בטופח ע"מ להטפיח איכא בינייהו — ת"ק בעי על מנת להטפיח ור' יוסי מחמיר:
לימא תנא סתמא כר' אליעזר — והלכה כמותו:
דילמא לותיקין קאמרה מתני' עם הנץ החמה אבל לכ"ע עד שלש שעות:
והרי לבו רואה את הערוה — קס"ד כל אבר שאין דרכו לראות את הערוה [ורואה] אותו בשעה שקורא בתורה קרינן ביה ולא יראה בך ערות דבר:
לא נתנה תורה למלאכי השרת — שאין להם ערוה על כרחנו יש לנו ערוה ואין אנו יכולים להשמר מכל זה:
בעששית — לנטירנ"א בלע"ז כלומר מחיצת זכוכית או קלף דק מפסיק בנתיים והיא נראית:
בכסוי תליא מילתא — וכסית את צאתך:
כל שהוא — מעט:
ברוק — רוקק עליה ומכסה אותה ברוק:
מים הרעים — סרוחים:
וכמה מיא רמי ואזיל — כמה ישליך לתוכם ויבטלם הלא מרובין הם:
ומי רגלים — מועטין והם בכלי והוא בא לקרות ק"ש אצלם:
לבסוף — שמי רגלים בכלי וזה נותן לתוכן מים בההיא קאמר ר' זכאי רביעית:
אבל לכתחלה — שקדמו המים למי רגלים דברי הכל כל שהוא שכשמטיל מי רגלים בכלי לבסוף ראשון ראשון שנופל לתוך המים מתבטל ואע"פ שהם רבים והולכין כבר בטלו:
אייתי לי רביעתא — אפי' בתחלה:
גרף ועביט — שניהם כלי חרס הם אלא של רעי קרוי גרף ושל מי רגלים קרוי עביט:
אסור לקרות ק"ש כנגדם — הואיל ומיוחדין לכך ואע"פ שאין בתוכן כלום:
ומי רגלים עצמן — בכלי שאינו מיוחד להם:
בין לפני המטה — שאין המטה מפסקת בינו לבינם:
בין לאחר המטה — שהמטה מפסקת ביניהם אסור:
או שיניחם תחת המטה גרסינן — ולא גרסינן כלי בתוך כלי:
תחת המטה — כאילו היו טמונים בארץ:
היכי קאמר — רשב"ג:
בעיין איפשיטא לן — שאלתנו נתפרשה לה בחלוק שבין לפני המטה ולאחר המטה:
מתנייתא מיהו קשיין — שהוחלפה שיטתן:
מאן שמעת ליה וכו' — לא ידעתי היכן היא:
פשיטא לי — במניחן תחת המטה ורגליה קצרים שאין הימנה ולקרקע שלשה טפחים כלבוד דמי והרי הן כטמונים:
עשרה ודאי — לא שאלתי ממנו דנראה כאילו אינה תחתיה מאחר שיש הפסק כל כך אין זה כסוי:
עייליה לחופה ולא הוה מסתייעא מילתא — דנישואין שלא היה יכול לבעול:
סכנתון לברי — כמעט סכנתם את בני למות בעונש העון:
אפילו עשרה מאני — וכולן כליין כחד מאנא דמי:
