במידי דלא ממאיס נמי — למה לי פולטן לסלקינהו לצד אחד:
מי שאכל ושתה ולא ברך — לפניהם קאי אברכת המוציא וברכת היין:
מהו שיחזור וכו' — לאחר אכילה ושתיה:
יחזור ויאכל שום אחר — כדי שיסריח יותר כלומר יוסיף על סרחונו ויעשה ברכה לבטלה:
הלכך — כיון דאם נזכר באמצע יכול לברך אפי' גמר סעודתו נמי יכול לברך:
על הטבילה — אלמא אע"ג דטבל הויא ברכה:
התם מעיקרא לא חזי — דרוב טבילות משום קרי הם ובעלי קריין אסורים בברכות שהם דברי תורה כדאמרינן בפרק מי שמתו (ברכות ד' כ:) ודחוי מעיקרא לאו דחוי הוא ולכי מתקן הדר מברך אבל האי מעיקרא איחזי וכיון דגמ' אידחי והואיל ואידחי אידחי:
אספרגוס — כוס שהיו שותים בכל בקר אליבא ריקנא לרפואה:
דבחמרא עסקינן — דאמרינן לקמן בשמעתין אספרגוס ללע"ט יפה ואוקמינן בשל יין וסימן לע"ט לב עין טחול:
וכ״ש לבני מעים — קושיא היא כלו' בדחמרא קתני וכ״ש לבני מעים:
והתניא — לקמן לרמ"ת קשה אספרגוס של יין וסימן רמ"ת ראש מעים תחתוניות:
כי תניא ההיא — דקתני וכ"ש לבני מעים:
ביין מיושן — של ג' שנים כדתנן בבבא בתרא (ד' צח.) ישן משל אשתקד מיושן של שלש שנים:
קונם יין שאני טועם — כהקדש יהא עלי יין שאני טועם:
אלא חי — יין חי שאינו מזוג:
אין מפסיקין בו — אלא שותהו בבת אחת:
ואין סומכין אותו — לאכול אחריו מיד:
בדחמרא — סמיכתו בפת:
בדשכרא — סמיכתו במינו אם שכר תאנים סומכו בתאנים ואם של תמרים הוא סומכו בתמרים:
לוקה — בחולי:
בדחמרא — לא ירוק:
בדשכרא — אם לא רק מים הבאים בפיו אחריו לוקה:
אפילו בפני המלך — ירוק ואל יסתכן:
סוריאל — מלאך חשוב לבא לפני הקב"ה:
אל תטול חלוקך — שחרית מיד השמש אלא אתה בעצמך טלהו ממקום שהוא שם ותלבשנו:
תכספית — שם חבורת שדים:
איסתלגנית — שם חבורת מלאכי חבלה:
אימתי יבא אדם לידי אחד מן הדברים הללו וילכד — רבי ישמעאל עלה לרקיע על ידי שם בברייתא דמעשה מרכבה:
גודא — כותל:
כוס של ברכה — ברכת המזון:
הדחה ושטיפה וכו' — כולהו מפרש להו ואזיל:
מן הקרקע — אם ע"ג קרקע הסב ואם על גבי שלחן מגביהו מן השלחן:
במתנה — דרך דורון וחשיבות:
לאנשי ביתו — לאשתו:
חי — שמוזגו במים לאחר שנתנו בכוס חי אבל לברך עליו חי הא אמרן במתני' אין מברכין אי נמי חי בלע"ז פריש"ק להביאו מן החבית לשמו:
מעטרהו בתלמידים — תלמידיו סובבין אותו כשהוא מברך:
בנטלי — כוסות:
ובברכת הארץ — כשמגיע לברכת הארץ מוסיף עליה:
מעטף — בטליתו:
