Talmud Builders

    Zevachim 50a

    Back to index

    English translation — Zevachim 50a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1is apparent from that which the school of Rabbi Yishmael taught, discussed in the previous chapter (41a).

    2The Gemara asks: What is the halakha as to whether a matter derived via a juxtaposition can teach its halakha in another context via a paradigm? Rabbi Yirmeya says: It must be that it cannot, as, if it could, let the Torah not write the requirement to slaughter an offering in the north of the Temple courtyard with regard to a guilt offering (see Leviticus 14:13), and one can derive it via a paradigm from the halakha of a sin offering, since they are both offerings of the most sacred order. For what halakha did the verse write it with regard to a guilt offering as well? Is this not to say that a matter derived via a juxtaposition cannot then teach its halakha in another context via a paradigm?

    3The Gemara questions this proof: But according to your reasoning, why not derive the halakha that a guilt offering must be slaughtered in the north from the halakha of a burnt offering, via a paradigm? What is the reason that this halakha is not derived from there? It must be because it can be refuted with the following claim: What is notable about a burnt offering? It is notable in that the Torah teaches that it is entirely burned on the altar, which is not so with regard to a guilt offering. The Gemara now states its objection: In that case, the derivation from a sin offering via a paradigm can also be refuted: What is notable about a sin offering? It is notable in that it atones for those sins liable for punishment by karet , which is not so with regard to a guilt offering. If so, there is no proof from here.

    4The Gemara suggests an alternative paradigm: Although the requirement to slaughter one of these three offerings, i.e., a burnt offering, sin offering, or guilt offering, in the north cannot be derived from any one of the others, one can derive the halakha concerning one of them from the other two.

    5The Gemara clarifies: From which two could one derive the third? Let the Merciful One not write the requirement to slaughter the offering in the north with regard to a burnt offering, and derive this halakha from the halakhot of a sin offering and a guilt offering. The Gemara refutes this derivation: What is notable about these two offerings? They are notable in that they atone for transgressions, whereas a burnt offering does not atone for any sin.

    6The Gemara suggests: Let the Merciful One not write the requirement to slaughter an offering in the north with regard to a sin offering, and derive this halakha from the halakhot of these others, the burnt offering and the guilt offering. The Gemara refutes this derivation: What is notable about these two offerings? They are notable in that they are brought only from male animals, whereas an individual’s sin offering is a female animal.

    7The Gemara suggests: Let the Merciful One not write the requirement to slaughter an offering in the north with regard to a guilt offering, and derive this halakha from the halakhot of these other two. The Gemara refutes this derivation: What is notable about these two offerings? They are notable in that they are brought by a community just as they are brought by an individual, whereas a guilt offering can be brought only by an individual.

    8The Gemara returns to its discussion of hermeneutical principles. What is the halakha as to whether a matter derived via a verbal analogy can teach its halakha to another matter via a juxtaposition? Rav Pappa says: The verse states: “And this is the law of the sacrifice of peace offerings, which one may offer to the Lord. If he sacrifices it for a thanks offering, then he shall offer with the thanks offering unleavened cakes mingled with oil, and unleavened wafers spread with oil, and cakes mingled with oil, of fine flour soaked” (Leviticus 7:11–12). From this juxtaposition we have learned that the money to purchase a thanks offering can come from money used to redeem the second tithe, since we find that the money to purchase a peace offering can come from money used to redeem the second tithe.

    9The Gemara asks: From where do we derive that the money to purchase peace offerings themselves can come from money used to redeem the second tithe? As it is written with regard to peace offerings: “And you shall sacrifice peace offerings and shall eat there” (Deuteronomy 27:7). And it is written with regard to second tithe: “And you shall eat before the Lord your God, in the place which He shall choose to cause His name to dwell there” (Deuteronomy 14:23). The usage of the term “there” in both passages serves as a verbal analogy, and demonstrates that a halakha derived via a verbal analogy, that of a peace offering, can then teach a halakha via its juxtaposition to a thanks offering.

    10Mar Zutra, son of Rav Mari, said to Ravina: This is not a proof, because the tithe of grain, including the second tithe, is merely non-sacred. Therefore, it cannot be used to prove that in the realm of consecrated matters a halakha derived via a verbal analogy can teach a halakha via a juxtaposition.

