Talmud Builders

    Zevachim 94b

    Back to index

    English translation — Zevachim 94b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Cushions and blankets that are of soft leather, and for which the halakha with regard to laundering should be relevant, and yet we learned about them in the mishna ( Shabbat 142b): If the filth was on a cushion of leather, he applies water to it until the filth dissolves, which indicates that the halakha with regard to laundering is not applicable even to soft leather. Rather, Rava said: With regard to any laundering that does not include rubbing, it is not considered laundering. Consequently, one may apply water to a soft leather cushion, but soft leather remains subject to laundering, so long as there is rubbing.

    2And that statement that Rav Ḥiyya bar Ashi said: Many times I would stand before Rav on Shabbat and place water on his leather shoes, may be explained accordingly. With regard to placing water on leather, yes, that is permitted, but with regard to laundering, which includes rubbing, it is not permitted. This may be explained as follows: If Rav Ḥiyya bar Ashi spoke of soft leather shoes, then all agree that only placing water is permitted. And if Rav Ḥiyya bar Ashi spoke of hard leather shoes, the distinction between placing and rubbing accords with the opinion of the others, who hold that the requirement of laundering sprayed blood applies even to hard leather.

    3The Gemara asks: If that is so, that placing water upon something is not considered laundering so long as one does not also rub the item, then with regard to a non-leather garment as well, one should be allowed to place water upon it on Shabbat. Why does the cited mishna state that one may wipe it only with a dry rag? The Gemara answers: With regard to a garment, its soaking is its laundering, and merely placing water on it is forbidden.

    4The Gemara comments: Rava conforms to his standard line of reasoning; as Rava says: If one cast a cloth into water on Shabbat, he is liable for laundering on Shabbat, as it is made of fabric like any garment; and if one cast flax seeds into water, he too is liable. The Gemara analyzes this statement: Granted, if he casts a cloth into water, he performs laundering; but with regard to flaxseed, what is the reason that one may not cast it into water on Shabbat?

    5And if you would say that it is prohibited because it sprouts in the water and constitutes the prohibited act of planting, if so, with regard to wheat and barley, it should also be forbidden to place them into water. The Gemara explains: Casting the flax into the water is not prohibited because of planting but because these flax seeds have discharges when soaked. If so, with regard to hides, it should also be prohibited to place them into water, because they too produce discharges in water. The Gemara answers: There, with regard to flaxseed, it is prohibited because it effects kneading, as the discharges cause the seeds to combine together, which is not true of hides.

    6The Gemara relates: Rava taught in public: It is permitted to launder a shoe on Shabbat. Rav Pappa said to Rava: But didn’t Rav Ḥiyya bar Ashi say: Many times I would stand before Rav on Shabbat and place water on his leather shoes? Evidently, placing water upon leather, yes, that is permitted, but laundering, which includes rubbing, is not permitted. Rava went back and placed an interpreter before him so that he could tell the public that he had been wrong, and taught in public: The statements that I said before you earlier are my error. Truly, the Sages said like this: Placing water upon shoes is permitted, but laundering them is prohibited.

    7§ The mishna teaches: The laundering must be performed in a sacred place, and the breaking of an earthenware vessel must be performed in a sacred place, and the scouring and rinsing of a copper vessel must be performed in a sacred place. From where are these matters derived? As the Sages taught in a baraita : Concerning a garment on which blood was sprayed, the verse states: “You shall launder that on which it shall be sprinkled in a sacred place” (Leviticus 6:20). From where is the halakha with regard to the breaking of an earthenware vessel in which a sin offering was cooked derived? The subsequent verse states: “And the earthenware vessel in which it is cooked shall be broken” (Leviticus 6:21). From where is the halakha with regard to the scouring and rinsing of a copper vessel in which a sin offering was cooked derived? The verse states immediately thereafter: “And if it be cooked in a copper vessel, it shall be scoured, and rinsed in water.”

    8§ The mishna teaches: With regard to this matter, a stringency applies to a sin offering more than it applies to offerings of the most sacred order. The Gemara asks: And are there no more halakhot specific to a sin offering? But there is this halakha : That its blood enters the innermost sanctum to be sprinkled. The Gemara answers: The mishna is dealing with external sin offerings, and this halakha applies only to internal sin offerings.

    9The Gemara challenges: But there is the stricture that if its blood enters into the Sanctuary it becomes disqualified. The Gemara explains: This mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, who says: Every offering’s blood, not only that of a sin offering, that enters the Sanctuary to atone becomes disqualified; therefore, this is not a halakha specific to a sin offering.

    10The Gemara challenges: But there is the halakha that external sin offerings atone for those who are liable to receive excision, karet , through unintentional sins. The Gemara explains: The mishna includes an offering that does not have that halakha , as its principles also apply to a sin offering brought for hearing the voice, i.e., for falsely taking an oath that one is unable to testify in another’s case. This transgression is not punishable by karet .

    11The Gemara challenges: But there is the stricture that the blood of a sin offering requires four placements on the altar, unlike other offerings of the most sacred order. The Gemara explains: This mishna is composed in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, who says that all blood of offerings requires four placements, one upon each of the four corners of the altar; accordingly, this is not a halakha limited to the sin offering.

    12The Gemara asks: And even according to your reasoning, can it be said that there is only one halakha that applies to a sin offering but does not apply to other offerings? Isn’t there the requirement to place a sin offering’s blood on the corner at the top of the altar? Isn’t there the requirement that a priest place a sin offering’s blood on the altar with his finger? Isn’t there the requirement to place it on the edge of the altar? Therefore, it should not be assumed that this is the only halakha unique to a sin offering, but rather that the mishna simply cited one of two or three stringencies.

    13MISHNA: With regard to a garment upon which the blood of a sin offering was sprayed that went outside the curtains, i.e., the Temple courtyard, before being laundered, the garment reenters the courtyard and one launders it in a sacred place. If the garment became ritually impure outside the curtains, one tears the garment in order to render it ritually pure, enters the courtyard with it, and launders it in a sacred place. With regard to an earthenware vessel in which a sin offering was cooked that went outside the curtains, the vessel reenters the courtyard and one breaks it in a sacred place. If the vessel became ritually impure outside the curtains, one punctures the vessel to render it ritually pure, and one enters the courtyard with it and breaks it in a sacred place.

    14With regard to a copper vessel in which a sin offering was cooked that went outside the curtains, the vessel reenters the courtyard, and one scours it and rinses it in a sacred place. If the vessel became ritually impure outside the curtains, one breaks the vessel by boring a large hole in it to render it ritually pure and enters the courtyard with it and scours and rinses it in a sacred place.

    15GEMARA: The mishna teaches: If the garment became ritually impure outside the curtains, one tears the garment in order to render it ritually pure, enters the courtyard with it, and launders it in a sacred place. Ravina objects to this: How can the mishna say that one tears it? The Merciful One states in the Torah that one must launder “a garment” (Leviticus 6:20), and once this article is torn, this is no longer a garment, but only a scrap of cloth.

    16The Gemara answers: The mishna describes a scenario when he leaves untorn a fragment of the garment that is size enough for a small cloth. Is that so? If he leaves such a portion intact, is he still permitted to bring the garment back into the courtyard? But doesn’t Rav Huna say: The Sages taught that an impure garment, most of which has been torn, loses its impurity only when one did not leave of it enough for a small cloth, but if he left enough of it untorn for a small cloth, it is considered a joining of the pieces, and the garment remains ritually impure. Accordingly, leaving a piece that size would not serve any purpose with regard to ritual impurity.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    כרים וכסתות דרכין נינהודאין עושין אותן אלא מעור רך שיהא נוח לישכב עליו:

    כסכוסמשפשף צדו זה על צדו זה כדרך המכבס בגדים אוחז הבגד בשתי ידיו ומשפשף:

    לא שמיה כיבוסהילכך נותן עליו מים עד שתכלה שרי בעור ואפילו רך ולקמן פריך אי הכי בגד נמי כיבוס לא [הוי אלא] על ידי כסכוס:

    בגד נמייתן עליו מים ואמאי תנא מקנחה בסמרטוט:

    זרע פשתן במים חייבכדמפרש ואזיל:

    דמיקדחצומח במים והויא לה זריעה:

    הכי גרסינן אי הכי חיטי ושערי נמי הנך אית להו רירא אי הכי שלחים נמי התם קעביד לישה:

    הנך אית להו ריראזרע פשתן במים נפקא רירא מיניה ומדבקי אהדדי:

    אי הכי שלחים נמיאי משום דמדבקי ברירייהו מחייבין להו בשלחים נמי עורות שאינן עבודין ונתנן במים רירא קנפקא מינייהו:

    ומשני התםגבי זרע פשתן כי מדבקת ברירא דנפקי מינייהו הוי תולדות לישה אבל שלחים לא שייכא בדיבוקא דידהו ענין לישה:

    אמר ליה רב פפאלאחר שישב לו המתורגמן:

    הדר אוקיבאותה שעה חזר ואמר למתורגמן עמוד והשמע לרבים שאני חוזר בי ממה שדרשתי:

    וכלי חרסבתר כיבוס כתיב:

    והאיכאאכתי חומר בחטאת שהרי יש בהן דמן נכנס לפנים מה שאין בשאר קדשים:

    ומשני בחטאות החיצונות קאמרינן:

    ופרכינן בחטאות החיצונות נמי איכא שאם נכנס דמה לפנים פסולהכדכתיב (ויקרא ו׳:כ״ג) וכל חטאת אשר יובא:

    ומשני כרבי עקיבאסבירא ליה לתנא דידן:

    דאמר כל דמים כו'בכל הזבחים שנתערבו (לעיל זבחים דף פא:):

    והאיכא שכן טעונה ארבע מתנותמפוסקות ושאר קדשים שתי מתנות שהן ארבע ואין בהן אלא פיסוק שתי מתנות:

    כר' ישמעאלדאמר באיזהו מקומן (לעיל זבחים דף נג:) כל הדמים טעונין פיסוק ארבע מתנות לב' קרנות:

    ופרכינן לר' ישמעאל איכא חומר בחטאת שהוא טעון ארבע קרנות:

    וליטעמיך טובא איכאשהרי חטאת טעונה קרן ושאר דמים ניתנין למטה מן החוט ואיכא שטעונה אצבע ושאר דמים נזרקין מן הכלי מרחוק למזבח וטעונה חודה של קרן מה שאין כן בשאר דמים:

    מתני' בגדשניתז עליו דם חטאת ויצא חוץ לקלעים:

    נכנסלעזרה ומכבסו במקום קדוש:

    נטמא חוץ לקלעיםלאחר שיצא ואי אפשר להכניס טומאה לעזרה:

    קורעווטהור מטומאה ומותר להכניסו ונכנס ומכבסו במקום קדוש:

    נוקבולטהרו מטומאתו:

    פוחתודכלי מתכות אינו טהור בנקב כל דהו אלא בנקב גדול:

    גמ' בגד אמר רחמנאשיהא שם בגד עליו בשעת כיבוסו:

    דמשייר ביהשלא יבדיל את הקרע על פני כולו לחלוק את הבגד לשנים אלא משייר בו כדי רוחב סודר דמטומאתו טהור הואיל ונקרע רובו וכיון ששייר בו כדי מעפורת ראוי לחברו ושמו עליו ובגד קרינן ביה:

    והאמר רב הונאבפרק העור והרוטב (חולין דף קכג:) לא שנו דטלית טמאה שהתחיל בה לקורעו כיון שנקרע רובה טהורה אלא שלא שייר באותה מיעוט כדי מעפורת:

    אבל שייר בה כדי מעפורת חיבור הויועדיין הוא בטומאתו:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    זבחים 94 עמוד ב

    1כרים וכסתות דרכין נינהו, ותנן: היתה של עור נותן עליה מים עד שתכלה! אלא אמר רבא: כל כיבוס דלית ליה כיסכוס, לא שמיה כיבוס.

    2והא דאמר רב חייא בר אשי: זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב, ושכשיכי ליה מסאניה במיא; שכשוך אין, אבל כבוס לא אי ברכין וכדברי הכל, אי בקשין וכאחרים.

    3אי הכי, בגד נמי! בגד שרייתו זהו כיבוסו.

    4[רבא לטעמיה דאמר רבא: זרק סודר למים חייב. זרק פשתן למים חייב. בשלמא סודר עביד כיבוס]; אלא זרע פשתן מ"ט׃

    5וכ"ת משום דמקדח אי הכי, חיטי ושערי נמי! הנך אית להו רירי. א"ה שלחים נמי! התם קעביד לישה.

    6דרש רבא: מותר לכבס מנעל בשבת. א"ל רב פפא לרבא, והא"ר חייא בר אשי: זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב, ושכשיכי ליה מסאני במיא; שכשוך אין, אבל כיבוס לא! הדר אוקי רבא אמורא עליה ודרש: דברים שאמרתי לפניכם טעות הם בידי; ברם כך אמרו: שכשוך מותר, כיבוס אסור.

    7הכיבוס במקום קדוש כו'. מנא הני מילי? דת"ר (ויקרא ו, כ) תכבס במקום קדוש. שבירת כלי חרס מניין ת"ל (ויקרא ו, כא) וכלי חרס אשר תבושל בו ישבר מריקה ושטיפה בכלי נחשת מנין ת"ל (ויקרא ו, כא) ואם בכלי נחשת בושלה ומורק ושוטף במים:

    8זה חומר בחטאת כו': ותו ליכא והאיכא שנכנס דמה (לפני ו) לפנים בחטאות החיצונו'׃

    9שאם נכנס דמה (לפני ו) לפנים פסולה כר"ע דאמר כל דמים שנכנסו להיכל לכפר פסולה׃

    10שכן מכפרין על חייבי כריתות בחטאת דשמיעת הקול׃

    11שכן טעונה ארבע מתנות כר' ישמעאל דאמר כל דמים טעונין ד' מתנות על ד' קרנות׃

    12וליטעמיך האיכא קרן (בדם) האיכא אצבע האיכא חודה אלא חד מתרי תלתא חומרי נקט:

    Mishna

    13בגד שיצא חוץ לקלעים נכנס ומכבסו במקום קדוש נטמא חוץ לקלעים קורעו נכנס ומכבסו במקום קדוש כלי חרס שיצא חוץ לקלעים נכנס ושוברו במקום קדוש נטמא חוץ לקלעים נוקבו ונכנס ושוברו במקום קדוש׃

    14כלי נחשת שיצא חוץ לקלעים נכנס ומורקו ושוטפו במקום קדוש נטמא חוץ לקלעים פוחתו ונכנס ומורקו ושוטפו במקום קדוש:

    Gemara

    15מתקיף לה רבינא קורעו בגד אמר רחמנא ולאו בגד הוא׃

    16דמשייר ביה כדי מעפורת, איני והאמר רב הונא ל"ש אלא שלא שייר בה כדי מעפורת אבל שייר בה כדי מעפורת חבור הוי!

    Tosafot

    אי הכי שלחים נמיה"ר חיים גריס שחלים:

    אלא מתרי תלת חומרי נקטתימה מ"מ קשה זה חומר דמשמע זה חומר ותו לא כדדייקינן בפ' הזהב (ב"מ דף נז:) [גבי] אלו דברים שאין להם אונאה בשלמא הדיוט זה חומר ותו לא אלא הקדש זה חומר ותו לא ומיהו בלאו הכי קשה התם מאי קאמר בשלמא הדיוט זה חומר ותו לא אכתי איכא (בעי) תשלומי כפל דאיתיה בהדיוט וליתיה בהקדש ושומר חנם שנשבע להדיוט ואין נשבע להקדש ואית דלא גרס התם ותו לא והכי פירושא בשלמא בהדיוט שייך למיתני זה חומר לפי שמועטות חומרות של הדיוט משל הקדש וכשמוצא [חומרא] שייך למיתני זה חומר עליה אבל חומרי דהקדש משל הדיוט נפישן ואינו שום חידוש דליתני עלה זה חומר ולפירוש זה ניחא הכא וכן במסכת ערכין בפרק האומר משקלי עלי (ערכין דף יט:) דקתני זה חומר בנדרים מבערכין ובגמ' חשיב טפי מברייתא ואי גרסינן ותו לא יש לפרש משום דחומרא באונאה שכיחא אבל חומרא דחיוב ד' וה' וכפל ושבועת שומר חנם ותשלומי שומר שכר לא שכיח האי חומרא בהדיוט אלא הקדש זה חומר ותו לא אכתי איכא טובא דשכיחי ולפירוש זה לא מיתרצא הך דשמעתין וההיא דערכין:

    לא שנו אלא שלא שייר בה כדי מעפורת אבל שייר בה כדי מעפורת חיבור - מילתיה דר"ה איתמר בהעור והרוטב (חולין דף קכג:) אההיא דטלית שהתחיל בה לקורעה כיון שנקרע בה רובה שוב אינו חיבור וטהורה ומשמע דטהורה לגמרי ותימה אמאי אינה טמאה מגע מדרס כדאמר בפ' בהמה המקשה (חולין דף עב:) שלשה על שלשה שנחלק טהורה מן המדרס אבל טמא מגע מדרס דברי רבי מאיר ומסיק התם בשלש על שלש הבאות מבגד גדול לכולי עלמא בשעת פרישתן מאביהן מקבלות טומאה מאביהן ואפי' מיירי הך דטלית בשלא נטמאה מדרס אלא מגע טומאה בעלמא מ"מ כל כמה דאשתייר בה שלש על שלש שהוא שיעור טומאת מגע לא פקעה מינה טומאת מגע ואי לאו הך דשמעתין הוה מצינן למימר דטהורה דקתני מן המדרס קאמר והא דלא קתני אבל טמא מגע מדרס כדקתני בבהמה המקשה משום דלא נחת להשמיענו חידוש של טהרה אלא קמ"ל אע"ג דטלית גדולה (הרבה יותר) עדיין יותר מג ' על ג' אפ"ה טהורה מן המדרס הואיל ולא חזיא למלאכתו ראשונה [להתעטף] אבל קשה מהך שמעתא דאי לא פקעה מינה טומאת מגע היאך מכניסו הא אכתי טמא הוא מ"מ י"ל דטלית ובגד דשמעתין שאני שהם כלי ושם כלי עליהן וכשנקרעו כיון דאזיל שם כלי מינייהו טהרו לגמרי אבל בבהמה המקשה (חולין דף עב:) מיירי בחתיכת בגד דעלמא ואין שם כלי עליו ולא טהר ממגע מדרס אע"פ שטהור מן המדרס ובפ' העור והרוטב (חולין דף קכג:) פי' בקונטרס דההיא דאבל טמא מגע מדרס כשהיה בו ב' טומאות מדרס החמורה ומגע זב ואהני החלוקה לבטל המדרס דתו לא חזו ליה ופשא ליה טומאת מגע דחזיא לשלש אצבעות אבל בהעור והרוטב (שם) מיירי דליכא אלא חדא טומאה או מגע זב בלא הכבדה או מגע שרץ ונבלה וחד שמה הוי וכולה טומאה דשלשה על שלשה היא וקריעה מהניא לבטולי שמה מינה ותו לא פש עלה מידי ואין זו שום סברא לחלק בין טומאה אחת לשתי טומאות דכיון שנשאר בטלית שלש על שלש שזהו שיעור טומאת מגע היאך יהיה טהור ובתחילת הסוגיא פי' שם בקונטרס טלית שהתחיל בה לקורעה ולבטלה מתורת טלית מאחר שאין ראוי למלאכה ראשונה ואין שמה עליה מיטהרת אע"פ שיש בשירים שלש על שלש ועדיין ראויין לקבל טומאה טהרו מטומאתן ראשונה דומיא דכלי חרס דשבירתו מטהרתו ושבריו מקבלין טומאה כדאמר באלו טריפות (שם דף נד:) הן וקרקרותיהן ואין (זו) משם ראיה דהתם מיירי כשייחד השברים אח"כ אבל בלא ייחוד לא כדפרישית שם ונראה לפרש דקריעה דבגד וטלית מיירי תרוייהו כשקורע קרעים הרבה ואין בכל אחד רוחב שלשה ולהכי קאמר טהורה לגמרי אע"ג שעדיין כל הקריעות מחוברין בסופן לאו חיבור הוא כיון שכל קרע וקרע שקרע עד רובה של טלית (בפחות משלשה על שלשה) הוי כאילו גמר כל אחד ואחד עד סופן וכגון שלא שייר בטלית באותו מיעוט שלא נקרע כדי מעפורת דאם שייר הוי טמא מדרבנן כדמסקינן הכא וזהו תימה מ"ש דלענין טומאה לא מיקרי בגד מן התורה אע"ג דשייר בה כדי מעפורת ולגבי חטאת מקרי בגד וכמו כן קשה בסמוך גבי כלי חרס שניטמא [כו' נוקבו כו'] [דפריך] כלי אמר רחמנא והאי לאו כלי הוא ומשני דנקיב ליה בכדי שורש קטן והשתא א"כ לאו כלי הוא שהרי מיטהר מטומאתו ונראה לפרש כיון שמועיל לו ייחוד לאותו בגד ששייר בו כדי מעפורת שלא הבדיל הקרעים על פני כולו ולאותו כלי שניקב בשורש קטן שאם היה מיחדו לזיתים או לרימון היה מקבל טומאה מכאן ולהבא חשיב הוא כלי ובגד לענין דם חטאת כיון דאין מחוסר מעשה אלא ייחוד בעלמא והא דקאמר בסמוך גבי כלי נחשת פוחתו כלי אמר רחמנא והאי לאו כלי הוא ומשני דרציף ליה מרציף אין לפרש כמו רצפינהו מרציף דפ"ק דשבת (דף טז:) פי' שיתקן הפחיתה שמכה עליו בקורנוס ומחברו וחזר שם כלי עליו דא"כ בגד נמי לישני הכי שחזר ותפרו לאחר שקרעו אלא ע"כ הוא חשיב בגד חדש וכלי חדש וכאילו אינו ראשון ורציף ליה היינו שהופך צד פנים לצד חוץ וצד חוץ לצד פנים ונעשה תוכו גבו וגבו תוכו ומיטהר בכך מטומאתו וקצת תימה מה שייך באותו שיעור דשורש קטן לענין טהרת כלי שאותו שיעור הוא לענין הכשר זרעים בסוף המצניע (שבת דף צה:) ואם הכלי מיוחד לאוכלין שיעורו בזיתים אבל בשורש קטן לא ואם הוא מיוחד למשקין שיעורו ככונס משקין ובקונטרס פירש דשורש קטן איכא למ"ד שזהו שיעור נקיבתו ליטהר ואי אפשר לומר כן דהא פלוגתא דאמוראי הוא בסוף המצניע (שבת דף צה:) דכדי שורש קטן וכדי מוציא רימון ופי' שם בקונטרס דפליגי לענין הכשר זרעים דלענין טומאה משנה היא במסכת כלים (פ"ג) דעשוי לאוכלין שיעורו כזיתים ומשקין ככונס משקה ומיהו גם לאותו פי' קשה דמתני' היא במס' עוקצין (פ"ב מ"י) דלהכשיר זרעים בשורש קטן ומפרש ר"ת דלענין צמיד פתיל פליגי ליחשב פתח בסתם כלים אבל לענין טומאה לא פליגי ויש לפרש בדוחק דהאי כלי חרס עשוי לאוכלין ולמשקין שהרי מבשלין בו חטאת ויש בו מרק ולכך שיעורו בשורש קטן ואין עליו לא תורת כלי העשוי למשקין ולא תורת כלי העשוי לאוכלין ולא דמי להא דגרסי' במס' כלים (פ"ג מ"א) העשוי לכך ולכך מטילין אותו לחומרא כזיתים היינו בשעה שמניחים בו משקין אין מניחין בו אוכלין וכשמניחין בו אוכלין אין מניחין בו משקין אלא שמניחין בו אוכלין בפני עצמן ומשקין בפני עצמן אבל הכא בקדירה שמבשלין בה בשר שעשוי להשתמש אוכלין ומשקין על ידי תערובת והא דאין שיעורה ככונס משקה משום דאכתי ראוי לבשל בה שיכול להניח בשר כנגד הנקב וגם המרק שהאור מעמיד המרק שלא יצא לכך שיעורה בשורש קטן והאי דלא קאמר בסוף המצניע (שבת דף צה:) שש מדות בכלי חרס משום דמדה זו של שורש קטן קחשיב (זה) לענין הכשר זרעים ומיהו קשה דבהדיא תנן במס' כלים (בפ"ג מ"ב) האילפס והקדירה שיעורן כזיתים ואי הוה אמינא דשיעור זיתים דבעינן מדרבנן הוה ניחא כדקאמר גבי בגד אבל מדאורייתא אם ניקב בשורש קטן טהור:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Gilyon HaShas

    גמ' האיכא חודהעיין לעיל דף צב ע"ב תוס' ד"ה וקרן:

    Babylonian Talmud · folio map

    Zevachim 94b

    Zevachim 94b. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 342 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    כרים וכסתות דרכין נינהו דאין עושין אותן אלא מעור רך שיהא נוח לישכב עליו:

    כסכוס משפשף צדו זה על צדו זה כדרך המכבס בגדים אוחז הבגד בשתי ידיו ומשפשף:

    לא שמיה כיבוס הילכך נותן עליו מים עד שתכלה שרי בעור ואפילו רך ולקמן פריך אי הכי בגד נמי כיבוס לא [הוי אלא] על ידי כסכוס:

    בגד נמי יתן עליו מים ואמאי תנא מקנחה בסמרטוט:

    זרע פשתן במים חייב כדמפרש ואזיל:

    דמיקדח צומח במים והויא לה זריעה:

    הכי גרסינן אי הכי חיטי ושערי נמי הנך אית להו רירא אי הכי שלחים נמי התם קעביד לישה:

    הנך אית להו רירא זרע פשתן במים נפקא רירא מיניה ומדבקי אהדדי:

    24 more comments on this page.

    Rashi on Zevachim 94b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    אי הכי שלחים נמי ה"ר חיים גריס שחלים:

    אלא מתרי תלת חומרי נקט תימה מ"מ קשה זה חומר דמשמע זה חומר ותו לא כדדייקינן בפ' הזהב (ב"מ דף נז:) [גבי] אלו דברים שאין להם אונאה בשלמא הדיוט זה חומר ותו לא אלא הקדש זה חומר ותו לא ומיהו בלאו הכי קשה התם מאי קאמר בשלמא הדיוט זה חומר ותו לא אכתי איכא (בעי) תשלומי כפל דאיתיה בהדיוט וליתיה בהקדש ושומר חנם שנשבע להדיוט ואין נשבע להקדש ואית דלא גרס התם ותו לא והכי פירושא בשלמא בהדיוט שייך למיתני זה חומר לפי שמועטות חומרות של הדיוט משל הקדש וכשמוצא [חומרא] שייך למיתני זה חומר עליה אבל חומרי דהקדש משל הדיוט נפישן ואינו שום חידוש דליתני עלה זה חומר ולפירוש זה ניחא הכא וכן במסכת ערכין בפרק האומר משקלי עלי (ערכין דף יט:) דקתני זה חומר בנדרים מבערכין ובגמ' חשיב טפי מברייתא ואי גרסינן ותו לא יש לפרש משום דחומרא באונאה שכיחא אבל חומרא דחיוב ד' וה' וכפל ושבועת שומר חנם ותשלומי שומר שכר לא שכיח האי חומרא בהדיוט אלא הקדש זה חומר ותו לא אכתי איכא טובא דשכיחי ולפירוש זה לא מיתרצא הך דשמעתין וההיא דערכין:

    לא שנו אלא שלא שייר בה כדי מעפורת אבל שייר בה כדי מעפורת חיבור - מילתיה דר"ה איתמר בהעור והרוטב (חולין דף קכג:) אההיא דטלית שהתחיל בה לקורעה כיון שנקרע בה רובה שוב אינו חיבור וטהורה ומשמע דטהורה לגמרי ותימה אמאי אינה טמאה מגע מדרס כדאמר בפ' בהמה המקשה (חולין דף עב:) שלשה על שלשה שנחלק טהורה מן המדרס אבל טמא מגע מדרס דברי רבי מאיר ומסיק התם בשלש על שלש הבאות מבגד גדול לכולי עלמא בשעת פרישתן מאביהן מקבלות טומאה מאביהן ואפי' מיירי הך דטלית בשלא נטמאה מדרס אלא מגע טומאה בעלמא מ"מ כל כמה דאשתייר בה שלש על שלש שהוא שיעור טומאת מגע לא פקעה מינה טומאת מגע ואי לאו הך דשמעתין הוה מצינן למימר דטהורה דקתני מן המדרס קאמר והא דלא קתני אבל טמא מגע מדרס כדקתני בבהמה המקשה משום דלא נחת להשמיענו חידוש של טהרה אלא קמ"ל אע"ג דטלית גדולה (הרבה יותר) עדיין יותר מג ' על ג' אפ"ה טהורה מן המדרס הואיל ולא חזיא למלאכתו ראשונה [להתעטף] אבל קשה מהך שמעתא דאי לא פקעה מינה טומאת מגע היאך מכניסו הא אכתי טמא הוא מ"מ י"ל דטלית ובגד דשמעתין שאני שהם כלי ושם כלי עליהן וכשנקרעו כיון דאזיל שם כלי מינייהו טהרו לגמרי אבל בבהמה המקשה (חולין דף עב:) מיירי בחתיכת בגד דעלמא ואין שם כלי עליו ולא טהר ממגע מדרס אע"פ שטהור מן המדרס ובפ' העור והרוטב (חולין דף קכג:) פי' בקונטרס דההיא דאבל טמא מגע מדרס כשהיה בו ב' טומאות מדרס החמורה ומגע זב ואהני החלוקה לבטל המדרס דתו לא חזו ליה ופשא ליה טומאת מגע דחזיא לשלש אצבעות אבל בהעור והרוטב (שם) מיירי דליכא אלא חדא טומאה או מגע זב בלא הכבדה או מגע שרץ ונבלה וחד שמה הוי וכולה טומאה דשלשה על שלשה היא וקריעה מהניא לבטולי שמה מינה ותו לא פש עלה מידי ואין זו שום סברא לחלק בין טומאה אחת לשתי טומאות דכיון שנשאר בטלית שלש על שלש שזהו שיעור טומאת מגע היאך יהיה טהור ובתחילת הסוגיא פי' שם בקונטרס טלית שהתחיל בה לקורעה ולבטלה מתורת טלית מאחר שאין ראוי למלאכה ראשונה ואין שמה עליה מיטהרת אע"פ שיש בשירים שלש על שלש ועדיין ראויין לקבל טומאה טהרו מטומאתן ראשונה דומיא דכלי חרס דשבירתו מטהרתו ושבריו מקבלין טומאה כדאמר באלו טריפות (שם דף נד:) הן וקרקרותיהן ואין (זו) משם ראיה דהתם מיירי כשייחד השברים אח"כ אבל בלא ייחוד לא כדפרישית שם ונראה לפרש דקריעה דבגד וטלית מיירי תרוייהו כשקורע קרעים הרבה ואין בכל אחד רוחב שלשה ולהכי קאמר טהורה לגמרי אע"ג שעדיין כל הקריעות מחוברין בסופן לאו חיבור הוא כיון שכל קרע וקרע שקרע עד רובה של טלית (בפחות משלשה על שלשה) הוי כאילו גמר כל אחד ואחד עד סופן וכגון שלא שייר בטלית באותו מיעוט שלא נקרע כדי מעפורת דאם שייר הוי טמא מדרבנן כדמסקינן הכא וזהו תימה מ"ש דלענין טומאה לא מיקרי בגד מן התורה אע"ג דשייר בה כדי מעפורת ולגבי חטאת מקרי בגד וכמו כן קשה בסמוך גבי כלי חרס שניטמא [כו' נוקבו כו'] [דפריך] כלי אמר רחמנא והאי לאו כלי הוא ומשני דנקיב ליה בכדי שורש קטן והשתא א"כ לאו כלי הוא שהרי מיטהר מטומאתו ונראה לפרש כיון שמועיל לו ייחוד לאותו בגד ששייר בו כדי מעפורת שלא הבדיל הקרעים על פני כולו ולאותו כלי שניקב בשורש קטן שאם היה מיחדו לזיתים או לרימון היה מקבל טומאה מכאן ולהבא חשיב הוא כלי ובגד לענין דם חטאת כיון דאין מחוסר מעשה אלא ייחוד בעלמא והא דקאמר בסמוך גבי כלי נחשת פוחתו כלי אמר רחמנא והאי לאו כלי הוא ומשני דרציף ליה מרציף אין לפרש כמו רצפינהו מרציף דפ"ק דשבת (דף טז:) פי' שיתקן הפחיתה שמכה עליו בקורנוס ומחברו וחזר שם כלי עליו דא"כ בגד נמי לישני הכי שחזר ותפרו לאחר שקרעו אלא ע"כ הוא חשיב בגד חדש וכלי חדש וכאילו אינו ראשון ורציף ליה היינו שהופך צד פנים לצד חוץ וצד חוץ לצד פנים ונעשה תוכו גבו וגבו תוכו ומיטהר בכך מטומאתו וקצת תימה מה שייך באותו שיעור דשורש קטן לענין טהרת כלי שאותו שיעור הוא לענין הכשר זרעים בסוף המצניע (שבת דף צה:) ואם הכלי מיוחד לאוכלין שיעורו בזיתים אבל בשורש קטן לא ואם הוא מיוחד למשקין שיעורו ככונס משקין ובקונטרס פירש דשורש קטן איכא למ"ד שזהו שיעור נקיבתו ליטהר ואי אפשר לומר כן דהא פלוגתא דאמוראי הוא בסוף המצניע (שבת דף צה:) דכדי שורש קטן וכדי מוציא רימון ופי' שם בקונטרס דפליגי לענין הכשר זרעים דלענין טומאה משנה היא במסכת כלים (פ"ג) דעשוי לאוכלין שיעורו כזיתים ומשקין ככונס משקה ומיהו גם לאותו פי' קשה דמתני' היא במס' עוקצין (פ"ב מ"י) דלהכשיר זרעים בשורש קטן ומפרש ר"ת דלענין צמיד פתיל פליגי ליחשב פתח בסתם כלים אבל לענין טומאה לא פליגי ויש לפרש בדוחק דהאי כלי חרס עשוי לאוכלין ולמשקין שהרי מבשלין בו חטאת ויש בו מרק ולכך שיעורו בשורש קטן ואין עליו לא תורת כלי העשוי למשקין ולא תורת כלי העשוי לאוכלין ולא דמי להא דגרסי' במס' כלים (פ"ג מ"א) העשוי לכך ולכך מטילין אותו לחומרא כזיתים היינו בשעה שמניחים בו משקין אין מניחין בו אוכלין וכשמניחין בו אוכלין אין מניחין בו משקין אלא שמניחין בו אוכלין בפני עצמן ומשקין בפני עצמן אבל הכא בקדירה שמבשלין בה בשר שעשוי להשתמש אוכלין ומשקין על ידי תערובת והא דאין שיעורה ככונס משקה משום דאכתי ראוי לבשל בה שיכול להניח בשר כנגד הנקב וגם המרק שהאור מעמיד המרק שלא יצא לכך שיעורה בשורש קטן והאי דלא קאמר בסוף המצניע (שבת דף צה:) שש מדות בכלי חרס משום דמדה זו של שורש קטן קחשיב (זה) לענין הכשר זרעים ומיהו קשה דבהדיא תנן במס' כלים (בפ"ג מ"ב) האילפס והקדירה שיעורן כזיתים ואי הוה אמינא דשיעור זיתים דבעינן מדרבנן הוה ניחא כדקאמר גבי בגד אבל מדאורייתא אם ניקב בשורש קטן טהור:

    Tosafot on Zevachim 94b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' האיכא חודה עיין לעיל דף צב ע"ב תוס' ד"ה וקרן:

    Gilyon HaShas on Zevachim 94b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Zevachim, daf 94, Amud Bet, about 342 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 124 words

      Opens “כרים וכסתות דרכין נינהו, ותנן: היתה של…”

      Named: רבא.

    2. Segment 228 words

      Opens “והא דאמר רב חייא בר אשי: זימנין…”

      Named: רב חייא בר אשי.

    3. Segment 38 words

      Opens “אי הכי, בגד נמי! בגד שרייתו זהו…”

    4. Segment 420 words

      Opens “[רבא לטעמיה דאמר רבא: זרק סודר למים…”

      Named: רבא.

    5. Segment 518 words

      Opens “וכ"ת משום דמקדח אי הכי, חיטי ושערי…”

    6. Segment 648 words

      Opens “דרש רבא: מותר לכבס מנעל בשבת. א"ל…”

      Named: רב פפא, רבא.

    7. Segment 744 words

      Opens “הכיבוס במקום קדוש כו'. מנא הני מילי?…”

    8. Segment 814 words

      Opens “זה חומר בחטאת כו': ותו ליכא והאיכא…”

    9. Segment 915 words

      Opens “שאם נכנס דמה (לפני ו) לפנים פסולה…”

    10. Segment 108 words

      Opens “שכן מכפרין על חייבי כריתות בחטאת דשמיעת…”

    11. Segment 1115 words

      Opens “שכן טעונה ארבע מתנות כר' ישמעאל דאמר…”

    12. Segment 1214 words

      Opens “וליטעמיך האיכא קרן (בדם) האיכא אצבע האיכא…”

    13. Segment 1334 words

      Opens “מתני׳ בגד שיצא חוץ לקלעים נכנס ומכבסו…”

    14. Segment 1419 words

      Opens “כלי נחשת שיצא חוץ לקלעים נכנס ומורקו…”

    15. Segment 1511 words

      Opens “גמ׳ מתקיף לה רבינא קורעו בגד אמר…”

    16. Segment 1622 words

      Opens “דמשייר ביה כדי מעפורת, איני והאמר רב…”

      Named: רב הונא.

    Sages named on this page

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Zevachim 94b · Segment 15 — “גמ׳ מתקיף לה רבינא קורעו בגד אמר רחמנא ולאו…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Zevachim 94b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026