בוני התלמוד

    מסכת ברכות דף כ״ה עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    בטופח ע"מ להטפיח איכא בינייהות"ק בעי על מנת להטפיח ור' יוסי מחמיר:

    לימא תנא סתמא כר' אליעזרוהלכה כמותו:

    דילמא לותיקין קאמרה מתני' עם הנץ החמה אבל לכ"ע עד שלש שעות:

    והרי לבו רואה את הערוהקס"ד כל אבר שאין דרכו לראות את הערוה [ורואה] אותו בשעה שקורא בתורה קרינן ביה ולא יראה בך ערות דבר:

    לא נתנה תורה למלאכי השרתשאין להם ערוה על כרחנו יש לנו ערוה ואין אנו יכולים להשמר מכל זה:

    בעששיתלנטירנ"א בלע"ז כלומר מחיצת זכוכית או קלף דק מפסיק בנתיים והיא נראית:

    בכסוי תליא מילתאוכסית את צאתך:

    כל שהואמעט:

    ברוקרוקק עליה ומכסה אותה ברוק:

    מים הרעיםסרוחים:

    וכמה מיא רמי ואזילכמה ישליך לתוכם ויבטלם הלא מרובין הם:

    ומי רגליםמועטין והם בכלי והוא בא לקרות ק"ש אצלם:

    לבסוףשמי רגלים בכלי וזה נותן לתוכן מים בההיא קאמר ר' זכאי רביעית:

    אבל לכתחלהשקדמו המים למי רגלים דברי הכל כל שהוא שכשמטיל מי רגלים בכלי לבסוף ראשון ראשון שנופל לתוך המים מתבטל ואע"פ שהם רבים והולכין כבר בטלו:

    אייתי לי רביעתאאפי' בתחלה:

    גרף ועביטשניהם כלי חרס הם אלא של רעי קרוי גרף ושל מי רגלים קרוי עביט:

    אסור לקרות ק"ש כנגדםהואיל ומיוחדין לכך ואע"פ שאין בתוכן כלום:

    ומי רגלים עצמןבכלי שאינו מיוחד להם:

    בין לפני המטהשאין המטה מפסקת בינו לבינם:

    בין לאחר המטהשהמטה מפסקת ביניהם אסור:

    או שיניחם תחת המטה גרסינןולא גרסינן כלי בתוך כלי:

    תחת המטהכאילו היו טמונים בארץ:

    היכי קאמררשב"ג:

    בעיין איפשיטא לןשאלתנו נתפרשה לה בחלוק שבין לפני המטה ולאחר המטה:

    מתנייתא מיהו קשייןשהוחלפה שיטתן:

    מאן שמעת ליה וכו'לא ידעתי היכן היא:

    פשיטא ליבמניחן תחת המטה ורגליה קצרים שאין הימנה ולקרקע שלשה טפחים כלבוד דמי והרי הן כטמונים:

    עשרה ודאילא שאלתי ממנו דנראה כאילו אינה תחתיה מאחר שיש הפסק כל כך אין זה כסוי:

    עייליה לחופה ולא הוה מסתייעא מילתאדנישואין שלא היה יכול לבעול:

    סכנתון לבריכמעט סכנתם את בני למות בעונש העון:

    אפילו עשרה מאניוכולן כליין כחד מאנא דמי:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    ברכות 25 עמוד ב

    1והכא בטופח על מנת להטפיח, איכא בינייהו.

    2ירד לטבול, אם יכול לעלות כו': לימא תנא סתמא כר' אליעזר דאמר עד הנץ החמה?

    3אפי' תימא ר' יהושע, ודלמא כותיקין. דא"ר יוחנן: ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה.

    4ואם לאו יתכסה במים ויקרא. והרי לבו רואה את הערוה?

    5א"ר אלעזר, ואי תימא ר' אחא בר אבא בר אחא משום רבינו: במים עכורין שנו, דדמו כארעא סמיכתא, שלא יראה לבו ערותו.

    ברייתא

    6ת"ר מים צלולין ישב בהן עד צוארו וקורא. וי"א עוכרן ברגלו.

    7ות"ק והרי לבו רואה את הערוה! קסבר לבו רואה את הערוה מותר. והרי עקבו רואה את הערוה! קסבר עקבו רואה את הערוה מותר.

    8אתמר: עקבו רואה את הערוה מותר, נוגע אביי אמר: אסור, ורבא אמר: מותר. רב זביד מתני לה להא שמעתא הכי. רב חיננא בריה דרב איקא מתני לה הכי: נוגע דברי הכל אסור, רואה אביי אמר: אסור, רבא אמר: מותר: לא נתנה תורה למלאכי השרת. והלכתא נוגע אסור, רואה מותר.

    9אמר רבא: צואה בעששית, מותר לקרות ק"ש כנגדה. ערוה בעששית, אסור לקרות ק"ש כנגדה. צואה בעששית מותר לקרות ק"ש כנגדה דצואה בכסוי תליא מילתא, והא מיכסיא. ערוה בעששית אסור לקרות ק"ש כנגדה, (דברים כג, טו) ״ולא יראה בך ערות דבר״ אמר רחמנא. והא קמיתחזיא.

    10אמר אביי: צואה כל שהוא. מבטלה ברוק אמר רבא: וברוק עבה אמר רבא: צואה בגומא מניח סנדלו עליה וקורא ק"ש בעא מר בריה דרבינא צואה דבוקה בסנדלו מאי תיקו׃

    11אמר רב יהודה עכו"ם ערום אסור לקרות ק"ש כנגדו מאי איריא עכו"ם אפילו ישראל נמי ישראל פשיטא ליה דאסור אלא עכו"ם אצטריכא ליה מהו דתימא הואיל וכתיב ״בהו (יחזקאל כג״, כ) אשר בשר חמורים בשרם אימא כחמור בעלמא הוא קמ"ל דאינהו נמי איקרו ערוה דכתיב ״(בראשית ט״, כג) וערות אביהם לא ראו:

    12ולא יתכסה לא במים הרעים ולא במי המשרה עד שיטיל לתוכן מים: וכמה מיא רמי ואזיל אלא ה"ק לא יתכסה לא במים הרעים ולא במי המשרה כלל ומי רגלים עד שיטיל לתוכן מים ויקרא׃

    ברייתא

    13ת"ר כמה יטיל לתוכן מים כל שהוא ר' זכאי אומר רביעית׃

    14אמר רב נחמן מחלוקת לבסוף אבל בתחלה כל שהן׃

    15ורב יוסף אמר מחלוקת לכתחלה אבל לבסוף דברי הכל רביעית אמר ליה רב יוסף לשמעיה אייתי לי רביעיתא דמיא כר' זכאי:

    ברייתא

    16ת"ר גרף של רעי ועביט של מי רגלים אסור לקרות ק"ש כנגדן ואף ע"פ שאין בהן כלום ומי רגלים עצמן עד שיטיל לתוכן מים וכמה יטיל לתוכן מים כל שהוא ר' זכאי אומר רביעית בין לפני המטה בין לאחר המטה רבן שמעון בן גמליאל אומר לאחר המטה קורא לפני המטה אינו קורא אבל מרחיק הוא ארבע אמות וקורא ר"ש בן אלעזר אומר אפי' בית מאה אמה לא יקרא עד שיוציאם או שיניחם תחת המטה׃

    17איבעיא להו היכי קאמר אחר המטה קורא מיד לפני המטה מרחיק ארבע אמות וקורא או דלמא הכי קאמר לאחר המטה מרחיק ד' אמות וקורא לפני המטה אינו קורא כלל׃

    18ת"ש דתניא ר"ש בן אלעזר אומר אחר המטה קורא מיד לפני המטה מרחיק ארבע אמות רבן שמעון בן גמליאל אומר אפי' בית מאה אמה לא יקרא עד שיוציאם או שיניחם תחת המטה׃

    19בעיין איפשיטא לן מתנייתא קשיין אהדדי איפוך בתרייתא׃

    20מה חזית דאפכת בתרייתא איפוך קמייתא׃

    21מאן שמעת ליה דאמר כוליה בית כארבע אמות דמי ר"ש בן אלעזר היא׃

    22אמר רב יוסף בעאי מיניה מרב הונא מטה פחות משלשה פשיטא לי דכלבוד דמי שלשה ארבעה חמשה ששה שבעה שמנה תשעה מהו א"ל לא ידענא עשרה ודאי לא מיבעי לי אמר אביי שפיר עבדת דלא איבעיא לך כל עשרה רשותא אחריתי היא׃

    23אמר רבא הלכתא פחות משלשה כלבוד דמי עשרה רשותא אחריתי היא משלשה עד עשרה היינו דבעא מיניה רב יוסף מרב הונא ולא פשט ליה אמר רב הלכה כר"ש בן אלעזר וכן אמר באלי א"ר יעקב ברה דבת שמואל הלכה כרבי שמעון בן אלעזר ורבא אמר אין הלכה כר"ש בן אלעזר׃

    24רב אחאי איעסק ליה לבריה בי רב יצחק בר שמואל בר מרתא עייליה לחופה ולא הוה מסתייעא מילתא אזל בתריה לעיוני חזא ספר תורה דמנחא אמר להו איכו השתא לא אתאי סכנתון לברי דתניא בית שיש בו ספר תורה או תפילין אסור לשמש בו את המטה עד שיוציאם או שיניחם כלי בתוך כלי׃

    25אמר אביי לא שנו אלא בכלי שאינו כליין אבל בכלי שהוא כליין אפילו עשרה מאני כחד מאנא דמי אמר רבא גלימא׃

    תוספות

    והרי לבו רואה את הערוהפירש ר"י מדפריך גמרא הכי בפשיטות משמע דלבו רואה את הערוה אסור אלא דרבינו שמעיה תלמידו של רש"י פסק כת"ק דלבו רואה את הערוה מותר ומיהו בסמוך משמע דאסור דלא פליגי הני אמוראי אלא בעקבו רואה את הערוה אבל בלבו רואה את הערוה כ"ע מודו דאסור:

    והלכתא נוגע עקבו אסורוטעמא דגזרינן נוגע עקבו שמא יגע בידיו:

    גרף של רעיפי' רש"י של חרס בלוע משמע לפירושו אבל כלי דלא בלע כגון זכוכית אפשר דשרי:

    ובלבד שיטיל בהן רביעית מיםאבל בגרף אפשר דלא מהני מים:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רב נסים גאון

    לימא תנן סתמא כר' אליעזר דאמר עד הנץ החמה(דאמר) [עיקר] מחלוקת ר' אליעזר ור' יהושע בפירקא קמא (דף ט) דהא מסכתא:

    מאן שמעת ליה דאמר כל הבית כולו כד' אמות דמי ר' שמעון בן אלעזר. עיקר דבריו של ר' שמעון בן אלעזר בתוספתא דעירובין (פ"ב) ובגמרא בפרק עושין פסין (עירובין דף כב.) אמר רבי שמעון בן אלעזר כל אויר שתשמישו לדירה כגון דיר וסהר ומוקצה וחצר אפילו בית ה' כורין אפילו בית י' כורין מותר שמעינן מיהא דר' שמעון היה מתיר לטלטל כל כי האי שיעור' מפני שתשמישו לדירה וכולו כד' אמות דמי ליה:

    אמר רב יוסף בעו מיניה מרב הונא פחות מג' כלבוד דמיעיקרא דהא מילתא דכל פחות מג' כלבוד דמי שנוי במשנה ובהרבה מקומות וגם בתוספתא ואנו מזכירים מה שנמצא בידינו במסכת כלאים בפרק קרחת הכרם (משנה ד) שנינו מחיצת הקנים אם אין בין קנה לקנה ג' טפחים כדי שיכנס הגדי הרי זה כמחיצה ובתוספתא נמי דכוותה ובפרק קמא דעירובין (דף טז:) מקיפין ג' חבלים כו' מקיפין בקנים ובלבד שלא יהא בין קנה לחברו ג' טפחים ובגמרא דהאי פירקא (שם דף טז.) תא שמע ג' מדות במחיצה כו' והיא שנויה בתוספת' כלאים (פרק ד) ובמתני' (סוכה פרק א דף טז.) המשלשל דפנות מלמעלה למטה אם גבוהות מן הארץ ג' טפחים פסולה משום דנפקא לה מתורת לבוד והא דאמרינן הכא עשרה רשותא אחריתי היא איתיה לעיקרא בפירקא קמא דשבת (דף ו.) בברייתא דתנו רבנן ד' רשויות לשבת כו' [וכן בסוכה דף ה ע"ש]:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת ברכות דף כ״ה עמוד ב׳

    מסכת ברכות דף כ״ה עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 25 קטעים ממוספרים, כ־680 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    בטופח ע"מ להטפיח איכא בינייהו ת"ק בעי על מנת להטפיח ור' יוסי מחמיר:

    לימא תנא סתמא כר' אליעזר והלכה כמותו:

    דילמא לותיקין קאמרה מתני' עם הנץ החמה אבל לכ"ע עד שלש שעות:

    והרי לבו רואה את הערוה קס"ד כל אבר שאין דרכו לראות את הערוה [ורואה] אותו בשעה שקורא בתורה קרינן ביה ולא יראה בך ערות דבר:

    לא נתנה תורה למלאכי השרת שאין להם ערוה על כרחנו יש לנו ערוה ואין אנו יכולים להשמר מכל זה:

    בעששית לנטירנ"א בלע"ז כלומר מחיצת זכוכית או קלף דק מפסיק בנתיים והיא נראית:

    בכסוי תליא מילתא וכסית את צאתך:

    כל שהוא מעט:

    ועוד 23 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Berakhot 25b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    תוספות

    והרי לבו רואה את הערוה פירש ר"י מדפריך גמרא הכי בפשיטות משמע דלבו רואה את הערוה אסור אלא דרבינו שמעיה תלמידו של רש"י פסק כת"ק דלבו רואה את הערוה מותר ומיהו בסמוך משמע דאסור דלא פליגי הני אמוראי אלא בעקבו רואה את הערוה אבל בלבו רואה את הערוה כ"ע מודו דאסור:

    והלכתא נוגע עקבו אסור וטעמא דגזרינן נוגע עקבו שמא יגע בידיו:

    גרף של רעי פי' רש"י של חרס בלוע משמע לפירושו אבל כלי דלא בלע כגון זכוכית אפשר דשרי:

    ובלבד שיטיל בהן רביעית מים אבל בגרף אפשר דלא מהני מים:

    Tosafot on Berakhot 25b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    רב נסים גאון

    לימא תנן סתמא כר' אליעזר דאמר עד הנץ החמה (דאמר) [עיקר] מחלוקת ר' אליעזר ור' יהושע בפירקא קמא (דף ט) דהא מסכתא:

    מאן שמעת ליה דאמר כל הבית כולו כד' אמות דמי ר' שמעון בן אלעזר. עיקר דבריו של ר' שמעון בן אלעזר בתוספתא דעירובין (פ"ב) ובגמרא בפרק עושין פסין (עירובין דף כב.) אמר רבי שמעון בן אלעזר כל אויר שתשמישו לדירה כגון דיר וסהר ומוקצה וחצר אפילו בית ה' כורין אפילו בית י' כורין מותר שמעינן מיהא דר' שמעון היה מתיר לטלטל כל כי האי שיעור' מפני שתשמישו לדירה וכולו כד' אמות דמי ליה:

    אמר רב יוסף בעו מיניה מרב הונא פחות מג' כלבוד דמי עיקרא דהא מילתא דכל פחות מג' כלבוד דמי שנוי במשנה ובהרבה מקומות וגם בתוספתא ואנו מזכירים מה שנמצא בידינו במסכת כלאים בפרק קרחת הכרם (משנה ד) שנינו מחיצת הקנים אם אין בין קנה לקנה ג' טפחים כדי שיכנס הגדי הרי זה כמחיצה ובתוספתא נמי דכוותה ובפרק קמא דעירובין (דף טז:) מקיפין ג' חבלים כו' מקיפין בקנים ובלבד שלא יהא בין קנה לחברו ג' טפחים ובגמרא דהאי פירקא (שם דף טז.) תא שמע ג' מדות במחיצה כו' והיא שנויה בתוספת' כלאים (פרק ד) ובמתני' (סוכה פרק א דף טז.) המשלשל דפנות מלמעלה למטה אם גבוהות מן הארץ ג' טפחים פסולה משום דנפקא לה מתורת לבוד והא דאמרינן הכא עשרה רשותא אחריתי היא איתיה לעיקרא בפירקא קמא דשבת (דף ו.) בברייתא דתנו רבנן ד' רשויות לשבת כו' [וכן בסוכה דף ה ע"ש]:

    Rav Nissim Gaon on Berakhot 25b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    רשב"א

    והלא לבו רואה את הערוה כלומר: שהוא עם הערוה בתוך המים, אבל לעיניו רואות את הערוה ליכא למיחש, דכיון שעיניו חוץ למים ומסתכל בחוץ אינו רואה הערוה, ואוקימנא בעכורין, הראב"ד ז"ל.

    אמר רבי יוחנן צואה כל שהוא מבטלה ברוק, אמר רבא וברוק עבה ירושלמי (הלכה ה): ר' זעירא ורבי יעקב בר זבדא הוו יתבין חמון צואתה, קם ר' יעקב בר זבדא ורקיק עלה, אמר ליה ר' זעירא כמן ימה לטיגני. ופירש הראב"ד ז"ל שאין הרקיקה מועלת אלא בשרקק לאלתר אבל לאחר שעה (ו)[נ]בלע והולך ואינו מציל.

    דבוקה בסנדלו מהו, תיקו וכתב הראב"ד ז"ל דהוי תיקו דאסורא ולחומרא.

    כמה יטיל לתוכו מים כל שהוא רבי זכאי אומר רביעית. פירוש: אפילו מי רגלים עצמן הרבה, דהא דומיא דכל שהוא דאמר תנא קמא, קאמר ר' זכאי רביעית, והיינו דאמר רב יוסף לשמעיה עייל לי רביעתא דמיא במשיכלא, לומר דבהכי סגי ואפילו מטיל לתוך משיכלא מי רגלים מרובין. והלכתא כר' זכאי ובין בתחלה בין בסוף צריך רביעית, וכדאמר ליה ר"י לשמעיה ולא אמרי בכי הא ראשון ראשון בטל, דהא מי רביעית בתוך מי רגלים מרובים בטלין הן מן הדין, אלא שהקלו חכמים בדבר הואיל ומי רגלים עצמן שלא כנגד עמוד מדרבנן. ודוקא בכלי שאינה כליין דאילו בכליין אפילו נשפכו ממנו מימי רגלים אסור לקרות כנגדן, כדתניא לעיל כלי שנשפכו ממנו מי רגלים אסור לקרות קריאת שמע כנגדו, ואינו מועיל בנתינת מים להכשיר הכלי עצמו, וטעמא משום דכיון דרגיל בכך מזוהם טפי, וכן כתב הראב"ד ז"ל. וכן נראה באמת מדקתני בסמוך גרף של רעי ועביט של מי רגלים אסור לקרות קריאת שמע כנגדן אף על פי שאין בהן כלום, ומי רגלים עצמן אסורין עד שיטיל לתוכן מים. אלמא למי רגלים מועיל נתינת מים לתוכן אבל לכלים עצמן אינו מועיל. ובתוס' נסתפקו בכך והן הקלו דדוקא בכלי חרס דבכל התלמוד גרף של רעי היינו של חרס אבל של עץ ושל זכוכית ושל מיני מתכות שרי.

    גירסת כל הספרים כך היא אמר רב יוסף בעאי מיניה מרב הונא מטה פחות מג' כלבוד דמי או לא. א"ל לא ידענא ג' ד' ה' ו' ז' ח' ט' מהו, לא שני, י' ודאי לא איבעיא לי. אמר אביי שפיר עבדת דלא איבעי לך כל עשרה רשות אחריתי היא. ואליבא דרבן שמעון בן גמליאל דאמר אחר המטה קורא מיד דכמחנה אחר דמי קא מבעיא ליה, כלומר דלרבן שמעון בן גמליאל דאמר דמטה חוצצת ומחנה אחר היא, מטה פחותה משלשה ומשלשה ועד י' חוצצת או לא, ולא אפשיטא, ומדאיבעיא ליה לרב יוסף ואליבא דרבן שמעון בן גמליאל קיימא לן כותיה. וכן פסק גאון ז"ל. ותמיהא לי כי היכי דאמר ליה אביי שפיר עבדת דעשרה לא מיבעיא לך דרשותא אחריתי היא, ליקשי ליה פחות משלשה מאי קא מיבעיא ליה דהא בכל מקום כלבוד דמי. ועוד מאי קאמר רבא פשיטא לי פחות מג' כלבוד דמי י' רשותא אחריתי הוא ומג' ועד ד' היינו בעיא דר' יוסף אפילו פחות מג' מיבעיא ליה. ויש לומר בזו דרבא הכי קאמר פחות [מג'] פשיטא לי, ועשרה נמי פשוט דרשותא אחריתי היא, ומג' ועד ט' הוא דאסתפקא, והכי הוא דאיבעיא ליה לרב יוסף אבל פחות משלשה לא אבעיא ליה, והיינו דחדש רבא, דאי לא מאי קא חדש ומאי קאמר.