    11Ravina said to him: Does the one who said that in the realm of consecrated matters a halakha derived via one of the hermeneutical principles cannot teach via another of those principles say this only when the halakha that is derived is in the realm of consecrated matters and the halakha that teaches is in the realm of consecrated matters as well? He holds that even if that which is derived is in the realm of consecrated matters it cannot teach its halakha via one of the hermeneutical principles. Therefore, since peace offerings are in the realm of consecrated matters, the halakha derived from the juxtaposition of thanks offerings to peace offerings serves as a source that a matter derived via a verbal analogy can teach its halakha to another matter via a juxtaposition.

    12§ The Gemara asks: What is the halakha as to whether a matter derived via a verbal analogy can teach its halakha to another matter via another verbal analogy? Rami bar Ḥama says: It is taught in a baraita with regard to the types of bread that accompany a thanks offering: “If he sacrifices it for a thanks offering, then he shall sacrifice with the thanks offering unleavened loaves mingled with oil, and unleavened wafers spread with oil, and loaves mingled with oil, of fine flour cooked with oil” (Leviticus 7:12). We have derived from here that the poached breads accompanying the thanks offering come from fine flour.

    13The baraita continues: From where is it derived that the loaves accompanying a thanks offering are also prepared with fine flour? The verse states: “Loaves mingled with oil, of fine flour cooked with oil” (Leviticus 7:12), and it also states in the same verse: “Unleavened loaves mingled with oil.” From where is it derived that the unleavened wafers accompanying a thanks offering are also prepared with fine flour? The verse states: “Unleavened cakes mingled with oil” (Leviticus 7:12), and the verse also states: “Unleavened wafers spread with oil.” The baraita derives via a verbal analogy that the unleavened loaves mingled with oil are prepared with fine flour, and then teaches the halakha concerning unleavened wafers using a verbal analogy from the halakha of unleavened loaves.

    14Ravina said to Rami bar Ḥama: From where do you know that the tanna of the baraita learns the verbal analogy of “unleavened” and “unleavened” from loaves of the thanks offering? Perhaps the tanna learns the verbal analogy from the word “unleavened” stated with regard to meal offerings baked in an oven, about which the verse states explicitly that they are prepared with fine flour: “And when you bring a meal offering baked in the oven, it shall be unleavened cakes of fine flour mingled with oil, or unleavened wafers spread with oil” (Leviticus 2:4). If so, there is no source that a halakha derived via a verbal analogy can teach a halakha via a verbal analogy.

    15Rather, Rava says that the source is from a different baraita , as it is taught in a baraita with regard to the bull offering of a High Priest: “And the skin of the bull and all its flesh, with its head and with its legs, and its innards, and its dung, the whole bull shall he carry out of the camp to a pure place, where the ashes are poured out, and burn it on wood with fire” (Leviticus 4:11–12). This teaches that he brings the offering out whole.

    16The baraita continues: One might have thought that he should burn it whole as well. It is stated here: “Its head and its legs,” and it is stated there, with regard to a burnt offering: “And he shall cut it into its pieces; and the priest shall lay them, with its head and its fats, in order on the wood that is on the fire which is upon the altar. But the innards and the legs shall he wash with water” (Leviticus 1:12–13). Just as there, the burnt offering is burned by means of cutting the offering into pieces, as explicitly stated in the verse, so too here, it is burned by means of cutting the offering into pieces.

    17The Gemara clarifies: If these are compared, one could say that just as there, the burnt offering is prepared for being burned by first flaying it, so too here, the bull offering of a High Priest should also be prepared for being burned by first flaying it. To counter this reasoning, the verse states: “And its innards and its dung” (Leviticus 4:11). The Gemara asks: What is the biblical derivation? How do these words teach that there is no requirement to flay the animal? Rav Pappa says: Just as the dung remains inside the animal when the animal is burned, so the animal’s flesh remains inside its skin. In any event, the halakha that the bull offering of a High Priest is cut into pieces before it is burned is derived via a verbal analogy.

    18Rava continues: And it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi says: It is stated here, with regard to the bull and goat offered by the High Priest on Yom Kippur, the terms skin, flesh, and dung, in the verse: “And the bull of the sin offering, and the goat of the sin offering, whose blood was brought in to make atonement in the Sanctuary, shall be carried out of the camp; and they shall burn in the fire their skin, and their flesh, and their dung” (Leviticus 16:27).

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מדתני דבי רבי ישמעאלבפרק ב"ש (לעיל זבחים דף מא.) ומה במקום שלא הושוו קרבן לקרבן ואוקימנא התם דקסבר ר' ישמעאל דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בקל וחומר:

    בבנין אבמה מצינו וכולן שאילות הללו בקדשים נשאלו וארבעה שאילות בכל מדה ומדה כגון דבר הלמד בהיקש מהו שילמד בהיקש ובגזרה שוה ובקל וחומר ובבנין אב ודבר הלמד בגזרה שוה מהו שילמד בהיקש ובג"ש וק"ו ובבנין אב ודבר הלמד בבנין אב מהו שילמד בכולן:

    וליטעמיךאי משום הא כתביה לייתי מעולה דכתיב בה בהדיא:

    שכן מכפרת כו'ואין לך לפרש שאילתייהו מכאן:

    מחדא לא אתיא כו'מילתא באפיה נפשה היא ולאו למיפשט בעיין:

    למדנו לתודהמכאן בהיקש משלמים שבאה מן המעשר אם פירש בשעת נדרו ע"מ להביאה ממעות מע"ש:

    שם שםבשלמים כתיב (דברים כז) וזבחת שלמים ואכלת שם ובמעשר כתיב (שם יד) ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות:

    חולין הואואנן בקדשים קמיבעיא לן:

    אמר אמרההאמור למד קדש ומלמד קדש בתמיה וכי שניהן צריכין שיהו בקדשים הואיל ולמד קדש כגון שלמים שפיר מיפשט בעיין דבתר למד אזלינן ומר זוטרא סבר בתר מלמד אזלינן והיינו דאמרינן בעלמא (לעיל זבחים דף מה. ולקמן זבחים דף ס:) הניחא למ"ד בתר למד אזלינן:

    למדנו רבוכהחלות מבושלות במים תחילה שבתודה שבאה סולת ולא קמח:

    חלות שבתודה מנייןששלשה מינין מצה יש בה חלות רקיקין רבוכה חלות שבה מניין שהן סולת:

    ת"ל חלות חלותנאמר בחלות חלות ונאמר ברבוכה חלות:

    מצות מצותנאמר ברקיקין מצות ונאמר בחלות מצות וילפינן רקיקין מחלות וחלות למדו מרבוכה ושניהם בגז"ש:

    וממאידרקיקין דתודה מצות מצות מחלות דתודה גמרי:

    דלמא ממצות דכתיב גבי רקיקין מנחת מאפה גמריוהתם סלת בהדיא כתיב סלת חלות מצות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן (ויקרא ב׳:ד׳):

    מלמד שמוציא את כל הפר שלםדאי במנותח היאך הכל יוציא בהוצאה אחת הנתחים וקרבו ופרשו:

    נאמר כאן ראשו וכרעיועל ראשו ועל כרעיו (שם ד):

    ונאמר להלן ראשו וכרעיובעולת בן צאן כתיב וערך הכהן את הראש וכתיב וקרבו וכרעיו ירחץ (שם א):

    מה להלן ע"י ניתוחהיה מקטירן דניתוח כתיב ביה:

    אף שריפה של זה ע"י ניתוחובפר כהן משיח קאי:

    כשם שפרשו בקרבו כו'דאיתקש שריפת עורו ובשרו לשריפת קרבו ופרשו:

    מה פרשו בקרבודדבר מגונה הוא להוציאו ולשורפו בעין:

    זבחים 50 עמוד א

    1מדתנא דבי ר' ישמעאל.

    2דבר הלמד בהיקש, מהו שילמד בבנין אב? אמר רבי ירמיה: לא לכתוב צפונה באשם, ותיתי מבנין אב מחטאת; למאי הלכתא כתביה? לאו למימרא דדבר הלמד בהיקש אין חוזר ומלמד בבנין אב?

    3וליטעמיך, תיתי מבנין אב מעולה! מאי טעמא לא אתי משום דאיכא למיפרך: מה לעולה שכן כליל; חטאת נמי איכא למיפרך: מה לחטאת שכן מכפרת על חייבי כריתות.

    4חדא מחדא לא אתיא; תיתי חדא מתרתי!

    5מהי תיתי? לא נכתוב רחמנא עולה, ותיתי מחטאת ואשם? מה להנך שכן מכפרין.

    6לא נכתוב רחמנא בחטאת, ותיתי מהנך? מה להנך שכן זכרים.

    7לא נכתוב באשם, ותיתי מהנך? מה להנך שכן ישנן בציבור כביחיד.

    8דבר הלמד בגז"ש מהו שילמד בהיקש? אמר רב פפא: (ויקרא ו, ז) ״וזאת תורת זבח השלמים [וגו'] אם על תודה״ למדנו לתודה שבא מן המעשר, מדאשכחן שלמים דאתו ממעשר.

    9שלמים גופייהו מנא לן? דכתיב ״(דברים כז״, ז) שם (דברים יד, כד) שם׃

    10א"ל מר זוטרא בריה דרב מרי לרבינא: מעשר דגן חולין בעלמא הוא!

    11א"ל אמר אמרה: למד קדש ומלמד קדש?!

    12דבר הלמד בג"ש מהו שילמד בג"ש אמר רמי בר חמא, תניא: (ויקרא ז, יב) ״סלת מרבכת״ למדנו לרבוכה שבאה סולת.

    13חלות מניין? ת"ל חלות חלות רקיקין מניין? ת"ל מצות מצות׃

    14אמר ליה רבינא: ממאי דמצות מצות מחלות גמר? דלמא ממאפה תנור גמר!

    15אלא אמר רבא, תניא: (ויקרא ד, יא) ״וקרבו ופרשו והוציא״ מלמד שמוציאו שלם.

    16יכול ישרפנו שלם? נאמר כאן: (ויקרא ד, יא) ״ראשו וכרעיו״, ונאמר להלן: (ויקרא א, יב) ״ראשו וכרעיו״; מה להלן ע"י ניתוח, אף כאן על ידי ניתוח.

    17אי מה להלן בהפשט, אף כאן נמי בהפשט?! תלמוד לומר: ״וקרבו ופרשו״. מאי תלמודא? א"ר פפא: כשם שפרשו בקרבו, כך בשרו בעורו.

    18ותניא, רבי אומר: נאמר כאן עור ובשר [ופרש],׃

    Tosafot

    לא נכתוב רחמנא בעולה ותיתי מחטאת ואשםפי' ולכתוב בהדיא צפון בחטאת ואשם ואם תאמר ולכתוב בזבחי שלמי צבור ונילף עולה מינייהו וי"ל דאיכא למיפרך דמה לזבחי שלמי ציבור שכן זמנן קבוע ועוד דחטאת לא אתי מיניה שכן זכרים ואשם שכן אינו בציבור וא"ת למה לי לאקושי לקמן (זבחים דף נה.) זבחי שלמי ציבור לעולה תיפוק לי בבנין אב וכי תימא לאשמועי' שהם קדשי קדשים כעולה הוי מצי למילף מדאיתקש לחטאת וי"ל דאיכא למיפרך שכן תדיר כדמפרש בפרק תמיד נשחט (פסחים דף סה.) אי נמי מה לשם שלמים שכן אינן טעונין צפון וא"ת בפ"ק דשבועות (דף ט. ושם) דיליף שעיר דר"ח משעיר חיצון דאינו מכפר אלא על טומאת מקדש וקדשיו דקאמר הואיל וזה בא לזמן קבוע ובשעיר הנעשה בחוץ קאמר כדפירש התם בקונטרס דאי מפנימי הוה ליה למיפרך שכן נכנס דמה לפני ולפנים ועוד דאדרבה נילף משעיר המשתלח דמכפר בשאר עבירות אבל השתא אי מחיצון גמר ניחא דדמו אהדדי טפי משעיר המשתלח והשתא אי מחיצון גמר א"כ תפשוט דדבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בבנין אב דחיצון גופיה לא ידענא אלא מהיקשא דפנימי וי"ל דהא אמרינן התם דגילוי מילתא בעלמא הוא וא"ת והיכי גמר בפ"ב דביצה (דף כ.) סמיכה בשלמי חובה בבנין אב (משלמי נדבה) [מעולת חובה] והא עולת חובה מכמשפט ילפא דהיינו היקש וי"ל דקושיא בעלמא הוא דפריך התם ממאי דבית הלל כו' דלמא מעולת חובה גמרי כלומר אם תימצי לומר דדבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בבנין אב ועו"ק בהקומץ רבה (מנחות דף כא:) נאמר הבא מנחה והבא מלח ונאמר הבא מנחה והבא עצים מה עצים משל ציבור אף מלח משל ציבור ועצים גופייהו לא ידעינן אלא מדאיתקש למזבח דכתיב (ויקרא א׳:ח׳) על העצים אשר על האש אשר על המזבח מה מזבח משל ציבור וכו':

