Talmud Builders

    Zevachim 53b

    Back to index

    English translation — Zevachim 53b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The school of Rabbi Yishmael, in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Yoḥai, says: Both this and that, i.e., the blood of an inner sin offering and that of an external sin offering, were poured at the western base of the altar. According to this version, Rabbi Shimon ben Yoḥai agrees with the opinion of Rabbi Yishmael. The Gemara comments: And your mnemonic to remember this change in opinion is: The men pulled the man. In this case, the numerous students of Rabbi Yishmael claim that Rabbi Shimon ben Yoḥai agrees with their teacher.

    2MISHNA: The burnt offering is an offering of the most sacred order. Its slaughter is in the north of the Temple courtyard and the collection of its blood in a service vessel is in the north, and its blood requires two placements that are four, and it requires flaying of its carcass and the cutting of the sacrificial animal into pieces, and it is consumed in its entirety, with the exception of its hide, by the fire of the altar.

    3GEMARA: What is the reason that the tanna taught that a burnt offering is an offering of the most sacred order, when the mishna earlier (52b) did not mention that a sin offering is of the most sacred order? The Gemara answers: It is because in the Torah it is not written explicitly with regard to the burnt offering: It is most sacred, as it states concerning the sin offering and the guilt offering in a verse concerning a meal offering: “It shall not be baked with leaven. I have given it as their portion of My offerings made by fire; it is most sacred, as the sin offering, and as the guilt offering” (Leviticus 6:10). Consequently, the tanna explicitly states that a burnt offering is likewise of the most sacred order.

    4The mishna teaches: And its blood requires two placements that are four. How does the priest perform the placements? Rav says: He places the blood on one side of the corner of the altar, and places it again on the other side of the corner of the altar. He repeats this on the diagonally opposite corner, so that he places on two corners but on all four sides of the altar. And Shmuel says: He places one placement on each of the two diagonally opposite corners, so that each placement is similar to the shape of the Greek letter gamma, which is bent at a right angle.

    5The Gemara comments: This dispute between Rav and Shmuel is like a dispute between tanna’im : One might have thought that a priest should sprinkle one sprinkling with the blood of a burnt offering. To counter this possibility, the verse states: “And sprinkle the blood around against the altar that is at the entrance of the Tent of Meeting” (Leviticus 1:5). If the blood must be sprinkled around the altar, one might have thought that he should circumscribe the altar as one would do with a thread, and sprinkle the blood all around. To counter this possibility, the verse states: “Shall present the blood, and sprinkle the blood around against the altar” (Leviticus 1:5), and one cannot have the blood circumscribe the altar as a thread would without directly applying it with a finger. How can these verses be reconciled? He applies the blood in a shape that is similar to that of the Greek letter gamma, and its blood requires two sprinklings that are four. This opinion accords with the opinion of Shmuel.

    6The baraita continues: Rabbi Yishmael says: It is stated here: “Shall present the blood, and sprinkle the blood around against the altar” (Leviticus 1:5), and it is stated there, with regard to the sin offering sacrificed at the inauguration of the Tabernacle: “And when it was slain, Moses took the blood, and put it upon the corners of the altar around with his finger” (Leviticus 8:15). Just as there, with regard to the sin offering, the blood was placed discretely and with four placements, one on each corner, so too here, with regard to a burnt offering, it must be placed discretely and with four placements. This opinion accords with the opinion of Rav.

    7If these offerings are compared to each other, why not say that just as there, the blood of the sin offering must have four placements on the four corners, so too here, the blood of the burnt offering requires four placements on the four corners? You said that a burnt offering requires that the blood be placed on a part of the altar that has a base, and the southeast corner of the altar had no base beneath it. Therefore, the blood had to be placed on the northeast corner and the southwest corner.

    8The Gemara asks: What is the reason that there was no base on the southeast corner of the altar? Rabbi Elazar says: Because it was not in the portion of land of the one who tears, i.e., the tribe of Benjamin, as he is described in the following manner: “Benjamin is a wolf that tears apart; in the morning he devours the prey, and in the evening he divides the spoil” (Genesis 49:27). As Rav Shmuel, son of Rav Yitzḥak, says: The altar would consume, i.e., occupy, one cubit of the portion of Judah. The part of the altar in Judah’s portion was the southeast corner of the base, and therefore there was no base on that corner.

