Talmud Builders

    Zevachim 12a

    Back to index

    English translation — Zevachim 12a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1as it is juxtaposed with the lighting of the lamps (see Exodus 30:8). Evidently, it is burned in the afternoon as well.

    2The Gemara asks: Just as it is written explicitly that the Candelabrum must be lit in the evening, there too, with regard to a Paschal offering, it is written: “There you shall sacrifice the Passover offering at evening” (Deuteronomy 16:6). How can ben Beteira claim that it may be sacrificed all day long?

    3The Gemara answers: That verse comes to teach a different halakha , that a certain item should be sacrificed after another item. As it is taught in a baraita with regard to the order of precedence between the Paschal offering and the daily afternoon offering: An item, i.e., the Paschal offering, with regard to which both the expressions: “In the evening,” and: “ Bein ha’arbayim ,” are stated, should be sacrificed after an item, the daily afternoon offering, with regard to which only “ bein ha’arbayim ” is stated.

    4The Gemara asks: But is there anything comparable to ben Beteira’s suggestion, that if one slaughters it in the morning, you say that it is its designated time and it is fit; but when afternoon comes, you say that the item should be sacrificed only after the daily afternoon offering?

    5The Gemara answers: Yes, there is a precedent; as Rabbi Yoḥanan says: If one did not recite the additional prayers of Shabbat, the New Moon, or a Festival, which should be recited in the morning, until it is time for the afternoon prayer, the halakha is that he should first recite the afternoon prayer, and recite the additional prayers thereafter.

    6The Gemara asks: But if the term “ bein ha’arbayim ” is referring to the entire day, as ben Beteira maintains, why do I need those instances of the expression that are written with regard to burning incense and lighting the lamps, which are not performed all day?

    7Furthermore, this interpretation of the opinion of ben Beteira is difficult, as Rabbi Yehuda HaNasi responded on behalf of ben Beteira to the statement of Rabbi Yehoshua that a Paschal offering slaughtered not for its sake on the morning of the fourteenth of Nisan is fit, as though it were slaughtered on the thirteenth: No, if you said that this is the halakha with regard to the thirteenth, as no part of the day is fit for sacrificing the Paschal offering, shall you also say that this is the halakha with regard to the fourteenth, part of which is fit for sacrificing the Paschal offering? Since it can be sacrificed in the afternoon of the fourteenth, if it is slaughtered in the morning not for its sake, it is disqualified.

    8The Gemara concludes: And if it is so that a Paschal offering can be sacrificed throughout the day of the fourteenth, all of it is fit, not only part of it.

    9Rather, Rabbi Oshaya’s interpretation of ben Beteira’s opinion is rejected. Instead, Rabbi Yoḥanan says: With regard to a Paschal offering that one slaughtered on the fourteenth in the morning, ben Beteira would deem it unfit, whether it was slaughtered for its sake or not for its sake. It is unfit even if it was slaughtered not for its sake, since part of the day is fit for its sacrifice as a Paschal offering.

    10Rabbi Abbahu ridiculed [ megaddef ] this interpretation: If so, how can you find a fit Paschal offering according to ben Beteira? If its owner designated an animal now, on the morning of the fourteenth, as a Paschal offering, it is disqualified from the outset, as it cannot be sacrificed at all, either for its sake or not for its sake. And even if its owner designated it the previous day, when it was fit to be sacrificed not for its sake, it was fit and then disqualified the next morning, when it was no longer fit to be sacrificed until the afternoon. Once an offering is disqualified, it can no longer become fit.

    11Rather, Rabbi Abbahu says: Let the Paschal offering be fit when it is designated on the fourteenth after noon, when it may already be sacrificed as a Paschal offering.

    12Abaye says: You may even say that it is fit if designated in the morning, as an offering is not disqualified due to the fact that it is an offering whose time has not yet arrived if its time will arrive on that same day.

    13Rav Pappa says: You may even say that it is fit if designated from the previous night, as an offering that was designated at night and may be sacrificed the following day is not considered an offering whose time has not yet arrived, as it is taught in the school of Rabbi Yishmael: Although an animal is unfit for sacrifice until its eighth day, on the night before its eighth day it may already enter the den to be tithed.

    14And this is in accordance with the statement of Rabbi Appetoriki, as Rabbi Appetoriki raises a contradiction: It is written: “When a bull or a sheep or a goat is born, then it shall be seven days with its mother” (Leviticus 22:27); consequently, on the following night, i.e., the night before the eighth day, it is fit for sacrifice. And it is written subsequently in that verse: “But from the eighth day and on it may be accepted for an offering made by fire unto the Lord”; consequently, on the previous night, i.e., the night before the eighth day, it is not yet fit.

    15How can these texts be reconciled? At night it is fit for consecration, and the following day it is fit for effecting acceptance, i.e., for sacrifice. Apparently, an offering that may be sacrificed the following day can be consecrated the previous night, even though it may not be sacrificed at night, and it is not considered an offering whose time has not yet arrived.

    16§ Rabbi Abbahu presumes that an animal consecrated before it may be sacrificed is disqualified. With regard to this, Rabbi Zeira said to Rabbi Abbahu: Shall we say that Rabbi Yoḥanan holds that consecrated animals that cannot be sacrificed at any given moment are disqualified from ever being sacrificed?

    17Rabbi Abbahu said to him: Yes, as Rabbi Yoḥanan says: With regard to an animal belonging to two partners, if one of them consecrated the half of it that belongs to him, and then purchased the other half of it from his partner and consecrated it, it is consecrated, despite the fact that it was consecrated piecemeal. But it may not be sacrificed, since when he first consecrated it, the consecration did not extend to his partner’s half. Since the animal was not fit to be sacrificed then, it is disqualified permanently.

    18But as it is consecrated now, it can render consecrated as a substitute a non-sacred animal that is exchanged for it. If the owner substitutes a non-sacred animal for this one, the second animal becomes consecrated as well. And yet its substitute is like it; it too is consecrated but cannot be sacrificed.

    19And one can conclude three points from this statement: Conclude from it that animals that cannot be sacrificed are permanently disqualified; and conclude from it that disqualification from the outset, i.e., from the time the offering is consecrated, is permanent disqualification; and conclude from it that

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    דאיתקש לנרותובהעלות אהרן וגו' והיינו בין הערבים דקטורת:

    יאוחר דבריאוחר פסח לתמיד דאע"ג דכולה יומא זמניה אי שהייה עד זמן שחיטת התמיד תמיד קודם לו:

    אין דהא"ר יוחנןבמסכת ברכות:

    הלכהכדברי האומר היו לפניו ב' תפלות אחת של מנחה ואחת של מוספין ששהא ולא התפלל של מוספין עד זמן חבירתה משהינן לה:

    ובין הערבים דכתיב גבי קטורת ונרות למה ליהואיל ומיניה לא הוי משמע לן בין הערבים ממש ומבעי לן קרא אחריני לפרושי:

    ועודתני בתוספתא תיובתא לר' אושעיא דקתני השיב רבי תחת בן בתירא כו':

    לדברי ר' יהושעדאמר כאילו נשחט בי"ג:

    שאין מקצתו ראוילשמו הלכך לא קרינן ביה פסח בזמנו אלמא דרבי דס"ל כבן בתירא ומשום דמקצתו ראוי לשמו הוא דקאמר טעמיה:

    ואם איתאדבן בתירא שחרית מכשר לשמו כולו ראוי לשמו הוא:

    מגדף בהבהא דרבי יוחנן:

    א"כדבין לשמו ובין שלא לשמו פסול:

    פסח כשרבזמנו לשמו לבן בתירא:

    היכי משכחת לה אי דאפרשיה האידנאבי"ד בשחרית:

    דחוי מעיקרא הואדבשעת הפרשה לא חזי למידי ושמעינן ליה לר' יוחנן דאמר דחוי מעיקרא הוי דחוי לגמרי שלא להירצות עוד:

    ואי דאפרשיה מאתמול נראה ונדחה הואדכי אפרשיה חזי להקריבו שלא לשמו וכי מטיא י"ד שחרית לא חזי למידי ונראה ונדחה שוב אינו חוזר ונראה לדברי הכל בשלמא לרבנן פסח אינו נדחה כלל או מלשמו או משלא לשמו דעד זמן שחיטתו חזי לשלמים ובזמנו חזי לפסח אלא לבן בתירא דחוי הוא:

    תהא לאחר חצותמשכחת לה פסח כשר לבן בתירא במפריש לאחר חצות דהיינו זמן שחיטתו וחזי לשמו:

    אפי' תימא מצפראואין כאן דחוי מעיקרו הואיל וראוי היום אין כאן חסרון זמן ראייתו:

    ליל שמיני נכנסהולד להתעשר וקיימא לן בבכורות בפרק מעשר בהמה (בכורות דף נז.) מחוסר זמן אינו נכנס לדיר להתעשר:

    הא לילהליל שמיני חזי ולא הוי מחוסר זמן:

    לקדושהראוי להקדישו ואע"ג דלא חזי לילה להקרבה קאמרינן דמקדיש ליה אלמא לילה אין מחוסר זמן הואיל ומחר יהיה ראוי:

    לימא קסבר ר' יוחנן כו'מדאיצטריך לן לשנויי אליביה במפריש לאחר חצות דאי לא שמיע לך מיניה בעלי חיים נדחים ראוי להפרישו לעולם דדלמא אין דחוי אלא בשחוטין כגון מת המשתלח ישפך הדם במס' יומא (דף סב.):

    הקדיש חציהאחד מהם:

    ואינה קריבההואיל ובתחילת הקדשה לא נראה להקריב דחצייה היתה חולין ודחוי מעיקרו הוא הלכך אינה קריבה עוד ותרעה ולוקחין בדמיה אחרת:

    ועושה תמורהדהא אינה דשותפין:

    זבחים 12 עמוד א

    1דאיתקש לנרות.

    2התם נמי, כתיב: ״(דברים טז״, ו) ״שם תזבח את הפסח בערב״!

    3ההוא ליאוחר דבר״ הוא דאתא, דתניא: יאוחר דבר שנאמר בו ״בערב״ ובין הערבים״, לדבר שלא נאמר בו אלא ״בין הערבים״ בלבד.

    4ומי איכא מידי דאילו שחיט ליה מצפרא אמרת זימניה הוא, וכי מטי בין הערבים אמרת ״יאוחר דבר״?

    5אין; דהא"ר יוחנן: הלכה מתפלל של מנחה, ואח"כ מתפלל של מוספין.

    6ובין הערבים דכתיב ״גבי קטרת ונרות״, למה לי?

    7ועוד השיב רבי תחת בן בתירא לדברי רבי יהושע: לא; אם אמרת בשלשה עשר שאין מקצתו ראוי, תאמר בארבעה עשר שמקצתו ראוי?!

    8ואם איתא, כולו ראוי הוא!

    9אלא א"ר יוחנן: פוסל היה בן בתירא בפסח ששחטו בארבעה עשר שחרית, בין לשמו בין שלא לשמו, הואיל ומקצתו ראוי.

    10מגדף בה רבי אבהו: א"כ פסח כשר לבן בתירא היכי משכחת לה? אי דאפרשיה האידנא דחוי מעיקרו הוא, ואי דאפרשינהו מאתמול נראה ונדחה הוא!

    11אלא אמר רבי אבהו: תהא לאחר חצות.

    12אביי אמר: אפילו תימא מצפרא אין מחוסר זמן לבו ביום.

    13רב פפא אמר: אפילו תימא מאורתא לילה אין מחוסר זמן; דתני דבי ר' ישמעאל: ליל שמיני נכנס לדיר להתעשר.

    14וכדרבי אפטוריקי, דרבי אפטוריקי רמי: כתיב ״(ויקרא כב״, כז) ״והיה שבעת ימים תחת אמו״ הא לילה חזי; וכתיב ״(ויקרא כב״, כז) ״ומיום השמיני והלאה ירצה״ הא לילה לא חזי!

    15הא כיצד? לילה לקדושה, ויום להרצאה.

    16א"ל רבי זירא לרבי אבהו: לימא קסבר רבי יוחנן בעלי חיים נדחין?!

    17אמר ליה: אין; דא"ר יוחנן: בהמה של שני שותפין הקדיש חציה, וחזר ולקח חציה והקדישה קדושה, ואינה קריבה.

    18ועושה תמורה, ותמורתה כיוצא בה.

    19ושמע מינה תלת: שמע מינה בעלי חיים נדחין, וש"מ דחוי מעיקרא הוה דחוי, וש"מ׃

    Tosafot

    ובין הערבים דכתיב בקטורת ונרות למה ליבין הערבים דתמיד ניחא ליה לכדאמר בריש תמיד נשחט (פסחים דף נח.) דזימניה מכי ינטו צללי ערב:

    ואם איתא כוליה ראוי הואולא מצי לתרץ דנקט מקצתו ראוי משום רבי יהושע משום דהכי פריך מנא ליה לר' אושעיא דבן בתירא מכשיר פסח שחרית אי משום דפסול שלא לשמו דלמא טעמא משום דמקצתו ראוי דהא חזינן הכא דטעם טוב הוא אבל לדברי ר' אושעיא דאינו תופסו לטעם טוב א"כ מאי פריך רבי לרבי יהושע הלא בכולו ראוי הוא תליא מילתא:

    הג"ה אי דאפרשיה האידנא דחוי מעיקרא הואדלא דמי למחוסר כפורים דלא חשיב דחוי קודם הבאת קרבנו דאין זמנו עד שיטהר ויטבול אבל האי לא חזי לפסח ושלמים אע"פ שהיה זמן שלמים:

    רב פפא אמר אפילו תימא מאורתא לילה אין מחוסר זמןבריש מנחות (דף ה.) משמע דרב פפא ס"ל יש מחוסר זמן לבו ביום וצריך לחלק בין מחוסר זמן דהכא להתם:

    לילה אין מחוסר זמןוכן משמע בברייתא ובחגיגה (דף ט:) לרבי יוחנן וכן במנחות פרק שתי הלחם (מנחות דף ק.) ובנזיר (יח:) וביומא פרק אמר להם הממונה (יומא דף כט:):

    לילה לקדושה יום להרצאההקשה הרב רבי יוסף דבתמורה (דף י.) משמע דתם במעי תמימה קדוש דקדושה חלה אעובר במעי אמו והיאך קדוש בין לבר פדא בין לר' יוחנן והא לילה לקדושה דוקא אבל קודם לכן לא:

    יום להרצאהתימה תיפוק לי מביום צוותו ולמה לי דכתיב ביום השמיני וי"ל דאי לא כתיב אלא והיה שבעת ימים תחת אמו הוה אמינא אם שחט בלילה אם עלו לא ירדו והשתא קמשמע לן דהוי מחוסר זמן ותרד [אפילו לר"ש] דאין פסולו בקודש ובפ' בתרא (לקמן זבחים קיב:) נמי תנן מחוסר זמן ששחטו בחוץ אינו בכרת דאם עלו לא ירדו מוכח התם דקרי מתקבל לפתח אהל מועד וחייב כרת בחוץ ולר"י דאמר (לקמן זבחים דף פד.) בשחיטת לילה אם עלה תרד י"ל למ"ד בפרק בתרא (שם קכ.) אין לילה בבמה השתא שהוא מחוסר זמן אם שחט לילה אחר שביעי פסול אף בבמה וקשה למאן דאמר יש פסול לילה בבמה יש לומר דמודה אף ר"י דבבמה שחיטת לילה לא תרד:

    הג"ה קדושה ואינה קריבהלא דמי לרגלה של זו עולה דתמכר לצורכי עולה (תמורה דף יא:) דהתם אינה דחויה כיון דבידו לקדשה:

    ושמע מינה יש דיחוי בדמיםפי' בקונט' בדבר שאין בו אלא קדושת דמים לא תימא שאין דחוי מעיקרא (אין בו) אלא בקדושת הגוף וא"ת א"כ דחוי מעיקרא ודחוי בדמים הכל אחד דכל דחוי מעיקרא אין בו אלא קדושת דמים וי"ל דמשכחת לה בקבל דם בכלי שיש בו מים דראשון ראשון דחוי וחזר ונהפך למראה דם ובפ' התערובת (לקמן זבחים דף עח.) אמרי' דדם לתוך מים ראשון ראשון בטל ולענין כיסוי אינו כן דאין דחוי אצל מצות וה"ר חיים מפרש יש דחוי בדמים שדוחה תמורה שלא לקרב ואמרי' כאן דאין קדושה אלא לדמים לא אלימא להתפיס התמורה לדחותה מקדושתה לעשותה כיוצא בה וכפי' זה משמע מתוך גירסת הספרים דכריתות דגרסי' התם (דף כח.) כך ש"מ בעלי חיים נדחין דקתני ואינה קריבה וש"מ קדושת דמים מדחה דקתני ותמורתה כיוצא בה וש"מ יש דחוי בדמים דקתני קדושה למאי לדמים ודחוי מעיקרו לא קתני התם ומיהו ה"ר חיים גריס דחוי מעיקרו ולא גריס יש דחוי בדמים וכן יש כמה ספרים ולפי' קשה מההיא דמפריש נקבה לפסחו דלא קאמר התם תמורתה כיוצא בה ואמרי' עלה יש דחוי בדמים וכן בפ' בתרא דכריתות (דף כח.) דקאמר ר' אלעזר אמר ר' אושעיא מטמא מקדש עשיר שהפריש קן לכבשתו והעני כו' דקאמר ש"מ תלת ולא שייכא תמורה [דאין תמורה בעופות] ורבינו ש"י פי' בתשובה כמו שפי' וכתב דבר זה למדתי פירושו ממס' כריתות דגרסי' התם בלשון זה ש"מ קדושת דמים מדחה כלומר ש"מ אפי' שלא קידשה מתחילה להקרבת גופו אלא קדושת דמים כגון הקדיש חציה וחציה שני חולין והכי נמי פרשינן ליה יש דיחוי בדמים כגון נקבה לפסחו לא חזיא גופא לפסח אלא לדמיה וכי אקדשה לדמים אקדשה ואיידי דדחויה היא דלא חזיא לאקרובי גופא לדבר שהוקדשה לה אמרי' תדחה מלקרב לעולם אפילו לאחר פסח דכל מותר הפסח הוי שלמים ונקיבה לשלמים מיחזא חזיא דקתני מתני' דמיה לשלמים אבל איהי גופה לא אלמא אלימא קדושת דמים לומר בה תורת דחוי ולא אשכחינן תנאי דפליגי בהא מילתא מיהו בהא מילתא טובא אתא לאשמועינן ורבינו חננאל מפרש יש דיחוי בדמים כלומר דדמים דחוים (והדיחוי בדמים) שלא יקריב מן הדמים קרבנו שהיה בדעתו להפריש כמו יש דחוי בדמים דמי שהיה טמא (פסחים דף צח.) דתנן התם גבי מפריש נקבה לפסחו ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו שלמים ור"ש נמי פי' כן התם יש דחוי בדמים אפילו הדמים דחויין שאין מביאין מהן פסח שהיה דעתו כן בשעת הפרשה מיהו אינו כן אלא מביא מן הדמים פסח כדתניא פ' בתרא דכריתות (דף כח.) המפריש נקבה לפסחו ירעה עד שיסתאב ותימכר ויביא בדמיה פסח ומתוך הך ברייתא רבינו שמואל מוחק בפרק מי שהיה טמא (פסחים דף צח.) שלמים וגריס יביא בדמיה פסח אמנם אין גירסא זו נכונה דאם כן היכי קאמר בגמרא ש"מ יש דחוי מעיקרו [ויש] דחוי בדמים [ובעלי] חיים נדחין הלא כי נמי בעלמא אין דחוי אין יכול להקדיש איהי גופה פסח שהרי נקבה היא ובפסח כתיב זכר תמים בן שנה א"כ על כרחך התם פ' מי שהיה טמא גרסי' שלמים