    אם על תודה כו'הקשה ה"ר יעקב מאורלינ"ש בפרק דם חטאת (לקמן זבחים דף צח.) ובפ' התודה (מנחות דף פג) דאמר מה חטאת אינה באה אלא מן החולין למה לי הא שלמים ותודה שני כתובין הבאין כאחד ואין מלמדין עוד קשה היכי יליף התם מחטאת כיון דאיכא שלמים ותודה דבאין מן המעשר דלא ילפינן בהיקשא דזאת התורה אלא דבר שיכול לנהוג בכל הנזכרים בפסוק דמהאי טעמא מיבעי לן קרא בפ"ב דביצה (דף כ.) עולת חובה טעונה סמיכה ולא ילפינן מהיקשא דזאת התורה משום דסמיכה לא בעי בכולהו דבכור ומעשר לא בעו סמיכה כדתנן פרק שתי מדות (מנחות דף צב.) וי"ל דכל חובה מקשינן לחטאת מה חטאת דבר שבחובה ואינו בא אלא מן החולין כדמוכח בפרק התודה (מנחות דף פג.) ומנחת נדבה דאינה באה אלא מן החולין מנ"ל וא"ת בפ"ק דחגיגה (דף ח.) דדריש מסת מלמד שאדם מביא חגיגתו מן החולין למה לי הלא חובה היא ותיפוק לי מהיקש וי"ל משום דקאמר התם דחגיגה באה נמי מן המעשר איצטריך מסת למימר דאינה באה הכל מן המעשר אלא מן החולין ומן המעשר מתרוייהו אי נמי משום דכתיב כאשר יברכך בסיפיה דקרא סלקא דעתך דאתיא ממעשר להכי איצטריך מסת:

    אמר אמרהורבינו שמואל מפרש אימר אמרת שמא אתה רוצה לומר ששניהם בעינן קדש ורבינו תם גריס אמי אמרה ואמי שם חכם וביבמות פרק הערל (יבמות דף פ.) היינו דשמענא ליה לאמי כל שממעי אמו לקוי ובכתובות (דף מד:) אמר רבא תני אמי בתולת ישראל ולא בתולת גרים וא"ת דלמר זוטרא לא איפשיטא בעיא ובסוף אלו מנחות (מנחות עו.) אמרינן לחמי תודה ונזירות באות עשר עשר לחמי תודה בהדיא כתיב בהן פירוש דכתיב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה' ואמר בפרק התודה (מנחות דף עז:) נ כאן תרומה ונאמר להלן בתרומת מעשר תרומה מה להלן אחד מעשרה אף כאן אחד מעשרה ונזירות מהיקש דאמר מר על זבח תודת שלמיו לרבות שלמי נזיר פי' לכל דין לחמי תודה לעשרה קבין ירושלמית וחצי לוג שמן ושיהיו באות י' אלמא דין דתודה אתיא בג"ש חוזרת ומלמדת בהיקש ותו בההיא שמעתא לעיל ילפינן דכל המנחות באות עשר בבנין אב מלחמי תודה דאתיא בג"ש מתרומת מעשר ואם כן תפשוט דבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בבנין אב ובההיא שמעתא גופה פריך התם אי ס"ל דדבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בבנין אב נילף מחביתין וי"ל דתרומת מעשר דהתם חולין הוא כדקאמר הכא מעשר דגן חולין הוא ומיהו הך קשיא לרבינא דס"ל הכא בתר למד אזלינן ובסמוך אמרינן תיקו ודוחק לומר דלרבינא איפשטא ליה כמו כן בעיא דלקמן מההיא דמנחות:

    מה להלן ע"י ניתוח שלא בהפשטואם תאמר היכי יליף מהכא דדבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בג"ש דילפינן פר יום הכפורים בנתוח שלא בהפשט מפר כהן משיח וניתוח בפר כהן משיח גמרינן מעולה הלא כה"ג אפילו למד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש כיון דהוי הימנו ודבר אחר דשלא בהפשט בפר כהן משיח מדאיתקש עור ובשר לפרש יליף כדפירש בקונטרס ודבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בגזירה שוה ושמא אין זה היקש אלא גילוי מילתא בעלמא וי"ל דשלאבהפשט נקט אגב אורחיה ולא צריך למילף דמגופיה דפר יום הכפורים שמעינן דכתיב (ויקרא ט״ז:כ״ז) ושרפו באש את עורותם ואת בשרם ואת פרשם דאיתקש עורם ובשרם לפרשם:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Gilyon HaShas

    גמ' מהו שילמד בהיקשעי' לעיל דף יא ע"א תוס' ד"ה בא:

    גמ' מהו שילמד בהיקשעי' לעיל דף יא ע"א תוס' ד"ה בא:

    שם מהו שילמד בג"שעי' לעיל דף מד ע"א תוס' ד"ה ואתי:

    רש"י ד"ה ונאמר להלן כו' בעולת בן צאןעי' בתשובות זכרון יוסף חלק אה"ע סי' י"ב:

    שם ד"ה אמר וכו' ותו בהא שמעתא לעילעי' לקמן דף נז ע"ב תוס' ד"ה היינו:

    Babylonian Talmud · folio map

    Zevachim 50a

    Zevachim 50a. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 275 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מדתני דבי רבי ישמעאל בפרק ב"ש (לעיל זבחים דף מא.) ומה במקום שלא הושוו קרבן לקרבן ואוקימנא התם דקסבר ר' ישמעאל דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בקל וחומר:

    בבנין אב מה מצינו וכולן שאילות הללו בקדשים נשאלו וארבעה שאילות בכל מדה ומדה כגון דבר הלמד בהיקש מהו שילמד בהיקש ובגזרה שוה ובקל וחומר ובבנין אב ודבר הלמד בגזרה שוה מהו שילמד בהיקש ובג"ש וק"ו ובבנין אב ודבר הלמד בבנין אב מהו שילמד בכולן:

    וליטעמיך אי משום הא כתביה לייתי מעולה דכתיב בה בהדיא:

    שכן מכפרת כו' ואין לך לפרש שאילתייהו מכאן:

    מחדא לא אתיא כו' מילתא באפיה נפשה היא ולאו למיפשט בעיין:

    למדנו לתודה מכאן בהיקש משלמים שבאה מן המעשר אם פירש בשעת נדרו ע"מ להביאה ממעות מע"ש:

    שם שם בשלמים כתיב (דברים כז) וזבחת שלמים ואכלת שם ובמעשר כתיב (שם יד) ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות:

    חולין הוא ואנן בקדשים קמיבעיא לן:

    14 more comments on this page.

    Rashi on Zevachim 50a · Sefaria

    Tosafot

    לא נכתוב רחמנא בעולה ותיתי מחטאת ואשם פי' ולכתוב בהדיא צפון בחטאת ואשם ואם תאמר ולכתוב בזבחי שלמי צבור ונילף עולה מינייהו וי"ל דאיכא למיפרך דמה לזבחי שלמי ציבור שכן זמנן קבוע ועוד דחטאת לא אתי מיניה שכן זכרים ואשם שכן אינו בציבור וא"ת למה לי לאקושי לקמן (זבחים דף נה.) זבחי שלמי ציבור לעולה תיפוק לי בבנין אב וכי תימא לאשמועי' שהם קדשי קדשים כעולה הוי מצי למילף מדאיתקש לחטאת וי"ל דאיכא למיפרך שכן תדיר כדמפרש בפרק תמיד נשחט (פסחים דף סה.) אי נמי מה לשם שלמים שכן אינן טעונין צפון וא"ת בפ"ק דשבועות (דף ט. ושם) דיליף שעיר דר"ח משעיר חיצון דאינו מכפר אלא על טומאת מקדש וקדשיו דקאמר הואיל וזה בא לזמן קבוע ובשעיר הנעשה בחוץ קאמר כדפירש התם בקונטרס דאי מפנימי הוה ליה למיפרך שכן נכנס דמה לפני ולפנים ועוד דאדרבה נילף משעיר המשתלח דמכפר בשאר עבירות אבל השתא אי מחיצון גמר ניחא דדמו אהדדי טפי משעיר המשתלח והשתא אי מחיצון גמר א"כ תפשוט דדבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בבנין אב דחיצון גופיה לא ידענא אלא מהיקשא דפנימי וי"ל דהא אמרינן התם דגילוי מילתא בעלמא הוא וא"ת והיכי גמר בפ"ב דביצה (דף כ.) סמיכה בשלמי חובה בבנין אב (משלמי נדבה) [מעולת חובה] והא עולת חובה מכמשפט ילפא דהיינו היקש וי"ל דקושיא בעלמא הוא דפריך התם ממאי דבית הלל כו' דלמא מעולת חובה גמרי כלומר אם תימצי לומר דדבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בבנין אב ועו"ק בהקומץ רבה (מנחות דף כא:) נאמר הבא מנחה והבא מלח ונאמר הבא מנחה והבא עצים מה עצים משל ציבור אף מלח משל ציבור ועצים גופייהו לא ידעינן אלא מדאיתקש למזבח דכתיב (ויקרא א׳:ח׳) על העצים אשר על האש אשר על המזבח מה מזבח משל ציבור וכו':

