בוני התלמוד

    מסכת ברכות דף ס״א עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    הכל לטובהאילו היה נר דלוק היה הגייס רואה אותי ואילו היה החמור נוער או התרנגול קורא היה הגייס בא ושובה אותי:

    והא קחזינן דמזקאשמזקת:

    אוי לי מיוצריאם אלך אחרי יצרי ואם לא אלך אחריו אוי לי מיצרי המיגעני בהרהורים:

    דו פרצופיןשני פרצופין בראו תחלה אחד מלפניו ואחד מאחריו וצלחו לשנים ועשה מן האחד חוה:

    אחור וקדם צרתנילשון צורה דהיינו שני פרצופין:

    זכר ונקבה בראםמשמע מתחלת ברייתם תרי הוו:

    היינו דכתיב ויבןשהיה צריך בנין:

    מאי ויבןוהלא כבר נבנה:

    כדי לקבל את הפירותשאם יהיה קצר מלמטה ורחב מלמעלה תהא התבואה דוחפת את הכתלים מלמעלה לכאן ולכאן שהמשא מכביד עליהם:

    שושביןמשתדל בחופתו ובזיווגו:

    ולמ"ד פרצוףומתחלתו היה מצד אחד זכר ונקבה מצד אחר:

    הי מינייהו סגי ברישאאיזהו פרצוף היה מהלך לפנים:

    אפי' היא אשתוגנאי הדבר:

    נזדמנה לו על הגשראשת איש והיא לפניו:

    יסלקנה לצדדיןעד שיעבור לפניה:

    אחורי אשה בנהראחורי אשת איש מגבהת בגדיה מפני המים וזה מסתכל בה:

    יד ליד לא ינקה רעאפילו כמשה רבינו שקבל תורה מימינו של הקב"ה לא ינקה רע וקרא באשה משתעי:

    עם הארץלא שמש תלמידי חכמים שלא למד משנה זו ששנינו לא יהלך אדם אחורי אשה ואפילו היא אשתו:

    ולמאי דקאמר רב נחמןשהלך אחריה ממש אם כן אפילו בי רב עם תינוקות של בית רבן נמי לא קרא:

    בשעה שהצבור מתפלליםדכיון שאינו נכנס נראה כפורק עול ומבזה בית הכנסת:

    ואי דרי מידיאין כאן גנאי דמוכחא מילתא דהאי דלא נכנס מפני המשוי:

    ואי איכא פתחא אחרינאאין כאן בזוי דמאן דחזי סבר בפתחא אחרינא ליעול:

    יביעלשון אבעבועות כל משקה מסריח מעלה רתיחה ואבעבועות:

    חטאתלשון חטה דריש ליה:

    כליות יועצותאת הלב עשה כן:

    והלב מביןמה יש לו לעשות אם ישמע לעצת הכליות אם לאו ומנין שהכליות יועצות שנאמר (תהילים ט״ז:ז׳) אברך את ה' אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי ומנין שהלב מבין שנאמר (ישעיהו ו) ולבבו יבין:

    לשון מחתךהדבור להוציא מפיו:

    והפההם השפתים גומר ומוציאו:

    ברכות 61 עמוד א

    1הכל לטובה.

    2ואמר רב הונא אמר רב משום ר' מאיר: לעולם יהיו דבריו של אדם מועטין לפני הקב"ה שנאמר: ״(קהלת ה א) אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים כי האלהים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים״:

    3דרש רב: נחמן בר רב חסדא מאי דכתיב: ״(בראשית ב״, ז) וייצר ה' אלהים את האדם בשני יודי"ן שני יצרים ברא הקב"ה אחד יצר טוב ואחד יצר רע׃

    4מתקיף לה רב נחמן בר יצחק אלא מעתה בהמה דלא כתיב ״בה וייצר לית לה יצרא והא קא חזינן דמזקא ונשכא ובעטא אלא כדר״ש בן פזי דאמר ר' שמעון בן פזי אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי׃

    5אי נמי כדר' ירמיה בן אלעזר דאמר ר' ירמיה בן אלעזר דו פרצופין ברא הקב"ה באדם הראשון שנאמר ״(תהלים קלט״, ה) אחור וקדם צרתני:

    6(בראשית ב, כב) ויבן ה' אלהים את הצלע׃

    7רב ושמואל חד אמר פרצוף וחד אמר זנב׃

    8בשלמא למאן דאמר פרצוף היינו דכתיב ״אחור וקדם צרתני אלא למאן דאמר זנב מאי אחור וקדם צרתני כדרבי אמי דאמר ר' אמי אחור למעשה בראשית וקדם לפורענות״׃

    9בשלמא אחור למעשה בראשית דלא אברי עד מעלי שבתא אלא וקדם לפורענות פורענות דמאי אילימא פורענות דנחש והתניא רבי אומר בגדולה מתחילין מן הגדול ובקללה מתחילין מן הקטן׃

    10בגדולה מתחילין מן הגדול דכתיב ״(ויקרא י״, יב) וידבר משה אל אהרן ואל אלעזר ואל איתמר בניו הנותרים קחו וגו' בקללה מתחילין מן הקטן בתחלה נתקלל נחש ולבסוף נתקללה חוה ולבסוף נתקלל אדם׃

    11אלא פורענות דמבול דכתיב ״(בראשית ז״, כג) וימח את כל היקום אשר על פני האדמה מאדם ועד בהמה ברישא אדם והדר בהמה׃

    12בשלמא למאן דאמר פרצוף היינו דכתיב ״וייצר בשני יודי״ן אלא למאן דאמר זנב מאי וייצר׃

    13כדר"ש בן פזי דאמר ר' שמעון בן פזי אוי לי מיוצרי אוי לי מיצרי׃

    14בשלמא למאן דאמר פרצוף היינו דכתיב ״(בראשית ה״, ב) זכר ונקבה בראם אלא למאן דאמר זנב מאי זכר ונקבה בראם כדר' אבהו דרבי אבהו רמי כתיב ״זכר ונקבה בראם וכתיב (בראשית ט״, ו) כי בצלם אלהים עשה את האדם הא כיצד בתחלה עלה במחשבה לבראת ב' ולבסוף לא נברא אלא אחד׃

    15בשלמא למאן דאמר פרצוף היינו דכתיב ״(בראשית ב״, כא) ויסגור בשר תחתנה אלא למאן דאמר זנב מאי ויסגור בשר תחתנה א"ר ירמיה ואיתימא רב זביד ואיתימא רב נחמן בר יצחק לא נצרכה אלא למקום חתך׃

    16בשלמא למ"ד זנב היינו דכתיב ״ויבן אלא למ״ד פרצוף מאי ויבן׃

    17לכדר"ש בן מנסיא דדרש ר"ש בן מנסיא מאי דכתיב ״ויבן ה' את הצלע מלמד שקלעה הקב״ה לחוה והביאה לאדם הראשון שכן בכרכי הים קורין לקליעתא בנייתא׃

    18דבר אחר ויבן אמר רב חסדא ואמרי לה במתניתא תנא מלמד שבנאה הקב"ה לחוה כבנין אוצר מה אוצר זה קצר מלמעלה ורחב מלמטה כדי לקבל את הפירות אף אשה קצרה מלמעלה ורחבה מלמטה כדי לקבל את הולד׃

    19ויביאה אל האדם א"ר ירמיה בן אלעזר מלמד שנעשה הקב"ה שושבין לאדם הראשון מכאן למדה תורה דרך ארץ שיחזור גדול עם קטן בשושבינות ואל ירע לו׃

    20ולמאן דאמר פרצוף הי מינייהו סגי ברישא אמר רב נחמן בר יצחק מסתברא דגברא סגי ברישא דתניא לא יהלך אדם אחורי אשה בדרך ואפי' אשתו נזדמנה לו על הגשר יסלקנה לצדדין וכל העובר אחורי אשה בנהר אין לו חלק לעולם הבא׃

    ברייתא

    21תנו רבנן המרצה מעות לאשה מידו לידה כדי להסתכל בה אפילו יש בידו תורה ומעשים טובים כמשה רבינו לא ינקה מדינה של גיהנם שנאמר ״(משלי יא״, כא) יד ליד לא ינקה רע לא ינקה מדינה של גיהנם׃

    22א"ר נחמן מנוח עם הארץ היה דכתיב ״(שופטים יג״, יא) וילך מנוח אחרי אשתו׃

    23מתקיף לה רב נחמן בר יצחק אלא מעתה גבי אלקנה דכתיב ״וילך אלקנה אחרי אשתו וגבי אלישע דכתיב (מלכים ב ד״, ל) ויקם וילך אחריה הכי נמי אחריה ממש אלא אחרי דבריה ואחרי עצתה הכא נמי אחרי דבריה ואחרי עצתה׃

    24א"ר אשי ולמאי דקאמר רב נחמן מנוח עם הארץ היה אפי' בי רב נמי לא קרא שנאמר ״(בראשית כד״, סא) ותקם רבקה ונערותיה ותרכבנה על הגמלים ותלכנה אחרי האיש ולא לפני האיש׃

    25א"ר יוחנן אחורי ארי ולא אחורי אשה אחורי אשה ולא אחורי עכו"ם אחורי עכו"ם ולא אחורי בהכ"נ בשעה שהצבור מתפללין׃

    26ולא אמרן אלא דלא דרי מידי ואי דרי מידי לית לן בה ולא אמרן אלא דליכא פתחא אחרינא ואי איכא פתחא אחרינא לית לן בה ולא אמרן אלא דלא רכיב חמרא אבל רכיב חמרא לית לן בה ולא אמרן אלא דלא מנח תפילין אבל מנח תפילין לית לן בה:

    27אמר רב יצר הרע דומה לזבוב ויושב בין שני מפתחי הלב שנא' (קהלת י, א) זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח ושמואל אמר כמין חטה הוא דומה שנאמר ״(בראשית ד״, ז) לפתח חטאת רובץ׃

    ברייתא

    28ת"ר שתי כליות יש בו באדם אחת יועצתו לטובה ואחת יועצתו לרעה ומסתברא דטובה לימינו ורעה לשמאלו דכתיב ״(קהלת י״, ב) לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו:

    ברייתא

    29תנו רבנן כליות יועצות לב מבין לשון מחתך פה גומר ושט מכניס ומוציא כל מיני מאכל, קנה מוציא קול,׃

    תוספות

    וכל העובר אחורי אשה בנהר אין לו חלק לעוה"בפי' אם רגיל בכך לפי שיבא לידי נאוף וסופו יורד לגיהנם:

    אלא מעתה גבי אלקנה דכתיב וילך אלקנה אחרי אשתו וגו'שבוש הוא שאין פסוק זה בכל המקרא ול"ג ליה:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    מאירי

    לעולם יהיו דבריו של אדם מועטין לפני הב"ה שנא' האלקים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים:

    לעולם אל יהלך אדם אחורי אשה ואפילו היא אשתו ואע"פ שמצינו וילך אלקנה אחרי אשתו וילך מנוח אחרי אשתו וכן באלישע וילך אחריה פי' הדברים באלו שהלכו אחרי עצתן:

    נזדמנה לו על הגשר יסלקנה לצדדין ולעולם אל יעבור אחורי אשה בנהר ואפילו מעות לא ירצה מידו לידה בשום מחשבה רעה:

    אמרו חכמים ילך אדם אחורי ארי ולא אחורי אשה, אחורי אשה ולא אחורי ע"ז אחורי ע"ז ולא אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללים כל זמן שיש לחשדו שהוא מתיאש מן התפלה אבל אם היה נושא משאוי או איזה ענין שיתנצל בו על שאינו נכנס לבית הכנסת אין כאן בית מיחוש:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת ברכות דף ס״א עמוד א׳

    מסכת ברכות דף ס״א עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 29 קטעים ממוספרים, כ־787 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    הכל לטובה אילו היה נר דלוק היה הגייס רואה אותי ואילו היה החמור נוער או התרנגול קורא היה הגייס בא ושובה אותי:

    והא קחזינן דמזקא שמזקת:

    אוי לי מיוצרי אם אלך אחרי יצרי ואם לא אלך אחריו אוי לי מיצרי המיגעני בהרהורים:

    דו פרצופין שני פרצופין בראו תחלה אחד מלפניו ואחד מאחריו וצלחו לשנים ועשה מן האחד חוה:

    אחור וקדם צרתני לשון צורה דהיינו שני פרצופין:

    זכר ונקבה בראם משמע מתחלת ברייתם תרי הוו:

    היינו דכתיב ויבן שהיה צריך בנין:

    מאי ויבן והלא כבר נבנה:

    ועוד 20 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Berakhot 61a · Sefaria

    תוספות

    וכל העובר אחורי אשה בנהר אין לו חלק לעוה"ב פי' אם רגיל בכך לפי שיבא לידי נאוף וסופו יורד לגיהנם:

    אלא מעתה גבי אלקנה דכתיב וילך אלקנה אחרי אשתו וגו' שבוש הוא שאין פסוק זה בכל המקרא ול"ג ליה:

    Tosafot on Berakhot 61a · Sefaria

    מאירי

    לעולם יהיו דבריו של אדם מועטין לפני הב"ה שנא' האלקים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים:

    לעולם אל יהלך אדם אחורי אשה ואפילו היא אשתו ואע"פ שמצינו וילך אלקנה אחרי אשתו וילך מנוח אחרי אשתו וכן באלישע וילך אחריה פי' הדברים באלו שהלכו אחרי עצתן:

    נזדמנה לו על הגשר יסלקנה לצדדין ולעולם אל יעבור אחורי אשה בנהר ואפילו מעות לא ירצה מידו לידה בשום מחשבה רעה:

    אמרו חכמים ילך אדם אחורי ארי ולא אחורי אשה, אחורי אשה ולא אחורי ע"ז אחורי ע"ז ולא אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללים כל זמן שיש לחשדו שהוא מתיאש מן התפלה אבל אם היה נושא משאוי או איזה ענין שיתנצל בו על שאינו נכנס לבית הכנסת אין כאן בית מיחוש:

    Meiri on Berakhot 61a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בד"ה אלא מעתה גבי אלקנה כו' ול"ג ליה עכ"ל ועי' במהרש"ל בזה באורך לקיים גירסת הספרים בדוחק ואני אומר לקיים גירסת הילקוט דפריך מדכתיב וילך אלקנה הרמתה על ביתו דמשמע לפי פשוטו שהלך בדרך מירושלים לעירו הרמתה ומדכתיב על ביתו ולא כתיב אל ביתו משמע להו דביתו הוא אשתו שהלך בדרך זה על ובסמוך לה ואחריה כמו ויבואו האנשים על הנשים דהיינו בסמוך להם ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Berakhot 61a · Sefaria

    בן יהוידע

    לָעוֹלָם יִהְיוּ דְבָרָיו שֶׁל אָדָם מוּעָטִין לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קשא הלא דבר זה מפורש בכתוב ומה בא רבי מאיר לחדש על הכתוב? ונראה לי בס"ד כי התפלה שאדם מתפלל על צרכיו אין בה צורך, כי הקב"ה יודע הנסתרות, ויודע העתידות, ויודע מה שצריך לאדם יותר ממה שיודע האדם על עצמו, ורק הוצרכה התפלה כדי שיתברר בה אמונת האדם בהשגחה העליונה, כי כיון שהוא מתפלל לה' על צרכיו נמצא מאמין הוא שהכל מסור בידו יתברך, ואפילו הטבע והכל נעשה בהשגחתו, ועל כן אין צריך להאריך בבקשת צרכיו בכמה פרטיים, ועל זה בא הכתוב להזהיר האדם שיהיו דבריך מוּעָטִים, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל, דמה שנאמר (תהלים פא, יא) הַרְחֶב פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ, בדברי תורה כתיב, אבל על צרכיו יקצר והקדוש ברוך הוא יתן כל פרטים הצריכים לו ואף על פי שלא פירש אותם בתפלתו. והנה על דברת הכתוב היה נראה לחלק ולומר שלא הזהיר להיות דבריו מועטים אלא בעתים שאין בהם עת רצון, דהיינו טעמא אם יאריך בתפלתו לבקש פרטים רבים, יתקנאו בו המקטרגים לומר זה מבקש חשבונות רבים, נראה כי בוטח הוא במעשיו שהוא ראוי לכל הכבוד הזה, נראה מה מעשיו אבל בעת רצון דאין בו קטרוג הייתי חושב דלית לן בה, לכך בא ר' מאיר לחדש לעולם אפילו בעת רצון יהיו דבריו של אדם מועטין לפני הקב"ה, ונראה לי דכל זה איירי אם יתפלל בדיבור גלוי, אך אם יתפלל בלחש לית לן בה, כך נראה לי.

    אוֹי לִי מִיוֹצְרִי אוֹי לִי מִיִצְרִי פירש רש"י מִיִצְרִי המיגעני בהרהורים רעים. קשא לא שייך לומר על זה אוֹי מאחר כי השכר בא מצד היגיעה הזאת, דאם לא היה אדם יגיע מיצרו לא היה נוטל שכר, וכל יגיעה המולדת ריוח לאדם אין אומרים עליה אוֹי? ונראה לי בס"ד הכונה שיש מידות טובות שהם רצון הבורא יתברך, ואם יעשם האדם על הרוב יסתבב מהם דבר אחר שהוא שנוי לפניו יתברך, דרך משל מדת הענוה היא מדה טובה שחפץ בה השם יתברך, אך אפשר שיסתבב אחר כך ממנה גאוה בלב האדם, שרואה עצמו מתנהג בענוה יתגאה בלבבו על מדה טובה המצויה אלו, וכן מדת הקנאה שיתקנא ברשעים עוברי עבירות, וכל מה שיוסיף קנאה יוסיף כעס בלבבו, ואפשר שמחמת כן יבא לידי כעס גדול שזה הכעס הוא שנאוי להשם יתברך! אך נולד מדבר שחפץ בו יתברך. וכן מצינו בתלמיד רבינו האר"י ז"ל שנתכעס עם בנו בתוך הלימוד שהיה מלמדו תורה, והוכיחו רבינו ז"ל על כעסו אף על פי שנתכעס בדבר מצוה וכן יש הרבה עניינים כיוצא באלה, ועל אלה וכיוצא בהם קאמר אוֹי לִי מִיוֹצְרִי אם לא אעשה כל מידות טובות שרוצה בהם, וְאוֹי לִי מִיִצְרִי אשר יסבב לי מכשול מאיזה מידה טובה ממדות הטובות. אך עדיין צריך להבין מה שייכות איכא לתרי אוֹי אלו אצל יצירת האדם דנקיט בה וַיִּיצֶר בשני יודי"ן? ונראה לי בס"ד לפרש ענין זה באופן אחר, שהאדם מורכב מחומר וצורה, וחלק הנפשיי שבו יתייחס להיוצר ב"ה, וחלק החומריי יתייחס להיצר, שהחומר עצמו אשר בגופו נעשה יצר הרע לאדם, כמו שכתבו המפרשים ז"ל שיש שני מיני יצרי הרע, אחד 'מלאך רע' ואחד הוא 'מהות החומר שבגוף האדם' ואלו השני חלקים הם כדמיון שתי נשים שהם צרות זו לזו, דכל אחת לא נח לה במנוחת צרתה, כן הוא כאן בחלק הנפשיי המתייחס ליוצר ב"ה לא נח לו במנוחת חלק החמריי המתייחס ליצר הרע, וכן זה לא נח לו במנוחת חלק הנפשיי, ובזה מובן שפיר מה שכתוב ב' יודין שהם רומזים לשני חלקים הנזכרים ביצירת האדם, כי באמת הוא נוצר בהרכבת שני אלקים הנזכר.

    אֶלָּא לְמַאן דְאָמַר זָנָב מַאי (תְּהִלִּים קלט, ה) אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי? מקשים מאי קושיא זו, דלמ"ד זנב הוי פירוש צַרְתָּנִי לשון יצירה, שיצרו בפנים ואחור? ומתרצים דאם כן הוה ליה למימר קֶדֶם וָאָחוֹר צַרְתָּנִי. ולי אנא עבדא נראה תירוץ פשוט, דאם כן מאי אתא לחדש להזכיר דבר שהוא נראה לעיני הכל, כי כל הבריות כך הם עומדים לפנינו בפנים ואחור, מה שאין כן אם נפרש צַרְתָּנִי לשון צורה, בא להגיד החידוש שנעשה לאדם בתחילת הבריאה בלבד, שיצרו בצורת פנים משני צדדין, וזה החדוש הפלאי לא נמצא לפנינו.

    וְהָתַּנְיָא ר' מֵאִיר אוֹמֵר בַּגְּדֻלָּה מַתְחִילִין מִן הַגָּדוֹל קשא למאי אצטריך להביא דברי ר' מאיר, יקשה לו מגוף הכתוב? ונראה לי בס"ד כי מן הכתוב ליכא קושיא, דלעולם האדם נתקלל בראשונה, וכן הסברה מחייבת מאחר דהוכיחו תחלה ודאי גמר דבריו עמו וקללו, ומה שזכר הכתוב קללתו באחרונה, כן ימצא הרבה במקראות שיזכר ענין המאוחר קודם ענין שקדם לו, דעל זה אמרו רבותינו ז"ל 'אין מוקדם ומאוחר בתורה' ויתכן דחס הכתוב על כבוד אדם והזכיר קללתו באחרונה, ולעולם נתקלל בראשונה תכף בעת שהוכיחו, אך ר' מאיר דיליף מהכא לענין בעלמא דבקללה מתחילין מן הקטן, משמע דסבירא ליה דבקושטא הכי הוי שהנחש נתקלל בראשונה ואדם באחרונה, לכך מקשי מהא דר' מאיר.

    לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לִמְקוֹם חֲתָךְ יש להקשות על המקשן מאי סלקא דעתיה, וכי לא ידע דעל כל פנים צריך שיסגור מקום חתך? ונראה לי בס"ד דסבר המקשן בשלמא אם היו שני פרצופין ונסרס, דצריך להעלות בשר על הגוף כולו מרישיה לסיפיה, ודאי צריך לזה כח אלהי שיגזור הקב"ה בריאת בשר זה שיהיה ברגע אחד, אך למאן דאמר זנב, שצריך לסגור בשר על מקום מועט של מקום חתך, אין צריך לזה להיות מעשה שמים ברגע אחד, אלא ישאר כמו שהוא ויבריא ויסגור בשר כפי הטבע במשך שלש וארבע ימים, כאשר יזדמן לאדם מכה קטנה בגופו ועולה במקומה אחר רפואתה בשר חדש במשך מעט ימים? ותירץ לו התרצן דהוצרך להיות סגירת בשר זה בידי שמים כדי שלא ישאר סימן רושם במקום החתך, כי אם יסגר כפי הטבע מוכרח שיהיה ניכר אחר כך מקום החתך אחר שיבריא מאיליו, אך דבר זה עשה השם יתברך כדי שלא יהיה ניכר מקום החתך אחר כך כלל, ובעת שהקיץ האדם מן תרדמה לא נודע לו ולא נראה לעיניו המקום שנחתך ממנו הזנב, ולזה אמר לא נצרכה מעשה שמים אלא למקום חתך, כדי שלא יהיה ניכר אחר כך כשהקיץ אדם, כי ברגע אחד נשלם הבשר בהשוואה אחת עם שאר בשר הגוף.

    מְלַמֵּד שֶׁקָּלְעָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְחַוָּה וְהֵבִיאָה אֶל הָאָדָם פירוש שקלע שער ראשה דהיינו שנקלע שערה מאיליו על פי מאמרו יתברך, והנה צריך להבין למאי אצטריך להיות קליעת שערה בידי שמים, והוה סגי שיתן הקב"ה בינה בחוה שהיא תקלע שערה בידה כדי שתתגאה בכך? ונראה לי בס"ד על פי מה שכתב רבינו האר"י ז"ל בשער המצות פ' קדושים, שהזכר צריך לספר שער ראשו, ויכוין שהוא מעביר ומגלח כוחות הדינין כי שערות הראש רומזים לדינין תקיפין, ורק ישייר הפאות, כי אין ראוי להעביר כולם שהדינין הם צורך גבוה והעולם צריך להם, וזה דוקא בזכר, אמנם הנקבה היא בחינת עשיה, וכל אחיזת הדינין ושרשם הוא בה, ואם נעבירם גם מראש הנקבה יתבטלו לגמרי, ולכן האשה אינה מגלחת ראשה ואדרבה מגדלת שער ראשה כדי להשאיר שורש הדינין, עד כאן דבריו, ומצאתי שהאשה צריכה לקלוע שערה ולכוין בעת שקולעתו לעקור כוחות הדינין ולכפותם, כי הקליעה היא כפיית השערות, ואמרתי לפי זה מובן הטעם שהאבלה סותרת שערה מקליעתו, כי האיבול הוא בתגבורת הדינין והתפשטותם לכך סותרת הקליעה המורה על כפיית הדינין, ולכן אמרו רבותינו ז"ל בפסוק (ירמיהו טו, ט) אֻמְלְלָה יֹלֶדֶת הַשִּׁבְעָה, בענין סתירת השער באיבול, וכנזכר בילקוט, וזהו הטעם גם כן שהסוטה סותרין שערה, ועל כן כאשר גמר השם יתברך יצירת גופה של חוה שבראה בשערות שלמים בידי שמים, גמר אותה גם בקליעת שערה לרמוז על עקידת כוחות הדינין שבה וכפייתם, כי גם זה הוא מכלל שלימות תיקון שלה, ולאו בשביל יופי וקשוט נעשה הדבר הזה.

    לְמַאן דְאָמַר פַּרְצוּף, הֵי מִנַייהוּ סַגִי בְּרֵישָׁא קשא מה שאלה זו, אם הזכר יש לו צורך בהילוך הוא סגי ברישא והנקבה נגררת אחריו, ואם הנקבה לבדה יש לה צורך בהילוך היא הולכת ברישא והזכר נגרר אחריה? ועוד תשובת רנב"י אין לה הבנה, דהתם מהלכין פנים לצד אחור, וכאן דבוקים אחור באחור, שאין פרצוף הנגרר רואה פרצוף האחר כלל וכלל? ונראה לי בס"ד, קא בעי על אחר שננסרו שהולכים כל אחד בפני עצמו מי נחשב יותר, כדי שאם הולכים ביחד יהיה מסגי ברישא כיון דתחלה נבראו שקולים, אבל למ"ד זנב לא קא מבעייא ליה דודאי הזכר מסגי ברישא כי הוא היקר ונכבד יותר, כי הנקבה עיקרה זנב, ותירץ לו רנב"י מסתברא זכר סגי ברישא ולו משפט הקדימה בענין הכבוד, דתניא לא יהלך אדם אחורי אשה ואפילו אשתו, ואם בשביל הרהור למה אסור באשתו, אלא ודאי משום שורת דרך ארץ נגעו בה דהגדול ילך בראש ואחריו הקטן. נמצא יש קדימה לזכר על הנקבה בענין הכבוד, ולכך אדם סגי ברישא ולא חוה. ובאופן אחר נראה לי בס"ד דשואל הי מנייהו סגי ברישא על זמן שהיו דבוקים זה בזה, דידוע על פי הטבע אם יהיו שני פרצופין דבוקים זה עם זה יהיה עיקר הכח והגבורה באחד מהם דוקא והשני חלש מאד, וכנודע באותה מעשה שהביא בספר מעשה טוביה בשם ספר אבן סינה, באותם שתי בנות תאומות שנולדו דבוקין זה עם זה וגדלו, והיתה אחת מהם רוצה להנשא והב' מעכבת שלא היה הכח אלא באחת דוקא! יע"ש. ולכן שאל על אדם וחוה בהיותם ב' פרצופין דבוקים, דודאי הכח היה באחד מהם דוקא והשני נגרר אחריו כספינה פשוטה הנגררת אחר ספינה של אש. ולזה שאל 'הי מנייהו מסגי ברישא?' דאצל מי היה מונח הכח דאז היה הוא סגי ברישא והשני נגרר אחריו, ומשני 'מסתברא זכר סגי ברישא' כי אצלו היה מונח הכח, דתניא לא יהלך זכר אחר אשה ואפילו באשתו, וקשא הם בשביל הרהור למה ימנע באשתו, אלא ודאי משום דרך ארץ שהזכר הוא גדול במעלה מנקבה, וקשא למאן דאמר שנבראו ב' פרצופים זה עם זה למה יהיה הזכר גדול ממנה, דבשלמא למאן דאמר זנב הוא נברא קודם לכך הוא גדול במעילה, אבל למאן דאמר ב' פרצופים נבראו שניהם ביחד ובמה יהיה הוא גדול ממנה, אלא ודאי צריך לומר כיון דנבראו ב' פרצופים דבוקים מוכרח שהכח מונח באחד מהם דוקא וכנז"ל, ומוכרח שתאמר שהיה מונח הכוח בזכר, ולכך גם אחר שננסרו שאז נתן הקב"ה כח חדש בנקבה עם כל זה יש לו דין קדימה עליה בכח, כי תחלה היה הכח אצלו בלבד והיא הייתה נגררת אחריו, על כן ש"מ הזכר הוה סגי ברישא כי בו לבדו היה מונח הכח.

    וְכֹל הָעוֹבֵר אַחֹרֵי אִשָּׁה בַּנָּהָר אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא נראה לי בס"ד הטעם כי עולם הבא אין בו הנאת אכילה ושתיה אלא הנאת ראיה, כמ"ש רבותינו ז"ל עולם הבא אין בו אכילה ושתיה אלא צדיקים יושבים ונהנים מזיו השכינה, ולכן זה שעובר אחרי אשה שנהנה בראיה אין לו חלק לעולם הבא, שהיא הנאת ראיה מזיו השכינה! ומ"ש לֹא יְנַקֶּה מדינה של גיהנם שנקראת רע. על פי מ"ש מהרש"ם ז"ל שיש בגיהנם תת"ן [850] חדרים, ומספר רע [270] מאלו הם קשים מאד עיין שם. ולזה אמר לֹא יְנַקֶּה אפילו מאלו רע חדרים הקשים! ונראה לי בס"ד דבר זה באותיות עֶרְוָה שהוא ר"ע ו ה, כלומר אם עסק בתורה שבכתב שהיא ה ' ספרים ושבעל פה שהיא וא"ו סדרים לא ינקה מן ר"ע הנזכר.

    ועוד 4 קטעי פירוש על דף זה.

    Ben Yehoyada on Berakhot 61a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת ברכות, דף ס״א, עמוד א׳, בהיקף של כ־787 מילים ב־29 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 29 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 12 מילים

      נפתחת ב״הכל לטובה.…״

    2. קטע 242 מילים

      נפתחת ב״ואמר רב הונא אמר רב משום ר'…״

      חכמים: רב הונא, רב משום.

    3. קטע 328 מילים

      נפתחת ב״דרש רב: נחמן בר רב חסדא מאי…״

      חכמים: רב חסדא.

    4. קטע 437 מילים

      נפתחת ב״מתקיף לה רב נחמן בר יצחק אלא…״

      חכמים: רב נחמן בר יצחק.

    5. קטע 524 מילים

      נפתחת ב״אי נמי כדר' ירמיה בן אלעזר דאמר…״

    6. קטע 68 מילים

      נפתחת ב״(בראשית ב, כב) ויבן ה' אלהים את…״

    7. קטע 78 מילים

      נפתחת ב״רב ושמואל חד אמר פרצוף וחד אמר…״

      חכמים: רב ושמואל, שמואל.

    8. קטע 827 מילים

      נפתחת ב״בשלמא למאן דאמר פרצוף היינו דכתיב אחור…״

      חכמים: רבי אמי.

    9. קטע 928 מילים

      נפתחת ב״בשלמא אחור למעשה בראשית דלא אברי עד…״

      חכמים: רבי אומר.

    10. קטע 1033 מילים

      נפתחת ב״בגדולה מתחילין מן הגדול דכתיב (ויקרא י,…״

    11. קטע 1122 מילים

      נפתחת ב״אלא פורענות דמבול דכתיב (בראשית ז, כג)…״

    12. קטע 1215 מילים

      נפתחת ב״בשלמא למאן דאמר פרצוף היינו דכתיב וייצר…״

    13. קטע 1314 מילים

      נפתחת ב״כדר"ש בן פזי דאמר ר' שמעון בן…״

    14. קטע 1451 מילים

      נפתחת ב״בשלמא למאן דאמר פרצוף היינו דכתיב (בראשית…״

      חכמים: רבי אבהו.

    15. קטע 1535 מילים

      נפתחת ב״בשלמא למאן דאמר פרצוף היינו דכתיב (בראשית…״

      חכמים: רב זביד, רב נחמן בר יצחק.

    16. קטע 1611 מילים

      נפתחת ב״בשלמא למ"ד זנב היינו דכתיב ויבן אלא…״

    17. קטע 1726 מילים

      נפתחת ב״לכדר"ש בן מנסיא דדרש ר"ש בן מנסיא…״

    18. קטע 1837 מילים

      נפתחת ב״דבר אחר ויבן אמר רב חסדא ואמרי…״

      חכמים: רב חסדא.

    19. קטע 1926 מילים

      נפתחת ב״ויביאה אל האדם א"ר ירמיה בן אלעזר…״

    20. קטע 2041 מילים

      נפתחת ב״ולמאן דאמר פרצוף הי מינייהו סגי ברישא…״

      חכמים: רב נחמן בר יצחק.

    21. קטע 2137 מילים

      נפתחת ב״תנו רבנן המרצה מעות לאשה מידו לידה…״

    22. קטע 2214 מילים

      נפתחת ב״א"ר נחמן מנוח עם הארץ היה דכתיב…״

    23. קטע 2340 מילים

      נפתחת ב״מתקיף לה רב נחמן בר יצחק אלא…״

      חכמים: רב נחמן בר יצחק.

    24. קטע 2432 מילים

      נפתחת ב״א"ר אשי ולמאי דקאמר רב נחמן מנוח…״

      חכמים: רב נחמן, רב נמי.

    25. קטע 2520 מילים

      נפתחת ב״א"ר יוחנן אחורי ארי ולא אחורי אשה…״

    26. קטע 2649 מילים

      נפתחת ב״ולא אמרן אלא דלא דרי מידי ואי…״

    27. קטע 2734 מילים

      נפתחת ב״אמר רב יצר הרע דומה לזבוב ויושב…״

      חכמים: רב יצר, שמואל.

    28. קטע 2827 מילים

      נפתחת ב״ת"ר שתי כליות יש בו באדם אחת…״

    29. קטע 2919 מילים

      נפתחת ב״תנו רבנן כליות יועצות לב מבין לשון…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: ברכות דף ס״א ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026