ור"ת אומר דאין למחוק הספרים דבאלו קדשים אמרי' המפריש נקבה לפסחו תרעה ויביא בדמיה פסח נשתיירה אחר הפסח תרעה עד שתסתאב וימכר ויביא בדמיה שלמים ומתני' דמי שהיה טמא בכה"ג מיירי בנשתיירה אחר הפסח ופירוש של יש דחוי בדמים הוי יש דיחוי בדבר שאין בו רק קדושת דמים ולא קדושת הגוף וצ"ע בההיא דכריתות א"ר אלעזר א"ר אושעיא מטמא מקדש עשיר כו' ומתיב רב עוקבא המפריש נקבה לפסחו תרעה ילדה זכר ירעה ויביא בדמיו פסח כו' ר"ש אומר הוא עצמו יקרב פסח ומשני כי אמרינן לרבנן ור"ש ס"ל דבע"ח אין נדחין דתניא מת אחד מהם מביא חבירו שלא בהגרלה דברי ר"ש והשתא מאי ס"ד מעיקרא דפריך מר"ש לסייעי' מרבנן וי"ל דת"ק נמי מודה דבע"ח אין נדחין והא דקאמר ירעה טעמא כרבי אלעזר דתמורה פ' אלו קדשים (תמורה דף יח:) דתנן המפריש נקבה לעולה וילדה זכר ירעה רבי אליעזר אומר אף הוא עצמו יקרב עולה ומפרש בגמרא דגבי מפריש נקבה לפסחו וילדה זכר לא הוה א"ר אליעזר הוא עצמו יקרב פסח דגמירי למקום שהמותר הולך שם הולד הולך ולפני הפסח דאימיה קדשה לדמי פסח שלא היה יכול להמתין עד שתלד הזכר ויקריבנו פסח ולכך ולד נמי לדמי פסח אע"ג דקסבר בע"ח אין נדחים ומיהו קשה אדפריך ליה מברייתא דכריתות לסייעיה מת"ק דרבי אליעזר דתמורה דאית ליה בעלי חיים נדחין דקאמרי במפריש נקבה לעולה וילדה זכר ירעה וממתניתין דפסחים ופלוגתא דתנאי ביומא (דף סד:) ועוד קשה היכי מייתי מההיא דמת אחד מהם דאית ליה לר"ש דאין נדחין דלמא שאני התם דלא דחייה בידים ועוד קשה היכי מייתי מההיא דרבי אליעזר דפשיטא ליה התם דבעלי חיים נידחים ולעיל מבעיא ליה התם בכריתות (דף כז.) ובתמורה פירשתי לפני רבינו דחידושא דרבי יוחנן הוי אע"ג דבידו לתקן וליקח חציה השני וכן רבי אלעזר אמר רבי אושעיא פ' בתרא דכריתות בידו להפקיר נכסיו והוי עני והוה ראוי הקן שהפריש ומיהו אין בידו כ"כ כמו נפגם המזבח בריש פ' קדשי קדשים (לקמן זבחים דף נט.) דחוי מעיקרו הוא וכשר [והכא] לכ"ע משמע דכשר דבידו לתקן כדאיתא פרק לולב הגזול (סוכה דף לג.) ולכך נמי נקט רבי יוחנן אכל חלב והפריש קרבן והמיר דתו וחזר שידחה דהוה ליה נראה ונדחה ולא נקט שהפריש קרבן לאחר שהמיר דתו דההוא כשר כיון דבידו לתקן בקל כמו נפגם המזבח וגם דחוי מעיקרו דכשר ובכריתות פ' בתרא דפריך לר' אושעיא מר' שמעון ולא מייתי ליה סייעתא מרבנן משום דעד כאן לא פליגי רבנן ואמרי שנדחה משום דאין בידו לתקן כלל בשעת הקדש שהיא נקבה לפסחו אבל היכא שבידו לתקן קצת כגון מטמא מקדש עשיר שהפריש קן דאי בעי מפקר נכסיה מודה דלא הוי דיחוי כל זה פי' רבינו הקדוש זצוק"ל וקשה לי על זה מאי פריך לעיל אי אפרשיה מצפרא דחוי מעיקרו הוא הלא בידו להשהותו עד חצות כמו הקדיש חובות בגלגל דכשירין בשילהי פרק אחרון (לקמן זבחים קיח.) וכן אותו ואת בנו:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    Babylonian Talmud · folio map