    אם על תודה כו' הקשה ה"ר יעקב מאורלינ"ש בפרק דם חטאת (לקמן זבחים דף צח.) ובפ' התודה (מנחות דף פג) דאמר מה חטאת אינה באה אלא מן החולין למה לי הא שלמים ותודה שני כתובין הבאין כאחד ואין מלמדין עוד קשה היכי יליף התם מחטאת כיון דאיכא שלמים ותודה דבאין מן המעשר דלא ילפינן בהיקשא דזאת התורה אלא דבר שיכול לנהוג בכל הנזכרים בפסוק דמהאי טעמא מיבעי לן קרא בפ"ב דביצה (דף כ.) עולת חובה טעונה סמיכה ולא ילפינן מהיקשא דזאת התורה משום דסמיכה לא בעי בכולהו דבכור ומעשר לא בעו סמיכה כדתנן פרק שתי מדות (מנחות דף צב.) וי"ל דכל חובה מקשינן לחטאת מה חטאת דבר שבחובה ואינו בא אלא מן החולין כדמוכח בפרק התודה (מנחות דף פג.) ומנחת נדבה דאינה באה אלא מן החולין מנ"ל וא"ת בפ"ק דחגיגה (דף ח.) דדריש מסת מלמד שאדם מביא חגיגתו מן החולין למה לי הלא חובה היא ותיפוק לי מהיקש וי"ל משום דקאמר התם דחגיגה באה נמי מן המעשר איצטריך מסת למימר דאינה באה הכל מן המעשר אלא מן החולין ומן המעשר מתרוייהו אי נמי משום דכתיב כאשר יברכך בסיפיה דקרא סלקא דעתך דאתיא ממעשר להכי איצטריך מסת:

    אמר אמרה ורבינו שמואל מפרש אימר אמרת שמא אתה רוצה לומר ששניהם בעינן קדש ורבינו תם גריס אמי אמרה ואמי שם חכם וביבמות פרק הערל (יבמות דף פ.) היינו דשמענא ליה לאמי כל שממעי אמו לקוי ובכתובות (דף מד:) אמר רבא תני אמי בתולת ישראל ולא בתולת גרים וא"ת דלמר זוטרא לא איפשיטא בעיא ובסוף אלו מנחות (מנחות עו.) אמרינן לחמי תודה ונזירות באות עשר עשר לחמי תודה בהדיא כתיב בהן פירוש דכתיב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה' ואמר בפרק התודה (מנחות דף עז:) נ כאן תרומה ונאמר להלן בתרומת מעשר תרומה מה להלן אחד מעשרה אף כאן אחד מעשרה ונזירות מהיקש דאמר מר על זבח תודת שלמיו לרבות שלמי נזיר פי' לכל דין לחמי תודה לעשרה קבין ירושלמית וחצי לוג שמן ושיהיו באות י' אלמא דין דתודה אתיא בג"ש חוזרת ומלמדת בהיקש ותו בההיא שמעתא לעיל ילפינן דכל המנחות באות עשר בבנין אב מלחמי תודה דאתיא בג"ש מתרומת מעשר ואם כן תפשוט דבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בבנין אב ובההיא שמעתא גופה פריך התם אי ס"ל דדבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בבנין אב נילף מחביתין וי"ל דתרומת מעשר דהתם חולין הוא כדקאמר הכא מעשר דגן חולין הוא ומיהו הך קשיא לרבינא דס"ל הכא בתר למד אזלינן ובסמוך אמרינן תיקו ודוחק לומר דלרבינא איפשטא ליה כמו כן בעיא דלקמן מההיא דמנחות:

    מה להלן ע"י ניתוח שלא בהפשט ואם תאמר היכי יליף מהכא דדבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בג"ש דילפינן פר יום הכפורים בנתוח שלא בהפשט מפר כהן משיח וניתוח בפר כהן משיח גמרינן מעולה הלא כה"ג אפילו למד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש כיון דהוי הימנו ודבר אחר דשלא בהפשט בפר כהן משיח מדאיתקש עור ובשר לפרש יליף כדפירש בקונטרס ודבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בגזירה שוה ושמא אין זה היקש אלא גילוי מילתא בעלמא וי"ל דשלאבהפשט נקט אגב אורחיה ולא צריך למילף דמגופיה דפר יום הכפורים שמעינן דכתיב (ויקרא ט״ז:כ״ז) ושרפו באש את עורותם ואת בשרם ואת פרשם דאיתקש עורם ובשרם לפרשם:

    Tosafot on Zevachim 50a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' מהו שילמד בהיקש עי' לעיל דף יא ע"א תוס' ד"ה בא:

    גמ' מהו שילמד בהיקש עי' לעיל דף יא ע"א תוס' ד"ה בא:

    שם מהו שילמד בג"ש עי' לעיל דף מד ע"א תוס' ד"ה ואתי:

    רש"י ד"ה ונאמר להלן כו' בעולת בן צאן עי' בתשובות זכרון יוסף חלק אה"ע סי' י"ב:

    שם ד"ה אמר וכו' ותו בהא שמעתא לעיל עי' לקמן דף נז ע"ב תוס' ד"ה היינו:

    Gilyon HaShas on Zevachim 50a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Zevachim, daf 50, Amud Aleph, about 275 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 14 words

      Opens “מדתנא דבי ר' ישמעאל.…”

    2. Segment 231 words

      Opens “דבר הלמד בהיקש, מהו שילמד בבנין אב?…”

      Named: רבי ירמיה.

    3. Segment 327 words

      Opens “וליטעמיך, תיתי מבנין אב מעולה! מאי טעמא…”

    4. Segment 47 words

      Opens “חדא מחדא לא אתיא; תיתי חדא מתרתי!…”

    5. Segment 513 words

      Opens “מהי תיתי? לא נכתוב רחמנא עולה, ותיתי…”

    6. Segment 610 words

      Opens “לא נכתוב רחמנא בחטאת, ותיתי מהנך? מה…”

    7. Segment 711 words

      Opens “לא נכתוב באשם, ותיתי מהנך? מה להנך…”

    8. Segment 829 words

      Opens “דבר הלמד בגז"ש מהו שילמד בהיקש? אמר…”

      Named: רב פפא.

    9. Segment 913 words

      Opens “שלמים גופייהו מנא לן? דכתיב (דברים כז,…”

    10. Segment 1012 words

      Opens “א"ל מר זוטרא בריה דרב מרי לרבינא:…”

      Named: רב מרי.

    11. Segment 117 words

      Opens “א"ל אמר אמרה: למד קדש ומלמד קדש?!…”

    12. Segment 1220 words

      Opens “דבר הלמד בג"ש מהו שילמד בג"ש אמר…”

    13. Segment 1310 words

      Opens “חלות מניין? ת"ל חלות חלות רקיקין מניין?…”

    14. Segment 1412 words

      Opens “אמר ליה רבינא: ממאי דמצות מצות מחלות…”

    15. Segment 1513 words

      Opens “אלא אמר רבא, תניא: (ויקרא ד, יא)…”

      Named: רבא.

    16. Segment 1626 words

      Opens “יכול ישרפנו שלם? נאמר כאן: (ויקרא ד,…”

    17. Segment 1722 words

      Opens “אי מה להלן בהפשט, אף כאן נמי…”

    18. Segment 188 words

      Opens “ותניא, רבי אומר: נאמר כאן עור ובשר…”

      Named: רבי אומר.

    Sages named on this page

    • Mar Zutra b. Rav Mari · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Rav Mari was a sixth-generation Amora, a contemporary and discussion partner of Ravina the Last, despite being significantly younger.

      Source: Zevachim 50a · Segment 10 — “א"ל מר זוטרא בריה דרב מרי לרבינא: מעשר דגן…

    • Rabbi Papa · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rabbi Papa was a wealthy Amora, a student of Rava, who became the head of a Yeshiva.

      Source: Zevachim 50a · Segment 17 — “אי מה להלן בהפשט, אף כאן נמי בהפשט?!

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Zevachim 50a · Segment 14 — “אמר ליה רבינא: ממאי דמצות מצות מחלות גמר? דלמא…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Zevachim 50a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026