Talmud Builders

    Zevachim 7a

    Back to index

    English translation — Zevachim 7a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1according to the statement of Rabbi Shimon, they may not be redeemed as long as they are unblemished, since they retain the status of offerings. But according to the statement of the Rabbis, they may be redeemed even when they are unblemished, as the court initially stipulates that if they are not needed they will not assume the status of an offering. Apparently Rabbi Shimon does not accept the notion that the court can stipulate that there be a delay in the consecration of communal offerings, and the baraita can be adduced as evidence that offerings atone for transgressions committed after their designation as offerings.

    2And furthermore, continued Rav Yosef, son of Rav Shmuel, one can otherwise infer from the goats sacrificed on Shavuot that an offering can atone for transgressions committed after designation; as Rabbi Yirmeya asked Rabbi Zeira: If the goats sacrificed on Shavuot were slaughtered simultaneously and their blood was collected in two cups, and the blood of the first goat was sprinkled, for what sin is the second goat brought? There was no time in the interim for other transgressions to occur. Rabbi Zeira answered: It atones for any incident involving impurity that occurred between the sprinkling of the blood of that first goat and the sprinkling of the blood of this second goat.

    3One can infer: Rabbi Yirmeya raised the dilemma only about whether or not an offering atones for the violation of a positive mitzva committed after its slaughter and before the sprinkling of the blood. But with regard to the violation of a positive mitzva that one committed after the designation of the offering, before its slaughter, he did not raise the dilemma. Apparently, it was obvious to him that the offering atones for such a violation.

    4The Gemara rejects this proof: Perhaps Rabbi Yirmeya’s dilemma was also with regard to the violations committed after designation. He phrased his question to apply to violations committed after slaughter because he was saying: Even if you say that an offering atones for violations committed after designation, does it atone for those violations committed after slaughter? It may be that neither issue was clear to him.

    5§ It was stated with regard to a thanks offering that one slaughtered for the sake of another’s thanks offering: Rabba says that it is fit and satisfies its owner’s obligation, and Rav Ḥisda says it is unfit in this regard.

    6Rabba says it is fit because the thanks offering was slaughtered for the sake of a thanks offering. Rav Ḥisda says it is unfit because it must be slaughtered for the sake of his own peace offering.

    7Rabba said: From where do I say that it is fit? It is as it is taught in a baraita : The verse states: “And the meat of the sacrifice of his thanksgiving peace offering … on the day that he presents his offering it shall be eaten” (Leviticus 7:15–16). Abba Ḥanin said in the name of Rabbi Eliezer: The verse comes to teach that a thanks offering that one slaughtered for the sake of a peace offering is fit, whereas a peace offering that was slaughtered for the sake of a thanks offering is unfit. And what is the difference between this offering and that offering? A thanks offering is called a peace offering in the verse, but a peace offering is not called a thanks offering.

    8Rabba explains: The baraita indicates that a peace offering that was slaughtered for the sake of a thanks offering is unfit, but a thanks offering that was slaughtered for the sake of some other thanks offering is fit. What, is it not referring to the thanks offering of another, teaching that it satisfies its owner’s obligation?

    9The Gemara responds: No, it is referring to another thanks offering of his own, which he designated to give thanks for another incident of deliverance.

    10The Gemara asks: But if one slaughtered his thanks offering for the sake of another’s thanks offering, what is the halakha ? Is it unfit, i.e., does it not satisfy the owner’s obligation? If so, rather than teaching that a peace offering slaughtered for the sake of a thanks offering is unfit, let the baraita teach that a thanks offering that was slaughtered for the sake of another’s thanks offering is unfit, and one could infer that all the more so a peace offering slaughtered for the sake of a thanks offering is unfit.

    11The Gemara answers: It was necessary for the baraita to specify a case where a peace offering was slaughtered for the sake of his own thanks offering. Otherwise, it might enter your mind to say that since a thanks offering is called a peace offering, a peace offering is called a thanks offering as well, and therefore when one slaughters a peace offering for the sake of a thanks offering it should be fit. Therefore the baraita teaches us that this is not the case.

