Talmud Builders

    Zevachim 78b

    Back to index

    English translation — Zevachim 78b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Rather, one must say that according to Reish Lakish, in a case of a type of food mixed with food not of its own type, such as wheat flour and rice flour, whose tastes are different, the status is determined by the flavor. Therefore, if the dough tastes like wheat, it has the halakha of a dough made from wheat. But if it is a type of food mixed with food of its own type, e.g., a mixture of piggul and notar meat, which is the case addressed by Reish Lakish, the status of the mixture is determined by the majority.

    2The Gemara suggests: But let us estimate in a case of a type of food mixed with food of its own type as though it were a mixture of a type of food mixed with food not of its own type, and if so, the minority is not nullified if it is substantial enough to impart flavor to the majority. As we learned in the mishna: If the blood of an offering was mixed with wine, one considers it as though it is water. Although blood and wine certainly have different flavors, in the case of the mishna the determinative factor is not the taste of the mixture, but the appearance. Since they share the same appearance, they are considered a case of a substance in contact with the same type of substance. What, is it not correct to explain the mishna as stating that one views the wine as though it is water, i.e., a substance of a different type, and if the mixture would have the appearance of blood if the wine were water it is fit for presentation, despite the fact that the blood is not the majority?

    3The Gemara answers: No, this is not the explanation of the mishna. Rather, it means that one views the blood as though it is water, i.e., it is unfit for presentation, since it is as though one presented water on the altar. The Gemara questions this explanation: If so, the tanna of the mishna should have said: The blood is nullified.

    4And furthermore, it is taught in a baraita ( Tosefta , Mikvaot 7:4): With regard to a ritually impure bucket containing a certain amount of white wine or milk that one immersed in a ritual bath, Rabbi Yehuda says: Although the appearance of the white wine or milk is not discernible in the water of the ritual bath that enters the bucket, one views the white wine or milk as though it is red wine, and makes the following determination: If its conjectured red appearance would pale due to the water that enters the bucket, the wine or milk is nullified by the water. Therefore, the act of purification is fit, and the bucket is ritually pure.

    5Rabbi Yehuda continues: But if its conjectured red appearance would not pale, the act of purification is unfit, and the bucket remains ritually impure. This is a case in which a substance was mixed with another substance of similar appearance, as white wine and milk have a similar appearance to the water, and yet it is treated as a mixture of a substance with a different type of substance, and it is not nullified in a majority.

    6The Gemara explains: One cannot cite a proof from the opinion of Rabbi Yehuda, as this is a dispute between tanna’im , and the ruling follows the opinion of the Rabbis, who disagree with the opinion of Rabbi Yehuda. As it is taught in that baraita : With regard to a ritually impure bucket in which there is white wine or milk, and one immersed it in a ritual bath, one follows the majority, i.e., if the majority of the contents of the bucket is now water from the ritual bath, it is pure. Rabbi Yehuda says: One views the white wine or milk as though it is red wine and makes the following determination: If its conjectured red appearance would pale due to the water that enters the bucket, the act of purification is fit, and the bucket is ritually pure. But if its conjectured red appearance would not pale, the act of purification is unfit, and the bucket remains ritually impure.

    7And the Gemara raises a contradiction to the opinion of Rabbi Yehuda from a mishna (see Mikvaot 10:6): If one had an impure bucket that is filled with spittle and one immersed it in a ritual bath, the spittle is considered an interposition between the water of the ritual bath and that of the bucket, and therefore it is as though he did not immerse it.

    8If the impure bucket was full of urine and he immersed it, although urine is slightly different in appearance than water, one views the urine as though it is water, and therefore once the urine is in contact with the ritual bath it is considered connected to the water, and it is not an interposition preventing the bucket from becoming ritually pure.

    9The mishna continues: If the impure bucket was filled with water of purification, the bucket is not purified until the water of the ritual bath that enters the bucket becomes greater in quantity than the water of purification it contains, thereby nullifying it in a majority.

    10The Gemara explains the contradiction: Whom have you heard who accepts this reasoning of: One views, which appears in this mishna with regard to urine? It is Rabbi Yehuda, as stated in the baraita cited above. And yet the mishna teaches that a majority suffices to nullify the water of purification that became mixed with water, and it is not considered as though it is red wine. This conflicts with the ruling of Rabbi Yehuda with regard to white wine and milk.

    11Abaye says: This is not difficult;

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אלא מין בשאינו מינושהטעם ניכר בו בטעמא מחייב ולקי מן התורה וכי אמר ריש לקיש בפיגול ונותר של מין ומינו דליכא למיקם אטעמא ולא תשמע מינה נותן טעם ברוב לאו דאורייתא:

    ונשער מין במינו כמין בשאינו מינוכיון דהיכא דקיימינן אטעמא כל כמה דיהיב טעמא לא בטיל כי ליכא למיקם נמי אמאי מזלזלינן באיסורי למיהדר ולבטלן ברוב נימא רואין אילו היה מין ושאינו מינו הא יש בו היכר טעמא השתא נמי לא ניבטיל עד דרבה עליו כל כך כשיעור ביטול של מין ושאינו מינו:

    מאי לאו רואין לאותו יין כאילו מים הואואם מראה דם היה ניכר בהן כשר אלמא אע"ג דמין במינו הוא לענין ביטולא דחזותא לא אמרינן ליבטל ברוב אלא משערינן ליה כמין בשאינו מינו:

    לא רואין אותו לדם כאילו הוא מיםופסיל דבטיל ליה ברובא הואיל ובתר חזותא אזלינן והכא ליכא למיקם עליה דמילתא בטיל ברובא:

    רבי יהודה אומר רואין אותו כאילו הוא יין אדוםלקמן מייתי לה לכולה משנה:

    תנאי היאדרבנן פליגי עליה דר' יהודה וכוותייהו קיימינן:

    דליטמא:

    שיש בו יין לבן או חלבשאין מראיהן ניכר בתוך המים:

    והטבילווקאמר ר' יהודה הואיל ואילו יין אדום הוה כל זמן שאדמומית שלו ניכרת לא בטיל במים ואין טבילה עולה לכלי זה אלא אם כן שפך מהן עד שירבו ליכנס לתוכו ממי המקוה כדי להפקיע כל מראה היין הימנו השתא נמי כשהוא לבן רואין אותו כאילו היה אדום אם ממועט כל כך שהמים הנכנסים לתוכו יש בהן שיעור להפקיע מראיו כשר כלומר עלתה לו טבילה ואם לאו פסול אלמא משערין מין במינו כמין בשאינו מינו ולהחמיר דלא ליבטל ברובא כל דהו:

    והטבילוולא שפך מה שבתוכו הולכין אחר הרוב אם לא היה חציו יין כיון שהטבילו ונתמלא ממי המקוה ורבו המים על היין טהור:

    (כאילו הוא ייןאדום):

    דלי שהוא מלא רוקיןגרסינן:

    כאילו לא טבלשהרוק עב הוא וחוצץ בפני המים ואינו בטל במים ומלא לאו דוקא אלא איידי דבעי למיתני מלא מי רגלים דדוקא הוא דאשמעינן רבותא דלא בעי לבטולינהו דכיון שעברו מי המקוה על פיו ונשקו לאותן שבתוכו נעשו חבור להם וטהר דמי רגלים מין מים הן תני נמי מלא רוקין:

    רואין אותו כאילו הן מיםכלומר אף על פי שמראיהן חלוק מקצת ממראה שאר מים אפילו הכי כיון דמין מים הן לא בעי רובא לבטולי אלא רואין אותו כו':

    מלא מי חטאתהואיל והן אב הטומאה וחשיבי משום קדושתייהו לא בטלין אלא ברובא:

    עד שירבו המיםאין טבילה עולה לכלי עד שישפוך מהם יותר מחציו של כלי כדי שירבו המים הנכנסין על מי חטאת:

    מאן שמעת ליה [דאמר רואין אותו ר"י][דשמעת ליה] דאמר רואין אותו כאילו הוא שנוי ממראה שלו:

    וקתניהיכא דשוה מראה הבטל למראה המבטל כגון מי חטאת שאין מראיהן חלוק דסגי ליה למבטל ברובא ולא אמרינן רואין אותו כאילו הוא יין אדום להחמיר:

    זבחים 78 עמוד ב

    1אלא מין בשאינו מינו בטעמא, מין במינו ברובא.

    2ונשער מין במינו כמין בשאינו מינו! דתנן: נתערב ביין רואין אותו כאילו הוא מים. מאי, לאו רואין אותו ליין כאילו הוא מים?

    3לא; רואין אותו לדם כאילו הוא מים. אי הכי, ״בטל״ מיבעי ליה!

    4ועוד, תניא ר' יהודה אומר: רואין אותו כאילו הוא יין אדום; אם דיהה מראהו כשר,׃

    5ואם לאו פסול!

