Talmud Builders

    Zevachim 42b

    Back to index

    English translation — Zevachim 42b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara raises a difficulty: How can Rav Ashi explain the baraita as referring to a case where the High Priest had an improper intention during the first, second, and third sets of sprinklings? But doesn’t the baraita teach: If the priest had an intention that can render the offering piggul , whether during the first set of presentations, whether during the second set, or whether during the third set? This indicates that he did not have improper intent during all the sprinklings but only in part of them. The Gemara comments: Indeed, this is difficult, as the wording of the baraita does not suit this interpretation.

    2§ The Gemara returns to discuss the baraita that addresses the blood presented inside the Sanctuary. The Master said that if the High Priest had an improper intention in one of the sets of presentations, e.g., inside the Holy of Holies, Rabbi Meir says: The offering is piggul and one is liable to receive karet for its consumption, despite the fact that he performed the rest of the rite silently. The Gemara asks: Now consider, one is not liable to receive karet unless all the permitting factors of the offering have been sacrificed, i.e., if the whole service is completed, including the presentation of the blood. As the Master said: As is the acceptance of a valid offering, so is the lack of acceptance of a disqualified offering: Just as there is no acceptance of a valid offering unless all its permitting factors have been sacrificed, so too, there is no lack of acceptance of a disqualified offering, i.e., it is not rendered piggul , unless all its permitting factors have been sacrificed. That is to say, in the absence of one of its permitting factors it does not become piggul .

    3But here, in the case of the bull or goat of Yom Kippur, since he intended to burn the offering beyond its designated time while he was sprinkling the blood inside the Holy of Holies, the sprinkling is not valid, and therefore the High Priest is considered like one who did not sprinkle the blood, as every one of the sprinklings of the blood of an inner sin offering is indispensable. If so, when he sprinkles the blood again later in the Sanctuary, on the Curtain and the inner altar, it is as though he is merely sprinkling water, and not the blood of the offering. Consequently, the permitting factors of the offering have not been sacrificed, and therefore the offering should not be rendered piggul .

    4Rabba says: You find it in a case of four bulls and of four goats. After sprinkling blood inside the Holy of Holies with the intent to burn the offering beyond its designated time, the blood spilled. Since the priest did not use that blood again, the service inside the Holy of Holies was completed, and that permitting factor was performed properly. He then had to slaughter another bull and goat for the other sprinklings inside the Sanctuary, which he again performed with improper intent and again the blood spilled. The same sequence repeated itself in the sprinklings on the inner altar and on the top of the altar. In this manner each permitting factor was performed properly.

    5Rava said: You may even say that this is a case where there is only one bull and one goat, as the sprinkling effects acceptance with regard to the offering’s status of piggul . In other words, even though the High Priest sprinkled the blood inside the Holy of Holies with an improper intention, and thereby disqualified the offering, nevertheless, since he completed the service, he is considered as having sacrificed all the permitting factors with regard to piggul .

    6§ The baraita mentioned that there are forty-three presentations of the blood of the bull and the goat of Yom Kippur. The Gemara asks: But isn’t it taught otherwise in a different baraita , that there are forty-seven presentations of that blood? The Gemara answers: This statement, that there are forty-three presentations, is in accordance with the opinion of the one who says that the High Priest mixes the blood of the bull and the goat before placing it on the corners of the inner altar, rather than placing the blood of each one separately. And that statement, that there are forty-seven presentations, is in accordance with the opinion of the one who says that the High Priest does not mix the two types of blood before placing them on the corners, but sprinkles four times from the blood of the bull and another four times from the blood of the goat, and only afterward mixes the blood of the two animals for placement on the top of the altar.

    7The Gemara raises another difficulty: But isn’t it taught in yet another baraita that there are forty-eight presentations? The Gemara answers: This statement, that there are forty-eight presentations, is in accordance with the opinion of the one who says that the pouring of the remainder of the blood on the base of the external altar is indispensable, and therefore this act is added to the total. That statement, that there are only forty-seven presentations, is in accordance with the opinion of the one who says that the pouring of the remainder of the blood is not indispensable.