    12§ Rava says: A sin offering that one slaughtered for the sake of another sin offering he was obligated to bring is fit; but if one slaughtered it for the sake of a burnt offering it is unfit.

    13What is the reason for this distinction? The Merciful One states in the Torah: “And slaughter it for a sin offering” (Leviticus 4:33), and therefore, as long as the sin offering was slaughtered for the sake of a sin offering, even another sin offering, it is fit. But if it was slaughtered for the sake of a burnt offering it is unfit.

    14And Rava says: A sin offering that one slaughtered for a person other than its owner, but who nevertheless was obligated to bring a sin offering, is unfit. But if one slaughtered it for one who was obligated to bring a burnt offering, it is fit.

    15What is the reason for this distinction? The Torah states: “And he shall be forgiven” (Leviticus 4:26), indicating that it must be specifically he, the owner, who shall be forgiven, and not another person. The other person to whom this is referring, with regard to whom the offering is disqualified, is presumably similar to the owner in that he is also obligated to achieve atonement similar to the owner’s by bringing a sin offering. Whereas if the other person is obligated to bring a burnt offering, and not a sin offering, this disqualification does not apply.

    16And Rava says: A sin offering that one slaughtered for a person who is not obligated to bring anything is unfit, as there is no person among the Jewish people who is not obligated to bring an offering for violating a positive mitzva. Therefore, the one for whom he slaughtered the offering is considered one who was obligated to bring a sin offering.

    17And Rava says that a sin offering atones for those obligated to bring a burnt offering for violating a positive mitzva, due to an a fortiori inference: If a sin offering atones for those who are liable for transgressions for which one receives excision from the World-to-Come if he performs them intentionally, all the more so is it not clear that it atones for those liable for failing to fulfill a positive mitzva?

    18The Gemara asks: Is this to say that the violation of a positive mitzva is of the same type as the sins atoned for by a sin offering? But doesn’t Rava say that a sin offering that one slaughtered for a person other than its owner but who was obligated to bring a sin offering is unfit, but if it was slaughtered for a person who is obligated to bring a burnt offering, it is fit, as he is not obligated to provide a similar atonement? Given that burnt offerings atone for violations of positive mitzvot, apparently such atonement is of a different type than atonement for the transgression of prohibitions.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    לדברי רבי שמעון אין נפדין תמימיןדהכי גמר לה רבי יוחנן מרביה דפליגי בה רבי שמעון ורבנן לרבי שמעון לית ליה לב ב"ד מתנה עליהן להכשירן לתמידי שנה הבאה [לומר] אם הוצרכו הוצרכו ואם לאו יהא קדושים לדמיהן שיפדו אותן ממעות חולין בלא מום ויוציאם לחול ויפלו דמיהם למותר תרומה ואחר כך יחזרו ויקחו אותם מתרומה חדשה ויוכשרו לתמידין ולדברי חכמים נפדין תמימים דאית להו לב בית דין מתנה עליהן תנאי זה אלמא לית ליה לרבי שמעון לב בית דין מתנה עליהן (בהן) דאי אית ליה יוכשרו לתמידין ולא יקייצו אלא לית [ליה לב ב"ד מתנה] כך שמעתי בשבועות:

    ועודאי נמי בעית למימר דקרא דחיק ומוקי אנפשיה כשהפרישן בזה אחר זה ובטומאה דערב יום טוב קאמר מי מצית למימר דכי קתני שאירעה בין זה לזה בהפרשה קאמר והא בעא מיניה כו':

    בשתי כוסותנשחטין כאחד ואין שהות לאורועי טומאה בין שחיטתיהן ונזרק דמו של ראשון שני למה קרב לר' שמעון הרי אין טומאה בין זה לזה ואמר ליה לטומאה שאורעה בין זריקתו של זה לזריקתו של זה:

    ע"כ לא מיבעיא כו'אפילו לרבי ירמיה לא מתמה אלא אי מכפר אעשה דלאחר שחיטתו אי לא מכלל דפשיטא ליה דבין זה לזה דקאמר רבי שמעון בטומאת י"ט קאמר בין שחיטתו של זה לשחיטתו של זה:

    דלמא אם תמצא לומר קאמרדלמא תרוייהו קמיבעיא ליה והכי קמיבעיא ליה האי בין זה לזה דקאמר רבי שמעון קודם הפרשה קאי או לאחר הפרשה קאי ואם תימצי לומר אחר הפרשה נמי קאי קודם שחיטה או אפילו לאחר שחיטה עד זריקה ואהדר ליה איהו אפילו עד זריקה ודלמא לא קיימא לן כר' זירא ולא איפשיטא בעיין:

    תודה ששחטה לשם תודת חבירולא ששחטה ע"מ שיתכפר בה מי שאינו בעליה ואין זה שינוי בעלים אלא שינוי קודש שהיתה לראובן תודה ולשמעון תודה אחרת ושחט את תודתו של זה לשם תודתו של זה [וה"ה] בשוחט חטאת חלב לשם חטאת דם:

    כשרהועולה לבעלים דאפי' שינוי קדש אין כאן:

    פסולהלא עלתה לבעלים דשינוי קדש הוא:

    לשם שלמים דידיה בעינןדכתיב זבח תודת שלמיו והאי דאיפלוג בתודה משום דמינה מייתי רבה סייעתא למילתיה מדאבא חנן ומיהו ה"ה לשאר זבחים:

    כשרהעלתה לבעלים:

    פסוליןלא עלו:

    לא דידיהואע"פ שלא באו על הודייה אחת דארבעה צריכין להודות כדאמרינן בברכות (דף נד:) וכתיב בהו (תהילים ק״ז:כ״ב) ויזבחו זבחי תודה ושחט תודה בשעת עלייתו מן הים לשם תודה שהפריש על יציאתו מבית האסורין:

    חטאת ששחטה לשם חטאתכגון חטאת חלב שנשחטה לשם חטאת דם:

    כשרהועלתה לו:

    פסולהפסולה לגמרי כדתנן חוץ מן הפסח והחטאת:

    על מי שמחוייב חטאתבשינוי בעלים על מנת לזרוק דמה לשם חבירו המחוייב חטאת כמותו:

    שאינו מחוייב עשהשלא עבר עשה ובעשה שייך למימר חטאת כדמפרש ואזיל:

    ואמר רבא חטאת מכפרת על חייבי עשההלכך מחוייב כפרה כמותו הוא:

    למימראדעשה בת מינה דחטאת היא:

    והאמר רבא כו' על מי שמחוייב עולה כשרהאלמא לאו מיניה הוא דהא עבירות עשה בידו שהפריש עולה עליהן:

    זבחים ז עמוד א

    1לדברי ר' שמעון אין נפדין תמימים, לדברי חכמים נפדין תמימין!

    2ועוד, הא בעא מיניה ר' ירמיה מר' זירא: שעירי עצרת שקבל דמן בשני כוסות, ונזרק דמו של ראשון; שני למה הוא בא? על טומאה שאורעה בין [זריקה של] זה לזה. (נזרק דמו של שני למה הוא קריבין)׃

    3עד כאן לא מיבעיא ליה אלא עשה דלאחר שחיטה, אבל עשה דלאחר הפרשה לא קא מיבעיא ליה!

    4דלמא ״אם תימצי לומר״ קאמר.

    5איתמר: תודה ששחטה לשם תודת חבירו (כשרה) רבה אמר: כשרה, רב חסדא אמר: פסולה.

    6רבה אמר כשרה תודה לשם תודה נשחטה. רב חסדא אמר פסולה לשום שלמים דידיה נשחטה בעינן.

