Talmud Builders

    Zevachim 114b

    Back to index

    English translation — Zevachim 114b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1should also receive lashes for sacrificing it, just as one would for violating other Torah prohibitions. Why did Rabbi Zeira say elsewhere that one who slaughters, inside the Temple courtyard, an offering whose time has not yet arrived does not receive lashes for having violated the prohibition of: “It shall not be accepted” (Leviticus 22:23), which is the general prohibition against sacrificing animals that are not fit to be sacrificed. Rabbi Zeira explains that he does not receive lashes because the verse has transmuted the negative precept into a prohibition that is stated as a positive mitzva, in the verse: “But from the eighth day forward it may be accepted” (Leviticus 22:27). There is no punishment of lashes for violating such a prohibition. Rabbi Yirmeya is asking that one should still receive lashes for having violated the prohibition of: “You shall not do.”

    2The Gemara responds: That statement of Rabbi Zeira applies only according to the opinion of the Rabbis, who disagree with Rabbi Shimon in the mishna and hold that the verse that states: “You shall not do,” does not indicate that one who slaughters an animal whose time has not yet arrived is in violation of a prohibition. But according to the opinion of Rabbi Shimon, one would indeed receive lashes for slaughtering an animal whose time has not yet arrived inside the Temple.

    3Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Rabbi Zeira’s statement is even in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who also holds that one would not receive lashes for slaughtering inside the Temple courtyard an offering whose time has not yet arrived. A prohibition cannot be derived from the prohibition stated with regard to the Tabernacle in Gilgal, since inside the Tabernacle in Gilgal, in relation to the Tabernacle in Shiloh, is considered like outside, and the prohibition: “You shall not do,” pertains only to sacrificing an offering whose time has not yet arrived outside the Temple courtyard.

    4Rabba said: The reason of Rabbi Shimon is not based upon: “You shall not do,” as Reish Lakish claims, but upon another verse. As it is taught in a baraita that Rabbi Shimon says: From where is it derived that one who slaughters his Paschal offering on a private altar at a time when it is prohibited to sacrifice offerings on private altars violates a prohibition? The verse states: “You may not sacrifice the Paschal offering within any of your gates; but at the place that the Lord your God shall choose to cause His name to dwell in, there you shall sacrifice the Paschal offering” (Deuteronomy 16:5–6).

    5One might have thought that even at a time when it is permitted to sacrifice offerings on private altars this is so. Therefore, the verse states: “Within any [ be’aḥad ] of your gates,” which indicates that I said this prohibition to you only when all of the Jewish people enter the Temple through one [ eḥad ] gate in order to sacrifice their offerings. When there is no permanent communal altar, it is permitted to slaughter the Paschal offering on a private altar.

    6Rabba analyzes the baraita : When was this Paschal offering, for which one violates a prohibition for slaughtering it during a time when it is forbidden to sacrifice on private altars, slaughtered? If we say that it was after midday on the fourteenth of Nisan, which is the proper time for sacrificing the Paschal offering in the Temple, then one who sacrifices it then violates not only a prohibition, he should also be deemed liable to receive karet as well, as would anyone who slaughters a fit offering outside the Temple courtyard. Rather, is it not discussing one who slaughtered the Paschal offering on a private altar on the fourteenth of Nisan before midday, when its time had not yet arrived?

    7The Gemara rejects Rabba’s explanation: Actually, the Paschal offering may have been sacrificed on a private altar after midday of the fourteenth of Nisan, and it is referring to a time when it is permitted to sacrifice on private altars, i.e., the periods of Gilgal, Nov, and Gibeon. The verse teaches that although it was permitted to sacrifice voluntary vow offerings and gift offerings on a private altar, the Paschal offering may be sacrificed only on a great public altar.

    8The Gemara asks: But doesn’t the baraita state: At a time when it is prohibited to sacrifice offerings on private altars? The Gemara responds: The baraita means that it is prohibited for one to sacrifice the Paschal offering on a private altar, but it is permitted to use a private altar for another offering, i.e., a voluntary vow offering or gift offering.

    9§ The mishna teaches that with regard to an offering whose time has not yet arrived because it is premature for its owner, one who sacrifices it outside the Temple courtyard is exempt. This category includes a zav , a zava , and a woman after childbirth, any of whom sacrificed a sin offering or guilt offering outside the Temple courtyard during the days that they are counting toward purification. The Gemara asks: And are these individuals subject to the obligation to bring guilt offerings? Ze’eiri said: The text of the mishna should teach: Leper, together with the zav , zava , and woman after childbirth. A leper brings a guilt offering as part of his purification process.

    10The mishna also teaches that if those whose time has not yet arrived sacrifice their burnt offerings or their peace offerings outside the Temple courtyard, they are liable. The Gemara asks: And are these individuals subject to the obligation to bring peace offerings? Rav Sheshet said: Teach the case of a Nazirite as part of the list in the mishna. A nazirite brings a peace offering at the conclusion of his term of naziriteship. The Gemara notes that the addition of Ze’eiri to the text of the mishna, i.e., the case of a leper, was fixed by the tanna’im in the version of the mishna that they would teach, while the addition of Rav Sheshet, i.e., the case of a nazirite, was not fixed by the tanna’im in the mishna that they would teach.

    11§ The mishna teaches that if one whose days of purification are not complete, e.g., a leper, slaughters his guilt offering outside the courtyard, he is exempt, since the offering is not fit for sacrifice at that time. With regard to this, Rabbi Ḥilkiya, a Sage from the school of Rav Tovi, says: They taught this only with regard to one who slaughters a guilt offering outside the Temple courtyard for its own sake. But if he slaughtered it outside the Temple courtyard not for its own sake but for the sake of a different offering, he is liable for having sacrificed outside the courtyard. This is because it was fit to be sacrificed not for its own sake inside the Temple courtyard, as a guilt offering that was slaughtered not for its own sake is fit for sacrifice (see 2a).

    12The Gemara asks: If so, one who slaughtered the guilt offering for its own sake should also be liable for having slaughtered it outside the Temple courtyard, since it was fit to be slaughtered not for its sake inside the Temple courtyard. The Gemara answers: In order for a guilt offering that was slaughtered outside the Temple courtyard to be considered fit to be sacrificed inside it, it first requires uprooting of its status, i.e., the one who slaughters it should intend explicitly that it be a different sacrifice. If its status as a guilt offering has not been uprooted, it is not considered fit to be sacrificed inside.

    13Rav Huna objects to Rabbi Ḥilkiya’s statement that a guilt offering whose time has not yet arrived is fit to be sacrificed inside if it is slaughtered not for its own sake: And is there anything that is not fit if its action is performed for its own sake, but is fit if its action is performed not for its sake? The Gemara replies: And is there not? But there is

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מילקי נמי לילקיהשוחט מחוסר זמן דהא משכן דגלגל דהיא במת ציבור פנים הוא שאהל מועד של מדבר היה שם וקאמר רחמנא ביה נמי לא תעשון:

    אלמה אמר רבי זיראבפ' אותו ואת בנו (חולין פ:) דקתני קדשים בפנים סופג את הארבעים משום לאו דאותו ואת בנו והוינן בה ונילקי נמי משום לאו דמחוסר זמן דתניא מנין שכל הפסולים שבשור ושבשה שהן בלא ירצה ת"ל ושור ושה שרוע וקלוט ומחוסר זמן פסול הוא ומשני ר' זירא הנח לאו דמחוסר זמן דהכתוב נתקו לעשה דכתיב ביה עשה יתירא כדמפרש התם למימרא שהוציאו ונתקו מכלל לאו דלא קאי עליה בלאו דשאר פסולין והשתא דאמרת הכא לאו בהדיא כתיב ביה נילקי עליה:

    (דלמא) ה"מדמשני נמי התם דלא לקי לרבנן דפליגי עליה דרבי שמעון דלא דרשי להאי לא תעשה למחוסר זמן דההוא דאותו ואת בנו דשני ר' זירא עלה מיתוקמא התם דלא כר"ש אבל לר' שמעון ה"נ דלקי אלאו דמחוסר זמן בפנים:

    רב נחמן בר יצחק אמרלר' שמעון נמי לא לקי אמחוסר זמן בפנים דגלגל לגבי שילה חוץ הוא לגבי חובות הואיל דאינו כשר להקרבתו הלכך בחוץ הוא דאשכחן ביה לא תעשה משום איסור במה ולא בפנים:

    בשעת איסור הבמותקס"ד במדבר ושילה ובית עולמים:

    אחר חצותדי"ד דמטי זימניה:

    כרת נמי ניחייבדהא מתקבל בפנים:

    קודם חצותדהוי מחוסר זמן לשמו:

    בשעת היתר הבמות קאמרכמו בגלגל ונוב וגבעון דהותרו במות יחיד לעולה ושלמים ואשמעינן קרא דלגבי חובות איכא לא תעשה ולאו משום מחוסר זמן דהא חזו השתא בבמה גדולה:

    איסור במה לולקרבן זה:

    היתר במה לחבירולעולה ושלמים דנדר ונדבה וסיפא ה"ק יכול אף בשעה שהוא מותר בבמה כגון קודם חצות שהוא לשלמים ת"ל כו' בשער אחד בבמה גדולה לשחוט פסחיהם:

    דזעירי קבעוה תנאילמיתני במתניתין מצורע בהדיא:

    דרב ששת לא קבעוה תנאיומיהו אנן משנינן לה בגמרא וקבעינן לה בגמ' הכי ככל חסורי מחסרא דהש"ס:

    רב חלקיהאאשם קאי ולא אחטאת דאילו חטאת פסולה שלא לשמו בפנים:

    לא שנודפטור בחוץ:

    אלא לשמוואפילו סתמא דבהאי שמא אינו מתקבל עכשיו בפנים:

    אבל שלא לשמוכגון לשם עולה ובשם זה הוא ראוי לבא לפנים דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין חוץ מן הפסח והחטאת:

    אי הכי כי שחיט ליה לשמו בחוץ נמי ניחייבדהא ראוי היה לעקור שם זה ממנו ולבא לפנים:

    מחוסר עקירהוכל כמה דלא איעקר שם אשם מיניה סתמיה לאו למיעקר קאי ולא ראוי הוא:

    וכי יש לך דבר שאינו כשר לשמולפנים:

    וכשר שלא לשמואפי' דקי"ל לעיל (זבחים דף ב.) כל הזבחים כשרין שלא לשמן ה"מ היכא דכשרין לשמן אבל מחוסר זמן בבעלים זה שאינו כשר לשמו היאך יוכשר שלא לשמו:

    זבחים 114 עמוד ב

    1מילקי נמי לילקי! אלמה אמר רבי זירא: הכתוב נתקו לעשה?

    2הני מילי לרבנן, לרבי שמעון הכי נמי.

    3רב נחמן בר יצחק אמר: פנים דגלגל לגבי שילה כחוץ דמי.

    4רבה אמר: טעמיה דרבי שמעון כדתניא, רבי שמעון אומר: מנין לזובח פסח בבמת יחיד בשעת איסור הבמות, שהוא בלא תעשה? ת"ל (דברים טז, ה) ״לא תוכל לזבוח את הפסח״.

    5יכול אף בשעת היתר הבמות כן? ת"ל ״באחד שעריך״ לא אמרתי לך אלא בשעה שכל ישראל נכנסין בשער אחד.

    6אימת? אי נימא אחר חצות כרת נמי מחייב! אלא לאו קודם חצות?

    7לעולם לאחר חצות, ובשעת היתר הבמות קאי.

    8והא בשעת איסור הבמות קאמר! איסור במה לו, היתר במה לחבירו.

    9מחוסר זמן כו'. והני בני אשמות נינהו?! אמר זעירי: תני מצורע בהדייהו.

    10עולותיהן ושלמיהן. והני בני שלמים נינהו?! אמר רב ששת: תני נזיר. דזעירי קבעוה תנאי, דרב ששת לא קבעוה תנאי.

