Talmud Builders

    Zevachim 30b

    Back to index

    English translation — Zevachim 30b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Abaye said to Rav Dimi: But doesn’t Rabba bar bar Ḥana say that Rabbi Yoḥanan says: When you consider their opinions, Rabbi Meir and Rabbi Yosei do not disagree with one another, i.e., neither holds that one attends only to the first statement?

    2Rav Dimi objected: And is it so that they do not disagree? But don’t they disagree explicitly in the mishna cited earlier? Abaye said to him: They disagree where they disagree, i.e., that specific case, but they do not disagree where they do not disagree, i.e., the underlying principle. Accordingly, one must understand the basis of their dispute in another manner.

    3This is as Rav Yitzḥak bar Yosef says that Rabbi Yoḥanan says: All, i.e., Rabbi Meir and Rabbi Yosei, concede that in a case where one says: Let this sanctity of a burnt offering take effect and afterward let that sanctity of a peace offering take effect, everyone agrees that the sanctity of a peace offering does not take effect, because the sanctity of the burnt offering took effect first. Likewise, if one said: This sanctity shall not take effect unless that sanctity applies, everyone agrees that the sanctity of a peace offering takes effect as well.

    4They disagree with regard to a case where one says: This animal is hereby a substitute for a burnt offering, a substitute for a peace offering. Rabbi Meir holds: Since if he wanted both sanctities to take effect, he should have said: A substitute for a burnt offering and a peace offering, but he said instead: A substitute for a burnt offering, a substitute for a peace offering, learn from his language that he originally intended for it to be a burnt offering, and he then retracted his first intention.

    5And Rabbi Yosei holds that if he had said: A substitute for a burnt offering and a peace offering, I would say that he means that half the animal should be a substitute for a burnt offering and half a substitute for a peace offering. He therefore says: A substitute for a burnt offering, a substitute for a peace offering; that is to say that all of it is a burnt offering and all of it is a peace offering. In any event, according to this explanation, Rabbi Meir does not necessarily hold that one attends only to the first statement.

    6Rav Dimi said to Abaye: He, Rabba bar bar Ḥana, says that they do not disagree, but I say that they disagree, and Rabbi Meir holds that one attends only to the first statement, in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda in the mishna.

    7§ The Gemara returns to discuss the mishna itself: Ulla said, and some say it was Rav Oshaya who said: Perhaps our colleagues, the Babylonians, know whether we learn the language of the improper intention in the mishna as: I hereby slaughter the animal with intent to consume an olive-bulk beyond its designated time, an olive-bulk outside its designated area, or we learn: An olive-bulk beyond its designated time and an olive-bulk outside its designated area?

    8The Gemara elaborates: Perhaps we learn: An olive-bulk, an olive-bulk, and it is only in this case that Rabbi Yehuda disagrees with the Rabbis. But if one said: An olive-bulk and an olive-bulk, everyone agrees that it constitutes a combination of intentions, and the animal is not rendered piggul . Or perhaps we learn: An olive-bulk and an olive-bulk, where according to Rabbi Yehuda each term constitutes a separate term despite the use of the conjunction: And, and he holds that one attends only to the first statement, and all the more so if one said: An olive-bulk, an olive-bulk.

    9The Gemara suggests: Come and hear a proof from that dilemma which Levi raised before Rabbi Yehuda HaNasi: If one had intent to consume an olive-bulk the next day outside its designated area, what is the halakha ? Rabbi Yehuda HaNasi said to him: This is an excellent question. The answer is that even Rabbi Yehuda concedes that this constitutes a combination of intentions and that the animal is not rendered piggul .

    10Rabbi Shimon, son of Rabbi Yehuda HaNasi, said before him: How is this an excellent question; is it not our mishna? As we learned in the mishna: If one expressed intent to eat an olive-bulk outside its designated area and an olive-bulk the next day, or an olive-bulk the next day and an olive-bulk outside its designated area, or half an olive-bulk outside its designated area and half an olive-bulk the next day, or half an olive-bulk the next day and half an olive-bulk outside its designated area, the offering is disqualified and there is no liability for karet for burning or partaking of it. Rabbi Yehuda disagrees only with regard to these cases; but in another case, it could easily be inferred that he concedes that it constitutes a combination of intentions.

