מיניה בגזירה שוה ופרכת ליה ונילף עון עון מטומאה ליכא לתרוצי מחוץ למקומו הוה ליה למילף דדמי [ליה] בז"ב דהא אין נפסלים בזמן ואינו נוהג בבמת יחיד שאין שם מחיצות (עד כאן לשונו) ופירוש זה תימה גדול דמה סברא היא זו ומנין לנו דנוקי קרא בנותר כדי ללמוד ממנו חוץ לזמנו מעון עון כדי שלא נלמוד מטומאה ועוד הא לענין במה שוה נמי נותר לטומאת בשר כדאמרינן בסוף מכילתין (גם זה שם) אבל הפיגול והנותר והטמא שוין זה בזה וכן טמא ששימש ליכא למימר דהוא נמי לא הותר בבמה כדאמר לעיל מה להצד השוה שבהן שכן לא הותרו בבמה ועוד כשמקשה אדרבה חוץ למקומו הוה ליה לאוקומי כו' דדמי במקד"ש בלאו דומיא דמקד"ש אית לן למילף חוץ לזמנו מחוץ למקומו טפי מטומאה כדאמרינן בפ' בית שמאי (לקמן זבחים דף מה:) שכן הותר ציץ טהור (בקרא) חוץ לזמנו וחוץ למקומו לא הותרו מכללם ואין ציץ מרצה ושניהם טהורין ושניהם [לא] עשה קרב כמקריב מה שאין כן בטומאה דמאי דחוץ למקומו הותר מכללו בבמה אין זה קרוי הותר מכללו על כן נראה לפרש דגזירה שוה זו ניתנה בסיני למילף עון עון הנך קראי דהכא זה מזה ולכך מסתברא לן לאוקומי טפי בנותר מבחוץ למקומו משום דדמי לחוץ לזמנו בז"ב דאית לן לאוקומי קרא במילתא שיהיו דומין זה לזה מה שאנו למידין בגזירה שוה ולא משום שלא נלמוד מטומאה כדפירש [רש"י] ופריך אדרבה חוץ למקומו דמי ליה במקד"ש וכי האי גוונא הויא סוגיא דלעיל בריש פירקין (זבחים דף יז.) דפסיל בתרומה מחיל עבודה דלא פסיל בתרומה לא מחיל עבודה וא"ת דמוקמינן קרא בדדמי טפי לג"ש טומאת בשר תיהוי בכרת בג"ש דעון עון וי"ל דממעט ליה קרא מכרת כדאמר לקמן פרק ב"ש (זבחים דף מג:) וטומאתו עליו מי שטומאתו פורחת ממנו (יוצא עליו מגופו) יצאת טומאת בשר שאין טומאה פורחת ממנו:

    ואיפוך אנאתימה הא כתיב קרא שלישי והא דמוקמינן ליה בחוץ למקומו באם אינו ענין לחוץ לזמנו מוקמינן ליה בחוץ למקומו א"כ קרא קמא היינו קרא אריכא אית לן לאוקומי בחוץ לזמנו ודוחק לומר דסבר המקשה אין מוקדם ומאוחר בתורה:

    מה שלמים מפגלין ומתפגליןתימה מהיקישא דזאת התורה נפקא לן לקמן בפ' דם חטאת (זבחים דף צח.) ובמנחות פרק התודה (מנחות דף פג.) וכמה דרשות דרשינן מההוא היקישא אע"ג דנפקי מקראי אחריני:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    Babylonian Talmud · folio map

    Zevachim 28b

    Zevachim 28b. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 225 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אם אינו ענין לענין מחשבת חוץ לזמנו תנהו לענין חוץ למקומו ופיגול דקרא אריכא דצו את אהרן לא תידרשיה לחוץ למקומו אלא כוליה קרא בחוץ לזמנו הלכך ממנו אחוץ לזמנו קאי וכ"ת הכא נמי כרת כתיב דסמיך ליה ואוכליו עונו ישא וגו' ההוא בנותר ממש מיתוקם כדמפרש ואזיל וכדי שלא תאמר שניהם במשמע מיעט רחמנא ואוכליו דהיינו מיעוטא מדלא כתיב והאוכל למעוטי חוץ למקומו דלעיל מיניה:

    תנהו לחוץ למקומו דבאוכל ממש ביום השלישי ליכא לאוקמא דהא כתיב לא ירצה ואמרינן לקמן (זבחים דף כט.) וכי אחר שהוכשר יחזור ויפסל אלא על כרחך במחשב בשעת עבודה ע"מ כן קאמר:

    ואימא ואוכליו עונו ישא אחוץ למקומו דסליק מיניה קאי וכדי שלא תאמר אין מקרא יוצא מידי פשוטו ואף נותר במשמע ונהי דבלא ירצה ליתא אבל בכרת איתיה להכי מיעט ואוכליו דמשמע אחד ולא שנים למעט נותר מכרת:

    ה"ג מסתברא נותר אית לך לאוקומי בכרת למיגמר עון עון לחוץ לזמנו דדמי ליה בז"ב אדרבה חוץ למקומו הוה ליה לאוקומי בכרת דמיגמר עון עון לחוץ לזמנו דדמי ליה במקד"ש - והכי פירושא נותר הוה ליה לאוקומי בכרת דמיגמר עון עון כו' שמלמד כרת על חוץ לזמנו שאין כרת מפורש בו אלא נשיאות עון אמורה בו ולימד מכאן בגזירה שוה דהכא כתיב נשיאות עון ומפרש כרת הלכך אי מוקמת ליה להאי בנותר איכא למילפיה לג"ש שפיר דדמו אהדדי בשני דברים הללו ששניהן נפסלים בזמן זה בזמן ממש וזה במחשבת זמן ושניהם נוהגים בבמה כדתנן בפרק בתרא (לקמן זבחים דף קיג.) דכי פרכת ונילף עון עון מטומאת בשר דכתיב ונשא אהרן את עון הקדשים מה להלן לאו ולא כרת אף כאן לאו ולא כרת אמרינן מנותר הוה ליה למילף דדמי ליה בז"ב אבל אי מוקמת ליה להאי כרת בחוץ למקומו כי גמרת ליה חוץ לזמנו מיניה בג"ש ופרכינן ליה ונילף עון עון מטומאה ליכא לתרוצי מחוץ למקומו הוה ליה למילף דדמי ליה בז"ב דהא אין פסולו בזמן ואינו נוהג בבמת יחיד שאין שם מחיצות:

    במקד"ש מ' מחשבה ק' קצת ד' דם ש' שלישי חוץ לזמנו וחוץ למקומו שניהם פסולין במחשבה ואם חישב במקצתו נפסל כולו ושניהם נפסלין בעבודת הדם ובשניהם נאמר שלישי לאפוקי טומאה דאינה פסול מחשבה ואם נטמא מקצתו לא נטמא כולו וישנה לאחר זריקת דמים ולא נאמר בו שלישי יתירא אבל בחוץ לזמנו וחוץ למקומו שלישי מיותר לג"ש דלעיל דבכל חד מינייהו כתיב והנותר ביום השלישי באש ישרף וסמיך ליה ואם האכל יאכל ולא בעי למכתב שלישי:

    אתיא קודש קודש דהאי ואוכליו בנותר כתיב:

    קרא אריכא ואם האכל יאכל דצו את אהרן אריכא הוא:

    איפוך אנא ואימא דאריכא בחוץ למקומו וכתיב ביה נשיאות עון ושלישי דקדושים תהיו חוץ לזמנו ואימעוט מכרת:

    12 more comments on this page.

    Rashi on Zevachim 28b · Sefaria

    Tosafot

    מסתברא נותר אית לן לאוקומי בכרת למיגמר עון עון לחוץ לזמנו דדמי ליה בז"ב - פי' בקונטרס אי מוקמת ליה להאי בנותר איכא למילפיה לגזירה שוה שפיר דדמו אהדדי בשני דברים הללו ששניהם נפסלים בזמן זה בזמן ממש וזה במחשבת זמן ושניהם נוהגין בבמה כדתנן בפ' בתרא (לקמן זבחים דף קיג.) וכי פרכת ונילף עון עון דטומאת בשר דכתיב ונשא אהרן את עון הקדשים מה להלן לאו ולא כרת אף כאן לאו ולא כרת אמרינן מנותר הוה ליה למילף דדמי ליה בז"ב אבל אי מוקמת להאי כרת לחוץ למקומו כי גמרת [ליה] חוץ [לזמנו] מיניה בגזירה שוה ופרכת ליה ונילף עון עון מטומאה ליכא לתרוצי מחוץ למקומו הוה ליה למילף דדמי [ליה] בז"ב דהא אין נפסלים בזמן ואינו נוהג בבמת יחיד שאין שם מחיצות (עד כאן לשונו) ופירוש זה תימה גדול דמה סברא היא זו ומנין לנו דנוקי קרא בנותר כדי ללמוד ממנו חוץ לזמנו מעון עון כדי שלא נלמוד מטומאה ועוד הא לענין במה שוה נמי נותר לטומאת בשר כדאמרינן בסוף מכילתין (גם זה שם) אבל הפיגול והנותר והטמא שוין זה בזה וכן טמא ששימש ליכא למימר דהוא נמי לא הותר בבמה כדאמר לעיל מה להצד השוה שבהן שכן לא הותרו בבמה ועוד כשמקשה אדרבה חוץ למקומו הוה ליה לאוקומי כו' דדמי במקד"ש בלאו דומיא דמקד"ש אית לן למילף חוץ לזמנו מחוץ למקומו טפי מטומאה כדאמרינן בפ' בית שמאי (לקמן זבחים דף מה:) שכן הותר ציץ טהור (בקרא) חוץ לזמנו וחוץ למקומו לא הותרו מכללם ואין ציץ מרצה ושניהם טהורין ושניהם [לא] עשה קרב כמקריב מה שאין כן בטומאה דמאי דחוץ למקומו הותר מכללו בבמה אין זה קרוי הותר מכללו על כן נראה לפרש דגזירה שוה זו ניתנה בסיני למילף עון עון הנך קראי דהכא זה מזה ולכך מסתברא לן לאוקומי טפי בנותר מבחוץ למקומו משום דדמי לחוץ לזמנו בז"ב דאית לן לאוקומי קרא במילתא שיהיו דומין זה לזה מה שאנו למידין בגזירה שוה ולא משום שלא נלמוד מטומאה כדפירש [רש"י] ופריך אדרבה חוץ למקומו דמי ליה במקד"ש וכי האי גוונא הויא סוגיא דלעיל בריש פירקין (זבחים דף יז.) דפסיל בתרומה מחיל עבודה דלא פסיל בתרומה לא מחיל עבודה וא"ת דמוקמינן קרא בדדמי טפי לג"ש טומאת בשר תיהוי בכרת בג"ש דעון עון וי"ל דממעט ליה קרא מכרת כדאמר לקמן פרק ב"ש (זבחים דף מג:) וטומאתו עליו מי שטומאתו פורחת ממנו (יוצא עליו מגופו) יצאת טומאת בשר שאין טומאה פורחת ממנו:

    ואיפוך אנא תימה הא כתיב קרא שלישי והא דמוקמינן ליה בחוץ למקומו באם אינו ענין לחוץ לזמנו מוקמינן ליה בחוץ למקומו א"כ קרא קמא היינו קרא אריכא אית לן לאוקומי בחוץ לזמנו ודוחק לומר דסבר המקשה אין מוקדם ומאוחר בתורה:

    מה שלמים מפגלין ומתפגלין תימה מהיקישא דזאת התורה נפקא לן לקמן בפ' דם חטאת (זבחים דף צח.) ובמנחות פרק התודה (מנחות דף פג.) וכמה דרשות דרשינן מההוא היקישא אע"ג דנפקי מקראי אחריני:

    Tosafot on Zevachim 28b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Zevachim, daf 28, Amud Bet, about 225 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 122 words

      Opens “אם אינו ענין לחוץ לזמנו, תנהו לענין…”

    2. Segment 210 words

      Opens “ואימא: ואוכליו עונו ישא״ זהו חוץ למקומו,…”

    3. Segment 314 words

      Opens “מסתברא נותר הוה ליה לאוקמי בכרת למגמר…”

    4. Segment 415 words

      Opens “אדרבה! חוץ למקומו הוה ליה לאוקמי בכרת…”

      Named: רבה.

    5. Segment 537 words

      Opens “אלא אמר רבי יוחנן, תני זבדי בר…”

      Named: רבי יוחנן.

    6. Segment 611 words

      Opens “ומיעט רחמנא גבי נותר ואוכליו עונו ישא״…”

    7. Segment 714 words

      Opens “ומאי חזית דקרא אריכא בחוץ לזמנו, ושלישי״…”

    8. Segment 811 words

      Opens “מסתברא אריכא בחוץ לזמנו דגמר עון עון…”

    9. Segment 916 words

      Opens “אדרבה! אריכא בחוץ למקומו, ושלישי״ דקדושים תהיו״…”

      Named: רבה.

    10. Segment 1023 words

      Opens “אלא אמר רבא: כולהו מקרא אריכא אתיין;…”

      Named: רבא.

    11. Segment 1111 words

      Opens “״מבשר זבח שלמיו״ מה שלמים מפגלין ומתפגלין,…”

    12. Segment 124 words

      Opens “״שלישי״ זה חוץ לזמנו.…”

    13. Segment 1321 words

      Opens “״לא ירצה״ כהרצאת כשר, כן הרצאת פסול;…”

    14. Segment 1414 words

      Opens “״המקריב״ בהקרבה הוא נפסל, ואינו נפסל בשלישי.…”

      Named: רבה.

    15. Segment 152 words

      Opens “״לא יחשב״…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Zevachim 28b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026