    11א"ר חלקיה (דבי) רב טובי: לא שנו אלא לשמו; אבל שלא לשמו חייב, הואיל וראוי לשלא לשמו בפנים.

    12אי הכי, לשמו נמי ניחייב הואיל וראוי לשלא לשמו בפנים! בעי עקירה.

    13מתקיף לה רב הונא: וכי יש לך דבר שאינו כשר לשמו, וכשר שלא לשמו?! ולא והרי׃

    Tosafot

    אלמה אמר רבי זירא הכתוב נתקו לעשהאין זה כשאר לאו הניתק לעשה דבפ' בתרא דחולין (דף קמא.) ובפ' ב' דמכות (דף יד. טו. טז.) כגוץ לאו דגזילה ולקט שכחה ופיאה ונותר. ולא יוכל לשלחה כל ימיו דא"כ מאי פריך דללקי משום לאו דלא תעשון והא ניתק לעשה הוא אלא הוי כמו נתקו הכתוב מטומאה חמורה לטומאה קלה דבאותו ואת בנו (חולין פ:) דרשינן ולנדר לא ירצה לימד על כל הפסולים שבשור ושה שהם בלא ירצה וכתב רחמנא במחוסר זמן מיום השמיני והלאה ירצה להוציאו מכלל שאר פסולים שהם בלא ירצה ולומר דבהאי ליכא אלא עשה כעין דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש בסוף פ"ק דתמורה (דף יג:) וכענין זה הוי בדד ישב דמצורע בפ' אלו דברים (פסחים סז.) דאמרי' שהכתוב נתקו לעשה והוציאו מכלל שאר טמאים שהם בלאו דלא יטמאו את מחניהם ולהכי פריך דלילקי משום דמפורש בגופיה לאו בהדיא כדדרשינן מלא תעשון וכן פי' בקונטרס אבל בפרק אותו ואת בנו (חולין פא.) פירש בקונטרס דהוי כשאר לאו הניתק לעשה דעלמא דמיום השמיני והלאה ירצה משמע קודם זמנו לא ירצה והניחהו עד שיעבור זמנו וקשה מהך דשמעתא וכי תימא דהכי פריך משום דאיכא נמי לאו דלא תעשון לא אמרינן דאתי חד עשה ועקר תרי לאוי כדאמרי' בפ"ק דתמורה (דף ד:) לא דמי דהני מילי התם דסמיכי גבי הדדי הלאוין אצל העשה תדע דהא בפרק ב' דמכות (ד' טו. ושם ד"ה תנינא) חשיב לא יטמאו את מחניהם ניתק לעשה אי לאו משום דקדמו עשה אף על גב דאיכא לאו נמי דואל המקדש לא תבא ומיהו התם איכא למימר משום דאיכא תרי עשה דכתיב מחוץ למחנה תשלחום אבל אשכחן גזלה דאיכא תרי לאוי לאו דלא תעשוק ולא תגזול דבפרק המקבל (ב"מ קיא.) אמר רבא זהו עושק זהו גזל וחשבי ליה ניתק לעשה במכות (דף יד:) ובחולין (דף פ:) הלכך צריך לחלק בההיא דתמורה (דף ד:) כדפרישית דלכך סמך שני הלאוין אצל העשה לומר שאין העשה מנתקם:

    רב נחמן בר יצחק אמר פנים דגלגל כו'שינויא הוא דקמשני (התם) דאפילו לר"ש לא לקי במחוסר זמן בפנים כי אם בחוץ כדפי' בקונטרס ויש גירסא אחרת בספרים לרבי שמעון ה"נ והא גלגל פנים הוא אמר רב נחמן בר יצחק פנים דגלגל כו' וריש לקיש פריך דנפקא ליה מלא תעשון לאו במחוסר זמן דהאי קרא בגלגל קאי ופנים הוא וכי תימא קל וחומר בחוץ הא אין מזהירין מן הדין ומשני פנים דגלגל לגבי שילה כחוץ דמי:

    אלא לאו קודם חצותואע"ג דחזי בפנים שלא לשמו לא מיחייב כרת כיון דמחוסר עקירה ואין עומד האי ליעקר קודם זמנו:

    היתר במה לחבירוושעת היתר הבמות דקתני היינו קודם חצות דכשר בבמה שלא לשמו וא"ת דמשמע הכא דתורין שלא הגיע זמנן לרבי שמעון חיילא קדושה עלייהו והשוחטן בחוץ בלאו ובמעילה בפרק ולד חטאת (מעילה דף יב.) נמי אמר רבי שמעון דמועלין משום דראוין לאחר זמן ובתמורה בפרק אלו קדשים (תמורה דף יט:) גבי אשם בן שתים והביאו בן שנה אמר ר' שמעון דכל עצמן אינן קדושים משום דכל מידי דלא חזי ליה לגופיה לא נחתא ליה קדושת הגוף ופריך התם מאי שנא ממחוסר זמן דלא חזי ליה לגופיה (לא נחתא ליה קדושת הגוף) ואמר ר"ש דקדוש פירוש במתני' דהכא דתנן מחוסר זמן רבי שמעון אומר בלא תעשה ומשני דאיתקוש לבכור דקדוש לפני זמנו וקרב לאחר זמן והשתא תינח מחוסר זמן תורין שלא הגיע זמנן מאי טעמא וי"ל דדבר שאינו ראוי לשם קרבן ילפינן ממחוסר זמן שאין ראוי לשום קרבן אבל דבר שראוי לקרבן אחר ולקרבן זה שהוא מקדישו אינו ראוי לא נחתא ליה קדושת הגוף ופסח קודם חצות דקדוש לר' שמעון וכן חטאת ואשם דזב וזבה ויולדת ומצורע דקדושים קודם זמנן כדתנן בפירקין (לעיל זבחים קיב.) ולא פליג ר' שמעון ובתורת כהנים בפ' אחרי מות קאמר נמי רבי שמעון והשוחטן בחוץ בלאו הני אין מחוסר זמן בגופן ולא דמי לאשם בן שנה והביאו בן שתים בן שתים והביאו בן שנה דמחוסרי זמן בגופן וא"ת דמחוסר זמן היאך קדוש הא אמרינן לעיל בפ"ק (זבחים דף יב.) לילה לקדושה יום להרצאה אבל ביום שביעי לא ובבכורות פרק הלוקח בהמה (בכורות דף כא.) קאמר ר"ש מחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר יליף מבכור דקדוש לפני זמנו ופריך ואדיליף מבכור לילף מקדשים אלמא משמע דקדשים קודם זמנן לא קדשי וי"ל דאסור להקדישם אבל אם הקדישם תוך זמנם קדושין אלא דעבד איסור דרחמנא אמר מיום השמיני אין הא קודם לכן לא אבל מעשר לרבי שמעון שרי להכניסו תוך זמנו לדיר להתעשר כדיליף התם מעשר העברה העברה מבכור והא דלא ניחא ליה למילף תחת תחת מקדשים דניחא ליה למילף העברה טפי משום דהעברה דתרוייהו משתעי שמעבירה להקדישה ויש ליתן טעם לרבא דריש תמורה (דף ד:) היאך מחוסר זמן קדוש קדושת הגוף דכל היכא דאמר. רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ושמא לענין זה יליף תחת תחת ממעשר או שמא יש טעם אחר:

    דזעירי קבעוה תנאימשום דמצורע יש בו טומאה כעין זב וזבה ויולדת אבל נזיר דלא דמי להו שייריה וכן בכריתות בפרק ארבעה מחוסרי כפרה (כריתות דף ח:) נמי אשכחן דתני זב וזבה ויולדת ומצורע והתם מפרש מאי טעמא לא תני מצורע ומצורעת כדקתני זב וזבה וניחא השתא לזעירי דבנזיר בלא מצורע סגי דאיכא תרתי בנזיר דנזיר טמא מביא אשם:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה היתר וכו' מיום השמיני אין הא קודם לכן לאעיין יומא דף סג ע"ב:

    Babylonian Talmud · folio map

    Zevachim 114b

    Zevachim 114b. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 183 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מילקי נמי לילקי השוחט מחוסר זמן דהא משכן דגלגל דהיא במת ציבור פנים הוא שאהל מועד של מדבר היה שם וקאמר רחמנא ביה נמי לא תעשון:

    אלמה אמר רבי זירא בפ' אותו ואת בנו (חולין פ:) דקתני קדשים בפנים סופג את הארבעים משום לאו דאותו ואת בנו והוינן בה ונילקי נמי משום לאו דמחוסר זמן דתניא מנין שכל הפסולים שבשור ושבשה שהן בלא ירצה ת"ל ושור ושה שרוע וקלוט ומחוסר זמן פסול הוא ומשני ר' זירא הנח לאו דמחוסר זמן דהכתוב נתקו לעשה דכתיב ביה עשה יתירא כדמפרש התם למימרא שהוציאו ונתקו מכלל לאו דלא קאי עליה בלאו דשאר פסולין והשתא דאמרת הכא לאו בהדיא כתיב ביה נילקי עליה:

    (דלמא) ה"מ דמשני נמי התם דלא לקי לרבנן דפליגי עליה דרבי שמעון דלא דרשי להאי לא תעשה למחוסר זמן דההוא דאותו ואת בנו דשני ר' זירא עלה מיתוקמא התם דלא כר"ש אבל לר' שמעון ה"נ דלקי אלאו דמחוסר זמן בפנים:

    רב נחמן בר יצחק אמר לר' שמעון נמי לא לקי אמחוסר זמן בפנים דגלגל לגבי שילה חוץ הוא לגבי חובות הואיל דאינו כשר להקרבתו הלכך בחוץ הוא דאשכחן ביה לא תעשה משום איסור במה ולא בפנים:

    בשעת איסור הבמות קס"ד במדבר ושילה ובית עולמים:

    אחר חצות די"ד דמטי זימניה:

    כרת נמי ניחייב דהא מתקבל בפנים:

    קודם חצות דהוי מחוסר זמן לשמו:

    13 more comments on this page.

    Rashi on Zevachim 114b · Sefaria

    Tosafot

    אלמה אמר רבי זירא הכתוב נתקו לעשה אין זה כשאר לאו הניתק לעשה דבפ' בתרא דחולין (דף קמא.) ובפ' ב' דמכות (דף יד. טו. טז.) כגוץ לאו דגזילה ולקט שכחה ופיאה ונותר. ולא יוכל לשלחה כל ימיו דא"כ מאי פריך דללקי משום לאו דלא תעשון והא ניתק לעשה הוא אלא הוי כמו נתקו הכתוב מטומאה חמורה לטומאה קלה דבאותו ואת בנו (חולין פ:) דרשינן ולנדר לא ירצה לימד על כל הפסולים שבשור ושה שהם בלא ירצה וכתב רחמנא במחוסר זמן מיום השמיני והלאה ירצה להוציאו מכלל שאר פסולים שהם בלא ירצה ולומר דבהאי ליכא אלא עשה כעין דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש בסוף פ"ק דתמורה (דף יג:) וכענין זה הוי בדד ישב דמצורע בפ' אלו דברים (פסחים סז.) דאמרי' שהכתוב נתקו לעשה והוציאו מכלל שאר טמאים שהם בלאו דלא יטמאו את מחניהם ולהכי פריך דלילקי משום דמפורש בגופיה לאו בהדיא כדדרשינן מלא תעשון וכן פי' בקונטרס אבל בפרק אותו ואת בנו (חולין פא.) פירש בקונטרס דהוי כשאר לאו הניתק לעשה דעלמא דמיום השמיני והלאה ירצה משמע קודם זמנו לא ירצה והניחהו עד שיעבור זמנו וקשה מהך דשמעתא וכי תימא דהכי פריך משום דאיכא נמי לאו דלא תעשון לא אמרינן דאתי חד עשה ועקר תרי לאוי כדאמרי' בפ"ק דתמורה (דף ד:) לא דמי דהני מילי התם דסמיכי גבי הדדי הלאוין אצל העשה תדע דהא בפרק ב' דמכות (ד' טו. ושם ד"ה תנינא) חשיב לא יטמאו את מחניהם ניתק לעשה אי לאו משום דקדמו עשה אף על גב דאיכא לאו נמי דואל המקדש לא תבא ומיהו התם איכא למימר משום דאיכא תרי עשה דכתיב מחוץ למחנה תשלחום אבל אשכחן גזלה דאיכא תרי לאוי לאו דלא תעשוק ולא תגזול דבפרק המקבל (ב"מ קיא.) אמר רבא זהו עושק זהו גזל וחשבי ליה ניתק לעשה במכות (דף יד:) ובחולין (דף פ:) הלכך צריך לחלק בההיא דתמורה (דף ד:) כדפרישית דלכך סמך שני הלאוין אצל העשה לומר שאין העשה מנתקם:

    רב נחמן בר יצחק אמר פנים דגלגל כו' שינויא הוא דקמשני (התם) דאפילו לר"ש לא לקי במחוסר זמן בפנים כי אם בחוץ כדפי' בקונטרס ויש גירסא אחרת בספרים לרבי שמעון ה"נ והא גלגל פנים הוא אמר רב נחמן בר יצחק פנים דגלגל כו' וריש לקיש פריך דנפקא ליה מלא תעשון לאו במחוסר זמן דהאי קרא בגלגל קאי ופנים הוא וכי תימא קל וחומר בחוץ הא אין מזהירין מן הדין ומשני פנים דגלגל לגבי שילה כחוץ דמי:

    אלא לאו קודם חצות ואע"ג דחזי בפנים שלא לשמו לא מיחייב כרת כיון דמחוסר עקירה ואין עומד האי ליעקר קודם זמנו:

    היתר במה לחבירו ושעת היתר הבמות דקתני היינו קודם חצות דכשר בבמה שלא לשמו וא"ת דמשמע הכא דתורין שלא הגיע זמנן לרבי שמעון חיילא קדושה עלייהו והשוחטן בחוץ בלאו ובמעילה בפרק ולד חטאת (מעילה דף יב.) נמי אמר רבי שמעון דמועלין משום דראוין לאחר זמן ובתמורה בפרק אלו קדשים (תמורה דף יט:) גבי אשם בן שתים והביאו בן שנה אמר ר' שמעון דכל עצמן אינן קדושים משום דכל מידי דלא חזי ליה לגופיה לא נחתא ליה קדושת הגוף ופריך התם מאי שנא ממחוסר זמן דלא חזי ליה לגופיה (לא נחתא ליה קדושת הגוף) ואמר ר"ש דקדוש פירוש במתני' דהכא דתנן מחוסר זמן רבי שמעון אומר בלא תעשה ומשני דאיתקוש לבכור דקדוש לפני זמנו וקרב לאחר זמן והשתא תינח מחוסר זמן תורין שלא הגיע זמנן מאי טעמא וי"ל דדבר שאינו ראוי לשם קרבן ילפינן ממחוסר זמן שאין ראוי לשום קרבן אבל דבר שראוי לקרבן אחר ולקרבן זה שהוא מקדישו אינו ראוי לא נחתא ליה קדושת הגוף ופסח קודם חצות דקדוש לר' שמעון וכן חטאת ואשם דזב וזבה ויולדת ומצורע דקדושים קודם זמנן כדתנן בפירקין (לעיל זבחים קיב.) ולא פליג ר' שמעון ובתורת כהנים בפ' אחרי מות קאמר נמי רבי שמעון והשוחטן בחוץ בלאו הני אין מחוסר זמן בגופן ולא דמי לאשם בן שנה והביאו בן שתים בן שתים והביאו בן שנה דמחוסרי זמן בגופן וא"ת דמחוסר זמן היאך קדוש הא אמרינן לעיל בפ"ק (זבחים דף יב.) לילה לקדושה יום להרצאה אבל ביום שביעי לא ובבכורות פרק הלוקח בהמה (בכורות דף כא.) קאמר ר"ש מחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר יליף מבכור דקדוש לפני זמנו ופריך ואדיליף מבכור לילף מקדשים אלמא משמע דקדשים קודם זמנן לא קדשי וי"ל דאסור להקדישם אבל אם הקדישם תוך זמנם קדושין אלא דעבד איסור דרחמנא אמר מיום השמיני אין הא קודם לכן לא אבל מעשר לרבי שמעון שרי להכניסו תוך זמנו לדיר להתעשר כדיליף התם מעשר העברה העברה מבכור והא דלא ניחא ליה למילף תחת תחת מקדשים דניחא ליה למילף העברה טפי משום דהעברה דתרוייהו משתעי שמעבירה להקדישה ויש ליתן טעם לרבא דריש תמורה (דף ד:) היאך מחוסר זמן קדוש קדושת הגוף דכל היכא דאמר. רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ושמא לענין זה יליף תחת תחת ממעשר או שמא יש טעם אחר:

    דזעירי קבעוה תנאי משום דמצורע יש בו טומאה כעין זב וזבה ויולדת אבל נזיר דלא דמי להו שייריה וכן בכריתות בפרק ארבעה מחוסרי כפרה (כריתות דף ח:) נמי אשכחן דתני זב וזבה ויולדת ומצורע והתם מפרש מאי טעמא לא תני מצורע ומצורעת כדקתני זב וזבה וניחא השתא לזעירי דבנזיר בלא מצורע סגי דאיכא תרתי בנזיר דנזיר טמא מביא אשם:

    Tosafot on Zevachim 114b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה היתר וכו' מיום השמיני אין הא קודם לכן לא עיין יומא דף סג ע"ב:

    Gilyon HaShas on Zevachim 114b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Zevachim, daf 114, Amud Bet, about 183 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 110 words

      Opens “מילקי נמי לילקי! אלמה אמר רבי זירא:…”

      Named: רבי זירא.

    2. Segment 27 words

      Opens “הני מילי לרבנן, לרבי שמעון הכי נמי.…”

      Named: רבי שמעון.

    3. Segment 311 words

      Opens “רב נחמן בר יצחק אמר: פנים דגלגל…”

      Named: רב נחמן בר יצחק.

    4. Segment 429 words

      Opens “רבה אמר: טעמיה דרבי שמעון כדתניא, רבי…”

      Named: רבי שמעון, רבה.

    5. Segment 519 words

      Opens “יכול אף בשעת היתר הבמות כן? ת"ל…”

    6. Segment 612 words

      Opens “אימת? אי נימא אחר חצות כרת נמי…”

    7. Segment 77 words

      Opens “לעולם לאחר חצות, ובשעת היתר הבמות קאי.…”

    8. Segment 811 words

      Opens “והא בשעת איסור הבמות קאמר! איסור במה…”

    9. Segment 912 words

      Opens “מחוסר זמן כו'. והני בני אשמות נינהו?!…”

    10. Segment 1019 words

      Opens “עולותיהן ושלמיהן. והני בני שלמים נינהו?! אמר…”

      Named: רב ששת.

    11. Segment 1118 words

      Opens “א"ר חלקיה (דבי) רב טובי: לא שנו…”

      Named: רב טובי.

    12. Segment 1212 words

      Opens “אי הכי, לשמו נמי ניחייב הואיל וראוי…”

    13. Segment 1316 words

      Opens “מתקיף לה רב הונא: וכי יש לך…”

      Named: רב הונא.

    Sages named on this page

    • Ze'iri · Amoraim · First Generation Amoraim

      Ze'iri was a first-generation Amora and a prominent disciple of Rabbi Hiyya the Great, known for his erudition and piety.

      Source: Zevachim 114b · Segment 9 — “…אשמות נינהו?! אמר זעירי: תני מצורע בהדייהו.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Zevachim 114b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026