    11Rabbi Yehuda HaNasi said to him: Levi asked me a matter of wisdom, and you say our mishna. For you, whom I taught two phrasings of the mishna, both: An olive-bulk, an olive-bulk, and: An olive-bulk and an olive-bulk, the question is not difficult, since my omission of this other case allows you to infer its halakha .

    12For him, whom I taught only one phrasing, and who heard the Rabbis reciting two, the question is excellent, since Levi thought: Perhaps my phrasing is exact, and their additional phrasing constitutes a combination of intentions according to all opinions. Or perhaps their phrasing is exact, and my phrasing omitted this case. And if my phrasing omitted this case, perhaps their phrasing also omitted that other case, even though it is subject to disagreement.

    13The Gemara asks: And which phrasing did Rabbi Yehuda HaNasi teach Levi? If we say that he taught him: An olive-bulk and an olive-bulk, i.e., that Rabbi Yehuda still holds the terms to be distinct despite the conjunction, this is not an omission, since one can infer a fortiori that the same applies to: An olive-bulk, an olive-bulk. Rather, it must be that he taught him: An olive-bulk, an olive-bulk, so that it was unclear to Levi what the halakha would be if one used the conjunction: And.

    14The Gemara asks: If so, why did Levi raise the dilemma with regard to the phrasing: The next day outside? Let him raise the dilemma with regard to the phrasing: An olive-bulk and an olive-bulk.

    15The Gemara responds: Levi thought: I will raise one dilemma before him so as to learn two halakhot . As, if I ask only with regard to: An olive-bulk and an olive-bulk, it will work out well if he says to me that Rabbi Yehuda concedes that they constitute one general term, as this would apply all the more so if one said: An olive-bulk the next day outside, which is even more unified. But if he says to me that each term constitutes a separate term according to Rabbi Yehuda, then I will still need to raise the dilemma with regard to the case of: An olive-bulk the next day outside. I will therefore inquire with regard to the latter case.

    16The Gemara challenges: If so, now too, it works out well if he says to him that Rabbi Yehuda maintains that the wording: An olive-bulk the next day outside, is constituted of separate terms, as this would apply all the more so if one said: An olive-bulk and an olive-bulk, which is less unified. But if he says to him that it is one general term according to Rabbi Yehuda, then he will still need to raise the dilemma with regard to the case of: An olive-bulk and an olive-bulk.

    17The Gemara responds: If Rabbi Yehuda HaNasi answered in this manner, i.e., that Rabbi Yehuda concedes that: An olive-bulk the next day outside, is considered one term, he would unwittingly provide the answer to the other question as well. As, if Rabbi Yehuda had also conceded with regard to: An olive-bulk and an olive-bulk, Rabbi Yehuda HaNasi would become angry with Levi for asking the wrong question and say:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    כי מגעת להואם תרצה לקרב את דבריהם קרובים הם להיות שוים דתרוייהו לית להו תפוס לשון ראשון כדמפרש לקמיה והלכך אפילו רבי מאיר דתמורה בשחיטה לא סבר לה כר' יהודה:

    ול"פבתמיה:

    והא שמעי' להו דפליגי ואמר ליה פליגי במאי דפליגיכדמפרש ואזיל:

    ול"פ במאי דלא פליגיוהאי ל"פ דקאמר הכי קאמר ל"פ בתפוס לשון ראשון אלא בדעתיה דגברא בהוכחת דיבורו על מחשבתו אבל תרווייהו אית להו דבתר כוונתו אזלינן:

    הכל מודים היכא דאמר תחול תמורת עולה ואח"כ תחול תמורת שלמים דברי הכל לא חיילא - דאין קדושה חלה על קדושה:

    חיילאהואיל ונתכוון לכך ותרעה ויהא דמי חציה עולה ודמי חציה שלמים:

    מיהדר קהדר ביהולחזור אי אפשר:

    ורבי יוסיאמר לך האי גברא לא מיהדר קהדר אלא לכך נתכוון וסבר אי אמינא (תורת) תמורת עולה ושלמים משתמע פלגא עולה פלגא שלמים וקדושה ואינה קריבה דאי איפשר להקריב לחצאין אימא תמורת עולה תמורת שלמים כי היכי דתפשוט קדושת עולה בכולה וקדושת שלמים בכולה וטעי דסבר השתא קרבה הלכך לתרוייהו איכוין ודבריו קיימין ותימכר:

    ה"ג להכי אמר תמורת עולה תמורת שלמים למימרא דכולה עולה כולה שלמיםוכ"ך קבלת"י בתמור"ה שמעינן מיהא מדרבה בר בר חנה דהיכא דאמר תמורת עולה ושלמים מודה רבי מאיר אלמא לאו כרבי יהודה סבירא ליה דמתני' להא דמיא דלכך נתכוון תחלה והא דאמר כזית כזית תרי זימני משום דבעא למיחשב בשני זיתים ועל כרחך לאו מיהדר הוא דכמה זתים יש בה:

    אמר ליהרב דימי לאביי ומדרבה בר בר חנה מותבת לי איהו אמר לא פליגי ואנא אמינא פליגי אף באומר תמורת עולה ושלמים שנתכוון לשניהם אית ליה לרבי מאיר תפוס לשון ראשון כר' יהודה:

    כזית כזית תנןדלרבי יהודה הוי פרטא וכשתי מחשבות נינהו ואפילו בעבודה אחת ותפוס לשון ראשון אבל כזית וכזית דחד דבורא הוא עירוב מחשבות ואינו פגול:

    ת"שדכזית וכזית תנן וכ"ש כזית כזית:

    דבעא מיניה לוי מרבי כזית למחר בחוץחישב על זית לאכלו למחר חוץ למקומו לר' יהודה מהו מי אמרי' בהא מודי רבי יהודה וחדא מחשבה מעורבת היא דאההוא גופיה דקחשיב לאכול למחר חשיב בחוץ וכחדא אכילה או דלמא תפוס לשון ראשון לעולם:

    זו שאילהבניחותא שאילה גדולה שאלת:

    עירוב מחשבות הויאפי' לר' יהודה:

    לא משנתינו היא זוואמאי קלסת ליה הא מתניתין היא דעירוב מחשבות הוי מדנקט פלוגתייהו בכזית למחר כזית בחוץ דהוי שתי אכילות בהא הוא דפליג ר' יהודה הא כזית למחר בחוץ דבחדא אכילה קחשיב לאוכלו למחר חוץ למקומו מודי:

    הוא שאלני דבר חכמהלפום מאי דאתניתיה:

    לדידך הוא דאתניתך במתניתין תרתילך שניתים במחלוקותם דבין בכזית כזית בין בכזית וכזית פליגי:

    לא קשיא לךדאמרת מדתנינן הך תרתי ולא תנן הך שמע מינה בהא מודי רבי יהודה:

    לדידיה דלא אתניתיה אלא חדאללוי שלא שניתי לו במחלוקותם אלא אחת מהם ולקמן מפרש דכזית כזית אתנייה:

    ושמעינהו להו לרבנןדבי מדרשא שאר תלמידיי דקא גרסינן תרתי כמו ששניתי לך ולא ידע לוי אם מעצמם הוסיפוה או אני שניתיה להם ומשום הכי מספקא ליה הך שלישי דסבר הי דוקא משנתו או משנתיהם:

    דידי דוקאדבכזית כזית הוא דפליגי ודידהו דכזית וכזית עירוב מחשבות הוי ולא קבלוה מרבי אלא הם טעו והוסיפוה וכ"ש כזית למחר בחוץ הוי עירוב מחשבות או דלמא דידהו דוקא ומפיו שמעוה ולדידי שיורי שייר לי ולא שנאה ולעולם אף בה נחלקו ואע"פ שלא היה לי ללומדה מצד ששנה לי:

    וכי היכי דשייר ליהך דכזית וכזית שייר להו נמי הך דכזית למחר בחוץ ולא שנאה להם ולעולם אף בה נחלקו הילכך דבר חכמה שאל:

    והי אתנייהדלא הוה ליה למילף הך מיניה:

    אילימא כזית וכזית אתנייהולרבי יהודה פרטא הוי האי לאו שיורא הוא דממילא מצי למילף דכל שכן כזית כזית וכיון דלא שייר ליה מידי הוי ליה למשמע דאי בהא דכזית למחר בחוץ נמי איפלוג הוה מתני לה ניהליה ודווקא אתנייה בדהנך הוא דפליגי אבל בהא מודה רבי יהודה:

    אלא כזית כזית אתנייהדלא הוה ליה למילף מינה ההיא דכזית כזית וכי שמעינהו לרבנן דתנו לה איסתפק ליה אי אתנינהו רבי לדידהו ולדידיה שייריה אי לדידיה דווקא אתנייה ואינהו הא דאוספוה:

    ותיבעי ליה כזית וכזיתהואיל ומספקא ליה אי רבי אתנינהו לה אי לא:

    ה"ג הניחא אי אמר לי כללא כל שכן כזית למחר בחוץ אלא אמר לי פרטא אכתי כזית למחר בחוץ תיבעי לי אי הכי השתא נמי הניחא אי א"ל כזית למחר בחוץ פרטא כל שכן כזית וכזית אלא אי א"ל כללא אכתי כזית וכזית מיבעיא ליה א"כ מירתח רתח השתא כזית וכזית כללא כזית למחר בחוץ מיבעיא:

    א"כ מירתח קא רתחכלומר הכי סבר לוי איבעי מיניה הך דאישמע מיניה תרתי דאי אמר לי בה פרטא כ"ש כזית וכזית דתרי אכילות נינהו ואיכא לפלוגינהו בתרי דיבורי ואי אמר לי כללא בניחותא בלא רתיחה אישמע מיניה דהך הוא דהוי כללא אבל כזית וכזית פרטא וכדאתנינהו לרבנן דאם סבירא ליה בכזית וכזית נמי כללא מירתח רתח ומהדר לי בריתחא מאי תיבעי לך השתא כזית וכזית הוה לך למידק דהוי כללא מדלא אתניתא אלא כזית כזית פרטא הא כזית וכזית כללא כזית למחר בחוץ מיבעיא לך ובעיין איפשיט דבעינן לעיל כזית כזית תנן או כזית וכזית תנן ש"מ דכזית וכזית תנן ומהכא אמרינן בגמ' דהאומר לחבירו בקדושין (דף מז.) ובגמרא דשבועת הפקדון (שבועות לח.) רבי היא דאמר ל"ש כזית כזית ל"ש כזית וכזית פרטא הוי:

    זבחים 30 עמוד ב

    1אמר ליה אביי, והא רבה בר בר חנה א"ר יוחנן: כי מגעת להו רבי מאיר ורבי יוסי בהדי הדדי, לא פליגי!

    2ולא פליגי?! והא מיפלג פליגי! א"ל פליגי במאי דפליגי, ולא פליגי במאי דלא פליגי.

    3דאמר רבי יצחק בר יוסף א"ר יוחנן: הכל מודים היכא דאמר ״תחול זו ואחר כך (אמר) תחול זו״ דברי הכל לא חיילא; ״לא תחול זו אלא א"כ חלה זו״ דברי הכל חיילא;׃

    4כי פליגי, דאמר: ״תמורת עולה תמורת שלמים״. רבי מאיר סבר: מדהוה ליה למימר ״תמורת עולה ושלמים״ ואמר ״תמורת עולה תמורת שלמים״ שמע מינה מיהדר קא הדר ביה.

    5ור' יוסי אי אמר: ״תמורת עולה ושלמים״ הוה אמינא פלגא תמורת עולה ופלגא תמורת שלמים; להכי אמר: ״תמורת עולה תמורת שלמים״ למימרא דכולה עולה וכולה שלמים הויא.

    6אמר ליה: הוא אמר לא פליגי, ואנא אמינא פליגי.

    7אמר עולא ואיתימא רב אושעיא: אפשר ידעין חברין בבלאה ״כזית״ ״כזית״ תנן, או ״כזית״ ״וכזית״ תנן?

    8״כזית״ ״כזית״ תנן אבל ״כזית״ ״וכזית״ דברי הכל עירוב מחשבות הוי; או דלמא ״כזית״ ״וכזית״ תנן, דלרבי יהודה פרטא הוי וכל שכן ״כזית״ ״כזית״?

    9תא שמע, דבעא מיניה לוי מרבי: חישב לאכול כזית למחר בחוץ, מהו? א"ל זו שאילה! עירוב מחשבות הוי.

    10אמר לפניו רבי שמעון ברבי: לא משנתינו היא?! לאכול כזית בחוץ כזית למחר; כזית למחר כזית בחוץ; כחצי זית בחוץ כחצי זית למחר; כחצי זית למחר כחצי זית בחוץ פסול, ואין בו כרת. הא אידך עירוב מחשבות הוי!

    11א"ל הוא שאל בי דבר חכמה, ואת אמרת משנתינו?! לדידך דאתניתך תרתי לא קשיא לך;׃

    12לדידיה דלא אתניתיה אלא חדא, ושמעינהו לרבנן דקא גרסי תרתי וסבר: דידי דווקא, ודידהו עירוב מחשבות הוי? או דלמא דידהו דווקא, ולדידי שיורי שייר לי; ומדשייר לי לדידי הא שייר להו לדידהו נמי בהך?

    13והי אתנייה? אילימא ״כזית״ ״וכזית״ אתנייה האי לאו שיורא הוא! אלא ״כזית״ ״כזית״ אתנייה.

    14ותיבעי ליה ״כזית״ ״וכזית״!

    15סבר: איבעי מיניה חדא דשמענא תרתי. דאי בעינא ״כזית״ ״וכזית״ הא ניחא אי אמר לי כללא, כ"ש ״כזית למחר בחוץ״; אלא אי אמר לי פרטא אכתי ״כזית למחר בחוץ״ קא מיבעיא לי.

    16אי הכי, השתא נמי התינח אי אמר ליה ״כזית למחר בחוץ״ פרטא, כ"ש ״כזית״ ״וכזית״; אלא אי א"ל כללא, אכתי ״כזית״ ״וכזית״ מיבעי ליה!

    17אם כן מרתח רתח:

    Tosafot

    אמר ליה אביי והאמר רבה בר בר חנה כו'לתרוייהו לית להו תפוס לשון ראשון כדמפרש לקמן והלכך רבי מאיר דתמורה בשחיטה לא כרבי יהודה סבירא ליה דשחיטה הויא כמו לחצות דאמר אביי דמודה רבי מאיר ולא כרבי יהודה ותימה דמאי מקשי ליה רבא לאביי לעיל והרי שחיטה דכי לחצות דמי ופליגי הלא ר' יהודה ודאי הוא דאית ליה תפוס לשון ראשון אבל רבי מאיר לא דלית ליה לאביי רבי מאיר בשיטת רבי יהודה אלא מדאמר תמורה כו' שמע מינה מהדר קהדר ביה ואפילו אמר מתחלה נתכוונתי לומר שניהם לא מהימנינן ליה:

    כזית כזית תנן אבל כזית וכזית דברי הכל עירוב מחשבות הוימכאן הגי"ה רבינו תם הספרים דגרסינן בשבועות בסוף שבועת הפקדון (שבועות דף לח.) דלא לך לא לך אינו חייב אלא אחת דכללא הוי ואילו לא לך ולא לך חייב על כל אחת ואחת דהוי פרטא והכא משמע איפכא דטפי הוי עירוב מחשבות כזית וכזית מכזית כזית וכן משמע התם בירושלמי דמדמי שאילת שלום בגט ללא לך ולא לך וגבי שאילת שלום אמרינן בגיטין (דף פז.) שאילו פסול ושאילו כשר. ברוך: קשה לי מלמחר בחוץ דאמר רבי מודה רבי יהודה בעירוב מחשבות והיינו כמו לחצות ולעיל דאמר רבא דלחצות פליגי ומייתי ראיה לאביי משחיטה דרבי יהודה ומאי ראיה הא רבי יהודה מודה ועוד דסבר רבא אינה לשחיטה אלא לבסוף וכיון דאין המחשבה חלה עד משהו אחרון כך שוה כזית למחר כזית בחוץ כמו כזית למחר וכזית בחוץ ופליגי לרבא ועוד תמורת עולה ושלמים דפליגי לרבא. ברו"ך:

    א"כ מרתח רתחשלא היה לו להניח כזית וכזית ולשאל מכזית למחר בחוץ דמשמע דמדשבקיה דפשיטא ליה דפרטא הוא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    Babylonian Talmud · folio map

    Zevachim 30b

    Zevachim 30b. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 353 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    כי מגעת להו אם תרצה לקרב את דבריהם קרובים הם להיות שוים דתרוייהו לית להו תפוס לשון ראשון כדמפרש לקמיה והלכך אפילו רבי מאיר דתמורה בשחיטה לא סבר לה כר' יהודה:

    ול"פ בתמיה:

    והא שמעי' להו דפליגי ואמר ליה פליגי במאי דפליגי כדמפרש ואזיל:

    ול"פ במאי דלא פליגי והאי ל"פ דקאמר הכי קאמר ל"פ בתפוס לשון ראשון אלא בדעתיה דגברא בהוכחת דיבורו על מחשבתו אבל תרווייהו אית להו דבתר כוונתו אזלינן:

    הכל מודים היכא דאמר תחול תמורת עולה ואח"כ תחול תמורת שלמים דברי הכל לא חיילא - דאין קדושה חלה על קדושה:

    חיילא הואיל ונתכוון לכך ותרעה ויהא דמי חציה עולה ודמי חציה שלמים:

    מיהדר קהדר ביה ולחזור אי אפשר:

    ורבי יוסי אמר לך האי גברא לא מיהדר קהדר אלא לכך נתכוון וסבר אי אמינא (תורת) תמורת עולה ושלמים משתמע פלגא עולה פלגא שלמים וקדושה ואינה קריבה דאי איפשר להקריב לחצאין אימא תמורת עולה תמורת שלמים כי היכי דתפשוט קדושת עולה בכולה וקדושת שלמים בכולה וטעי דסבר השתא קרבה הלכך לתרוייהו איכוין ודבריו קיימין ותימכר:

    21 more comments on this page.

    Rashi on Zevachim 30b · Sefaria

    Tosafot

    אמר ליה אביי והאמר רבה בר בר חנה כו' לתרוייהו לית להו תפוס לשון ראשון כדמפרש לקמן והלכך רבי מאיר דתמורה בשחיטה לא כרבי יהודה סבירא ליה דשחיטה הויא כמו לחצות דאמר אביי דמודה רבי מאיר ולא כרבי יהודה ותימה דמאי מקשי ליה רבא לאביי לעיל והרי שחיטה דכי לחצות דמי ופליגי הלא ר' יהודה ודאי הוא דאית ליה תפוס לשון ראשון אבל רבי מאיר לא דלית ליה לאביי רבי מאיר בשיטת רבי יהודה אלא מדאמר תמורה כו' שמע מינה מהדר קהדר ביה ואפילו אמר מתחלה נתכוונתי לומר שניהם לא מהימנינן ליה:

    כזית כזית תנן אבל כזית וכזית דברי הכל עירוב מחשבות הוי מכאן הגי"ה רבינו תם הספרים דגרסינן בשבועות בסוף שבועת הפקדון (שבועות דף לח.) דלא לך לא לך אינו חייב אלא אחת דכללא הוי ואילו לא לך ולא לך חייב על כל אחת ואחת דהוי פרטא והכא משמע איפכא דטפי הוי עירוב מחשבות כזית וכזית מכזית כזית וכן משמע התם בירושלמי דמדמי שאילת שלום בגט ללא לך ולא לך וגבי שאילת שלום אמרינן בגיטין (דף פז.) שאילו פסול ושאילו כשר. ברוך: קשה לי מלמחר בחוץ דאמר רבי מודה רבי יהודה בעירוב מחשבות והיינו כמו לחצות ולעיל דאמר רבא דלחצות פליגי ומייתי ראיה לאביי משחיטה דרבי יהודה ומאי ראיה הא רבי יהודה מודה ועוד דסבר רבא אינה לשחיטה אלא לבסוף וכיון דאין המחשבה חלה עד משהו אחרון כך שוה כזית למחר כזית בחוץ כמו כזית למחר וכזית בחוץ ופליגי לרבא ועוד תמורת עולה ושלמים דפליגי לרבא. ברו"ך:

    א"כ מרתח רתח שלא היה לו להניח כזית וכזית ולשאל מכזית למחר בחוץ דמשמע דמדשבקיה דפשיטא ליה דפרטא הוא:

    Tosafot on Zevachim 30b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Zevachim, daf 30, Amud Bet, about 353 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 121 words

      Opens “אמר ליה אביי, והא רבה בר בר…”

      Named: רבי מאיר, רבי יוסי, אביי, רבה.

    2. Segment 214 words

      Opens “ולא פליגי?! והא מיפלג פליגי! א"ל פליגי…”

    3. Segment 332 words

      Opens “דאמר רבי יצחק בר יוסף א"ר יוחנן:…”

      Named: רבי יצחק בר יוסף.

    4. Segment 427 words

      Opens “כי פליגי, דאמר: ״תמורת עולה תמורת שלמים״.…”

      Named: רבי מאיר.

    5. Segment 527 words

      Opens “ור' יוסי אי אמר: ״תמורת עולה ושלמים״…”

    6. Segment 69 words

      Opens “אמר ליה: הוא אמר לא פליגי, ואנא…”

    7. Segment 716 words

      Opens “אמר עולא ואיתימא רב אושעיא: אפשר ידעין…”

      Named: רב אושעיא, עולא.

    8. Segment 824 words

      Opens “״כזית״ ״כזית״ תנן אבל ״כזית״ ״וכזית״ דברי…”

      Named: רבי יהודה.

    9. Segment 918 words

      Opens “תא שמע, דבעא מיניה לוי מרבי: חישב…”

    10. Segment 1038 words

      Opens “אמר לפניו רבי שמעון ברבי: לא משנתינו…”

      Named: רבי שמעון.

    11. Segment 1115 words

      Opens “א"ל הוא שאל בי דבר חכמה, ואת…”

    12. Segment 1234 words

      Opens “לדידיה דלא אתניתיה אלא חדא, ושמעינהו לרבנן…”

    13. Segment 1314 words

      Opens “והי אתנייה? אילימא ״כזית״ ״וכזית״ אתנייה האי…”

    14. Segment 144 words

      Opens “ותיבעי ליה ״כזית״ ״וכזית״!…”

    15. Segment 1532 words

      Opens “סבר: איבעי מיניה חדא דשמענא תרתי. דאי…”

    16. Segment 1624 words

      Opens “אי הכי, השתא נמי התינח אי אמר…”

    17. Segment 174 words

      Opens “אם כן מרתח רתח:…”

    Sages named on this page

    • Rav Oshaya · Amoraim · Third Generation of Amoraim

      Rav Oshaya, a prominent third-generation Amoraic sage, was a student of Rav Huna and Rabbi Yehudah bar Yehezkel.

      Source: Zevachim 30b · Segment 7 — “אמר עולא ואיתימא רב אושעיא: אפשר ידעין חברין בבלאה…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Zevachim 30b · Segment 1 — “אמר ליה אביי, והא רבה בר בר חנה א"ר…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Zevachim 30b · Segment 1 — “אמר ליה אביי, והא רבה בר בר חנה א"ר…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Zevachim 30b · Segment 7 — “אמר עולא ואיתימא רב אושעיא: אפשר ידעין חברין בבלאה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Zevachim 30b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026