    8The Gemara raises an objection to Rabbi Shimon ben Lakish’s understanding of Rabbi Meir’s opinion, that one cannot render an offering piggul with an improper intention during the performance of half a permitting factor, from a baraita discussing piggul of a meal offering, which states: In what case is this statement said, i.e., that if the priest had an improper intention during the performance of one of its services, the offering is piggul , despite the fact that he performed the rest of the services silently? When he had the improper intention in the removal of the handful, or in the placement of the handful in a service vessel, or in the walking with the handful to the altar.

    9But if he came to perform the burning of the handful and the frankincense, and he presented the handful on the altar with an improper intention and the frankincense he presented silently, or he presented the handful silently and the frankincense he presented with an improper intention, Rabbi Meir says: The offering is piggul and one is liable to receive karet for consuming it. And the Rabbis say: There is no liablility to receive karet unless the priest had an improper intention that can render the offering piggul during the performance of the entire permitting factor.

    10In any event, this baraita teaches: Or he presented the handful silently and the frankincense he presented with an improper intention, and yet Rabbi Meir disagrees with the ruling of the Rabbis and says that the offering is piggul . This indicates that the decisive factor according to Rabbi Meir is not that the priest continues his initial intent, but that one can render an offering piggul during the performance of half a permitting factor. The Gemara answers: Say and explain the baraita as follows: Or he presented the handful silently after he had already presented the frankincense with an improper intention. In this case the offering is piggul because he performed the second action with his initial intent.

    11The Gemara refutes this interpretation: One counterclaim is that if this is what the baraita is saying, this is exactly the same case as the first clause. And furthermore, isn’t it taught explicitly in another baraita : And afterward he presented the frankincense with an improper intention. The Gemara states: Indeed, this is difficult for the opinion of Rabbi Shimon ben Lakish, who claims that according to Rabbi Meir one cannot render an offering piggul during the performance of half a permitting factor.

    12MISHNA: And these are the items for which one is not liable to receive karet due to violation of the prohibition of piggul . One is liable to receive karet only if he partakes of an item that was permitted for consumption or for the altar by another item. As for the items listed here, either nothing else renders them permitted for consumption or for the altar, or they themselves render other items permitted. They are as follows: The handful of flour, which permits consumption of the meal offering; the incense, which is burned in its entirety, without another item rendering it permitted for the altar; the frankincense, which is burned together with the handful of the meal offering;

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    והא בין בין קתנידמשמע או בזו או בזו:

    אמר מר כו'אמאן דמהדר לאוקומי טעמא דר"מ משום מפגלין בחצי מתיר קפריך נהי נמי דבעלמא בקומץ ולבונה איכא למימר מפגלין בחצי מתיר אלא בחצי זריקה היכי אמר ר' מאיר פיגל:

    מכדי כרת לא מיחייב (הא וכו') עד שיקרבו כל מתיריושתיכלנה עבודותיו:

    דאמר מרבפ' שני (לעיל זבחים דף כח:):

    כי הדר מדי בהיכל מיא בעלמא קא מדיונמצא שלא זרק דמו דהא מתנה אחת מהן מעכבת דבשלמא מפגל בשחיטה אע"ג דפסליה והדר זרק ליה או במחשבה או בשתיקה כיון דפיגל בעבודה ושוב לא הוציא בו מחשבת פסול אחר אע"פ שזריקת דמו דם פסול הוא כיון דרבי רחמנא פיגול בשחיטה כדאמרן בפרק ראשון (לעיל זבחים יג.) בדברים המביאים לידי אכילה הכתוב מדבר ע"כ בהכי אמר רחמנא לפגול וזריקה זו כמו שהיא מרצה לפיגולו וכן לרבנן דבעו מחשבה בכוליה זריקה ולמאן דמוקי נמי טעם דר"מ משום דעת ראשונה ופיגל בכל העבודה בכה"ג אמר רחמנא לפגול דלא משכחת לפגול בזריקה אלא בהכי אלא למ"ד טעמא משום חצי מתיר אין כאן זריקה כיון דלא גמרה מחשבת פיגול ועשה סופה לדעת כשרה זיל הכא חצי עבודה היא וזיל הכא חצי עבודה היא:

    משכחת לההא דקאמר ר"מ פיגול:

    בארבעה פריםפיגל בין הבדים בכל מתנותיו ונשפך הדם ושחט אחר והזה על הפרכת ואחד על הקרנות ואחד לטיהרו של מזבח וכיון דקיימא לן בסדר יומא (דף ס.) כולהו כפרה בפני עצמו ואי עבדינהו כהלכתן מתכשרה עבודה בהכי אפילו לרבנן דפליגי עלייהו דר' שמעון ור' אלעזר בנשפך הדם באמצע מתנות בהא מודו דאין צריך לחזור ולהזות במקום שגמר כל הזאותיו כדאמרינן התם הלכך הכא נמי פיגל שהרי קרבו מתיריו של כל אחד ונגמרה העבודה בחבירו אבל בפר אחד מודה ר"מ דלא פיגל משום דלא גמר זריקה מעולם:

    לפיגולו מרצהכי היכי דאם חשב בשחיטה קרי לה לזריקה דם הפסול הזה קרבו מתיריו לרצות לפיגולו כי חשיב ליה בחצי זריקה נמי ושתק בחציה כל זמן שלא עירב במחשבה אחרת הוי ריצוי לפיגול:

    הא כמ"ד כו'פלונתא דר' יאשיה ור' יונתן היא (יומא דף נז:) במתן הקרנות ולקח מדם הפר ומדם השעיר חד אומר שיהו מעורבין וחד אומר מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו:

    והאדקתני ארבעים ושבע כמ"ד אין מערבין את הדמים למתן קרנות (והוו תמני):

    שיריםשפיכת שירים ופלוגתא דר' עקיבא ור' יהודה היא לעיל (זבחים דף מ.) אם כלה כפר כו':

    בד"א כו'בתוספתא דמנחות קתני לה בד"א שהמנחה נפגלה בעבודה אחת בקמיצה או במתן כלי ובהילוך שאין שם אלא עבודת מתיר אחד שאין קמיצה ומתן כלי בלבונה והילוך במנחות (דף טז.) מפרש ליה דלא שייך בלבונה:

    בא לו להקטרהשהיא עבודת שני מתיריו נתן כו' אלמא אפילו ראשונה בשתיקה ושניה במחשבה קאמר ר' מאיר פיגל אלמא מפגלין בחצי מתיר ותיובתא דר"ל:

    אימא וכבר נתן לבונה במחשבההלכך שניה שבשתיקה על דעת ראשונה עושה:

    דהיינו קמייתאדראשון במחשבה הא תנא ליה נתן את הקומץ במחשבה ואת הלבונה בשתיקה למה לי למיהדר למיתני או את הקומץ בשתיקה וכבר נתנה לבונה במחשבה מה לי להקדים קומץ מה לי לבונה:

    ועוד הא תניאבברייתא אחריתי או שנתן את הקומץ בשתיקה ואחר כך נתן לבונה במחשבה קשיא:

    מתני' אלו דברים שאין חייבין עליהןכרת באכילתן משום פיגול:

    הקומץאם קימץ לאכול שירים למחר ונתפגלה המנחה אין האוכל את הקומץ בכרת שאין הפיגול חל אלא על דבר שיש לו מתירין אחרים והקומץ אין אחר מתירו כי הוא מתיר את המנחה וכן לבונה וכן כולם:

    זבחים 42 עמוד ב

    1והא ״בין בין״ קתני! קשיא.

    2אמר מר, רבי מאיר אומר: פיגול, וחייבין עליו כרת. מכדי כרת לא מיחייב עד שיקרבו כל מתיריו דאמר מר: כהרצאת כשר כך הרצאת פסול; מה הרצאת כשר עד שיקרבו כל מתיריו, אף הרצאת פסול עד שיקרבו כל מתיריו.

    3והא כיון דחשיב ביה בפנים פסולה כמאן דלא אדי דמי; כי הדר מדי בהיכל מיא בעלמא הוא דקא אדי׃

    4אמר רבה: משכחת לה בארבעה פרים ובד' שעירים.

    5רבא אמר: אפילו תימא בפר אחד ושעיר אחד, לפיגולו מרצה.

    6ארבעים ושלש. והא תניא ארבעים ושבע! הא כמאן דאמר מערבין לקרנות, והא כמאן דאמר אין מערבין לקרנות.

    7והא תניא ארבעים ושמונה! הא כמאן דאמר שיריים מעכבין, הא כמאן דאמר אין שיריים מעכבין.

    8מיתיבי: במה דברים אמורים בקמיצה, במתן כלי ובהילוך;׃

    9אבל בא לו להקטרה נתן את הקומץ במחשבה ואת הלבונה בשתיקה, או שנתן את הקומץ בשתיקה ואת הלבונה במחשבה רבי מאיר אומר: פיגול, וחייבין עליו כרת. וחכמים אומרים: אין בו כרת עד שיפגל בכל המתיר.

    10קתני מיהא את הקומץ בשתיקה ואת הלבונה במחשבה ופליג! אימא: כבר נתן את הלבונה במחשבה.

    11חדא, דהיינו רישא! ועוד, הא תניא: ואחר כך! קשיא.

    Mishna

    12ואלו דברים שאין חייבין עליהם משום פיגול הקומץ, והקטרת, והלבונה,׃

    Tosafot

    כי מדי בהיכל מיא בעלמא קמדיהקשה בקונטרס בהקומץ ושוחט נמי נימא דלא מיפגל דכי חשיב בקבלה איפסיל וכי זריק מיא בעלמא זריק ותירץ דהתם גזירת הכתוב הוא ובהקומץ זוטא (מנחות דף טז:) תירץ דאותה עבודה שפיגל בה נעשית כולה בקדושתה שוחט ע"מ לזרוק או להקטיר וכן מקבל ע"מ לזרוק או להקטיר אבל הנך הזאות כולהו חדא עבודה היא ולא קרבו מתירין העבודה בקדושתן וקשה דכי פיגל בהזאות של בין הבדים אינך דהיכל מים נינהו אבל בהזאה ראשונה של בדים לא פריך דשאר הזאות של בדים מיא דיש לומר יפגל באחרונה או כיון דחד מקום הוי אין בכך כלום [כמו שאפרש] בסמוך אי נמי י"ל דניחא ליה דלא הוו של בין הבדים מיא משום דלא נגמר הפיגול עד שיזרוק כל הזאות של בין הבדים אבל אותן של היכל לא תליא בהו גמר הפיגול כיון שאם נשפך הדם מביא פר אחר ויתחיל בהיכל ולא בין הבדים וכן ההזאות של מזבח הזהב לא תלו בהזאות של היכל למיגמר בהו פיגול של היכל ולרבנן לא פריך דכיון דאין מפגלין בחצי מתיר וצריך לפגל כל ההזאות אם כן לא נגמר הפיגול עד שפיגל בכולן מתחילת בין הבדים עד גמר של טהרו ומשני בד' פרים כדי לחשב ולפגל בכל המקומות קאמר ארבעה וה"ה בפר ראשון של בין הבדים ונשפך הדם והביא פר שני ועשה (פר שני) ממנו של היכל ושל מזבח בשתיקה דהוי פיגול לר' מאיר. ברוך. וקשה דאם כן פיגל בקומץ ולא בלבונה לרבי מאיר ליפרוך אמאי הוי פיגול בחצי מתיר והך עבודה לא נעשית בקדושתה וכי מקטר ללבונה עפרא בעלמא מקטר וכי תימא משום דהוו שני מינים אכתי קשה משני בזיכין אם לא נחלק כיון דבעו שני כלים דהוו כשני מינים והוי פיגול ורבינו תם מפרש דבחד מקום פשיטא ליה דלא אמרינן מיא בעלמא הוא דקמדי תחילת עבודה בגמר עבודה והכי גזירת הכתוב אבל בשני מקומות בהכי לא איירי קרא ומיא בעלמא קמדי:

    משכחת לה בד' פריםוא"ת אכתי הזאות שבפנים היכי משכחת ליה פיגול בפר אחד מכיון שהזה בראשונה במחשבה אידך מיא בעלמא קמדי ולרבינו תם אתי שפיר דחד מקום הוא ויש לומר כגון שפיגל בהזאה אחרונה של בין הבדים:

    הא כמאן דאמר שיריים מעכביןצ"ע פ' איזהו מקומן (לקמן זבחים דף נב:) דקאמר רמי בר חמא האי תנא סבר שיריים מעכבי ומייתי מברייתא ודחי לה והוה מצי לאתויי הך ועוד מברייתא דלעיל (זבחים דף לט.) דדמים הטעונין יסוד טעונין כיבוס ומחשבה פוסלת בהן ומוקמינן לה בשירים וכמאן דאמר דמעכבי:

    הקומץהקשה בקונטרס בהקומץ זוטא (מנחות דף יד.) למה לי דאין לו מתירין אלא הוא עצמו מתיר אחרים כדאיתא בגמ' תיפוק לי דבלאו הכי נמי פשיטא דקומץ לא מיחייב עליה משום פיגול דהא אי אכיל מיניה פקע פיגולו ממנו שהרי לא קרב מתיר כמצותו ותירץ כגון שהוצתה האור ברובו דחשיב כמאן דקרב המתיר כדקאמר בהקומץ רבה (שם דף כו:) מאימתי מתיר שירים באכילה משהוצת האור ברובו וקשה לפירושו דאי הוצת האור ברובו א"כ פקע פיגולו ממנו כדאמר עולא בגמ' (דף מג.) דאם ירדו נמי יעלו והוא הדין אפילו מאכילה כדמשמע בכריתות פרק אמרו לו (כריתות דף יד. ושם) וי"ל דמיירי שחציו העלה ע"ג מזבח וחציו לא העלה דעל ההוא דאארעא לא פקע פיגולו ממנו וחייב עליו אי לאו משום דהוא גופיה מתיר הוא דהא דאמר בגמ' לגבי קומץ דפיגול שהעלהו דפלגא מחית אארעא ופלגיה מסקיה אמערכה ומשלה בו האור פקע פיגולו ומסקינן ליה לכתחילה ובפ' אמרו לו (גם זה שם) מתירו ליה לאכילה מיירי כשהיה כבר על המזבח ההוא פלגא דמחית אארעא אבל היכי דלא עלה למזבח מעולם לא כדמוכח בכריתות (גם זה שם) דאותו קצת דחוץ למזבח לא מסקינן ליה והוה ליה פיגול אע"ג דרובא דאבר אמזבח אם איתא דלא הלכו באברים אחר הרוב וכל שכן קומץ דמיפרת דלא מסקינן ומיהו פי' בקונטרס דבגמרא משמע דאפילו לא עלה אמזבח מסקינן ליה לכתחילה ולא דמיא לההיא דכריתות כמו שמפרש ר"ת שהקומץ כולו חשוב אזכרה אחת וההוא פלגא דעל המזבח משיך ליה לפלגא דאארעא דאי לאו הכי הוה ההוא דעל המזבח קומץ שחסר וירד וא"כ כיון דמשיך ליה פקע פיגולו ממנו אבל פלגא דאבר לא משיך אידך פלגא דהוא עצמו שלא הוקטרו אימוריו כשר אע"ג דמעיקרא סלקא דעתך דקומץ גרע משום דמיפרת ומפרש ר"ת דטעמא דקומץ לאו משום דהוא מתיר אלא משום דלא שייך ביה הרצאה דאי אכלו ולא העלהו אם כן לא קרבו מתיריו ואי העלה חציו פקע פיגולו מכוליה אפילו מההוא דאארעא והא דקאמר בגמרא ומוציא אני את הקומץ בהדי הנהו דאין לו מתירין כדי נסבה וקשה התינח קומץ אלא לבונה ומנחת כהנים תיפוק לי משום דאין בהם הרצאה ועוד דגבי דם קאמר בפירוש משום מתיר והיכי משכחת לה דמחייב משום פיגול דאי אכיל ליה קודם שעשה מתנות אם כן ליכא הרצאה ואי מן הדם הנשאר במזרק לאחר שעשה מתנות ההוא לאו מתיר הוא ואם מאותו שזרק על המזבח הא פקע פיגול ממנו ושמא לא שייך למימר גבי דם פקע פיגולו כי אם גבי הקטרה דוקא שנעשה לחמו של מזבח ותימה הוא אם לא יתחייב בשירי הדם משום פיגול הא יש להם מתירין שהמתנות מתירות לשפיכות שיריים למזבח כמו שמתירות את האימורים ושמא כמו מתחילה כל טיפה וטיפה ראויה לזריקה חשיב כוליה דם מתיר ונראה לפרש דהיינו טעמא דקומץ וכולהו דאי הוי בני חיובא הוי דינן משקדש בכלי וקידוש כלי היינו ההרצאה דידיה כיון דאינהו גופייהו מתיר אחד כדאמר לעיל (זבחים דף לד.) גבי טומאה יש לו מתירין משיקרבו מתירין אין לו מתירין משיקדש בכלי:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    Babylonian Talmud · folio map

    Zevachim 42b

    Zevachim 42b. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 190 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    והא בין בין קתני דמשמע או בזו או בזו:

    אמר מר כו' אמאן דמהדר לאוקומי טעמא דר"מ משום מפגלין בחצי מתיר קפריך נהי נמי דבעלמא בקומץ ולבונה איכא למימר מפגלין בחצי מתיר אלא בחצי זריקה היכי אמר ר' מאיר פיגל:

    מכדי כרת לא מיחייב (הא וכו') עד שיקרבו כל מתיריו שתיכלנה עבודותיו:

    דאמר מר בפ' שני (לעיל זבחים דף כח:):

    כי הדר מדי בהיכל מיא בעלמא קא מדי ונמצא שלא זרק דמו דהא מתנה אחת מהן מעכבת דבשלמא מפגל בשחיטה אע"ג דפסליה והדר זרק ליה או במחשבה או בשתיקה כיון דפיגל בעבודה ושוב לא הוציא בו מחשבת פסול אחר אע"פ שזריקת דמו דם פסול הוא כיון דרבי רחמנא פיגול בשחיטה כדאמרן בפרק ראשון (לעיל זבחים יג.) בדברים המביאים לידי אכילה הכתוב מדבר ע"כ בהכי אמר רחמנא לפגול וזריקה זו כמו שהיא מרצה לפיגולו וכן לרבנן דבעו מחשבה בכוליה זריקה ולמאן דמוקי נמי טעם דר"מ משום דעת ראשונה ופיגל בכל העבודה בכה"ג אמר רחמנא לפגול דלא משכחת לפגול בזריקה אלא בהכי אלא למ"ד טעמא משום חצי מתיר אין כאן זריקה כיון דלא גמרה מחשבת פיגול ועשה סופה לדעת כשרה זיל הכא חצי עבודה היא וזיל הכא חצי עבודה היא:

    משכחת לה הא דקאמר ר"מ פיגול:

    בארבעה פרים פיגל בין הבדים בכל מתנותיו ונשפך הדם ושחט אחר והזה על הפרכת ואחד על הקרנות ואחד לטיהרו של מזבח וכיון דקיימא לן בסדר יומא (דף ס.) כולהו כפרה בפני עצמו ואי עבדינהו כהלכתן מתכשרה עבודה בהכי אפילו לרבנן דפליגי עלייהו דר' שמעון ור' אלעזר בנשפך הדם באמצע מתנות בהא מודו דאין צריך לחזור ולהזות במקום שגמר כל הזאותיו כדאמרינן התם הלכך הכא נמי פיגל שהרי קרבו מתיריו של כל אחד ונגמרה העבודה בחבירו אבל בפר אחד מודה ר"מ דלא פיגל משום דלא גמר זריקה מעולם:

    לפיגולו מרצה כי היכי דאם חשב בשחיטה קרי לה לזריקה דם הפסול הזה קרבו מתיריו לרצות לפיגולו כי חשיב ליה בחצי זריקה נמי ושתק בחציה כל זמן שלא עירב במחשבה אחרת הוי ריצוי לפיגול:

    10 more comments on this page.