    6תנאי היא; דתניא: דלי שיש בו יין לבן או חלב והטבילו הולכין אחר הרוב. ר' יהודה אומר: רואין אותו כאילו הוא יין אדום; אם דיהה מראהו כשר, ואם לאו פסול.

    7ורמינהי: דלי שהוא מלא רוקין, והטבילו כאילו לא טבל.

    8מי רגלים, רואין אותו כאילו הן מים.

    9מלא מי חטאת עד שירבו המים על מי חטאת.

    10מאן שמעת ליה דאית ליה ״רואין״ רבי יהודה; וקתני דסגי ליה ברובא!

    11אמר אביי: לא קשיא;׃

    Tosafot

    [בס"א מה"ד] אלא מין בשאינו מינו בטעמא כו'תימה דבהקומץ רבה (מנחות דף כג:) פריך מההיא דתבלה בקצח למ"ד בתר מבטל אזלינן מאי קא מדמי אההיא דבתר בטל או בתר מבטל אזלינן שהטעם שוה אההיא דתבלה בקצח שאין הטעם שוה כיון שיש בתבלין טעם מצה ראוי לצאת בו ידי חובתו כדאמרינן הכא אם יש בו טעם דגן חייב בחלה ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח ובכל התורה כולה קי"ל דטעם כעיקר ואין להקשות אהך דשמעתין מהא דאמר בערבי פסחים (פסחים דף קטו.) לא לכרוך איניש מצה ומרור בהדי [הדדי] דלמא אתי מרור דרבנן ומבטל מצה דאורייתא דהתם חוזק המרירות הוא דמבטל טעם מצה אבל אורז לא מבטל טעם דגן ועוד דהתם כשאוכל כזית מצה דכי מבטל ליה מרור ליכא טעם כזית מצה אבל אם אוכל הרבה שרי:

    ונשער מין במינו כמין בשאינו מינופי' בקונטרס כיון דהיכא דקיימינן אטעמא כל כמה דיהיב טעמא לא בטל כי ליכא למיקם נמי אמאי מזלזלי באיסורא למיהדר לבטלן נימא רואין אילו היה מין ושאינו מינו הא יש בו היכר טעמא השתא נמי לא בטיל ואת אמרת מין במינו בטל מן התורה אע"ג דאילו היה אינו מינו היה נותן טעם:

    לא רואין לדם כאילו הוא מיםכלומר הדם פסול דמין במינו בטיל ברובא כגון שהמים פסולין לזריקה:

    ה"ג דלי שיש בו יין לבן וחלב והטבילו הולכין אחר הרובלא דמי להא דתנן (שבת דף קכ:) הדיו והחלב לחין אין חוצצין דהכא כיון דהאי דלי יש בו חלב עד רובו לא מחלחלי מיא ולא דמי לחלב דמנח אגבא דמנא או אגבא דגברא ונחית וטביל הולכין אחר הרוב ואם לא היה חציו כיון שהטבילו ונתמלא ממי מקוה ורבו המים על היין טהור ואם תאמר והא אמרינן (שם דף עז.) כל חמרא דלא דרי על חד תלתא מיא לאו חמרא הוא וכ"ש הכא דאיכא חמרא טובא לא בטל ממנו שם יין ולא מהני ליה השקה דחמרא מזיגא מיקרי כדאמרינן בפ"ק דמכות (דף ג.) וי"ל דהכא מיירי בחמרא מזיגא אי נמי בחמרא דרפי ואין יכול לקבל רוב מים שאין כל היינות שוין כדאמרינן בפרק המוציא יין (שבת דף עז.) יין השרון לחוד דרפי וכן יש לפרש בסוף הערל (יבמות דף פב:) דאמר נתן סאה ונטל סאה כשר עד רובו ופי' בקונטרס דמיירי במי פירות והשתא אי ביין מיירי אמאי כשר והלא יין גמור הוא לברך בורא פרי הגפן ולכל דבר וביין הוא טובל אלא מיירי בחמרא דרפי ומיהו איכא למימר בשאר מי פירות בר מיין ובפ"ז דמס' מקואות תנינן לה וקאי אשאר משקין ומי פירות והציר והמורייס והתמד משום דחמיץ:

    דלי שהוא מלא רוקין גרסינן כאילו לא טבלשהרוק עב הוא וחוצץ בפני המים ואינו בטל במים ומלא לאו דוקא אלא איידי דבעי למיתני מלא מי רגלים דדוקא הוא לאשמועינן רבותא דלא בעי לבטולינהו דכיון שעברו מי המקוה על פיו ונשקו לאותן שבתוכו נעשו חבור להן וטהר דמי רגלים מים הוא תנא נמי מלא רוקין רואין אותו כאילו הם מים כלומר אע"פ שמראיהן חלוק במקצת ממראה שאר מים אפ"ה כיון דמין מים הם לא בעי רובא לבטולי אלא רואין אותן כו' מלא מי חטאת הואיל והן אב הטומאה וחשיבי משום קדושתייהו לא בטלי אלא ברובא מאן שמעת ליה דאית ליה רואין ר' יהודה וקאמר דהיכא דשוה מראה הבטל למראה המבטל כגון מי חטאת שאין מראיהן חלוק דסגי למיבטל ברובא ולא אמר רואין אותן כאילו הן יין אדום להחמיר:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    Babylonian Talmud · folio map

    Zevachim 78b

    Zevachim 78b. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 131 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אלא מין בשאינו מינו שהטעם ניכר בו בטעמא מחייב ולקי מן התורה וכי אמר ריש לקיש בפיגול ונותר של מין ומינו דליכא למיקם אטעמא ולא תשמע מינה נותן טעם ברוב לאו דאורייתא:

    ונשער מין במינו כמין בשאינו מינו כיון דהיכא דקיימינן אטעמא כל כמה דיהיב טעמא לא בטיל כי ליכא למיקם נמי אמאי מזלזלינן באיסורי למיהדר ולבטלן ברוב נימא רואין אילו היה מין ושאינו מינו הא יש בו היכר טעמא השתא נמי לא ניבטיל עד דרבה עליו כל כך כשיעור ביטול של מין ושאינו מינו:

    מאי לאו רואין לאותו יין כאילו מים הוא ואם מראה דם היה ניכר בהן כשר אלמא אע"ג דמין במינו הוא לענין ביטולא דחזותא לא אמרינן ליבטל ברוב אלא משערינן ליה כמין בשאינו מינו:

    לא רואין אותו לדם כאילו הוא מים ופסיל דבטיל ליה ברובא הואיל ובתר חזותא אזלינן והכא ליכא למיקם עליה דמילתא בטיל ברובא:

    רבי יהודה אומר רואין אותו כאילו הוא יין אדום לקמן מייתי לה לכולה משנה:

    תנאי היא דרבנן פליגי עליה דר' יהודה וכוותייהו קיימינן:

    דלי טמא:

    שיש בו יין לבן או חלב שאין מראיהן ניכר בתוך המים:

    10 more comments on this page.

    Rashi on Zevachim 78b · Sefaria

    Tosafot

    [בס"א מה"ד] אלא מין בשאינו מינו בטעמא כו' תימה דבהקומץ רבה (מנחות דף כג:) פריך מההיא דתבלה בקצח למ"ד בתר מבטל אזלינן מאי קא מדמי אההיא דבתר בטל או בתר מבטל אזלינן שהטעם שוה אההיא דתבלה בקצח שאין הטעם שוה כיון שיש בתבלין טעם מצה ראוי לצאת בו ידי חובתו כדאמרינן הכא אם יש בו טעם דגן חייב בחלה ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח ובכל התורה כולה קי"ל דטעם כעיקר ואין להקשות אהך דשמעתין מהא דאמר בערבי פסחים (פסחים דף קטו.) לא לכרוך איניש מצה ומרור בהדי [הדדי] דלמא אתי מרור דרבנן ומבטל מצה דאורייתא דהתם חוזק המרירות הוא דמבטל טעם מצה אבל אורז לא מבטל טעם דגן ועוד דהתם כשאוכל כזית מצה דכי מבטל ליה מרור ליכא טעם כזית מצה אבל אם אוכל הרבה שרי:

    ונשער מין במינו כמין בשאינו מינו פי' בקונטרס כיון דהיכא דקיימינן אטעמא כל כמה דיהיב טעמא לא בטל כי ליכא למיקם נמי אמאי מזלזלי באיסורא למיהדר לבטלן נימא רואין אילו היה מין ושאינו מינו הא יש בו היכר טעמא השתא נמי לא בטיל ואת אמרת מין במינו בטל מן התורה אע"ג דאילו היה אינו מינו היה נותן טעם:

    לא רואין לדם כאילו הוא מים כלומר הדם פסול דמין במינו בטיל ברובא כגון שהמים פסולין לזריקה:

    ה"ג דלי שיש בו יין לבן וחלב והטבילו הולכין אחר הרוב לא דמי להא דתנן (שבת דף קכ:) הדיו והחלב לחין אין חוצצין דהכא כיון דהאי דלי יש בו חלב עד רובו לא מחלחלי מיא ולא דמי לחלב דמנח אגבא דמנא או אגבא דגברא ונחית וטביל הולכין אחר הרוב ואם לא היה חציו כיון שהטבילו ונתמלא ממי מקוה ורבו המים על היין טהור ואם תאמר והא אמרינן (שם דף עז.) כל חמרא דלא דרי על חד תלתא מיא לאו חמרא הוא וכ"ש הכא דאיכא חמרא טובא לא בטל ממנו שם יין ולא מהני ליה השקה דחמרא מזיגא מיקרי כדאמרינן בפ"ק דמכות (דף ג.) וי"ל דהכא מיירי בחמרא מזיגא אי נמי בחמרא דרפי ואין יכול לקבל רוב מים שאין כל היינות שוין כדאמרינן בפרק המוציא יין (שבת דף עז.) יין השרון לחוד דרפי וכן יש לפרש בסוף הערל (יבמות דף פב:) דאמר נתן סאה ונטל סאה כשר עד רובו ופי' בקונטרס דמיירי במי פירות והשתא אי ביין מיירי אמאי כשר והלא יין גמור הוא לברך בורא פרי הגפן ולכל דבר וביין הוא טובל אלא מיירי בחמרא דרפי ומיהו איכא למימר בשאר מי פירות בר מיין ובפ"ז דמס' מקואות תנינן לה וקאי אשאר משקין ומי פירות והציר והמורייס והתמד משום דחמיץ:

    דלי שהוא מלא רוקין גרסינן כאילו לא טבל שהרוק עב הוא וחוצץ בפני המים ואינו בטל במים ומלא לאו דוקא אלא איידי דבעי למיתני מלא מי רגלים דדוקא הוא לאשמועינן רבותא דלא בעי לבטולינהו דכיון שעברו מי המקוה על פיו ונשקו לאותן שבתוכו נעשו חבור להן וטהר דמי רגלים מים הוא תנא נמי מלא רוקין רואין אותו כאילו הם מים כלומר אע"פ שמראיהן חלוק במקצת ממראה שאר מים אפ"ה כיון דמין מים הם לא בעי רובא לבטולי אלא רואין אותן כו' מלא מי חטאת הואיל והן אב הטומאה וחשיבי משום קדושתייהו לא בטלי אלא ברובא מאן שמעת ליה דאית ליה רואין ר' יהודה וקאמר דהיכא דשוה מראה הבטל למראה המבטל כגון מי חטאת שאין מראיהן חלוק דסגי למיבטל ברובא ולא אמר רואין אותן כאילו הן יין אדום להחמיר:

    Tosafot on Zevachim 78b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Zevachim, daf 78, Amud Bet, about 131 words in 11 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 11 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 18 words

      Opens “אלא מין בשאינו מינו בטעמא, מין במינו…”

    2. Segment 222 words

      Opens “ונשער מין במינו כמין בשאינו מינו! דתנן:…”

      Named: רב ביין.

    3. Segment 312 words

      Opens “לא; רואין אותו לדם כאילו הוא מים.…”

    4. Segment 415 words

      Opens “ועוד, תניא ר' יהודה אומר: רואין אותו…”

    5. Segment 53 words

      Opens “ואם לאו פסול!…”

    6. Segment 630 words

      Opens “תנאי היא; דתניא: דלי שיש בו יין…”

    7. Segment 79 words

      Opens “ורמינהי: דלי שהוא מלא רוקין, והטבילו כאילו…”

    8. Segment 87 words

      Opens “מי רגלים, רואין אותו כאילו הן מים.…”

    9. Segment 99 words

      Opens “מלא מי חטאת עד שירבו המים על…”

    10. Segment 1012 words

      Opens “מאן שמעת ליה דאית ליה ״רואין״ רבי…”

      Named: רבי יהודה.

    11. Segment 114 words

      Opens “אמר אביי: לא קשיא;…”

      Named: אביי.

    Sages named on this page

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Zevachim 78b · Segment 11 — “אמר אביי: לא קשיא;

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Zevachim 78b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026