Talmud Builders

    Zevachim 56b

    Back to index

    English translation — Zevachim 56b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1for the matter itself, to teach that a peace offering may be eaten for only two days? The Gemara answers: If so, let the verse state: On the day he slaughters it shall it be eaten, and the following day. Why do I need the verse to add the term “that he sacrifices it”? Conclude from the wording of the verse that on the day that you slaughter the offering you sacrifice the blood on the altar, but on a day that you do not slaughter the offering you do not sacrifice the blood on the altar.

    2The Gemara questions this proof: But perhaps this is what the Merciful One is saying: If the blood is sacrificed today, i.e., the day the offering was slaughtered, the meat may be eaten today and tomorrow. If the blood is sacrificed tomorrow, the meat may be eaten tomorrow and the following day. The Gemara answers: If so, let the verse state: On the day it is sacrificed it shall be eaten, and the following day. Why do I need the verse to state: “That he sacrifices his offering”? Conclude from the wording of the verse that on the day that you slaughter the offering you sacrifice the blood on the altar, but on a day that you do not slaughter the offering you do not sacrifice the blood on the altar.

    3§ It was stated: With regard to one who slaughters a peace offering and intends to eat it on the evening preceding the third day, Ḥizkiyya says: The offering is valid, and it is not disqualified due to his intention to eat it after its designated time [ piggul ]. And Rabbi Yoḥanan says: It is disqualified. The Gemara explains: Ḥizkiyya says that the offering is valid because on the evening preceding the third day, the peace offering has not yet been removed from its previous status and designated for burning. A peace offering is not burned until the third morning, as the verse states: “It shall be eaten the same day you offer it, and on the following day; and if anything remain until the third day, it shall be burned with fire” (Leviticus 19:6). Rabbi Yoḥanan says it is disqualified, because it has been rejected from being eaten.

    4These two amora’im have the same dispute concerning a similar matter: With regard to one who eats a peace offering on the evening preceding the third day, Ḥizkiyya says: He is exempt from karet , because the offering has not yet been removed from its previous status and designated for burning. And Rabbi Yoḥanan says: He is liable to receive karet , because it has been rejected from being eaten.

    5It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan: With regard to sacrificial animals that may be eaten for one day, if one intends to present their blood after sunset, or if one intends to eat their meat or to sacrifice their sacrificial portions after the first rays of dawn, the offering is considered to be piggul and is disqualified. With regard to sacrificial animals that may be eaten for two days and one night, if one intends to present their blood after sunset, or if one intends to sacrifice their sacrificial portions after the first rays of dawn, or if one intends to eat their meat after sunset following the second of the two days, the offering is considered to be piggul and is disqualified.

    6The Gemara cites another baraita on this topic. The Sages taught: One might have thought that peace offerings, which may be eaten for two days, may also be eaten on the evening preceding the third day. And this is the conclusion of a logical inference: Other offerings, e.g., thanks offerings, are eaten for one day, and peace offerings are eaten for two days. Just as with regard to offerings that are eaten for one day, the night follows the previous day, i.e., the offering may be eaten during the day and the subsequent night, so too, with regard to peace offerings that are eaten for two days, say that the night follows the day, and rule that they may be eaten on the night after the second day.

    7To counter this logic, the verse states: “And when you sacrifice a peace offering to God, you shall sacrifice it of your own will. It shall be eaten the same day you sacrifice it, and on the next day; and if any remains until the third day, it shall be burned with fire” (Leviticus 19:5–6). This teaches that it may be eaten while it is still daytime, i.e., during the second day, but it may not be eaten on the evening preceding the third day.

    8The baraita continues: If a peace offering may not be eaten beyond the second day, one might have thought that it should be burned immediately after the conclusion of the second day, and this too is the conclusion of a logical inference: Other offerings are eaten for one day, and peace offerings are eaten for two days. Just as with regard to offerings that are eaten for one day, immediately after the conclusion of their permitted time for eating should their burning commence, on the morning of the second day, so too, with regard to peace offerings that are eaten for two days say that immediately after the conclusion of their permitted time for eating should their burning commence, at night after the second day.

    9To counter this logic, the verse states: “And if any remains of the flesh of the sacrifice on the third day, it shall be burned with fire” (Leviticus 7:17), meaning: You must burn it during the day, but you may not burn it during the night.

    10MISHNA: The firstborn offering, the animal tithe offering, and the Paschal offering are offerings of lesser sanctity. Their slaughter is anywhere in the Temple courtyard, and their blood requires one placement, provided that the priest places it so that the blood goes on the base of the altar.

    11The halakha differs with regard to their consumption. The firstborn offering is eaten by the priests, and the animal tithe offering is eaten by any person, i.e., any ritually pure Jew. And they are eaten throughout the city of Jerusalem, prepared in any manner of food preparation, for two days and one night. The Paschal offering is eaten only at night, and it is eaten only until midnight, and it is eaten only by its registrants, i.e., those who registered in advance to partake of the offering, and it is eaten only roasted, not prepared in any other manner.

    12GEMARA: Who is the tanna who taught that the blood of these offerings is placed, not poured, so that it goes on the base of the altar? Rav Ḥisda says that it is Rabbi Yosei HaGelili, as it is taught in a baraita : Rabbi Yosei HaGelili says: The verse states: “But the firstborn of an ox, or the firstborn of a sheep, or the firstborn of a goat, you shall not redeem; they are sacred; you shall sprinkle their blood upon the altar and you shall burn their fat for an offering made by fire, for a pleasing aroma to the Lord” (Numbers 18:17). It is not stated: Its fat, but rather: “Their fat.” Similarly, it is not stated: Its blood, but rather: “Their blood.” This teaches with regard to a firstborn offering, which is mentioned explicitly in the verse, and an animal tithe offering, and a Paschal offering, which are similar in their sanctity to a firstborn offering, that they all require placement of their blood and the burning of their sacrificial portions on the altar.

    13The Gemara asks: From where do we derive that their blood must be placed so that it goes on the base of the altar? Rabbi Eliezer says: This is derived by way of a verbal analogy, with the meaning of the word “sprinkling” stated here derived from the meaning of the word “sprinkling” stated with regard to a burnt offering.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    לגופיהללמד זמן אכילת שלמים ביום זביחתו וממחרת:

    ה"ג א"כ נימא קרא ביום זבחו יאכל הקריבו למה לי ש"מ ביום שאתה זובח אתה מקריב כו':

    דלמא הכי קאמר רחמנא כו'ה"ג אם כן נימא קרא וביום הקריבו יאכל זבחו למה לי ש"מ ביום שאתה זובח אתה מקריב כך הגהתי מספרו של רבי:

    ודלמא הכי קאמר רחמנא כו'דלא תלה רחמנא זמן אכילה בזביחה אלא בזריקה לאוכלו ביום זריקתו וממחרת:

    המחשב לאור שלישיבשחיטת שלמים על מנת לאכול מן הבשר לאור שלישי ליל שני לזביחה:

    כשרדלא הוי חוץ לזמנו:

    דלא אינתיק ליהמזמנו לגמרי ולהיות זמן שריפתו עכשיו עד צפרא כדתני' לקמן בשמעתין:

    האוכל לאור שלישימבשר קרבן כשר:

    פטורמקרבן שגגת נותר:

    לא אינתיק לשריפההלכך לאו נותר הוא:

    מחשבין בדמן משתשקע החמהאם שחט על מנת לזרוק דמן משתשקע החמה פיגול ובאכילת בשר ובהקטרת אימוריהם אם חישב בשחיטה על מנת לאכול מבשרן או להקטיר מאימוריהן משיעלה עמוד השחר פיגול דהיינו חוץ לזמן דידהו:

    ה"ג והנאכלין לשני ימים ולילה אחד מחשבין בדמן משתשקע החמה ובאימורין משיעלה עמוד השחר ובבשרן משתשקע החמה של שני ימים. והיינו לאור שלישי כר' יוחנן לענין דם ואימורין קדשי קדשים וקדשים קלים שוין דדם ואימורין לעולם קדשי קדשים הם:

    לילה אחריהםדכתיב בתודה (ויקרא ז׳:ט״ו) לא יניח ממנו עד בקר כל הלילה נאכל אף כאן בשלמים תהא לילה אחר יום המחרת:

    עד יוםגבי אכילה כתיב בקדושים תהיו ביום זבחכם יאכל וממחרת והנותר עד יום בעוד שהוא יום תאכלנו:

    יכול ישרף מידלאור שלישי הואיל ועבר זמן אכילתו:

    מה להלןבנאכלין ליום אחד תיכף לאכילה שריפה דכתיב גבי מילואים ואם יותר מבשר המילואים וגו' בצו את אהרן כתיב ובהאי קרא לא כתיב אכילה אלא שריפה ולהכי לא כתיב עד יום אלא ביום:

    מתני' והמעשרמעשר בהמה:

    מתנה אחתדלא כתיב בהו סביב אלא ואת דמם תזרוק כתיב בבכור והנך נמי מהכא ילפינן כדאמרינן בגמ':

    כנגד היסודבמקום שיש יסוד תחתיו למעוטי מזרח ודרום:

    שינה באכילתןאע"פ שהשוה הכתוב את מתן דמם שינה באכילתן זה מזה:

    הבכור נאכל לכהניםכדכתיב ובשרם יהיה לך (במדבר י״ח:י״ח):

    והמעשר לכל אדםשלא מצינו לו בתורה שינתן לכהן:

    ונאכלין בכל העיר בכל מאכלגרס ולא גרסי' לכל אדם דהא קתני בכור לכהנים:

    בכל העירכדכתיב והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם ואת מעשרותיכם (דברים י״ב:ה׳-ו׳) ותניא בספרי ר' עקיבא אומר בשתי מעשרות הכתוב מדבר אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן וכתיב בההוא קרא ובכורות בקרכם וצאנכם ומדלא קבע בהו מחיצה שמע מינה בכל העיר נאכלין:

    לשני ימים ולילה אחדבבכור יליף לה בגמ' מעשר לא ידענא מהיכא:

    אלא בלילהכדכתיב בלילה הזה (שמות יב):

    ואינו נאכל אלא עד חצותבגמ' יליף לה:

    למנוייושנמנו בדמי לקיחתו כדכתיב לפי אכלו תכוסו (שם):

    גמ' מאן תנאמעשר ופסח בזריקה מדמשוי מתן דמים בכור ומעשר ופסח דקתני שינה באכילתן מכלל דמתן דמים לא שינה ובבכור כתיב ואת דמם תזרוק (במדבר י״ח:י״ז):

    דמו לא נאמראך בכור שור וגו' אבל לר' ישמעאל פסח בשפיכה דנפקא ליה מתן דמים לפסח מודם זבחיך ישפך (דברים יב):

    זבחים 56 עמוד ב

    1לגופיה! אם כן, נימא קרא: ״ביום זבחו יאכל״; ״הקריבו״ למה לי? ש"מ ביום שאתה זובח אתה מקריב, ביום שאי אתה זובח אי אתה מקריב.

    2ודילמא ה"ק רחמנא: אי קריב דם האידנא ניתאכיל בשר האידנא ולמחר, אי קריב דם למחר ניתאכיל בשר למחר וליומא אוחרא? אם כן, נימא קרא: ״ביום הקריבו יאכל״; ״זבחו״ למה לי? שמע מינה: ביום שאתה זובח אתה מקריבו, ביום שאי אתה זובח אי אתה מקריבו.

    3איתמר: המחשב לאור שלישי חזקיה אמר: כשר, רבי יוחנן אמר: פסול. חזקיה אמר כשר דהא לא אינתיק לשריפה; רבי יוחנן אמר פסול דהא אידחי ליה מאכילה.

    4האוכל לאור שלישי חזקיה אמר: פטור, דלא אינתיק לשריפה; רבי יוחנן אמר: חייב, דהא אידחי לי' מאכילה.

    Baraita

    5תניא כוותיה דרבי יוחנן: קדשים הנאכלין ליום אחד מחשבין בדמן משתשקע החמה, ובבשרן ובאימוריהן משיעלה עמוד השחר. קדשים הנאכלין לשני ימים ולילה אחת מחשבין בדמן משתשקע החמה, ובאימוריהן משיעלה עמוד השחר, ובבשרן משתשקע החמה של שני ימים.

    Baraita

    6ת"ר יכול יהו נאכלין לאור שלישי? ודין הוא זבחים נאכלין ליום אחד, וזבחים נאכלין לשני ימים; מה זבחים הנאכלין ליום אחד לילה אחריהן, אף זבחים הנאכלין לשני ימים לילה אחריהן.