    7אמר רבה: מנא אמינא לה? דתניא: (ויקרא ז, טו) ״ובשר זבח תודת שלמיו ביום הקריבו את זבחו וגו'״ אבא חנין אמר משום ר' אליעזר, בא ללמד: תודה ששחטה לשם שלמים כשרה, שלמים שנשחטו לשם תודה פסולים. ומה הפרש בין זה לזה? תודה קרויה שלמים, ואין שלמים קרויין תודה.

    8שלמים לשם תודה פסולה, הא תודה לשם תודה כשרה; מאי, לאו דחבריה?

    9לא, דידיה.

    10אבל דחבריה מאי פסולה? אדתני ״שלמים לשם תודה פסולה״, ליתני ״תודה לשם תודה״ וכ"ש שלמים לשם תודה!

    11שלמים לשם תודה דידיה איצטריך ליה; סלקא דעתך אמינא: מדתודה קרויה ״שלמים״, שלמים נמי קרויין ״תודה״ וכי שחיט להו לשם תודה ליכשרו; קא משמע לן.

    12אמר רבא: חטאת ששחטה לשם חטאת כשירה, לשם עולה פסולה.

    13מאי טעמא? (ויקרא ד, לג) ״ושחט אותה לחטאת״ אמר רחמנא, והרי חטאת לשם חטאת נשחטה. לשם עולה פסולה.

    14ואמר רבא: חטאת ששחטה על מי שמחוייב חטאת פסולה. על מי שמחוייב עולה כשרה.

    15מאי טעמא? ״וכפר עליו״ עליו ולא על חבירו; חבירו דומיא דידיה, במחוייב כפרה כמותו.

    16ואמר רבא: חטאת ששחטה על מי שאינו מחוייב כלום פסולה, שאין לך אדם בישראל שאינו מחוייב עשה.

    17ואמר רבא: חטאת מכפרת על חייבי עשה מק"ו על חייבי כריתות מכפרת, על חייבי עשה לא כל שכן?!

    18למימרא דבת מינה היא?! והאמר רבא: חטאת ששחטה על מי שמחוייב חטאת פסולה, על מי שמחוייב עולה כשרה!

    Tosafot

    דלמא אם תימצי לומר קאמרורבי זירא נמי שהשיב נמי לרבי ירמיה על טומאה שאירעה בין זו לזו כמו כן אם תימצי לומר קאמר וקושיא ראשונה ומי אית ליה לרבי שמעון לב בית דין מתנה לא חש לתרץ דאיכא למימר דאפרשינהו בזה אחר זה ואינו חושש בקושיא דליקו ולימא ליה לקרא כו' ועוד דהיכא דלית ליה תקנתא ברעייה אית ליה לרבי שמעון לב בית דין מתנה כדמוכח במנחות פ' התודה (מנחות עט:) ומיהו הא מוכח דהיכא דאית ליה תקנתא ברעייה לית ליה לב בית דין מתנה וכאן אית ליה תקנתא ברעייה:

    תודה ששחטה לשם תודת חבירו כשרהועולה לשם חובה משום שנוי בעלים לא מיפסלא דאין שינוי בעלים אלא (א"כ) בזריקה ורב חסדא אמר פסולה פירוש לא עלתה לשם חובה משום דהוי שינוי קודש כשאמר תודת פלוני לשם תודה אחרת של פלוני אבל אמר תודה זו לשם פלוני כשרה גמורה לפי שהוא שינוי בעלים בשחיטה דכשירה גמורה:

    הגה"ה רב חסדא אמר פסולהנראה דוקא בתודה פליג משום דכתיב בהן קרא שלמיו ובקונטרס פירש דהוא הדין בשאר קרבנות:

    אמר רבא חטאת ששחטה לשם חטאת כשרהפירש רבינו תם דרבה כרב חסדא ס"ל דהא דרבה אידחי וטעמא דתודה משום שלמים משמע דר"ל דאיירי ששחטה לשם חטאת חבירו ונראה דלאו בהכי מיירי מדלא קאמר בהדיא חבירו אלא מיירי בחטאת חלב לשם חטאת דם כדאמר רבא לקמן בפירקין (זבחים דף ט:) חטאת חלב ששחטה לשם חטאת דם לשם חטאת עבודת כוכבים כשרה לשם חטאת נזיר לשם חטאת מצורע פסולה הני עולות נינהו ואם תאמר ותרתי דרבה למה לי ויש לומר דהך דהכא נקט לאשמועינן דשינוי קודש איפכא משינוי בעלים אע"ג דרבא לא פירש הפסוקים כדבריו מדאמר בריש פירקין (לעיל זבחים דף ג:) דרב יוסף בר אמי רמי שינוי קודש ומשני [והא] דלקמן נקט לחלק בחטאות וגם משום בעיא דאחר כך דבעי רבא חטאת חלב ששחטה לשם חטאת דטומאת מקדש וקדשיו מהו:

    חטאת ששחטה על מי שמחוייב עולה כשרהוכגון שלא הפרישה עדיין דאי הפרישה הוה ליה כעל מי שאינו מחוייב כלום אם תימצי לומר דלא מכפרא אעשה דלאחר הפרשה דמסתמא עולה יביא ויכפר על הכל א"נ דאמר הרי עלי עולה דכשיפרישנה יכפר על כל עשה שעבר:

    על מי שאינו מחוייב כלום פסולהאי דגרסינן בהא מימרא עולה דגבי עולה נמי כתיב לכפר עליו דאי גרסינן הכא חטאת ל"ל אידך מילתא דרבא דחטאת מכפרת על חייבי עשה מהכא שמעינן לה:

    על חייבי עשה לא כל שכןמהאי קל וחומר הוה לן למימר דאפילו מקיבעא מכפרא אלא דאינה מכפרא הואיל ועיקרא למילתא אחריתי קאתיא ואהני קל וחומר לקופיא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Gilyon HaShas

    גמ' תודה קרויה שלמיםכעין זה מנחות דף טו ע"א ועיין לקמן דף סג ע"ב תוד"ה מנחה ובמנחות דף יז ע"א תוס' ד"ה מדאפקעינהו:

    שם חטאת ששחטה לשם חטאת כשרהעיין נזיר דף כז ע"ב תוס' ד"ה שהרי:

    Babylonian Talmud · folio map

    Zevachim 7a

    Zevachim 7a. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 312 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    לדברי רבי שמעון אין נפדין תמימין דהכי גמר לה רבי יוחנן מרביה דפליגי בה רבי שמעון ורבנן לרבי שמעון לית ליה לב ב"ד מתנה עליהן להכשירן לתמידי שנה הבאה [לומר] אם הוצרכו הוצרכו ואם לאו יהא קדושים לדמיהן שיפדו אותן ממעות חולין בלא מום ויוציאם לחול ויפלו דמיהם למותר תרומה ואחר כך יחזרו ויקחו אותם מתרומה חדשה ויוכשרו לתמידין ולדברי חכמים נפדין תמימים דאית להו לב בית דין מתנה עליהן תנאי זה אלמא לית ליה לרבי שמעון לב בית דין מתנה עליהן (בהן) דאי אית ליה יוכשרו לתמידין ולא יקייצו אלא לית [ליה לב ב"ד מתנה] כך שמעתי בשבועות:

    ועוד אי נמי בעית למימר דקרא דחיק ומוקי אנפשיה כשהפרישן בזה אחר זה ובטומאה דערב יום טוב קאמר מי מצית למימר דכי קתני שאירעה בין זה לזה בהפרשה קאמר והא בעא מיניה כו':

    בשתי כוסות נשחטין כאחד ואין שהות לאורועי טומאה בין שחיטתיהן ונזרק דמו של ראשון שני למה קרב לר' שמעון הרי אין טומאה בין זה לזה ואמר ליה לטומאה שאורעה בין זריקתו של זה לזריקתו של זה:

    ע"כ לא מיבעיא כו' אפילו לרבי ירמיה לא מתמה אלא אי מכפר אעשה דלאחר שחיטתו אי לא מכלל דפשיטא ליה דבין זה לזה דקאמר רבי שמעון בטומאת י"ט קאמר בין שחיטתו של זה לשחיטתו של זה:

    דלמא אם תמצא לומר קאמר דלמא תרוייהו קמיבעיא ליה והכי קמיבעיא ליה האי בין זה לזה דקאמר רבי שמעון קודם הפרשה קאי או לאחר הפרשה קאי ואם תימצי לומר אחר הפרשה נמי קאי קודם שחיטה או אפילו לאחר שחיטה עד זריקה ואהדר ליה איהו אפילו עד זריקה ודלמא לא קיימא לן כר' זירא ולא איפשיטא בעיין:

    תודה ששחטה לשם תודת חבירו לא ששחטה ע"מ שיתכפר בה מי שאינו בעליה ואין זה שינוי בעלים אלא שינוי קודש שהיתה לראובן תודה ולשמעון תודה אחרת ושחט את תודתו של זה לשם תודתו של זה [וה"ה] בשוחט חטאת חלב לשם חטאת דם:

    כשרה ועולה לבעלים דאפי' שינוי קדש אין כאן:

    פסולה לא עלתה לבעלים דשינוי קדש הוא:

    12 more comments on this page.

    Rashi on Zevachim 7a · Sefaria

    Tosafot

    דלמא אם תימצי לומר קאמר ורבי זירא נמי שהשיב נמי לרבי ירמיה על טומאה שאירעה בין זו לזו כמו כן אם תימצי לומר קאמר וקושיא ראשונה ומי אית ליה לרבי שמעון לב בית דין מתנה לא חש לתרץ דאיכא למימר דאפרשינהו בזה אחר זה ואינו חושש בקושיא דליקו ולימא ליה לקרא כו' ועוד דהיכא דלית ליה תקנתא ברעייה אית ליה לרבי שמעון לב בית דין מתנה כדמוכח במנחות פ' התודה (מנחות עט:) ומיהו הא מוכח דהיכא דאית ליה תקנתא ברעייה לית ליה לב בית דין מתנה וכאן אית ליה תקנתא ברעייה:

    תודה ששחטה לשם תודת חבירו כשרה ועולה לשם חובה משום שנוי בעלים לא מיפסלא דאין שינוי בעלים אלא (א"כ) בזריקה ורב חסדא אמר פסולה פירוש לא עלתה לשם חובה משום דהוי שינוי קודש כשאמר תודת פלוני לשם תודה אחרת של פלוני אבל אמר תודה זו לשם פלוני כשרה גמורה לפי שהוא שינוי בעלים בשחיטה דכשירה גמורה:

    הגה"ה רב חסדא אמר פסולה נראה דוקא בתודה פליג משום דכתיב בהן קרא שלמיו ובקונטרס פירש דהוא הדין בשאר קרבנות:

    אמר רבא חטאת ששחטה לשם חטאת כשרה פירש רבינו תם דרבה כרב חסדא ס"ל דהא דרבה אידחי וטעמא דתודה משום שלמים משמע דר"ל דאיירי ששחטה לשם חטאת חבירו ונראה דלאו בהכי מיירי מדלא קאמר בהדיא חבירו אלא מיירי בחטאת חלב לשם חטאת דם כדאמר רבא לקמן בפירקין (זבחים דף ט:) חטאת חלב ששחטה לשם חטאת דם לשם חטאת עבודת כוכבים כשרה לשם חטאת נזיר לשם חטאת מצורע פסולה הני עולות נינהו ואם תאמר ותרתי דרבה למה לי ויש לומר דהך דהכא נקט לאשמועינן דשינוי קודש איפכא משינוי בעלים אע"ג דרבא לא פירש הפסוקים כדבריו מדאמר בריש פירקין (לעיל זבחים דף ג:) דרב יוסף בר אמי רמי שינוי קודש ומשני [והא] דלקמן נקט לחלק בחטאות וגם משום בעיא דאחר כך דבעי רבא חטאת חלב ששחטה לשם חטאת דטומאת מקדש וקדשיו מהו:

    חטאת ששחטה על מי שמחוייב עולה כשרה וכגון שלא הפרישה עדיין דאי הפרישה הוה ליה כעל מי שאינו מחוייב כלום אם תימצי לומר דלא מכפרא אעשה דלאחר הפרשה דמסתמא עולה יביא ויכפר על הכל א"נ דאמר הרי עלי עולה דכשיפרישנה יכפר על כל עשה שעבר:

    על מי שאינו מחוייב כלום פסולה אי דגרסינן בהא מימרא עולה דגבי עולה נמי כתיב לכפר עליו דאי גרסינן הכא חטאת ל"ל אידך מילתא דרבא דחטאת מכפרת על חייבי עשה מהכא שמעינן לה:

    על חייבי עשה לא כל שכן מהאי קל וחומר הוה לן למימר דאפילו מקיבעא מכפרא אלא דאינה מכפרא הואיל ועיקרא למילתא אחריתי קאתיא ואהני קל וחומר לקופיא:

    Tosafot on Zevachim 7a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' תודה קרויה שלמים כעין זה מנחות דף טו ע"א ועיין לקמן דף סג ע"ב תוד"ה מנחה ובמנחות דף יז ע"א תוס' ד"ה מדאפקעינהו:

    שם חטאת ששחטה לשם חטאת כשרה עיין נזיר דף כז ע"ב תוס' ד"ה שהרי:

    Gilyon HaShas on Zevachim 7a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Zevachim, daf 7, Amud Aleph, about 312 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 110 words

      Opens “לדברי ר' שמעון אין נפדין תמימים, לדברי…”

    2. Segment 237 words

      Opens “ועוד, הא בעא מיניה ר' ירמיה מר'…”

    3. Segment 317 words

      Opens “עד כאן לא מיבעיא ליה אלא עשה…”

    4. Segment 45 words

      Opens “דלמא ״אם תימצי לומר״ קאמר.…”

    5. Segment 514 words

      Opens “איתמר: תודה ששחטה לשם תודת חבירו (כשרה)…”

      Named: רב חסדא, רבה.

    6. Segment 616 words

      Opens “רבה אמר כשרה תודה לשם תודה נשחטה.…”

      Named: רב חסדא, רבה.

    7. Segment 748 words

      Opens “אמר רבה: מנא אמינא לה? דתניא: (ויקרא…”

      Named: רבה, אבא.

    8. Segment 812 words

      Opens “שלמים לשם תודה פסולה, הא תודה לשם…”

    9. Segment 92 words

      Opens “לא, דידיה.…”

    10. Segment 1017 words

      Opens “אבל דחבריה מאי פסולה? אדתני ״שלמים לשם…”

    11. Segment 1125 words

      Opens “שלמים לשם תודה דידיה איצטריך ליה; סלקא…”

    12. Segment 1210 words

      Opens “אמר רבא: חטאת ששחטה לשם חטאת כשירה,…”

      Named: רבא.

    13. Segment 1318 words

      Opens “מאי טעמא? (ויקרא ד, לג) ״ושחט אותה…”

    14. Segment 1414 words

      Opens “ואמר רבא: חטאת ששחטה על מי שמחוייב…”

      Named: רבא.

    15. Segment 1514 words

      Opens “מאי טעמא? ״וכפר עליו״ עליו ולא על…”

    16. Segment 1617 words

      Opens “ואמר רבא: חטאת ששחטה על מי שאינו…”

      Named: רבא.

    17. Segment 1718 words

      Opens “ואמר רבא: חטאת מכפרת על חייבי עשה…”

      Named: רבא.

    18. Segment 1818 words

      Opens “למימרא דבת מינה היא?! והאמר רבא: חטאת…”

      Named: רבא.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Zevachim 7a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026