Talmud Builders

    Zevachim 68b

    Back to index

    English translation — Zevachim 68b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1or if he pinched doves whose time of fitness for sacrifice has not yet arrived, as they are too young to be sacrificed; or if he pinched pigeons whose time of fitness has passed, as they are too old; or if he pinched the nape of a fledgling whose wing was withered, or whose eye was blinded, or whose leg was severed; in all these cases, although the bird’s nape was pinched, it renders one who swallows it ritually impure when it is in the throat.

    2This is the principle: The meat of any bird that was initially fit for sacrifice and whose disqualification occurred in the course of the service in the sacred Temple courtyard does not render one who swallows it ritually impure when it is in the throat. The meat of any bird whose disqualification did not occur in the sacred area, but rather was disqualified before the service began, renders one ritually impure when it is in the throat.

    3GEMARA: Rav says: Pinching with the thumbnail of the left hand and pinching at night do not cause the offering’s meat to render one who swallows it ritually impure when it is in the throat as would the carcass of an unslaughtered bird; but pinching by a non-priest and pinching, i.e., cutting from the nape of the neck, with a knife rather than the fingernail do cause the meat to render one ritually impure when it is in the throat.

    4The Gemara challenges: What is different about the first two cases that prevents the bird from assuming the status of a carcass? Temple service with the left hand has an instance of validity during the service on Yom Kippur, when the High Priest enters the Holy of Holies holding the spoon of incense in his left hand. And Temple service at night has an instance of validity in the burning of limbs and fats of offerings on the altar, which may be burned throughout the night. But a non-priest also has an instance of validity in the slaughter of animal offerings. Why then does Rav rule that pinching by a non-priest renders the bird a carcass? The Gemara answers: Slaughter is not considered a full-fledged sacrificial rite, and therefore it cannot be compared to pinching.

    5The Gemara asks: And is it not a full-fledged rite? But doesn’t Rabbi Zeira say that the slaughter of a red heifer by a non-priest is not valid, which indicates that it is a full-fledged rite? And Rav showed a source in the Torah for this halakha : The verses concerning the red heifer mention both Elazar the priest as performing the slaughter and the word “statute,” which is mentioned in the verse: “This is the statute of the law” (Numbers 19:2), teaching that Elazar’s involvement was halakhically required.

    6The Gemara answers: The red heifer is different, as it has the halakhic status of an item consecrated for Temple maintenance rather than for sacrifice on the altar. Therefore, its slaughter cannot teach the halakha concerning an actual offering.

    7The Gemara asks: But can it not be inferred a fortiori that slaughter is a sacrificial rite? If animals that have the status of items consecrated for Temple maintenance, which are of lesser sanctity, require slaughter by the priesthood, is it necessary to say that the slaughter of animals consecrated for sacrifice on the altar, which are of greater sanctity, is a sacrificial rite that should require a priest? Apparently, the fact that non-priests may slaughter offerings proves that certain sacrificial rites apply to them.

    8Rav Sheisha, son of Rav Idi, said: The slaughter of a red heifer does not constitute Temple service at all, and therefore it cannot be compared to the slaughter of an offering. The halakha is just as it is with regard to the examination of the shades of leprous marks, which does not constitute Temple service but requires a declaration of purity or impurity by the priesthood.

    9The Gemara asks: But let us derive from the halakha of a private altar, which was a valid medium for sacrificing offerings before the Temple was built, where non-priests were permitted to pinch the napes of bird offerings, that there is a circumstance in which pinching by non-priests is valid. Why then does the bird assume the status of a carcass when the pinching is performed by a non-priest?

    10The Gemara answers: One cannot derive the halakhot of the Temple service from the halakhot of a private altar, which was considered non-sacred by comparison.

    11The Gemara asks: And can one not derive the halakhot of the Temple service from the halakhot of a private altar? But isn’t it taught in a baraita : From where is it derived with regard to an item, e.g., the limbs of an offering, which emerged from the Temple courtyard and was thereby rendered unfit for sacrifice upon the altar, that if it nevertheless ascended upon the altar it shall not descend? It is derived from the fact that an item that emerged is valid for sacrifice on a private altar. This indicates that one can learn from the halakhot of a private altar with regard to the Temple service.

    12The Gemara answers: The tanna of that baraita relies on the verse: “This is the law of the burnt offering [ ha’ola ]” (Leviticus 6:2), from which it is derived that any item that ascends [ ola ] upon the altar shall not descend from it, even if it was disqualified. In other words, the verse is the actual source for the halakha of the baraita , whereas the case of a private altar is cited merely in support of this ruling.

    13Until this point the Gemara has discussed the opinion of Rav, who holds that the pinching of a non-priest renders the bird a carcass with regard to ritual impurity. But Rabbi Yoḥanan says: If a non-priest pinched the nape of a bird offering, the meat does not render one who swallows it ritually impure when it is in the throat; but if a priest pinched it, i.e., cut it from the nape of the neck, with a knife, the meat renders one ritually impure when it is in the throat.

    14The Gemara brings proof for the opinion of Rabbi Yoḥanan from that which we learned in the mishna: If any of those disqualified for Temple service pinched the nape of a bird offering, their pinching is not valid, but the meat does not render one who swallows it ritually impure when it is in the throat. Granted, according to Rabbi Yoḥanan, the word: Any, is written to add that even the pinching of a non-priest does not render the bird a carcass. But according to Rav, who holds that it does render the bird a carcass, what is added by the word: Any?

    15The Gemara answers: It is written to add pinching with the left hand or pinching at night. The Gemara challenges: The word: Any, is unnecessary with regard to teaching the cases of pinching with the left hand and pinching at night, as they are taught in the mishna explicitly. The Gemara answers: According to Rav, the word: Any, is not meant to add a specific case. Rather the mishna teaches the principle and then explains using specific examples.

    16The Gemara suggests: Come and hear proof from the continuation of the mishna: This is the principle: The meat of any bird whose disqualification occurred during the course of the service in the sacred Temple courtyard does not render the garments of one who swallows it ritually impure when the meat is in the throat. Granted, according to Rabbi Yoḥanan, the word: Any, is written to add that even the pinching of a non-priest does not render the bird a carcass. But according to Rav, who holds that it does render the bird a carcass, what is added by the word: Any?

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    תורין שלא הגיע זמנן ובני יונה שעבר זמנןאינן ראויין לקרבן והוו להו כמליקת חולין דתניא בהכל שוחטין (חולין דף כב.) תורין גדולים ולא קטנים בני יונה קטנים ולא גדולים דלא אישתמיט קרא וכתב מן היונה ומן בני התורים ואימתי תורין כשירין משיזהיבו ואימתי בני יונה פסולין משיצהיבו נוצה מוזהבת שסביב הצואר:

    שנסמית עינהדה"ל מחוסר אבר והקריבהו נא לפחתך וכי אמרינן אין תמות וזכרות בעופות לענין דוקין שבעין הוא דקאמרינן:

    שפסולה בקדששבאה לעזרה בהכשרה ונפסלה:

    גמ' שמאל ולילהמלק בשמאל או בלילה:

    זרוהוא הדין לאונן וערל וכל הפסולין:

    ביום הכפוריםנטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו ולילה נמי מאי שנא דאשכחן ליה הכשירה לכתחילה באיברים ופדרים:

    אלעזר כתיבבשחיטתה וכתיב חוקה לעכב:

    דקדשי בדק הבית היאועל כרחך אין עבודות שלה חשובות עבודה:

    ונילף מבמהשהזר כשר בה למלוק עופות לכתחילה דאין כיהון בבמה כדתנן בפ' בתרא (לקמן זבחים דף קיג.) וכיון דאשכחן ליה הכשירה לכתחילה בעלמא יטהר כאן מידי נבילה:

    מבמה לא ילפינן במקדשדבמה כחול היא לגבי מקדש:

    ורבי יוחנן אמר מלק זר אינו מטמא בבית הבליעהדילפינן מבמה:

    סכין מטמאדלא מליקה ולא שחיטה היא ודכוותה לא אשכחן הכשירה:

    זבחים 68 עמוד ב

    1תורין שלא הגיע זמנן, ובני יונה שעבר זמנן; שיבשה גפה, שניסמית עינה ושנקטעה רגלה מטמא בבית הבליעה.

    2זה הכלל: כל שפסולו בקודש אינו מטמא בבית הבליעה; לא היה פסולו בקודש מטמא בבית הבליעה.

    Gemara

    3אמר רב: שמאל ולילה אין מטמאין בבית הבליעה, זר וסכין מטמאין בבית הבליעה.

    4מאי שנא שמאל דאית ליה הכשירה ביוה"כ ולילה אית ליה הכשירה באיברים ופדרים; זר נמי אית ליה הכשירה בשחיטה! שחיטה לאו עבודה היא.

    5ולא?! והא"ר זירא: שחיטת פרה בזר פסולה; ומחוי רב עלה: אלעזר וחוקה!

    6שאני פרה, דקדשי בדק הבית היא.

    7ולא כל דכן הוא: קדשי בדק הבית בעו כהונה, קדשי מזבח מיבעיא?!

    8אמר רב שישא בריה דרב אידי: מידי דהוה אמראות נגעים דלאו עבודה היא, ובעיא כהונה.

    9ונילף מבמה!

    10מבמה לא יליף.

    11ולא?! והתניא: מנין ליוצא שאם עלה לא ירד שהרי יוצא כשר בבמה.

    12תנא (ויקרא ו, ב) אזאת תורת העולה סמיך ליה.

    13ורבי יוחנן אמר: זר אין מטמא אבית הבליעה, סכין מטמא אבית הבליעה.

    14תנן: כל הפסולין שמלקו מליקתן פסולה. בשלמא לר' יוחנן, ״כל״ לאיתויי זר. אלא לרב, ״כל״ לאיתויי מאי?

    15לאו לאיתויי שמאל ולילה. שמאל ולילה בהדיא קתני! תני והדר מפרש.

    16תא שמע: זה הכלל כל שהיה פסולו בקודש, אינו מטמא בגדים אבית הבליעה. בשלמא לרבי יוחנן, ״כל״ לאיתויי זר. אלא לרב, לאיתויי מאי?

    Tosafot

    ושניסמית עינההיינו שנחטטה דמחוסר אבר וממעטינן לה בפ"ק דקידושין (דף כד:) מדכתיב מן העוף ולא כל העוף פרט לשיבש גפה ולא כמו שפירש בקונטרס משום הקריבהו נא לפחתך וא"ת ל"ל קרא למחוסר אבר הא אפילו לבני נח אסור כדדרשינן לקמן פ' בתרא (דף קטז.) ופ"ק דע"ז (זבחים דף ה:) הבא בהמה שחיין ראשי איברים שלה וי"ל דאי לאו דכתיב קרא בישראל הוה מוקמינן קרא דבני נח לישראל ולא לבני נח כדאמר בפ' ד' מיתות (סנהדרין דף נט.) כל מצוה שנאמרה לבני נח ולא נשנית בסיני לישראל נאמרה ולא לבני נח א"נ הוה אמינא דכיון דאישתרי בעל מום בעופות לישראל טפי מבהמה אישתרי אפי' מחוסר אבר א"נ הוה מוקמינן מכל החי דכתיב בבני נח דדוקא בהמה שמצינו שנאסר בה מום לישראל:

    אמר רב שמאל ולילה כו'כולה הך סוגיא כר"ש כדפרישית במתני' ושמאל ולילה דאין מטמאין דאם עלו לא ירדו וזר וסכין דמטמאין (ירדו) לר"ש דכיון דאירע פסול [קודם שחיטה] כמו דחנקינון דמי וירדו דאין פסולן בקודש שלא נתקדש בכלי וכל שפסולו בקודש דלא ירד היינו שאירע פסול משנשחט ונתקדש בקדושת כלי ולא כמו שפי' בקונטרס לקמן בפ' המזבח מקדש (זבחים דף פד.) אין פסולו בקודש שאירע פסול קודם ביאתו לעזרה כגון רובע ונרבע דנרבע בעזרה מאי איכא למימר ועוד דשחיטת דרום ר"ל במעילה דתרד לר"ש ולאו דוקא ר"ש רובע ונרבע דה"ה זר במליקה ובקמיצה תרד דעל כרחיך למאי דבעי למימר רבה דשחיטת דרום תרד לר"ש ושמאל ולילה דאין מטמאין בבית הבליעה ואם עלו לא ירדו טעמא בכל מקום כדמפרש הכא שמאל דאית ליה הכשר' ביום הכפורים ולילה לאיברים ופדרים ורבי יהודה ממעט לילה אע"ג דאית ליה הכשר' ושמאל נמי ה"ל הכשר' וממעט דאין לומר דלא ממעט אלא ג' דברים משום דתלתא מיעוטי כתיבי דהא מלקה זר ובעל מום תרד לר' יהודה וכן שחיטת דרום וא"ת ומה בין שחיטת דרום לרבי יהודה לפסח וחטאת שלא לשמו דרום נמי כשר בשאר קדשים וי"ל דדרום דמי לנשחט בחוץ דתרוייהו פסולי מקום ומהאי טעמא היה רוצה לומר רבה לר"ש דתרד וא"ת דהכא משמע דלרב לא הוי פסול זר כפסול שמאל ובפ"ק דמנחות (דף ו:) משווה להו לענין אם קמץ יחזיר וי"ל דהתם אין תלוי בהכשר דהא מכשר ר' יהודה בן בתירא בכל הפסולין כולן. הגה"ה נ"ל פירוש דכל שפסולו בקודש היינו כל שפסולו כשר בעלמא בקודש דהא לשון זה תנן לקמן בפ' המזבח מקדש (זבחים דף פד.) גבי אם עלו לא ירדו והתם נמי מפרש לכל אותם שלא ירדו היכן כשרים בעלמא ולעיל פ"ה (זבחים דף נא.) מפרש להו לן בדם כשר שהרי לן כשר באימורים וכן כולהו ובשמעתא נמי מפרש מ"ש שמאל דאינו מטמא דאית ליה הכשיר' ביוה"כ ולילה באיברים ופדרים וזר וסכין מטמאין דלית להו הכשיר' בעלמא ור' יוחנן דאמר מליקת זר אין מטמאה משום דאית ליה הכשירא או בשחיטה או בבמה וכן בהמה בעלת מום דלא תרד לר"ע בדוקין שבעין הואיל וכשר בעופות ולרבנן נמי אי משכחת ליה בבהמה הכשירא לא תרד ולרבי שמעון נמי בעי הכשירא בעלמא דהיינו פסולו בקודש ולהכי תנן גבי אתנן וכלאים ירדו דלית להו הכשירא בעלמא והא דר' יהודה בעצמו אומר מפני מה לן בדם כשר שכשר באימורין [ולן] באימורין [שכשר] בבשר לאורויי דשאר עבודות ילפינן מלכתחילה או מבמה אבל עבודות דם לא ולהכי קאמר ירדו בג' דמכשירן ר"ש דאינו חושש כיון דמשכח הכשירא בשום מקום אבל עבודות דם שפיר יליף ר' יהודה מעבודות דם אפי' מהכשירן ולהכי שלמעלה שלמטה שבפנים שבחוץ לא ירד וטריפה ירד אפי' לר"ש אפי' לר"ע דיליף בהמה מעוף אע"ג דאשכחן הכשירא בעוף טריפה במליקה אם תתרץ התם מצוותו בכך הא ילפינן שמאל לא ירד מהכשר דיוה"כ י"ל דתרתי לא ילפי בהמה מעוף וגם שלא בהכשרו ממצוותו בכך אי נמי לא ילפינן פסול של קודם שחיטה כגון טריפה ממליקה שאינו דוגמתו לא אירע קודם שחיטה וכמדומה לי שכן פירש לנו רבינו הקדוש נ"ע ולא כמו שבפנים וא"כ אין מטמאין בגדים אבית הבליעה וגם אם עלו לא ירדו הא בהא תליא דהא לישנא דכל שפסולו בקודש גבי תרווייהו תנן לה ובריש מעילה (דף ב:) נמי מדמה להו לתרווייהו ושחיטת עוף קדשים בפנים דאמרינן בסמוך אין מטמאין אע"ג דתרד כדמוכח בפרק השוחט והמעלה (לקמן זבחים דף קיא.) דפטר ליה אם העלהו אחרי כן בחוץ ואם לא ירדו בפנים היה חייב בחוץ כדאיתא בפ"ב התם איכא קרא בסמוך למימר אין מטמאין והא דאמרינן בשחיטת דרום דירדו לרבי יהודה פ"ק דמעילה (דף ב:) אע"ג דאית ליה הכשירא דקדשים קלים ודמים שלמטה למעלה לא ירד אף לר' יהודה מ"מ כיון דשחיטתן חוץ למקומן חשיבי כשוחט חוץ והוו כמאן דחנקינהו דמי ומליקת פסול דקאמר בסמוך אין מטמאה אין צ"ל כפירש"י שפירש בעל מום דלא אשכחן כהן בעל מום שכשר לעבודה ואפילו בבמה כדאשכחן (דמוכח) לעיל ריש פ"ב (דף טז.) דפריך מה להצד השוה שבהן שכן לא הותרו בבמה אבל מליקת פסול היינו או אונן או טמא או פסול אחר דאישתרי בעלמא ונשפך דמה מן הצואר דלא ירדו משום דכבר נעשית כל השחיטה כהוגן. ברו"ך:

    דאית ליה הכשירה ביוה"כהוה מצי למימר בהולכת אברים אלא כיון דמשכח יוה"כ בעבודה דמעכב כפרה נקטיה:

    שחיטה לאו עבודה היאפירשתי לעיל בסוף פ"ק (זבחים דף יד:):

    ונילף מבמהפי' כיון דמכשרת לילה אע"ג דאין פסולו בקודש משום דאית ליה הכשירא א"כ זר נמי כיון דאית ליה הכשירא והוה מצי לשנויי דאתיא כמ"ד (לקמן זבחים דף סט.) דאין מנחה ועופות בבמה וברייתא דתניא לקמיה כרבי יוחנן לא קשיא לדידיה דאתיא כמ"ד דיש מנחה ושמא משמע ליה דאי ילפא מבמה ילפינן אפי' מנחה ועופות כיון דאיכא הכשירא מיהא לזר:

    וכי תימא מבמה לא יליף והתניא מנין ליוצא כו'אע"ג דהך ברייתא כר' יהודה בפ' המזבח מקדש (לקמן זבחים דף פד:) מ"מ כיון דר' יהודה דמחמיר יליף מבמה כל שכן ר"ש ומשני אזאת תורת העולה סמיך דמרבינן כל דבר שיש לו הכשר אע"ג דלית ליה הכשר אלא בבמה מיהו עבודת הדם לא יליף ר' יהודה דהא ממעט נשחטה בלילה ויצא דמה וכן שחיטת דרום:

    אלא לרב לאתויי מאיוליכא למימר לאתויי חוץ לזמנו וחוץ למקומו ושלא לשמו דלא תני במתניתין דהא מקל וחומר אתו דמליקת לילה דלרבי יהודה תרד אינה מטמאה כל שכן הנך דלא תרד לר' יהודה דלא מטמו:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה ושניסמית כו' ולא לבני נחעיין חולין דף כג ע"א תד"ה תמות:

    Babylonian Talmud · folio map

    Zevachim 68b

    Zevachim 68b. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 204 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    תורין שלא הגיע זמנן ובני יונה שעבר זמנן אינן ראויין לקרבן והוו להו כמליקת חולין דתניא בהכל שוחטין (חולין דף כב.) תורין גדולים ולא קטנים בני יונה קטנים ולא גדולים דלא אישתמיט קרא וכתב מן היונה ומן בני התורים ואימתי תורין כשירין משיזהיבו ואימתי בני יונה פסולין משיצהיבו נוצה מוזהבת שסביב הצואר:

    שנסמית עינה דה"ל מחוסר אבר והקריבהו נא לפחתך וכי אמרינן אין תמות וזכרות בעופות לענין דוקין שבעין הוא דקאמרינן:

    שפסולה בקדש שבאה לעזרה בהכשרה ונפסלה:

    גמ' שמאל ולילה מלק בשמאל או בלילה:

    זר והוא הדין לאונן וערל וכל הפסולין:

    ביום הכפורים נטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו ולילה נמי מאי שנא דאשכחן ליה הכשירה לכתחילה באיברים ופדרים:

    אלעזר כתיב בשחיטתה וכתיב חוקה לעכב:

    דקדשי בדק הבית היא ועל כרחך אין עבודות שלה חשובות עבודה:

    4 more comments on this page.

    Rashi on Zevachim 68b · Sefaria

    Tosafot

    ושניסמית עינה היינו שנחטטה דמחוסר אבר וממעטינן לה בפ"ק דקידושין (דף כד:) מדכתיב מן העוף ולא כל העוף פרט לשיבש גפה ולא כמו שפירש בקונטרס משום הקריבהו נא לפחתך וא"ת ל"ל קרא למחוסר אבר הא אפילו לבני נח אסור כדדרשינן לקמן פ' בתרא (דף קטז.) ופ"ק דע"ז (זבחים דף ה:) הבא בהמה שחיין ראשי איברים שלה וי"ל דאי לאו דכתיב קרא בישראל הוה מוקמינן קרא דבני נח לישראל ולא לבני נח כדאמר בפ' ד' מיתות (סנהדרין דף נט.) כל מצוה שנאמרה לבני נח ולא נשנית בסיני לישראל נאמרה ולא לבני נח א"נ הוה אמינא דכיון דאישתרי בעל מום בעופות לישראל טפי מבהמה אישתרי אפי' מחוסר אבר א"נ הוה מוקמינן מכל החי דכתיב בבני נח דדוקא בהמה שמצינו שנאסר בה מום לישראל:

    אמר רב שמאל ולילה כו' כולה הך סוגיא כר"ש כדפרישית במתני' ושמאל ולילה דאין מטמאין דאם עלו לא ירדו וזר וסכין דמטמאין (ירדו) לר"ש דכיון דאירע פסול [קודם שחיטה] כמו דחנקינון דמי וירדו דאין פסולן בקודש שלא נתקדש בכלי וכל שפסולו בקודש דלא ירד היינו שאירע פסול משנשחט ונתקדש בקדושת כלי ולא כמו שפי' בקונטרס לקמן בפ' המזבח מקדש (זבחים דף פד.) אין פסולו בקודש שאירע פסול קודם ביאתו לעזרה כגון רובע ונרבע דנרבע בעזרה מאי איכא למימר ועוד דשחיטת דרום ר"ל במעילה דתרד לר"ש ולאו דוקא ר"ש רובע ונרבע דה"ה זר במליקה ובקמיצה תרד דעל כרחיך למאי דבעי למימר רבה דשחיטת דרום תרד לר"ש ושמאל ולילה דאין מטמאין בבית הבליעה ואם עלו לא ירדו טעמא בכל מקום כדמפרש הכא שמאל דאית ליה הכשר' ביום הכפורים ולילה לאיברים ופדרים ורבי יהודה ממעט לילה אע"ג דאית ליה הכשר' ושמאל נמי ה"ל הכשר' וממעט דאין לומר דלא ממעט אלא ג' דברים משום דתלתא מיעוטי כתיבי דהא מלקה זר ובעל מום תרד לר' יהודה וכן שחיטת דרום וא"ת ומה בין שחיטת דרום לרבי יהודה לפסח וחטאת שלא לשמו דרום נמי כשר בשאר קדשים וי"ל דדרום דמי לנשחט בחוץ דתרוייהו פסולי מקום ומהאי טעמא היה רוצה לומר רבה לר"ש דתרד וא"ת דהכא משמע דלרב לא הוי פסול זר כפסול שמאל ובפ"ק דמנחות (דף ו:) משווה להו לענין אם קמץ יחזיר וי"ל דהתם אין תלוי בהכשר דהא מכשר ר' יהודה בן בתירא בכל הפסולין כולן. הגה"ה נ"ל פירוש דכל שפסולו בקודש היינו כל שפסולו כשר בעלמא בקודש דהא לשון זה תנן לקמן בפ' המזבח מקדש (זבחים דף פד.) גבי אם עלו לא ירדו והתם נמי מפרש לכל אותם שלא ירדו היכן כשרים בעלמא ולעיל פ"ה (זבחים דף נא.) מפרש להו לן בדם כשר שהרי לן כשר באימורים וכן כולהו ובשמעתא נמי מפרש מ"ש שמאל דאינו מטמא דאית ליה הכשיר' ביוה"כ ולילה באיברים ופדרים וזר וסכין מטמאין דלית להו הכשיר' בעלמא ור' יוחנן דאמר מליקת זר אין מטמאה משום דאית ליה הכשירא או בשחיטה או בבמה וכן בהמה בעלת מום דלא תרד לר"ע בדוקין שבעין הואיל וכשר בעופות ולרבנן נמי אי משכחת ליה בבהמה הכשירא לא תרד ולרבי שמעון נמי בעי הכשירא בעלמא דהיינו פסולו בקודש ולהכי תנן גבי אתנן וכלאים ירדו דלית להו הכשירא בעלמא והא דר' יהודה בעצמו אומר מפני מה לן בדם כשר שכשר באימורין [ולן] באימורין [שכשר] בבשר לאורויי דשאר עבודות ילפינן מלכתחילה או מבמה אבל עבודות דם לא ולהכי קאמר ירדו בג' דמכשירן ר"ש דאינו חושש כיון דמשכח הכשירא בשום מקום אבל עבודות דם שפיר יליף ר' יהודה מעבודות דם אפי' מהכשירן ולהכי שלמעלה שלמטה שבפנים שבחוץ לא ירד וטריפה ירד אפי' לר"ש אפי' לר"ע דיליף בהמה מעוף אע"ג דאשכחן הכשירא בעוף טריפה במליקה אם תתרץ התם מצוותו בכך הא ילפינן שמאל לא ירד מהכשר דיוה"כ י"ל דתרתי לא ילפי בהמה מעוף וגם שלא בהכשרו ממצוותו בכך אי נמי לא ילפינן פסול של קודם שחיטה כגון טריפה ממליקה שאינו דוגמתו לא אירע קודם שחיטה וכמדומה לי שכן פירש לנו רבינו הקדוש נ"ע ולא כמו שבפנים וא"כ אין מטמאין בגדים אבית הבליעה וגם אם עלו לא ירדו הא בהא תליא דהא לישנא דכל שפסולו בקודש גבי תרווייהו תנן לה ובריש מעילה (דף ב:) נמי מדמה להו לתרווייהו ושחיטת עוף קדשים בפנים דאמרינן בסמוך אין מטמאין אע"ג דתרד כדמוכח בפרק השוחט והמעלה (לקמן זבחים דף קיא.) דפטר ליה אם העלהו אחרי כן בחוץ ואם לא ירדו בפנים היה חייב בחוץ כדאיתא בפ"ב התם איכא קרא בסמוך למימר אין מטמאין והא דאמרינן בשחיטת דרום דירדו לרבי יהודה פ"ק דמעילה (דף ב:) אע"ג דאית ליה הכשירא דקדשים קלים ודמים שלמטה למעלה לא ירד אף לר' יהודה מ"מ כיון דשחיטתן חוץ למקומן חשיבי כשוחט חוץ והוו כמאן דחנקינהו דמי ומליקת פסול דקאמר בסמוך אין מטמאה אין צ"ל כפירש"י שפירש בעל מום דלא אשכחן כהן בעל מום שכשר לעבודה ואפילו בבמה כדאשכחן (דמוכח) לעיל ריש פ"ב (דף טז.) דפריך מה להצד השוה שבהן שכן לא הותרו בבמה אבל מליקת פסול היינו או אונן או טמא או פסול אחר דאישתרי בעלמא ונשפך דמה מן הצואר דלא ירדו משום דכבר נעשית כל השחיטה כהוגן. ברו"ך:

    דאית ליה הכשירה ביוה"כ הוה מצי למימר בהולכת אברים אלא כיון דמשכח יוה"כ בעבודה דמעכב כפרה נקטיה:

    שחיטה לאו עבודה היא פירשתי לעיל בסוף פ"ק (זבחים דף יד:):

    ונילף מבמה פי' כיון דמכשרת לילה אע"ג דאין פסולו בקודש משום דאית ליה הכשירא א"כ זר נמי כיון דאית ליה הכשירא והוה מצי לשנויי דאתיא כמ"ד (לקמן זבחים דף סט.) דאין מנחה ועופות בבמה וברייתא דתניא לקמיה כרבי יוחנן לא קשיא לדידיה דאתיא כמ"ד דיש מנחה ושמא משמע ליה דאי ילפא מבמה ילפינן אפי' מנחה ועופות כיון דאיכא הכשירא מיהא לזר:

    וכי תימא מבמה לא יליף והתניא מנין ליוצא כו' אע"ג דהך ברייתא כר' יהודה בפ' המזבח מקדש (לקמן זבחים דף פד:) מ"מ כיון דר' יהודה דמחמיר יליף מבמה כל שכן ר"ש ומשני אזאת תורת העולה סמיך דמרבינן כל דבר שיש לו הכשר אע"ג דלית ליה הכשר אלא בבמה מיהו עבודת הדם לא יליף ר' יהודה דהא ממעט נשחטה בלילה ויצא דמה וכן שחיטת דרום:

    אלא לרב לאתויי מאי וליכא למימר לאתויי חוץ לזמנו וחוץ למקומו ושלא לשמו דלא תני במתניתין דהא מקל וחומר אתו דמליקת לילה דלרבי יהודה תרד אינה מטמאה כל שכן הנך דלא תרד לר' יהודה דלא מטמו:

    Tosafot on Zevachim 68b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה ושניסמית כו' ולא לבני נח עיין חולין דף כג ע"א תד"ה תמות:

    Gilyon HaShas on Zevachim 68b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Zevachim, daf 68, Amud Bet, about 204 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 117 words

      Opens “תורין שלא הגיע זמנן, ובני יונה שעבר…”

    2. Segment 216 words

      Opens “זה הכלל: כל שפסולו בקודש אינו מטמא…”

    3. Segment 314 words

      Opens “גמ׳ אמר רב: שמאל ולילה אין מטמאין…”

    4. Segment 423 words

      Opens “מאי שנא שמאל דאית ליה הכשירה ביוה"כ…”

    5. Segment 512 words

      Opens “ולא?! והא"ר זירא: שחיטת פרה בזר פסולה;…”

      Named: רב עלה.

    6. Segment 66 words

      Opens “שאני פרה, דקדשי בדק הבית היא.…”

    7. Segment 712 words

      Opens “ולא כל דכן הוא: קדשי בדק הבית…”

    8. Segment 815 words

      Opens “אמר רב שישא בריה דרב אידי: מידי…”

      Named: רב שישא, רב אידי.

    9. Segment 92 words

      Opens “ונילף מבמה!…”

    10. Segment 103 words

      Opens “מבמה לא יליף.…”

    11. Segment 1112 words

      Opens “ולא?! והתניא: מנין ליוצא שאם עלה לא…”

    12. Segment 129 words

      Opens “תנא (ויקרא ו, ב) אזאת תורת העולה״…”

    13. Segment 1312 words

      Opens “ורבי יוחנן אמר: זר אין מטמא אבית…”

      Named: רבי יוחנן.

    14. Segment 1417 words

      Opens “תנן: כל הפסולין שמלקו מליקתן פסולה. בשלמא…”

    15. Segment 1511 words

      Opens “לאו לאיתויי שמאל ולילה. שמאל ולילה בהדיא…”

    16. Segment 1623 words

      Opens “תא שמע: זה הכלל כל שהיה פסולו…”

      Named: רבי יוחנן.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Zevachim 68b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026