    Rashi on Zevachim 42b · Sefaria

    Tosafot

    כי מדי בהיכל מיא בעלמא קמדי הקשה בקונטרס בהקומץ ושוחט נמי נימא דלא מיפגל דכי חשיב בקבלה איפסיל וכי זריק מיא בעלמא זריק ותירץ דהתם גזירת הכתוב הוא ובהקומץ זוטא (מנחות דף טז:) תירץ דאותה עבודה שפיגל בה נעשית כולה בקדושתה שוחט ע"מ לזרוק או להקטיר וכן מקבל ע"מ לזרוק או להקטיר אבל הנך הזאות כולהו חדא עבודה היא ולא קרבו מתירין העבודה בקדושתן וקשה דכי פיגל בהזאות של בין הבדים אינך דהיכל מים נינהו אבל בהזאה ראשונה של בדים לא פריך דשאר הזאות של בדים מיא דיש לומר יפגל באחרונה או כיון דחד מקום הוי אין בכך כלום [כמו שאפרש] בסמוך אי נמי י"ל דניחא ליה דלא הוו של בין הבדים מיא משום דלא נגמר הפיגול עד שיזרוק כל הזאות של בין הבדים אבל אותן של היכל לא תליא בהו גמר הפיגול כיון שאם נשפך הדם מביא פר אחר ויתחיל בהיכל ולא בין הבדים וכן ההזאות של מזבח הזהב לא תלו בהזאות של היכל למיגמר בהו פיגול של היכל ולרבנן לא פריך דכיון דאין מפגלין בחצי מתיר וצריך לפגל כל ההזאות אם כן לא נגמר הפיגול עד שפיגל בכולן מתחילת בין הבדים עד גמר של טהרו ומשני בד' פרים כדי לחשב ולפגל בכל המקומות קאמר ארבעה וה"ה בפר ראשון של בין הבדים ונשפך הדם והביא פר שני ועשה (פר שני) ממנו של היכל ושל מזבח בשתיקה דהוי פיגול לר' מאיר. ברוך. וקשה דאם כן פיגל בקומץ ולא בלבונה לרבי מאיר ליפרוך אמאי הוי פיגול בחצי מתיר והך עבודה לא נעשית בקדושתה וכי מקטר ללבונה עפרא בעלמא מקטר וכי תימא משום דהוו שני מינים אכתי קשה משני בזיכין אם לא נחלק כיון דבעו שני כלים דהוו כשני מינים והוי פיגול ורבינו תם מפרש דבחד מקום פשיטא ליה דלא אמרינן מיא בעלמא הוא דקמדי תחילת עבודה בגמר עבודה והכי גזירת הכתוב אבל בשני מקומות בהכי לא איירי קרא ומיא בעלמא קמדי:

    משכחת לה בד' פרים וא"ת אכתי הזאות שבפנים היכי משכחת ליה פיגול בפר אחד מכיון שהזה בראשונה במחשבה אידך מיא בעלמא קמדי ולרבינו תם אתי שפיר דחד מקום הוא ויש לומר כגון שפיגל בהזאה אחרונה של בין הבדים:

    הא כמאן דאמר שיריים מעכבין צ"ע פ' איזהו מקומן (לקמן זבחים דף נב:) דקאמר רמי בר חמא האי תנא סבר שיריים מעכבי ומייתי מברייתא ודחי לה והוה מצי לאתויי הך ועוד מברייתא דלעיל (זבחים דף לט.) דדמים הטעונין יסוד טעונין כיבוס ומחשבה פוסלת בהן ומוקמינן לה בשירים וכמאן דאמר דמעכבי:

    הקומץ הקשה בקונטרס בהקומץ זוטא (מנחות דף יד.) למה לי דאין לו מתירין אלא הוא עצמו מתיר אחרים כדאיתא בגמ' תיפוק לי דבלאו הכי נמי פשיטא דקומץ לא מיחייב עליה משום פיגול דהא אי אכיל מיניה פקע פיגולו ממנו שהרי לא קרב מתיר כמצותו ותירץ כגון שהוצתה האור ברובו דחשיב כמאן דקרב המתיר כדקאמר בהקומץ רבה (שם דף כו:) מאימתי מתיר שירים באכילה משהוצת האור ברובו וקשה לפירושו דאי הוצת האור ברובו א"כ פקע פיגולו ממנו כדאמר עולא בגמ' (דף מג.) דאם ירדו נמי יעלו והוא הדין אפילו מאכילה כדמשמע בכריתות פרק אמרו לו (כריתות דף יד. ושם) וי"ל דמיירי שחציו העלה ע"ג מזבח וחציו לא העלה דעל ההוא דאארעא לא פקע פיגולו ממנו וחייב עליו אי לאו משום דהוא גופיה מתיר הוא דהא דאמר בגמ' לגבי קומץ דפיגול שהעלהו דפלגא מחית אארעא ופלגיה מסקיה אמערכה ומשלה בו האור פקע פיגולו ומסקינן ליה לכתחילה ובפ' אמרו לו (גם זה שם) מתירו ליה לאכילה מיירי כשהיה כבר על המזבח ההוא פלגא דמחית אארעא אבל היכי דלא עלה למזבח מעולם לא כדמוכח בכריתות (גם זה שם) דאותו קצת דחוץ למזבח לא מסקינן ליה והוה ליה פיגול אע"ג דרובא דאבר אמזבח אם איתא דלא הלכו באברים אחר הרוב וכל שכן קומץ דמיפרת דלא מסקינן ומיהו פי' בקונטרס דבגמרא משמע דאפילו לא עלה אמזבח מסקינן ליה לכתחילה ולא דמיא לההיא דכריתות כמו שמפרש ר"ת שהקומץ כולו חשוב אזכרה אחת וההוא פלגא דעל המזבח משיך ליה לפלגא דאארעא דאי לאו הכי הוה ההוא דעל המזבח קומץ שחסר וירד וא"כ כיון דמשיך ליה פקע פיגולו ממנו אבל פלגא דאבר לא משיך אידך פלגא דהוא עצמו שלא הוקטרו אימוריו כשר אע"ג דמעיקרא סלקא דעתך דקומץ גרע משום דמיפרת ומפרש ר"ת דטעמא דקומץ לאו משום דהוא מתיר אלא משום דלא שייך ביה הרצאה דאי אכלו ולא העלהו אם כן לא קרבו מתיריו ואי העלה חציו פקע פיגולו מכוליה אפילו מההוא דאארעא והא דקאמר בגמרא ומוציא אני את הקומץ בהדי הנהו דאין לו מתירין כדי נסבה וקשה התינח קומץ אלא לבונה ומנחת כהנים תיפוק לי משום דאין בהם הרצאה ועוד דגבי דם קאמר בפירוש משום מתיר והיכי משכחת לה דמחייב משום פיגול דאי אכיל ליה קודם שעשה מתנות אם כן ליכא הרצאה ואי מן הדם הנשאר במזרק לאחר שעשה מתנות ההוא לאו מתיר הוא ואם מאותו שזרק על המזבח הא פקע פיגול ממנו ושמא לא שייך למימר גבי דם פקע פיגולו כי אם גבי הקטרה דוקא שנעשה לחמו של מזבח ותימה הוא אם לא יתחייב בשירי הדם משום פיגול הא יש להם מתירין שהמתנות מתירות לשפיכות שיריים למזבח כמו שמתירות את האימורים ושמא כמו מתחילה כל טיפה וטיפה ראויה לזריקה חשיב כוליה דם מתיר ונראה לפרש דהיינו טעמא דקומץ וכולהו דאי הוי בני חיובא הוי דינן משקדש בכלי וקידוש כלי היינו ההרצאה דידיה כיון דאינהו גופייהו מתיר אחד כדאמר לעיל (זבחים דף לד.) גבי טומאה יש לו מתירין משיקרבו מתירין אין לו מתירין משיקדש בכלי:

    Tosafot on Zevachim 42b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Zevachim, daf 42, Amud Bet, about 190 words in 12 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 12 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 15 words

      Opens “והא ״בין בין״ קתני! קשיא.…”

    2. Segment 238 words

      Opens “אמר מר, רבי מאיר אומר: פיגול, וחייבין…”

      Named: רבי מאיר.

    3. Segment 319 words

      Opens “והא כיון דחשיב ביה בפנים פסולה כמאן…”

    4. Segment 48 words

      Opens “אמר רבה: משכחת לה בארבעה פרים ובד'…”

      Named: רבה.

    5. Segment 510 words

      Opens “רבא אמר: אפילו תימא בפר אחד ושעיר…”

      Named: רבא.

    6. Segment 617 words

      Opens “ארבעים ושלש. והא תניא ארבעים ושבע! הא…”

    7. Segment 715 words

      Opens “והא תניא ארבעים ושמונה! הא כמאן דאמר…”

    8. Segment 88 words

      Opens “מיתיבי: במה דברים אמורים בקמיצה, במתן כלי…”

    9. Segment 935 words

      Opens “אבל בא לו להקטרה נתן את הקומץ…”

      Named: רבי מאיר.

    10. Segment 1015 words

      Opens “קתני מיהא את הקומץ בשתיקה ואת הלבונה…”

    11. Segment 119 words

      Opens “חדא, דהיינו רישא! ועוד, הא תניא: ואחר…”

    12. Segment 1211 words

      Opens “מתני׳ ואלו דברים שאין חייבין עליהם משום…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Zevachim 42b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026