    Zevachim 12a

    Zevachim 12a. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 261 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    דאיתקש לנרות ובהעלות אהרן וגו' והיינו בין הערבים דקטורת:

    יאוחר דבר יאוחר פסח לתמיד דאע"ג דכולה יומא זמניה אי שהייה עד זמן שחיטת התמיד תמיד קודם לו:

    אין דהא"ר יוחנן במסכת ברכות:

    הלכה כדברי האומר היו לפניו ב' תפלות אחת של מנחה ואחת של מוספין ששהא ולא התפלל של מוספין עד זמן חבירתה משהינן לה:

    ובין הערבים דכתיב גבי קטורת ונרות למה לי הואיל ומיניה לא הוי משמע לן בין הערבים ממש ומבעי לן קרא אחריני לפרושי:

    ועוד תני בתוספתא תיובתא לר' אושעיא דקתני השיב רבי תחת בן בתירא כו':

    לדברי ר' יהושע דאמר כאילו נשחט בי"ג:

    שאין מקצתו ראוי לשמו הלכך לא קרינן ביה פסח בזמנו אלמא דרבי דס"ל כבן בתירא ומשום דמקצתו ראוי לשמו הוא דקאמר טעמיה:

    16 more comments on this page.

    Rashi on Zevachim 12a · Sefaria

    Tosafot

    ובין הערבים דכתיב בקטורת ונרות למה לי בין הערבים דתמיד ניחא ליה לכדאמר בריש תמיד נשחט (פסחים דף נח.) דזימניה מכי ינטו צללי ערב:

    ואם איתא כוליה ראוי הוא ולא מצי לתרץ דנקט מקצתו ראוי משום רבי יהושע משום דהכי פריך מנא ליה לר' אושעיא דבן בתירא מכשיר פסח שחרית אי משום דפסול שלא לשמו דלמא טעמא משום דמקצתו ראוי דהא חזינן הכא דטעם טוב הוא אבל לדברי ר' אושעיא דאינו תופסו לטעם טוב א"כ מאי פריך רבי לרבי יהושע הלא בכולו ראוי הוא תליא מילתא:

    הג"ה אי דאפרשיה האידנא דחוי מעיקרא הוא דלא דמי למחוסר כפורים דלא חשיב דחוי קודם הבאת קרבנו דאין זמנו עד שיטהר ויטבול אבל האי לא חזי לפסח ושלמים אע"פ שהיה זמן שלמים:

    רב פפא אמר אפילו תימא מאורתא לילה אין מחוסר זמן בריש מנחות (דף ה.) משמע דרב פפא ס"ל יש מחוסר זמן לבו ביום וצריך לחלק בין מחוסר זמן דהכא להתם:

    לילה אין מחוסר זמן וכן משמע בברייתא ובחגיגה (דף ט:) לרבי יוחנן וכן במנחות פרק שתי הלחם (מנחות דף ק.) ובנזיר (יח:) וביומא פרק אמר להם הממונה (יומא דף כט:):

    לילה לקדושה יום להרצאה הקשה הרב רבי יוסף דבתמורה (דף י.) משמע דתם במעי תמימה קדוש דקדושה חלה אעובר במעי אמו והיאך קדוש בין לבר פדא בין לר' יוחנן והא לילה לקדושה דוקא אבל קודם לכן לא:

    יום להרצאה תימה תיפוק לי מביום צוותו ולמה לי דכתיב ביום השמיני וי"ל דאי לא כתיב אלא והיה שבעת ימים תחת אמו הוה אמינא אם שחט בלילה אם עלו לא ירדו והשתא קמשמע לן דהוי מחוסר זמן ותרד [אפילו לר"ש] דאין פסולו בקודש ובפ' בתרא (לקמן זבחים קיב:) נמי תנן מחוסר זמן ששחטו בחוץ אינו בכרת דאם עלו לא ירדו מוכח התם דקרי מתקבל לפתח אהל מועד וחייב כרת בחוץ ולר"י דאמר (לקמן זבחים דף פד.) בשחיטת לילה אם עלה תרד י"ל למ"ד בפרק בתרא (שם קכ.) אין לילה בבמה השתא שהוא מחוסר זמן אם שחט לילה אחר שביעי פסול אף בבמה וקשה למאן דאמר יש פסול לילה בבמה יש לומר דמודה אף ר"י דבבמה שחיטת לילה לא תרד:

    הג"ה קדושה ואינה קריבה לא דמי לרגלה של זו עולה דתמכר לצורכי עולה (תמורה דף יא:) דהתם אינה דחויה כיון דבידו לקדשה:

    1 more comments on this page.

    Tosafot on Zevachim 12a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Zevachim, daf 12, Amud Aleph, about 261 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 12 words

      Opens “דאיתקש לנרות.…”

    2. Segment 211 words

      Opens “התם נמי, כתיב: (דברים טז, ו) ״שם…”

    3. Segment 321 words

      Opens “ההוא ליאוחר דבר״ הוא דאתא, דתניא: יאוחר…”

    4. Segment 417 words

      Opens “ומי איכא מידי דאילו שחיט ליה מצפרא…”

    5. Segment 511 words

      Opens “אין; דהא"ר יוחנן: הלכה מתפלל של מנחה,…”

    6. Segment 68 words

      Opens “ובין הערבים״ דכתיב גבי קטרת ונרות, למה…”

    7. Segment 722 words

      Opens “ועוד השיב רבי תחת בן בתירא לדברי…”

      Named: רבי תחת, רבי יהושע.

    8. Segment 85 words

      Opens “ואם איתא, כולו ראוי הוא!…”

    9. Segment 920 words

      Opens “אלא א"ר יוחנן: פוסל היה בן בתירא…”

    10. Segment 1024 words

      Opens “מגדף בה רבי אבהו: א"כ פסח כשר…”

      Named: רבי אבהו.

    11. Segment 117 words

      Opens “אלא אמר רבי אבהו: תהא לאחר חצות.…”

      Named: רבי אבהו.

    12. Segment 1210 words

      Opens “אביי אמר: אפילו תימא מצפרא אין מחוסר…”

      Named: אביי.

    13. Segment 1319 words

      Opens “רב פפא אמר: אפילו תימא מאורתא לילה…”

      Named: רב פפא.

    14. Segment 1429 words

      Opens “וכדרבי אפטוריקי, דרבי אפטוריקי רמי: כתיב (ויקרא…”

      Named: רבי אפטוריקי.

    15. Segment 156 words

      Opens “הא כיצד? לילה לקדושה, ויום להרצאה.…”

    16. Segment 1612 words

      Opens “א"ל רבי זירא לרבי אבהו: לימא קסבר…”

      Named: רבי זירא, רבי אבהו, רבי יוחנן.

    17. Segment 1718 words

      Opens “אמר ליה: אין; דא"ר יוחנן: בהמה של…”

    18. Segment 185 words

      Opens “ועושה תמורה, ותמורתה כיוצא בה.…”

    19. Segment 1914 words

      Opens “ושמע מינה תלת: שמע מינה בעלי חיים…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Zevachim 12a · Segment 5 — “אין; דהא"ר יוחנן: הלכה מתפלל של מנחה, ואח"כ מתפלל…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Zevachim 12a · Segment 12 — “אביי אמר: אפילו תימא מצפרא אין מחוסר זמן לבו…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Zevachim 12a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026