    אמר רבא גלימא אקומטרא ככלי בתוך כלי דמי כלומר: אף על פי שהגלימא אינה כרוכה עליהן מלמטה אלא נתונה עליהן מלמעלה בלבד.

    Rashba on Berakhot 25b · Sefaria · מהדורה: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    ריטב"א

    מתני' ירד לטבול כו' ואם לאו יתכסה במים ויקרא.

    [גמרא] אמר רבא צואה בגומא מניח סנדלו עליה וקורא ק"ש תרתי אשמעינן דאעפ"י שכל גופו עומד על הצואה מותר ועוד דאע"ג דזה הכיסוי אינו קבוע והוא עומד לינטל חשבינן ליה כיסוי מעליא:

    דבוקה בסנדלו מהו מילתא דרבא גופיה מיבעיא ליה שמא הא דאמר רבא דוקא בגומא שאינה דבוקה בסנדלו או דילמא אורחא דמילתא נקט בגומא משום דמכסיא שפיר וה"ה לסנדלו תיקו:

    ת"ר כמה יטיל לתוכן מים פירוש לתוך מי רגלים כל שהוא ר' זכאי אומר רביעית. אמר ר' נחמן מחלוקת לבסוף, פירוש שקדמו מי רגלים והטיל מים לבסוף אבל לכתחלה שקדמו המים דברי הכל כל שהוא דראשון ראשון בטל אצל המים שהיו שם מתחלה:

    עייל לי רביעתא במשכלתא כר' זכאי יש אומרים דכלי שעמדו בו מי רגלים והוא קבוע לכך ודאי אסור לעולם ואין לו ביטול במים כדאיתא לעיל כלי שנשפכו ממנו מי רגלים אסור לקרוא ק"ש כנגדו ואינו מועיל נתינת המים להכשיר גוף הכלי וטעמא משום דכיון שהוא רגיל בכך הוי מזוהם טפי וכן נראה בסמוך ולפי זה האי משכלתא לא היה קבוע לכך אלא דזימנא חדא איתרמי הכי. ואי נמי דדוקא כלי חרס אין להם ביטול משום דמאיסי טפי אבל שאר כלים של מתכות או של זכוכית אם נתן בהם מים מותר. והלכתא כר' זכאי ובין בתחלה בין בסוף רביעית וכדאמר ליה רב יוסף לשמעיה ולא אמרינן בכי הא ראשון ראשון בטל וודאי רביעית מים בתוך מי רגלים מרובין מדינא בטילי אלא דרבנן הקלו בדבר הואיל ומי רגלים עצמן שלא כנגד העמוד לא אסירי אלא מדרבנן:

    בין לפני המטה בין לאחר המטה פירוש דלעולם אסור לקרוא ק"ש בעוד שאלו בבית. רשב"ג אומר לאחר המטה קורא וכו', ומסקנא דהכי קאמרינן לאחר המטה קורא מיד, כלומר כיון שהמטה מפסקת ביניהם אעפ"י שאין בה רוחב ד' אמות אבל לפני המטה דליכא הפסק מרחיק ד' אמות וקורא. רשב"א אומר אפי' בית מאה אמה לא יקרא עד שיוציאם או יניחם תחת המטה דסבר דכולו בית כד' אמות דמי. בעיין איפשיט מתניתא קשיין אהדדי שהסברות הפוכות דמאי דאמר רשב"א לעיל אמר רשב"ג הכא. איפוך בתרייתא דתיקום כקמייתא:

    מאן שמעת ליה דאמר כולו בית כד' אמות דמי רשב"א היא כתב רש"י ז"ל לא ידענא באיזה מקום אמר רשב"א האי סברא, ורבינו חננאל ז"ל פירש דשמעינן ליה התם במס' עירובין פרק שני דאמר רשב"א התם כל היקף שתשמישו לדירה כגון הדיר והסהר והגינה אפי' בת חמשת כורין הרי הן כרשות אחד ומותר לטלטל בכולו כיון שהוקף מתחלה לדירה דכוליה חשיב כד' אמות. ומקשין בתוס' להאי פירושא מתרי אנפי חדא דאיך נלמוד לק"ש מטלטול שבת שזה אינו תלוי בזה כלל ועוד דהתם בעירובין הל' כרשב"א דליכא מאן דפליג והכא פסק רבא דלא כותיה הילכך היכי ילפינן זה מזה, ולאו מילתא היא דלאו קשיא היא כלל דמה שהקשו שאין ללמוד ק"ש מטלטול שבת והוא אם לא היה אומר רשב"א לענין ק"ש כלום והיינו רוצים לידע דעתו בק"ש מה יאמר בה ונשמעינה מהתם האמת הוא שלא היינו יכולים להוכיח משבת דלא דמי אבל השתא דשמעינן דאיירי רשב"א הכא בק"ש והתם נמי וספק לנו איזה סברא אמר מסתמא יש לתלות דמה שסובר התם סובר הכא ויכולין אנו להוכיח דעתו מהתם דכיון דלא הוי תחלת הוכחה איפשר לעשות כן והקושיא אחריתי דהתם הלכה כרשב"א וכאן לית הלכתא כותיה מקושייתם הראשונה אנו למידים תירוצה שאין תלויה זו בזו כלל ומפני זה התם הלכתא כותיה והכא לא:

    Ritva on Berakhot 25b · Sefaria · מהדורה: Berakhah Meshuleshet, Warsaw, 1863. · Public Domain

    מאירי

    כבר ביארנו שכל שלבו רואה את הערוה אסור לקרות ולהתפלל, ומה שאמרו יתכסה במים ויקרא פירושו בעוכרן ברגליו אם אינם עכורים אבל צלולים אסור, ואין המים נדונים כטלית אבל שאר איברים הרואים את הערוה מותר, מכאן אמרו היה עקבו רואה את הערוה מותר, אבל נוגע אסור והוא הדין לכל אבר הנוגע ובלבד באבר שדרכו להתכסות שמתגלה עכשיו:

    צואה כל שהוא מבטלה ברוק עבה שרוקק עליה וקורא, ובלבד שיקרא תיכף לרקיקה שהרוק נימוק והולך ושוב אינו מבטל את הצואה כך פרשו בתלמדו המערב, ר' זעירי ור' יעקב חמן צואה קם ר' יעקב ורק עליה אמר ליה ר' זעירי כמן ימא לטיגני, וכן כתבו גדולי המפרשים על צואה שכסוה בכלי או בעפר ובטל ריחה שמתפללים כנגדה דוקא בעוד שהעפר מתפשט יפה עליה ואינו נבלע בתוכה:

    היתה צואה בעששית של זכוכית ונמצא שהזכוכית מחיצה מפסקת בינו ובינה אע"פ שהיא נראית מכל מקום מותר לקרות כנגדה ואם היה רואה בדרך זה ערוה מאחורי מחיצה זכה אסור:

    היתה צואה בגומא מעמיד רגלו המנועל על הגומא וקורא אבל אם היתה הגומא נמוכה עד שנמצאת הצואה דבוקה בסנדלו בשעה שמעמיד רגלו עליה אסור, ויש אומרים שבדיעבד יצא הואיל ובסוגיא נשארה בספק:

    לא סוף דבר שהערוה אוסרת בישראל לבד אלא אף אם היה אחד מעובדי האלילים עומד לנגדו אסור לקרוא ק"ש שהרי אף בבני נח כתיב וערות אביהם לא ראו אבל ערות בהמה אינה אוסרת, ערות הקטן מגדולי המחברים פירשו שהיא מותרת ולמדנו מדבריהם על המוהל שצריך לכסות הערוה בשעה שמברך על המילה או שמא בקטנים כל כך לא נאמר כן והרבה מהמפרשים הקלו בכך, הא מילת גדול בודאי צריך לכסות או להחזיר פניו, ויש נוהגים אף בקטן להחזיר פניהם מעט לצד אחר:

    אשה שישבה לה בעפר תיחוח עד שנתכסו בה עגבותיה ופניה של מטה, קוצה חלתה ערומה ואין בכך כלום כמו שביארנו למעלה:

    אע"פ שאמרנו שמי רגלים אסור לקרות כנגדן אם שפך עליהם מים מותר, אפילו היו מי רגלים כנוסים לתוך כלי נותן לתוכן רביעית מים וקורא, הן ששפך לשם את הרביעית קודם שיהיו מי רגלים לתוך הכלי הן ששפכו אחר שהיו שם מי רגלים ומגדולי המחברים כתבו שצריך רביעית לכל מי רגלים של פעם אחת:

    מה שאמרנו שהמים מבטלים לא נאמר אלא כשהן בכלי שאין מיוחד בכך אבל גרף ועביט אע"פ שאין שם רעי ומי רגלים אסור לקרות כנגדן אפילו אין בהם ריע רע מפני שהם בית הכסא ואין בטול מים מועיל בהם, וכן כל מה שהתרנו בבטול מים דוקא שאין ריח רע מגיע לו מהם, ויש אומרים בגרף ובעביט שאם רחצו יפה במים מותר כל שאין ריח רע יוצא ממנו, וכן אם נתן את הגרף או את העביט לתוך כלי אחר אע"פ שהוא מיוחד לכך כדרך שמשימין העביט של זכוכית בתיק שלו מותר, וכן יש אומרים דוקא בעביט של חרס אבל בשל מתכת אינו מאוס כל כך ומותר:

    ועוד 4 קטעי פירוש על דף זה.

    Meiri on Berakhot 25b · Sefaria · מהדורה: Wikisource · unknown

    מהרש"א — חידושי הלכות

    תוס' בד"ה הרי לבו כו' מדפריך תלמודא הכי בפשיטות משמע כו' עכ"ל ולכאורה אין זו הראייה מכרעת דה"נ פריך והרי עקבו רואה כו' ואנן פסקינן הלכתא דעקבו רואה מותר ויש ליישב דהיכא דאתמר הלכתא אתמר אבל בלבו דלא אתמר הלכתא אזלינן בתר פשיטות הפירכא ומיהו בלאו הכי ק"ק הך פירכא והרי עקבו רואה כו' דכיון דכבר השיב לו דקסבר ת"ק לבו רואה שרי מכ"ש דקסבר ת"ק עקבו רואה דשרי לפי סברת התוס' לקמן דטפי אית לן למשרי בעקבו רואה מבלבו רואה ודו"ק:

    בד"ה גרף של רעי כו' זכוכית אפשר דשרי עכ"ל הס"ד ואח"כ מ"ה ובלבד שיטיל בהן כו' כצ"ל נ"ל ומיירי במי רגלים גופיה אבל בזכוכית נראה דאין צריך רביעית מים אם אין בהם כלום וכן נראה מדברי הרא"ש והטור ע"ש:

    סליק פרק מי שמתו

    Chidushei Halachot on Berakhot 25b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    שיטה מקובצת

    ומסקנא דכוליה עלמא רישומן ניכר שרי והכא בטופח על מנת להטפיח איכא ביניהו - תנא קמא סבר לא נבלעו כגון שיש בהן טופח על מנת להטפיח כלומר שאם מניח ידו עליהם ואחר כך מניחו על דבר אחר מקבל ממנו ליחות אסורין. נבלעו דאין בהן טופח על מנת להטפיח מותרין. ור' יוסי סבר כל זמן שיש בהם טופח לחוד אסורין. והלכתא כתנא קמא דבטופח לחוד שרי:

    מתני' ירד לטבול כו' ואם לאו יתכסה במים ויקרא [גמרא] אמר רבא צואה בגומא מניח סנדלו עליה וקורא קריאת שמע - תרתי אשמעינן דאף על פי שכל גופו עומד על הצואה מותר. ועוד דאף על גב דזה הכיסוי אינו קבוע והוא עומד לינטל חשבינן ליה כיסוי מעליא:

    דבוקה בסנדלו מהו מילתא דרבא גופיה מיבעיא ליה. שמא הא דאמר רבא דוקא בגומא שאינה דבוקה בסנדלו או דילמא אורחא דמילתא נקט בגומא משום דמכסיא שפיר והוא הדין לסנדלו. תיקו:

    תנו רבנן כמה יטיל לתוכן מים פירוש לתוך מי רגלים:

    כל שהוא ר' זכאי אומר רביעית אמר רב נחמן מחלוקת לבסוף - פירוש שקדמו מי רגלים והטיל מים לבסוף:

    אבל לכתחלה שקדמו המים דברי הכל כל שהוא דראשון ראשון בטל אצל המים שהיו שם מתחלה:

    עייל לי רביעתא במשכלתא כר' זכאי יש אומרים דכלי שעמדו בו מי רגלים והוא קבוע לכך ודאי אסור לעולם ואין לו ביטול במים כדאיתא לעיל כלי שנשפכו ממנו מי רגלים אסור לקרוא קריאת שמע כנגדו ואינו מועיל נתינת המים להכשיר גוף הכלי. וטעמא משום דכיון שהוא רגיל בכך הוי מזוהם טפי. וכן נראה בסמוך. ולפי זה האי משכלתא לא היה קבוע לכך אלא דזימנא חדא איתרמי הכי. ואי נמי דדוקא כלי חרס אין להם ביטול משום דמאיסי טפי. אבל שאר כלים של מתכות או של זכוכית אם נתן בהם מים מותר. והלכתא כר' זכאי ובין בתחלה בין בסוף רביעית וכדאמר ליה רב יוסף לשמעיה ולא אמרינן בכי הא ראשון ראשון בטל. וודאי רביעית מים בתוך מי רגלים מרובין מדינא בטילי אלא דרבנן הקלו בדבר הואיל ומי רגלים עצמן שלא כנגד העמוד לא אסירי אלא מדרבנן:

    בין לפני המטה בין לאחר המטה פירוש דלעולם אסור לקרוא קריאת שמע בעוד שאלו בבית:

    ועוד 5 קטעי פירוש על דף זה.

    Shita Mekubetzet on Berakhot 25b · Sefaria · מהדורה: Shita Mekubetzet · Public Domain

    גליון הש"ס

    רש"י ד"ה אבל כו' כבר בטלו עי' ע"ז דף עג ע"א תוס' ד"ה כי אתא.

    רש"י ד"ה מאן שמעת ליה כו' לא ידעתי כו' וכן ברש"י שבת טז ע"ב ד"ה למ"ד. יז ע"א ד"ה הניחא. מט ע"ב ד"ה לא זזו. קז ע"ב ד"ה הטפויין. קלח ע"ב ד"ה באדם וד"ה זה הקץ. ערובין מ ע"ב ד"ה דרב אחא. פסחים לד ע"ב ד"ה תנא [פ"א. ד"ה אבל]. קטז ע"ב ברשב"ם ד"ה נצוח. יומא יט ע"א ד"ה שער הדלקה. עב ע"ב ד"ה הא כמ"ד פה ע"א ד"ה ולוי הסדר. סוכה כז ע"ב ד"ה שלא העמיד. כח ע"א ד"ה שיחות. כט ע"א ד"ה בשביל. מז ע"א ד"ה שיר. נב ע"ב ד"ה שבעה. ביצה טו ע"ב ד"ה ופירותיה. כה ע"ב ד"ה צלף. תענית סוף פ"ב ד"ה שמעיה. מגילה יד ע"א ד"ה נבואה. סוטה לז ע"ב ד"ה אלא זה. מט ע"א ד"ה זיו החכמה. קדושין ל ע"א ד"ה לא זזו. ב"ק ה ע"ב ד"ה ולמ"ד. נז ע"ב ד"ה לא א"א. סנהדרין יד ע"א ד"ה טורמוסין. מח ע"ב ד"ה והלא. ע ע"ב ד"ה בפת. שבועות לז ע"א ד"ה לא א"א. זבחים כב ע"א ד"ה והא תנא. נו ע"ב ד"ה לב' ימים. מנחות קה ע"ב ד"ה שמעינן. חולין [מו ע"ב ד"ה נצרר] נ ע"ב ד"ה איסטומכא. נב ע"א ד"ה בר זכאי. נה ע"ב ד"ה והרי. קכו ע"ב ד"ה גולל. קלא ע"א ד"ה תשעה. ערכין י ע"א ד"ה ולא מוסיפין. יא ע"ב ד"ה אלא. יג ע"א ד"ה מתשעה. תמורה טו ע"ב ד"ה כיוצא. כח ע"ב ד"ה כעבד נמי:

    Gilyon HaShas on Berakhot 25b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת ברכות, דף כ״ה, עמוד ב׳, בהיקף של כ־680 מילים ב־25 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 25 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 17 מילים

      נפתחת ב״והכא בטופח על מנת להטפיח, איכא בינייהו.…״

    2. קטע 215 מילים

      נפתחת ב״ירד לטבול, אם יכול לעלות כו': לימא…״

    3. קטע 315 מילים

      נפתחת ב״אפי' תימא ר' יהושע, ודלמא כותיקין. דא"ר…״

    4. קטע 410 מילים

      נפתחת ב״ואם לאו יתכסה במים ויקרא. והרי לבו…״

    5. קטע 522 מילים

      נפתחת ב״א"ר אלעזר, ואי תימא ר' אחא בר…״

      חכמים: אבא.

    6. קטע 611 מילים

      נפתחת ב״ת"ר מים צלולין ישב בהן עד צוארו…״

    7. קטע 723 מילים

      נפתחת ב״ות"ק והרי לבו רואה את הערוה! קסבר…״

    8. קטע 849 מילים

      נפתחת ב״אתמר: עקבו רואה את הערוה מותר, נוגע…״

      חכמים: רב זביד, רב חיננא, רב איקא, אביי, רבא.

    9. קטע 944 מילים

      נפתחת ב״אמר רבא: צואה בעששית, מותר לקרות ק"ש…״

      חכמים: רבא.

    10. קטע 1029 מילים

      נפתחת ב״אמר אביי: צואה כל שהוא. מבטלה ברוק…״

      חכמים: אביי, רבא.

    11. קטע 1152 מילים

      נפתחת ב״אמר רב יהודה עכו"ם ערום אסור לקרות…״

      חכמים: רב יהודה.

    12. קטע 1234 מילים

      נפתחת ב״ולא יתכסה לא במים הרעים ולא במי…״

    13. קטע 1311 מילים

      נפתחת ב״ת"ר כמה יטיל לתוכן מים כל שהוא…״

    14. קטע 149 מילים

      נפתחת ב״אמר רב נחמן מחלוקת לבסוף אבל בתחלה…״

      חכמים: רב נחמן.

    15. קטע 1521 מילים

      נפתחת ב״ורב יוסף אמר מחלוקת לכתחלה אבל לבסוף…״

      חכמים: רב יוסף.

    16. קטע 1674 מילים

      נפתחת ב״ת"ר גרף של רעי ועביט של מי…״

      חכמים: רבן שמעון.

    17. קטע 1729 מילים

      נפתחת ב״איבעיא להו היכי קאמר אחר המטה קורא…״

    18. קטע 1832 מילים

      נפתחת ב״ת"ש דתניא ר"ש בן אלעזר אומר אחר…״

      חכמים: רבן שמעון.

    19. קטע 198 מילים

      נפתחת ב״בעיין איפשיטא לן מתנייתא קשיין אהדדי איפוך…״

    20. קטע 206 מילים

      נפתחת ב״מה חזית דאפכת בתרייתא איפוך קמייתא…״

    21. קטע 2113 מילים

      נפתחת ב״מאן שמעת ליה דאמר כוליה בית כארבע…״

    22. קטע 2242 מילים

      נפתחת ב״אמר רב יוסף בעאי מיניה מרב הונא…״

      חכמים: רב יוסף, רב הונא, אביי.

    23. קטע 2350 מילים

      נפתחת ב״אמר רבא הלכתא פחות משלשה כלבוד דמי…״

      חכמים: רב יוסף, רב הונא, רב הלכה, רבי שמעון, רבא, שמואל.

    24. קטע 2453 מילים

      נפתחת ב״רב אחאי איעסק ליה לבריה בי רב…״

      חכמים: רב אחאי, רב יצחק בר שמואל, שמואל.

    25. קטע 2521 מילים

      נפתחת ב״אמר אביי לא שנו אלא בכלי שאינו…״

      חכמים: אביי, רבא.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: ברכות דף כ״ה ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026