Talmud Builders

    Zevachim 3b

    Back to index

    English translation — Zevachim 3b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1If a partition protects an item from impurity imparted by a corpse, which is severe, this is only because such impurity is unique in that it is imparted to that which is in the same tent, i.e., under the same roof, and tents are divided by partitions. If so, should a partition protect food from impurity imparted in an earthenware vessel, which, although mild, is not divided by partitions, like tents are?

    2The Gemara notes: The comparison between non-sacred meat vis-à-vis offerings and a partition in an earthenware vessel works out well according to the opinion of the Rabbis, who hold that a partition does not prevent transmission of impurity inside an earthenware vessel. But according to the opinion of Rabbi Eliezer, who maintains that a partition is effective in an earthenware oven, what can be said? How is this compatible with the principle that an item is not affected by something not of its type?

    3The Gemara responds: Rabbi Eliezer agrees with this principle. Yet he says that a partition in an earthenware vessel is effective due to his a fortiori inference, which overrides the principle that an item is not affected by something not of its type.

    4The Gemara challenges: If that is so, that an a fortiori inference overrides this principle, let us say an a fortiori inference there as well, with regard to a sin offering that was slaughtered for the consumption of non-sacred meat: If slaughtering sacrificial animals for the sake of other sacrificial animals desecrates those sacrificial animals, all the more so is it not clear that slaughtering them for the consumption of non-sacred meat desecrates them?

    5The Gemara responds: Rather, the reasoning behind the statement of Rav that a sin offering slaughtered for the consumption of non-sacred meat is fit is not in accordance with this principle at all, but it is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar. As Rabbi Elazar says: What is the reasoning behind the statement of Rav? The verse: “And they shall not desecrate the sacred items of the children of Israel, which they set apart unto the Lord” (Leviticus 22:15), teaches that only improper intentions for the sake of sacred items, i.e., offerings, desecrate sacred items, but non-sacred intent does not desecrate sacred items.

    6The Gemara notes: Apparently, an inference from a verse can come to rule out a conflicting a fortiori inference. If so, here too, with regard to a partition in an oven, let the verse “and every earthen vessel into whose interior any of them falls” come to rule out Rabbi Eliezer’s a fortiori inference that a partition prevents food in an oven from becoming impure.

    7The Gemara responds: This expression: “Whose interior,” does not indicate that a partition is ineffective, as it is necessary to teach another halakha , namely, that food that one kneaded with clay, covering it from all sides, and put in the airspace of an oven that had the carcass of a creeping animal in it is impure. Because it might enter your mind to say that since the food cannot become impure by touching an impure item, as the clay serves as an interposition, it also cannot become impure by being put in the airspace of an impure oven. The phrase “in whose interior any of them falls” teaches us that the food does contract impurity.

    8The Gemara asks: And as for the Rabbis, who apparently do interpret the verse as teaching that a partition is ineffective in preventing the contracting of impurity in an earthenware vessel, how do they derive that food covered with clay and placed in an impure oven is impure? The Gemara answers: These matters do not need a verse to teach them. Such food has the same status as any other food in an impure oven, and the halakha therefore is self-evident.

    9§ Rav Yosef bar Ami raises a contradiction between Rav’s statement with regard to deviation with regard to the type of offering, i.e., slaughtering for the sake of a different type of offering, and Rav’s statement with regard to deviation with regard to the owner, i.e., slaughtering for the sake of someone other than the offering’s owner, and he then resolves the contradiction.

    10The contradiction is as follows: Did Rav say that a sin offering that one slaughtered for the sake of another sin offering, i.e., one that the owner is obligated to bring for a different transgression, is fit, but that if one slaughtered it for the sake of a burnt offering it is unfit? Apparently, slaughtering an offering with an improper intention not of its type ruins it; whereas intent that is of its type does not ruin it.

    11But doesn’t Rav say that a sin offering that one slaughtered for a person who is not its owner but who nevertheless is obligated to bring a sin offering is unfit, whereas if one slaughtered it for a person who is obligated to bring a burnt offering, it is fit? Apparently, an improper intention that is of its type ruins the offering, whereas intent not of its type does not ruin it.

    12And he resolves the contradiction as follows: There, with regard to deviation from the type of offering, the Merciful One states in the Torah: “And slaughter it for a sin offering” (Leviticus 4:33). And here a sin offering was slaughtered for the sake of a sin offering, and therefore although it was for the sake of a different sin offering, it remains fit.