    9Rabbi Levi bar Ḥama says that Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says: A strip of land emerged from the portion of Judah and entered into the portion of Benjamin, and the southeast corner of the base was on that strip. And the tribe of Benjamin the righteous would agonize over it every day, desiring to take it into its portion, due to its unique sanctity. As it is stated in Moses’ blessing to the tribe of Benjamin:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    תנא דבי רבי ישמעאלהיו שונין ברבי שמעון בן יוחי זה וזה יסוד מערבי תלמידי רבי ישמעאל היו שונין משנה שנשנית בבית מדרשו של רבי שמעון דזה וזה יסוד מערבי כרבי ישמעאל:

    וסימניךשלא תחליף הגירסא לומר זה וזה דרומי:

    משכוה גברי לגבראתלמידי ר' ישמעאל שהן מרובין משכו את ר"ש לומר כדברי רבן:

    מתני' העולה קדשי קדשיםהיא ליפסל ביוצא ובטבול יום ובמחוסר כפורים ומועלין בה:

    שתי מתנותבקרן מזרחית צפונית ובקרן מערבית דרומית שכנגדה באלכסון והכי תנן במסכת תמיד (דף ל:) בא לו לקרן מזרחית צפונית נותן מזרחית צפונית מערבית דרומית נותן מערבית דרומית וטעמא משום דקרן מזרחית דרומית לא היה לה יסוד כדאמרינן בשמעתין ועולה טעונה תורת מתן דמה כנגד היסוד וכדרבינן לעיל (זבחים דף נא.) מק"ו משירי חטאת הילכך בעי [הנך] תרתי דאמרן:

    שתי מתנות שהן ד'בעינן כדי שיהא מתן הדם בד' רוחות המזבח והא לא משכחת לה אלא בשתי קרנות העומדות באלכסונה של זו דאי בשתים שברוח אחת לא הוי דם אלא בג' רוחות של מזבח ולא קרינן ביה סביב:

    שהן ארבעבגמ' מפרש היכי עביד:

    גמ' מאי טעמא תני בה קדשי קדשיםמאי דלא תני גבי חטאות ואשמות דהוו נמי קדשי קדשים:

    ומשני משום דלא כתיב בהאיצטריך לאשמועינן דאפ"ה קדשי קדשים היא דהא כולה לגבוה ואין לך קדשי קדשים כזה ובקדשים קלים גופייהו מאי דאזיל מינייהו לגבוה קדשי קדשים הוא כדתנן לקמן בפ' התדיר (זבחים דף פט.) מעשר קודם לעופות מפני שהוא מין זבח ויש בו קדשי קדשים דמו ואימוריו:

    היכי עבידדנעשים השתים שהן ארבע:

    נותן וחוזר ונותןזורק מן הכלי ולמזבח ברוח זו של קרן וכן ברוח השניה של קרן וכן לקרן שכנגדה באלכסון ונמצא מן הדם לד' רוחות של מזבח מתנה לכל רוח:

    כמין גמאזורק נגד הפינה מן הכלי והדם מתפשט לשתי רוחות הפינה והרי הוא כמין גאם אות יונית עשויה ככף פשוטה:

    וזרקו את הדם על המזבח סביבבעולה כתיב וכן כתיב בשלמים ואשם:

    ת"ל וזרקוואין זריקה אלא מרחוק ובחוט אי אפשר להקיף אלא באצבע ובנגיעה:

    ודמה טעון כו'כמין גמא ובשתי קרנות שבאלכסון דאיכא סביב לארבע רוחות המזבח ובזריקה:

    ונאמר להלן סביבבחטאות המלואין בצו את אהרן:

    מה להלן פיסוק ד' מתנותד' נפסקות זו מזו דהא על ארבע קרנות נותן:

    אף כאןאע"פ שבשתי קרנות פיסוק בעינן והיינו כדרב נותן וחוזר ונותן:

    עולה טעונה יסודתחילת מתנותיה צריכה נגד היסוד שיהא יסוד המזבח תחת מקום מתנה ומקל וחומר אייתינה לעיל בפירקין (זבחים דף נא.):

    לא היה לה יסודלקמיה מפרש היכי דמי הילכך בקרן מזרחית צפונית היה מתחיל:

    מאי טעםלא היה לה יסוד:

    טורףבנימין דכתיב ביה זאב יטרף (בראשית מ״ט:כ״ז) שנתנבא יעקב עליו בבקר יאכל עד (שם) באחסנתיה תיתבני מדבחא ואותה הקרן לא היתה בחלקו כדמפרש ואזיל:

    דאמר רב שמואל בר רב יצחק מזבח היה אוכל בחלקו של יהודה אמה - אמה במזרחו אמה בדרומו על כל האורך בעובי אמה אלא שלא היתה אמה שבמזרח על פני כל המזרח שכשמגיע לקרן מזרחית צפונית היתה כלה בסמוך לקרן אמה וכן אכילת האמה הדרומית לא היתה מהלכת על פני כל הדרום שכשמגעת לקרן דרומית מערבית כלה בסמוך לקרן אמה כדתנן לקמן (זבחים דף נד.) היסוד מהלך על פני כל הצפון ועל פני כל המערב אוכל במזרח אמה אחת ובדרום אמה אחת נמצא יסוד לג' קרנות כזה:

    רצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודהלדרומו של מזבח שחלקו של יהודה היתה במזרח כדתניא (יומא דף יב.) מה היה בחלקו של יהודה הר הבית (בכניסתו) והלשכות שבו והעזרות עזרת נשים כולה (ועזרת) ושנים ועשרים אמה של מקום דריסת רגלי הכהנים ומקום דריסת רגלי ישראל מיקרו עזרות נמצא חלקו של יהודה במזרח המזבח ובצדו [לדרום] והמזבח אוכל בחלקו אמה במזרח מלבד אמה של קרן מזרחית צפונית היתה כולה חלקו של יהודה שהיתה אותה אמה ברחוק מן הקרן אמה והרצועה היתה יוצאה בדרום למזבח ונכנסת בחלקו של בנימין שממקום הדריסה ולמעלה היה חלקו של בנימין אלא שרצועה זו היתה ליהודה באה בתוך חלקו של בנימין בדרומו של מזבח ומזבח אוכל בה אמה והיא אמה שהיא כניסת היסוד ראוי להיות בה כדאמר מר (מדות פרק ג מ"א) עלה אמה וכנס אמה זהו יסוד כל אורך כותל מזרחי בעובי אמה היה אוכל חלקו של יהודה וכן כותל דרומי לבד אמה סמוך לקרן דרומית מערבית:

    זבחים 53 עמוד ב

    1תנא דבי ר' ישמעאל כרבי שמעון בן יוחי אומרים: זה וזה יסוד מערבי. וסימניך: משכו גברי לגברא.

    Mishna

    2העולה קדשי קדשים, שחיטתה בצפון, וקיבול דמה בכלי שרת בצפון, ודמה טעון שתי מתנות שהן ארבע, וטעונה הפשט וניתוח, וכליל לאשים.

    Gemara

    3עולה מ"ט תני ליה קדשי קדשים? משום דלא כתיב בה ״(לה') קדשי קדשים היא״.

    4ודמה טעון שתי מתנות. היכי עביד? אמר רב: נותן וחוזר ונותן. ושמואל אמר: מתנה אחת כמין גמא נותן.

    5כתנאי יכול יזרקנו זריקה אחת? ת"ל ״סביב״. אי סביב, יכול יקיפנו כחוט? ת"ל ״וזרקו״. הא כיצד? כמין גמא (ודמה טעון) שתי מתנות שהן ארבע.

    6ר' ישמעאל אומר: נאמר כאן ״סביב״, ונאמר להלן (ויקרא ח, טו) ״סביב״; מה להלן פיסוק וארבע מתנות, אף כאן פיסוק וארבע מתנות.

    7אי מה להלן ארבע מתנות על ארבע קרנות, אף כאן ארבע מתנות על ארבע קרנות?! אמרת: עולה טעונה יסוד; וקרן מזרחית דרומית לא היה לה יסוד.

    8מ"ט אמר ר' אלעזר: לפי שלא היתה בחלקו של טורף. דאמר רב שמואל בר רב יצחק: מזבח אוכל בחלקו של יהודה אמה.

    9אמר רבי לוי בר חמא אמר רבי חמא ברבי חנינא: רצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה ונכנסה בחלקו של בנימין, והיה בנימין הצדיק מצטער עליה בכל יום לנוטלה, שנאמר:

    Tosafot

    וסימניך משכינהו גברי לגבראפירש בקונטרס תלמידי רבי ישמעאל שהם מרובים משכו את רבי שמעון לומר כדברי רבם ותימה דלקמן פרק בתרא (זבחים דף קיט:) אמרינן וסימניך משכינהו גברא לגברי דר' שמעון דאמר זו וזו ירושלים משכינהו לרבי ישמעאל והשתא מה סימניך הוא זה כיון דפעמים אמרינן איפכא ונראה כדגרסינן בספרים ישנים וזה וזה יסוד דרומי וסימניך משכינהו גברי לגברא רבי שמעון בן יוחי קרי גברי לפי שנזכר שמו ושם אביו ור' ישמעאל שהוא יחידי קרי גברא וגרסינן נמי פרק בתרא (שם) וסימניך משכינהו גברי לגברא וכן בערוך בערך משך:

    העולה קדשי קדשים כו'תימה דלא תני שפיכות שיריים בעולה והלא כל הדמים טעונין יסוד כדדרשינן העולה למזבחה של עולה לפירוש הקונטרס ובריש בית שמאי (לעיל זבחים דף לז.) אמרינן מנין לכל הדמים שטעונין מתן דמים ליסוד ועוד דבמסכת תמיד (דף ל:) תנן שירי הדם היה שופך על יסוד דרומי ותירץ ה"ר משה מפונטיז"א משום דעולה בזריקת כלי וזימנין דלית בה שירים בחטאת דבאצבע אי אפשר בלא שיריים ולא נהירא דכולה שמעתא מוכחת דמצוה במתן שיריים וה"ר יעקב מאורליינ"ש פירש דכיון דשמעי' תנא דפנימיים ביסוד מערבי וגם התחיל בחיצונים למיתני יסוד דרומי הוא הדין בכולהו ואע"ג דקחשיב בכל פנימיים היינו משום דהתחיל בפנימיים וצריך למיתני בחיצונים ואין רוצה להפסיק:

    קדשי קדשיםפי' בקונטרס ליפסל ביוצא ובטבול יום ומועלין בה ולא היה לו לפרש לענין טבול יום ומחוסר כפורים שזה הדין נוהג בכל קדשים אפילו קלים אבל יוצא ומעילה ניחא דקדשים קלים לא (מבטלי) מיפסלי ביוצא ואין בהן מעילה:

    משום דלא כתיב בה קדשי קדשיםתימה ומהאי טעמא הוה ליה למימר גבי זבחי שלמי צבור דהא לא כתב בהו קדשי קדשים וילפינן להו לקמן (זבחים דף נה.) מדאיתקש לעולה מה עולה קדשי קדשים:

    נאמר כאן סביב כו'הא דאיצטריך לעיל לאקושי חטאת לעולה לענין צפון משום דמהך גזירה שוה דסביב ליכא למילף דלא שייכא אלא לענין מתנות דהא חטאת שנכנס דמה לפנים פסולה ודמה טעון כיבוס מה שאין כן בעולה:

    מה להלן פיסוק מתנות כו'תימה כי היכי דדרשינן בפרק קמא (לעיל זבחים ד' י:) אותה דמה למעלה ולא אחרת דמה למעלה הכא נמי נימא אותה בפיסוק מתנות ולא אחרת בפיסוק מתנות:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Ben Yehoyada

    מַאי טַעְמָא? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָרלְפִי שֶׁלֹּא הָיְתָה בְּחֶלְקוֹ שֶׁל טוֹרֵף. נראה לי בס"ד היינו טעמא דקרי לבנימין בשם טוֹרֵף שבחלקו היה בית קודש קדשים שעליו נאמר בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת (שיר השירים ד, ד) תל שכל פיות פונים (ברכות ל.) שהוא העיקר הנקרא בית תפלה כדכתיב בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים (ישעיה נו, ז) ולכן האבן שבחשן של בנימין היתה יָשְׁפֵה (שמות כח, כ) והיינו 'יש פה' שבחלקו היה בית תפלה שהוא בית קודש קדשים והוא תל שכל פיות פונים בו. גם טוֹרֵף בהפוך אתוון פּוֹטֵר מלשון יַפְטִירוּ בְשָׂפָה (תהלים כב, ח) וכן פּוֹטֵר מַיִם (משלי יז, יד). גם טוֹרֵף 'טור פ"ה' נמצא יהודה לקח מן המזבח קרן אחת וזהו שאמר דוד המלך ע"ה דאתי מיהודה זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד פֹּה אֵשֵׁב כִּי אִוִּתִיהָ (תהלים קלב, יד) שָׁם אַצְמִיחַ קֶרֶן לְדָוִד עָרַכְתִּי נֵר לִמְשִׁיחִי (תהלים קלב, יז) קאי על קרן המזבח הנזכר. ומה שאמר ' מִזְבֵּחַ הָיָה אוֹכֵל בְּחֶלְקוֹ שֶׁל יְהוּדָה אַמָּה ' נראה כנגד זה תיקן דוד המלך ע"ה מאה ברכות בכל יום.

    רְצוּעָה הָיְתָה יוֹצְאָה מֵחֶלְקוֹ שֶׁל יְהוּדָה וְנִכְנֶסֶת בְּחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין. יש להקשות כשחלקו את ארץ ישראל לשבטים מה ראו להכניס ליהודה רצועה אחת בחלקו של בנימין, דהא ודאי אין דרך לעשות חלוקה מעורבבת בעקלתון ובפרט כי כל חלוקה היא גדולה מאד ארץ רחבת ידים מה ראו על ככה להכניס אמה אחת או שתים לאחד בגבול חבירו? ונראה לי בס"ד כי מחלקי הארץ היו נביאים בעלי רוח הקודש והמה ידעו ששם בחלקו של בנימין יהיה בית המקדש ומקום המזבח ששם נעקד יצחק אבינו ע"ה והמה צפו ברוח הקודש שאברהם אבינו ע"ה אחר עקידת יצחק נתנבא שיהיה ליהודה חלק במקום המזבח ששם נעקד יצחק אבינו ע"ה יען דכתיב וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא הֳ' יִרְאֶה (בראשית כב, יד) נמצא קראו יִרְאֶה שהוא בהפוך אתוון אַרְיֵה והיינו לומר מי שנדמה לאריה יש לו חלק ונחלה כאן, ולכך אש של מעלה היתה רבוצה על גבי מזבח בבית ראשון דוגמת אריה מפני שיהודה שנמשל לאריה יש לו חלק שם ולכן הוכרחו מחלקי הארץ לתת רצועה ליהודה בחלקו של בנימין במקום המזבח כדי לקיים דבר זה. וענין זה רמזו יעקב אבינו ע"ה בברכותיו ליהודה דכתיב גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ (בראשית מט, ט) והיינו גּוּר לשון 'גירה' רצונו לומר תשכון במקום שיש בו צורת אַרְיֵה ששם אש של מעלה רובצת דוגמת אריה מִטֶּרֶף בְּנִי בנימין שהיה חופף לבלוע הרצועה שלך עָלִיתָ שנצחת ונתגברתה ולא היה יכול לבלעה כי נתן השם יתברך בלב מחלקי הארץ לעשות לך רצועה שם במקום המזבח כָּרַע בבית ראשון רָבַץ בבית שני ואחר כך יהיה כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא בבית שלישי כי מדת מִי שהוא סוד בינה עלאה יְקִימֶנּוּ קימה שלימה.

    וְהָיָה בִּנְיָמִין הַצַּדִּיק מִצְטַעֵר עָלֶיהָ בְּכָל יוֹם לְנוֹטְלָהּ (דברים לג, יב)מקשים מאחר שידע בנימין הצדיק שאותה רצועה היתה מחלקו של יהודה איך ישתוקק לנטלה, וכי עולם של הפקר הוא לחטוף ח"ו דבר שאינו שלו, ולא עוד אלא שמצינו שקבל שכר על זאת? ונראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל סבור מעיקרא לבנות בית המקדש בחלק בנימין בְּעֵין עֵיטָם שהוא מקום גבוה ביותר ואחר כך הסכימו לבנותו בירושלים שהיא למטה מעין עיטם דכתיב בֵין כְּתֵיפָיו שָׁכֵן (דברים לג, יב) ולכן יש לומר דבנימין לא היה רוצה ליטול אותה הרצועה שהיא חלק יהודה לעצמו אלא רצה ליטול ולסלק אותה מן קדושת המזבח שלא יהיה המזבח בנוי באותו מקום כדי שתטול אותה הרצועה מקדושת המזבח כי נשתוקק שיבנה בית המקדש בְּעֵין עֵיטָם ואז יהיה מקום המזבח רחוק מחלק יהודה הרבה ולא יגיע לאותה רצועה כלל 'לְפִיכָךְ זָכָה וְנַעֲשָׂה אוּשְׁפִּיזְכָן לַשְּׁכִינָה' פירוש שבית המקדש נעשה קבוע בחלקו בין בבית שני בין בבית שלישי שיבנה בב"א שלא נשתנה לבנותו בחלק אחר אחר שחרב בראשון.

    Babylonian Talmud · folio map

    Zevachim 53b

    Zevachim 53b. The full printed text of this folio side — 9 numbered segments, about 195 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    תנא דבי רבי ישמעאל היו שונין ברבי שמעון בן יוחי זה וזה יסוד מערבי תלמידי רבי ישמעאל היו שונין משנה שנשנית בבית מדרשו של רבי שמעון דזה וזה יסוד מערבי כרבי ישמעאל:

    וסימניך שלא תחליף הגירסא לומר זה וזה דרומי:

    משכוה גברי לגברא תלמידי ר' ישמעאל שהן מרובין משכו את ר"ש לומר כדברי רבן:

    מתני' העולה קדשי קדשים היא ליפסל ביוצא ובטבול יום ובמחוסר כפורים ומועלין בה:

    שתי מתנות בקרן מזרחית צפונית ובקרן מערבית דרומית שכנגדה באלכסון והכי תנן במסכת תמיד (דף ל:) בא לו לקרן מזרחית צפונית נותן מזרחית צפונית מערבית דרומית נותן מערבית דרומית וטעמא משום דקרן מזרחית דרומית לא היה לה יסוד כדאמרינן בשמעתין ועולה טעונה תורת מתן דמה כנגד היסוד וכדרבינן לעיל (זבחים דף נא.) מק"ו משירי חטאת הילכך בעי [הנך] תרתי דאמרן:

    שתי מתנות שהן ד' בעינן כדי שיהא מתן הדם בד' רוחות המזבח והא לא משכחת לה אלא בשתי קרנות העומדות באלכסונה של זו דאי בשתים שברוח אחת לא הוי דם אלא בג' רוחות של מזבח ולא קרינן ביה סביב:

    שהן ארבע בגמ' מפרש היכי עביד:

    גמ' מאי טעמא תני בה קדשי קדשים מאי דלא תני גבי חטאות ואשמות דהוו נמי קדשי קדשים:

    16 more comments on this page.

    Rashi on Zevachim 53b · Sefaria

    Tosafot

    וסימניך משכינהו גברי לגברא פירש בקונטרס תלמידי רבי ישמעאל שהם מרובים משכו את רבי שמעון לומר כדברי רבם ותימה דלקמן פרק בתרא (זבחים דף קיט:) אמרינן וסימניך משכינהו גברא לגברי דר' שמעון דאמר זו וזו ירושלים משכינהו לרבי ישמעאל והשתא מה סימניך הוא זה כיון דפעמים אמרינן איפכא ונראה כדגרסינן בספרים ישנים וזה וזה יסוד דרומי וסימניך משכינהו גברי לגברא רבי שמעון בן יוחי קרי גברי לפי שנזכר שמו ושם אביו ור' ישמעאל שהוא יחידי קרי גברא וגרסינן נמי פרק בתרא (שם) וסימניך משכינהו גברי לגברא וכן בערוך בערך משך:

    העולה קדשי קדשים כו' תימה דלא תני שפיכות שיריים בעולה והלא כל הדמים טעונין יסוד כדדרשינן העולה למזבחה של עולה לפירוש הקונטרס ובריש בית שמאי (לעיל זבחים דף לז.) אמרינן מנין לכל הדמים שטעונין מתן דמים ליסוד ועוד דבמסכת תמיד (דף ל:) תנן שירי הדם היה שופך על יסוד דרומי ותירץ ה"ר משה מפונטיז"א משום דעולה בזריקת כלי וזימנין דלית בה שירים בחטאת דבאצבע אי אפשר בלא שיריים ולא נהירא דכולה שמעתא מוכחת דמצוה במתן שיריים וה"ר יעקב מאורליינ"ש פירש דכיון דשמעי' תנא דפנימיים ביסוד מערבי וגם התחיל בחיצונים למיתני יסוד דרומי הוא הדין בכולהו ואע"ג דקחשיב בכל פנימיים היינו משום דהתחיל בפנימיים וצריך למיתני בחיצונים ואין רוצה להפסיק:

    קדשי קדשים פי' בקונטרס ליפסל ביוצא ובטבול יום ומועלין בה ולא היה לו לפרש לענין טבול יום ומחוסר כפורים שזה הדין נוהג בכל קדשים אפילו קלים אבל יוצא ומעילה ניחא דקדשים קלים לא (מבטלי) מיפסלי ביוצא ואין בהן מעילה:

    משום דלא כתיב בה קדשי קדשים תימה ומהאי טעמא הוה ליה למימר גבי זבחי שלמי צבור דהא לא כתב בהו קדשי קדשים וילפינן להו לקמן (זבחים דף נה.) מדאיתקש לעולה מה עולה קדשי קדשים:

    נאמר כאן סביב כו' הא דאיצטריך לעיל לאקושי חטאת לעולה לענין צפון משום דמהך גזירה שוה דסביב ליכא למילף דלא שייכא אלא לענין מתנות דהא חטאת שנכנס דמה לפנים פסולה ודמה טעון כיבוס מה שאין כן בעולה:

    מה להלן פיסוק מתנות כו' תימה כי היכי דדרשינן בפרק קמא (לעיל זבחים ד' י:) אותה דמה למעלה ולא אחרת דמה למעלה הכא נמי נימא אותה בפיסוק מתנות ולא אחרת בפיסוק מתנות:

    Tosafot on Zevachim 53b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    מַאי טַעְמָא? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר לְפִי שֶׁלֹּא הָיְתָה בְּחֶלְקוֹ שֶׁל טוֹרֵף. נראה לי בס"ד היינו טעמא דקרי לבנימין בשם טוֹרֵף שבחלקו היה בית קודש קדשים שעליו נאמר בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת (שיר השירים ד, ד) תל שכל פיות פונים (ברכות ל.) שהוא העיקר הנקרא בית תפלה כדכתיב בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים (ישעיה נו, ז) ולכן האבן שבחשן של בנימין היתה יָשְׁפֵה (שמות כח, כ) והיינו 'יש פה' שבחלקו היה בית תפלה שהוא בית קודש קדשים והוא תל שכל פיות פונים בו. גם טוֹרֵף בהפוך אתוון פּוֹטֵר מלשון יַפְטִירוּ בְשָׂפָה (תהלים כב, ח) וכן פּוֹטֵר מַיִם (משלי יז, יד). גם טוֹרֵף 'טור פ"ה' נמצא יהודה לקח מן המזבח קרן אחת וזהו שאמר דוד המלך ע"ה דאתי מיהודה זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד פֹּה אֵשֵׁב כִּי אִוִּתִיהָ (תהלים קלב, יד) שָׁם אַצְמִיחַ קֶרֶן לְדָוִד עָרַכְתִּי נֵר לִמְשִׁיחִי (תהלים קלב, יז) קאי על קרן המזבח הנזכר. ומה שאמר ' מִזְבֵּחַ הָיָה אוֹכֵל בְּחֶלְקוֹ שֶׁל יְהוּדָה אַמָּה ' נראה כנגד זה תיקן דוד המלך ע"ה מאה ברכות בכל יום.

    רְצוּעָה הָיְתָה יוֹצְאָה מֵחֶלְקוֹ שֶׁל יְהוּדָה וְנִכְנֶסֶת בְּחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין. יש להקשות כשחלקו את ארץ ישראל לשבטים מה ראו להכניס ליהודה רצועה אחת בחלקו של בנימין, דהא ודאי אין דרך לעשות חלוקה מעורבבת בעקלתון ובפרט כי כל חלוקה היא גדולה מאד ארץ רחבת ידים מה ראו על ככה להכניס אמה אחת או שתים לאחד בגבול חבירו? ונראה לי בס"ד כי מחלקי הארץ היו נביאים בעלי רוח הקודש והמה ידעו ששם בחלקו של בנימין יהיה בית המקדש ומקום המזבח ששם נעקד יצחק אבינו ע"ה והמה צפו ברוח הקודש שאברהם אבינו ע"ה אחר עקידת יצחק נתנבא שיהיה ליהודה חלק במקום המזבח ששם נעקד יצחק אבינו ע"ה יען דכתיב וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא הֳ' יִרְאֶה (בראשית כב, יד) נמצא קראו יִרְאֶה שהוא בהפוך אתוון אַרְיֵה והיינו לומר מי שנדמה לאריה יש לו חלק ונחלה כאן, ולכך אש של מעלה היתה רבוצה על גבי מזבח בבית ראשון דוגמת אריה מפני שיהודה שנמשל לאריה יש לו חלק שם ולכן הוכרחו מחלקי הארץ לתת רצועה ליהודה בחלקו של בנימין במקום המזבח כדי לקיים דבר זה. וענין זה רמזו יעקב אבינו ע"ה בברכותיו ליהודה דכתיב גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ (בראשית מט, ט) והיינו גּוּר לשון 'גירה' רצונו לומר תשכון במקום שיש בו צורת אַרְיֵה ששם אש של מעלה רובצת דוגמת אריה מִטֶּרֶף בְּנִי בנימין שהיה חופף לבלוע הרצועה שלך עָלִיתָ שנצחת ונתגברתה ולא היה יכול לבלעה כי נתן השם יתברך בלב מחלקי הארץ לעשות לך רצועה שם במקום המזבח כָּרַע בבית ראשון רָבַץ בבית שני ואחר כך יהיה כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא בבית שלישי כי מדת מִי שהוא סוד בינה עלאה יְקִימֶנּוּ קימה שלימה.

    וְהָיָה בִּנְיָמִין הַצַּדִּיק מִצְטַעֵר עָלֶיהָ בְּכָל יוֹם לְנוֹטְלָהּ (דברים לג, יב) מקשים מאחר שידע בנימין הצדיק שאותה רצועה היתה מחלקו של יהודה איך ישתוקק לנטלה, וכי עולם של הפקר הוא לחטוף ח"ו דבר שאינו שלו, ולא עוד אלא שמצינו שקבל שכר על זאת? ונראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל סבור מעיקרא לבנות בית המקדש בחלק בנימין בְּעֵין עֵיטָם שהוא מקום גבוה ביותר ואחר כך הסכימו לבנותו בירושלים שהיא למטה מעין עיטם דכתיב בֵין כְּתֵיפָיו שָׁכֵן (דברים לג, יב) ולכן יש לומר דבנימין לא היה רוצה ליטול אותה הרצועה שהיא חלק יהודה לעצמו אלא רצה ליטול ולסלק אותה מן קדושת המזבח שלא יהיה המזבח בנוי באותו מקום כדי שתטול אותה הרצועה מקדושת המזבח כי נשתוקק שיבנה בית המקדש בְּעֵין עֵיטָם ואז יהיה מקום המזבח רחוק מחלק יהודה הרבה ולא יגיע לאותה רצועה כלל 'לְפִיכָךְ זָכָה וְנַעֲשָׂה אוּשְׁפִּיזְכָן לַשְּׁכִינָה' פירוש שבית המקדש נעשה קבוע בחלקו בין בבית שני בין בבית שלישי שיבנה בב"א שלא נשתנה לבנותו בחלק אחר אחר שחרב בראשון.

    Ben Yehoyada on Zevachim 53b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Zevachim, daf 53, Amud Bet, about 195 words in 9 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 9 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 117 words

      Opens “תנא דבי ר' ישמעאל כרבי שמעון בן…”

      Named: רבי שמעון.

    2. Segment 222 words

      Opens “מתני׳ העולה קדשי קדשים, שחיטתה בצפון, וקיבול…”

    3. Segment 315 words

      Opens “גמ׳ עולה מ"ט תני ליה קדשי קדשים?…”

    4. Segment 418 words

      Opens “ודמה טעון שתי מתנות. היכי עביד? אמר…”

      Named: שמואל.

    5. Segment 524 words

      Opens “כתנאי יכול יזרקנו זריקה אחת? ת"ל ״סביב״.…”

    6. Segment 622 words

      Opens “ר' ישמעאל אומר: נאמר כאן ״סביב״, ונאמר…”

    7. Segment 726 words

      Opens “אי מה להלן ארבע מתנות על ארבע…”

    8. Segment 822 words

      Opens “מ"ט אמר ר' אלעזר: לפי שלא היתה…”

      Named: רב שמואל בר רב, שמואל.

    9. Segment 929 words

      Opens “אמר רבי לוי בר חמא אמר רבי…”

      Named: רבי לוי בר חמא, רבי חמא ברבי חנינא.

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Zevachim 53b · Segment 8 — “…טורף. דאמר רב שמואל בר רב יצחק: מזבח אוכל…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Zevachim 53b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026