הכל לטובה — אילו היה נר דלוק היה הגייס רואה אותי ואילו היה החמור נוער או התרנגול קורא היה הגייס בא ושובה אותי:
והא קחזינן דמזקא — שמזקת:
אוי לי מיוצרי — אם אלך אחרי יצרי ואם לא אלך אחריו אוי לי מיצרי המיגעני בהרהורים:
דו פרצופין — שני פרצופין בראו תחלה אחד מלפניו ואחד מאחריו וצלחו לשנים ועשה מן האחד חוה:
אחור וקדם צרתני — לשון צורה דהיינו שני פרצופין:
זכר ונקבה בראם — משמע מתחלת ברייתם תרי הוו:
היינו דכתיב ויבן — שהיה צריך בנין:
מאי ויבן — והלא כבר נבנה:
כדי לקבל את הפירות — שאם יהיה קצר מלמטה ורחב מלמעלה תהא התבואה דוחפת את הכתלים מלמעלה לכאן ולכאן שהמשא מכביד עליהם:
שושבין — משתדל בחופתו ובזיווגו:
ולמ"ד פרצוף — ומתחלתו היה מצד אחד זכר ונקבה מצד אחר:
הי מינייהו סגי ברישא — איזהו פרצוף היה מהלך לפנים:
אפי' היא אשתו — גנאי הדבר:
נזדמנה לו על הגשר — אשת איש והיא לפניו:
יסלקנה לצדדין — עד שיעבור לפניה:
אחורי אשה בנהר — אחורי אשת איש מגבהת בגדיה מפני המים וזה מסתכל בה:
יד ליד לא ינקה רע — אפילו כמשה רבינו שקבל תורה מימינו של הקב"ה לא ינקה רע וקרא באשה משתעי:
עם הארץ — לא שמש תלמידי חכמים שלא למד משנה זו ששנינו לא יהלך אדם אחורי אשה ואפילו היא אשתו:
ולמאי דקאמר רב נחמן — שהלך אחריה ממש אם כן אפילו בי רב עם תינוקות של בית רבן נמי לא קרא:
בשעה שהצבור מתפללים — דכיון שאינו נכנס נראה כפורק עול ומבזה בית הכנסת:
ואי דרי מידי — אין כאן גנאי דמוכחא מילתא דהאי דלא נכנס מפני המשוי:
ואי איכא פתחא אחרינא — אין כאן בזוי דמאן דחזי סבר בפתחא אחרינא ליעול:
יביע — לשון אבעבועות כל משקה מסריח מעלה רתיחה ואבעבועות:
חטאת — לשון חטה דריש ליה:
כליות יועצות — את הלב עשה כן:
והלב מבין — מה יש לו לעשות אם ישמע לעצת הכליות אם לאו ומנין שהכליות יועצות שנאמר (תהילים ט״ז:ז׳) אברך את ה' אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי ומנין שהלב מבין שנאמר (ישעיהו ו) ולבבו יבין:
לשון מחתך — הדבור להוציא מפיו:
והפה — הם השפתים גומר ומוציאו:
