מסכת ברכות דף מ״ח עמוד ב׳

כי הוא יברך הזבח ואחרי כן יאכלו הקרואים — למדך שטעון לברך לפני אכילה על הזבח הוא אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו לאכול את הזבח והיכן צונו והבשר תאכל (דברים יב):

וכל כך למה — היו מאריכות בדבריהן:

שאין מלכות נוגעת בחברתה — לפי ששמואל היה מנהיג את ישראל ושאול היה נוטל את השררה משדבר שמואל אליו ואורך דברים עכב לפי שעה:

בין מדה טובה — התורה מדה טובה היא:

ומלכות בית דוד בבונה ירושלים — שעל ידו נתקדשה ירושלים:

צריך שיזכור בה ברית — בברכת הארץ שעל ידי ברית נתנה לאברהם בפרשת מילה (בראשית י״ז:ח׳) ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגריך:

צריך שיזכור בה תורה — שאף בזכות התורה והמצות ירשו את הארץ שנאמר למען תחיון ורביתם ובאתם וירשתם את הארץ (דברים ח׳:א׳):

צריך שיקדים ברית לתורה — כגון על בריתך שחתמת בבשרנו ועל תורתך שלמדתנו ועל חיים שחוננתנו:

תורה נתנה בשלש בריתות — בשלשה מקומות נתנה התורה לישראל בסיני ובאהל מועד ובהר גרזים ובערבות מואב ובכל אחד נכרתה ברית כדתניא במסכת סוטה (דף לז.) ארור בכלל וארור בפרט וכו' וכן באהל מועד שנא' (דברים כ״ח:ס״ט) אלה דברי הברית אשר צוה ה' את משה לכרות את בני ישראל בארץ מואב מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב וכתיב (שם כט) ושמרתם את דברי הברית וגו':

ברכות 48 עמוד ב

1טבל עמהם אלא בציר, ולא אכל עמהם אלא גרוגרת אחת מצטרף. ולהוציא את הרבים ידי חובתם אינו מוציא עד שיאכל כזית דגן. אמר רב חנא בר יהודה משמיה דרבא: הלכתא, אכל עלה ירק ושתה כוס של יין מצטרף. להוציא אינו מוציא עד שיאכל כזית דגן.

2אמר רב נחמן: משה תקן לישראל ברכת ״הזן״ בשעה שירד להם מן. יהושע תקן להם ברכת הארץ כיון שנכנסו לארץ. דוד ושלמה תקנו ״בונה ירושלים״. דוד תקן ״על ישראל עמך ועל ירושלים עירך״, ושלמה תקן ״על הבית הגדול והקדוש״. ״הטוב והמטיב״ ביבנה תקנוה כנגד הרוגי ביתר. דאמר רב מתנא: אותו היום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו ביבנה ״הטוב והמטיב״. ״הטוב״ שלא הסריחו, ״והמטיב״ שניתנו לקבורה.

ברייתא

3תנו רבנן, סדר ברכת המזון כך היא: ברכה ראשונה ברכת ״הזן״, שניה ברכת הארץ, שלישית ״בונה ירושלים״, רביעית ״הטוב והמטיב״, ובשבת מתחיל בנחמה ומסיים בנחמה, ואומר קדושת היום באמצע. רבי אליעזר אומר: רצה לאומרה בנחמה אומרה, בברכת הארץ אומרה, בברכה שתקנו חכמים ביבנה אומרה. וחכמים אומרים: אינו אומרה אלא בנחמה בלבד.

4חכמים היינו תנא קמא? איכא בינייהו דיעבד.

ברייתא

5תנו רבנן: מנין לברכת המזון מן התורה? שנאמר: ״(דברים ח״, י) ״ואכלת ושבעת וברכת״ זו ברכת ״הזן״, ״את ה' אלהיך״ זו ברכת הזמון, ״על הארץ״ זו ברכת הארץ, ״הטובה״ זו ״בונה ירושלים״, וכן הוא אומר (דברים ג, כה) ״ההר הטוב הזה והלבנון״. ״אשר נתן לך״ זו ״הטוב והמטיב״. אין לי אלא לאחריו, לפניו מנין? אמרת קל וחומר: כשהוא שבע מברך, כשהוא רעב לא כל שכן.

6רבי אומר [אינו צריך]: ״ואכלת ושבעת וברכת״ זו ברכת הזן, אבל ברכת הזמון (תהלים לד, ד) מגדלו לה' אתי״ נפקא. ״על הארץ״ זו ברכת הארץ, ״הטובה״ זו ״בונה ירושלים״, וכן הוא אומר ״ההר הטוב הזה והלבנון״. ״הטוב והמטיב״ ביבנה תקנוה. אין לי אלא לאחריו, לפניו מנין? תלמוד לומר: ״אשר נתן לך משנתן לך.

7רבי יצחק אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר (שמות כג, כה) ״וברך את לחמך ואת מימיך״, אל תקרי ובירך אלא ״וברך״. ואימתי קרוי ״לחם״ קודם שיאכלנו.

8ר' נתן אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר (שמואל א ט, יג) כבאכם העיר כן תמצאון אותו בטרם יעלה הבמתה לאכול כי לא יאכל העם עד באו כי הוא יברך הזבח אחרי כן יאכלו הקרואים׃

9וכל כך למה? לפי שהנשים דברניות הן. ושמואל אמר: כדי להסתכל ביפיו של שאול, דכתיב: ״(שמואל א ט״, ב) ״משכמו ומעלה גבוה מכל העם״. ורבי יוחנן אמר: לפי שאין מלכות נוגעת בחברתה אפי' כמלא נימא.

10ואין לי אלא ברכת המזון. ברכת התורה מנין? אמר ר' ישמעאל: ק"ו על חיי שעה מברך, על חיי עוה"ב לא כ"ש רבי חייא בר נחמני תלמידו של רבי ישמעאל אומר משום רבי ישמעאל: אינו צריך, הרי הוא אומר (דברים ח, י) ״על הארץ הטובה אשר נתן לך״, ולהלן הוא אומר: (שמות כד, יב) ״ואתנה לך את לחות האבן והתורה והמצוה וגו'״.

11ר"מ אומר: ומנין שכשם שמברך על הטובה כך מברך על הרעה? ת"ל ״אשר נתן לך ה' אלהיך״, דיינך, בכל דין שדנך, בין מדה טובה ובין מדה פורענות.

12רבי יהודה בן בתירה אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר ״טובה״, ״הטובה״. טובה זו תורה, וכן הוא אומר: (משלי ד, ב) ״כי לקח טוב נתתי לכם״. ״הטובה״ זו בנין ירושלים, וכן הוא אומר ״ההר הטוב הזה והלבנון״.

ברייתא

13תניא רבי אליעזר אומר: כל שלא אמר ״ארץ חמדה טובה ורחבה״ בברכת הארץ, ומלכות בית דוד בבונה ירושלים לא יצא ידי חובתו. נחום הזקן אומר: צריך שיזכור בה ברית. רבי יוסי אומר: צריך שיזכור בה תורה. פלימו אומר: צריך שיקדים ברית לתורה, שזו נתנה בשלש בריתות,׃

תוספות

מתחיל בנחמה — פי' הקונטרס לאו דוק' מתחיל בנחמה ומסיים אלא כלומר דאין צריך להזכיר של שבת לא בפתיחה ולא בנחמה אלא באמצע אבל מתחיל ומסיים בנחמת ירושלים כמו בחול שאומר רחם וחותם בבונה ירושלים ויש שמתחילין בנחמנו וחותמים בנחמת ציון עירך ובבנין ירושלים ונותנים טעם לדבריהם דרחם הוי לשון תחנה ואין אומרים תחנונים בשבת אבל נחם אינו לשון תחנונים אלא כמו והנחם על הרעה לעמך (שמות ל״ב:י״ב) ולא נהירא דהכל משמע לשון תחנונים ואין להקפיד אפילו אי הוי לשון בקשה כדאמר בירושלמי דשבת בפרק אלו קשרים מהו לומר רוענו זוננו פרנסנו בשבת א"ל טופס ברכות כך הוא ומנהג שטות הוא המשנה ברכה של חול:

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

רב נסים גאון

דאמר רב מתנה אותו היום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה תיקנו הטוב והמטיב — בסוף מסכת תענית (דף כו) שנינו אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב ואמרי' בגמ' רב מתנה אמר יום שניתנו הרוגי ביתר בו לקבורה הודיענו רב מתנה כי הדבר שגרם לעשות את יום ט"ו באב בשמחה היא קבורת אלו ההרוגים ואיתא למעשה דביתר ובמה נהרגו בה והיאך נתגלגל הדבר מפרש במסכת גיטין בפרק הניזקין (גיטין דף נז) ובגמ' דסוף תענית דבני מערבא:

שזו ניתנה בג' בריתות.

תלמוד בבלי · מפת הדף