    7תלמוד לומר: (ויקרא יט, ו) ״והנותר עד יום״ בעוד יום הוא נאכל, ואינו נאכל לאור שלישי.

    8יכול ישרף מיד? ודין הוא זבחים נאכלין ליום אחד, וזבחים נאכלין לשני ימים; מה זבחים הנאכלין ליום אחד תיכף לאכילה שריפה, אף זבחים הנאכלין לשני ימים תיכף לאכילה שריפה.

    9ת"ל (ויקרא יט, ז) ״ביום השלישי באש ישרף״ ביום אתה שורפו, ואי אתה שורפו בלילה.

    Mishna

    10הבכור והמעשר והפסח קדשים קלים שחיטתן בכל מקום בעזרה; ודמן טעון מתנה אחת, ובלבד שיתן כנגד היסוד.

    11שינה באכילתן. הבכור נאכל לכהנים, והמעשר לכל אדם; ונאכלין בכל העיר, בכל מאכל, לשני ימים ולילה אחד. הפסח אינו נאכל אלא בלילה, ואינו נאכל אלא עד חצות, ואינו נאכל אלא למנויו, ואינו נאכל אלא צלי.

    Gemara

    12מאן תנא? אמר רב חסדא: ר' יוסי הגלילי היא. דתניא, ר' יוסי הגלילי אומר: ״חלבו״ לא נאמר אלא ״חלבם״; ״דמו״ לא נאמר אלא ״דמם״; לימד על בכור ומעשר ופסח, שטעונין מתן דמים ואימורין לגבי מזבח.

    13כנגד היסוד מנא לן? א"ר אליעזר: אתיא זריקה זריקה מעולה.

    Tosafot

    אור לשלישי גרס כמו אור לי"ד דלאור שלישי משמע לילה שאחר שלישי כמו לאור עיבורו דבשמעתא קמייתא דפסחים (דף ב:):

    ת"ל עד יוםפי' בקונטרס ביום זבחכם יאכל וממחרת והנותר עד יום השלישי בעוד שהוא יום תאכלנו וקשה דהנותר הפסיק הענין וה"ר חיים מפרש עד יום השלישי ולא יום השלישי בכלל א"כ אינו נאכל בליל שלישי:

    ונאכלין בכל העירפירש בקונטרס כדכתיב בפרשת ראה אנכי והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם ואת מעשרותיכם ותניא בספרי רבי עקיבא אומר בשתי מעשרות הכתוב מדבר אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן וכתיב בההוא קרא ובכורות בקרכם וצאנכם ומדלא קבע בהו מחיצה שמע מינה דנאכלין בכל העיר ותימה גדול לפי' דהא כתיבי נמי התם חטאות ואשמות דבעו קלעים והכי תניא בספרי מעשרותיכם ר"ע אומר בשתי מעשרות הכתוב מדבר אחד מעשר דגן ואחד מעשר בהמה ותרומת ידכם אלו הביכורים כענין שנאמר ולקח הכהן הטנא מידך ובכורות זה הבכור בקרכם וצאנכם אלו חטאות ואשמות ואכלתם שם לפני ה' אלהיכם אלו המחיצה ויש לתמוה אמאי לא בעי בכור ומעשר מחיצה כיון דכתיב בהו לפני ה' כמו שחיטה דדרשינן (לעיל זבחים דף לב.) לפני ה' בעזרה ועוד אמרינן בתמורה בסוף אלו קדשים (תמורה דף כא:) אם ללמוד על הבכור שנאכל לפנים (מן הקלעים) מן החומה אינו צריך שהרי כבר נאמר לפני ה' אלהיך תאכלנו וא"כ ליבעי לפנים מן הקלעים כשחיטה ונראה דנפקא לן מדכתיב לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך וגו' ובכורות בקרכם וצאנכם דמשמע בשעריך הוא דלא תוכל לאכול הא בירושלים אכול ומעשר בהמה גמר העברה העברה מבכור ומיהו קשה דבההוא קרא נמי הא כתיבי חטאות ואשמות כדדרשינן בפ' בתרא דמכות (דף יז.) בקרך וצאנך אלו חטאות ואשמות ונראה לפרש דנפקא לן מדמקשינן בגמ' לחזה ושוק של שלמים הנאכלין לשני ימים והוא הדין לענין שנאכלין בכל העיר ותודה ואיל נזיר ושלמים נפקא לן מקרא דחזה ושוק של מילואין:

    לשני ימיםפי' בקונט' בבכור יליף לה בגמ' מעשר לא ידענא מהיכא ושוב הגיה דיליף העברה העברה מבכור ותימה א"כ תפשוט מהכא דדבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בגז"ש ולעיל אמרינן דאינו חוזר ומלמד בגז"ש מדרבי יוחנן ונראה דמעשר יליף משלמים בבנין אב מה שלמים קדשים קלים אף מעשר קדשים קלים דבכור נמי הוה אתי משלמים אי לאו משום דמתנה לכהן וא"כ מעשר דלא הוי מתנה לכהן משלמים אתי:

    הפסח אינו נאכל כו'תימה ליתני נמי דאינו נאכל אלא על מצות ומרורים ותירץ ה"ר חיים דלא חשיב אלא דבר שכנגדו בקדשים והוא חלוק מהם דשאר קדשים נאכלין ביום ובלילה עד היום ולכל אדם בכל מאכל ופסח אינו נאכל אלא בלילה עד חצות ולמנויו וצלי אי נמי לא תנא מצות ומרורים דאין מעכבין א"נ לאו מצוה דגופיה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Gilyon HaShas

    גמ' מחשבין בדמן משתשקע החמהעיין לעיל דף כט ע"א תוס' ד"ה למקום:

    Babylonian Talmud · folio map

    Zevachim 56b

    Zevachim 56b. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 337 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    לגופיה ללמד זמן אכילת שלמים ביום זביחתו וממחרת:

    ה"ג א"כ נימא קרא ביום זבחו יאכל הקריבו למה לי ש"מ ביום שאתה זובח אתה מקריב כו':

    דלמא הכי קאמר רחמנא כו' ה"ג אם כן נימא קרא וביום הקריבו יאכל זבחו למה לי ש"מ ביום שאתה זובח אתה מקריב כך הגהתי מספרו של רבי:

    ודלמא הכי קאמר רחמנא כו' דלא תלה רחמנא זמן אכילה בזביחה אלא בזריקה לאוכלו ביום זריקתו וממחרת:

    המחשב לאור שלישי בשחיטת שלמים על מנת לאכול מן הבשר לאור שלישי ליל שני לזביחה:

    כשר דלא הוי חוץ לזמנו:

    דלא אינתיק ליה מזמנו לגמרי ולהיות זמן שריפתו עכשיו עד צפרא כדתני' לקמן בשמעתין:

    האוכל לאור שלישי מבשר קרבן כשר:

    22 more comments on this page.

    Rashi on Zevachim 56b · Sefaria

    Tosafot

    אור לשלישי גרס כמו אור לי"ד דלאור שלישי משמע לילה שאחר שלישי כמו לאור עיבורו דבשמעתא קמייתא דפסחים (דף ב:):

    ת"ל עד יום פי' בקונטרס ביום זבחכם יאכל וממחרת והנותר עד יום השלישי בעוד שהוא יום תאכלנו וקשה דהנותר הפסיק הענין וה"ר חיים מפרש עד יום השלישי ולא יום השלישי בכלל א"כ אינו נאכל בליל שלישי:

    ונאכלין בכל העיר פירש בקונטרס כדכתיב בפרשת ראה אנכי והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם ואת מעשרותיכם ותניא בספרי רבי עקיבא אומר בשתי מעשרות הכתוב מדבר אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן וכתיב בההוא קרא ובכורות בקרכם וצאנכם ומדלא קבע בהו מחיצה שמע מינה דנאכלין בכל העיר ותימה גדול לפי' דהא כתיבי נמי התם חטאות ואשמות דבעו קלעים והכי תניא בספרי מעשרותיכם ר"ע אומר בשתי מעשרות הכתוב מדבר אחד מעשר דגן ואחד מעשר בהמה ותרומת ידכם אלו הביכורים כענין שנאמר ולקח הכהן הטנא מידך ובכורות זה הבכור בקרכם וצאנכם אלו חטאות ואשמות ואכלתם שם לפני ה' אלהיכם אלו המחיצה ויש לתמוה אמאי לא בעי בכור ומעשר מחיצה כיון דכתיב בהו לפני ה' כמו שחיטה דדרשינן (לעיל זבחים דף לב.) לפני ה' בעזרה ועוד אמרינן בתמורה בסוף אלו קדשים (תמורה דף כא:) אם ללמוד על הבכור שנאכל לפנים (מן הקלעים) מן החומה אינו צריך שהרי כבר נאמר לפני ה' אלהיך תאכלנו וא"כ ליבעי לפנים מן הקלעים כשחיטה ונראה דנפקא לן מדכתיב לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך וגו' ובכורות בקרכם וצאנכם דמשמע בשעריך הוא דלא תוכל לאכול הא בירושלים אכול ומעשר בהמה גמר העברה העברה מבכור ומיהו קשה דבההוא קרא נמי הא כתיבי חטאות ואשמות כדדרשינן בפ' בתרא דמכות (דף יז.) בקרך וצאנך אלו חטאות ואשמות ונראה לפרש דנפקא לן מדמקשינן בגמ' לחזה ושוק של שלמים הנאכלין לשני ימים והוא הדין לענין שנאכלין בכל העיר ותודה ואיל נזיר ושלמים נפקא לן מקרא דחזה ושוק של מילואין:

    לשני ימים פי' בקונט' בבכור יליף לה בגמ' מעשר לא ידענא מהיכא ושוב הגיה דיליף העברה העברה מבכור ותימה א"כ תפשוט מהכא דדבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בגז"ש ולעיל אמרינן דאינו חוזר ומלמד בגז"ש מדרבי יוחנן ונראה דמעשר יליף משלמים בבנין אב מה שלמים קדשים קלים אף מעשר קדשים קלים דבכור נמי הוה אתי משלמים אי לאו משום דמתנה לכהן וא"כ מעשר דלא הוי מתנה לכהן משלמים אתי:

    הפסח אינו נאכל כו' תימה ליתני נמי דאינו נאכל אלא על מצות ומרורים ותירץ ה"ר חיים דלא חשיב אלא דבר שכנגדו בקדשים והוא חלוק מהם דשאר קדשים נאכלין ביום ובלילה עד היום ולכל אדם בכל מאכל ופסח אינו נאכל אלא בלילה עד חצות ולמנויו וצלי אי נמי לא תנא מצות ומרורים דאין מעכבין א"נ לאו מצוה דגופיה:

    Tosafot on Zevachim 56b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' מחשבין בדמן משתשקע החמה עיין לעיל דף כט ע"א תוס' ד"ה למקום:

    Gilyon HaShas on Zevachim 56b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Zevachim, daf 56, Amud Bet, about 337 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 124 words

      Opens “לגופיה! אם כן, נימא קרא: ״ביום זבחו…”

    2. Segment 244 words

      Opens “ודילמא ה"ק רחמנא: אי קריב דם האידנא…”

    3. Segment 326 words

      Opens “איתמר: המחשב לאור שלישי חזקיה אמר: כשר,…”

      Named: רבי יוחנן.

    4. Segment 417 words

      Opens “האוכל לאור שלישי חזקיה אמר: פטור, דלא…”

      Named: רבי יוחנן.

    5. Segment 537 words

      Opens “תניא כוותיה דרבי יוחנן: קדשים הנאכלין ליום…”

      Named: רבי יוחנן.

    6. Segment 630 words

      Opens “ת"ר יכול יהו נאכלין לאור שלישי? ודין…”

    7. Segment 716 words

      Opens “תלמוד לומר: (ויקרא יט, ו) ״והנותר עד…”

    8. Segment 829 words

      Opens “יכול ישרף מיד? ודין הוא זבחים נאכלין…”

    9. Segment 915 words

      Opens “ת"ל (ויקרא יט, ז) ״ביום השלישי באש…”

    10. Segment 1018 words

      Opens “מתני׳ הבכור והמעשר והפסח קדשים קלים שחיטתן…”

    11. Segment 1135 words

      Opens “שינה באכילתן. הבכור נאכל לכהנים, והמעשר לכל…”

    12. Segment 1236 words

      Opens “גמ׳ מאן תנא? אמר רב חסדא: ר'…”

      Named: רב חסדא.

    13. Segment 1310 words

      Opens “כנגד היסוד מנא לן? א"ר אליעזר: אתיא…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Zevachim 56b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026