    13Here, concerning deviation with regard to the owner, it is written in the Torah concerning a sin offering: “And he shall be forgiven” (Leviticus 4:26), indicating that specifically he, the owner, but not another person, shall be forgiven. Therefore, if a sin offering is slaughtered for the sake of another person, it is unfit. The other person to whom this is referring is presumably similar to him, the owner of the sin offering, in that he is obligated to make atonement similar to that of the owner. Therefore, if the other person is obligated to bring a burnt offering and not a sin offering, this disqualification does not apply.

    14§ Rav Ḥaviva raises a contradiction between Rav’s statement concerning deviation with regard to the owner and the aforementioned baraita concerning the interior of its interior, i.e., a vessel placed in an earthenware vessel, and resolves the contradiction.

    15The contradiction is as follows: But did Rav say that a sin offering that one slaughtered for a person other than its owner but who is also obligated to bring a sin offering is unfit, whereas if one slaughtered it for a person obligated to bring a burnt offering, it is fit? Apparently, an improper intention that is of its type ruins it, whereas intent that is not of its type does not ruin it.

    16But isn’t it taught in a baraita that if the carcass of a creeping animal is found inside an earthenware vessel, the vessel’s interior is rendered impure but not the interior of its interior, and even a vessel purified through rinsing, if placed in the earthenware vessel, protects food inside it from contracting impurity? Evidently, impurity in the airspace of an earthenware vessel can be contained by something not of its type.

    17And Rav Ḥaviva resolves the contradiction as follows: The expression: Whose interior [ tokho ], is written four times. In other words, in the verse: “And every earthen vessel into whose interior [ tokho ] any of them falls, anything that is in its interior [ tokho ] shall be impure” (Leviticus 11:33), the word tokho is mentioned twice, and each time, the verse could have written: The interior. Since the possessive: Its, is added to each instance, the verse is interpreted exegetically as though the word interior [ tokh ] were mentioned four times: Interior [ tokh ], whose interior [ tokho ], interior [ tokh ], and its interior [ tokho ].

    18One of these is necessary to teach the matter itself, that an impure earthenware vessel imparts impurity to food in its airspace; and one instance is used for a verbal analogy between the two instances of the word interior, from which it is derived that an earthenware vessel itself contracts impurity from impure items in its airspace.

    19One indicates that the interior airspace of this, i.e., an earthenware vessel, renders food impure, but not the interior of another type of vessel, which imparts impurity only through contact; and the other instance indicates that its interior, but not the interior of its interior, imparts impurity, and that even a vessel purified through rinsing, if placed in the earthenware vessel, protects food inside it from becoming impure. Consequently, it is derived from a verse that inside an earthenware vessel, other vessels not of its type can block the transmission of impurity. Since this halakha is derived from a verse written in that context, there is no reason to assume that a similar halakha would apply to slaughter.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אם הצילהמחיצה במת החמור באהל המת שהמחיצה מפסקת וכלים שמעבר השני טהורין דכתיב (במדבר יט) כל אשר באהל יטמא והני לאו בההוא אהל נינהו:

    שכן חולקיןדרך בני אדם לחלוק אוהלין במחיצה הלכך אהל אחרינא הוא:

    תציל בכלי חרס[בתמיה שאין חולקין כלי חרס] במחיצות הלכך תוכו קרינא ביה:

    התינח לרבנןדאמרי מחיצה לא מצלא איתא לדרב דאמר דלאו מיניה לא מחריב ביה:

    אלא לר' אליעזר מאי איכא למימרלימא דרב תנאי היא:

    ר' אליעזר קל וחומר קאמרלעולם בעלמא ר' אליעזר כרב סבירא ליה כגון חולין וקדשים אבל לענין מחיצה מקל וחומר יליף כיון דבמת החמור מצלא קל וחומר לכלי חרס הקל שהשרץ קל מן המת:

    הכי גרסינן אלא טעמא דרב כר' אלעזר ולא יחללו את קדשי הכי דריש ליה אין דבר אחר מחלל את קדשי בני ישראל וגזירת הכתוב היא: ופרכינן אלמא לר' אלעזר דבעית לאוקמה לדרב אליביה אתא קרא דלא יחללו ואפקיה מק"ו דהוה לן למידרש קדשים מחללין קדשים כו':

    ה"נ ליתי תוכוקרא יתירא דדרשינן לקמן תוכו ולא תוך תוכו (וקאמרת מקרא למידק למידרש תוכו ולא תוך תוכו) וקאמרת מסברא דלא ממעט אלא תוך כלי אחר אבל מחיצה דלאו בת מיניה לית ליה לאיחרוביה אי לאו משום קל וחומר ואמאי אמרת קל וחומר ליתי תוכו וליפקיה דמדמעט תוך תוכו מכלל דתוכו לעולם טמא דאי מחיצה (בעלמא) מצלא למה לי קרא למעוטי תוך תוכו השתא תוכו מציל תוך תוכו מבעיא והאי שבעבר המחיצה תוכו הוא לרב דהאמרת דלאו מיניה לא מחריב ביה: אמר לך ר' אלעזר האי תוכו דאתי למעוטי תוך תוכו ובעית למידק מיניה מחיצה לא מצלא:

    מיבעי ליה לאוכלין שגיבלןוחיפן בטיט סביב שאין השרץ יכול ליגע בהן והכניסן לאויר התנור והני הוא דאיתרבו לטומאה מדרשא דלא תוך תוכו הוא כדקאמרת תוך תוכו הוא דמציל אבל הקפת טיט לא מיחרבא ביה לבטולי שם תוכו דלאו מיניה כה"ג לא מחריב ביה דס"ד אמינא הואיל וא"א להם ליטמא במגע שרץ לא נטמאו נמי מתורת אויר כלי חרס קמ"ל מיעוטא דלא תוך תוכו הוא (דאמר) דלא מטמא אבל הני מיטמו ומיהו מחיצה אע"ג דלאו מיניה הוא אתא ק"ו ורבייה לאיחרובי ביה:

    ורבנן הניאוכלין לא צריכי קרא הך וי"ו יתירא דדריש לקמן למעוטי תוך תוכו ואיתרבו הנך [דלאו] מיניה נינהו לא איצטריך קרא לרבויינהו דהני מתוך נפקי דהא בתוך נינהו ומהיכא תיתי לך לטהרינהו והא דקאמר הואיל ובנגיעה לא מטמאו לאו איריא היא לטהרינהו מדין אויר:

    שינוי קודשחטאת לשם עולה:

    שינוי בעליםחטאת ראובן ששחט לשם שמעון להתכפר בה שמעון דקי"ל [לקמן] דפסולה דכתיב לכפר עליו ולא על חבירו:

    חטאת ששחטה לשם חטאתחטאת חלב ששחטה לשם חטאת דם והא מילתא לקמן בפירקין (זבחים דף ז.):

    והאמר רבבשינוי בעלים חטאת ראובן ששחטה להתכפר בה שמעון אם שמעון מחוייב חטאת (הוה) פסולה אבל אם מחוייב עולה ולא חטאת כשרה אלמא לאו מיניה לאו מחריב ביה:

    התםשינוי קודש נפקא לן [לפסולא מושחט] אותה לחטאת שתהא שחיטה לשם חטאת וכאן הרי חטאת לשם חטאת נשחטה:

    הכאבשינוי בעלים פסולה נפקא לן מעליו ולא על חבירו והילכך חבירו דומיא דידיה דבר מיניה הוא דמחריב ביה לבטולי שמיה:

    ארבעה תוכו כתיביכיצד תוכו תרי זימני ודרוש תוך ודרוש תוכו דהוה מצי למיכתב אל תוך וכתיב תוכו למיעוטא וכן בחבירו:

    חד לגופיהשיטמא [אוכלין] מאוירן:

    וחד לג"ששיטמא שרץ את הכלי ואע"פ שלא נגע כו' כדיליף ליה בהכל שוחטין (חולין דף כד:) נאמר תוכו ליטמא ונאמר תוכו לטמא:

    ולא תוכו של אחרלמעוטי כלי שטף מטומאת אויר אא"כ נגע:

    וחד תוכו ולא תוך תוכוכדפרישית לעיל וע"כ עיקר קרא לכלי שטף אתא דאי למעוטי כלי חרס שבתוך התנור ופיו למעלה מפי התנור שיציל על האוכלין שבתוכו למה לי וי"ו יתירא למעוטי לכתוב כל אשר [בתוך] יטמא ומהיכא תיתי לטמויי אוכלים שבפנימי הא לאו תוכו נינהו אלא ללמד על כלי שטף שאף הוא יציל דלא תימא דלאו מיניה לאו מחריב ביה הילכך גזירת הכתוב היא:

    זבחים ג עמוד ב

    1אם הציל במת חמור שכן חלוקה באוהלין, תציל בכלי חרש הקל שאין חלוקין באוהלין.

    2התינח לרבנן; לרבי אליעזר מאי איכא למימר?

    3ר' אליעזר קל וחומר קאמר.

    4אי הכי, התם נמי לימא קל וחומר: קדשים מחללין קדשים חולין לא כל שכן?!

    5אלא טעמא דרב כרבי אלעזר; דאמר רבי אלעזר: מאי טעמא דרב? (ויקרא כב, טו) ״ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו לה'״ קדשים מחללין קדשים, ואין חולין מחללין קדשים.

    6אלמא אתא קרא אפקיה מקל וחומר; הכא נמי ליתי ״תוכו״ לפקיה מק"ו׃

    7האי ״תוכו״ מיבעי ליה לאוכלין שגיבלן בטיט, והכניסן לאויר תנור. סד"א הואיל ובנגיעה לא מטמא, באוירו נמי לא מטמו [קמ"ל]׃

    8ורבנן הנך לא צריכי קרא.

    9רב יוסף בר אמי רמי שינוי קודש אשינוי בעלים, ומשני.

    10מי אמר רב: חטאת ששחטה לשם חטאת כשירה, לשם עולה פסולה; אלמא דלאו מינה מחריב בה, דמינה לא מחריב בה?!

    11והאמר רב: חטאת ששחטה על מי שמחוייב חטאת פסולה, על מי שמחויב עולה כשרה; אלמא דבר מינה מחריב בה, דלאו מינה לא מחריב בה!

    12ומשני: התם (ויקרא ד, לג) ״ושחט אותה לחטאת״ אמר רחמנא, והרי חטאת לשם חטאת נשחטה.

    13הכא ״וכפר עליו״ כתיב ״עליו ולא על חבירו״; חבירו דומיא דידיה, שמחוייב כפרה כמותה.

    14רב חביבא רמי שינוי בעלים אתוך תוכו, ומשני.

    15ומי אמר רב: חטאת ששחטה על מי שמחוייב [חטאת פסולה, על מי שמחוייב] עולה כשירה; אלמא דמינה מחריב בה, לאו מינה לא מחריב בה?!

    16והתניא: ״תוכו״ ולא תוך תוכו, אפילו כלי שטף מציל!

    17ומשני: ארבעה ״תוכו״ כתיב״י (תוכו)״תוך״, ״תוכו״, ״תוך״, ״תוכו״.

    18חד לגופיה; וחד לגזירה שוה;׃

    19חד תוכו של זה ולא תוכו של אחר; אידך ״תוכו״ ולא תוך תוכו, ואפילו כלי שטף מציל.

    Tosafot

    שכן חולקין אוהליםפי' בקונטרס שכן דרך בני אדם לחלוק אהלים במחיצה הילכך אהל אחרינא הוא אבל תנור אין דרך לחלקו משמע לפירושו דפליגי אף בתנור שחצצו בנסרים או ביריעות ובתורת כהנים משמע דבכוורת פחותה ופקוקה ומשולשלת לאויר תנור דוקא פליגי ולא כשחצצו בנסרים וטעמא משום דכוורת שיש לה ד' מחיצות חייצא דדמי לכלי ולכך מטהר אבל מחיצה אחת בתנור מודה ר' אליעזר דלא חייצא וטמא והכי איתא בפרשת ויהי ביום השמיני גבי תוכו ולא תוך תוכו כיצד חבית שנתנוה בתנור ופיה למעלה מן התנור כו' מיכן אמרו כוורת שהיא פחותה כו' ור' אליעזר אומר מצלת אמר ר' אליעזר אם הצילה במת חמור לא תציל בכלי חרס הקל אמרו לו אם הצילה במת חמור מקום שהמחיצה מצלת תציל בכלי חרס הקל שאין מחיצה מצלת משמע דשכן חולקים אהלים דאמרו לו דשמעתין היינו נמי פירושו דאמרו לו דתורת כהנים לכך נראה לרבינו הקדוש לפרש הכי אם הציל כוורת פחותה ופקוקה באהל המת שכן חולקין אהלים פירוש שכן מחיצה אחת המפסקת מצלת תאמר בכלי חרס שתחוץ כוורת שאין חולקין אהלים פי' שמחיצה אחת המפסקת בתנור אינה חוצצת אלמא בתנור שחצצו לא פליגי והא דמסיים בתורת כהנים בתר הכי וקתני בלשון שמועתינו שאמר לו ר' יוחנן בן נורי [אם הציל אוהלים מיד אוהלים במת חמור שכן חולקים אוהלים יצילו אוהלים מיד חרס אמר רבי יוסי אמרתי לר' יוחנן בן נורי] תמיה אני אם קיבל ממך רבי אליעזר תשובה מפני שהוא הנדון פירש ר"ש שגם שם פליג ר' אליעזר ועל זה צ"ע ונראה לי ברוך גם מהכא משמע בפירוש דחולקים אהלים דקאמר ר' יוחנן בן נורי היינו מחיצה של תנור ועל זה אמר לו רבי יוסי הלא גם שם פליג רבי אליעזר והשתא פירכא דאמרו לו ופירכא דר' יוחנן בן נורי הכל אחד אלא דמר אמר בהאי לישנא ומר אמר בהאי לישנא ואין להפך הגירסא כמו שיש [מקצת ספר] בתורת כהנים ולגרוס באמרו לו שכן חולקים אהלים ולפרש כפי' ר"ש ועל ר' יוחנן בן נורי נגרוס שכן מחיצה מצלת ועל זה יתיישב ר' יוסי שאומר הלא הוא הנדון אין לומר כן שהרי בתוספתא דמסכת כלים מוכחא כי ליכא מילתא דאמרו לו כלל כי אם דברי ר' יוחנן בן נורי שכן חולקין אהלים ועלה א"ר יוסי הלא הוא הנדון והתם אין לשנות הגירסא כיון דאמרו לו לא איירי התם ש"מ דחולקין אהלים הוי פירושן גבי כלי חרס מחיצה המפסקת בתנור כמו פירכא דמחיצה [מצלת] דאמרו לו ששניהן סוברין שרבי אליעזר הודה [במחיצה] גבי תנור ועל זה אמר ר' יוסי הוא הנדון גם שם פליג ר"א ברו"ך:

    הכא נמי נימא קל וחומר קדשים מחללין קדשים כו'יש תימה דעד השתא אסיקנא איפכא מתוך הסברא דאדרבה בשביל שהם קדשים ומינה לכך מחריב בה אבל חולין דלאו בר מינה לא מחריב ונראה לפרש דעביד קל וחומר משום דמה קדשים שאין מחללין כגון בשוחט חטאת סתם וכסבור שהיא עולה דכשירה ואפ"ה מחללין קדשים בשוחט לשם עולה חולין שמחללין כגון בכסבור שהן חולין דאמר בסוף בית שמאי (לקמן זבחים דף מו:) משום חולין פסולה לא כל שכן שמחללין קדשים בשוחטן לשם חולין:

    לא יחללו את קדשי בני ישראלאע"ג דהאי קרא כתיב בטבל ובתרומה כדמוכח לקמן (זבחים דף יא:) בגמרא דשמעון אחי עזריה דילמא קדשי מיותר קדריש דהוה מצי למיכתב ולא יחללו את אשר ירימו:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Gilyon HaShas

    גמ' חבירו דומיא דידיהעיין חולין דף לב ע"א תוס' ד"ה אבל:

    Babylonian Talmud · folio map

    Zevachim 3b

    Zevachim 3b. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 263 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אם הציל המחיצה במת החמור באהל המת שהמחיצה מפסקת וכלים שמעבר השני טהורין דכתיב (במדבר יט) כל אשר באהל יטמא והני לאו בההוא אהל נינהו:

    שכן חולקין דרך בני אדם לחלוק אוהלין במחיצה הלכך אהל אחרינא הוא:

    תציל בכלי חרס [בתמיה שאין חולקין כלי חרס] במחיצות הלכך תוכו קרינא ביה:

    התינח לרבנן דאמרי מחיצה לא מצלא איתא לדרב דאמר דלאו מיניה לא מחריב ביה:

    אלא לר' אליעזר מאי איכא למימר לימא דרב תנאי היא:

    ר' אליעזר קל וחומר קאמר לעולם בעלמא ר' אליעזר כרב סבירא ליה כגון חולין וקדשים אבל לענין מחיצה מקל וחומר יליף כיון דבמת החמור מצלא קל וחומר לכלי חרס הקל שהשרץ קל מן המת:

    הכי גרסינן אלא טעמא דרב כר' אלעזר ולא יחללו את קדשי הכי דריש ליה אין דבר אחר מחלל את קדשי בני ישראל וגזירת הכתוב היא: ופרכינן אלמא לר' אלעזר דבעית לאוקמה לדרב אליביה אתא קרא דלא יחללו ואפקיה מק"ו דהוה לן למידרש קדשים מחללין קדשים כו':

    ה"נ ליתי תוכו קרא יתירא דדרשינן לקמן תוכו ולא תוך תוכו (וקאמרת מקרא למידק למידרש תוכו ולא תוך תוכו) וקאמרת מסברא דלא ממעט אלא תוך כלי אחר אבל מחיצה דלאו בת מיניה לית ליה לאיחרוביה אי לאו משום קל וחומר ואמאי אמרת קל וחומר ליתי תוכו וליפקיה דמדמעט תוך תוכו מכלל דתוכו לעולם טמא דאי מחיצה (בעלמא) מצלא למה לי קרא למעוטי תוך תוכו השתא תוכו מציל תוך תוכו מבעיא והאי שבעבר המחיצה תוכו הוא לרב דהאמרת דלאו מיניה לא מחריב ביה: אמר לך ר' אלעזר האי תוכו דאתי למעוטי תוך תוכו ובעית למידק מיניה מחיצה לא מצלא:

    13 more comments on this page.

    Rashi on Zevachim 3b · Sefaria

    Tosafot

    שכן חולקין אוהלים פי' בקונטרס שכן דרך בני אדם לחלוק אהלים במחיצה הילכך אהל אחרינא הוא אבל תנור אין דרך לחלקו משמע לפירושו דפליגי אף בתנור שחצצו בנסרים או ביריעות ובתורת כהנים משמע דבכוורת פחותה ופקוקה ומשולשלת לאויר תנור דוקא פליגי ולא כשחצצו בנסרים וטעמא משום דכוורת שיש לה ד' מחיצות חייצא דדמי לכלי ולכך מטהר אבל מחיצה אחת בתנור מודה ר' אליעזר דלא חייצא וטמא והכי איתא בפרשת ויהי ביום השמיני גבי תוכו ולא תוך תוכו כיצד חבית שנתנוה בתנור ופיה למעלה מן התנור כו' מיכן אמרו כוורת שהיא פחותה כו' ור' אליעזר אומר מצלת אמר ר' אליעזר אם הצילה במת חמור לא תציל בכלי חרס הקל אמרו לו אם הצילה במת חמור מקום שהמחיצה מצלת תציל בכלי חרס הקל שאין מחיצה מצלת משמע דשכן חולקים אהלים דאמרו לו דשמעתין היינו נמי פירושו דאמרו לו דתורת כהנים לכך נראה לרבינו הקדוש לפרש הכי אם הציל כוורת פחותה ופקוקה באהל המת שכן חולקין אהלים פירוש שכן מחיצה אחת המפסקת מצלת תאמר בכלי חרס שתחוץ כוורת שאין חולקין אהלים פי' שמחיצה אחת המפסקת בתנור אינה חוצצת אלמא בתנור שחצצו לא פליגי והא דמסיים בתורת כהנים בתר הכי וקתני בלשון שמועתינו שאמר לו ר' יוחנן בן נורי [אם הציל אוהלים מיד אוהלים במת חמור שכן חולקים אוהלים יצילו אוהלים מיד חרס אמר רבי יוסי אמרתי לר' יוחנן בן נורי] תמיה אני אם קיבל ממך רבי אליעזר תשובה מפני שהוא הנדון פירש ר"ש שגם שם פליג ר' אליעזר ועל זה צ"ע ונראה לי ברוך גם מהכא משמע בפירוש דחולקים אהלים דקאמר ר' יוחנן בן נורי היינו מחיצה של תנור ועל זה אמר לו רבי יוסי הלא גם שם פליג רבי אליעזר והשתא פירכא דאמרו לו ופירכא דר' יוחנן בן נורי הכל אחד אלא דמר אמר בהאי לישנא ומר אמר בהאי לישנא ואין להפך הגירסא כמו שיש [מקצת ספר] בתורת כהנים ולגרוס באמרו לו שכן חולקים אהלים ולפרש כפי' ר"ש ועל ר' יוחנן בן נורי נגרוס שכן מחיצה מצלת ועל זה יתיישב ר' יוסי שאומר הלא הוא הנדון אין לומר כן שהרי בתוספתא דמסכת כלים מוכחא כי ליכא מילתא דאמרו לו כלל כי אם דברי ר' יוחנן בן נורי שכן חולקין אהלים ועלה א"ר יוסי הלא הוא הנדון והתם אין לשנות הגירסא כיון דאמרו לו לא איירי התם ש"מ דחולקין אהלים הוי פירושן גבי כלי חרס מחיצה המפסקת בתנור כמו פירכא דמחיצה [מצלת] דאמרו לו ששניהן סוברין שרבי אליעזר הודה [במחיצה] גבי תנור ועל זה אמר ר' יוסי הוא הנדון גם שם פליג ר"א ברו"ך:

    הכא נמי נימא קל וחומר קדשים מחללין קדשים כו' יש תימה דעד השתא אסיקנא איפכא מתוך הסברא דאדרבה בשביל שהם קדשים ומינה לכך מחריב בה אבל חולין דלאו בר מינה לא מחריב ונראה לפרש דעביד קל וחומר משום דמה קדשים שאין מחללין כגון בשוחט חטאת סתם וכסבור שהיא עולה דכשירה ואפ"ה מחללין קדשים בשוחט לשם עולה חולין שמחללין כגון בכסבור שהן חולין דאמר בסוף בית שמאי (לקמן זבחים דף מו:) משום חולין פסולה לא כל שכן שמחללין קדשים בשוחטן לשם חולין:

    לא יחללו את קדשי בני ישראל אע"ג דהאי קרא כתיב בטבל ובתרומה כדמוכח לקמן (זבחים דף יא:) בגמרא דשמעון אחי עזריה דילמא קדשי מיותר קדריש דהוה מצי למיכתב ולא יחללו את אשר ירימו:

    Tosafot on Zevachim 3b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' חבירו דומיא דידיה עיין חולין דף לב ע"א תוס' ד"ה אבל:

    Gilyon HaShas on Zevachim 3b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Zevachim, daf 3, Amud Bet, about 263 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 114 words

      Opens “אם הציל במת חמור שכן חלוקה באוהלין,…”

    2. Segment 27 words

      Opens “התינח לרבנן; לרבי אליעזר מאי איכא למימר?…”

      Named: רבי אליעזר.

    3. Segment 35 words

      Opens “ר' אליעזר קל וחומר קאמר.…”

    4. Segment 414 words

      Opens “אי הכי, התם נמי לימא קל וחומר:…”

    5. Segment 531 words

      Opens “אלא טעמא דרב כרבי אלעזר; דאמר רבי…”

      Named: רב כרבי, רבי אלעזר.

    6. Segment 612 words

      Opens “אלמא אתא קרא אפקיה מקל וחומר; הכא…”

    7. Segment 720 words

      Opens “האי ״תוכו״ מיבעי ליה לאוכלין שגיבלן בטיט,…”

    8. Segment 85 words

      Opens “ורבנן הנך לא צריכי קרא.…”

    9. Segment 910 words

      Opens “רב יוסף בר אמי רמי שינוי קודש…”

      Named: רב יוסף בר אמי.

    10. Segment 1020 words

      Opens “מי אמר רב: חטאת ששחטה לשם חטאת…”

    11. Segment 1124 words

      Opens “והאמר רב: חטאת ששחטה על מי שמחוייב…”

    12. Segment 1215 words

      Opens “ומשני: התם (ויקרא ד, לג) ״ושחט אותה…”

    13. Segment 1314 words

      Opens “הכא ״וכפר עליו״ כתיב עליו ולא על…”

    14. Segment 148 words

      Opens “רב חביבא רמי שינוי בעלים אתוך תוכו,…”

      Named: רב חביבא.

    15. Segment 1524 words

      Opens “ומי אמר רב: חטאת ששחטה על מי…”

    16. Segment 169 words

      Opens “והתניא: ״תוכו״ ולא תוך תוכו, אפילו כלי…”

    17. Segment 179 words

      Opens “ומשני: ארבעה ״תוכו״ כתיבי (תוכו) ״תוך״, ״תוכו״,…”

    18. Segment 185 words

      Opens “חד לגופיה; וחד לגזירה שוה;…”

    19. Segment 1917 words

      Opens “חד תוכו של זה ולא תוכו של…”

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Zevachim 3b · Segment 9 — “רב יוסף בר אמי רמי שינוי קודש אשינוי בעלים,…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Zevachim 3b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026